"אני עדיין מריח את הריח שהיה לאנס בבית"

•  
•  
•  

רנה גליקסמן (צילום: עדי אורני)

*הכתבה מכילה תיאורים אלימים וגרפיים. כמה פרטים שונו כדי להגן על המעורבים

דלת המעלית נפתחה, אנשים יצאו, אנשים נכנסו, ורנה גליקסמן הרגיש ממוסמר לרצפה. מולו, קרוב מספיק בשביל להריח את הבל פיו, עמד הגבר שצילק את נפשו וגופו כמעט 20 שנה קודם. "הייתי בדרך לפגישה במגדל בתל אביב. עליתי אולי קומה אחת לפני שהוא נכנס למעלית", נזכר גליקסמן בפגישה ההיא, לפני כשנתיים. "היה עמוס, הוא לא יכול היה להסתובב ופשוט עמדנו אחד מול השני דקה ארוכה. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מאז המקרה. הרגשתי שאני נעול איתו כמו שהייתי נעול אצלו כשהוא אנס אותי".

על מה חשבת?
"המבט שלו היה כל כך סתמי שלרגע עבר לי בראש שאולי דמיינתי הכל, שזה בכלל לא קרה. אבל אז המעלית הגיעה לקומה שהייתי צריך לרדת בה. עשיתי צעד לכיוון הדלת, רציתי לברוח משם. הוא הביט לי בעיניים והוריד את הראש, ואני זוכר שאמרתי לעצמי, 'לא דמיינת שום דבר. הוא יודע מה הוא עשה'".  

•  
•  
•  

צילום: עדי אורני

אני רוצה לחיות

בגיל 36, רנה גליקסמן הוא אחד הסטייליסטים העסוקים בישראל. רשימת הלקוחות שלו בהווה ובעבר כוללת את אגם בוחבוט, נועה קירל, הראל סקעת, לוסי אהריש, קרן פלס, מירב פלדמן, מירי מסיקה ודודו אהרון. יחד עם שותפתו לעסק, הסטייליסטית לימקה, הוא חתום על אינספור הפקות אופנה, תכניות טלוויזיה, הצגות תיאטרון, שערי עיתונים. מבוקר עד ערב הוא מתרוצץ בין חנויות בגדים ובאתרי צילום בארץ ובחו"ל; בלילה הוא חוזר לדירה היפה שלו במרכז תל אביב, סיפור הצלחה מושלם של גבר צעיר שהגיע לפסגת התחום שלו בכוחות עצמו. אבל גליקסמן מרגיש שהוא חי בשקר. שהוא הסתיר מכולם, ובמידה מסוימת גם מעצמו, את השבר שקרה לו לפני 20 שנה.

הוא היה בן 16, נער שחולם להיות שחקן, כשבכיר בתעשיית האופנה אנס אותו. גליקסמן ניסה להשאיר מאחור את האירוע ששינה אותו, גרם לו לבטל את עצמו מול בני זוג והפך אותו לשומר סף עבור לקוחותיו הצעירים, העיקר שלא יקרה להם מה שקרה לו. אבל דברים כאלה אי אפשר להשאיר מאחור. 20 שנות הכחשה ושתיקה התפרצו לפני ארבעה חודשים בהתקף חרדה קשה והבנה שככה אי אפשר להמשיך. בוודאי בהינתן שהוא לא הקורבן היחיד. "הגבר הזה פגע באחרים, 18 גברים נוספים עד כמה שאני יודע מסיפורים שהגיעו אליי לאורך השנים, וזה למרות שמעולם לא דיברתי על מה שהוא עשה לי", הוא אומר. "לא ברור לי אם הוא אנס אותם או הטריד מינית, אבל שמעתי לא מעט דברים ואולי יום אחד הוא עוד ייחשף".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by RENE GLIKSMAN (@renegliks) on Apr 23, 2019 at 11:53am PDT

למה אתה לא מנצל את ההזדמנות הזו כדי לחשוף את שמו?
"כי אני לא רוצה שהוא יחזור לחיי. הוא מת בשבילי, אני לא רוצה שום דבר איתו". 

אתה חושש ממנו?
"אני לא רוצה שהוא יפנה אליי או יפעל נגדי. הוא איש חזק עם כסף והוא יכול להרשות לעצמו את עורכי הדין החזקים ביותר, למחוק אותי".

