מתנה בשישי: טוניקה של המעצבת פזית קידר
בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו לזכות בטוניקה מהממת של המעצבת פזית קידר.
שווי המתנה: 669 ש"ח.
כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות על הפריט האופנתי של בן/בת הזוג שמצא את דרכו אל המלתחה האישית שלכם.
*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 13\05\26, בשעה 12:00.
**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
את הפריטים ניתן להשיג ב"פזית קידר" – יהודה מרגוזה 30, שוק הפשפשים, תל אביב או ב-קניון "רננים", רעננה.
הזוכה בסט טיפוח של Kiel's מהשבוע שעבר היא רעות פרקש, שסיפרה לנו על השיר שעושה לה את היום:
"את ואני – שלמה ארצי. גם כי שלמה הוא המלך. נקודה. וגם כי – שישי בצהריים, בדירה תל אביבית (זולה ומעופשת עם רצפה מצויירת) חלון ענק פתוח, קוקו של מנקה שמלת טריקו אפורה כפכפים ורודים מלא כלים והשיר בשיא הווליום, זה הכי סופ"ש והכי ישראלי שיש. וגם כי ביום שאני אמצא מישהו לא גיי ולא סתום בעיר הזו זה יהיה שיר החופה שלי (אלוהיייים אני נדושה)".
חולצת סוף מסלול של בן זוגי שנפצע קשה מאוד בעת פעילות מבצעית בשנה האחרונה והוא כרגע מוגדר במצב של תרדמת(קומה) ומאושפז בשיקום בבית לוינשטיין ואני לובשת אותה בכל ביקור שלי בבית החולים וזאת באשלייה של תחושת בטן לזיק של תקווה שיפקח את העיניים ויאמר לי בלחש את המשפט שעל החולצה – פלחה"ן צנחנים "בסוף כל דרך יש צל לעייפים ותהום לאמיצים"
מאת: עליזה | 26 במאי 2013 | 11:51במהלך שירותו הצבאי של בעלי התגלגלה לידיו חולצת טריקו עם סמל של יחידה מובחרת בצבא, חולצה דקה ופשוטה אך נעימה על הגוף באופן מפתיע ולא רגיל. יש לי המון חולצות טריקו אך אף אחת לא משתווה בתחושה לזאת, אתם בטח חושבים סה"כ חולצת טריקו מה כבר יכול להיות מיוחד אך האמינו לי שהיא באמת נעימה. כמובן שהיא עברה לאגף שלי בארון והתחלתי לשים אותה באופן תמים לגמרי בלי מודעות מיוחדת לסמל המצוין בה פשוט כי היא נוחה. התחלתי לשים לב שבכל פעם שאני שמה אותה אם זה בים, ברחוב או סתם מחוץ לבית אנשים היו מסתכלים עליי במבט מופתע וחלקם היו אומרים "כבוד" ו"אוהבים אתכם".. לא הבנתי מה רוצים ממני ומה לא בסדר שכולם מסתכלים. בעלי חייך והסביר לי שזאת החולצה, עכשיו לכי תסבירי לכל אחד ואחד שבעלי לא משתייך ליחידה הזאת ושזאת סתם חולצה שהתגלגלה אליו ושכל אחד יכול לעשות כזאת בחנות ושאת שמה אותה רק כי היא נעימה בטירוף.. אם נהיה כנים לאט לאט תחושת הגאווה המשתייכת לסמל של החולצה התחילה לחלחל גם בי והתחלתי להרגיש הרגשה מיוחדת כשלבשתי אותה (מעבר לנוחיות :) )איזושהי גאווה ישראלית. מאז שהבנתי על מה כל הרעש סביבה אני שמה את החולצה בכיף מרובה ובגאווה יתרה וכבר לא מתרגשת מהמבטים ומתשומת הלב..
