מתנה בשישי: שעון של MVMT בשווי 520 שקלים

את אהבת חיי

היינו זוג טרי עם תינוקת קטנטנה. בעלי אז היה בצבא ואני סטודנטית. חברה טובה שלי הייתה אמורה להתחתן מרחק שעתיים נסיעה מאיתנו ואמרתי לבעלי שמאוד חשוב לי ללכת. ביום החתונה הוא לקח חופש מהצבא, שכרנו רכב שעלה לנו לא מעט, שלא נדבר על הדלק. ושמנו פעמינו אל המקום בו הייתה אמורה להתקיים החתונה. הגענו, מתרגשים ולבושים יפה עם הקטנה שלנו, ולא ראינו שום אורחים בסביבה. נכנסנו לאולם וראינו שיש שם כמה עובדים עורכים שולחנות, לא נתקפנו בהלה, בטח הגענו לאולם הלא נכון.
שאלנו אותם איפה מתקיימת החתונה, העובדים הסתכלו עלינו מבולבלים ואמרו שלא זכור להם שמתקיימת היום חתונה. לאחר בדיקה מעמיקה יותר שבה אמרנו את שם הזוג התחוור לי כי החתונה היא מחר. ולא היום. לא האמנתי שזה קורה לי! לי! שתמיד מתוקתקת ומסודרת וזוכרת דברים בשביל אחרים.
ממש הצטערתי וביקשתי מבעלי סליחה, אבל החצי שלי רק צחק ואמר שנזכור את זה כל החיים.
ההתלבטות הייתה האם למחרת שוב להשקיע השקעה כספית ולנסוע לחתונה או לוותר?
כל הדרך התלבטנו ובסוף החלטנו שניסע גם מחר. חזרנו הביתה עייפים. למחרת שוב בעלי ביקש חופש, שוב לקחנו את הרכב ונסענו
רק שהפעם החנייה הייתה מלאת מכוניות ואורחים יפים נראו בכל מקום.
התביישתי לספר מה קרה לנו אתמול וסיפרתי לכמה חברות טובות שהיו בשוק וצחקו איתנו.
מכל הסיפור הזה בעיקר מה שתפס אותי זה היחס של בעלי שיכל לכעוס ולהתעצבן שגררתי אותו לחתונה ולא בדקתי את היום אבל במקום זה הוא לקח את זה בהומור ובקלילות. הלוואי שאוכל לאמץ את הגישה הזאת ברגעים כאלה.

פספסתי את השעה שבה אני צריכה לצאת לאסוף את הילד מהגן לפני הפקקים בגלל שהתחלתי לכתוב לכם פה את מה פספסתי :)

אוי כמה שאני מצטערת על זה עד היום וכך היה – לפני מס' שנים נרשמתי לקורס שמאד חיכיתי לו בגלל שהיתה רשימת המתנה מאד לצערי ברח מזכרוני תאריך הפתיחה וטסתי לחו"ל לכנס בזמן שהייתי בחו"ל התקשרו אלי והודיעו לי שערכו הגרלה והכניסו עוד אנשים והייתי צריכה לחזור לראיון מיד אך מכיוון שלא הייתי בארץ לא יכולתי להגיע וכך הפסדתי את הקורס ונאלצתי להמתין שנתיים עד פתיחה מועד אחר

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הכרתי באתר היכרויות בחור אנגלי יהודי בשם אוליבר , התכתבנו בוואטסאפ וגם שוחחנו בטלפון במשך כמה חודשים וכל כך שמחתי שהוא סיפר לי שהוא מגיע לישראל לחופשה בת כמה ימים בחודש יוני , הוא ישן אצל חברים שלו בתל אביב ורוצה כמובן שניפגש . באותו היום שקבענו להיפגש הבוסית שלי נכנסה אליי למשרד והסבירה שיש הרבה עבודה ושאני חייבת להישאר כל הלילה עד למחרת בבוקר ככה במפתיע ובלי שום הכנה מוקדמת . ניסיתי לשכנע חברים בעבודה לעשות לי טובה ולהחליף אותי אבל הם לא הסכימו להישאר כי יש להם ילדים קטנים בבית. כל כך התאכזבתי , כעסתי ובכיתי הרגשתי שחודשים של התכתבויות ושיחות בטלפון ירדו לטמיון , גם אוליבר התבאס כי למחרת בבוקר הוא נסע לטיול עם חברים בצפון שקבעו כבר מראש . אוליבר אמור להגיע שוב לארץ באוקטובר ואני מקווה שהפעם ניפגש

