מתנה בשישי: משקפי שמש של ווג בשווי 699 שקלים

לפני חודש קניתי את כל סדרת האימוג׳י המחייכת. לא בובות. וגם לא כאפליקציה נוספת. כקישוטי שיניים נדבקות מקריסטלים לא פחות ולא יותר.
באותו יום הדבקתי אותם ורק חיכיתי שמישהו יצחיק אותי כדי שאפתח את הפה בגאווה ואחשוף את כל משפחת האימוג׳י.
התגובות היו קשות. המעליב שבהם היה מהילדים הקטנים שלי שאמרו שאני נראית כמו הודעות הווטסאפ שלהם-פשוט בדיחה!!! לא יודעת מה עבר לי בראש כשקניתי אותם במיטב כספי אצל רופא השיניים אחרי טיפול שורש מורכב-אולי בתת מודע רציתי להחזיר לי את החיוך אחרי שק הדמעות והכאב שהשארתי אצלו שעה קודם לכן. הכי מיותר שיש.

מה חשבתי לעצמי ,בדיוק לפני שנה, כשהשתכנעתי ועוד ביום הולדתי לרכוש במאות שקלים סרט ראש דו שימושי ממותג שהופך ברגע, מי ישמע,למטפחת מרובעת סופגת זיעה?!?!!?!
כאילו מה?!?! באמת חשבתי לעצמי שביום חם ועתיר לחות אסיר את הסרט קשירה מהשיער הפזור אנגב איתו את המצח הרטוב והמזיע רווי האגלי זיעה הבלתי נגמרים ואקשור מחדש שוב לשיער הלח…?!?!! יש יותר מיותר, מופרך והזוי מזה?!?!
מה,מה, מה חשבתי לעצמי?!?!

הכול התחיל מהסקרים המצחיקים האלה בפייסבוק- ״לחצי וגלי איזה צבע את לכדור הארץ…״ – לחצתי ״התחל״ וקיבלתי ‘ורודדדדד’ בצירוף הסבר בלה בלה כמה שהצבע הוא אני ואיך זה משקף את אורח חיי האופטימי והמחייך . כנראה שזה ישב לי בקופסה האחורית של הראש כל הפינק פינק הזה באותו היום כי בערב שנכנסתי לחנות האופטיקה לחפש משקפי שמש קניתי תוך שניות ובלי למדוד משקף בצבע ורוד פוקסייה עם עדשות ורודות ואפילו המגן אף צעק ״גם אני ורודדדד״-הבנתי את גודל הטעות של האקססורי הזה כבר שהיה מאוחר להזדכות, נסחפתי מדי במיינד באותו היום עם הסקר ושכחתי שלראות את החיים בורוד ובקריצה זה הכול בראש ועניין של גישה לחיים- וממש אין צורך להפוך לליצן ורוד מוגזם…
המשקפיים תחובות עמוק בארון-במגן משקפיים ורוד אלא מה.

כשהייתי תיכוניסטית חשבתי שכל אאוטפיט שלי הוא הברקה (בדיעבד טעיתי טעות מרה). יום אחד התאהבתי בכובע ענק של מותג יוקרה שעלה 1,500₪. עבדתי כבייביסיטר שעות וחסכתי עבורו כל שקל. אחרי שיצאתי איתו התברר שהוא מחמם את הראש בטירוף, גורם לי להזיע ולא מתאים לקיץ הישראלי בשום צורה. ככה יצא שלא הלכתי איתו יותר ממספר פעמים והא בעיקר קישט את המגירה…

האקססורי המופרך והמיותר שלי הוא סרט לשיער בשלל צבעי הקשת עם פפיון עצום בקודקוד (סטייל סמדי בומבה) הוא גם היה ממש ארוך שאחרי שקושרים אותו למטה נשאר מלא בד שאמור להשתלב עם השיער. אין ספק שהיה לי קצת טעם..

האססורי הכי מופרך מיותר ומבוזבז שהיה לי אי פעם זה שקניתי שרשרת של שאנל מגושמת גדולה מאסיבית ובולטת בהרבה כסף כי זה היה הסטייל ובזבתי את רוב הכסף שלי עליה ומאז שקניתי אותה היא יושבת בבית בקופסא בתוך מגירת התכשיטים ולא נעשה בה שימוש אני אוהבת יותר תכשיטים עדינים שצמודים לגוף ולא דברים בולטים.
אשמח לקבל את משקפי השמש הם מושלמים❤.
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

תיק ליפסטיק מהמם!
הוא נראה כמו ליפסטיק אמיתי ומוגדל ומצורפת לו רצועת שרשרת מגניבה. הלכתי איתו פעם אחת בלבד. לבשתי ג'ינס וטישירט לבנה, עקבים והתיק המהמם. לא הפסקתי לקבל הערות ומחמאות. אז מה הבעיה אתן ודאי שואלות- שומדבר נורמלי לא נכנס בתיק.
הפלאפון מציץ כי ארוך מדי, הארנק עבה מדי.. אז ויתרתי על להסתובב בעולם עם תיק ליפסטיק המהמם והמיותר שלי..
מישהי מוכרת כאן תיק סומק? ;)

