מתנה בשישי: כניסה חופשית ושוברים בסך 500 ש"ח ליריד הדרס-קוד

24.9.09, אצטדיון רמת גן.
לאונרד כהן הילך קסם על הקהל, להקת הליווי היתה מושלמת, והאנרגיות באוויר מטורפות. בחלקים, דמעתי ממש, דבר שלא קרה לי מעולם בהופעות. יצאתי מההופעה הזו בתחושה של אופוריה, ולא הפסקתי לחשוב עליה (ולדבר עליה) ימים ושבועות לאחר מכן. חוץ מהעובדה שההופעה הזו היתה יום לפני יום ההולדת שלי – הדבר הכי מיוחד בהופעה הזו, עבורי, היה שלהופעה הזו הלכתי עם אמא שלי, שאוהבת את לאונרד כהן כבר שנים, ושבשבילה זו היתה פעם ראשונה ב'הופעת אצטדיונים'. ההנאה העצומה שלה מההופעה עצמה ומהחוויה כולה (האצטדיון, כמויות האנשים, שירת ההמונים) והחיוך שהיה נסוך על פניה – היו שווים הכל, והפכו את ההופעה הזו לבלתי נשכחת עבורי.

ההופעה הטובה ביותר שיצא לי לראות היא גם ההופעה הספונטנית והרומנטית ביותר שנתקלתי בה.פעם בשנה,מדי קיץ,מגיעה המשפחה המורחבת של אבא שלי מבאר שבע לשבוע נופש באחד המלונות על טיילת תל אביב .גם השנה נפגשנו ובלילה האחרון אחיו של אבי הציע שנצעד כולנו ליפו ונקנח את הנופש במסעדת דגים.בדרכנו לשם נשמע מרחוק מאחת המסעדות על השביל קולו של זמר מדהים בהופעת גאז חיה על פסנתר. כשאנחנו מתקרבים יותר אנחנו שומעים אותו מקדיש את השיר הבא לכל הזוגות המאוהבים ומתחיל להתנגן לו השיר ״לילה מדהים״ של אריק קלפטון. פתאום משום מקום לוקח אבא שלי את ידה של אימי נכנס במהרה לכותלי המסעדה ומתחיל לרקוד איתה ריקוד סלואו סוער לצידי הזמר המופתע שלא מסתיר את שמחתו. כל אורחי המסעדה מוחאים כפיים בהתלהבות והמשפחה שלי כולה המומה מהתעוזה.מסתבר בדיעבד שזה שיר החתונה שלהם.אני כולי נרגשת מתעשתת ומסריטה בסלולר את הרגעים ויודעת שהרגע קיבלתי את ההופעה הטובה ביותר שיכולתי לבקש ועוד בשידור חי!

זה היה בגיל בו כל ההופעות שאתה רואה הן טובות ולו רק בגלל רוח הנעורים המדרבנת אותך להתקדם עד לשורה ראשונה ולהכיר את המילים לכל השירים ולהתלהב מכל קריצה של הגיטריסט לקהל. אבל זאת הייתה אחרת, זאת הייתה ההופעה הראשונה בחיי. בקיצור, בגיל 16 יצאתי מהבית בתואנה של ללכת ללמוד עם חברה למבחן באנגלית ושתינו לבשנו בגדי בריט פופ אופייניים ( מה שהיום יחשב כהיפסטרי לייט) ושמנו פעמינו להופעה של להקת סוויד, אז בשיא ההצלחה שלהם (היום בתהום הנשייה). מאחר ששתינו היינו קטנות וחמודות, נתנו לנו להתקדם בכל פעם קצת קדימה עד שהגענו לשורה הראשונה, שם חיכינו במתח לסיום הופעת החימום ועלייתה של הלהקה הנערצת. והנה זה קורה! קרח 9 יורדים מהבמה והצלילים הראשונים של ״אנימל נייטרט״ מתנגנים… והנה הם מגיעים! בראשם ברט אנדרסון, חתיך ורזה באופן מפחיד, לא מחייך, עולה לבמה, מתחיל לשיר באנרגיות מטורפות ואז זה קרה, הוא מושיט את ידו לקהל לאחוז במעריצה אקראית וידה של מי עפה אל תוך שלו? שלי שלי! אחרי אותו רגע אני לא זוכרת הרבה כי מעט איבדתי את ההכרה וגלונים של מים שנשפכו על המעריצים המשולהבים לא הצליחו להוריד את החיוך המטומטם שהיה לי על הפנים…בדרך הביתה עוד החברה הצליחה לאבד עדשת מגע ואני את הארנק ועדיין זה היה כל כך נפלא…

