מתנה בשישי: תיק של המעצבת דניאלה להבי

 קשה לקרוא לעזרה לחברה טובה, הכי טובה כ"תיק" שנפל עליי, בעיקר לאחת כזו שאני הפלתי עלייה אינספור תיקים לאורך שנות חברותינו, ובעיקר שהייתי עושה את זה שוב ושוב ושוב בשבילה. הדס טובת הלב, חברתי האהובה, הוזמנה לחתונה כשהיא, אבוי בלי בן זוג כדי להציג לדודות החטטניות שמאחלות בפה מלא ארס- נו, בקרוב אצלך. החתונה הזו הייתה מלחיצה מתמיד מאחר והאקס המיתולוגי היה צריך להיות נוכח, כי הוא, מה לעשות, אחיה של הכלה. כן, הדס היקרה שידכה את אחותו לבן דודה, רק שהם החזיקו מעמד, בזמן שהיא והאקס נפרדו לאנחות, בעיקר שלה. לחתונה שכזו מתכוננים חודשים מראש. 3 חודשים לפני כבר חיפשנו שמלה, ועברנו/ חפרנו/ נברנו בקולקציות של כל מעצבות הארץ, אך לשווא. לבסוף הצעתי כי נקנה את השמלה מחו"ל, דרך אתר שכבר יצא לי לקנות ממנו בעבר. כך, לפחות תהיה להדס תכנית גיבוי. השמלה הוזמנה יחד עם עוד דברים בשבילי, ולכן ניתנה הכתובת שלי. עכשיו נותר רק להמתין. ולהמתין. ולהמתין. ולהמתין. והשמלה לא מגיעה. 4 ימים לפני החתונה החבילה מגיעה והשמלה.. אבוי… לא מתאימה. למרות יכולות התפירה המאוד מוגבלות שלי, הצעתי שעם מספר תיקונים זאת תהיה השמלה המושלמת, הרי כבר נרכשו נעליים ותיק והמתנו כל כך הרבה זמן. הדס, לחוצה ונרגשת, הסכימה. מקוצר הזמן של הדס הסכמתי להיות זו שתיקח את השמלה בחזרה מהתופרת. יום לפני החתונה, השמלה בידי, והיא נהדרת. השארתי אותה השקית ליד הדלת והלכתי להתקלח. כאשר יצאתי מהמקלחת גיליתי שהכלב שלי הוציא את השמלה מהשקית, קרע את המכפלת, ופרם חלק גדול מהרקמה המיוחדת שהייתה בצד השמלה, ושהתופרת עבדה קשה (ובהרבה מאוד כסף נוסף) כדי לא להרוס. חשכו עיניי! איך אני מספרת את זה להדס? לילה שלם ישבתי לנקות את השמלה, לתפור את המכפלת בזהירות, לרקום את מה שהכלב שלי פרם. לא הלכתי למחרת לעבודה כדי להמשיך ולנקות ולתקן ולהביא את השמלה למצב של לפני. להדס סיפרתי רק אחרי החתונה….

 אחותי התאומה ואני שרתנו באותו בסיס, היא חתמה קבע שנה אחרי. וכן יום השחרור שלה הגיע! אני בבית עוסקת בענייני כשאחותי מתקשרת אליי בלחץ -מסתבר שלהשתחרר מצה״ל אורך יותר זמן מהמתוכנן ושהיא לא תספיק להשתחרר בבקו״ם… כמובן שתאומה לא מפקירים ולאור השחרור הפגנתי רעות אמיתית ונחלצתי לעזרתה- לקחתי את האוטו ויצאתי למסע השחרור השני שלי:), מאחר ואנחנו נראות אותו הדבר נסעתי לבסיס ומשם במירוץ נגד הזמן לבקו״ם שם בגאווה ושמחה הצגתי לבנות האדיבות את החוגר ״שלי״, הן גזרו אותו ואיחלו לי בהצלחה בהמשך! באופן כללי להיות תאום זה להיוולד עם תיק, לא תמיד הוא מתאים לכל דבר אך אין ספק שזה תיק שווה ביותר!