בעידן MeToo הייתה מעט מאוד חשיפה של אירועים שבהם גברים פגעו מינית בגברים אחרים, בוודאי בישראל. איך אתה חושב שהסיפור שלך יתקבל?
"רבים בקהילה הגאה יראו בי אדם פגום כי נאנסתי. אבל לא אכפת לי. אני הפסקתי להסתתר ולפחד, לחשוב מה יגידו ומה יחשבו. אני עושה את מה שנכון עבורי, כי אני רוצה לחיות".

•  
•  
•  

צילום: עדי אורני

הייתי ילד קירות, מגיע לבית ספר והולך צמוד לקיר

הוא נולד וגדל בירושלים, אבל הרגיש בה זר וחזר אליה רק חמש פעמים מאז שעזב. הרבה מזה נבע מהתגובות לזהותו המינית, גם אם במשפחה הגרעינית שלו היא מעולם לא הייתה אישיו ("כשהייתי בן 17, אחי הגדול אמר לי שאני צריך לקבל את עצמי ולהפסיק להסתתר. המשפחה שלי תמיד קיבלה אותי, זה אני שלקח לו זמן לקבל את עצמו"). אביו היה מנהל סניף בנק ואמו הקדישה את חייה לגידול הילדים – רנה בן הזקונים, אחיו ואחותו. כיום מגיעים ההורים מדי שבת לבקר אותו בתל אביב, העיר שבגיל 12 הכריז שיחיה בה.

ההורים נתנו לו את השם גיא, אבל בגיל 20 התגלה אצלו סרטן והוא אימץ את השם הפרטי של סבו, רנה. "זה מהמילה רנסנס, שהפירוש המילולי שלה הוא לידה מחדש", הוא מסביר. "גם אני רציתי להיוולד מחדש כשאבחנו אותי, לקום לתחייה". כיום הוא נקי מהמחלה ומרגיש שהניצחון על הסרטן הכין אותו במידה מסוימת להתמודדות הנוכחית. 

•  
•  
•  

סטודיו מאקו

הוא סובל מהתקפי אפילפסיה מאז שהיה נער מתבגר, אבל הבגידות הארעיות של הגוף צרובות בו פחות מהבוגדנות של הסביבה."הזיכרון הראשון שלי מעצמי הוא מגיל חמש", הוא מספר, "זה היה פורים והגננת הוציאה ארגז עם כל מיני תחפושות. היינו צריכים לבחור פריט ולצאת לתהלוכה בשכונה, וכשהגיע תורי לא נשאר כלום חוץ מזוג נעלי עקב של זקנות, עם העקב העבה והנמוך. נעלתי אותן ושמעתי את הגננת אומרת לסייעת, 'זה היה כל כך ברור שהוא ייקח את העקבים'".

נשמע כמו זיכרון מאוד חי.
"אני זוכר את זה כאילו זה קרה לפני שעה".

אתה יכול להסביר למה?
"כי מצד אחד שפטו אותי לא נכון, הרי לקחתי את הנעליים מחוסר ברירה. אבל מה אם זה היה מבחירה? למה זה לא בסדר? כשאני מסתכל על זה כבוגר, זה כואב בעיקר כי אני רואה את הגישה הדפוקה של מערכת החינוך".

•  
•  
•  

צילום: עדי אורני

זה היה רק האירוע הראשון בשרשרת השפלות שספג כילד. "בגלל זה אני לא אוהב לבקר בירושלים, כי כל פינה שם מזכירה לי את המכות והקללות שחטפתי. קריאות כמו 'הומו', 'קוקסינל'. הבית שלנו היה מול בית הספר, מטר ממנו, אבל הייתי עושה סיבוב ונכנס מהכניסה האחורית כדי לא לעבור ליד החבורה על הברזלים. הייתי ילד קירות – מגיע לבית ספר והולך צמוד לקיר במסדרון, רק אל תראו אותי".

מהמציאות האלימה הוא ברח למשחק. התנדב להשתתף בכל מופע, הקדיש את כל כולו לשיעורי תיאטרון. כנער עבד בצוותי בידור בבתי מלון ונסע לאודישנים בתל אביב. "הייתי מוצא את עצמי בחדר עם עוד 100 ילדים שנראים כמוני, גורר את ההורים שלי שוב ושוב עד שבשלב מסוים הם כבר לא היו מתלווים אליי. בגיל 16 כבר הייתי נוסע לבד".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by RENE GLIKSMAN (@renegliks) on Jun 19, 2019 at 1:11am PDT

