בושם לאישה של BOSS במתנה

יש המון ריחות שמזכירים לי נשכחות,אבל הריח הכי משמעותי בעיניי הוא ריח האלבום עם אוסף הבולים שלי.לכל אחד מאיתנו בהיותו ילד היה אוסף של משהו,בין אם זה אוסף של מכוניות או אוסף של מכתביות או אפילו אוסף של ברביות.בכל פעם שאני פותחת את האלבום אני נזכרת וגאה שהגעתי לאוסף כזה מושלם,הריח מזכיר את המעטפות עם המכתבים שקיבלנו מהמשפחה הרחוקה בארצות רחוקות,ריח של תקופה,של שנים,של חגיגות למדינה,תאריכים,בעצם מעין יומן מסע.מי היה מאמין שכל בול יספר סיפור.בעצם הריח של האלבום הוא ריח העבר.

בילדותי אבי היה נוהג להכין לנו סנדוויצ'ים לגנים ולביה"ס, את הכנת הסנדוויצ'ים הוא היה עושה מיד אחרי שסיים להתרגן לקראת יום העבודה ולאחר שהתבשם באפטיירשייב שכל כך אהב.
כשההינו מגיעים לגנים ולבית ספר הסנדוויץ' שלנו הדיף ריח של אבא, ובגלל שהידיים שלו עוד היו ספוגות בבושם אז גם טעם… :)
לא מזמן, לא מעט שנים אחרי שסיימתי תיכון וצבא, עליתי על מונית והלב שלי התמלא געגוע, לנהג המונית היה את אותו ריח ישן ואהוב של האפטייר שייב של אבי היקר… הריח היה כל כך חזק והגעגוע כמותו ולכן לעולם לא אשכח את הריח הזה. 

בילדותי מאז ומתמיד עטף סביבי ריח נקי, קשה להסביר. ריח מדהים שהיה כמו רקע בילדות…הוא תמיד היה שם. עתות חלפו והתחלתי להיות מודעת יותר לסביבתי ולהגיב לגירויים הפנמתי שכך הריח ניחוח האהבה והנתינה של אמא. מוזר קצת לומר, ריח של אהבה? התוודעתי לגלות שאכן כך היה. ניקיון וטיפוח שאם מקפידה ומעבירה לבתה. מיותר לציין שעד היום אני מנסה להתחקות אחרי הריח שחרוט לי בזכרונות בכזאת הרמוניה של גדילה לתוך אושר, אור וחום. בשאיפה שיום יבוא וגם לי תהיה בת שפשוט תגלה שאין כמו ריח גוף של אם שתתן עולם ומלואו עבור בתה.
- אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא -

 אין מה לעשות בכל שנה כשמתחיל הגשם הראשון יש ריח באוויר של נקיון, ריח של התחלה חדשה,והריח הזה מזכיר לי אותי ילדה קטנה קופצת בשלוליות עם מגפיים בלי שיהיה אכפת לי מהעולם רק להשתטות:)

בתור ילדה קטנה תמיד אהבתי גשם,טיפות,מים,
הייתי מתעוררת בהתרגשות לבוקר גשום ,נועלת את המגף גומי הורוד שלי,
וקופצת בשלוליות.
וכמובן שאמא שלי כעסה כי הייתי מלכלכת את הבגדים שהיא רק ניקתה.
מאז גדלתי, הקפיצה לשלוליות נעלמה עם הגיל, אבל הריח של הגשם מרגש בכל פעם מחדש, ומעלה זיכרונות .

 הריח שאני הכי מתגעגעת אליו זה ריח הפרפיום של סבתא שלי. היא הייתה אישה מאוד מטופחת ונקייה. כשהייתי נשארת לישון אצלה בילדותי, כל בוקר התפעלתי מאיך שהיא פותחת את המגירה הראשונה שך הקומודה ומוציאה משם בקבוקון בושם משגע, מתיזה קצת על עצמה, על הצוואר ועל הידיים. אחר כך הייתה מתקרבת אליי ומתיזה עליי מעט והייתי כל כך מאושרת. בערב כשחזרתי הבייתה התבאסתי להתקלח כי ידתע שהניחוח ירד… אוי כמה שאני מתגעגעת לניחוח המשכר של הבושם הצרפתי שלה. חבל לי שאני לא יודעת את שמו. לא מצליחה לעלות על ריח הבושם הזה עד היום!!

