מתנה בשישי: ביוטי באלם של Neal's Yard בשווי 515 שקל

לא היו לי המון זכורונות טובים מבית הספר היסודי והתיכון, התקשתי ללמוד ועל אף שהפגנתי ידע ועניין בשיעורים, תוצאות המבחנים שלי לא שיקפו את הידע שלי.
מעבר לכך, נורא חששתי מציונים והאם אצליח להתקבל לתיכון המועדף עלי ואפילו לתואר.
דבר אחד זכור לי ממש לטובה, מורה שהערכתי ואהבתי, הציעה לי בגיל 16 לבדוק האם יש לי בעיות קשה וריכוז, לאור כך שציוני לא היו טובים והידע שלי, כמו גם העניין בשיעור היה גבוה יחסית לשאר התלמידות והתלמידים בכיתה.
פניתי להורי בנוגע לכך והלכתי לבצע את הבחינה.
התוצאות הסיקו שיש לי בעיות קשה וריכוז בינוניות-קשות.
סוף כל סוף הרגשתי שיש הסבר והיגיון לתסכול שלי!
אז נעזכרתי בריטלין ובשיעורי הכוונה לבעיות קשה ורכוז שלי..
היציאה הזאת, מחוסר הבהירות להבנה, שכן אולי יש לי איזושהי מגבלה אבל יש לה שם, יש לה פתרון, ויש לי סיכוי! הדבר עזר לי גם אחר כך כשבחרתי כן להירשם ללימודים אקדמים ולסיים תואר ראשון.

הייתי ילדה מאוד כשרונית בבית הספר, ותמיד השתתפתי במחזות שהעלו לחגים. במחזה של חנוכה נדרשנו ללבוש בעת הריקוד מכנסיים שחורים, אך לי לא היה… אחת מהבנות השאילה לי ובעת הריקוד במחזה לפני כולם הרגשתי 'קלילה ומאווררת' יותר מתמיד… מסתבר שמכיוון שהייתי רחבה יחסית למידת המכנסיים הם התפוצצו לכל אורך חלקם האחורי… המשכתי לרקוד איכשהו בניסיון לכסות על מה שנחשף… [תמיד הייתי מקצוענית ומסורה עוד מגיל צעיר ;) ]. כמובן שכולם שמו לב ולא הפסיקו להזכיר את העניין- עד סוף התיכון למעשה, מכיוון שהמשכתי עם קבוצה גדולה מחבריי מהיסודי לאותו תיכון… רק דבר אחד חיובי בדיעבד- מזל שבגיל הזה עדיין לא היה מקובל ללכת 'commando' ;)

טוב אז את תקופת הבית ספר אני תמיד מנסה להכחיש אף פעם לא הייתי מקובלת , לא היו לי הרבה חברים והייתי מהילדות השקטות שלא מציאות מילה אבל הדבר שהכי הייתי טובה בו והרגשתי בו ביטחון ( ודרך אגב גם היום ) היה אומנות . הייתי מציירת שעות על שעות ! ונשארת לבד בהפסקות לצייר לעצמי …. הזיכרון שעד היום צורב לי בלב מהיסודי היה בכיתה ו כשהעירייה נתנה לכל בתי הספר בעיר פרוייקט על בניית דגם מיניאטורי שהיית רוצה שיהיה בעיר שלך , והדגמים הטובים ביותר יזכו לפגישה עם ראש העיר ,
נאלצנו להתחלק לזוגות והייתי עם החברה הכי טובה שלי אז ,ואמרנו שנעשה מוזיאון לחיות ( קראנו לו muzoon יענו הלחם בסיסים של museon מוזיאון , וzoo גן חיות)
אני זוכרת שככ התרגשתי מהפרויקט הזה כי סוף סוף בית ספר נותן לי את האפשרות להביא ליידי ביטוי את היצירתיות שלי !!! עבדתי על זה ימים ולילות ! פילסתי חיות, צבעתי, הדבקתי ,קניתי ושייפתי… בעוד שהחברה הכי טובה שלי לא עשתה כלום(וכשאני אומרת כלום אז זה באמת היה כלום) … בסופו של דבר יצא לי כלומר לנו דגם מדהים הוא היה ככ יפה שהמורים שמו אותו על שולחן בכניסה לבית ספר !! כשהודיעו על הדגמים שיזכו לפגישה עם ראש העיר היועצת קראה לי ולחברה שלי ואמרה לנו שהדגם שלנו הוא זה שנבחר ושמתוך הזוג הם נאלצו לבחור ילדה אחת שתייצג את הדגם מול ראש העיר …והם בחרו בחברה שלי . אני אפילו לא יכולה לספר לכם את כמות הבכי שעברתי !!! אמא שלי רצתה להתערב אבל אני לא הסכמתי לה (בדיעבד טעיתי) כי בכל זאת זאת הייתה החברה הכי טובה שלי ולא היו לי עוד חברים , פחדתי לאבד אותה . עד היום אני זוכרת לה מה שקרה ותמיד תהייה לי צביטה בלב כשמדברים איתי על היסודי … אבל רוצה לסיים בנימה אופטימית שתקופת התיכון הייתה התקופה הכי מדהימה בחיים שלי !!! והכל באמת משתנה .., אפילו בפרוייקט גמר שלי באומנות הצלחתי למכור את כל היצירות שעבדתי עליהם !!! אין מרגש מזה .

יש לי המון זכרונות מבית הספר אבל יש זכרון שפשוט לא יוצא לי מהראש כבר שנים. בכיתה ב אמא שלי החליטה אחד הבגדים החגיגיים שלי הוא תחפושת לגיטימית לפורים ואמרה לי להגיד שהתחפשתי לזמרת. מסיבה לא ברורה ויתרתי על המחאה וככה הלכתי לבית הספר. בהצגת התחפושות שרתי שיר לפני כל הכיתה ובאופן מאוד משונה קיבלתי מקום שני בתחרות התחפושות. מיותר לציין שאני שרה נורא עד היום.

הדבר הכי מביך שקרה לי בבית ספר היה בכיתה י'…
היה טקס יום הזיכרון וקינחתי את האף וכל הבית ספר שמע וצחק.

בבגרות בספורט בכיתה י"ב אחת הבחינות היתה קפיצה בדלגית. היינו אמורים לקפוץ דקה ובוחנים חיצונים ספרו את הפעמים שדילגנו. לא הספקתי לעשות פיפי לפני תחילת הבחינה, אתם יכולים לתאר לעצמכם שקפיצה בחבל ושלפוחית מלאה בשתן לא הולכים ביחד ופשוט עשיתי על עצמי פיפי כדי לסיים את הבחינה. מזל שאף אחד מבני הכיתה לא הבחין בכך ופשוט הלכתי מיד הביתה אחרי הבחינה הזו, מסריחה משתן להחליף בגדים. זיכרון נוראי וטראומה עד היום.

הזיכרון הכי נורא מהתיכון שלי הוא שהייתי בשירותי הבנות וחשבתי שסגרתי את הדלת אבל המנעול היה לא טוב והוא זז , תוך כדי העשיית צרכים מישהי פתחה את הדלת והתחלתי לצרוח , כמובן שהיא נבהלה ואחרי שיצאתי מהשירותים ראיתי שהיא וחברה שלה עומדת בצד וצוחקות עליי ומרוב הבושה ישבתי בצד ובכתי , מה גם שהייתי אחרי תספורת קצוצה ואף אחד עדיין לא ראה אותי , נכנסתי באמצע השיעור וכולם הסתכלו עליי , בקיצור לא אשכח את זה כול החיים ….

tkgs123@gmail.com