מתנה בשישי: 500 שקלים לקאלה

 בעידן בו הלבשה תחתונה מתחילה להיות פריט אקססורי חובה ולא רק בד דהוי שקונים בשוק בסטוקים, הגילטי פלזר שלי הוא תחתונים של אריה מבית אמריקן איגל!

בדרך כלל הן מופיעות במבצע של 4 ב-100 שח, מה שנחשב למעט יקר אבל אני לא מוותרת על הרגעים הקסומים האלה, בהם אני נכנסת לחנות ומעבירה את אצבעותיי על מגוון הרחב הפזור בחנות, מלאי תחתונים השכובים בסדר מופתי כחיילים, מכל דגם, צבע והדפס.

מגירת הלנזרי שלי לא יכולה בלעדיהן!

אז פעם בחודש אני מרשה לעצמי קנייה של ארבעה תחתונים בלבד במחיר טיפה לא שפוי, אבל מה לא עושים בשביל גילטי פלזר?!

 כולן רושמות מתוק מתוק מתוק… נכון זה באמת טעים ומתוק… אחרי שהורדתי 30 קג ממשקלי…המתוק הוא באמת חוויה אנינת טעם, אבל יש עוד דברים שהם לגמרי שחיתות. כשנכנסתי להריון עם התאומות שלי עליתי במשקל 40 קג, כלומר שקלתי 90 קג…והיה לי ממש קשה…ומה שאהבתי לאכול עד היום זה הפריקסה.

לחמניה מטוגנת ובפנים כל טוב:ביצה, טונה, תפוח אדמה, רטבים חמוצים וכו'… אל דאגה..השלתי גם את הקג המיותרים…אין ספק שהלחמניה המטוגנת הזו מוסיפה כמה "חדרים".פריקסה!!!

הסוד הכמוס שלי נחשף…מממ… ארטיק/גלידה/קינוח טעים כלשהו במקום ארוחת צהריים זה הגילטי פלזר המפוקפק שלי- כן, אני לא מכחישה,בריאות זה לא בדיוק הקטע שלי. אני גם נורא בעייתית כך שיצא שבצבא המון פעמים, כשהיו לי הזדמנויות, הייתי אוכלת "טילון" – עדיף של מגנום או של האלה עם העוגיות או כל דבר בלתי ראוי אחר במקום ללכת לחדר האוכל של הבסיס. גם בשטח, כשהייתי 48 שעות בחוץ עם הטנקים בהדרכות, הייתי מעדיפה להתמלא מחטיפים או לא להתמלא בכלל מאשר לאכול את רוב הדברים שנמצאים במנת הקרב… המנהג הזה המשיך איתי לפעמים גם להפסקות צהריים בעבודה, כשלא הבאתי איתי אוכל מהבית וגם כשלא היה לי כוח לעמוד בתור של הסושייה או של השווארמיה בשעת השיא של הפסקת הצהריים של כל העולם ואשתו – הייתי פשוט נסתמת מגלידה ענקית שנקנתה תוך שניות בסופר/יילו הקרוב. זה היה אסור, וזה היה כיף. נו, גילטי פלז`ר. אלוהים, מזל שאני עדיין עוברת בדלת…

מודה. גודל תמיד שיחק אצלי. הכול אצלי ממוקם על גרף הגדולים :-) כך גם באגף הגילטי פלזר. תגידו לי אתן תיכף איך אפשר לעמוד בפניו.קרואסון דושף המפורסם. קודם כל מדובר בקרואסון הגדול ביותר בארץ.לא עוד קרואסונים של 70 גרם. 120 גרם של שחיתות ועוד לא הזכרתי את התוספות. בתוך הקרואסון הפריך הזה שעשוי מ100% חמאה שמנה שמורגשת בכל ביס וביס שוכנים להם גם גבינת גאודה הולנדית עתירת שומן שעליה ביצה עלומה כשלתיבול מפוזרים להם מכל עבר פתיתי סוכר מקורמלים.

