נעליים של קליגולה במתנה

 כשאני עוצמת עיניי הייתי רוצה לחזור בשלוש נקישות לילדותי – לבית שבו גדלתי לשדה החרציות והסביוינים לשדה עם הפרגים של סוף החורף אדום וצהוב . שדה של פעם שעמד בלב העיר . היום אין כאלה אפילו הריח שלו עדיין נמצא בזיכרוני .. יום שטוף שמש אני והחברים רצים בשדה ומשחקים ממש מעבר לכביש מול בית ילדותי שם גדלתי . בזיכרוני יום ששוכן שמש ואני בשדה יחד עם חבריי … זיכרון מתוק שלא אשכח לעולם…

 בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור ליום שבו איבדתי את בתוליי במשרדו הקר והמנוכר של הבוס שלי. הייתי כבת 25. כעשר שנים חיכיתי בשקיקה ליום הזה והנה הוא הגיע. התהליך של אובדן בתוליי החל בשעה 22:45. בשעה 22:46 הוא הסתיים, מה לעשות? הציפייה הארוכה עשתה את שלה ולכן היום שהייתי חוזרת ליום שבו איבדתי את בתוליי אני כולי ציפייה ותשוקה שהתהליך יהיה ארוך יותר ובמקום ובאווירה רומנטית ופסטורלית יותר…

 אילו יכולתי בשלוש נקישות הייתי חוזרת ליום חתונתי, התחתנתי בחודש דצמבר לפני 23 שנה , זה היה יום סוער וגשום בירושלים , אחרי הטיפול במכון היופי נסענו לכותל צילמנו מס' תמונות ובדיוק החל לרדת שוב גשם סוער , אני לא אשכח את היום הזה, התסרוקת התקלקה לי והשמלה התלכלכה בבוץ, בבכי חזרתי למכון היופי, והפיות הטובות ניסו לתקן במהירות האפשרית את העוול שנגרם לי כתוצאה מהגשם הסוער , ובגלל זה איחרנו לאולם, הייתי בשמחה חוזרת ליום חתונתי והייתי חוגגת אותו רק בקיץ.

 הייתי רוצה לחזור לעבר, להיות צעירה, משוחררת, ללא גבולות, עושה מה שאני רוצה ומתי שמתחשק לי. הייתי מתקנת דברים שקלקלתי, ומספיקה דברים שפספסתי, הייתי מקדימה את טרנד הפוני ולומדת אנגלית כמו שצריך. תנו לי לחזור ליופי של פעם עם השכל של היום

בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור לבית בו גדלתי, לחזור להיות הילדה הקטנה של אבא ולשמוע שוב את הסיפורים הדמיוניים שהיה מספר לי כל ערב לפני השינה. היינו מפליגים למחוזות רחוקים, לארצות קסומות עם אנשים מופלאים. בסיפורים של אבא תמיד הטובים ניצחו וכולם היו כל כך מאושרים בסוף. אין יום שלא הייתי נרדמת עם חיוך על השפתיים אחרי סיפור של אבא, גם אם קיבלתי ציון לא טוב או הערה מעליבה. אם רק אבא היה מספר לי שוב את הסיפורים שלו ביום בו פוטרתי מהעבודה או נכשלתי במבחן באוניברסיטה, הייתי יכולה להירדם גם אז עם חיוך קטן…

 הייתי חוזרת לחנות הכלבו בניו יורק בפברואר 2006. שם מדדתי שמלה מדהימה של ורה וואנג , במחיר מצחיק, לחתונה של אחי. זו היתה שמלת שטיח אדום קלאסית ,סטרפלס בגזרה של בת ים, בצבע אדום יין.
מדדתי את השמלה והתאהבתי אבל ידעתי שזו שמלה שאלבש בדיוק פעם אחת וחוץ מזה היתה סכנה גדולה שאגנוב איתה את ההצגה מהכלה … אז למען שלום בית החלטתי לוותר ובסוף רכשתי שמלה בחנות בוטיק בסוהו, בצבע דומה אבל הרבה יותר פשוטה.
היום אני מתחרטת ולו יכולתי לחזור , הייתי חוזרת לשם וקונה את השמלה.
עד היום אני מפנטזת על החנות הזו, עם קומה שלמה של שמלות מעצבים במחירים מצחיקים… וברור לי שבביקור הבא בניו יורק אני שם והפעם אני לא מוותרת…

