מתנה בשישי: מוצרי Moroccan Gold Series בשווי 500 שקלים
ספרו לנו איזו פדיחה עשיתן במקום העבודה שלכן ואולי תזכו בסדרת הכמהין לשיער של Moroccan Gold Series בשווי 500 שקלים
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
סדרת הכמהין של Moroccan Gold Series הכוללת שמפו, מסכה, סרום ומסכה ללא שטיפה
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:
איזו פדיחה עשיתן במקום העבודה שלכן?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג במספרות נבחרות ובאתר
**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 27/12/20 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר במוצרי איפור של barbiz בשווי 566 שקלים היא אור, שסיפרה לנו מה היא מתחרטת שלא עשיתה לפני הקורונה: "קצת מביך להודות…בגילי עדיין אין לי רשיון נהיגה. לפני הקורונה לקחתי שיעורים והמורה המליץ להגיש אותי לטסט אבל אני עם החוסר בטחון שלי רציתי עוד כמה שיעורים להתחזק. אז פרצה המגפה, הייתה תקפה ארוכה שלא היה ניתן לקחת שיעורים ועל טסט לא היה בכלל על מה לדבר. עכשיו, בערך תשעה חודשים אחרי, אני מצטערת שלא נבחנתי אז. לפחות הייתי מרגישה מה זה. עכשיו כבר בטוח שכחתי ומי יודע כמה שיעורים אצטרך כדי לחזור למצב של בטוחה לטסט. אבל כל עכבה לטובה".
בתור בחורה צעירה עבדתי בחנות בגדים בקניון כמוכרת, נכנסה לקוחה וכדי להתחנף קצת אמרתי לה "איזה יופי יש לנו בגדים שיכולים להתאים גם לנשים בהריון". הבעיה שהיא לא הייתה בהריון. כמובן שהתנצלתי אבל את האודם בלחיים שלי היה אפשר להרגיש מקילומטרים.
מאת: לירז איבגי | 27 בדצמבר 2020 | 14:37אני ספרית במקצועי,לפני שנתיים הייתה אצלי לקוחה ועשיתי לה צבע בשיער,היא ביקשה לצבוע לבלונדיני אבל בטעות שמתי לה על השיער צבע אפרפר,כל כך התפדחתי והתנצלתי בפניה אינספור פעמים.לבסוף היא אמרה שדווקא אהבה את הצבע והיא אימצה אותו מאז ועד היום.
מאת: נועם | 27 בדצמבר 2020 | 12:07מאז אני מסתכלת כמה פעמים על הצבע שאני שמה ללקוחות על השיער:)
בתחילת עבודתי במשרד עו"ד גדול ונחשב בארץ, עבדתי כמזכירה בקבלה מאחורי דלפק גבוה. נכנסה מישהי ביקשה ממני משהו ובמקביל הסתכלה לצד ולמטה ואמרה דברים בסגנון "קוצי מוצי" "נני בנני" ואני משום מה חשבתי שיש לה כלב איתה. אמרתי לה: יא תראי לי את הכלב! וכשנעמדתי הבנתי שזה הבן שלה בעגלה והבנתי את גודל הפדיחה במבט העצבני שהיא נתנה לי. התפדחתי והתיישבתי במקומי ולא ראיתי את הבחורה הזאת יותר בחיים וטוב שכך :)
מאת: זוהר קצב | 27 בדצמבר 2020 | 11:22התחלתי במקום עבודה חדש, עדיין לא ממש הסבירו לי לגמרי את התפקיד
מאת: דניאל | 27 בדצמבר 2020 | 11:14הייתי מבואסת ומיואשת ובנוסף באותו בוקר הרגשתי שאין לי מה ללבוש ושהארון שלי כבר לא רלוונטי.
ופשוט שלחתי לבעלי הודעה "משעמם לי בעבודה הזאת ואין לי בגדים"
אחרי כמה זמן שהוא לא ענה..גיליתי ששלחתי את ההודעה למנהל שלי. שלא ענה אליה עד היום יש להגיד להגנתו, והעלים עין(:
גילוי נאות: אני באותו מקום עבודה היום, 5 שנים אחרי.
אני עובדת במקום שצריך להתלבש בו מחויט, ממש נהנת מכל רגע וגם מהעובדה שאני חייבת לקנות בגדים יפים ומחויטים. אבל במשמרת אחת שהיה בה המון לחץ ומלא אנשים סביבי נפלו לי דפים, התכופפתי וכל המכנס נקרע בדיוק באמצע הישבן! כל האנשים סביבו קלטו את מה שקרה והיה שקט כמה שניות עד שחברה באה והצילה אותי ולקחה אותי לשירותים. יום שלם אחכ הסתובבתי עם חולצה לבנה מחוייכת קשורה לי מסביב למותניים בשביל להסתיר את הקרע! מאז אני הבחורה שנקרע לה המכנס..
