מתנה בשישי: עגילי זהב ויהלומים של Contour

אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי לחפש עבודות שמתאימות לידע שרכשתי שם.
קיבלתי הצעת עבודה במקום ממש טוב ונחשב אבל השכר היה קצת פחות מהציפיות שלי ובגלל זה החלטתי לוותר על המשרה.
לאחר כמה שבועות של חיפוש עבודה בהן לא מצאתי שום משרה שרלוונטית הבנתי איזה טעות עשיתי ושהייתי צריכה ללכת על העבודה שהציעו לי.
לפחות למדתי מזה לקח שלפעמים עדיף לבחור באיכות מאשר בכמות..

בגיל 26 אמא שלי וחברה מהעבודה שלה ניסו להכיר לי את האח של אותה חברה מהעבודה, הוא היה אז בן 30 , איטלקי יהודי (חתיך!!!), דיברנו פעמיים שלוש בטלפון בחצי אנגלית (גרועה של שנינו) ועברית/ספרדית (מה שלמדתי מ"קטנטנות"), הוא אמר שיעשה עלייה תוך שנה, ואם לא, אז שאבוא לגור איתו באיטליה(!!!), ואני, ילדה, לא בשיא חוכמתה… מנסה לשחק אותה קשה להשגה, אמרתי לו שאם הוא לא עושה עלייה תוך חודש אין מה לדבר בכלל(טיפשה, כבר אמרתי?!), בעודי מצפה לתשובה רומנטית שהוא כבר במטוס בדרך אליי, הוא אומר לי בקול שבור, אני מצטער אבל זה כנראה לא יסתדר בינינו. וזהו, בגלל עקשנות,טיפשות, ובעיקר תחושת פספוס וחרטה על שטות, הפסדתי מגורים לצד הגבר המושלם באיטליה. ( ד"א הבחור עדיין רווק- למי ששואלת, אני לא :))

כשהכרנו, אני גרתי בישראל והוא בארה״ב. היתה לנו כימיה, וחיבור מדהים.
הוא הציע לי לבוא איתו בחזרה לארה״ב ואני סרבתי, חששתי למצוא את עצמי לבד שם, ולחפש עבודה ולהתחיל מחדש – באותו שלב עוד לא ראיתי את החווייה שבלגור במקום אחר.
אמנם ניסינו, אבל הקשר לא עבד כ-long distance – ועד היום אני מרגישה שזו היתה הטעות הגדולה בחיי.

חברה הכי טובה שלי שאנחנו יחד מהגן התחתנה בסן פרנסיסקו לפני כמה שנים, והציע לי לבוא אליה למסיבת הרווקות ולחתונה. בדיוק הייתה לי בבית תינוקת בת כמה חודשים ולא רציתי להשאיר אותה לבד עם בעלי. אבל שראיתי את התמונות מהחתונה וכמה כיף היה הבנתי שלא היה קורה כלום אם הייתי משחררת ונהנית כמה ימים ושסתם הפסדתי חוויה ואירוע שלא יחזור. מאז אני משתדלת לא לפספס הזדמנויות (:

סוף 2006, דנה חברתי הטובה ואני סיימנו את התואר במדעי המחשב, במסגרת יריד תעסוקה קיבלנו הצעת עבודה לסטארטאפ למיפוי, לא היה נשמע לי מעניין כלל והחלטתי לסרב ולהמשיך לחפש, דנה זרמה עם המיפוי. מאז מצאתי עבודה למשך שנתיים, התפטרתי, שוב חיפשתי במשך כמעט שנה, עד שמצאתי עבודה לא כזה מעניינת אבל הכרחתי את עצמי להישאר עד היום. לאורך כל הזמן, דנה המשיכה בסטארטאפ מיפוי, שכעבור שנתיים נקראו WAZE …בינתיים נמכרו לגוגל, ובגלל שדנה היתה שם מהיסוד, היא מה שנקרא מסודרת ביותר, אני שסירבתי בזמנו לאותה הצעה, רחוקה מזה מאוד והכי מצטערת על זה

מה חשבתי לעצמי כשסירבתי בדיוק ביוני האחרון (שנייה לפני יולי אוגוסט וחברם המפלצת טורפת הקווטשים ששמו מזגן מיני מרכזי) לתפקיד מפתח בחברת החשמל שכולל את כל ההטבות לאלתר? למה אני אף פעם לא מקשיבה לכאלה שמבינים, שיום אחד, יום אחד "את עוד תצטערי על זה"?
למי יש עכשיו אומץ לפתוח את תיבת הדואר ולראות את חשבון החשמל? לי,אין!!!!