זה סיפור שקרה לאחי, ממש לא מזמן, בקניון,לא אנקוט בשמות ובמקומות על מנת לשמור על פרטיות השותפים בדבר. לפני מספר שבועות אחי טייל להנאתו עם אשתו ושלושת ילדיהם בקניון, בשעות הערב המוקדמות. במהלך שיטוטיהם ניגש אליו אדם נכה בכסא גלגלים, משותק לגמרי בכל חלקי גופו וביקש ממנו שיעזור לו, הוא רוצה לאכול ארוחה במסעדה וצריך את עזרתו שיאכיל אותו כי אינו יכול לעשות זאת בעצמו. אחי הסכים והתלווה אליו למסעדה קרובה. התברר שהבחור מוכר במסעדה כלקוח קבוע והוא הבטיח שהמטפלת המסייעת לו תגיע בקרוב (מה שלא קרה..) אחי סייע לבחור להזמין ארוחה, ובשל נכותו הקשה, היה עליו להאכיל אותו באיטיות ובאריכות. שעתיים וחצי לקחה הארוחה, בזמן שמשפחתו וילדיו מחכים.. לפעמים ארוע כזה באמצע החיים, כשנופל עליך תיק כבד, הוא אירוע שבא להזכיר לנו כמה שפר עלינו מזלנו , מזכיר שעלינו להעריך את הדברים הפשוטים שנראים לנו מובנים מאליהם: בריאותנו, עצמאותנו, היכולת שלנו לקום לבד, לדאוג לצרכינו, לעבוד, לאכול, לצחוק – כל אלו הם פריבילגיה גדולה עבור חלק מאיתנו.. 

התיק שנפל עלי ברגע הוא בעצם הפנמה שמהולה בהשלמה קשה שגררתי תקופה ארוכה בכאב-החלטתי להחליט על העתיד הזוגי שלי על כשברקע המון שקים של תובנות ואירועים שנאגרו אצלי בשלוש שנות זוגיות שכללו הצעת–נישואין.
את הטובה הגדולה ביותר עשיתי עבור בן זוגי דאז- ביטלתי בכאב רב את החתונה ארבעה חודשים לפני התאריך ושיחררתי אותו מזוגיות שנמשכה מצידי מכוחו של הרגל כדי שימצא את זו שבאמת מתאימה לו ותעשה אותו מאושרת הרבה יותר ממני. זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי וגם לאחר שעשיתי זאת הקושי נמשך במבול שאלות טורדניות מהמשפחה של למה?כבר היה יכול להיות לך ילד בקרוב!ולבחורה מעל גיל 30 קשה למצוא בן זוג ומה לא!!!
החלטתי ללכת על האמת שלי ושלו ולהתמקד בטובת הבחור המדהים שעבורו הייתי נסיכה ויכולתי להמשיך להיות כזו עבורו לעד אבל ידעתי שהוא לא מקבל ממני את מה שבאמת מגיע לו. אפילו לא חצי.

 כשלסבא שלי מלאו שמונים וחמש שנים, החלטנו אני ואחותי להעניק לו מתנה מיוחדת וכך לקחנו את סבא עם השיער הלבן מקל ההליכה וחיוך תמידי של ילד על פניו וגם את זוגתו שכבר לא זכרה בדיוק פרטים קטנים, לסוף שבוע באנטליה. את החויה הזו – השהיה איתם במלון מפואר הטיולים והחיוך על פניהם אני רואה כטובה הכי גדולה שעשיתי לעצמי….. וכך אזכור אותה תמיד.

