המהפך הצרפתי: הבלונדינית הישראלית והברונטית הפריזאית
לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי לגלות מי את באמת | או לפחות כדי לדעת אחת ולתמיד איזה צבע שיער הכי הולם אותך
גם הסנדלים והשמלות נשארו בישראל | איור: נעה רביב
"לפני שאתה משנה את הארון, שנה את החיים שלך", אמר איב סאן-לורן בתרגום חופשי. כאן, רחוק מכותרות העיתונים הזועקות חמס ומהאקטואליה שואבת האנרגיה של המולדת, אפילו הישראלים הציניים ביותר מתפנים להקדיש את תשומת לבם לדילמת האופנה האירופית. מי אני? אילו צדדים באישיות אני רוצה להראות לסביבה ולאן אני רוצה להגיע בסוף? על כל אלו צריך להרהר (ומותר לשנות דעה) לפני שניגשים למלאכת הרכבת המלתחה.
כמה חודשים אחרי שהגעתי לפריז התחלתי פתאום להעביר יותר זמן מול המראה, לא מרוצה מהדמות הנשקפת אלי. ברחוב, בהיתי יותר ויותר בעוברות ושבות, בוחנת מקרוב כל פרט בהופעתן. החופש להתפרע, לבטא את עצמי בעזרת הבגדים, במקום בו איש לא מכיר אותי ברחוב, הכריח אותי קודם כל לשאול מה בדיוק אני רוצה להגיד.
המסע לפריז, מסתבר, בא עם בונוס – מסע לחיפוש עצמי. ניתנה לי הזדמנות פז לפתח את הטעם שלי לטעם אישי. כך, למשל, גיליתי שלמרות שתמיד הייתי חובבת שמלות גדולה, אני לא באמת נהנית ללבוש אותן. ולמרות שסנדלים קיציים זה אחד הדברים הכי מרעננים ביום שמש, עלי זה פשוט לא עובד. בשנה אחת הספקתי לעבור מבלונד (לא לגמרי טבעי אבל אמין בהחלט), לחום כהה, לפלטינה (ניסוי של שלושה חודשים), עד שהבנתי שאני ברונטית, מבחוץ ומבפנים. פריז היא כנראה העיר שמקדישה הכי הרבה חשיבות להופעה חיצונית בעולם. המוכרת בסופר, הברמן והבחורה שממתינה לצידך בתחנת אוטובוס כבר גיבשו עליך דעה, לפני שבכלל פתחת את הפה. קל לטעות ולחשוב שהשטחיות הזו היא אחד החסרונות של התרבות הצרפתית, אבל היא מאלצת כל אחד ואחד לעטות על עצמו את דמותו ולהציגה לעיני כל. ובשביל לעשות את זה צריך להבין מי אתה, שזה יתרון גדול.
אני נהינת לקרוא את הכתבות שלך עוד פעם ועוד פעם! את פשוט מזכירה לי את עצמי. אני כותבת בדיוק כמוך! הייתי שמחה אם היית מגיבה לתגובה שלי ונכנסת לאתר שלי, אפרסם את כתובתו בקרוב P:
מאת: שלי עומר חברותי הפאשניסטות :) | 24 באפריל 2012 | 18:38