 לפני כשבוע שבתי מביקור ראשון באמסטרדם היפהפייה. נחתתי בעיר בעיצומו של פסטיבל ADE (אמסטרדם דאנס איוונטס), שמציע לתושבים ולמבקרים שלל מסיבות, תקלוטים והופעות של אמנים נחשבים כמעט בכל מועדון בעיר. בגלל שהטיול אורגן רק ברגע האחרון לא ידעתי מי מופיע בפסטיבל או מה בדיוק צפוי, וקיוויתי להצליח למצוא כרטיסים של הרגע האחרון לאחד האירועים.

עם הנחיתה, בעודי ממתינה, טרוטת עיניים, לצ׳ק-אין בהוסטל, רפרפתי על התוכניה של הפסטיבל בנסיון לגלות הופעה שעוד נותרו לה כרטיסים. תוך כדי רפרוף גיליתי שעומר סולימאן, אמן הדבקה-טכנו-ביטים הסורי (הנה דוגמה משיתוף פעולה שלו עם ביורק: http://www.youtube.com/watch?v=3vEjKrP6tOs), מופיע ביום למחרת במועדון המלקווג. בירור קצר אצל פקידת הקבלה החייכנית והנהדרת העלה שהמועדון נמצא רק כמה דקות מההוסטל ושעדיין נותרו כמה כרטיסים. כמובן שמיד אצתי לשם ורכשתי לי אחד.

למחרת, קצת לפני השעה היעודה, הצטיידתי במטריה ויצאתי. התזמון היה מושלם – הגשם שירד כבר כמעט שעתיים בדיוק הפסיק, והאוויר היה קריר, פריך ומרענן. הגעתי למועדון בתחילתו של מופע החימום, שהורכב מכמה אמנים הולנדיים צעירים עטויי גלביות, מדים וכאפיות, שעשו כמיטב יכולתם לעורר את הקהל ההולנדי היבשושי-משהו.
בתוך אותו קהל, שהורכב ברובו ממקומיים צהובי שיער וורדרדי עור, בלטה קבוצה קטנה של 4 חבר'ה קצת יותר שחומים. די מהר נוצר בינינו קשר עין (עם המראה הישראלי הטיפוסי שלי, שבלט בחריגותו על רקע כל הבלונד מסביב, זה הרגיש די טבעי), ובין השירים התחלנו לפטפט. גיליתי שכולם מתגוררים כיום בהולנד, אבל הסתבר שבמקור אנחנו כמעט שכנים – בחור אחד מאלג'יריה, שני ממרוקו, ועוד שניים מסוריה. כשסיפרתי בחיוך חצי-מתנצל שאני מישראל, הבחור הסורי הכריז 'we're family!' והמרוקאי התחיל בסדרת שאלות על יהדות מרוקו בישראל (רגע, אר יו מרוקן ג'ו?! לא? אבל מימונה את מכירה??).
את שאר ההופעה בילינו יחד בריקודים בסגנון המזרח התיכון בואכה צפון אפריקה, שהלכו נהדר עם האלקטרו הערבי של סולימאן. באחד משיאי ההופעה, הצמד הסורי התחיל במן ריקוד מעגלי 'מסורתי', ממש כמו שהיו עושים בחתונות מהצד של אבא שלי, וסחף לתוכו את כולנו. הקהל ההולנדי עמד סביבנו מביט ומשתאה.. אפילו עומר סולימאן עצמו קלט אותנו, ניגש שוב ושוב לצד הבמה בו עמדנו ואפילו השתהה כמה שניות וחייך לכיווננו כשראה שבדיוק הוצאנו את המצלמה.

