מתנה בשישי: שמלה של Miki B

שנה שעברה,ביום הולדת שלי שזה גם ממש בימים האחרונים של הלימודים, בית הספר שלי לקח אותנו לאחת הבריכות בעיר, נכנסתי לבריכה עם כל החברים שלי והייתי עם בגד ים סטרפלס, פתאום אחד הילדים בשכבה העיף ילדה אחת למים, שנפלה בדיוק עליי,היא העיפה לי את כל החזייה של הבגד ים ,ונשארתי בלי חזייה עם צצי חשוף מול כל הבצפר,ולא רק זה גם פתחתי את השפה והייתי צריכה להסתובב ביומולדת שלי ושבוע שלם אחריה עם יד על הפה בגלל שפתיים נפוחות ומפחידות

קמתי השכם
הכנתי שעורי בית
קיבלתי יום שיער מ-ו-ש-ל-ם
השמש זרחה והציפורים צייצו, אך לא היה חם מדי
יום מעולה בשביל שמלת משי אביבית  אך מרשימה בצירוף בלייזר בשביל קומץ רצינות

עולה במעלית, נכנסת למשרדי החברה, מקבלת כוס מים ומתחילים.
ראיון קצר, מבחן וראיון נוסף עוברים בהצלחה.
נפרדים בחיוך לשלום
נכנסת למעלית
מעיפה מבט מרוצה במראה
ואת מי אני רואה מבצבצת בגאווה?
תווית השמלה… שהיתה שם כל הזמן… חתיכת קרטון קשיחה ומבריקה.. עם מחיר וחוט פלסטיק כאילו שאני עדיין בתא המדידה…

לא מזמן יצאתי לדייט , נורא התרגשתי , לא ידעתי מה ללבוש … הוא התקשר שהוא למטה לבשתי משהו מהר ויצאתי .
באמצע הדייט אני קולטת שהחולצה שלי הפוכה ( המחשוף מאחורה ) . הלכתי לשירותים וסובבתי את החולצה .
כשחזרתי הבחור זרק בדיחה על החולצה שלי מה שאומר שהוא שם לב .
מ ב י ך

בדיקה 

 כמו בכל בוקר, התעוררתי מאוחר ומהרתי ללמודים עם כוס קפה ביד. זרקתי עליי את השמלה שתכננתי ללבוש מראש ואצתי אצתי ללימודים. אוטו מטריד נסע לידי כמה דקות טובות וצפצף (לי?). התעלמתי באלגנטיות והמשכתי אל עבר המטרה לא לאחר שוב… האוטו לא ויתר ומתוכו בקע קול "הי, את עם השמלה! תסדרי אותה!" וחמישה בחורים מתפוצצים מצחוק…פתאום אני קולטת שהשמלה עלתה אל על בגלל תיק הצד שמשך אותה מעלה. מיד אני מסדרת את העניינים ומנסה להזכר אילו תחתונים לבשתי… כן, אני לא טועה אלו היו התחתונים הילדותיים עם הדפס התותים.

 לפני מספר שבועות יצאנו קבוצת חברות לחגוג את יום הולדתי ברכיבה על סוסים, בסיום הרכיבה בשנייה שירדתי מהסוס אחת החברות לחשה לי "קים יש לך חור במכנס" תוך האבקות עם שרירי הלא כל כך גמישים מצאתי את התנוחה הנכונה וראיתי אותו, זה לא היה חור אלה קרע שהיה באורך מדוי להפליא של מכנס מאוד מאוד קצר- בשבילי קצר מדי. באותה שנייה קשרתי את הקרדיגן שלי על קו המותן, ועד היום אני לא יודעת מה יותר מביך הקרע במכנס או העובדה שיום שלם הסתובבתי עם קרדיגן קשור בצורה לא מחמיאה על הגוף שלי.