מאת: ירדן | 27 בדצמבר 2020 | 11:12בגיל 17 עבדתי בחנות פרחים וקיבלתי שתי הזמנות ״גלגל אבל פרחים״ למשלוח לבית עלמין וזר גדול לרגל יום הנישואים , כמובן שבילבלתי בין ההזמנות ולבית העלמין הגיע זר ענק וצבעוני ״ לאשתי באהבה״ ולאחרת הגיע למקום העבודה גלגל אבל ״ נזכור אותך תמיד״ .
מאת: לימור | 27 בדצמבר 2020 | 09:59באותו יום קיבלנו כמה טלפונים כועסים ואני את הפאדיחה שאזכור כל חיי..
פעם הייתי מתכנתת והגעתי לעבוד במקום חדש. הייתי צעירה וסקרנית ומצאתי איזה קובץ עם פקודות תיכנות על אחד המחשבים בעבודה ורציתי לראות מה יש בו… פתחתי אותו כדי להסתכל ולא ידעתי שהקובץ מייד מריץ את כל הפקודות שבתוכו… אני יושבת מול המסך ורואה איך הדבר הזה עובד לבד על המחשב ועושה DELETE … DELETE… DELETE… ובשפה פשוטה פשוט מוחק טבלאות שלמות של מידע ששייך לחברה… ואני בפאניקה לוחצת על כל מיני כפתורים וקיצורי דרך כדי לנסות להפסיק, והוא לא עוצרררר!!
מאת: יפית | 27 בדצמבר 2020 | 09:40הרגשתי שהלב שלי עוד שניה מתפוצץ מפחד, הדם אזל לי מהפנים, התכווצתי בכסא ורציתי להעלם. לא אמרתי לאף אחד. דמיינתי שעוד שניה ייכנסו אלינו מלא אנשים שעובדים שם ויצעקו שהם לא יכולים לעבוד ושהכל נפל.
עברו כמה דקות ואף אחד לא בא.
כנראה שהדבר הזה מחק נתונים לא חשובים או שזה היה באיזה מחשב של טסטים ולא ברשת האמיתית…
פדיחות!!
שבוע שעבר הבוס הגיח מאחורי כשאני באמצע חיפוש סוער במדור ״דרושים לעבודה״ , המבט שקיבלתי ממנו גרם לי לתחושת פאדיחה נוראית …
מאת: לימור | 27 בדצמבר 2020 | 09:30שמונה וחצי בבוקר נקבעה לי ישיבה שבה עליי להציג פרזנטציה מול מנהלים בכירים , שיא הלחץ בבוקר עם הילדים לגנים , בתי ספר ארוחות בוקר וכו…
מאת: מורן | 27 בדצמבר 2020 | 09:24חמש דקות לפני שמונה וחצי נכנסת לחדר הישיבות וקולטת מבטים נבוכים , מביאה למטה וקולטת שני נעלי עקב שונות לחלוטין בכל רגל , העברתי ככה את הפרזנטציה ורצתי הביתה להחליף את הפאדיחה הזו.
פדיחה שקרתה לי בעבודה כשאמא שלי היא הבוס, ושאר העובדים לא יודעים שהיא אמא שלי ופתאום באמצע יום העבודה אני בתמימותי: ״אמא איפה הצהריים שעשית לי?״
מאת: ירדן | 27 בדצמבר 2020 | 00:44זה קרה לפני שנים רבות,
מאת: שירי | 26 בדצמבר 2020 | 23:03קצת לאחר השחרור מהצבא…
עבדתי במוקד אבטחה ובמקביל התחלתי לנקות בתים.
מלאת אמביציה וחרוצה, רציתי להבריק את הרצפה המיוחדת בבית מוקפד באחד המושבים במרכז,
ואם נקצר את הסיפור- חומצה לא באה בטוב על אריחים של פעם.
כל כך התביישתי
אבל היי,
לפחות זה קרה בחדר השינה ולא בסלון.
למרבה ההפתעה, הם המשיכו להעסיק אותי גם לאחר תקרית החומצה.
