ז'קט של "יוסף" במתנה

 תודה :)

 ליומולדת 22 בעלי היקר לא ידע מה לתת לי, הוא כבר קנה לי בשמים, ושעון, ובגדים ולקח אותי לפיקניק בחוף, וצימר בצפון ולאילת ועשה לי מסיבה עם חברים, מה אפשר לחדש? הוא חיפש חוויה חדשה שלא עברתי עדיין.
ערב אחד הוא לקח אותי החוצה ובהליכה רגלית בכרמל הגענו למסעדת בשר יוקרתית. אני התרגשתי וחיבקתי אותו, התיישבנו להזמין, ואז כשהגיע התפריט בעלי היקר כיסה עם המפית את כל המחירים ואמר "היום את מזמינה בלי להסתכל במחיר!" ואו, בד"כ ביקור במסעדה גורר חישוב מתמטי ארוך כמה תעלה המנה שלי ושלו, ועם שתייה וטיפ..כאב ראש. החוויה של הבחירה מתוך תפריט עשיר בלי לדעת כמה כסף יורד מחשבון הבנק המסכן שלנו, סטודנטים תפרנים- הייתה נהדרת!
נהנתי כמו שלא נהנתי מסטייק אנטרקוט 300 גרם ומפטריות מוקפצות על מחבת, בעלי התפנק גם הוא בהמבורגר משובח ואיך אפשר בלי קופון לשני קינוחים לסיום, בכל זאת, תפרנים :) תודה בעלי היקר!! וסליחה בנק שלי, מקווה לשמח אותך בעתיד..

  
השנה קיבלתי את עצמי במתנה.סיימתי את התואר שלי בעבודה סוציאלית בהיותי בת 22.(וזאת לאחר שלא חשבתי שאוכל לסיים משהו,עם הפרעת הקשב והריכוז שלי).הוכחתי לעצמי שכשרוצים משהו ממש חזק-מקבלים אותו.והכי חשוב זה להאמין בעצמינו.

המתנה הכי שווה ויקרה שקיבלתי היא טבעת שאמא נתנה לי בשנה שעברה.
לאחר שיצאתי עם בן זוג במשך 7 שנים ולבסוף דרכינו נפרדו אמא הביאה לי במתנה את הטבעת אירוסין שקיבלה מאבא ושמרה עמוק בתוך קופסא במגירה.
היא בטוחה שזו טבעת מזל שתביא לי אהבה במהרה.
כל מה שנשאר לי זה לקוות שהיא צודקת…

גדלתי בבית עם המון חיות- כלבים, חתולים, תרנגול ותרנגולת, אפרוחים, ברווזים, אווזים, ברברים, תוכים, דגים, אוגרים ואפילו סנאי.
האיש שלי אוהב בעלי חיים וכשהכרנו כבר הייתה לו כלבת זאב מדהימה, אבל לא אהב חתולים. לא אהב, בלשון המעטה, שנא חתולים, אמר שהם אינטרסנטיים, לא ניתנים לחינוך ולא נאמנים. ככה זה כשיש לך כלבת זאב מחונכת שקופצת ונותנת יד לפי בקשתך. לאחר שכלבת הזאב נפטרה, בסיבה טובה, ביקשתי לאמץ חתול, כמובן שהוא לא הסכים "נאמץ כלב קטן, אחרי שנתאושש מהאובדן".
יום אחד הוא הפתיע, בא לקחת אותי מתחנת הרכבת ואיתו באוטו גור חתולים קטן, שהציל מדריסה במוסך.
האיש שלי, שלא אהב חתולים, הביא לי במתנה חתול קטן ומושלם, חמי החתול. מאז הוא בן משפחה של ממש, האיש שלי מאוהב בו, הוא מטפל ודואג לו יותר ממני. קצת גשם והוא מכניס אותו הביתה, למיטה, מתחת לשמיכה.
אין ספק שזאת המתנה המדהימה ביותר שקיבלתי ושהחתול קיבל את חיו המושלמים במתנה.