אם תשאלו אותי ככה צריך לפתוח את היום. כל יום. קרואסון מפנק ויחודי במינו. אז איך אומרים נפלא בצרפתית? :-)

גם באמצע דיאטה מצליחה במיוחד אני לא אוותר על וופל בלגי.

נתחיל בוופל עצמו כשהוא חם ופריך,כל ביס מלא ברכות ופריכות אין סוף.

נמשיך עם הרוטב שוקולד חלב חם וריבת החלב מעל, שמוסיפים לו מתיקות ממכרת .

נגמור עם הכדור גלידה עם קצפת שליד שנותנים מעין שילוב של חם וקר ,עולמות שלמים של טעמים.

כל ביס של השילוב הקסום הזה .פותח עולם של דימיון מתוק במיוחד.

אז בוא נראה אתכם ,עומדים מול הגילטי פל'זר שלי ,כי לא משנה מי זה יהיה ,או באיזה דיאטה הוא נמצא.

אני בטוחה שהוא ימצא את עצמו דוחף את זה לפה …

 מכירות את השאלה איך אתה אוכל את הקרמבו שלך? אז התשובה שלי תמיד היא בזוגות.

מאז שעליתי לארץ והכרתי את הקרמבו לא ניתן להפריד בינינו.

אני תמיד אוכלת אותם בזוגות- פעם קודם את העוגיה ופעם קודם את הקצפת.

ניסיתי וניסיתי להפרד ממנו, להוריד ממנו את הידיים שלי, את השפתיים שלי, אבל מעולם לא הצלחתי ליותר משבוע.

אני פשוט מכורה לתענוג הזה.

אז אם שמרתם קרמבו לילדים מעל המקרר או בתוך הארון ושניים נעלמו, אני מודה, גילטי, זו אני. (אבל אם נעלם רק אחד אז כנראה שזה מישהו אחר)

 הגילטי פלז'ר שלי זה וופל בלגי במקום ירושלמי קטן ומהמם בשם "בבט" על שם הסרט "החגיגה של בבט" (סרט מומלץ למי שלא ראה!). זהו מקום קטן וחמוד שמוכר וופל בלגי באמת הכי טעים שטעמתי… במיוחד אהוב עליי וופל עם רוטב חמאה ומעליו רוטב שוקולד מיוחד תוצרת המקום, מן כזה מתוק וגם טיפה מריר, או עם גבינה קינמון, מושחת לגמרי… וופל פשוט(בלי מליון גלידות וקצפות) ופשוט טעים! בקיצור אם כבר יצא פרסומת (באמת שלא התכוונתי) אז באמת ממליצה לכל מי שמבקר בעיר לבוא לטעום ;).

הגילטי פלזר שלי זה קוסקוס. עם מירקות, אוהרוטב האדום עם החומוס. ורק שתבינו אני רוסיה! אני חולה על קוקוס אבל זה כ"כ משמין. פעם אימא של חברה הכינהה לי קופסה עם הירקות וכל התוספות מסביב, ופשוט במשך יומיים אכלתי את זה נון סטופ. ושמנתי באיזה 3 קילו (!!!) באותו שבוע. מאזז אני מנסה להימנע מקוסקוס..אבל בכל פעם שאני רואה אותו אני פשוט לא יכולה להתאפק! אני יכולה לאכול עד שהוא יוצא לי מאף בגרגירים :)

אין ספק שהגילטי פלז'ר הכי גדול שלי הוא המאכל הכי נוסטלגי עבורי, אבל מה שמדהים הוא כמה

הוא רלוונטי לי דווקא להיום – פתיתים עם חלב או בשמו הרשמי בורקוקש, איזה שהוא מאכל מרוקאי או יותר נכון

שילוב שהוא המצאה של המרוקאים. לא אשכח אף פעם את המפגש הזה בין הפתיתים החמים

והחלב הקר והצונן שזה עתה הוצא מהמקרר, את הפתיתים העגולים הגדולים שהתעקשתי לא להחליף

באף צורה אחרת, בתור ילדה קטנה הייתי בטוחה שאם הצורה תשתנה, כך גם הטעם,

מן תמימות כזו של ילדה קטנה. המאכל הזה מבחינתי הוא לא רק איזו שהיא תאווה גדולה,

אלא מציין באיזה שהוא מקום את תחילת האהבה שלי לבישול, לאוכל ולעשייה בתחום הזה.