וואו! כמה זיכרונות כאלו עלו לי בראש כשקראתי את השאלה "איזה ריח מעורר בך זיכרון משמעותי".. אין לי מושג מאיפה להתחיל.. הריחות האלו שעושים אווירה כזאת ו.. וטוב על הלב שפשוט אפשר להרגיש את הלב "מחייך" מרוב אושר ומלא געגוע לאותו הרגע.. אם זה הריח של יום שישי שהריח של האוכל של אמא באוויר כבר מגיע לרחוב וככל שמתקרבים הביתה הוא הולך ומתחזק.. או אם זה הריח של הבושם של אבא שבכל בוקר הייתי מתעוררת ל"ענן" של ריח נעים של "טבק" שמשום מה מריח טוב רק על אבא שלי! איך הייתי קופצת עליו ומסניפה עוד קצת מהריח שלו (עד היום אני עושה את זה , אגב..), או הריח המיוחד והמרומם הזה שבלתי ניתן לתאר אותו, הריח הזה שיש באוויר בשבתות וחגים כשכולם יושבים יחד סביב השולחן אוכלים, שרים שירים וצוחקים.. או כשהיינו קטנים ורצנו בשלוליות כשבאוויר יש ריח לא מוסבר של גשם עם דשא ואדמה שמריחה ככה רק בחורף!.. אין על הריחות האלו הם כמו "חותם" בחיים שלנו- לא משנה איפה/ מתי נריח אותם הם לא ישתנו ותמיד יריחו בדיוק כמו שהרחנו אותם בפעם הראשונה.. הם פשוט יעשו לנו טוב, טוב לחזור לאותו הרגע.. אז לי לפחות קשה להחליט מהו הזיכרון המשמעותי ביותר כי איך אפשר לבחור מבין כולם זה מה שמזכיר לי אנשים/ אירועים מסויימים שהיה לנו כיף בהם.. השנייה הזאת שאנחנו מריחים את הדבר הזה שגורם לנו לחזור אחורה בזמן, להיזכר בריח האמיתי וברגע הזה שאנחנו מרגישים מאין שנייה כזאת של "ליטוף" מאותו הרגע הנוסטלגי והאהוב הזה שבו הרחנו אותו לראשונה והוא נחרט לנו בלב, עוטף אותנו וגורם לנו לכמה רגעים אמיתיים של אושר.. :)

 הריחות של הגוף של הילדים שלי גם הם קצת חמוצים הם תמיד נעימים עבורי

 הריח הכי משמעותי מבחינתי הוא הריח של עץ לח ורטוב, לפני כמה חודשים יצאתי עם משלחת בית הספר לפולין . הסתובבנו בין הגטאות וראינו המון מראות קשים אבל ישנו מראה אחד שלא יוצא מראשי , זהו יער לופחובה יער שבו העמיסו את היהודים הזקנים, הצעירים,והילדים על עגלות ממש כמו בקר ,זרקו אותם ביער ונתנו להם לצעוד אל המוות של עצמם והדבר הנורא ביותר הוא שזה היה בידיעה.
זה ריח משמעותי בעיני כי הוא גרם לי להבין ולהעריך את החיים, זה מקום שבו הרוע האנושי פרץ בדרך הכי גדולה שהוא יכול לפרוץ..
והריח הזה מזכיר לי כמה אנחנו כעם הוא העם החזק והטוב ביותר ושאם כולם היו בודקים כיצד הם יכולים לעשות טוב ולהיות קצת יותר אנושיים העולם היה מושלם.
כי לבסוף ,כולנו רקמה אנושית אחת.