אחרי ההופעה המשכנו כולנו לבר קרוב. השיחה נעה מאקטיביזם פוליטי בישראל וחוויות מירושלים (בה גדלתי) ועד לתלונות על המטבח ההולנדי המשמים וטיב הבירה. בסוף הערב אפילו הוזמנתי בחום ליצור שוב קשר אם יהיה לי ערב פנוי בעיר או אם אצטרך משהו במהלך שהותי בה. המפגש האקראי, החד פעמי, עם מי שמגיעים ממה שבדרך כלל מכנים כאן אצלנו 'מדינות אויב', הפכו עבורי את ההופעה של סולימאן –אירוע חד פעמי בפני עצמו- למיוחדת ומשמעותית יותר מכל הופעה אחרת שיצא לי לראות בשנים האחרונות :)

 קודם כל נתכיל בזהה שאני מעריצה לא קטנה שלה!! היא זמרת מדהימה עם להיטים שגורמים לי כל פעם לרקוד גם ביותר שקטים שלה היא מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש, היא גם פאשניסתה מדהימה יש לה יכולת מקסימה לשלב בין המראה הקלאסי וה"גלאם" עם "רוקיסטיות" מגניבה, אז נכון להופעה היא איחרה בשעה אבל כשיה עלתה לבמה היא דפקה הופעע מטורפת עם אנרגיות מדבקות, אני רקדתי ונהנתי היה פשוט כייף!!

 מלכת הפופ, האחת והיחידה מדונה. בסוף מאי 2012 מדונה הגיעה לארץ הקודש והרימה מופע שלא נראה כמותו בארץ קודם. כמה אנרגיות, כמה השקעה. מדונה, מקצוענית אמיתית, החליפה תלבושות יותר מ5 פעמים, כל תלבושת מדהימה ועוצרת נשימה יותר מהקודמת לה, עשרות רקדנים, תפאורה המון המון אפקטים ודברים שרק מדונה יכולה לחשוב עליהם . אני הודהמתי וזו הייתה ההופעה הכי טובה שהייתי בה עד היום :)

ההופעה הטובה ביותר שיצא לי לראות היא ללא ספק ההופעה של ביונסה בברלין. נסעתי להופעה יחד עם אחותי הקטנה. כבר שנים שאנחנו מפנטזות לראות את ביונסה מופיעה וכשפורסם הלו"ז לסיור ההופעות הנוכחי שלה, מיד קפצנו על ההזדמנות. ההופעה ענתה על כל הציפיות – ביונסה הייתה מהממת, שרה את כל השירים האהובים, החליפה מיליון תלבושות (כולל שמלה אדומה הורסת בעיצובו של המעצב הישראלי אלון ליבנה), התעופפה מעלינו באומגה, ופשוט נתנה שואו מעלף! אמנם בהופעה הספציפית הזו לא התרחשה שום תקרית יוצאת דופן (אף מעריץ לא תפס לביונסה בישבן והשיער שלה לא נתפס בשום מאוורר), אבל ביונסה נתנה הופעה מדהימה וזו הייתה חוויה שלא אשכח בחיים!

היתה של להקה מקומית בתאילנד. בלילה של הפול מול, אחרי כל הרעש, הבלגאן והצבעיים, היתה להקה צנועה שהופיעה לאור הזריחה.

