בטעם של פעם

•  
•  
•  

הכינו דף ועט | צילום: גטי אימג'ס

שלום עלמות יקרות,

אני מכורת וינטג' קשה (למקרה שלא שמתן לב) וככזו, אני בדרך כלל מבדילה בין שני סוגים של פריטים – מציאות בפרוטות שניתן ללקט בחנויות שמחזיקות פריטים מפעם, כמו חולצה מהסיקסטיז בעשרה שקלים, סיכת דש משנות החמישים בעשרים או תיק משומש במחיר שווה, ומאידך פריטים חד פעמיים לאספנים, כאלה שנקנו בבתי אופנה יקרים או היו שייכים לנשים עם סטייל ללא דופי, ועולים הון.

אוצרות נחשקים: לוני וינטג'

מיותר לציין שרוב המלתחה שלי בנויה מפריטים מהסוג הראשון – פשוט משום שאני לא תמיד נתקלת בתיקי "שאנל" או ז'קטים של "דיור" בחנויות וינטג' כאן בארץ. אבל לאחרונה ביקרתי בחנות שבה אפשר למצוא לא רק מציאות שוות אלא גם פניני סטייל של ממש, כמו צמיד שהיה שייך לאליזבת' טיילור, או שמלת כלה מאמצע המאה ה-19.

חלקכן אולי כבר מכירות את "לוני וינטג'" שממוקמת ביועזר איש הבירה ביפו, כיוון שמדובר בחנות לחובבות וינטג' אמתיות, שמנוהלת על ידי אחת. לוני מלקטת במסעותיה בעולם פריטים יקרים ונדירים יותר ופחות, ובאוסף שלה מציאות מרהיבות שלא תראו בשום מקום אחר. לצמיד של ליז אני אולי אמשיך לערוג מרחוק, אבל זה לא יפריע לי לנבור שעות בחנות בחיפוש אחרי המציאה הבאה שלי.

•  
•  
•  

המציאות של עלמה בלוני וינטג' | צילום: יח"צ

על הכוונת: שמלת מד מן ב- Poudra של שירה לאור

ואם אתן כבר ביפו, אתן חייבות לראות את השמלה הזו, שמדירה שינה מעיניי בשבוע האחרון. כל מה שאתן צריכות לעשות הוא להיכנס ל"רזילי" או לסטודיו של "Poudra" ביפו, ולחפש את הדגם הזה, שזכה לשם המגניב "שמלת פודל". כל אחת מהשמלות הללו פשוט גורמת לי לשכב במיטה בלילה ולהיאנח בגעגועים.

מדובר בשמלות בניחוח סיקסיטיזי כלבבי, עם גזרה קלאסית ודוגמאות שגורמות לי להרגיש כמו דמות ב"מד מן". אני חולמת לשלב אחת מהן עם נעלי פיפ-טואו אדומות או לחילופין, כפכפים וכובע קש רחב שוליים בסגנון פריזאי. השאלה היחידה שעדיין מטרידה אותי היא, למה דווקא "שמלת פודל"? כנראה שיש דברים שצריכים להישאר מסתוריים.

•  
•  
•  

שמלות "פודל" של שירה לאור | צילום: יח"צ

ועוד טיפ טיפה ממני

בשבוע שעבר הזכרתי כאן את הקאפקייקס המפורסמים שלי. טוב, הם בעיקר מפורסמים בקרב החברים הקרובים שלי, שמכריחים אותי להכין אותם לכל יום הולדת. אבל תהילה זה לא משהו שמגיע בן לילה.

הסיבה לכך שאני שוב מדברת בשבחי הקאפקייקים היא שכמה מכן הקוראות שאלו לגבי המתכון – ולמרות שיש לא מעט כאלה ברשת, אני אשמח לחלוק עימכן את שלי. אל דאגה, הם קלאסיים כנעלי מרי-ג'יין וכל אחד יכול להכין אותם, בתנאי שיש לכן תנור אמין, תבנית שקעים וחברים מפרגנים.

לקאפקייקס עצמם תצטרכו חמאה, כזו שעמדה קצת בחוץ והתרככה (בערך 3-4 כפיות), ביצה אחת, חצי כוס קמח תופח (או קמח רגיל ואבקת אפייה), 2-3 כפות סוכר וכף קקאו. מערבבים את החמאה עם הסוכר והביצה, ואז מוסיפים את החומרים היבשים עד שהעיסה חלקה. אפשר להוסיף אגוזים, אוכמניות או שוקולד צ'יפס, אבל אני מעדיפה אותם פשוטים ונימוחים. ממלאים את השקעים בתבנית – מומלץ להכניס קודם קאפ מנייר לכל אחד מהם – ומכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות לעשרים דקות, או עד שהקאפקייקס מוכנים ויציבים.

ועכשיו לקרם דה-לה קרם: תכל'ס, אפשר להגיש אותם גם עם גנאש שוקולד מריר או כל ציפוי שאתם אוהבים, אבל אני אוהבת להכין אותו ככה: מקציפים שמנת מתוקה עם שתי כפות אבקת סוכר וכפית-שתיים של אבקת פודינג וניל. מניחים כפית קרם על כל קאפקייק, או משקיעים ומזליפים בעזרת שקית זילוף. אזהרה – אל תכינו אותם אם אתן לבד בבית, אלא רק אם אתן בדרך למפגש חברים. כבר קרה שחיסלתי חצי תבנית בעצמי מול עוד פרק של "30 רוק", ואין לי תירוצים. אל תשכחו לספר לי איך יצא!

•  
•  
•  

ספרו איך יצא! | צילום: גטי אימג'ס

נשיקות,

עלמה