כשהייתי קטנה, אמא הייתה עובדת המון ולא תמיד נוכחת בבית, לכן עם הזמן הייתי מכינה

בעצמי אוכל. מה שהתחיל מפתיתים עם חלב מאכל שאמא הייתה מכינה בכל פעם

שלא היה יותר מדי זמן להתעסק עם בישול, שכן מדובר במשהו פשוט להפליא, והמשיך עם שדרוג

שלי בתור ילדה למנה הזאת – חמאה מומסת, חלב קוקוס לעיתים ואפילו קינמון.

היום יותר מתמיד המנה הזאת כל כך רלוונטית, משום שדווקא בתהליך ההורדה במשקל בו אני נמצאת

כבר למעלה מחצי שנה, המאכל שאליו אני הכי מתגעגעת, באופן לא מפתיע, הוא כמובן זה.

לא ויתרתי עליו למרות הדיאטה, והיום אני מכינה את אותו המאכל בגרסה הבריאה והמזינה יותר, ופעם בכמה זמן

מרשה לעצמי להתפנק בזה המקורי, כך אני מצליחה להנות משני העולמות. ממליצה בחום לכולם ….

 אין ספק שהגילטי פלז'ר הכי גדול שלי הוא המאכל הכי נוסטלגי עבורי, אבל מה שמדהים הוא כמה

הוא רלוונטי לי דווקא להיום – פתיתים עם חלב או בשמו הרשמי בורקוקש, איזה שהוא מאכל מרוקאי או יותר נכון

שילוב שהוא המצאה של המרוקאים. לא אשכח אף פעם את המפגש הזה בין הפתיתים החמים

והחלב הקר והצונן שזה עתה הוצא מהמקרר, את הפתיתים העגולים הגדולים שהתעקשתי לא להחליף

באף צורה אחרת, בתור ילדה קטנה הייתי בטוחה שאם הצורה תשתנה, כך גם הטעם,

מן תמימות כזו של ילדה קטנה. המאכל הזה מבחינתי הוא לא רק איזו שהיא תאווה גדולה,

אלא מציין באיזה שהוא מקום את תחילת האהבה שלי לבישול, לאוכל ולעשייה בתחום הזה.

כשהייתי קטנה, אמא הייתה עובדת המון ולא תמיד נוכחת בבית, לכן עם הזמן הייתי מכינה

בעצמי אוכל. מה שהתחיל מפתיתים עם חלב מאכל שאמא הייתה מכינה בכל פעם

שלא היה יותר מדי זמן להתעסק עם בישול, שכן מדובר במשהו פשוט להפליא, והמשיך עם שדרוג

שלי בתור ילדה למנה הזאת – חמאה מומסת, חלב קוקוס לעיתים ואפילו קינמון.

היום יותר מתמיד המנה הזאת כל כך רלוונטית, משום שדווקא בתהליך ההורדה במשקל בו אני נמצאת

כבר למעלה מחצי שנה, המאכל שאליו אני הכי מתגעגעת, באופן לא מפתיע, הוא כמובן זה.

לא ויתרתי עליו למרות הדיאטה, והיום אני מכינה את אותו המאכל בגרסה הבריאה והמזינה יותר, ופעם בכמה זמן

מרשה לעצמי להתפנק בזה המקורי, כך אני מצליחה להנות משני העולמות. ממליצה בחום לכולם …

 שוקולד בכל צורותיו וטעמין.בעיקר רוזמרין…

 עכשיו שאני בהריון בא לי כמעט כל מה שאסור ואני מתכננת להכין שהוא ייגמר סושי עם חומוס ופסטרמה עם יםםםם של קולה זירו אבל בינתיים אני מתנחמת בדאונטסים עם ציפוי שוקולד וסוכריות שמזכיר לי את נוי יורק רק קפה מסטארבקס חסר לי וזה היה מושלםםםם נוי יורק !!!!!