מאת: שירן | 26 במאי 2013 | 09:32קרה לכם פעם שגיליתם כי כל התחתונים שלכם בכביסה, אתם אחרי מקלחת ואין לכם תחתון נקי ללבוש ?אז לי זה קרה…באותו יום באמת חמדתי מבן זוגי פריט לבוש-אחד מהתחתונים שלו.עד היום הוא שמור אצלי במגירה למקרה שאתקע שוב(לצערי אני בחורה שלא לומדת לקחים ..)
מאת: מיטל | 26 במאי 2013 | 02:54לחבר לשעבר שלי היתה מלתחת ספורט מטורפת ומושקעת.
מאת: מיטל | 26 במאי 2013 | 01:24לפני שהכרתי אותו הייתי מתאמנת רק בטייץ, אחריו למדתי להנות ממכנסי ריצה קצרצרים של גברים!
באימונים משותפים היתי משאילה ממנו בגדי ספורט ומכנסונים קצרים זה כל מה שהיה לו לתת לי, פתאום גילתי כמה הם נוחים לאימון, במיוחד בקיץ החם, והתמכרתי! כמובן שאחרי שנפרדנו השארתי לי זיכרון קטן בדמות מכנסון ריצה ממנו.
לפני שהכרנו החבר היקר שלי עבד בניו-יורק לתקופה קצרה. במהלך השיטוטים שלו בעיר הוא קנה בחנויות יד שנייה בברוקלין ומנהטן וחזר עם אוסף מגניב של חולצות וינטאג' אמריקאיות. אין באמת צורך לומר… היום כבר כמעט כולן שלי :)
מאת: גל | 25 במאי 2013 | 23:15לא,אין לי בנזוג.. אני רק בת 16(: ולא היה לי. אבל אני מקווה שתרשו לי לחמוד לי (לצון)גם ללא אחד כזה. אני חומדת מאבא שלי, פריט, נפוץ, ולא ממש אופנתי… אבל הוא כל מה שמבטא לדעתי החמידה של פריטי לבוש כאלה, הוא גדול מחמם וניתן להתכרבל בו, כמו אבא או רגעים חמים עם בן הזוג. כן הפליז הגדול הזה, ממש אוברסייז שפשוט כיף להיכנס אליו ברגי קור בספונטניות ולתעטף בחום ובריח מוכר ואהוב. הפליז הזה שכל אחת רוצה שהבנזוג יוריד מעליו בטביות ויביא לה כשקר לה.
מאת: ש.ה. | 25 במאי 2013 | 22:57והינה הבעיה ששמה קץ להגיגי, אבא שלי דוגל ב"לא תחמוד".. ורוצה שהפליז לא ילקח לו בספונטניות ללא רשות. ואם אני רוצה, אז:"הנה לך כסף לכי לחנות".
הצעיף שלו ששייכתי לעצמי ולא במקרה כי אין דבר ששומר את הריח יותר מצעיף.
מאת: איילה | 25 במאי 2013 | 22:21את הצעיף אני נוהגת לשים עליי כשהוא לא בסביבה וזה מזכיר לי אותו כי ריח הבושם שלו נמצא עליו שזה הכי חשוב בשבילי ,וככה הוא מרגיש לי הכי אופנתי שיש :)
ערב קריר אחד שיצאתי לבלות עם חבר שלי היה לי מאוד קר אז הוא נתן לי ללבוש את העליונית שלו שהיא הכי מדליקה בעולם של אדידס שהוא קנה בחו"ל ולא ראיתי באף חנות בארץ, מאז היא נשארה אצלי. כל פעם שהוא שואל אותי לגביה אז אני עונה לו שהיא עדיין לא יצאה מהכביסה ובינתיים אני לובשת אותה בשקט מבלי שהוא יידע חחח .אפילו קטפתי עליה מחמאות מאנשים לגבי הצבעים שלה והעיצוב המיוחד , כל כך קשה לי להיפרד ממנה :-)
מאת: שני | 25 במאי 2013 | 21:50באחד מהטיולים הרגילים שלי לחנויות יד שנייה במרכז ירושלים, מצאתי חולצה מכופתרת שחורה של ורסצ'ה. היא הייתה מושלמת, גם הבד, גם הגיזרה. קניתי אותה, כיבסתי וישר נתתי לחבר שלי, שילבש לחתונה של חברים שהייתה לנו באותו השבוע.
