מתנה בשישי: שמלה של SECOND

 אחרי 3 ביקורים בכרתים אני מודיעה נחרצות-שווה שווה שווה!
ים כ"כ נקי שרואים את הקרקע גם במים העמוקים.
מרכז האי שלצערי מעטים מטיילים בו ירוק עם כפרים נדחים והררית כשלעיתים תגיעו לגובה העננים..
טבע, צמחים, נחלים, אגמים-גן עדן!
לאוהבי בטן גב- הכל בהתאם לתקציב..
אנחנו היינו ב-creta maris- מלון איכותי כמובן all included (ממלץ לישון בבקתות) ארוחת בוקר מדהימה, 4 בריכות, כיף כיף כיף ולא יקר..
הפעם האחרונה בילינו ב -elounda ba: מלון יקר מאוד וחוויה בלתי נשכחת..

באנו כזוג להתנתק מהיום יום, באנו עם המשפחה המורחבת ואין ספק שנבוא שוב בעתיד…

לירח דבש שלנו, החלטנו אני ובעלי לעשות טיול תרמילאים בדרום אמריקה. ככה זה כשלא עושים טיול אחרי הצבא, נשארים עם חסכים…
הודענו כמעט שנה מראש לעבודה, שאנחנו לוקחים חודשיים חופש, חרשנו בפורומים, הצקנו לחברים שכבר היו וטיילו, קנינו בגדים מתאימים ויצאנו לדרך.
היו לנו הרבה יעדים שרצינו לבקר בהם, ואחד מהם היה העיירה פוקון בצ'ילה. שם תכננו לעשות רפטינג, לבקר במרחצאות החמים ולטפס על הר הויאריקה.
הר הויאריקה הוא הר געש פעיל בדרום צ'ילה. הוא מכוסה בשלג והטיפוס עליו מצריך ביגוד מתאים ומדריך. כשמגיעים לפסגה, ניתן לראות את העשן מיתמר מלע ההר. אבל השוס הגדול הוא הירידה – עושים אותה בגלישה על הישבן!
מאד חיכיתי לטיפוס הזה ובמיוחד לירידה, אבל למרפי חוקים משלו ויומיים לפני חטפתי קלקול קיבה ולא הצלחתי כמעט לאכול כלום.
בכל זאת התעקשתי לנסות, ויצאנו עם קבוצה לטפס. אחרי שעתיים לא היה לי כוח להזיז רגל, וירדתי לבד עם מדריך נוסף. בעלי המשיך עם הקבוצה, הגיע לפסגה, צילם עבורי את הלע וגלש בעליזות למטה.
היון לנו עוד הרבה חויות מהנות בטיול, אבל לפעמים קצת חבל לי שלא הצלחתי להשלים את הטיפוס והייתי חוזרת בשמחה לנסות שוב.
בנימה חיובית – לפחות פיציתי את עצמי בשופינג בניו-יורק :-)