 אין על הריח הזה… מהרגע שהשמרים מתחילים לתפוח בתנור, עוד מילדות, תמיד נדמה לי שהעולם עומד כולו ומתמסר. הריח הזה, שנכנס מתחת לדלת ולשמיכה וחודר לנחיריים גם אם אני ישנה, ובעיקר אז. החטא שלי… גם שבוע של אימונים שווה את ההתרפקות הזאת על עוגת שמרים, בדיוק כשהיא יוצאת מהתנור. חמה ודביקה מסירופ של סוכר למעלה, קצת מתפרקת ומתפוצצת משוקולד סמיך בפנים, משכיחה כל עצב וכאב, מסלקת כל חשש ודאגה, לא נותנת לי להתרכז בשום דבר אחר מלבדה. התמסרות אמיתית. הגילטי פלז'ר שלי.

 אומנם אני מכורה למתוקים אבל אין על הסמבוסק של סבתא שלי……הענין הוא שאי אפשר להפסיק ,כאשר מתחילים עם מטוגן אחד אי אפשר להפסיק

 טחינה גולמית ככה כמו שהיא , משמינה אסורה ומענגת . עם האצבע מהקופסא. ואם יש קראנצ של לחם (אסור) מה טוב …

הגילטי פלז'ר הוא כתום ומתוק אפשר לאכול אותו במרק, סלט, מטוגן, כחטיף ומה לא? – אני מדברת על הבטטה! אין סוף למאכלים שאפשר להכין איתו וזה מה שגורם לו להיות כל כך מושלם ולא עוד משהו משעמם…

נשביתי בקסמיו של הירק הכתום והמתקתק הזה ואני מתענגת עליו כמה שרק אפשר !

 אני מתלבטת בין חלה מתוקה של שבת עם שמנת חמוצה עגבניה וקצת מלח, כמה פשוט כה מענג. לבין ג'לי-בליס, בחבילת חמישים טעמים, כל סוכריה היא הפתעה מרגשת, הניסיון לנחש מה הטעם לפני שמוצאים אותו באינדקס.

אבל השאלה על הגילטי פלז'ר הזכירה לי סיפור ילדים אהוב על עוגיפלצת שהיה צריך לשפוט בתחרות עוגיות, וזה הגילטי פלז'ר שלו (לא שהוא שומר על הגזרה..):

"עוגיית קוקוס פריכה מעוטרת באגוזי פקאן ופחזנית עגולה בטעם אפרסק עם קצפת ודובדבן וופל שקדים מצופה סביב סביב בשוקולד חלב עם נוגט וקרפ פירות מתובל בדבש עוגיית שוקולד צ'יפס עם טופי וחמאת בוטנים קוראסון נפלא עם צימוקים ותמרים וקרפ ממולא בחלבה ועוגיות אגוזים עם קרם בטעם וניל ורולדת קרמל דו שכבתתית וכיסון פטל משגע וסלסלת בצק ממולאת במוס שוקולד ומכוסה בשמנת מתוקה ובקלוה מטרפת ומקלונים מפותלים טבולים בקרם בוואריה"

בקיצור, עוגיפלצת לא הצליח להחליט..

 הגילטי פלז'ר שלי הוא עוגת פאדג' של רולדין. עוגת שוקולד מהממת שאני מוסיפה לה קצפת וגלידה. שווה כל ביס וכל קלוריה.

הגילטי פלז'ר שלי הוא מילקשייק עם קצפת מלמעלה ועליה דובדבן אחד בקצה וליד עוגיות שוקולד מושלגות שמתפוצצות בפה וכל השוקולד החמים נוזל מהן. גן עדן!