מגיל צעיר הייתה לו אמביציה ויכולת ליצור קשרים. כבר כתיכוניסט הוא ידע להתקמבן על הזמנות להשקות ולאירועים; גליקסמן היה מגיע עם חברים ממונעים או לבד באוטובוס, מקווה שמישהו יגלה אותו, שהמינגלינג יוביל לשיחה והשיחה להצעת עבודה. באחד מהאירועים האלה הוא פגש את ק', שכבר אז היה דמות מוכרת ודומיננטית בתעשיית האופנה הישראלית. "זו הייתה איזו השקה, לא זוכר של מה. ק' ניגש אליי והתחלנו לדבר. לא היה בזה שום דבר חריג, הגיל שלי לא היה אישיו באירועים האלה ואף אחד לא התעסק בזה. גם לא נראיתי בן 16. הייתי מלא בטחון עצמי, מדבר עם אנשים, מנסה לשווק את עצמי".

מה אתה זוכר מהשיחה?
"סיפרתי ל-ק' שאני רוצה להיות שחקן והוא הבטיח לסדר לי פגישה עם אדם בכיר בעולם המשחק. מאוד התלהבתי. חזרתי לירושלים בהרגשה שהנה, הדברים קורים". 

•  
•  
•  

סטודיו מאקו

הרמתי את המכנסיים ואמרתי לו "תודה רבה"

זמן קצר לאחר ההיכרות הראשונית צלצל ק' לגליקסמן והזמין אותו לדירה שלו בתל אביב. הפגישה נקבעה לשעת ערב מאוחרת. "אמרתי לו שלא אוכל לחזור הביתה כי האוטובוסים יפסיקו לעבוד. הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג והוא יארגן לי מונית, אבל כשסיפרתי על זה לאמא שלי היא מיד חשדה. היא שאלה את כל השאלות הנכונות – מה פתאום מונית, למה בשעה כזאת. אבל לא הקשבתי לה ונסעתי".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by RENE GLIKSMAN (@renegliks) on Feb 7, 2019 at 10:39am PST

כשהגיע לבניין של ק', גליקסמן התעכב בחדר המדרגות. הוא רצה להסדיר נשימה, להיות רגוע, להיות קול. "אבל מהר מאוד הבנתי שלא תהיה שום פגישה", הוא אומר. "כשנכנסתי לדירה של ק' הוא בדיוק דיבר בטלפון ואמר לי שהוא על הקו עם מי שבאתי לפגוש, ושההוא נורא מצטער אבל לא יכול להגיע בסופו של דבר. היום אני מבין שכנראה לא הייתה אמורה להתקיים בכלל פגישה, שאף אחד לא דיבר עם אף אחד. הוא עשה אחלה מהלך".

זאת תובנה שלך כבגיר, אבל מה הרגשת באותו רגע?
"התאכזבתי מאוד. זה גיל שהכל נורא קיצוני, וכשהוא אמר שהאיש לא יגיע, היה נדמה לי שזהו, החלום נמוג".

והסיוט החל. בתוך זמן קצר מצא את עצמו גליקסמן בחדר השינה של ק', עדיין לא מעלה בדעתו מהן הכוונות האמיתיות של האיש. "דיברנו על בגדים והוא רצה להראות לי איזה ז'קט, אז הוא לקח אותי לארון הבגדים שלו שהיה בחדר השינה". 

•  
•  
•  

צילום: עדי אורני

מתי זה נעשה אלים?
"הוא דחף אותי אל המיטה, אבל לא בכוח, יותר דחיפונת קלה. משם הכל קרה מאוד מהר, מצאתי את עצמי שוכב על הבטן עם הבגדים עליי. הוא רק הוריד לי את המכנסיים וחדר אליי. זה כאב לי כל כך, ניסיתי לכווץ כדי להתנגד ואפילו לא הבנתי שזה מה שאני עושה".

גליקסמן משתתק לרגע, אוסף את עצמו וממשיך. "אני מספר לך את זה עכשיו ורואה את החדר שלו מולי, את הבלגן. אני עדיין מריח את הריח שהיה לו בבית".

ניסית לדבר איתו?
"כל הזמן הזה אמרתי לו, 'אני חייב ללכת, ההורים דואגים לי', והוא אמר 'עוד רגע, עוד שנייה ואני מזמין לך מונית'. ממש שמעתי את הקול של אמא שלי שואל את כל השאלות שלא רציתי להקשיב להן כי הרצון הזה לפרוץ עיוור אותי. כעסתי על עצמי, אבל מצד שני הייתי בן 16 והוא שכב מעל הגוף שלי שתמיד היה קטן וסגר לי את הרגליים ולא יכולתי להשתחרר ממנו עד שבאיזשהו שלב ויתרתי ורק רציתי שזה ייגמר".