דמיינו, אשה אחראית מאוד, אמא ל5 קטנים שהצליחה סופסוף לארגן זמן לחופשת סוף שבוע באילת, נסחבים לטרמינל 1 כדי להקדים לטיסת השעה 10, אממה, התבלבלתי עם טיסת החזור, והתברר ששלנו כבר יצאה ב8. בגלל שזה היה חמישי לא היה צפי למקומות פנויים לכולנו בהמשך היום, לכן נאלצנו משם להגיע לתחנה מרכזית, ומשם אוטובוס לא נגמר לאילת .היה סיוט.

אחד הזכרונות הראשונים שלי… גדלתי בבניין קטן, השכנים כמו משפחה. ארוחות משותפות, כל יום תרמוס קפה ועוגיות למטה בחצר, האמהות מפטפטות והילדים משחקים. יום אחד קיבלתי הזמנה לא שגרתית, להצטרף למקווה עם השכנה. לא ידעתי מה זה מקווה, דמיינתי את המקום כבריכה ענקית כמו ים עם מים רדודים. התלבטתי כי היה צריך לנסוע באוטובוס. השכנה בינתיים הלכה להתארגן ואני חשבתי וחשבתי ולא הצלחתי להחליט. בסוף (קשה לי לומר כמה זמן זה לקח) החלטתי להצטרף, דפקתי לשכנה בדלת, המתנתי דקות ארוכות ואין עונה. חזרתי עצובה הביתה לאמא כי חשבתי שהשכנה מחכה אבל היא הניחה שלא אבוא וכבר נסעה. כמה הייתי מאוכזבת… אבל היה לי שיעור טוב לחיים לגבי טיימינג וקבלת החלטות ;)

אומנם זה לא דבר דרמטי או מכונן אבל ללא ספק הכי מעצבן מכל הדברים זה לפספס רכבות ואוטובוסים בחול ובארץ בחצי שנייה. שונאת שזה קורה לי באותו הרגע אני האדם הכי עצבני בעולם!!

לפני כמה שנים עבדתי באל על כדיילת קרקע ופגשתי כל הזמן הרבה מאוד מפורסמים, עם המפורסמים שנוסעים קבוע אפילו התיידדתי עד כדי כך שמישהו מהם הציע לי לעבוד איתו במשרה מלאה כעוזרת אישית (זה כולל טיולים וקשרים עם הרבה מאוד אנשים ידועים בעולם אבל גם הרבה זמן פנוי ביחס למשרה מלאה). רציתי מאוד, אבל שנת הלימודים האקדמית עמדה להתחיל, והעבודה החלומית עם אותה אישיות הייתה מונעת ממני חלום אחר.
היום, אחרי שסיימתי עם התואר ואני עובדת בעבודה שאני לא 100% מאושרת ממנה, יכול להיות שהייתי מאושרת יותר אם הייתי מסכימה לעבוד איתו. אבל בינתיים קרו הרבה דברים טובים אחרים, והכרתי אנשים נהדרים לא פחות :)

פספסתי טיסה מניו-יורק לארץ בגלל ששכחתי לכוון את השעון יד שלי לשעון ניו-יורק..מפה לשם הגעתי בדיליי של 5 שעות לשדה תעופה והייתי צריכה להזמין מחדש את הטיסות..עוד ממתינה בשדה

טיימינג הוא הכל בחיים, אבל גם השלמה וקבלה. אז אני מקבלת את זה (אזהרת קלישאה*) שמה שפספסתי כנראה לא היה אמור להיות שלי ועדיין, הלוואי שלא אפספס את השעון המושלם הזה כי הוא לגמרי אמור להיות שלי

כשהייתי דיילת אוויר פספסתי טיסה חזרה מברלין לארץ בגלל שבחזרה ממרכז העיר למלון שאלתי איפה נמצאת התחנה שאני צריכה שנייה אחרי שעברתי אותה והתשובה כבר לא היתה רלוונטית.