מאת: נעם | 25 במאי 2013 | 15:42הוא התלהב, וגם אני, ובאותו יום כבר לבשתי אותה עם טייץ שחור לעבודה ולאוניברסיטה. הוא הצליח ללבוש אותה פעם אחת, באותה חתונה, אבל מאז- היא בחלק שלי של הארון :) הרצחתי וגם ירשתי? במקרה שלי- קניתי לו, לקחתי לי…
זה התחיל כבדיחה לכבוד מסיבת קבלת הדוקטורט של אחי. החלטנו כי כולם באים בחליפה, מחויטים, כמו שאחי הדוקטור הולך להיראות מעתה והלאה. לבשתי מכנסיים מחויטים שלי, עם חולצה לבנה מכופתרת ועניבה מאוסף העניבות המרהיב של בעלי. קיבלתי אינסוף מחמאות באותו ערב, והחלטתי לאמץ את המראה. מאז, בעלי ואני חולקים עניבות (למורת רוחו הרבה יש לציין). אני קושרת אותן משוחררות, לפעמים מתחת לחולצה ולא מעליה, לפעמים פתוחה לגמרי על החולצה ואני נהנית מהן מאוד. ממליצה בחום גם לאחרות לנסות.
מאת: נטע | 25 במאי 2013 | 15:23לחבר שלי, כמו לרוב הגברים יש מלא בגדים בארון שהוא לא מנצל ולובש.
מאת: טופז | 25 במאי 2013 | 13:11כשלקחתי יוזמה יום אחד לסדר לו את הארון מצאתי חולצות טי שירט עם קילו פוטנציאל. לקחתי אותן גזרתי אותן לגופייה עם כתפייה עבה, כשאני לובשת אותן הן פתוחות בצדדים ובשילוב טופ זוהר או טופ רגיל ושרשרת זרוקה עם ג'ינס או טייץ זה שילוב מנצח. אני מרגישה בהן הכי אני והכי חופשייה שיש.
לפעמים הדברים הכי טובים נמצאים לנו ממש מתחת לאף :)
זה אוליי נדוש ואולי לא מדובר בפריט אופנתי של ממש אבל אכשהו למרות שאני חולת פיג'מות ויש לי עשרות סוגים של פיג'מות בארון אני תמיד אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית עם בוקסרים של בעלי. הם פשוט נוחים יותר זה כאילו שהם הדשא של השכן שירוק יותר תמיד. ואגב ניסיתי לקנות לעצמי בוקסרים חמודים ומתוקים המיועדים לנשים ונחשו מה?! זה לא עבד!!
מאת: סיון | 25 במאי 2013 | 10:45את בעלי הכרתי בהיותי בת 16 כאשר הוא היה בן 22תמיד נהגתי לקחת לו בגדים זרוקים , גדולים ומחממים מהארון , כאלו שנותנים הרגשה של חום ואהבה. לפני שנתיים גיליתי אצלו בארון חולצה מכופתרת מקטיפה אמיתית בצבע בורדו שלא לבש מאז החתונה ! היא מושלמת והיא הפכה בן רגע לפריט האהוב עליי בארון ללא כל ספק . אני לובשת אותה בחורף כשמלה כי היא גדולה עליי עם עקבים שחורים והמחמאות לא מפסיקות לזרום.פעם אגב לבשתי אותה לעבודה עם ג'ינס ונעליים חומות של טימברלנד וממש התעלפו מהשילוב!
מאת: יובל | 25 במאי 2013 | 10:34אהבתי מאוד את השמלה , היא מקסימה ואני מקווה לזכות:-)
שבת שלום ושבוע טוב!