•  
•  
•  

סטודיו מאקו

איכשהו הוא הצליח להשתחרר בסופו של דבר. "אני באמת חייב ללכת", אמר לגבר שאנס אותו ועזב במהירות. "הרמתי את המכנסיים ואמרתי לו 'תודה רבה'. רציתי ליצור רושם שהכל בסדר ואני רק צריך ללכת. התלבשתי מהר והוא התקשר להזמין מונית. ככה נסעתי בחזרה לירושלים".

אז מצאת את עצמך מודה לאיש שתקף אותך, מחכה שהוא יסדר לך הסעה.
"את זוכרת שנחשפו הסיפורים על אייל גולן? אז אחת הנערות אמרה שהיא נשארה עם החברים שלו כי לא היה לה איך לחזור הביתה. חבר שלא מכיר את הסיפור שלי אמר לי, 'איזה מין תירוץ זה 'לא היה לי איך לחזור הביתה?', ואני רציתי להגיד לו שכן, בוודאי שזה ככה. כשאתה ילד בן 16 בעיר זרה, אתה לא תתקשר להורים שלך להגיד שנאנסת. רק תחכה שזה ייגמר כדי שתוכל ללכת". 

הרגשתי שהנה המוות מגיע

מאז שהחל לעבוד כסטייליסט, גליקסמן נתקל לא פעם באיש שההבטחה להיפגש איתו הביאה אותו מלכתחילה לדירה של ק'. הוא מעולם לא אמר לו דבר, שומר גם מולו על שתיקה של 20 שנה. יש אנשים שחווים התעוררות ברגע. אצל גליקסמן התגבשה ההחלטה לחשוף את האונס – תחילה בפני משפחתו וכעת בפומבי – לאט ובהדרגה. נקודת מפנה אחת באה לפני כשמונה חודשים; זה היה בחמש בבוקר, בתחילתה של עבודה על הפקה. הוא ניצל כמה דקות הפסקה ויצא החוצה לרחוב עם קפה וסיגריה, עמד לחצות את הכביש כשמכונית התקרבה אליו במהירות גבוהה. "התחלתי לחצות וצץ בי קול שאמר 'עצור, מה אתה עושה?'. אבל אז הופיע קול שלא היה שם קודם ואמר, 'לך'".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by RENE GLIKSMAN (@renegliks) on Apr 7, 2019 at 10:54am PDT

זה קרה לך בעבר? ניסיונות אובדניים, מחשבות אובדניות?
"לא, לרגע לא חשבתי שאני רוצה את זה, אבל הקול הזה נתן לי כאפה. התיישבתי על הספסל ואמרתי לעצמי 'אוקיי, אתה קם עכשיו לעבודה ואחר כך אתה מתחיל לטפל בעצמך'".

שותפתו נתנה לו מספר טלפון של מטפלת, אבל גליקסמן לא עשה איתו כלום. ערב אחד, ארבעה חודשים לאחר איתות האזהרה ההוא בכביש, הוא שכב על הספה בסלון וחשב על יום הולדתו המתקרב. "השעה הייתה שמונה בערב כשפתאום הרגשתי שחם לי נורא, שאני מזיע זיעה קרה ולא מצליח לנשום. הרגשתי שהנה המוות מגיע. קמתי למטבח, פתחתי ברז מים ושמתי את הראש מתחת. אחר כך תפסתי את הנייד וצלצלתי ללימקה, אבל לא הצלחתי להוציא מילה. היא עודדה אותי להקשיב לנשימה שלי ואני התחלתי לבכות. הרגשתי שאין לי אדמה מתחת לרגליים ונאחזתי בשיש כדי לא ליפול. היא הגיעה אליי, הושיבה אותי וצלצלה לאותה מטפלת שאני לא העזתי לצלצל אליה. היא ממש דחפה לי את הטלפון ליד ומאז אני בטיפול. לימקה הצילה את חיי".

לפני שלושה חודשים התיישב לכתוב על מה שעבר עליו בגיל 16. הוא חשב לפרסם את הדברים כפוסט בפייסבוק ושלח את הטקסט לחבר, שישמש עין נוספת. החבר התקשר נסער ולאחר השיחה איתו החליט גליקסמן לא לעלות את הפוסט. אבל מאז הוא רץ לשירותים מדי בוקר ומקיא. בחודשיים רזה 15 קילו. "אני חייב להוציא את זה החוצה", הוא אומר. 