 לאותו רגע בשמרת טבע בטנזיה שבאפריקה, לרגע שבו יצאתי מן האוהל באמצע הלילה, וחיפשתי מקום פרטי להתפנות.
איבדתי את הדרך חזרה והכול היה חשוך, האור היחיד היו הכוכבים שבשמים. התהלכתי לי בסיבובים ופתאום בין הצמחייה ראיתי גור צ'יטה ואמו מתחבקים לאור ירח(ככה לי זה נראה). מראה החיות האצילות האלו הכניס אותי להלם של כמה דקות ,ובעודי בוהה בהם הגיעה ההבנה שאני צריכה להסתלק כמה שיותר מהר ובשקט בחזרה לאוהל שלי.
למזלי נשארתי בחיים וזכיתי לראות את הפלא הזה כל כך קרוב אלי בסביבתו הטבעית.

התקופה שבה הכל נראה קסום פשוט וחסר דאגות,אבל אהבתי לפנטז איך אני אהיה גדולה כבר ואוכל לנעול נעליים כמו של אמא, כנראה שאהבה לנעליים זה מולד (:

 שלוש נקישות קלות והנה אני שוב בת 12, ממש בתחילת דרכי כחובבת אופנה. רק שהפעם אני מגיעה כבר עם הידע וההבנה שלי מעוד 20 שנות ניסיון מוספות ובכך מונעת את האסון בארון שעומד להתרחש… אמא שלי מסדרת את ארון הבגדים שלה ואני מתבוננת בה מעיפה וזורקת כל דבר שנראה לה כבר מיושן, לא מעודכן, או לא הולם יותר את גילה ומעמדה. והפעם, אני מונעת ממה לזרוק את יצירות האומנות המרהיבות האלה, ושומרת אותן אצלי עד שאגדל מספיק בכדי ללבוש וינטג' מקורי, מרהיב ומיוחד מכמותו.

 בשלוש נקישות הייתי רוצה להשאר ברגע הזה ולחוות אותו כמו שהוא. כל כך הרבה פעמים אנחנו נמצאות במצבים שבהן אנחנו פשוט לא נוכחות, חושבות על העבר או מוטרדות מהבאות. הייתי רוצה פשוט להמשיך ולהיות ברגע, אבל באמת להיות נוכחת בו, לנשום לתוכו, להנות ולהיות מרוצה מהכאן ועכשיו.

 לגיל 8-9, יום שלישי בצהריים לפני 20 שנה היה יום שכול החנויות היו סגורות וגם אבא שלי בעל המכולת, החליף את המרוץ האינסופי של חיי העבודה בריצות ושיגועים בחוף הים בתל אביב עם אמא ואנחנו הילדים…אבטיח חתוך לקוביות שהתחממו בקופסאת הפלסטיק שארזנו היה טעים כמו ארוחת גורמה ועל הארטיק קרח במחיר מופקע התענגנו כולנו….בקיצור געגועים לימי קיץ חמים אי שם בסוף שנות ה80…

גילוי נאות אחותי הגדולה רכשה את הזוג הזה ספציפית והן סוף הדרך!

 בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור לדירה שחייתי בה כרווקה… דירה בה היכרתי אנשים חדשים, עיר חדשה, ואת בעלי… דירה פשוטה בבית ישן במרכז פתח תקווה, מאובזר בדברים הכי פשוטים ותמימים… בית בו הרגשתי הכי מאושרת… בית בו חוויתי ירידות ועליות אך הוא בית שסימל עבורי עצמאות, חופש ומרחף… בו בעלי הציע לי נישואים ובו חוויתי מה זה באמת להיות נאהבת….. אני כבר הרבה שנים לא חיה בבית הזה אבל זכרונות הכי טובים ממנו ממלאים אותי והייתי רוצה רק לכמה רגעים לחוות את מה שחוויתי שם….

 כשהיתי בבית ספר יסודי היה יום היסטורי. נחתם הסכם השלום עם מצרים.
שלושת מנהיגי העולם לחצו ידיים. זו פעם ראשונה שהיתה משמעות למילה שלום.
אמא שלי הכינה עוגה ענקית לבית הספר. עוגה בצורת יונה כולה מנצנצת ובפיה היה ענף ירוק .כול הילדים המורים היו המומים. הכל כולל הכול היה לאכילה.
לחזור לאותו רגע שהמילה שלום נתנה שמחה והעוגת יונה עם ענף בפה נתנה תיקווה שלא יהיו עוד מלחמות.

בשלוש נקישות הייתי חוזרת לחווה של סבא שלי בהרצליה, עוד בתקופה שהרצליה הייתה שטח עצום של פרדסים ושיכונים. הייתי חוזרת לחווה של סבא שלי ז"ל, הבן אדם הכי טוב ואהוב שהכרתי, ונוסעת איתו בעגלה וסוס לקצביה שהייתה בבעלות המשפחה וקוטפת קני סוכר מתוקים מצד הדרך…

 יש לי חברה שהיא קונדיטורית בחסד עליון, ולפני מספר שנים היא טסה להשתלמות פטיסרי בפריז, ואיזו הזדמנות יותר טובה מזו לקחת קצת פסק זמן ולהצטרף אליה לנסיעה? כיוון שאת שעות הבוקר והצהריים הייתי אמורה להעביר לבדי בזמן שהיא בהשתלמות, תיכננתי לפרטי פרטים את המקומות שאני רוצה לראות, חנויות שאני רוצה לקנות בהן ומסעדות שאני רוצה לאכול בהן. ביום הראשון, כנראה בגלל עייפות מטיסת הלילה עליתי על המטרו בידיעה לאן אני רוצה להגיע – ופשוט נרדמתי; ויותר חמור מזה, כשהתעוררתי וירדתי מהמטרו גיליתי ששכחתי את הדף עם הרשימות שלי והמפה על המיטה בבית המלון…. כך ביליתי יום שלם בשיטוט ברחובות פריז, טיילתי בסימטאות יפהפייפות שלא שמעתי עליהן מעולם, גילתי מדשאות ענקיות שלא חלמתי להיות בהן ואכלתי בבתי קפה מעולים במחירים סבירים ביותר. אחר הצהריים שלחתי לחברה שלי בסמס את שם הרחוב שראיתי על אחד הביניינים, והיא הגיעה במהירות בעזרתם של השף קונדיטורים שהדריכו אותה לפני כן. את היום הזה סיימנו בגינה ענקית, נהנות מפטיסירי מעשה ידיה ומקרון אחד של פייר הרמה – כך שללא ספק, בשלוש נקישות רגליים הייתי רוצה לחזור לאותו יום קסום בפריז

 אחחחח… כאילו הגשמת חלום- רק שלוש נקישות והייתי מגיעה לתקופת הצבא ששם לא היו דאגות לילדים, דאגות פרנסה, הייתי יכולה אפילו לקנות את זוג המגפיים האלה מה שהיום אני אפילו לא מעיזה לחשוב בכיוון. ח ו פ ש החיים שניגמר ברגע שילדתי את בני בכורי שכיום הוא חובש בגבעתי.
באותה תקופה הייתי מחוזרת,יצאתי עם 7 בחורים באותה תקופה, השיער היה כל הזמן מפוזר ואחרי פן, מה שהיום הוא כל הזמן אסוף- מי חושב על פן בכלל, המשקל היה קצת פחות, הוי ביקיני יקר, למרות שאני משתדלת לשמור- ביקיני היום: לא בא בחשבון ,כמה מחמאות על כל פס שחור בעיניים, על כל בגד חדש. אשמח היום לקבל את המחמאות מהבעל כשיראה את המגפיים על רגליי. שולחת שלוש נקישות… הרבה אהבה ובשורות טובות. מיכל.