בכל פעם שאני פותחת את השער אל ביתה של אימי, ומריחה ריח של שניצלים שהרגע הוצאו מהמחבת או כשאני פותחת את הדלת ומריחה את ריח העוף בגריל המעולה שהיא יודעת להכין, זה עם העור הפריך ותפוחי האדמה הנימוחים, ריחות האוכל מתערבבים בזיכרונות הילדות שלי, זיכרונות משנים ארוכות של חיים בבית הזה ואכילת מאכלים של אמא, שאולי הם לא מתוחכמים, אולי הם בנאליים, אבל בשבילי הם תמיד היו הכי טעימים בעולם

 הריח שמחזיר אותי תמיד אחורה זה הריח של שמפו הפינוק הסגול או הכחול ..אתם זוכרים פעם זה היה בבקבוק אחר והריח היה יותר מרוכז וכל פעם שהיתי הולכת לבית הספר באמצע שיעור הייתי מפזרת את השיער שעוד היה קצת רטוב מהלילה ובכיתה היה משתורר ריח של השמפו וכולם תמיד היו אומרים איזה ריח טוב ..זה תמיד היה מעלה לי חיוך ואחרי כמה שנים נפגשתי שוב עם הריח הזה אצל החבר הראשון במקלחת המשותפת הראשונה וזה היה בכלל חוויה ..
יש לי עוד ריח כמובן היום בזמן אחר ורלונטי לחוטין הריח של תינוק שנולד זה ריח של רכות של משהו חדש ועדין וכל כך טהור..אפשר להתמוגג

 הריח הכי משמעותי עבורי הוא ריח של דשא שזה עתה קצרו. בתור ילדה שגדלה במושב לא היה דבר יותר כיף מלחזור הביתה ביום שישי אחרי בית הספר ולראות את אבא שלי מכסח את הדשא ופשוט להשתכר מהריח הנקי והנעים הזה… ריח שתמיד מעלה אצלי נוסטלגיה ותמימות נעימה של ילדות. היום אני כבר "ילדה גדולה" וגרה בעיר, אבל עדיין אוהבת לחזור לבית של ההורים בשישי בצהריים ועדיין לראות את אבא שלי מכסח את הדשא. להסניף את הריח הזה, להעטף בנוסטלגיה נעימה ולהיזכר באותה ילדת מושב שהייתי.

הריח שמעורר בי זיכרון משמעותי היה בזמן הצבא שירתתי רחוק מאוד מהבית ביחידה קרבית זה היתה תקופה לא קלה הורים שלי באו פעם אחד לבקר אותי אמא שלי הביאה לי נר בריח וניל
כי לבית שלנו תמיד היה ריח של וניל מתוק
מה שעזר לי לעבור את הצבא בצורה קלה יותר כי תמיד שהרחתי את הריח הרגשתי קרובה הביתה

 פעם היה בושם בשם מוסקויל זה אחד הבשמים המשכרים בעולם ואני חייה על הריח הזה ויש לי בושם אשר קנו לי בלוס אנגלס בשם לילה אין עלו ואני חולה על הריח של התינוק הנולד זה משהו מהמם כדי לכם להריח אותו

כשהייתי קטנה, הייתי הולכת לסבתא שגרה בגליל העליון לעזור לה בקטיף.
לסבתא היו מטעים ופרדסים ענקיים של פרות טעימים טעימים, והריחות? חבל על הזמן!
אז בתקופת האביב, כשאני ומשפחתי היינו באים לבקר עזרנו לסבתא לקטוף דובדבנים בשלים, אדומים, עסיסיים ומתוקים כל כך שרק יד האלוהים נגעה בהם!
היינו מבלים שם שעות בריח הטבע והעצים, ובעיקר בלט הריח המתקתק שיוצא מן עצי הדובדבנים הירוקים.
וכשהיינו מסיימים והדובדבנים היחידים שנשארו על צמרות העצים, היכן שלא הגענו. היינו חוזרים הביתה ולאחיי ולי קופסה מלאה בדובדבנים לכל אחד ואחת, בשבילי זה הריח של האביב, הילדות, והמטעים של סבתא.