 ה״תיק״ שנפל עלי קרה ממש חודש אחרי החתונה והטובה הגדולה היא בעצם תהליך של שנה בעקבות כך. אני נשואה כבר ארבע שנים. חודש אחרי החתונה בעלי נפגע בתאונת עבודה מנפילה מגובה על הברכיים והיה מרותק לכסא גלגלים תקופה ארוכה מאוד. בשנה האחרונה חלה ״התקדמות״ גדולה והוא מתהלך רק בקביים. הטובה הגדולה שעשיתי שהיתה עבורו וכמובן בסוף לשנינו זה ששמתי לו מראה גדולה מול הפנים מייד לאחר התאונה והבהרתי לו שלמרות שהוא מרותק לכסא גלגלים ופוטר מעבודה והוא צריך לבנות את עצמו מחדש במקצוע אחר עבורי הוא עדיין הגבר החזק החכם והעוגן שלי שאיתו התחתנתי. לקח לי שנה לפמפם לו את זה ערב ערב מול המראה לפני השינה עד שהוא החליט לעבור שיקום ולהסכים להיות אבא כי חשב שהוא כבר לא שווה מכל בחינה ואפילו ללמוד מקצוע חדש לחלוטין שהוא מסיים השנה ובהצלחה ולהרגיש שהוא עדיין הגבר החזק שלי. הסברתי לו במשך שנה שלמה מדי לילה שחוזק עבורי הוא לא רק פיזיות אלא הנפש שבפנים ובעקבות כך כחלק מתהליך השיקום הוא יצא מהבור הנפשי שהיה בו ואפילו מצליח (עם עזרה קטנה) להתנייד על קביים ולחייך מאוזן לאוזן עם התינוק הקטן שלנו על ידיו.

 גרתי במשך כמה שנים בפריז בדירת חדר קטנטנה, במסגרת לימודיי ועבודתי. פעמיים בשנה הייתי חוזרת לביקור בארץ של מספר ימים, ונוחתת על מיטת הנוער הישנה שלי בבית הוריי. באחד הביקורים שלי א', שהייתה חברת ילדות של אחותי הגדולה, הייתה נחמדה אליי באופן מוגזם, כאשר היא מאוד מתעניינת בסיפורים שלי על עבודתי המגניבה ועל החיים בלב פריז. היא סיפרה שהיא יכולה לקבל אזרחות צרפתית דרך סבא שלה ושהיא אף שוקלת ללמוד צרפתית בשביל הכיף. היא לקחה אותי במהלך חופשתי למסעדות החדשות והנחשבות בעיר, למסיבות הכי שוות ואפילו נתנה לי את הג'יפ שלה מבלי שביקשתי כדי ש"יהיה לי יותר קל להיות עצמאית במהלך החופשה". היא אף הציעה להסיע אותי לשדה וביקשה שנשמור על קשר ושהיא בטוחה שנשתמע בקרוב. ואכן, שבועות ספורים אח"כ, ביום ראשון מאוד מוקדם בבוקר, שזה היום החופשי היחיד שלי בשבוע, צלצול באינטרקום למטה. בחרתי להתעלם, אך אחרי מספר דקות של צלצולים עצבניים, גיליתי שא' הגיעה לביקור הפתעה. היא עלתה למעלה עם 4 (!!) מזוודות וסיפרה בהתלהבות כי היא נוחתת עליי רק לכמה ימים, כי היא החליטה ללמוד צרפתית והמקום הכי טוב בשביל זה- זה בצרפת!. כמה ימים על הספה בדירת החדר הקטנה שלי שבקושי מספיקה ליחיד נהפכו לחודש וחצי!!יאמר לזכותה של א' שהיא ניסתה לפצות אותי על ה"תיק" הזה ושמרה כמה שיותר על סדר וניקיון, ועזרה מעט עם הקניות לבית. אבל הפרטיות שלי נעלמה ולכן ידעתי שאין לי ברירה אלא לעזור לה ללמוד צרפתית כמה שיותר מהר כדי שהיא תעזוב כבר. המצחיק הוא שאני חזרתי לארץ אחרי כמה שנים, אבל א', שנהפכה לחברה עוד יותר טובה שלי, הכירה את אהבת חייה בפריז והיא עד היום שם. מדיי פעם, אני מאיימת עליה שאני עוד אנחת עליה לביקור הפתעה, ואולי אני עוד אעשה זאת…..