כשהייתי באיטליה בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שאני חייבת מזכרת מהטיול. נכנסתי לאיזה בוטיק איטלקי קטן שהיו בו המון אקססוריז מיוחדים – תיקים , כובעים וחגורות . כמעט קניתי שם תיק קש מהמם אבל אמרתי לעצמי שהוא לא כל כך מזכרת מאיטליה . אז במקום התיק קניתי סיכה ששמים על החולצה עם דגל איטליה ומזרקת טרווי. לא לדבר על זה שזה היה מאוד יקר לא הלכתי עם זה בחיים …

גרביי אצבעות. כמו כפפות לרגליים. רבל זה סיוט לגרוב אותם. לוקח דקות ארוכות לגרוב אותם. במשך היום האצבעות מקובעות רוצות לנוע ולא יכולות . את מרגישה חם ושורף צורב. ורק רוצה להגיע הביתה להסיר אותם..

רכשתי תוספת שרוולי פעמון מתרחבים ששמים על היד עם גומי…
עברו כבר כמעט 3 שנים מאז והם עדיין במגירה!! חחח

אז כשהייתי בת 19 והייתי בפריז עם המשפחה היתה לי תקופה של התאהבות בלתי מוסברת בלואי ויטון, והייתי חייבת להכנס ולקנות פריט. אממה, בתור חיילת עניה מרודה, יכולתי לבזבז במקסימום הכי מוגזם שלי 1000 שקל. נכנסתי לחנות וכל מה שהיה שם בתקציב הזה היה ארנק כל כך קטן וכל כך פיצי שכל מה שנכנס אליו היה כרטיס אשראי. הוא היה בצבע בורדו מבריק מעור מושלם עם הטבעות של האותיות של לואי ויטון וארזו לי אותו בחמש מאות אריזות ככה שכנראה היו שוות בערכן יותר מכל הארנק עצמו. הוא היה כל כך מושלםם שהתעקשתי ללכת איתו במשך שנה, עד שהבנתי שהוא כל כך לא שימושי, מופרך ומיותר שהוא חייב להשאר בודד במגירה. אבל תמיד יהיה לו מקום חם בלב שלי..

האקססורי הכי מופרך ומיותר שקניתי היה הכובע הגדול שרואים בסרטים כמו הסקס והעיר הגדולה או דוגמניות בפריז , היתי בטיול בפריז וראיתי כובע שחור ענק אלגנטי מהמם הוא היה נמצא על בובת ראווה בחלון עם לוק שפשוט הורס – נראה יקר אלגנטי ובאמת רמה אחרת.
כנראה שכמה ימים בפריז השפיעו עלי קשה ושכחתי שעלי לחזור עם הכובע הנ"ל לארץ.
מעולם לא לבשתי אותו ועשיתי אפילו בדיקה מרוב שהוא ענק באורך שלו הוא כמעט בחצי מהגובה שלי חחחח.

מסרק מעוצב לגבות משובץ באבני סברובסקי שאני מסתובבת איתו באופן קבוע עליי חחחח

האקססורי הכי מופרך שרכשתי הוא ללא ספק שרשרת קונכיות שהיא חלק מהטרנד הכי חזק של הקיץ והפריט הכי ספציפי שאין שום סיכוי שאני אענוד אי פעם. אני בדרך כלל לא מתכופפת למול טרנדים אופנתיים זה תמיד נראה לי פאטתי להיראות כמו כולם. אז למה לעזעזל כשהסטייליסטית ההיא בטלוויזיה דיברה על צמיד הקנכיות הרגשתי דחף נוראי להשיג לעצמי אחד?כנראה שזה פשוט אחד מהדברים האלה שאין להם הסבר הגיוני?
ואני בכלל לא בן אדם של חול וים ולא הטיפוס שיבלה שעות על החוף או בכלל כזו שנהנת לצאת מהמזגן אז למה רציתי לשדר את הדבר הזה לעולם?
זה לקח עשר דקות מהרגע שיצאתי מהחנות עם שרשרת הקונכיות המיוחדת והאופנתית שלי ועד שהבנתי שאין שום סיכוי שאני אלבש משהו כזה לעולם.
עכשיו איך אני נפטרת מהדבר הזה בלי להרגיש רגשות אשמה נוראיים על סכום הכסף ששרפתי אליו??

הייתי בחופשה בתאילנד עם חברה. כשנסענו מבנגקוק לאחד האיים נקרע לי בגד הים. הייתי בטוחה שאצליח למצוא בגד ים, כי כמה כבר קשה למצוא אחד כזה במקום כל כך תיירותי. אז זהו, שקשה. ממש קשה.
אחרי שלא הצלחתי למצוא בגד ים נורמלי, הגעתי לחנות של אביזרים הזויים ונתקלתי במקרה בבגד ים שלם, עם איור של שיער גוף גברי(!)
לא ממש היתה לי ברירה אחרת ותכלס גם לא היה לי איכפת מאינספור תיירים ותאילנדים אז מצאתי את עצמי לבושה בבגד ים מזעזע עם איור של שיער גוף של גבר במשך שבוע. כולם חייכו אליי אם תהיתם.