1. בכיתה ט' או י' יצאתי לטיול שנתי. בטיולים שלנו תמיד הראו לנו את הסימון שאנחנו צריכים ללכת אחריו ולא הכריחו אותנו ללכת בקבוצה ענקית. יצא שחברה שלי ואני הלכנו רק שתינו, זו לצד זו. כראוי לטיול, לבשתי מכנסי טרנינג מהוהים. אנחנו הולכות לנו ועוברות קבוצה של חיילים. תוך כדי אנחנו שומעות קולות צחוק שלא ייחסנו להם חשיבות. אחרי כמה דקות חברה שלי צועקת "כל המכנסיים שלך קרועים!" ומתברר שכל התפר האחורי של המכנסיים נפתח וכל הטוסיק שלי, במלוא הדרו, נגלה לעיני כל (מזל שלבשתי תחתונים יפים..). זה בהחלט הסביר את הצחוקים ששמענו.. את הטיול המשכתי עם ז'קט קשור סביב המותניים.

2. בקיץ שעבר הייתי בחתונה של חברה במצפה יריחו. החתונה הייתה באוגוסט, לא זמן שבו חוששים מרוחות ברוב אזורי הארץ, ולבשתי שמלה מתנפנפת. הגענו חבורה של כמה בנות ועמדנו מחוץ לאולם וספרנו את הכסף שהכנסנו למעטפה. לפתע הגיע משב רוח בלתי צפוי ועוצמתי למדיי שהעיף לי את כל השמלה. כמובן שבאופן אינסטינקטיבי שלחתי ידיים לעבר השמלה כדי להוריד אותה, כשאני שוכחת שהמעטפה הפתוחה עם הכסף נמצאת אצלי ביד.. באופן ציורי, כל שטרות הכסף עפו להם לכיוון הוואדי ששוכן מלמטה.. למזלנו, אחת החברות לא נעלה עקבים והצליחה לרוץ ולתפוס את כל הכסף, רגע לפני שהוא הפך לחלק קבוע מהתפאורה של המדבר.

 כשהייתי בבית ספר יסודי, הייתי ילדה מפוזרת, מאוד מפוזרת…
בוקר אחד לקחתי זוג גרביים מהארון וגרבתי בלע להסתכל , איך הצלחתי גם לשים נעליים מבלי לשים לב לגרביים? אין לי מושג…
רק כשהגעתי לבית ספר התבררה הפדיחה, גרבתי שתי גרביים שונות לחלוטין, לא בצבע נייטרלי , לא דומות אפילו, אלא אחת בורוד בוהק והשנייה בכתום בוהק.
לצערי , הילדים האחרים בכיתה שמו לב לפגיעה עוד לפני… ובאותו היום כבר הייתי הבדיחה של כל השכבה…
ואם לומר את האמת, לקחו לי שנים להתגבר על הפדיחה…

 מקרה שהיה כך היה: בבוקר יום א׳ לחוץ ועמוס, נדחקתי לרכבת בדרכי לראיון עבודה למשרה שבה חשקתי. לבשתי מכנס מחוייט וחולצה ייצוגית, שיערי סודר בקפידה והייתי נחושה להתקבל למשרה זו. הרכבת הייתה מלאה באנשים והבחנתי במושב פנוי בצמוד לחלון. ביקשתי מהגברת שישבה במעבר שתיתן לי להיכנס. היא מצידה לא קמה על מנת שאוכל לעבור ואני נאלצתי לתמרן ולדלג מעליה אל המושב הפנוי. לפתע אני שומעת ״קקקחחחח״- צליל של בגד שנקרע באכזריות. כיס המכנס שלי נתפס בידית המושב ונפער קרע שחשף את הירך שלי. מלאת מבוכה חיפשתי בתיק סיכת ביטחון ולמזלי מצאתי אחת. את הראיון השתדלתי להעביר מבלי שהמראיינת תבחין בסיכת הביטחון המאולתרת… לבסוף גם קיבלתי את המשרה. :-)