 התקופה מכיתה ו' לא כל-כך חרוטה לי בזכרון. תקופה מלאה במסיבות בת מצווה של ילדות מהשכבה שאת לא מכירה, עם די-ג'יי שמנגן ג'סטין ביבר לקול צרחותיהן, כשהן לבושות בשמלות קצפת מחרידות, וביסלי ומיץ קריסטל בתפקיד הכיבוד (אם אפשר לקרוא לזה כך). זו בערך התמונה, דמיינו.
אבל את החלק הבאמת טוב של כיתה ו', אני זוכרת טוב מאוד.
הסיפור שלי מתחיל לפני 3 וחצי שנים.
באחת ארוחות הערב המשפחתיות, הוחלט (כנראה לפי בקשתי), שאסע עם סבא וספתא לחו"ל לכבוד בת המצווה, יחד עם שתי בנות דודותיי היקרות.
הבקשה שלי נענתה על ידי ספתא וסבא, שקפצו על ההזדמנות לבקר בפעם המי-יודע כמה, בעיר היפה בעולם– לונדון!
הגענו ללונדון בשבוע לפני הכריסטמס, מה שאומר שכל העיר מתעטפת בצבעוניות, למרות מזג האוויר האפור (אפילו ירד לנו שלג!!!), ברחובות נתלים אורות בין בניין לבניין, יש פסטיבלים מיוחדים רק בשביל החג, סיילים מטוריפים בכל החנויות, וכמובן חלונות הראווה באוקספורד סטריט- נהפכים לתצוגת אופנה חגגית יחדה במינה.
ביקרנו במוזיאונים מודרניים ומרתקים, בצ'יינה טאון החמודה והמטונפת, הלכנו לצפות במופעי בלט קלאסיים ובמחזות זמר (לכל חובבות המיוזיקלז – "לא רק בלונדינית המחזמר", מומלץ בחום), אכלנו במסעדות טעימות, והכי חשוב — שופינג!!
את אוקספורד סטריט (שבו היה המלון המקסים שלנו) הלכנו הלוך-ושוב לפחות 20 פעמים, בלי להתייאש.
אבל את האמת שאת השופינג האמיתי בחיי הקצרים, בכלל לא היה שם. אני די נשרכתי אחרי שתי הבנות דודות שלי, שפצחו במסע קניות (מדובר בתקופה שאייץ' אנד אם עוד לא הגיעו ארצה). אני חזרתי משם רק עם סווטשירט היפסטרי – משובץ – צבעוני מחריד להפליא, כיוון שבתור ילדה בת 12 עוד לא פיתחתי טעם או חוש אופנתי. זה הגיע מיד לאחר שחזרתי משם, יחד עם הרצון לחזור לשם.
אבא נענה לתפילותי , והחליט לקחת את המשפחה לגיחה קצרצרה לפני כשלושה שבועות ללונדון. הכל היה בדיוק כמו שזכרתי. חלונות הראווה, היופי, התרבות, האנשים, מזג האוויר, והפעם פיציתי את עצמי בכמה רכישות חדשות לארון הבגדים.
אני מקווה להגיע לשם עוד כמה פעמים, ואני מעדיפה שזה יהיה בעתיד הלא רחוק.
תאמינו לי. הייתי בפריז וגם ברומה- אבל לונדון היא באמת מקום נהדר.

עיירת החוף הקאריבי טרינידד, קובה, קאסה דה-לה-מוסיקה, חצות.
בחור שחור עצום ויפה תואר מסתכל עלי מסתכלת עליו מסתכל עלי… רגע אחרי אנחנו מזיעים צמודים בריקוד סלסה לא הגיוני ולא אפשרי (ממתי אני בכלל יודעת סלסה?), הלהקה משתוללת, הרחבה מתנועעת בחיים משל עצמה, כולם רוקדים עם כולם נוגעים בכולם מלטפים את כולם נדבקים לכולם.. הוא מסובב רק אותי, והחיוך הלבן מסמן לי בחושך איפה לעצור את הסביבוב בדיוק מולו… איזה לילה… איזו קובה…

ביקרתי כבר בהרבה מקומות בעולם אבל אף אחד מהם לא משתווה לאנדמן.
אי קטן בהודו הענקית, שכל מי שמגיע לשם מתאהב. עם חופים לבנים ומים טורקיז צלולים-צלולים אי אפשר שלא להרגיש את ריח החופש באוויר.
מה שיפה באנדמן, שמפריד אותה מכל חוף מרהיב אחר בעולם, זה הבתוליות של המקום, מגיעים אליה כל כך מעט תיירים וגם אלו שמגיעים חייבים לציית למגבלות של השלטון ולשמור עליה נקיה וחופשית מרוכלים מעצבנים על החוף או כל נזק תרבותי אחר שרואים בדרך כלל בחופים אחרים כמו תאילנד או ברזיל.
החיים מתחילים כשהשמש עולה ונגמרים כשהיא שוקעת, עם כביש אחד מרכזי בכל האי ו2 מסעדות מקומיות, נשמע קשה אבל למעשה הפשטות של המקום עושה את כל החוויה!
פשוט להגיע, למצוא בקתה קטנה וצנועה (שכמובן עשויה מבמבוקים קלועים)לתלות ערסל במרפסת ולהסתכל כל היום על הנוף! אם נמצאים על החוף המדהים או שוכרים קטנוע ונכנסים לג'נגל במרכז האי, הראות תמיד עוצרת נשימה והאנשים כל כך נחמדים! כל מה שטוב בהודו פי 100. האנשים כל כך לא רגילים לתיירים שהם פשוט ישמחו לעשות בשבילך הכל ובחיוך!
השוק המקסים במרכז האי שאפשר לקנות את כל הפירות הטרופים הקיימים או לקנות דגים טריים שדגו לפני דקות אחדות…
בקיצור אוסף של חוויות מיוחדות שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בעולם!!
הייתי מוכנה לחזור מחר!