לכבוד יום הולדת 18 הורי לקחו אותי למסעדה ישבנו לאכול את הארוחה מחוץ למסעדה ממולנו היתה מכונית שחורה חדשה עם גג נפתח.בזמן שאכלנו לא יכולתי להפסיק לחשוב על המכונית (מעולם לא העזתי אחת כזו כי היא יקרה מדי, אך תמיד רציתי). אחרי שסיימנו לאכול המלצר הביא עוגה לשולחן ועליה הדפס שלי ושל הורי(שהצטלמנו בחתונה).
הרהרתי בליבי עד כמה אני ברת מזל שיש לי הורים כאלו ואמרתי להם שאני אוהבת אותם.
אמי אמרה:"חכי עוד לא סיימנו.. לאכול מהעוגה".
היא הניחה לי פרוסת עוגה בצלחת וכאשר חתכתי ממנה עם המזלג שמתי לב שמשהו קשה וכסוף נמצא שם. הזזתי את העוגה וראיתי שיש שם מפתח.הורי אמרו לי"את רואה את המכונית שם".עוד לפני שהספקתי להבין הם המשיכו לומר:"היא שלך".
לא האמנתי שזו המכונית שלי, חיבקתי את ההורים שלי ובכיתי(דמעות של אושר כמובן).זו היתה המתנה הכי טובה שקבלתי בחיי.

המתנה השווה שקיבלתי השנה היא את הקול שלי בחזרה שלזמרת זאת הנשמה שלה אחרי שאיבדתי אותו לפני כמעט שנה מאד ארוכה כשתקף אותי וירוס נדיר בגרון כשטעמתי פרי מזדמן בחופשה בקיבוץ שמי חשב שהוא יעצור לי את החיים.הקול זה הכלי שלי והמקצוע שלי והאהבה שלי מגיל 9 . עברתי תהליך שיקום מאוד ארוך כשכל הרופאים כבר הרימו ידיים והיום אני גאה שהחלום הכי ענק התגשם לי. אני כמעט שרה כשאני מדברת מרוב שזה היה חסר לי.

 אני שייכת למשפחת ניצולי שואה, ולפני כ – 9 שנים כשסבי נפטר החלטתי לרכז את כל הזכרונות בספר משפחתי. בתחילה ישבתי שבועות עם סבתי ורשמתי את כל מה שהיה לה לספר ותוך כדי נשאבתי לתוך התקופה ולתוך חייהם וממש הפכתי את זה לפרוייקט. כך, במשך שנה וחצי העלתי על הכתב כמעט את כל חייהם של סבי וסבתי,ראיינתי שכנים, דודות ודודים רחוקים, ופעם אפילו טסתי במיוחד כדי לאתר שכנים מאז, או אנשים שמכירים ועוד זוכרים…לשמחתי הצלחתי גם ללקט תמונות נדירות ויקרות ערך של קרובי משפחה שנספו בשואה, אשר אלו היו התמונות הבודדות שלהם – כך גילתי גם שהיו להם ילדים אחרים לפני שנולד אבי "הבכור". את הספר כתבתי בכתב יד, בעט שחורה על בריסטולים בצבע קלף, ומיקמתי את התמונות בהתאם לתוכן הכתוב. בתום שנה וחצי, לאחר שהספר היה ערוך ומוכן נתתי אותו לסבתי, ולאחר שקראה אותו היא החזירה לי אותו בהתרגשות רבה, ותוך שהיא בוכה היא אומרת לי שהספר הזה הוא כל כך נאמן למציאות, שהיא מרגישה שהוא יהיה "עדות לחייהם לאחר מותם" – וככה החלטתי לקרוא לו. שמרתי על הספר הזה מכל משמר, והוא הפך להיות הספר הכי מבוקש במשפחתי – דודים ביקשו לקרוא אותו, אחיינים ביקשו להגיש אותו כחלק מעבודת שורשים, ואני תמיד נתתי את הספר רק לאחר שקיבלתי הבטחה שישמרו עליו כעל בבת עינם. לפני כחצי שנה עברנו דירה, וכעבור 3 ימים של פריקת ארגזים גילתי שנעלם ארגז אחד קטן, ובתוכו היה הספר שסיפר את חייהם של סבי וסבתי ז"ל. אין מילים לתאר כיצד בשנייה אחת השמחה של הדירה החדשה נמהלה בעצב בעקבות אובדן הספר, לילות שלמים בכיתי ובקרים רבים חיפשתי אותו בכל מקום אפשרי (אפילו בפחי אשפה!) שבועיים לאחר שעברנו דירה הלכתי לסופר השכונתי לקנות קצת אוכל ומצרכים, ופתאום – מה אני רואה מונח על הדשא באחת הגינות של בניין סמוך ? נכון !! הספר !!! אז נכון שהספר תמיד היה שלי, אבל אחרי שהוא אבד לי הוא היה המתנה הכי טובה שקיבלתי השנה (-:

