מי משלם את החשבון?

שמלה במחיר של קינוח | חולצה שעולה כמו מלפפון | מה אנחנו באמת יודעים על תהליך ייצור הבגדים שאנחנו קונים, ומי משלם את המחיר על הדילים האטרקטיביים שלנו?

מאת  | ‏ 1 מאי 2011

רחוק מהעין, רחוק מהלב. מפעל לייצור בגדי ספורט בבורמה | צילום: גטי אימג'ס

עזבו אתכם מבדים איכותיים, עיצובים מעניינים או גזרות מרגשות. השורה התחתונה, כלומר זו בסוף הקבלה שמספרת לנו כמה כסף השארנו בקופת החנות, היא זו שמנחה את רובנו בלא מעט מהקניות שאנחנו עושים. זו הסיבה שמבצעי סוף עונה, חנויות העודפים וגם מותגים זולים כמו H&M או פריימארק הבריטית, שמציעים מלתחה שלמה במחיר של ארוחת ערב במסעדה ממוצעת, אהובים כל כך על הקהל הישראלי. אבל לפעמים בתוך חגיגת הקניות המשכרת של בגדים בחצי חינם מנקרת בכל זאת שאלה טורדנית: איך יתכן שזה כל כך זול? ומי משלם את המחיר על הדיל האטרקטיבי?

בשבוע האופנה האחרון בפריז, החליטו בדיור להעלות על המסלול את פועלי הסדנאות שייצרו את הבגדים, בניסיון להשכיח את שערוריית ג'ון גליאנו, המעצב האנטישמי. הספין היח"צני של דיור צריך להזכיר לכולנו כמה מעט אנחנו יודעים בדרך כלל על תהליך ייצור הפריטים שאנחנו מכניסים לארון.

| עובדים בפחד |

בדו"ח שפורסם לאחרונה בבריטניה נחשפו תנאי העבודה הקשים של עובדי ייצור בשני מפעלים מרכזיים בהודו, מפעלים המייצרים בגדים בין היתר למותגי האופנה המוכרים מרקס אנד ספנסר ונקסט. גם רוב המותגים הישראלים מייצרים במזרח, אך בישראל לא נערך עד היום תחקיר מעמיק על תנאי העבודה במפעלי הייצור של החברות המקומיות.

משלמים ביוקר על כל טעות. עובדים במפעל בגדים בבורמה | צילום: גטי אימג'ס

על פי התחקיר הבריטי, הפועלים במפעלים ההודים עובדים שעות ארוכות, בתנאי עוני וזוהמה, בבתי מלאכה מוזנחים, סובלים מהתעללות פיסית ומילולית, באווירה מתמשכת של פחד וחוסר ביטחון. וכל זאת תמורת משכורת רעב של 60 לירות שטרלינג לחודש. "פקחי עבודה ולעיתים אף מנהל המפעל עצמו – שגם הוא נתון תחת לחצים מאוד גדולים מטעם הבעלים, עוברים מסביב לשולחנות העבודה ובודקים", מספרת שרון, ישראלית שמייבאת בגדי מותגים כגון טומי הילפיגר, קלווין קליין וראלף לורן, ועובדת בעיקר עם מפעלים בווייטנאם, בנגלדש, הודו וסרי לנקה. "כל שורה. כל שולחן. כל בגד. העין פקוחה כל הזמן. המפעלים צריכים לעמוד בסטנדרטים מאוד מחמירים. המפעל מקבל מהרשתות הקמעונאיות דף ספציפיקציה (מפרט) לגבי כל בגד. החל מצבע הכפתור וכלה בצפיפות התפר. והכל נבדק. טעות אחת והרשת מחזירה בחזרה את המשלוח כולו. טעות כזו יכולה לעלות למפעל בסיום מיידי של ההתקשרות וביטול הזמנות עתידיות".

שרון, שחזרה לאחרונה מביקור במפעלים בסרי לנקה מספרת כי כל העבודה נעשית בעבודת יד, כמעט ללא מכונות. "לכל עובד יש את התפקיד שלו, ורק אותו הוא עושה שעות על גבי שעות. עובד א' אחראי על הכפתור העליון. עובד ב' אחראי על מדידת הרווח באמצעות סרגל בין הכפתור העליון לצווארון החולצה. עובד ג' אחראי על תפר הצווארון. עובד ד' אחראי על גיהוץ הצווארון. עובד נוסף בודק בסיום העבודה שאין חוט שאינו במקומו. בגדי ילדים עוברים גם גלאי מתכות לוודא שלא נשארה בטעות סיכה או מחט. אין מקום לטעויות. מונוטוניות מקפיאה. ואין תחלופה בין התפקידים, על מנת להביא להתייעלות ולתפוקה מרבית".

| ילדים מייצרים בגדי ילדים |

ולא מדובר רק במצוקה כלכלית, לפעמים זה מגיע לסכנת חיים של ממש. בדצמבר האחרון פרצה שריפה גדולה באחד ממפעלי הייצור בבנגלדש, שמייצר בין היתר בגדים למותג גאפ. 28 עובדי ייצור נהרגו באותה שרפה, עשרות רבות נפצעו. בבדיקה שלאחר האירוע נמצא כי במפעל היו ליקויי בטיחות רבים וכי חלק מיציאות החירום היו נעולות ולא אפשרו לפועלים להימלט. בתחקיר אחר משנת 2007 התגלה שבגדים של גאפ קידס יוצרו לא פחות מאשר על ידי ילדים מתחת לגיל עשר. החברה הגיבה אז במהירות וטענה כי ההזמנה נעשתה על ידי אחד הספקים שלה, ללא ידיעתה, ושהיא מפסיקה את ההתקשרות לאלתר ומוציאה מהחנויות את הסחורה.