 שלום קוראים לי רונית ורציתי לשתף אותכם במצב מאוד מאוד לא נעים שהיה לי עם שמלת סטרפלס מקסי שקניתי לחתונה של אחותי , שלא הצליחה לשרוד בשלמותה עד סיום החופה .כאשר ניגש אליי דוד יקר חיבק אותי ושאל בתמימות אם לבשתי את השמלה נכון . לתדהמתי גיליתי שהשמלה נפרמה לכל אורכה אבל החתונה ממשיכה וכך גם אני בספונטניות שלא מאפיינת אותי קשרתי אה השל שסביב צווארי עם קשר פרפר והמשכנו בחגיגה.

 מקרה שקרה כשהייתי בבית ספר יסודי…
הייתי ילדה די מפוזרת ולא תמיד בדקתי מה אני לובשת. בוקר אחד הוצאתי זוג גרביים מהארון וגרבתי בלי להסתכל על כפות הרגליים שלי. הייתי כזאת מעופפת שהצלחתי לנעול נעליים מבלי לשים לב שגרבתי שתי גרביים שונות לחלוטין. ולא באיזה צבע נייטרלי או צבעים דומים. גרב אחת כתומה ואחת ורודה!!!
כשהגעתי באותו יום לבית הספר מישהו כבר שם לב ובאותו יום הייתי הבדיחה של כל השכבה, ומה אני אומר… בצדק…

יצאתי לדייט ראשון עם בן זוגי בשלוש השנים האחרונות. בסיום הדייט הבחור ליווה אותי לדלת ואף נישק אותי קלות בשפתיים. נכנסתי לביתי ופתאום הבחנתי שחולצת הכפתורים הירוקה שלבשתי נפתחה לגמרי באזור החזה וחשפה חזייה אדומה!!!
אין לתאר את המבוכה שחשתי. כיום אנו צוחקים על המקרה ומתבדחים שהכל היה מתוכנן מראש על מנת לכבוש את ליבו.

התקרית המביכה ביותר שקרתה לי עם בגד הייתה אותה הפעם שבה יצאתי לדייט ראשון עם בחור נחמד חובש כיפה. לבשתי סוודר עדין בצבע שמנת מאנגורה ומתחתיו חזייה לבנה צחורה. נפגשנו בפאב נרגילות שכזה וכשנכנסנו למקום נדהמתי לגלות שבכל פינה בפאב מוצבת מנורה אולטרה סגולה (כן, כן, זו שהופכת כל בגד לבן לזוהר במיוחד). אני מניחה שדי ברור איזה חלק שלי בחולצה זהר במיוחד…
יצא שבמשך השעתיים ששהינו שם ניסיתי לשלב ידיים בניסיון להסתיר את החזייה הנוצצת. החלק הכי מביך היה הרגע שבו הלכתי לשירותים – דמיינתי לעצמי בראש איך אני נראית ברגע הזה וחשבתי שזה בטח נראה כמו חזייה זוהרת שמרחפת ברחבי הפאב. מאז למדתי את הלקח- רק חזיות שחורות!

זומנתי לראיון עבודה לתפקיד שממש חלמתי עליו. לקראת הראיון החלטתי להשקיע נכנסתי לחנות בגדי מעצבים ויצאתי עם חולצה מדהימה אפורה שמחוברת בכפתורים באיזור הגב. הייתי בטוחה שהתלבשתי מדהים וייחודי. הגעתי לראיון רק כדי לגלות שהמראיינת מולי לבשה את אותה חולצה… לא חזרתי ללבוש אותה מאז.