עכשיו כשכל פגישות העבודה עברו לזום, המצלמה שלי הייתה כבר פתוחה וחיכיתי לפגישה שתתחיל. בינתיים הלכתי לחדר אחר להחליף חולצה. אבל מסתבר שנוצרה השתקפות בין החלונות וחלק ממשתתפי הפגישה ראו אותי מחליפה בגדים. טוב שלפחות הייתי עם חזיה:)
מאת: מיכל | 26 בדצמבר 2020 | 20:53שלום מערכת מתנה בשישי, שמחתי לגלות שאני הזוכה בברביז.. תודה רבה
מאת: אור | 26 בדצמבר 2020 | 18:39לפני שיצאתי לחל"ת,עבדתי בבית מלון בצוות הבידור של המלון,העלנו באחד הימים מופע לילדים ואני הייתי שם הדמות הראשית,לרוע מזלי החלקתי על הבמה באמצע המופע אבל הצלחתי לקום ולחייך כאילו כלום לא קרה.כל הצוות צחק על זה אחרי המופע ולכולם היה תיעוד שלי. למדתי גם לצחוק על זה,כי באמת שזה היה מצחיק.
מאת: עמית | 26 בדצמבר 2020 | 17:16מאז החלקתי עוד כמה פעמים והמשכתי לצחוק ולשמוח,אוהבת את העבודה שלי!!!
טוב,זה קצת מביך אבל שירה זה לא הצד החזק שלי פעם אחת הייתי בעבודה והבוס לא היה אז הייתי לבד ושרתי לי שירים כי אני מאוד אוהבת.למחרת הבוס עדכן אותי שמחליפים את מצלמות האבטחה למצלמות ללא קול,כי מישהי שרה נורא בזמן שהוא הסתכל על המצלמות.אז כן,הוא צחק עליי מול כולם ואפילו הראה את הסרטון לשאר המשרד. היה מביך ומביך שהיה.
מאת: אריאלה | 26 בדצמבר 2020 | 17:07הפדיחה שעשיתי במקום העבודה ממש לפני כמה ימים, זה ששכחתי שמאזינים לי לשיחות ודיברתי יותר מדי ולכלכתי על המנהלת שלי.
מאת: רינת | 26 בדצמבר 2020 | 12:05עשיתי פדיחה גדולה בעבודה. עבדו שבוע להכין מסיבת פרידה למשהיא. הייתי קרובה עליה מאוד. בבוקר התרשרה להגיד שלא יכולה להגיע לעבודה כי היא לא מרגישה טוב. מלחץ אמרתי לה מה. בדיוק קנצתי את העוגה. מיד הבינה. עבדתי עלייך. אני באה למסיבת פרידה. כמה קל לעבוד על משהו קרוב.
מאת: מרשה גורן | 26 בדצמבר 2020 | 10:42את הפדיחה שלי עשיתי בשנה שעברה, בעבודתי כמטפלת בפעוטון. באותה השנה היו בפעוטון תאומים זהים, ממש אבל ממש דומים ובסוף השנה, אירגנתי לכל ילד בפעוטון, לוח שנה עם תמונה שלו, כמתנת סוף שנה וברגע שקיבלתי את כל לוחות השנה, גיליתי שהתבלבלתי בין שמותיהם ותמונותיהם של התאומים. כנראה שהאשמה בפדיחה הזאת היא הקורונה, שבגללה בוטלו הרבה ימי לימודים. בסופו של דבר, סידרתי את העיניין וכל תאום קיבל את התמונה שלו עם השם שלו.
מאת: מיטל | 25 בדצמבר 2020 | 22:48אני עורכת דין במגזר הציבורי ומופיעה מתוקף תפקידי ימים ארוכים בבתי משפט.
מאת: אור | 25 בדצמבר 2020 | 21:31זה היה יום ארוך.. לבשתי חולצת משי לבנה ועליה ג'קט, דיברתי, זזתי, קמתי, התכופפתי, הוצאתי תיקים מהמזוודה כשקהל האנשים ממלא את האולם ועורכי הדין, ברובם גברים יש לציין, נכנסים ויוצאים.
סיימתי את היום מותשת, נכנסתי לשירותי הנשים ואז גיליתי את הפאדיחה – עיגול גדול ורטוב על החולצה, כי שכחתי לעשות הפסקה לשאיבת חלב..
האמת היא שזה מצחיק כי זה קרה בדיוק היום..
מאת: מעיין | 25 בדצמבר 2020 | 20:44אני עובדת בניצת הדובדבן והיום בצהריים התקשרתי לאחמ"שית שלי ששמה שירלי.
היא ענתה לי ואני מייד שאלתי אותה איפה היא שמה את הארגזים עם השכורה בלי להגיד שלום וזה..
מסתבר שהתקשרתי לחברה של אמא שלי ששמה גם שירלי ולקח לי מלא זמן להבין את זה.
ממש מביך!
לא בדיוק מקום עבודה אבל בצבא, במהלך פעילות מבצעית בזמן עבודה לחוצה שהייתה קראתי למפקד שלי בטעות אבא… מביך מאוד לשנינו ועד היום אני חושבת על זה!