לגבר שלי יש חולצה לבנה בד עדין מאוד בחום גורמת לי להיות קרירה ואוורירית עם מכנס טייץ וזה יושב בול ספורטי ועדיין איליגנט וגם הריח של בעלי נשאר איתי והבושם שלו גם
מאת: sana | 25 במאי 2013 | 00:05שנה שעברה, ביום חם הגעתי לחברה שלי הביתה לבוש בחולצה קצרה לבנה מכופתרת. בערב כבר ירד גשם כי אנחנו בישראל ומזג האוויר פה לא אוהב להישאר יציב. בכל מקרה דווקא באותו יום באתי באוטובוס וחיכתה לי עוד דרך ארוכה לתחנה. כבר הייתי מוכן לחזור הביתה מצונן… בסוף מצאנו פתרון יצירתי: יש לה סוודר שחור ארוך שנראה לי שהיא קנתה גדול בכוונה כדי ללבוש בתור שמלה בחורף. כמה פעמים היא לבשה אותו ונורא אהבתי איך שהוא נראה עליה בגלל זה היה לי מוזר כשהיא הציעה לי … היא אמרה שזה בכלל לא נראה של נשים. אז ניסיתי, חוויה מפתיעה בהחלט, גם התאים יפה עם הצווארון של החולצה מתחת… עוד המשכתי אחרי זה לחברים שפרגנו מבלי לדעת, כמובן שאף אחד חוץ ממנה לא יודע… היא לא כל כך שמחה שלקחתי לה את הסוודר האהוב שלה, אז אם אזכה אני מקווה שאת הטוניקה הזו היא תאהב יותר.
מאת: עידו | 24 במאי 2013 | 22:18לא תאמינו, לחבר שלי, שהיום הוא בעלי היקר (שיחיה), כשהכרנו היה עגיל באוזן. מההתחלה לא התלהבתי מרעיון העגיל, כי זה היה נראה לי ילדותי, אבל בעגיל עצמו התאהבתי מיד. זה היה חישוק זהב עדין ויפה. כשהגיע הרגע המיוחל והוא סוף סוף הציע, עניתי לו ברור שכן, אבל בתנאי אחד: שהעגיל ירד מהאוזן ויהפוך לטבעת הנישואים שלי. וכך אני עונדת על אצבעי בגאווה את העגיל שכל כך שמחתי שעבר מהאוזן שלו לאצבע שלי
מאת: מיקה | 24 במאי 2013 | 20:09גופיית כדורסל פתוחה לגמרי משני הצדדים עם גוזיית סטרפלס זהב מגניבה נכנסת לג'ינס קצרים, ניראתי מיליון דולר!
מאת: נעה | 24 במאי 2013 | 17:33לפני 7 שנים זה התחיל מזוג גרביים ובגדי ספורט שנוחים ומגניבים למראה הספורטיבי ואז ראיתי את החולצה המכופתרת שלו בארון ומאז אני לובשת אותה מידי פעם עם השרוולים מורמים עד המרפקים עם סקיני ג'ינס כטוניקה או כשמלה עם עקבים. אחרי כמה שנים כשעברנו לגור ביחד מצאתי אוצרות נוספים בארון שלו- ג'ינס בויפרנד של הבויפרנד! חגורות שונות, חולצות מכופתרות שמשמות כשמלה או טוניקה מעל חצאית וג'קטים גברים שנותנים מראה מחוספס וגס לשמלות נשיות ואווריריות!
אין כמו הארון של החבר שלך כדי להוסיף עיניין וחספוס למראה הנשי שלך!
מאת: ליאנה בר | 24 במאי 2013 | 15:59אז היה לי חבר מדהים כמעט שנה..הוא היה מעריץ שרוף של מכבי ת"א. אני מדברת על לגרור אותי לכל משחק בתל אביב, ללבוש תמיד כחול עם צהוב
(למרות שצחקתי עליו שזה לא תואם!!),לצפות במשחק ולא להביט לצדדים
(אפילו כשלבשתי כותנת סקסית והתחננתי שיבוא למיטה כבר) אבל משהו אחד שתמיד אהבתי אצלו בהערצה המתמדת לקבוצה, היו הסטים של הבוקסרים הצמודים הסקסים של מכבי. הוא היה לובש אותם ואני הייתי מהופנטת ומחייכת לעצמי.