בתור ילדה שגדלה רק עם סבתא אחת (ההורים של אבא שלי נפטרו לפני שנולדתי וסבא מצד אמא נפטר שהייתי בת 5 חודשים)כל פעם בתור ילדה קטנה הייתי מתרגשת לבוא לסבתא משום שהיא הייתה גרה מרחק שעה נסיעה מהבית שלי והייתי רואה אותה פעמים ספורות בשנה. סבתי ז"ל הפסיקה לבשל שהייתי בת 7 בערך והניחוחות של הבישולים שלה מזכירים לי את התקופה היפה שנהנתי מאוכל של סבתא כמו שאר הילדים והייתי יושבת ומדברת איתה במטבח.

 אני ממש אבל ממש אהבתי להריח את האקס האחרון שלי. היה לו תמיד ריח נעים.לא נעים, יותר בכיוון של מעלף! כמו ריח של תינוק..תמיד נעים להסניף אותו…הוא היה גם בחור ממש נקי שדאג לשים דאודורנט ובושם שאני אוהבת מאוד. בכל פעם שאני מנשקת את האחיין החדש שלי אני פשוט מריחה אותו ונרגעת וזה מזכיר לי את הריח של האקס…ואם עובר ברחוב בחור עם הבושם שהוא היה שם אני יכולה ממש להתעלף מזה(:

 סבתי זכרונה לברכה נפטרה כשהייתי בת שש… אבל כמו שאתם יודעים אחד הדברים שננצרים בראשו של אדם זהו הריח… היא השאירה אחריה את הבושם האהוב עליה בו הייתה תמיד משתמשת.. אני לא יודעת מהו שמו של הבושם אותו היא קנתה בשייט בספינה בחו"ל אבל מה שאני כן יודעת, זה שבכל פעם שעולה בי געגוע אני יכולה לעצום את עיני ולהריח אותו…

  לצערי, דווקא הריח הלא נעים של פיתה רקובה הוא אחד הריחות המשמעותיים בחיי. כשהייתי קטנה התחלתי לפתח הפרעות אכילה והרעבתי את עצמי. את הסנדוויצ'ים שאבא היה מכין לי לבי"ס הייתי משאירה בתיק, מתביישת לזרוק, ונותנת להם להעלות עובש. סחבתי איתי משקל לא קטן על הכתפיים, תרתי משמע, עד שהשקר התחיל להסריח ולגלות את עצמו. כבר שלוש שנים שאני לא מקיאה מרצון או מרעיבה את עצמי, והריח הנורא של פיתה רקובה בשבילי הוא ריח הניצחון.

 הריח שמעורר בי את הזיכרון הכי משמעותי הוא הריח של הבשמים של הגברים הזקנים. תמיד כשאני מריחה אותו אני נזכרת בסבא שלי עליו השלום. אני נזכרת בכך שכאשר הייתי בטעות תוקעת כדור על העץ בגינה של ביתו ושל סבתי הוא היה הופך את הורדת הכדור למשחק וכל בני הדודים היו משחקים. על כך שהוא תמיד חייך. גם כאשר חלה בסרטן האופטימיות שלו עדיין ניכרה בו. כדי שאני ושאר נכדיו לא יראו את ראשו הקירח כתוצאה מהתרופות הוא כיסה אותו במטפחת צהובה, וגם כאשר שאלתיו מדוע הוא לובש את מטפחת זו הוא ענה שצבע את שערו. אני תמיד אזכור את חייוכו שאף פעם לא עזב את פניו.

 זה מזכיר לי כשהילדים שלי היו רווקים היו משתמשים בבוס וזה בושם עם ניחוח שחבל על הזמן לפעמים הייתי מגניבה לי קצת והיום יש את זה לאישה זה מהמם

 הריחות שמעוררים בי זכרונות אלו ריחות של פרחים. אני נשואה 3 שנים. לפני הנשואים היינו חברים 4 שנים. בזמן החברות מידיי שבוע החבר שלי (בעלי כיום) היה מביא לי פרחים לשבת! מאז שהתחתנו תדירות הפרחים ירדה ונעלמה. ולכן בשמים מזכירים לי את החברות הצעירה שלנו..