בשירות הצבאי אי שם ב- 2009 שירתתי בקרייה, וזה היה בלתי נמנע לבלות כ-ל הפסקת צהריים בעזריאלי כאחרונת הג'ובניקיות. באותה תקופה המשכורת החודשית לחיילת עמדה על 350 ש"ח, ככה שלא היה מקום להוצאות מוגזמות. סיבוב יום-יומי בעזריאלי גרם לי להיות מעודכנת בקולקציות של כל הרשתות האהובות, ולנסות לדחות סיפוקים היה מאבק תמידי.
באחד הימים נכנסתי לזארה, משוטטת לי בTRF, ופתאום קלטתי בזווית העין תיק נוצות מטורף עם מלמלה עליונה של קמטוטי בדי קטיפה צבעוניים בחלקו העליון, ורצועת שרשרת מתכתית – ופשוט התאהבתי! לא היה סיכוי שאני יוצאת מהקניון בלי להביא אותו איתי. שילמתי אחרי רגע של התלבטות את כל המשכורת החודשית שלי והייתי מאושרת וגאה ברכישה הפזיזה והמרגשת.
התגובות לא איחרו להגיע, חברה ששירתה איתי אמרה שהוא נראה כמו ציפור דרוסה, החבר דאז אמר שצריך לזרוק אותו לזבל מרוב שהוא מכוער, עוד חברה העירה שהוא נראה כמו טנא ביכורים של שבועות שחיברו אליו נוצות, ובעיקר כולם תהו בקול איפה הטעם שלי.
לימים הבנתי שזו הייתה קנייה הזויה ביותר. התיק יושב בארון כבר עשור אחרי שנשאר שם מאז הופעת הבכורה שלו (שהייתה גם האחרונה). למרות זאת, אני לא מתכננת להיפטר ממנו, מקווה עדיין להצדיק את הקנייה בהזדמנות:)
*תמונה להמחשה תישלח לדורשים

לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי להיזכר, זה פשוט חרוט לי בזיכרון כפשע אופנה הכי טרגי שאי פעם ביצעתי !
יום שישי, עולה על שמלה לבנה קלילה ומהממת , סנדל קליל ,שיער מדוגם בבייביליס, איפור און פליק
מוגזמת שכמוני בטח הרגשתי שחסר משהוא, שולפת מהמגירה זוג עגילים שקניתי בסמוך לאירוע.
עד פה מגניב, רק מה?
יש מצוי ויש רצוי .
עגילים בצבע זהב חלודה מהסוג של הספרי צבע בכל-בו ממול , מעוטרים עלים , העובי שלהם לא מבייש אפילו את מייקל , מגיעים לי עד למוח.
דמיינתי אלה יוונית קיבלתי טרגדייה יוונית מהסוג המר של אנטיגונה .
מפה לשם, השווצתי באוזניים כל היום אפילו העליתי סלפי- לימים מהירים נמחק !
ככה אקססורי תמים הפך לצלקת, מאז אני בלי עגילים.
וכן – כל המוסיף בהחלט גורע

כשהייתי בתיכון ורציתי להראות קולית קניתי כל מיני אקססוריס שפשוט לא מתאימים לשום דבר. הכי מופרך שקניתי זה צמיד ענקי(!!) מפלסטיק בצבעים וורוד ובז והלכתי איתו לבית ספר כאילו אני הולכת למסיבה בדיסקוטק. מיותר והזוי. מיותר לציין שמחקתי את כל התמונות מהתקופה ההיא.

אני חובבת מותגי יוקרה כמו לואי ויטון וגוצ׳י ובד״כ משקיעה הרבה מחשבה לפני הקניה, אבל במתקפת קניות בארה״ב קניתי כיסוי לאייפון של לואי ויטון, מתביישת להגיד שהכיסוי עלה יותר מהאייפון עצמו מה שמופרך בפני עצמו אבל מה שהכי טפשי זה ששכחתי ששדרגתי את האייפון והכיסוי לא מתאים לגודל של החדש.. בסוף הצלחתי למכור אותו אבל ברבע מהמחיר שקניתי

קניתי חגורה שעשוייה מחרוזים צבעוניים .אין לי מושג למה עשיתי את זה , היא לא ממש מתאימה לכלום, תמיד פחדתי שאם אלבש אותה היא תיקרע והחרוזים יתפזרו ומיותר לציין שמעולם לא השתמשתי בה היא סתם שכבה אצלי בארון במשך כמה שנים עד שיום אחד החלטתי לעשות סדר בארון ונתקלתי בה, נקרעתי מצחוק ופשוט זרקתי אותה לפח .