אבל רמת המוסריות של המותגים לא נמדדת רק ביחס לעובדיהם. תחקיר שפורסם בניו יורק טיימס לפני כשנה חשף כי H&M ו-וול מארט משמידות בגדים חדשים שלא נמכרו. התחקיר עורר את זעמם של צרכנים רבים שכעסו לשמוע כי הרשתות מעדיפות להשקיע משאבים וכוח אדם רק על מנת לוודא שלא ניתן יהיה להשתמש שוב בבגדים מחשש לפגיעה בערך המותג, במקום להעביר את הבגדים לנזקקים ומעוטי יכולת.

המותגים מתחילים להתעורר. עובדת במפעל בבורמה | צילום: גטי אימג'ס

| הציבור מצביע ברגליים |

לאחרונה גם התפרסם שענקית בייסיק אחרת, אמריקן אפרל, מתקשה לעמוד מאחורי העקרונות והסטנדרטים אותם טיפחה לאורך השנים. הרשת האמריקנית, שמקפידה למכור מוצרים המיוצרים בארה"ב בלבד, ומציגה עצמה כחברה עם אג'נדה חברתית, עמדה בפני ביקורת ציבורית בעניין שיטת ההעסקה שלה. התברר שהחברה בוחרת את עובדיה, אחרי תהליך מיון וסינון קפדני, על בסיס מראה חיצוני, ובהמשך גם מכתיבה כללים ברורים לגבי טיפוח ולבוש של עובדי החברה.

בכל פעם שמתפרסם תחקיר שחושף את תנאי הייצור המפוקפקים של מותג מסוים הנזק לתדמית ולמכירות הוא עצום. לכן החלו לאחרונה מותגים רבים לנסות ולנקוט גישה מונעת ולא רק גישת כיבוי השריפות שאפיינה את התנהלותם בעבר. והם כנראה יודעים למה.

דו"ח הרבעון האחרון לשנת 2010 של רשת H&M  השוודית הפתיע את השוק כשהראה ירידה של 11% ברווחיות של החברה. החברה הסבירה את הנתונים בין היתר בעלייה במחירי חומרי הגלם, כמו כותנה. אבל עם או בלי קשר, לאחרונה התפרסמו גם באתר הבריטי StyleCompare.co.uk נתונים שהראו בבירור ירידה של למעלה מ-20% במכירות של רשתות האופנה הפונות לקהל יעד רחב – אלה המציעות אופנה טרנדית ובזול. זאת במקביל לעליה במכירות של החנויות המציעות בגדים בטווח מחירי הביניים, כמו אורבן אאוטפיטרס או מותגים ששמים דגש על איכות הסביבה. נתונים נוספים גם הראו עליה של כ-30% בהחזרות ברשתות הגדולות. עושה רושם כי הקהל בכל זאת מתחיל לשים יותר דגש על איכות הבגדים שהוא קונה, ומוכן לשלם יותר עבור בגד שיחזיק מעמד בארון יותר מעונה אחת. זמין וזול כבר לא הקריטריונים היחידים שחשובים לצרכני האופנה. אבל אולי מעבר לאיכות של הבגד, לציבור גם באמת מתחיל להיות חשוב לדעת שהחברה ממנה הוא קונה דואגת לא רק לרווחיות שלה, אלא גם לכדור הארץ ולחברה.

  • At last, sooenme who comes to the heart of it all

    מאת: Roma |‏ 11 בספטמבר 2012 | 15:39
  •  אני גולשת לי באתר ונהנית מאוד אבל קצת מפריע לראות את אותן תגובות מהללות על המותג. חבל הפרסום הסו קולד הסמוי הזה זה סתם מרגיז.

    מאת: יאנקה |‏ 19 ביוני 2011 | 23:39
  • אין כמו ה1 במאי להביא את הכתבה החשובה הזו.הגיע הזמן להסיר את הווילון מעל החצר האחורית של איך מיוצרים הבגדים.
    אסור לנו, קהל הצרכנים, לאטום את ידיעתנו, באיזה מחיר מיוצר הבגד ולהגיד
    זה לא עניננו. רק העלאה חוזרת ונשנת של המציאות העגומה עשויה לשנות את המצב
    ראינו כבר כשקונים רוצים לשנות מציאות הם מצליחים ובגדול.

    מאת: שרה |‏ 2 במאי 2011 | 08:58
  • ללא שמץ של סייג אני יכולה להגיד לכם שהבגדים של מנגו שווים כל אגורה. גם כשקניתי משם חולצה לבנה עם בד דק שמתקמט אחרי הכביסה לא התחרטתי- הבגד אצלי כבר כמה שנים, עובר כביסות רגילות בהחלט ולא נהרס. וכך גם שאר הבגדים שלהם. איכות ושירות.

    מאת: אוריה |‏ 1 במאי 2011 | 20:45

השאירו תגובה