 עוגת תפוחים חמה עם גלידה וניל עושה לי את היום

בא לי מתוק? מלוח? למה לבחור? השילוב האולטיבטיבי הוא מתוק- מלוח, מאז שהייתי קטנה- כנראה בגלל השורשים האמריקאיים שלי נמשכתי לשילוב. מי שלא טעם חמאת בוטנים בגלידה לא טעם גלידה טובה בימיו! מי שלא אכל בראוניז עם ביגלה – לרוץ לנסות! ורק נקודה נוספת, לכל מי שעדיין לא חושב שטעם טוב זה גנטי; הבת שלי עדיין לא בת שנתיים, מכל הדברים שהבאתי לה לפיקניק- לקחה את הלחמניה עם השוקולד ושדרגה אותו עם בייגלה, ליטפתי ונישקתי אותה בגאווה, מתפללת בלב שיעברו שנים רבות עד שתגלה את הקפה והסיגריה.

 חמצוצים מכל הצבעים הצורות והטעמים. וגם ג'לים קנויים מחנות ממתקים.

בכמה חודשים האחרונים הורדתי כ15 קילו. פעם בשבוע אני מרשה לעצמי להתפנק על גילטי פלז'ר אחד (וזאת תמיד התלבטות), אבל הגילטי פלז'ר שתמיד מנצח הוא יוגורט מתוק כזה של יוגורטיה עם רוטב חמאת בוטנים מלמעלה וקצת שוקולד/פירות…

באופי שלי אני בן אדם מאד מאד מסודר ונקי. וכל דקה פנויה בבית מוקדשת לזה.

אבל לפעמים שאני באמת עייפה, או בלי מצב רוח, אני פותחת לי בקבוק יין ושקית במבה ( שילוב מוזר, אבל עובד! תאמינו לי!). ופשוט שותה, מנשנשת ובוהה בטלויזיה, בלי לנקות בלי לסדר, פשוט יושבת בתוך הבלאגן! הנאה צרופה בכל רגע… ולפעמים שאני ממש רוצה להתפנק אז אני משאירה את כל הבלאגן והולכת לישון ככה. ואז אני מתעוררת בבוקר וחוזרת לשיגרת הסדר והניקיון :) שאני כ"כ אוהבתץ

 לצערי, אבא שלי הוא חולה סכרת, גם סבתא שלי זל הייתה חולה במחלה הזאת. אנשים לא לוקחים את המחלה ברצינות, למרות שהיא משפיעה לרעה על החיים וגורמת סבל רב. יכול להיות שזה תורשתי, בכל מקרה אני משתדלת שלא לאכול יותר מדי מתוק. הגילטי פלזר שלי זה העוגות שאמא שלי מכינה בשישי- היום היחידי שבו אני מרשה לעצמי להתפרע ולחסל שתי פרוסות גדולות של עוגה, כי בכל זאת חיים פעם אחת! בכל מקרה, למרות שאני פה בענייני אופנה יש לי מסר נוסף: תשמרו על הבריאות שלכן, כי זה הדבר הכי חשוב שיש לנו :)

 מאז שאני מאוד קטנה אני זוכרת את עצמי במטבח, למדתי לאפות מגיל קטן וזה אחד התחביבים שלי.

בגיל 14 אתגרתי את עצמי במה שנחשב לאחד הדברים שהכי קשה להכין: מקרונס . לא מעט עבודה בכלל (בלשון המעטה) אבל הסיפוק אחרי שמרכיבים את שתי העוגיות שווה את כל הבלאגן מסביב במטבח …

לא יודעת כמה זה חטא אבל אין דבר מהנה יותר מלאכל אותם אחר כך :)

בשנים האחרונות כמעט כל מאכלי הגילטי המעטים שאכלתי לא קיימים בבית ואני גם ממעטת לאכול אותם בחוץ. אני מאוד אוהבת פירות ולכן כל שילוב כזה של שייק, קינוח של פבלובה עם תותים למשל עושה לי את זה. עוגות בחושות כמו עוגת גזר הן בשבילי הגילטי בה' הידיעה.

יש לי ווידוי, אחד ממאכלי הגילטי פלז'ר זה בצק עוגיות שנייה לפני שהוא נכנס לתנור. תמיד כשאמא שלי הייתה מכינה עוגיות, במיוחד עוגיות שוקולד או וניל עם שוקולוד צ'יפס, הייתי עוזרת לה "לנקות" את הקערה והכף בהם היא עירבבה את החומרים.בצק נא נשמע קצת הזוי ולא תברואתי אבל זה טעייים וממש קשה לי לעמוד בפיתוי ולכן זהו מאכל הגילטי פלז'ר שלי.