ללא ספק המתנה הכי טובה שקיבלתי הייתה ולנצח תהייה מחזיק מפתוחת בצורת שן שבתוכו שוכב חוט דנטלי מוכן לשימוש. את מתנה קיבלתי מאישי לעתיד בתחילת הקשר שלנו. הוא אז למד רפואת שיניים ואני רציתי להיות גברת למופת וניסיתי לעזור לו לסדר את דירתו.. מבין כל ערמות הבלאגאן מצאתי שקית מלאת אביזירי ניקוי שיניים שהאיש קיבל באחד מימי העיון של הפקולטה. הו כמה רבה הייתה השמחה כאשר גיליתי במה מדובר וכאשר הוא החליט לתת לי את זה במתנה. האושר הגדול נובע מעצם התמכרותי המעט כפייתית לאותו החוט ומהפונקציונאליות האדירה של הדבר הקטן הזה.

 עברתי לגור בדירה בתל אביב ועוד לא התארגנתי על רהיטים או מוצרי חשמל…עשיתי את זה בספונטניות יתרה , העיקר לעבור…מקרר קיבלתי מבעל הדירה, קטן ויעיל(: (זה היה חלק מהאבזור שם וזהו בעצם) . אבא שלי קנה לי מיטה, מקרוגל וטוסטר קניתי לבד(: ועדיין לא יכולתי ולא ממש רציתי להשקיע בספה, והרי בכל דירה חיבים שיהיה ספה(: החבר החמוד שלי(עכשיו הוא כבר לא) יודע איזה צבעים אני אוהבת והבין שאני לא מעלה אותו לדירה מפני שאני קצת נבוכה ועוד לא סידרתי שם את המקום כמו שצריך. יום אחד אני חוזרת מההורים שלי עם הכביסה ועוד "שלל" ואני מקבלת טלפון ממוביל ששואל מתי נוח לי שהוא יבוא. כולי סקרנית אמרתי עכשיו והוא עלה עם הספה הכי יפה בעולם בצבע ורוד…. מתוקה שבא לאכול ובנוסף היו עליה זר ורדים. אני בכיתי מהתרגשות !!!! ואחרי שהם הלכו ולפני שהתקשרתי לאקס לאמר לו תודה ולקובע להפגש כמובן…ישבתי והסתכלתי עליה ופשוט התפעלתי והתרגשתי כמו ילדה קטנה(: טוב, אני די ילדותית, מודה. וזאת המתנה הכי מתוקה שקיבלתי בעולם! המחשבה וההשקעה שלו פשוט ריגשו אותי עד עמקי נשמתי…ועד עכשיו אני מתלהבת ממנה ומנקה אותה עם מגבונים פעם בשבוע(: שתשאר יפה ומבריקה כמו שהיא…

בגיל 19, כמעט 20 (תוך כדי השירות הצבאי) גיליתי שאני מתחילה לאבד את הראייה. אחרי כמה ביקורים במיון וסבב בתי חולים מרשים ביותר, גילו לי מחלה די נדירה בעיניים, עם אופציה לטיפול נסיוני בלבד.
לשמחתי, הטיפול הנסיוני עזר לי ושיפר לי את הראייה כמעט לגמרי.
חודש אחרי שהמחלה פרצה לחיי חגגתי יומולדת 20 במסיבת הפתעה עם כל המשפחה והחברים.. ואז הבנתי שזו המתנה הכי טובה שאפשר לקבל, קיטשי קצת אבל הכי נכון..
 