 לפני חודשים עליתי לאוטובוס אישה נכנסה עם ילד והכסף לא הספיק להם. היא אמרה לו תרד ותבוא ברגל. קראתי לילד נתתי לו עשרה שקלים אמרתי לו אל תרד תשלם לנהג. הילד והאמא מאוד התרגשו. כשהילד שילם הוא רצה להחזיר לי את העודף ולא הסכמתי אמרתי לו תשאיר לך את הכסף .שבת שלום

 חברה שלי ממש רוצה את התיק הזה אז אני עושה לה טובה וכותב פה על הטובה הכי גדולה שאי פעם עשיתי. הטובה הזאת הייתה לעצמי כשהתחלתי איתה וזכיתי בה

לפעמים נופל עלינו "תיק"- אבל כפי שנאמר- הכל קורה לטובה ולכל דבר יש סיבה.
לפני כמה חודשים במהלך שהותי בחו"ל קיבלתי טלפון מבת משפחה (בשעות הבוקר המוקדמות)שהיא צריכה עזרה דחוף בדירתה, היא ממש לא הרגישה טוב באותו בוקר ויש לה כלב גדול (רועה גרמני) שלא יצא החוצה כמה יומיים משום שהיא הייתה חולה.
כמובן שלא היה לי הכי הרבה כוח ללכת אליה בקור של אירופה בבוקר לקחת את הכלב ולשמור עליו במשך היום במיוחד שהוא לא הכי ממושמע אבל עשיתי זאת.
מפה לשם יצא ששמרתי על הכלב במשך כמה ימים טיילתי איתו האכלתי אותו וכו'.
ערב אחד בשעות הערב החלטתי לצאת לחנות שהייתה קצת רחוקה מהדירה שלי לקנות משהו והחלטתי לקחת את הכלב שייצא קצת לנשום אויר, בדרך חזרה היה כבר חשוך ונתקלתי בחבורת גברים (שלא נזכיר את מוצאם) שהתחילו להציק לי וללכת איתי, ידוע שכלבים חשים פחד של אנשים והוא התחיל לנהום עליהם ולנבוח (וכאשר רועה גרמני במשקל 70 ק"ג נובח זה מאוד מרתיע) הגברים המציקים הסתלקו, כמובן שאם הוא לא היה איתי זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי.
לפעמים אנחנו רק חושבים על סיטואציה מסויימת כעל "תיק" אך בסופו של דבר הכל כתוב כבר מראש!
שיהיה סופשבוע נעים ושבת שלום:)

הטובה הכי גדולה (!!!) שעשיתי הייתה לפני כמה שנים, כשחברה שלי נפרדה מחבר שלה , והיינו אמורות לצאת בדאבל דייט. היא ביקשה ממני שנחליף בבחורים שהיינו אמורות לצאת איתם בדאבל, והיום הם נשואים L:

תיק שנפל עלי היה בחופשת הקיץ לפני שלוש שנים. פירסמתי מודעה בשכונה שאני עורכת סדנת יצירה אצלי בבית וחשבתי כך להעסיק את הזאטוטים שלי ועל הדרך גם להרוויח קצת. התקשרה ילדה אחת בלבד… לא יכולתי לסגת מהפירסום שלי ובמשך חודש, פעמיים בשבוע הייתי צריכה להעסיק אותה ביצירות והפתעות כל פעם כשעתיים וכל זאת בתמורה לסכום ממש פעוט… תיק תיק היה לי אבל לפחות הילדים נהנו.