יום אחד חזרתי מותשת מהעבודה ואחרי מקלחת חיפשתי רק משהו נוח להכנס איתו למיטה…מצאתי בחדר הארונות בוקסר צמוד בריח נעים של כביסה של מכבי תל אביב כמובן. לא חשבתי פעמיים וחטפתי אותו. זה היה כל כך נוח שכמה מהם פשוט נעשו שלי!
עכשיו אחרי כבר כמעט שנה שאנחנו לא ביחד אני עדיין מוצאת את עצמי ישנה ומסתובבת בבית עם בוקסרים של מכבי תל אביב.
אה ואני אוהדת בכלל את חיפה ;)
מאת: lilosh1234 | 24 במאי 2013 | 14:58יום אחד בתחילת הקשר הוא הביא לי פו-הדוב ענק, לפו הדוב שלי כמו לכל פו הדוב יש חולצה אדומה מה שגרם לי לומר לו שדווקא אין לי בכלל חולצות אדומות בארון! איך יכול להיות? הוא שאל, אפילו לי יש, אמנם אחת ישנה שקטנה עלי… ואז הוציא חולצה מכופתרת אדומה של רנואר שעל השרוול שלה היה תפור פאצ' של RENUAR MEN טוב אז… עכשיו יש לי חולצה אדומה שיושבת עלי מדהים עם כמעט כל דבר… במיוחד עם ג'ינס קצר נעלי עקב בתוספת החגורה החומה מעור והאבזם של ארמני ש'השאלתי' ממנו… ובכן בימים עמוסים של לימודים, זו דרך טובה להרגיש אותו לידי. וכששואלים איפה קניתי… ותאמינו או לא, שואלים! אני ממש אוהבת לספר את הסיפור הזה.
מאת: אילנה | 24 במאי 2013 | 14:33בעלי חי ונושם ספורט ימי, בעיקר צלילה ודיג. לפני שנתיים הוא טס עם חברים לטיול צלילה בחופי ברזיל והביא איתו שני זוגות תחתוני בוקסר מבד כותנה אוורירי עם הדפס של ים ולהקת דגים. רק גבר יכול ליסוע לטיול בחו״ל ובמקום לעשות שופינג מטורף, לחזור רק עם ציוד ימי ובוקסרים. ברור שגנבתי זוג אחד לעצמי ומאז אני מסתובבת איתם בבית בימי הקיץ הלוהטים בצירוף גופיה לבנה. זה כל כך נוח!!
מאת: ג׳ולי | 24 במאי 2013 | 13:21מה שגנבתי לאהובי מהארון זאת דווקא הדיסקית שלו. אני נשואה לחייל בסדיר, וכשאני מתגעגעת, אני מרגישה את הדיסקית שלו מתחת לחולצה, קרובה ללב שלי, ויודעת שעוד מעט הוא חוזר. רק עוד קצת.
מאת: נועה | 24 במאי 2013 | 13:03אחרי שנים של מערכת יחסים, במיוחד כשגרים ביחד, לפעמים קל להתבלבל בין הבוקסר שלו למכנסי השינה שלי, החולצות הארוכות והנעימות שלו לדבר שאני הכי אוהבת לכרבל בחורף והחולצה המכופתרת לפריט הכי מדליק עם ג'ינס קצר.
מאת: יפית | 24 במאי 2013 | 12:44אבל אם אני צריכה לחשוב על הפריט האהוב עלי שעבר מהמדף שלו לשלי, זה בטוח יהיה ג'קט הג'ינס הענק שלו שאני אוהבת ללבוש מעל לכל אאוטפיט כשירושלים מתקררת בערב.