 רק לראות לרגע את אמא שלי וסבתא שלי שגדלו אותי ולמדוני הכל חיבוק קטן קטן משתיהם ולראות שהם לא סובלות יותר וטוב להם שם למעלה ובמיוחד להראות להם את נכדי ולהתגאות בהם

 בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור לעולם החלומות שלי כילדה נאיבית דמיונית וחולמנית חיה בעולם שמחכה לנסיך על הסוס המופלא מעולם האגדות שאוטוטו…מגיע לקחת אותי איתו לעולם המופלא של בגדים ונעלים נוצצים בדיוק כמו בסיפורים חיכיתי חיכיתי עד שהתנפץץץץ לי (יש לי נסיך אך לא על סוס ).
Reply · Like

·

 הייתי רוצה לחזור לספארי באפריקה שהתנדבתי בו לפני שהתחלתי את התואר. טיפלנו שם בגורי אריות מקסימים – האכלנו אותם, ליטפנו אותם ולקחנו אותם לטיולים בפארק. בלילה ישנו (המתנדבים) בבקתת עץ, כשפתחנו את הדלת בבוקר כל פעם הייתה הפתעה חדשה – טווסים, זברות או ג'יראפות שהסתובבו חופשי בפארק. כשהתכרבלנו במיטות בלילה שמענו את האריות הבוגרים שואגים ונוהמים בחוץ…כשחזרתי לארץ למשך תקופה היה לי קשה להירדם בלי הרעש הזה.(:

 הייתי רוצה לחזור יחד עם החבר שלי ל1990, כשסבא שלי זכרונו לברכה עוד היה בחיים. כדי שהחבר שלי יוכל להכיר אותו. סבא שלי היה מכין את האוכל העיראקי הכי טעים בעולם. חצילים מטוגנים וטחינה עם חלה, וסלט קצוץ עם פטרוזיליה, שמן ולימון. אז, לא ידעתי, בכלל שקוראים לזה סביח! לסבא וסבתא היה בית קטן ולכל חדר הייתה מרפסת קטנה וקרירה, שהיה פשוט נפלא לשבת בה ולאכול. והיום כשאני וחבר שלי הולכים לאכול סביח, אני מצטערת שאני לא יכולה להביא אותו למרפסת של סבא שלי, שהוא לא זכה להכיר ולא לטעום מבישוליו.

 הייתי שמחה לחזור לגן עדן בשלוש נקישות לאותו הרגע שהנחש מפתה את חווה לטעום מהתפוח של עץ הדעת ולחטוף לחווה את התפוח לפני שהיא נוגסת בו , לספר לה מה השלכות של הביס בעץ הדעת וככה כולנו היום היינו חיים בגן עדן חיי נצח ,נהנים מעולם שכולו טוב, אמנם לא חכמים, אבל שמחים ומאושרים ללא דאגות ומלחמות.

 המקום שהיתי רוצה לחזור אליו הוא גן הורדים בירושלים
למקום ולרגע שבעלי הציע לי נישואים

הייתי רוצה לחזור לעבר, להיות צעירה, משוחררת, ללא גבולות, עושה מה שאני רוצה ומתי שמתחשק לי. הייתי מתקנת דברים שקלקלתי, ומספיקה דברים שפספסתי, הייתי מקדימה את טרנד הפוני ולומדת אנגלית כמו שצריך. תנו לי לחזור ליופי של פעם עם השכל של היום.