 
הטובה הגדולה ביותר שעשיתי עבור מישהו הפכה מהמקום הכי לא צפוי לאחר חמש שנים כטובה הגדולה ביותר שעשיתי עבור עצמי אבל הכל התחיל כטובה והתמסרות שעשיתי עבור אמא שלי שחלתה ביום בהיר אחד במחלת הפיברומיאלגיה הכה קשה. לפני חמש שנים ושמונה חודשים אמא שלי התעוררה בבוקר מהשינה עם כאבים בלתי נסבלים בכל הגוף .כאבים עזים שהתגברו אפילו יותר במפרקים .נוספו כאבי שרירים ושלד, העור נהיה רגיש לכל נגיעה הכי רכה .ככה הסיפור נמשך במשך חודש שלם עד שאובחנה כסובלת במחלה והתחילה לקבל טיפול תרופתי שלא עזר. כל הכאבים נותרו. הרגשתי חסרת אונים מול הכאב שלה קראתי שעיסוי יכול לעזור אצל חלק מהחולים במחלה והחלטתי ללכת ללמוד עיסוי רפואי מקצועי כדי לעסות אותה מספר פעמים ביום ולהקל לה על הכאבים וכך באמת היה. במשך שנה התמסרתי ללימודים התובעניים ונאלצתי לעזוב את עבודת הבוקר ולעבוד רק בלילות ,בכל התהליך הזה עיסיתי את אמא שלי שלוש פעמים ביום וזו הייתה התרופה הטובה ביותר לכאבי השרירים שלא מרפים ממנה. היא עד היום אומרת שהיא מרגישה על ענן כשאני עושה לה את העיסוי ולא מרגישה את הכאב. אני השתדלתי מהרגע הראשון להיות שם בבית איתה בכל פעם כשהתקף כאבי השרירים תוקף. העזרה לאמא הפכה לאהבה למקצוע העיסוי שנראה כקסם תרופתי ריגעי וכבר תקופה אני עוסקת בזה לפרנסתי רק עם קהילה שנזקקת לזה באופן רפואי.הסיפוק הוא עצום.

בטובה הגדולה ביותר שעשיתי אני נזכרת בכל חורף כבר שלוש שנים וגם החברות שהיו עדות למקרה.לפני קצת פחות מארבע שנים יצאנו כל הבנות בערב גשום במיוחד לערב קניות זריז בקניון וארוחת ערב קטנה לחגוג את החזרה מהטיול המאוחר יחסית במזרח. לאחר שסיימנו את הקניות יצאנו לרחוב מכוסות במטריות ענקיות והתיישבנו מחוץ למסעדה מתחת לתנורים הגדולים שהיו פרושים מכל עבר. ממולנו על ספסל של תחנות האוטובוסים ישבה אישה כבת 60 עם עגלת קניות עמוסת בדים ופחיות כשאין לרגליה נעליים סגורות ואפילו לא מעיל… רק בגדים בלויים. כל הארוחה היא הסתכלה על השמיכת פוך שקניתי בקניון שעה לפני כשהוצאתי מהשקית וניסיתי להתחמם בה(היה ממש קפוא!!!).הבנתי שקר לה מאוד והחלטתי לתת לה אותה במתנה בצורה עקיפה בלי להביך אותה. כשסיימנו לאכול ביקשתי מהחברות שלפני שהן חוזרות לחניון שישקיפו מרחוק על השקית עם הפוך שאני הולכת לשכוח כשאני עולה לאוטובוס. הן התרחקו להן ותיצפתו ואני חיכיתי עם כמה שקיות וכשהאוטובוס הגיע לתחנה עליתי עם כל השקיות חוץ משמיכת הפוך ש"נשכחה" מאחורי מושב הספסל בתחנה. מייד כשעליתי לאוטובוס חברותיי מספרות שהיא ניגשה במהירות לשקית שלפה את הפוך התכסתה בשמיכה והלכה לישון על הספסל. אני ישבתי הרבה יותר טוב ממנה באותו הלילה…