הפספוס הגדול שלי בחיים בגלל טיימינג לא מתאים, הוא פספוס ההזדמנות למקצוע וקריירה שהיו מלהיבים ומרתקים בשבילי. למדתי לתואר ראשון ואז לשני, בעיקר לשם ההשכלה עצמה, ככה גידלו אותי, ושמתי בצד חלומות על עיצוב- גרפי/פנים/מוצר…אחכ איבדתי את אבא שלי, אחכ נישאתי ואז כתבתי תיזה ואז נולדו לנו ילדים, ולבסוף פשוט הרגשתי ש"הרכבת נסעה", בלעדיי, ושמאוחר כבר. כיום אני עובדת אמנם במקום מקסים עם אנשים טובים ובתנאים טובים, אבל במקצוע לא מעניין, ומרגישה החמצה. מעניין אם אי פעם אלמד בכיוון אחר ואעשה משהו שיספק אותי יותר.

בסמסטר השני לתואר. היה לי מבחן אימים של מועד ב' בסטטיסטיקה, כבעלת קושי להתעורר בבוקר כמובן שהתעוררתי מאוחר….. ופספסתי אותו !!! הייתי צריכה לחכות שנה ולחזור עליו, זוועה

מה פספסתי בגלל טיימינג לא נכון?
הייתי בת 16, ילדה יפה, ביישנית וסגורה.
קיבלתי דרך סוכנות דוגמנות בניו יורק הצעה להשתתף בתחרות יופי, בעיר הגדולה והחלומית. בחוזה הרקוני היה כתוב שאם זוכים באחד מ3 המקומות הראשונים מתחייבים להשאר בעיר ל3 שנים, כדי לפתח שם קריירת דוגמנות בחסות אותה סוכנות..

היתי ילדה, מפוחדת ומבועתת מהעיר הגדולה, מהמחשבה להיות שם בלי המשפחה, חברים, השפה שלי ששמה אותי במקום כל כך נוח.. וויתרתי. לא יודעת איך חיי היו מתגלגלים אבל לאחר כמה שנים הבנתי שאם היתי מקבלת את ההצעה בטיימינג הנכון הייתי מרקיעה לשיאים אחרים.
קיבלתי החלטה לא להתחרט על דברים שעשיתי או לא עשיתי בעבר, ולהסתכל רק על ההווה והעתיד.. כי בזכות כל אותן החלטות אני במקום שאני כנראה אמורה להיות.

reut.a@me.com

הגעתי באיחור לשדה תעופה במילאנו 20 דק לפני ההמראה ופיספסתי סיילים מטורפים בfurla

בסוף שנה רביעי באוניברסיטה החלטתי לנסות ולהתקבל לתואר שני באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב. לא האמנתי שאתקבל. בינתיים התחלתי לצאת עם בחור מקסים. כשקבלתי את ההודעה שהתקבלתי לאוניברסיטת קולומביה כבר הייתי מאוהבת מעל הראש בבחור. הייתי צריכה לבחור. הטיימינג של אהבה שכל כך חיכיתי לה בא בדיוק ברגע שהחלום שלי ללימודים בחול באוניברסיטה נחשבת עמד להתגשם. החלטתי ללכת אחרי הלב. פספסתי את הגשמת חלום החיים והלימודים בארה"ב.
אבל כמו שאומרים הכל לטובה. הבחור המדהים עכשיו בעלי ואבא מדהים לבנותיי המדהימות. אז אמנם פספסתי חלום אחד אבל זכיתי באחר – משפחה מדהימה ואוהבת