את ההופעה הכי טובה שלי ראיתי היום בצהריים…
לרגל מסיבת יום הולדת 100 של סבתי (כן כן, יש כאלו גם), חבר ילדות שלי שהוא נגן גיטרה קלאסי מהמרגשים והמוכשרים (אובייקטיבית, הוא זוכה תדיר בתחרויות בינלאומיות רבות), תכנן הופעה קצרה עם חברתו – שהיא זמרת אופרה עם קול מהמם ומפתיע.
הם הופיעו בארבעה קטעים של שוברט. השילוב המרגש בין הקול העוצמתי והרך שלה, לנגינה שלו ולעצם המאורע כולו – גרם לי לבכות.
זה היה משהו שלא שמעתי מעולם – ופתח לי צוהר לעולם מוסיקלי חדש ומעניין שאני אמשיך עוד לחקור.

כחובבת מוזיקה ישראלית מושבעת, לא יכולתי שלא לפקוד את הופעת השנה הלא היא של כוורת. ההתרגשות שאחזה בי ובשאר הקהל, הציפייה העצומה שלא הניחה לי במשך כל אותו השבוע, התור הארוך לקניית החולצה הכי יפה במלתחה שלי, והתחושה מחממת הלב שבה ילדים, נערים, צעירים ומבוגרים שרים יחד את המנוני המוזיקה הישראלית, ללא ספק מסכמים את חווית ההופעה הטובה ביותר.  

גם אני כמו כל ילדה בראשית נערותה נתקפתי הערצה- פעם היו קטנטנות ופעם המורדים וגם כמעט מלאכים- כשאלו הגיעו לארץ הייתי בהתרגשות כולי- אני וחברה כבר קנינו כרטיסים שלושה חודשים קודם, ספרנו ימים הכנו שלטים ועמדנו בגבורה גם בכל הדחיפות ובין כל הצעקות- (שהיו גם שלנו) זהו. השעה 19:30 בערב כולנו מחכים בציפייה והתרגשות- והנה הם יוצאים הכוכבים מהארץ אי שם, ארגנטינה, אלו שראיתי בכל יום ולעיתים כמה פעמים ביום, עומדים מולי במרחק נשימה (וילדה שצורחת ודוחפת)-ונכון, ההופעה לא הייתה מושלמת, היא לא הייתה מטורפת ומדהימה, אבל ההרגשה שלמרות הכל הגענו לשם- חסכנו כסף קנינו כרטיסים שכנענו את ההורים- והנה אנחנו לפניהם- דבר זה וההרגשה שעבדנו ועשינו בשביל אותו הכרטיס הפכה את ההופעה למה שהייתה- שרנו,רקדנו נהנינו ככ! אין ספק שדבר כזה לא יחזור שוב יהי שלום!

 אני ובעלי הטרי חיינו תקופה של שנה וקצת בברוקלין ניו יורק. יום אחד אחד מהחברים שלנו סיפר שיש איזו הופעה בסטיטן איילנד אי מגניב וקטן ממש מעבר לנהר הדסון. קנינו כרטיסים ב80 דולר מחיר סביר ביותר להופעה של רדיו הד (שכבר מעצם עלות המחיר הבנו שזכינו). הגענו להופעה על אונייה מטורפת עם אלפי אנשים שמו עלינו צמיד כחול ואמרו לנו בחיוך : your life is about to change

חייכנו ונכנסו לאי. כל האי מקושט- עולם מקביל! 180 אלף איש, פסטיבל של 3 ימים כאשר ההופעה המרכזית היא של רדיו הד. תחפושות, אלכוהול שמש ואנרגיות שלא מהיקום הזה. לא חלמנו על דבר כזה: אמפייר אוף דה סאן, אנדרוורלד, כריסטינה אגילרה, קולדפליי וכמובן רדיו הד. הרגשתי בחלום שהוא בסימן אם טי וי !!!!! צבטנו את עצמנו 100 פעמים , לא תיארנו לעצמנו שאנחנו נכנסים לפסטיבל של 3 ימים- לא הבנו בגדים, אוכל, מברשת שיניים. זה היה טירוף חושים של 3 ימים שלאחר מכן איבדנו את עבודתנו כי פשוט החסרנו מהעבודה ללא כל התרעה מראש :)