עד גיל 18 הייתי הילדה הכי חננה בשכונה, בעיר, ביקום כולו. סגנון הלבוש שלי היה מיושן, שמרני, משעמם עד מוות וממש לא הולם את נתוניי. כל המלתחה שלי הורכבה ממכנסי טרנינג פשוטים, ג'ינס אחד שאימא קנתה לי, חולצות טי חלקות במגוון צבעים (לרוב כחול), גדולות עליי בשתי מידות לפחות,ואותם ליוו משקפי ראיה ענקיים, ושיער ארוך ארוך אסוף קבוע בקוקו או בקוקו בלוף. יום אחד, הוזמנתי לצאת לרוקסן עם חברות. לא היה לי מה ללבוש. חברתי משכבר הימים הזמינה אותי לבחור מהארון שלה מה שבא לי. כל כך רציתי ג'ינס, אבל מיוחד, פרוע, אחר, כזה שאין לאף אחד. כזה בדיוק היה לה בארון. הסתבר שזה הג'ינס של חבר שלה מהצבא. אבל היא הסכימה להשאיל לי אותו. הג'ינס התאים לי בול. הוא היה מדהים. גזרה נמוכה, בהיר, משופשף, עם המון קרעים מכל הכיוונים. שבוע אח"כ הם נפרדו. הג'ינס נשאר אצלי. הוא היה הפריט האופנתי הראשון שלי.
מאת: גבי | 24 במאי 2013 | 08:28בן זוגי , כמו גברים רבים לא טורח לעשות סדר קטן בארון ולנפות את הבגדים שכבר לא עולים עליו, או בגדים פגומים.
מאת: שובל | 24 במאי 2013 | 08:12הוא בן 21 , ובארון שלו נמצאות חולצות שלו אפילו מגיל 12 .
מתחביביי: להשאיל ממנו את החולצות הללו ולא להחזיר.
לבישת החולצות הישנות שלו, לוקח אותי למקום בו אני מצליחה להרגיש ולעוף למחוזות ילדותו ולהכירו לעומק, להרגיש איך היה כשהיה ילד קטן . זה תורם ומקרב
עם החולצות שלו אני עושה שימוש יצירתי בעזרת אמא שלי.
חולצה ישנה שלו ומוכתמת הופכת באחת למטפחת אופנתית .
לחבר שלי , כמו לגברים רבים ,יש המון חולצות שהוא לא טרח להוציא מהארון. חולצות שלו מגיל 12 לצורך העניין (הוא בן 21).
מאת: שובל | 24 במאי 2013 | 08:06אני אוהבת ללבוש חולצות ישנות שלו, משום שזה באיזשהו מקום לוקח אותי לתקופת הילדות שלו, הרבה לפני שהכרנו.
כמובן שהרבה מחולצותיו נמצאות אצלי בארון ואני ואמי ממחזרות אותה..
לדוגמא, צעיף אופנתי או מטפחת יפה ואף צמיד עבה ומגניב.
לבן הזוג שלי יש מכנסי ג'ינס שחור משופשפים מהתיכון (היום הוא כבר 30+..) והם עדיין ישבו בארון – זכר לימים הטובים והעליזים, למרות שהשנים עשו את שלהם והם כבר לא עולים עליו..
מאת: של | 24 במאי 2013 | 01:22אני חושבת שברגע שגיליתי אותם – הן עברו לצד שלי, ומיותר לציין שהם יושבים עלי בול : )
רציתי אותו רך,
מאת: שני וינטרוב | 23 במאי 2013 | 21:38שיהיה נעים אליי,
שישתלב עם איך שאני,
שיכסה לי את פרקי האצבעות בעדינות אין קץ,
שיחמם אותי' בזמן שנותן לי אוויר לנשימה,
שיכסה לי את התחת שצריך
ושייסגר על עצמו בזמן.
קרדיגן הבז' של בן זוגי לחיים
I Love You Both