 בצעירותי למדתי קרטה. הייתי טום בוי חמודה וקטנה שאהבה להפחיד אנשים ותמיד חיפשתי להתחיל במריבה עם אנשים(: הלכתי ללמוד קרטה ובכל פעם שהייתי צבע בחגורה(יש 4 מבחנים עד שמחליפים צבע). הייתי מבקשת מאבא שלי לקנות לי חילפה חדשה..והוא היה מקסים ותמיד היה קונה לי, וכל זה בגלל שאהבתי את הריח של החליפה החדשה וזה הרגיש לי טוב! הייתי מריחה את החליפה ומתרגשת ומרגישה חזקה בכל פעם מחדש…

 ריח שמעלה בי זיכרון הוא הריח של הבושם שהחבר הראשון שלי קנה לי. הבושם עצמו לא מריח כלכך טוב, ולבד לא הייתי קונה אותו, אבל בכל פעם כשאני עוברת ליד דוכן בשמים ומריחה אותו אני מתמלאת זכרונות מאותה תקופה בתיכון, הרגשה צעירה ואוהבת שעושה לי את כל השבוע.

  הריח שאני זוכרת מאז ומתמיד זה הבושם של אמא שלי…. מאז שאני קטנה הריח הזה תמיד עטף אותי ועם הזמן כשהתחלתי לגדול היבנתי שהבושם שאמא שלי שמה הוא בושם שאנל מספר 5. אני גדלתי במשפחה לא עשירה ובזמן ההוא אשה שהיה לה את הבושם הזה נחשבה לאשה אליגנטית בעלת חוש טוב בעצם כמו היום. עם הזמן התחלתי להבין דברים וכמובן את משמעות הריח הזה ועד היום הזה גורם לי תמיד לחשוב ברוך על הנשיות, האליגנטיות שיש באמא שלי ועבר גם אלי….

 כשאני מבשלת קוסקוס בימי שישי זה מזכיר לי את בית סבתא וזה מעורר בי נוסטלגיה לא קטנה

 יש המון המון ריחות שמעוררים בי זכרון משמעותי כמו הריח שיש כשסבתא מבשלת שמזכיר לי תקופות שלפני שמשפחתי התפצלה לשניים היינו יושבים כולנו לארוחת שישי וחג או ריח של גשם שמחזיר אותי תמיד לילדות משום מה.יש ריח שמעורר בי זיכרון לא הכי טוב בעולם אבל בהחלט משמעותי.כל פעם שאני נכנסת לאוטו חדש יש ריח של פלסטיק/גומי חדש שמעורר בי זכרון על מלחמת המפרץ שבה הייתי בת 3 ושמו לי את הברדס על הראש והרחתי את הריח הזה של הפלסטיק/גומי ומאז הוא נחקק לי בזכרון.
אני ממש זוכרת פרט לפרט את החדר שבו ישבנו את המבט הדאגני על הפנים של אמא שלי ואת הריח החזק של הפלסטיק/גומי שנבע ממסיכת הברדס.
ובנימה אופטימית זו שיהיה סופ"ש מדהים!!!

דודה שלי ז"ל היתה שמה את הבושם הזה,שלמיטב ידיעתי אפשר להשיג אותו רק ברוסיה.אם ניתן היה לשים סובייטיות בבקבוק ככה זה היה מריח.מכיוון שבארץ וגם ברוסיה יש מעטות ששמות את הבושם הזה,לעיתים הנדירות שאני כן מריחה אותו אני מיד נזכרת בה והסיפורים שלה על לנין.http://readrussia.com/blog/made-in-russia/00262/

  ריח הבישולים של שישי בבוקר תמיד מזכיר לי את האווירה המשפחתית, החמה והאוהבת, במיוחד, שסבתי, זכורנה לברכה, הייתה בחיים. הריח הזה מחזיר אותי לימים טובים, ושום בושם טוב לא מהווה תחליף לזה.

הריח שמעלה בי הכי הרבה זכרונות הוא הריח של הבושם שהחבר הראשון שלי קנה לי בתיכון. הבושם עצמו לא הריח מדהים, וכנראה שלבד לא הייתי קונה אותו, אבל עד היום כשאני עוברת ליד דוכן בשמים ומריחה אותו אני נזכרת בתקופה ההיא בתיכון ובחבר ההוא, ועולה בי הרגשה צעירה מהעבר שעושה לי טוב לכל השבוע.