אפשר לקבל המון מתנות מדהימות ליום הולדת ..
אפשר לקבל בגדים, תכשיטים, נעליים, בושם, ספרים, דיסקים, או אפילו טיול לחו"ל.
אבל המתנה הכי טובה שאני קיבלתי ליום הולדת בגיל 13 היא אח קטן ומדהים שנולד באותו היום בדיוק !
לא יכולתי לבקש דבר טוב יותר :) 

 חברות שלי הביאו לי השנה את המתנה הכי מיוחדת ומלאת מחשבה שיכול להיות.
מכירות את שהולכים בקניון, מצביעים על כל מיני דברים ואומרים איך בא לי את זה.. אבל בסוף לא קונים כי זה יקר… אין זמן… אין במידה… ושלל תירוצים ססגוניים.
אז הן הקשיבו, רשמו וזכרו וביום הולדת השנה קיבלתי מתנה שכל כל פריטים שאני מכירה.
אז יש לי חברות באמת מיוחדות וזו מתנה שכל כולה הייתה.. חשבנו עלייך :)

 אני יכולה לכתוב כאן שהמתנה הכי טובה שקיבלתי היא הילדה שלי וזה אכן נכון ושום דבר לא יחליף את זה… אבל אני משערת שהתכוונתם לחפץ..אז ככה:
לא מזמן ראיתי באתר אינטרנט מחו"ל זוג מכנסיים מדהימים שמצאו חן בעיניי מאוד. רציתי להזמין אותם והראתי לבעלי (שגם חשב שהמכנסיים יתאימו לי מאוד)אבל אותה חברה לא עשתה משלוחים לארץ. כמובן שהתבאסתי מאוד וירדתי מזה.. אחרי שבועיים חזרתי הבייתה מהעבודה וגיליתי על השולחן את המכנסיים האלה ולידם פתק: "כשרוצים משהו באמת..משיגים אותו גם בדרך עקיפה..זה בשבילך"… לא אלאה בהסברים על חברות שליחויות שונות בעולם רק אומר שזו הייתה מתנה נפלאה, שלא ציפיתי לה, נעשתה במחשבה והתאמצות למעני וכמובן "סתם כך" בלי סיבה מיוחדת, לא יום הולדת, לא יום נישואים, לא חג.. רק כי רציתי מאוד.. ותודה לבעלי המקסים!

 קצת קשה להיזכר בדבר היפה הזה מכיוון שזה מעלה זיכרונות יפים שכואב לי לדעת שאני כבר לא אחווה אותם אתו.
שהייתי בת 16 יצאתי עם ע' שהיה גדול ממני בשנתיים והתגייס לצבא לסיירת המובחרים מגלן.
ע' ופלוגתו היו סוגרים הרבה שבתות ובאחד מהימים חזר אחרי 21 יום. הגעגועים הפכו כבר את הבטן, רק להריח אותו עם המדים של הצבא זה כבר "הרג" אותי, אחרי שאמר שלום למשפחתו האהובה נקראתי לחדרו והוא הוציא לי גזע עץ חלול שנסחף בנהר עם שמי חרוט עליו, ולא סתם חרוט הוא הקפיד לשים מעל אבקת שרפה שייתן לזה תוספת מיוחדת.
הגזע הזה עדיין מעל המיטה שלי תלוי, אחרי שבע שנות זוגיות הוא חזר בתשובה ומתחתן משידוך עוד כחודש אחרי חודשיים היכרות עמה ואני חזרתי רק עם הגזע עץ לבית משפחתי.
ללא ספק מתנה שבה אדם מקדיש מחשבה זמן ומאמץ זה מתנה מרגשת, תודה ע' על מתנה זו ובהצלחה עם האהבה.

 השנה קיבלתי מתנה נפלאה מאחותי, מגפי אוקספורד שחורים. מאז שקיבלתי אותם הם בשימוש מתמיד. כנראה שאם הייתי בוחרת את שמם הייתי קוראת להם מגפי הקסם- מכל הקסם שהם משרים.