מאת: טלי | 25 בדצמבר 2020 | 17:36אני בנקאית בבנק לאומי , והעברתי כמעט מליון שקלים לחשבון לא נכון
מאת: תהילה דהן | 25 בדצמבר 2020 | 14:58אני עובדת בחנות דלתא ועבדתי יום שלם בפיגמה בגלל שהתלכלך לי הבגדים
מאת: קורל | 25 בדצמבר 2020 | 14:33בתחילת דרכי כמזכירה בחברה כלשהי נדרשתי להגיש קפה (כן זה עוד קיים). אחד הלקוחות הרגיש לא טוב וביקש תה עם נענע. באותו יום אחת הבכירות במשרד עשתה כנראה שוק ושמה כמה ירקות שלה במקרר המשרדי. אז הכנתי תה עם נענע ללקוח. אלא שזו היתה פטרוזיליה וכן התחשק לי להיבלע באותו רגע מול כולם כשהם מתגלגלים מצחוק. פדיחה רצינית.
מאת: שגית | 25 בדצמבר 2020 | 13:53ביום הראשון של העבודה שלי שירותי הנשים היו תפוסים אז נכנסתי לשירותי הגברים (שנמצאים אחד ליד השני) וכשיצאתי תפסתי את הבוס שלי מתחיל להתפנות במשתנה ממול . למזלי לא ראיתי כלום אבל זה היה ממש מפדח …. tkgs123@gmail.com
מאת: הודיה | 25 בדצמבר 2020 | 13:48ביום הראשון של העבודה שלי שירותי הנשים היו תפוסים אז נכנסתי לשירותי הגברים (שנמצאים אחד ליד השני). וכשיצאתי מהשירותים תפסתי את הבוס שלי מתחיל להתפנות במשתנה שנמצאת ממול . למזלי לא ראיתי כלום אבל זה היה נורא מפדח ..
מאת: הודיה | 25 בדצמבר 2020 | 13:46שכחתי שאני אמורה לקבל מחזור וקיבלתי במשרד.. הבוס התפדח להעיר לי שרואים לי על המכנס והסתובבתי ככה עד שאחת העובדות ראתה ואמרה לי. מאז אני מתפדחת ממנו כל פעם.
מאת: שחר דנה | 25 בדצמבר 2020 | 13:07אני לא כ"כ טובה בלדבר מול קהל, אפילו די חרדה מהמחשבה על זה. פעם אחת המנהלת שלי הפילה עלי לערוך פרזנטציה לכל דרגי הניהול של החברה. שבוע וחצי של חרדות עבר עלי. בבוקר הפרזנטציה מישהי במשרד חגגה יום הולדת וחילקה עוגת גבינה מטורפת. אני רגישה ללקטוז אבל רק טיפה, וממש קשה לי לסרב לעוגות גבינה. מפה לשם, כנראה שילוב של הלחץ שהייתי בו והלקטוז שבבטן הביא אותי לכאבי בטן נוראיים בתחילת הפרזנטציה, ואז בזמן ממש שקט שחיכיתי לשאלות מהקהל יצא לי פלוץ ענקי. רציתי לחפור לעצמי בור במקום.
מאת: דנה | 25 בדצמבר 2020 | 12:05אז אני עובדת בבנק. ביום שישי (יום עבודה קצר) הבאתי את הכלבה לעבודה כדי שלא תשאר לבד בבית. כמובן שהיא תחילה לחטט בפחים ואחר כך הלכה ישר לחדר מנהל הסניף לעשות את צרכיה שם חחח
מאת: תמר | 25 בדצמבר 2020 | 11:15קצת מביך אבל here we go…
מאת: אפרת סבג | 25 בדצמבר 2020 | 09:21לכבוד יום הולדת של חברה, חיפשתי אונליין מתנה מושקעת וכיאה לחברה טובה ברור שחיפשתי ויברטור …
בעודי שקועה בתחקיר מקיף של יתרונות השאיבה והרטט של המוצרים השונים, נעמד מאחרי המנכ"ל.
הוא פלט "אני רואה שאת יסודית", הסמיק וברח!
טוב, כמות הפדיחות שאני עושה בעבודה היא בלתי נגמרת, אבל אחת המובחרות שבהן היא פעם שישבתי מאוחר במשרד וכבר לא היה אף אחד אז שמתי מוזיקה באוזניות ושרתי בקולי קולות (אבל ממש בקולי קולות) לא ידעתי שאחד הצוותים היה ביום כיף ובדיוק חזר למשרד… אחרי לא יודעת כמה זמן שאני שרה פתאום אני רואה איזה 10 אנשים עומדים מסתכלים עליי ומחייכים :]
מאת: אביה כהן | 24 בדצמבר 2020 | 23:31