נסעתי עם שתי חברות טובות למרכז אמריקה- טיול של אחרי צבא ולפני התואר. במשך כמה חודשים היינו במקומות יפיפיים אך השיא היה בסוף של הטיול- באיי סן- בלאס שבפנמה. התארחנו באי פרטי של משפחה מקומית שהאי נמצא בבעלותה- רק אנחנו ועוד 20 תיירים מכל העולם. באי לא היה חשמל, מקלחות או כל דבר שמזכיר ציוויליזציה- וזה מה שעשה את הימים שם לכ"כ מופלאים. כל היום היינו בבגד ים עושות ארמונות בחול ושוחות במים הצלולים, בצהריים קראו לנו לאכול (אוכל מקומי שהנשים בשבט הכינו) בתקיעת שופר עשוי קרן של צבי (כמו פעם!) ובלילה ישנו בקבינות קש. הדבר שהכי זכור לי משם הוא הלילה שבו הייתה סופת ברקים מטורפת- ישבנו על החול אנחנו ושאר התיירים באי עם המשפחה המארחת וצפינו בחושך מוחלט (כאמור לא היה חשמל) במופע ברקים- זה היה כאילו אלוהים מתגלה אלינו. עד היום כל פעם שאני נזכרת בחוויה הזו של לשבת בחושך בראשית ולצפות בברקים שהאירו את כל האי אני מקבלת צמרמורת.
אני עוד אחזור לשם.

אתמול חזרתי מתאילנד וברגע שמטוס התחיל לנחות שאלתי את אמא שלי :"אמא, זה מאוחר מידי לעשות פרסה?" תאילנד מדהימה! החופים, הים, השקט והטבע הקסימו אותי אבל הכי אני מתגעגעת לבנגקוק!- אני יודעת שכולם יגידו עכשיו "איכס זאת עיר מסריחה והמונית" אבל הוקסמתי מכמה אופנה יכולה להיות בעיר אחת! זה בהחלט היה שילוב סגנונות אופנה מכל העולם סוג של הכלאה בין לבוש מזרחי למערבי, כל כך הרבה צבעים טקסטורות וסגנונות מרהיבים שפשוט החדירו בי מוטיבציה ויצירתיות לעצב עוד בגדים. הלוואי ויכולתי לחזור שוב לתאילנד… נראה, אולי בשנה הבאה :)…

דמיינו לעצמכן, אתן קמות בבוקר, יוצאות מהאוהל (הענק והחמים) ורואות מולכן מרחבים עצומים של ירוק וכחול, מנוקדים מדי פעם בעדר עזים או סוסים, אולי איזה ענן באופק. בלי רעש של מכוניות, חשמל, אלטעזכען, התינוק הבוכה של השכנים, החתולים המיוחמים של השכונה.. הייתי שם שבועיים וחצי והייתי חוזרת מחר לו יכולתי. אנשים נחמדים, אורח חיים פשוט וטבעי ואוויר צח (כולל הרוחות מסיביר). 

 חוף, ים, שמש, סירה דייגים ודגים על האש.
במחיר של ארוחה בתל אביב לילה בחדר על הים ואווירת חופש שלא נגמר.
למה המצריים היו חייבים לעשות בלאגן בכיכר תחריר?