•  
•  
•  

צילום: עדי אורני

אתה יכול להבין למה אחרי כל כך הרבה שנות שתיקה יש בך פתאום כזאת תחושת דחיפות?
"אני מנהל עם לימקה בית ספר לסטיילינג וחלק מהתלמידות באות עם סיפורים מאוד קשים, משתפות אותי בדברים איומים שקרו להן. אני מרגיש שאני מרמה אותן כל עוד אני עצמי לא מספר את מה שקרה לי ומפסיק לפחד". 

הייתי בודק מי הבחורים שכתבו לאגם או לנועה

קורבנות אונס מתקשים לפעמים לנהל מערכות יחסים תקינות. לך היו בני זוג טובים, תומכים?
"היו לי שלוש מערכות יחסים רציניות, אבל בכולן ביטלתי את עצמי. הייתי צריך להיות עם מסכה בבית, להיות החזק והתומך. ויתרתי על הרצונות שלי".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by RENE GLIKSMAN (@renegliks) on Nov 27, 2018 at 12:32am PST

למה?
"מה שקרה לי הפך אותי לאדם מְרַצֶּה, כזה שלא מעריך את עצמו. אני אספר לך משהו: לפני שלושה שבועות הייתי בסיטואציה אינטימית עם מישהו והוא נגע בי באופן שמיד החזיר אותי למיטה של ק'. נרתעתי ממנו, הוא התנצל והיה קשוב ואני יכולתי להביע את עצמי ולהיות אני. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שחוויתי אינטימיות כפי שהיא צריכה להיות". 

לבני הזוג האחרים לא סיפרת כלום?
"לאחד מהם ניסיתי, אמרתי לו 'נאנסתי' והוא התעלם. כשניסיתי שוב הוא לא ממש רצה לדבר על זה". 

•  
•  
•  

סטודיו מאקו

היום אתה חלק מהתעשייה שבתוכה נפגעת. איך זה מתבטא בהתנהלות המקצועית שלך?
"אני מסתכל על עצמי עם לקוחות ורואה כמה זה השפיע עליי. נגיד, הייתי מגיע לכל ההופעות של הראל סקעת, אגם בוחבוט ונועה קירל למרות שלא שילמו לי על זה. אם הייתי רואה את אחת מהן אונליין מאוחר בלילה, הייתי כותב לה 'למה את ערה? לכי לישון'. בהופעות הייתי שומר על הדלתות מהמעריצות, בודק מי הבחורים שכתבו לאגם או לנועה, מזהיר אותן מפני מי שנראה לי חשוד. אני מבין היום שהדבר שקרה לי הוליד אצלי יצר לגונן. בגלל מה שעברתי יש לי עין חדה, אני רואה כל מה שקורה סביבם, מי מתקרב אליהם. קרה גם שבדיוק מהסיבות האלה התנגדתי ללבוש חושפני מדי בגיל צעיר מדי. היו לי על זה אינספור ריבים עם אגם ונועה, כי הייתי איתן כשהן היו בנות 14 ו-16. אני חושב שיש זמן לכל דבר".  

אתה חושף היום דברים קשים מאוד. כמה מהם כבר ידועים למשפחה שלך?
"לפני חודשיים ישבתי איתם לשיחה. אמא שאלה אותי איך הולך הטיפול ואמרתי לה שזה תהליך ואי אפשר בזמן קצר לכסות את המכות, את הסרטן ואת האונס. את המילה אונס פלטתי בלי שום הקדמה וזאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי להם. שניהם צנחו בכיסאות, אני לא אשכח את העיניים של אמא שלי. לא יודע למה זה יצא ככה, אבל יותר מזה לא סיפרתי להם. לפני פרסום הכתבה אשב ואספר. הטעות שלי הייתה שלא שיתפתי אותם בכלום כי לא רציתי שיפגעו. עכשיו, כשהתחלתי לדבר איתם על הכל, הם הפכו לאנשים הכי קרובים לי".

•  
•  
•  

צילום: עדי אורני

צילום: עדי אורני | סטיילינג: לימקה ורנה ל – HOUSE OF STYLE | איפור: מורן מילקי סטוויצקי ל"ארטבוק" | שיער: וובה אורמן לברברשופ cut&shave | ע' סטיילינג: מעיין תורג'מן | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: מכנסיים: NAMES, דיזינגוף 113, חולצה: ALEXANDER MCQUEEN ל- FACTORY 54 | לוק 2: חולצת פסים ומכנסיים לבנים: H&M, חרב סייף: שירה זלוף | לוק 3: חולצה: AMIRI ל-FACTORY 54, נעליים: REEBOK