רק במנהטן זה יכול לקרות, ראש פתוח ויכולת זרימה ספונטנית מובילים רק לחוויות טובות שאין להם מחיר
שיהיה אחלה סופ״ש – תודה שגרמתם לי להזכר בחוויה הקסומה הזאת, חיוך עלה על פניי

 הייתה לפני הרבה שנים בניו יורק. חברים שכנעו אותי ללכת להופעה של סטינג. אני חשבתי שלי ולסטינג אין הרבה במשותף. אז טעיתי! במשך כל החלק הראשון של ההופעה רקדתי וצרחתי על הכיסאות כמו גדולה :-). ואז – באה ההפתעה. אף אחד לא סיפר לי, שלהופעה קוראים "שלושת הצרודים". מה שאומר, שבחלק השני של ההופעה, עלה צרוד נוסף לשיר – פיל קולינס. כשכמעט התעלפתי מזה שאני רואה את פיל קולינס, עלה הצרוד השלישי – רוד סטיוארט. שם כבר הייתי על הרצפה. כל אחד מהם לחוד ושלושתם ביחד נתנו SHOW שאני זוכרת עד היום. אני זוכרת את ההתרגשות שלי, את ההפתעה שלי מההצטרפות של השניים הנוספים, ומזה, שכמעט הפכתי להיות הצרודה הרביעית…

 ההופעה הכי טובה שראיתי הייתה של להקת הרד הוט צילי פפרס בירקון בספטמבר שעבר
אני מעריצה אותם מגיל 12 והם הופיעו בכל רשימותיי של דברים להספיק עד גיל 30 חוץ מזה שהיה גיטריסט שהמשיך לנגן בגבס והופעה מחשמלת של אחת הלהקות הגדולות בעולם. היה גם תחושה אדירה של סיפוק , להגשים חלום ילדות ולהפריך את המשפט לעולם אל תפגש עם הגיבורים שלך.

 ההופעה הכי יפה שיצא לי לראות היתה של אשתי ביום חתונתנו היתה לה שמלה של מנגו _(קולקצית סתיו 2011) שמלת מקסי יפיפייה צבע ניוד נשפכת עם שרוולים ארוכים למעלה, השמלה מעוטרת בפרחים והיא מתאימה גם לקיץ וגם לחורף מאוד קלילה, יחד עם השמלה היא לבשה ג'קט דמוי עור שחור מעל שנתן לזה את הטוויסט, ושרשרות כסף להשלמת ההופעה . בעיניי השמלה עצמה עם הג'קט דמוי עור היו ההופעה הכי מדהימה שראיתי(ואני לא משוחד!).
זה ממש התאים לחתונה ולסגנון של אשתי יחד עם זאת זה מתאים גם לארוע אחר ולכל עונות השנה, מ-מ-ל-יץ ב-ח-ו-ם.

המופע שאני זוכרת שהשאיר בי רושם רב זה המופע של מייקל ג'קסון 1993 המופע שלו בפארק הירקון. אני אז הייתי בת 10 והייתי מעריצה של אחותי הגדולה שאהבה מאוד את מייקל ג'קסון. ואחותי וגם אני הצטרפתי התעקשנו ללכת למופע ההורים שלי לא היו כ"כ בעניין. ובסוף הם נעתרו לבקשתנו ואמא שלי אפילו עזרה לנו באואוטפטים בהשראת השיר "Dangerous". מה שזכור לי זה מופע בלתי נשכח המון זיקוקים עשן לפני שהוא הופיע , מופע ארוך עם כל השירים המוכרים שלו, ואותי ואת אחותי ביום כיף רקדנו צחקנו היה כיף מה שבטוח.