רגע לפני גיל 30 אמא שלי הציעה לי לתת מתנה לעצמי שלא אשכח לעולם שהיא בעיקר מתנת אמת לעולם החיצוני ואתרום את שיערי!!! היא המליצה לי על המספרה ממול הבית ואמרה לי שהם ממש מקצועיים ומלא מגיעים במיוחד אליהם… אני שחרדה על השיער שלי שאותו הארכתי בקנאות שנים ארוכות, חששתי לתת ככה סתם למספרה לקצוץ אותו במיוחד לאור הסיפורים ששמעתי שהספרים אוהבים לקצוץ בשושו עוד כמה סנטימטר של רזרבות ולפעמים אפילו הרבה יותר מבלי ליידע את הלקוחה…אמרתי לעצמי תודה אבל לא תודה והחלטתי לתרום עצמאית. לקחתי סרגל,מדדתי את השלושים סנטימטר שנדרשים,קלעתי לצמה ובגזירה הישרה לאחר שקשרתי את שני הקצוות בגומייה יצא שגזרתי בטעות רק 23 סנטימטר. כל הרצון הטוב הלך לבטלה. שנים על שנים שטיפחתי את השיער ובסוף שהחלטתי לתרום אותו בלב שלום גזרתי אותו קצר מדי ממה שנדרש לתרומה-והכאב והחרטה: הכי משולשים בגודלם-ראשית כי טעיתי בגזירה,שנית כי התרומה לא תתבצע ובעיקר כי לא הקשבתי להצעה המושכלת של אמא שלי לעשות זאת אצל בעל מקצוע…

ההצעה שאני הכי מתחרטת שסירבתי אליה היא ההצעה להתחיל תואר ראשון במהלך התיכון…
חושבת שיכולתי להתקדם, ללמוד ולהתבגר מהחוויה המון, ומדובר בהצעה חד פעמית בהחלט
כיום סטודנטית לתואר שני (עם תזה) במסלול לדוקטורט…ככה שעל החלום לא ויתרתי, רק התרחק מעט

אני עובדת בחברת משקפיים גדולה כבר למעלה מ4 שנים, רציתי להתפתח ולעלות בדרגים אבל הציעו לי לנהל סניפים קטנים ולא מוצלחים ולא הסכמתי.
ההצעות הגדולות התחילו להגיע דווקא כשהתחלתי ללמוד ולאחרונה הציעו לי לעשות relocation לאירופה לשנה לנהל את כל(!!) הסניפים של החברה שם עם טיסות ליעדים שונים פעם בחודשיים אבל בגלל שאני באה מבית מאוד תומך השכלה, הוריי לא הרשו לי לעזוב את התואר באמצע וללכת על זה. לצערי אני נשארת פה לסיים את התואר…

לפני כמה שנים הכרתי בחור בקייטנה ששנינו התנדבנו בה.
הוא הזמין אותי לדייט יומיים לפני שהוא טס לטיול הגדול שלו. זה היה אחד הדייטים הכי טובים שהיו לי. הוא ריגש אותי מאוד. היה לנו קשה שזה אפילו לא התחיל והוא היה צריך ללכת.
הוא הציע לי מספר פעמים להצטרף אליו ואני סירבתי מאחר ולא חשבתי שזה מתאים לטוס עם משהו שעדיין לא הכרתי.
שמרנו תוך כדי על קשר עד שהוא הכיר שם משהי והתאהב בה. במהלך הטיול הם נפרדו וכשהוא חזר לארץ נפגשנו וזה כבר לא היה אותו דבר…. למרות זאת שאני ממש רציתי וייחלתי לזה….
לימים אני מתחרטת על זה שלא טסתי איתו וחיוויתי איתו את ההתרגשויות האלה….

כשסיימתי את התואר הראשון טסתי עם החברה הכי טובה שלי לניו יורק ומשם למרכז אמריקה.
לפני שהתחלתי את הטיול עם חברה שלי, טסתי ללוס אנג׳לס למשפחה שלי לפני שהתחלנו את הטיול בניו יורק (קבענו להפגש שם).
במהלך ההמתנה לטיסה, הכרתי בחור ממש חמוד(!) ומסתבר שממש ממש עשיר. מסתבר שמצאתי חן בעיניו וחמש דקות בערך לאחר שהתיישבתי במקומי, פנתה אליי הדיילת ואמרה לי שהבחור ביקש להזמין אותי לשבת לידו במחלקה הראשונה. כמובן שסירבתי בנימוס ואפילו שהיה ממש נחמד ובא לנסות ולשכנע אותי ממש בנימוס שהוא מבטיח שלא יעלב אם לאחר הטיסה לא ארצה להיות איתו בקשר, סירבתי עדיין. הבחור קצת התבאס ואני הרגשתי גיבורה שוויתרתי ככה על כסא/ מיטה במחלקה ראשונה בטיסה של 15 שעות.
רבע שעה לפני שהבורדינג נגמר עלתה למטוס קבוצה של נערים ונערות מפוצצי הורמונים מ״תגלית״, וככה, ביליתי טיסה של 15 שעות עם בעיטות בגב, ונערים שלא יושבים/ סותמים לרגע.
העיקר שיש לי ערכים. :(