 לגמרי גילטי פלז'ר. אני אפילו לא מנסה להילחם נגד הפיתוי אני יודעת מראש שאפסיד בקרב. עוגת גבינה יכולה להרוס לי כל דיאטה והיא אכן עושה זאת. תענוג של כמה דקות וייסורי מצפון גדולים במיוחד אבל הטעם!! אוי הטעם!! אפויה, קרה, פירורים, עם אוכמניות, כל עוגת גבינה תתקבל בברכה. פשוט מאכל אלוהי ושמיימי שמישהו למעלה החליט ככל הנראה להעניק גם לנו בני התמותה מתוך הבנה שזה פשוט לא חוקי/מוסרי למנוע את זה מאיתנו :-)

הגילטי פלז'ר שלי הוא ללא ספק הגלידה עם הכפית ממקדולנדס. בכל שנותי כסטודנטית תמיד אם היה לי יום ארוך או מבחן נוראי, הייתי מרשה לעצמי להתפנק בגלידה ענקית עם עוגיות ומלא סירופ קרמל שנתקע בשיניים.

וגם היום, כל פעם שבא לי משהו מתוק כיפי שאוכלים עם כפית, זה הקינוח "על הדרך" המושלם :) 

אני צמחונית, אלרגית לים של פירות ורגישה ללקטוז אז מבחר המאכלים שלי די מצומצם. אז למרות הרגישות לחלב ולמרות שזה הכי נדוש אני פשוט לא מסוגלת לוותר על השוקולד, בייחוד על עוגיות שוקולד צ'יפס (37%) לגמרי שווה את הכאבי בטן :)

אני צמחונית, אלרגית לים של פירות ורגישה ללקטוז אז מבחר המאכלים די מצומצם. אז למרות הרגישות לחלב ולמרות שזה הכי נדוש אני פשוט לא מסוגלת לוותר על השוקולד, לגמרי שווה את הכאבי בטן :)

הגילטי פלז'ר שלי הוא ללא ספק, גלידה.

קרה, מתוקה, מקררת, מרעננת וכל כך, ממכרת..

לא משנה מה העונה, תמיד יש לי במקפיא קופסא.

חוצמזה, אף בילוי לא שלם, בלי לקנח בגלידרייה שווה, שם אני מרגישה כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים, מסונוורת מכל הטעמים.

בגביע, בכוס, על עוגה, והגילטי פלז'ר מכולם – בכפית, ישר מהקופסא.

 הגילטי פלז'ר שלי הוא בשר, והרבה בשר!

עד כדי כך זה גילטי פלז'ר אצלי שהשיר "רעב כבד" של פישיבום, נכתב עליי (סיפור אמיתי לחלוטין):

בערב די נאה עם רוח קרירה / יצאתי עם אחת נראית ממש לא רע

היה לי די נחמד, שתינו לרוויה / ובסוף הערב גם קיבלתי נשיקה

קראנו זה לזו בשמות חיבה / אכלנו מאותה צלחת

ראיתי שאצלה יש משהו מוזר / שאת הפה היא פותחת

בשר טרי, בשר טרי / באאא-אאאא-שר טרי

כשהיא מגרגרת אז אני חרד / הבחורה שלי סובלת מרעב כבד

עם או בלי הסנדוויץ' רק בשר טרי / בחורה הו בחורה, אל תאכלי אותי

ליוויתי אותה הביתה רק מתוך נימוס / להזמנה למעלה הסכמתי בהיסוס

אך כשהגענו לדירה נדהמתי לראות / שהיא מנהלת משחטת פרות

בשר טרי, בשר טרי…

עם או בלי הסנדוויץ' רק בשר טרי / הוציאה את עיניי, גנבה לי את ליבי

לא משנה בלונדינית, ברונטית, אדמונית / בפעם הבאה אצא עם צמחונית!