 כמו בכל בוקר, גם באותו יום התעוררתי מאוחר ומהרתי לפקולטה עם כוס קפה ביד. אוטו מטריד נסע צמוד אליי וצפצף, התעלמתי באלגנטיות ואפילו לא העפתי מבט לעברו, התרכזתי בלהגיע בזמן לשעור. אחרי כמה דקות מעיקות, בוקע מן המכונית קול: "הי את עם השמלה, תסדרי אותה!" וחמשת הסטודנטים באוטו מתפוצצים מצחוק. פתאום אני קולטת שכל הטוסיק שלי בחוץ, מסדרת את השמלה ומנסה להזכר אילו תחתונים לבשתי… לא, זה לא טעות, באותו יום לבשתי את התחתונים הילדותיים עם הדפס התותים.

פדיחה שקרתה לי עם בגד,האמת שזה יותר קרה לי עם נעל..חלק ממערכת הלבוש שלנו:) זה היה ראש השנה והייתי בדרך לישון אצל חבר שלי, וזו הייתה פעם ראשונה שפגשתי את המשפחה המורחבת שלו. התקשרתי לשאול מה המצב אצלו והוא אמר שהם עוד באמצע הארוחה, אבל הם שמרו לי כיסא אז פשוט לבוא. הגעתי, אמרתי היי בזריז ועליתי למעלה לשים את התיק שלי בחדר שלו. עצרתי בשירותים, עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי – תירגעי, הכל בסדר כולה עוד כמה דודים ודודות.. ירדתי למטה, והמדרגות שלהם נמצאים ממש מול השולחן אוכל. באמצע המדרגה השלישית נקרע לי הכפכף (הוויאנס מקורי!) ופשוט התחלקתי בכל המדרגות, נוחתת בסופו של דבר במדרגה האחרונה המומה למדי. הקטע המפדח באמת, זה שאף אחד לא צחק והחליק את זה, אלא כולם היו בשוק ובמהלך האחרוחה (עוד הייתה ארוחה של שעה וחצי אח"כ) הייתי צריכה לשמוע נזיפה מאימא שלו על זה שאסור ללכת עם נעל שלא מחזיקה באמת את הרגל.. יש לומר שעכשיו, שנתיים וחצי אחרי, הסיפור הזה עדין די מביך אותי.

חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת, הוזמנתי בפעם הראשונה לארוחת ערב אצל הוריו. הייתי מאוד נרגשת, כי זה היה סימן לרציניות של הקשר. לכן, השקעתי שעות של מחשבות ותכנונים מה ללבוש ואיזה מסר הבגדים שעליי יעבירו. לאחר התייעצויות עם כל חברותיי, נקנתה חצאית חדשה, בצבע כתום-חום מבד קורדורוי, ארוכה, לא מאוד צמודה אך מחמיאה מאוד. רק כאשר הגעתי לבית הוריו ונכנסנו לסלון אני נחרדתי. הספות בסלון היו מרופדות באותו הבד של החצאית שלי- קורדורוי כתום חום. כאשר התיישבתי על הספה התמזגתי בתוכה באופן מושלם ונראיתי כמו חלק בלתי נפרד מהריהוט בבית, כמו עוד כרית. אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שאני לובשת את הספות של אמא שלו, וכך הפכתי לבדיחת הערב (בסגנון- פעם הבאה תלבשי את הסרוויס או מה דעתך על השטיח- הוא יכול להיות סוודר נהדר…) פדיחות!

הלכתי עם חברים להופעה עם זוג מכנסי ג'ינס כהים חדשים מאנגליה (שהיו גדולים עליי!) וכשנכנסנו למקום, שמעתי קול קריעה גדול, וכשעזרתי אומץ להסתכל, ראיתי שכל החלק שמחבר את המכנסיים במפשעה היה קרוע לגמרי. למזלי זו הייתה הופעת ישיבה, אז אחרי שזה קרה היה לי קל להתחבא בקהל, וכמובן להסתיר…
אחר כך כשניסיתי לתקן אותו (בכל זאת ג'ינס חדש) אז ברגע שלבשתי אותו הוא נקרע שוב באותה הצורה… לפחות נחסכה לי מבוכה נוספת…