 ב3 נקישות עקב הייתי רוצה לפגוש את מורתי האהובה רחל פרידמן שלימדה אותי לאהוב קריאת ספרים.

 בשלוש נקישות וכמה שניות הייתי רוצה לחזור לימי התיכון, שהיינו הולכים לטייל בכל הארץ. מהצפון עד הדרום,כמה חברים. לא היה כמעט חופש שלא היינו יוצאים לשטח. נטולי דאגות, מלאי חלומות ובטוחים שכל העולם עומד לרשותנו..

 בשלוש נקישות הייתי רוצה לחזור ולשבת לצד אמא שנפטרה יחסית צעירה, וכל כך אהבה נעלי עקב אלגנטיות,ובכלל נעליים, ממנה ירשתי את האהבה לנעליים, בכל פעם שהייתי מגיעה לביקןר מיד הייתה מביטה בוחנת את הנעל ומביעה דעה.
לשתף אותה כמה זוגות רכשתי, ולאיזה בגד הנעל מתאימה ולשמוע את דעתה.
אין לי ספק שהייתה מביעה דעה גם על המגפיים האדומות! צבע שהיה אהוב עליה במיוחד.

 לרגע שבו ידעתי שזה יהיה בעלי, ואיתו אני הולכת להזדקן ולהביא ילדים חמודים.. עוד חודש 5 שנים יחד ושני ילדים מדהימים!!

 המקום שהייתי הכי רוצה לחזור אליו הוא הבית של סבתא שלי. כמה שאני אוהבת אותו. בית פשוט עם גינה שיש בה עץ תפוזים ועץ לימונים והמון המון עשבי תיבול. להוציא החוצה את אחד מכיסאות המרפסת שלה ולשתות כוס שוקו עם ספר טוב.

בילדותי בקיבוץ החיים היו קסומים, עצים, פרחים , חיות .. אהבנו לטייל בשדות, לקטוף פטריות אחרי הגשם, כולם היו נחמדים ואדיבים. כאשר גדלתי הבנתי שלא כך העולם יש אנשים רעים, מקומות אפורים ולא הכל קסום. לפעמים כשאני חוזרת לקיבוץ בחופשות סמסטר וסופי שבוע אני חוזרת קצת לקסם של ושוכחת את תלאות העיר הגדולה אך הייתי שמחה לחזור לתקופת התמימות בשלוש נקישות…

 אני הכי הייתי רוצה לחזור (בשלוש נקישות כמובן(:) לגיל 15. כמה טוב היה לי אז…אבא תביא לי..אבא תעשה לי..אבא תגיד לו..אבא ואבא כל הזמן..אפילו כשצבעתי את השיער בפעם הראשונה לצבע ורוד, כן, ורוד, אז הייתי צריכה אותו שיגיד לאמא שלי שתרגע ותפסיק לצעוק עלי…הייתי חוזרת לאותו הגיל ממש עכשיו ובייחוד לאותו היום, כי הרגשתי כמו בובה עם הצבע הורוד והרגשתי כמו נסיכה שאבא שלה הוא המלך!

 בגיל 24 טילתי את ה"טיול" הגדול של חיי להודו, והתאהבתי במדינה קטנה אך ידועה שנקראת גואה, החופים, החול הלבן, האוכל המעולה, הפרות הטרופים החופש האין סופי ונשבעתי שיום אחד אני עוד אחזור עם אהבת חיי. בגיל 30 חזרתי עם אהבת חיי. וגם הוא התאהב בחופים המדהימים באווירה הקסומה של המקום. נשבענו שיום אחד יהיו לנו ילדים וניקח אותם לגואה. השנה בסוכות החלום שלנו התגשם טסנו עם שני הילדים לגואה והיה מ ד ה י ם. אין על המקום הזה חוזרת עכשיו..