 לפני שנה טסתי לפולין עם חברי לכיתה למסע במחנות. זה היה שבוע לחוץ כל כך. שבצד אחד שלו נחשפנו למחנות ההשמדה ולגטאות ומצד שני למדינה, שאולי לנו היא נראית כמדינת מוות אך מצדה השני היא מדינה מתפתחת ושוקקת. הייתי רוצה מצד אחד לחזור וללמוד יותר על העבר, לראות את כל המקום של הספקתי ומצד שני לבקר מידה רבת היסטוריה שלא כוללת רק את השואה.

שנמצא בלב האוקיינוס ההודי. חוויתי חודש של שקט טהור מכול השגרה והלחצים היומיומיים שכלל נוף מרהיב ביופיו מים צלולים לגונות והרים מטורפים שכשמסתכלים עליהם מרחוק נראה שהם העתק מושלם של פרצופים אינדיאנים.
חוויתי תרבות שונה מכל התרבויות שאי פעם הכרתיואנשים כל כך יחודיים ומוארים.
נראה שהזמן שם קצת עצר מלכת, אנשים שלא מתעסקים בכל הזוהר והמתועש, זו היתה חוויה שהאירה את עניי וגרמה לי להבין הרבה יותר על עצמי ועל הסובב אותי.

הייתי רוצה לחזור לברצלונה: ברצלונה היא העיר הכי קרובה לבית (תל אביב) מבחינת מנטליות, אבל גם כל כך לא, ואולי בגלל זה לא יכולתי שלא להתאהב בה…

 אבל אני דווקא ממש מחכה לזמן שיהיה לי קצת יותר כסף ואוכל לבקר בה שוב.
כי אני לא צריכה שם כלום, שום אטרקציות, הצגות, מוזיאונים, מסעדות(מה שדרך אגב עשיתי בפעם הקודמת…) רק ללכת וללכת ברחוב ופשוט לספוג את כל העושר הזה והמוכרים מסבירי הפנים שכל שאלה נענית ב yes,love what can i halp you , והנימוס, וההיסטוריה שפשוט נמצאת בכל פינה ומתייחסים אליה בכבוד הראוי, בקיצור אני רוצה שוב….

 בלי שום ספק, ה- יעד לחזור אליו הוא קניה.

חופים מהממים- צ'ק.
טיול ג'יפים עם חיות וטבע- צ'ק.
אוכל טעים- צ'ק.
היסטוריה מקומית- צ'ק
אנשים נחמדים ואדיבים- צ'ק
חוויות לכול החיים כמו קופים שנכנסים מהמרפסת לחדר באמצע הלילה- צ'ק.

משהו חסר? כן.
הצ'ק שכותבים לממן את הטיול ממש לא גבוה.

 אני טסתי הרבה לחול, וביקרתי בהרבה ארצות החל מצרפת ועד ויטנאם, אבל המקום שאליו הכי הייתי רוצה לחזור זה ספרד, אל קוסטה בראבה. המקום הכי יפה שתוכלו לראות או לדמיין! אם באים בתקופה הנכונה, המקום לא עמוס תיירים בכלל, אפשר פשוט לשבת בבית קפה בוטיק ליד חוף הים, לראות את כול הנשים האופנתיות שמסתובבות עם הבעלים העשירים שלהן, להיכנס למים או אפילו סתם לשבת על החוף ולהנות. ואפילו אם יודעים לחפש במקומות הנכונים אפשר למצוא חוף קטן ומדהים, שאותו מצאתי כאשר הייתי על גבעה וראיתי חומה קטנה עם פתח בצד, שהיה ריק לחלוטין במקום שקט ומהמם. או אפילו למצוא באיזה סמטה חנות מעצבים קטנה ומדהימה. בקיצור – חוויה. אמנם לא מקום מאוד מיוחד או ידוע, אבל אם מסתכלים על הדברים הקטנים, זאת תהיה החופשה הכי טובה שלכם ללא ספק (:

הייתי במאדים פשוט מדהים עברנו בצדק היה חשק נסענו לשביל החלב עשינו סיור בתנובה קיבלנו שוקו היינו בפלוטו קיבלנו תחזית שנתית חזרנו לארץ והתעוררתי מהחלום 

 בלי ספק הייתי חוזרת לברצלונה! מקום מלא אופנה ושמחת חיים. עיר שלא נחה לרגע, כל המותגים נמצאים שם לצד חנויות מקומיות ששואבות את רוח עיצובן. כמו פריז ואיטליה רק ברמה צעירה וחיה יותר! הכל תוסס בה, כל דבר שרק ראיתי אימצתי לעצמי כי הטיול עלה זול אז למה לא לכפר על כך בשופינג מטורף!? (;
פתאום מגלים עוד צד של העיר שמלא בהיסטוריה כמו לה גרנדה פמילייה שגם היא כרגע עוברת שיפוץ כדי להיות מותאת לתקופת חיינו, על ראש כל מגדל מוצבת סלסלת פירות צבעוניים וצבעים שאי אפשר להתעלם מהם, את היופי של ברצלונה רואים מכל מקום וזווית. עם כל החנויות המקושטות יפה ושממש מושכות את העין יש גם את הקזינו הכי גדול באירופה שגם הוא בלילה נוצץ ומפזר מלא צבעים. כפי שאפשר להבין העיר כולה צבעונית ויפה ואין פלא שמלא ציירים הושפעו ובאה ממנה! והמשפט או ברצלונה ברצלונה מקבל משמעות חדשה.

 לא טסתי לשום מקום אבל אני ישמח לקבל את המתנה ושבת שלום !!!

יש לי בן זוג נפלא. איש נהדר תומך ואהוב. אנחנו יחד כבר 7 שנים.
לפני מספר חודשים בן זוגי טס לעבוד במקסיקו. נאלצנו להיפרד לכמה חודשים.
אני נשארתי בארץ והוא טס לשם.
בחופשת הפסח האחרונה טסתי להיות איתו. היו לנו שבועיים נפלאים יחד. ניצלנו כל דקה שאפשר כדי להשלים את החסך ונסות ולחפות על העתיד.
ביום ראשון הקרוב, ה-7.4 זהו יום הנישואים השני שלנו. כל כך הייתי רוצה לחזור למקסיקו רק כדי לתת (וכן, גם לקבל) נשיקה וחיבוק לרגל יום הנישואים!

 שלום רציתי לספר לכם על המקום שהייתי רוצה לחזור אליו (: לפני כשנה הייתי עם משפחתי בפרו . היה כל כך כייף פשוט חלום ! כל כך אהבתי לטייל שם להכיר את האנשים את האתרים שחשובים להם את התרבות השל העם הפרואני. כל פעם שהבטתי בנוף פשוט לא רציתי לעזוב אותו . משהו בנוף הזה הרגיע אותי וגם לי להרגיש שלווה ורגועה ושפשוט החיים יפים! בנוסף במהלך הטיול קצת התאהבתי במדריך שלנו חיחי (: הוא היה מקסים וגרם לי להעריך את עצמי ולהבין שאני שווה וזה משהו שהייתי זקוקה לו מאוד ושם בפרו קרה השינוי שלי . התחלתי לאהוב את עצמי לראשונה. לכן הייתי שמחה לחזור לשם שוב כדי לחוות עוד שינויים ולהנות שוב מכל הטוב שיש בארץ הזו

 היעד שהכי הייתי רוצה לחזור אליו הוא פראג וזאת משום שכשהייתי בו הייתי בהריון בחודשים הראשונים וסבלתי מבחילות נוראיות והקאות ולכן לא הייתי בחצי מהמקומות שבעלי וחהחברים שלי היו בהם ולכן הייתי רוצה לעשות תיקון כי שמעתי מבעלי שממש חבל שלא באתי.