 שמי רונית, אם יחידנית למיכאל, בן חמש (בדצמבר…).
המצב הכי קרוב להכניס אותי למטבח, הוא כדי להכין קפה, או מקסימום טוסט, לארוחת ביניים, למיכאל, לגן…כזאתי אני, לא יודעת להפשיר קרח..
יצא שמיכאל הבן המקסים שלי, מאוהב בקרין גורן, יושב וצופה בה במחשב, תכנית אחר תכנית. ולפעמים מכין עם הדודות שלו, עוגות ועוגיות.
עד שהחליט שרוצה שגם אמא תכין איתו,משמע – אני….
נסענו לחנות וקנינו את כל הפריטים הנחוצים : מערבל ( עם שני ראשים…מה שמזכיר לי, גיטרה היא לא רק כלי נגינה…)שקית זילוף, תבניות להכנת עוגיות
ואז קנינו גם ספר של קרין גורן, עליו היא חתמה למיכאל באופן אישי,
ואני נאלצתי להכין עוגיות עם מיכאל…האמת, יצא טעים…

שינויים. שינויים זה מדהים. נכון תמיד יש את הילדה התמימה הזאת שמסובבים אותה על קצה הציפורן? זאת הייתי אני, הייתי, עכשיו, אני לא בטוחה, יש לי חומה כזאת, פעם הייתיכל כך תמימה, לכל אחד יש חומה, שלי הייתה גדר עץ מפורקת עם יותר פרצות מקורות. כיום, מעטים מאוד האנשים שיודעים איזה אדם רגיש אני, אני שונאת את התכונה הזאת, התמימות הזו אבל זה מה שיש, עם זה אני חיה, לכן בניתי חומה, מעין בועה מגנה שעוטפת אותי בכל מקום, הבעיה היא כמובן אהבה, כשאני מתאהבת, כל החומות נופלות ואני חוזרת להיות התמימה מהיסודי. הטובה הכי גדולה שאי פעם עשיתי למישהו הייתה, כמובן קשורה לאהבה, זה שאהבתי (תאמינו לי, אם הייתם רואים את החיוך שלו, ומכירים את האופי שלו, בנות, הייתי עוזרות לו, בנים, הייתם עוברים לקבוצה השניה) ביקש ממני לעזור לו להתכונן למבחן בנושא שהוא התקשה בו ובמשך שלושה ימים, כל יום, במשך חמש שעות ישבנו ולמדנו, למזלי, יצא מזה משהו, בסוף הפעם השלישית, התנשקנו בפעם הראשונה, זאת הייתה האהבה הראשונה שלי, הנשיקה הראשונה שלי, אבל, עדיין החומה עומדת על תילה, ורק הוא ועוד אנשים מעטים נמצאים בתוכה.

 יש לי אחות תאומה ואנחנו זהות, עד כדי בלבול.
אני הגדולה יותר ברבע שעה ויתכן שבגלל זה אני מתהלכת עם תחושת אחריות גדולה כלפיה.
כשהיינו בלימודים אחותי ואני היינו בכיתות נפרדות.
באחד הימים אחותי הייתה חולה כמה ימים וידעה כי לא תצליח להספיק להתכונן לבחינה שהייתה לה.
אני, עם תחושת האחריות הגדולה שהייתה לי ועדיין יש לי כלפי אחותי, נשברתי כאשר ראיתי אותה בוכה בגלל שחשבה שתאלץ לעשות מועד ב' אשר נקבע לחופש הגדול במהלכו תכננו טיול גדול.
אחותי, בדרכה העדינה רמזה לי – לגשת לבחינה במקומה.
וכך אכן עשיתי, נאלצתי להתכונן עבורה לבחינה ולגשת במקומה מבלי שאף אחד ידע.
ביום הבחינה, התייצבתי בכיתה, נרגשת ומקווה שאצליח לעשות זאת עבור אחותי.
לאחר מספר ימים התקבלו התוצאות של הבחינה…… ונחשו מה היה הציון? 91 !!!!!!!!!!!!!!! אני גדולה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אי אפשר לתאר את הערכתה של אחותי על מה שעשיתי עבורה…………….