הייתי עולה חדשה ,7 חודשים בארץ.זה קרה ביום שישי אחרי שחזרתי עם חברות מהמסיבה החלטנו לחכת לאכול באבולפיה ביפו.. כן כן אבולפיה …טוסט…כשחיכיתי בתור ניגש אלי מנחם גולן ואמר: היי קוראים לי מנחם גולן ואני רוצה לראות אותך משחקת בסידרה שלי….ונתן לי כרטיס ביקור שלו.באותו זמן לא כל כך הכרתי מי זה ומה הוא רוצה. וזרקתי את כרטיס הביקור שלו….לימים אחרי תקופה הבנתי שזאת היתה הצעה שלא תחזור אף פעם…

לפני 6 שנים התחלתי לעבוד אצל מעצבת אופנה שבדיוק חזרה לארץ לאחר שהות ארוכה בחו"ל והחלה לבנות את המותג שלה בארץ. רק סיימתי תואר וזו הייתה העבודה הראשונה שלי בתחום והייתי נחושה להוכיח את עצמי, אך לא משנה מה עשיתי היא לא הייתה מרוצה ודאגה להראות ולהגיד לי את זה בכל רגע נתון, גם בפני העובדים האחרים וגם בפני הלקוחות עד שלבסוף התפטרתי כי פשוט סבלתי מכל רגע במחיצתה. כמה חודשים אח"כ קיבלתי ממנה טלפון שהיא מרחיבה את העסק והיא זוכרת אותי ממש לטובה ושהיא רוצה שאחזור לנהל את העניינים, מצולקת מהיחס המשפיל שעברתי, סירבתי להצעה. אחרי כמה שבועות נפגשנו במקרה ברחוב והיא שוב הציעה לי להצטרף לשורות המותג ושוב סירבתי. היום יש לה כמה חנויות בארץ, חנות אינטרנטית, היא מציגה בשבוע האופנה בישראל, מצלמת קטלוגים במקומות אקזוטיים בעולם ובגדול התרחבה וגדלה בטירוף. ואני? עזבתי את תחום האופנה…

לפני הרבה שנים ,הייתי חברה בתוכנית שומרי משקל בבית,,המדריכה שלי הייתה לילית רומם המנכ"לית של שומרי משקל.כך רזיתי 30ק"ג תוך חצי שנה⁰,, קיבלתי הצעה משומרי משקל לעבור מהפך עם הספר מישל מרסייה ועם סטייליסטית הכל מתועד מצולם ובחינם, ,התלבטתי והחלטתי לוותר על ההצעה,,בדיעבד החמצתי הזדמנות פז,וחוויה חד פעמית ,מאז עברו הרבה קילוגרמים בנהר הדיאטות אבל טעם ההחמצה נשאר בליבי.בימים אלו שוב ביימתי תהליך שינוי הרגלי אכילה בשומרי משקל ורזיתי 22ק"ג במשקל זה היה מאתגר חוויתי ועוצמתי.אשמח לזכות בזוג עגילים שאותי יהלום ויזכיר לי לא לשכוח שבתוכי יש ים של עוז וכח ניצוצות ,השראה , ,תודה ורד

יום אחד ניגש אלי מישהו זר ברחוב וסיפר לי שהוא עובד על פרויקט צילומי וביקש ממני להצטרף ולהצטלם לפרויקט, בטענה שהמראה שלי ממש מתאים לאחת הדמויות.
האיש היה נראה קצת חשוד לכן סירבתי בנימוס אך הוא השאיר לי פריטים שלו בכל זאת.
זה היה נראה לי קצת מוזר וחשוד לכן לא לקחתי את העניין ברצינות, לא יצרתי איתו קשר ושכחתי מהמפגש.
לאחר זמן מה הסתבר שהפרויקט היה אמיתי ורציני ובדיעבד ממש התחרטתי שלא בדקתי את הנושא ולקחתי חלק בפרויקט שיכל לפתוח בפני עולם חדש.

לפני כשנה תכננתי טיול מלא בשופינג ובילויים ללונדון.
בשיא ההתרגשות וברגע הצ'ק אין הציע לנו דייל הקרקע להתאפק טיפה ולעלות על הטיסה הבאה שיוצאת ובתמורה נקבל 550 דולר על כל כרטיס (יותר מעלות הכרטיסים)!!
מרוב שהייתי בהתרגשות וציפייה החלטתי שלא לקחת את ההצעה המשתלמת ולעלות על המטוס.
רק לאחר ששהייתי בברלין מספר ימים הבנתי כי הייתי יכולה להשלים את כל העיר ומעבר לכך גם כמה שעות פחות, ואפילו לתכנן טיול נוסף עם סכום הזיכוי.
התחרטתי מאוד על כך שלא שלטתי על עצמי והתאפקתי טיפה. בכל זאת אחד הטיולים היותר מהנים שהיו לי!