לפני כשלוש וחצי שנים נסעתי לפתגוניה(ארגנטינה) לבדי לנקות ת'ראש.לקחתי את היומן האישי כדי לכתוב כמו שאני תמיד עושה:חוויות,רפלקציות,תובנות… רק כשכבר עליתי על המטוס חזרה נזכרתי ששמתי אותו במגירה ליד המיטה באכסניה הבוטיקית היפה בה ישנתי,ובבוקר לא זכרתי לקחת אותו מהמגירה.זה מבעס כפול 2 כי זה לא רק ששכחתי יומן.זה היומן הרביעי במספר! אני כותבת מאז היותי בת 12. אז הייתי חוזרת לפתגוניה כדי לקחת את יומני היקר ועל הדרך כמובן להינות מהחבל ארץ השלוותי הזה.

 הייתי רוצה לחזור לפריז. הייתי בה בגיל 12 בטיול מאורגן עם קבוצה שאיני מכירה, כל מה שאני זוכרת מהטיול הוא שרק הלכתי והלכתי אחרי הקבוצה בלי להנות מהטיול כלל ורק התפללתי לחזור הביתה. הייתי רוצה לחזור לשם עם בעלי כדי להנות מפריז המהממת והרומנטית באמת, לטייל בה "בקצב" שלי ופשוט להנות.

 הוא לא בחו"ל כי עדיין לא הייתי..אבל לפני כחצי שנה אני ובעלי נסענו לצימר בצפון, בריזה ישוב מבודד…עם קירות עץ וג'קוזי מדהים! מרפסת שצופה על ההרים ושקט אינסופי…היו יומיים הכי כיפיים שהיו לי בחיי. .הרחק מהתינוק הקטן שלנו ומכולם, רק אני והוא! אם הייתי יכולה לחזור לשם הייתי עושה זאת ברגע :-)

העיר היפה הזאת, עיר האורות האסייתית היא החלום הרטוב שלי ולשם אני רוצה לחזור. מאז שחזרתי משם (קצת יותר משנתיים) אני מתה להגיע לשם פעם נוספת ולעשות את אותו הטיול שעשיתי במדויק.
מלונות מפנקים ברמה של 5 כוכבים, שופינג בחנויות יוקרה (ופזורות שם המווווווון בכמויות בלתי ניתנות לתיאור), אאוטלטים שווים עם רכישות מוצלחות, קניונים חדישים רבי קומות בכל פינה, מסעדות אותנטיות עם מאכלים מעניינים, ארכיטקטורה מרתקת וניחוחות אסייתים בדוגמת פסלי בודהה ומנקי-נקו בכל פינה.  
הנשים ההונג קונגיות מסוגגנות ובעלות גינונים אירופאיים-אנגליים ושזורה בהן האקלקטיות של המזרחק הרחוק. מיותר לציין שהן אלופות הסטייל ופני הפורצלן שלהן בכלל גורם להן להראות כמו בובות בחלון ראווה.
ללא ספק מדובר בטיול הכי מושלם שעשיתי בחיי ואני די בטוחה שעוד אחזור לשם לפחות פעם אחת בחיי כי לחלוטין לא שבעתי מהעיר המדהימה הזאת.

 אם יש מקום כלשהו, בכל העולם, שהייתי רוצה לחזור אליו, זוהי ללא ספק בירת צרפת! פריז, פריז… רק פיזום המילה מעלה בי געגועים . בשמלה מתנפנפת וכובע רחב שוליים, אני זוכרת את הטיול בגני לוקסמבורג הצבעוניים והמהפנטים, צליל טיפופפי העקבים על מדרכות שדרת אליזה הומת האדם, ריח קוראסון טרי נמהל ברוח הסתווית הרומנטית. לאחר מסע קניות מלא סיפוק נשכבתי במיטה ונרדמתי כשחיוך גדול מרוח על שפתיי. ובלילה, כשהצצתי מחלון החדר באכסנייה, ראיתי איך השמיים משחירים ופריז כולה נגלת לעיני, גאה ותוססת, זוהרת באורות. הלב שלי פמפם בפרעות, ובאותו רגע ידעתי- אני מאוהבת!
נשבתיי בקסימיה של עיר האורות.