מתנה בשישי: בושם Chloe Absolu De Parfum

פעם בשבועיים היינו נוסעים לבקר את סבתא שלי בעמק יזרעאל. עוד לפני שאבא שלי היה מסיים לחנות את המכונית שלנו במגרש החניה הסמוך,אני הייתי מזנקת מהאוטו ורצה בשביל המוביל לביתה. הריח המוכר והאהוב של שיחי היסמין ששתל סבא שלי יחד עם עצי האורן מהשדרה ליד רק הכינו אותי לקראת הריח הקסום של ילדותי. כבר ליד הבית של סבתא הרחתי כבר את עוגיות הפרג המעלפות שלה, כשריח הפרג והקינמון משתלטים על כל השכונה ועל כל חושיי. כשהייתי פותחת את הדלת (כן, אז לא נעלו דלתות, ובוודאי שלא בעמק יזרעאל השליו והמרהיב) וצועקת "הגענו" בקולי קולות, ריח השניצלים הכי היסטריים ביקום נוספו לשלל הריחות שאספתי בדרך. אבל רק כשנפלתי לצווארה של סבתי, הסנפתי את חום גופה עם הבושם העדין שלה שהזכיר לי ים ממדינה רחוקה היה זה הריח המושלם שעד היום אני מייחלת להריח שוב. כן, הריח הכי געגוע הוא שילוב של יסמין עם עצי אורן, עוגיות פרג וקינמון ושניצלים מטוגנים של פעם, יחד עם סבתא שלי וניחוח הים שפעם בה. סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת 12, ופעם בשנה אנחנו נוסעים שוב לעמק יזרעאל. אני כבר לא מזנקת מהאוטו, מזדחלת החוצה בשביל שהוביל פעם לביתה ומריחה את שיחי היסמין ועצי האורן, שנשארו יתומים וזכירון עמוק של געגוע

הריח של המצעים בבית של סבתא שלי..
כשהייתי קטנה היינו נוסעים כל המשפחה פעם בכמה שבועות לישון אצל סבתא שלי בירושלים. המצעים תמיד היו רכים והיה להם ריח מדהים של כביסה!
כל כך אהבנו את המצעים אצלה עד שהיינו נוהגים כל הבני דודים להתעטף בהם כמעין גלימות ולשחק כך כל השבת.. זה כלל גם את סבא שלי!

מתגעגעת לריח הילדות חורף בחוץ ויוצאים לחצר משחקים בשלוליות ובאוייר יש את ריח האדמה הרטובה מהגשם !!! זיכרון מתוק!!!

אני הכי מתגעגעת לריח של תות עץ. כשגרתי עם סבתי ז"ל בילדות היה לנו עץ של תות עץ מתחת לבית והייתי קוטפת את הפירות הטריים ישירות מהעץ ומביאה הביתה. סבתי ז" ל הייתה מכינה מזה ריבה וגם קומפוט והיה לזה ריח טרי ומשגע.
היא הייתה שוטפת לי גם קערת פירות ונותנת לי לאכול אותם ככה, מאוד מתגעגעת לטעם שלהם.
tanyaf7@walla.com

אני מתגעגעת מאוד לריח של דאונדורנט " הוואי ". אני כמעט בטוחה שהוא כבר לא מיוצר בארץ ואם כן שנים לא ראיתי אותו ברשתות הפארם. הריח שלו ממש מלווה אותי מתקופת נערותי, ואני אפילו זוכרת את צבע הפסים הצבעוניים שהיו על התרסיס. כנראה שככה הזכרונות שלנו כילדים גורמים לנו כמבוגרים להתרפק ולהמשיך להתגעגע אליהם כזכרון…
אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מאשרת אותו.

בושם ריח של תינוקות הכי ממכר זה וקלואה אין כל הריחות האלהה בעולם

בדיוק השבוע נזכרתי שפעם כשהייתי ילדה היו מקררים אחרים לארטיקים וגם הטעמים היו מדהימים
היה מקרר עם מכסה מגומי וכשהיינו פותחים את.המקרר היה יוצא אדים של קור וריח משגע
ארטיק משמש ולימון היה להם ריח משגע
ממש מתגעגעת. לזה .

סבתא שלי הייתה בן אדם די פשוט. מעולם לא הייתה מסתובבת עם תכשיטים חוץ משרשרת אחת שסבא שלי קנה לה. מעולם לא הייתה לבושה באופן מיוחד. מעולם לא שמה דגש על דברים שכאלו.. אבל לבשמים הייתה לה אהבה מיוחדת.
אני זוכרת באופן מדוייק למדי את החדר שלה. מצד ימין למיטתה היה תלוי על הקיר מעמד בעל מדפים קטנים רבים. על כל מדף 10 בקבוקונים לפחות. קטנטנים, מיוחדים ברמות בלתי נתפסות ובתוכם בשמים עדינים עדינים. כל אחד היה מטריף ומטורף. לכל בקבוק היה ייחוד משלו, בריח, בצורה ובהוויה שלו.
סבתא שלי אספה אותם במשך השנים בקפידה. וכשאני ואחותי היינו בנות 6 ו9 כל אחת קיבלה בקבוקון קטן מהאוסף. הריח היה מעולה, ריח טוב, בעיקר ריח שמזכיר לי את סבתא שלי זכרונה לברכה ואת כל התקופה הזו..
סבתא שלי נפטרה לפני 7 שנים ואין לי מושג איפה כל הבקבוקונים הקטנים.. אבל אם היה לי, הייתי שומרת את כולם ונותנת גם לנכדות שלי..

הריח מהילדות שאני הכי מתגעגעת אליו הוא ריח מפרח הרדוף הנחלים ( משפחת פרח עלי דפנה)
היה לנו גינה גדולה בצרפת עם הרבה פרחים פרעים
וליד הבריכה היה קיר ענקי של פרחי הרדוף הנחלים שכל הזמן הייתי מסניפה שהייתי קטנה.
לפעמים בארץ אני עוברת ליד הפרח הזה ומעלה בי זיכרונות שקטים וכיפים שהמירוץ של החיים שכח אותם..

הריח ילדות שאני הכי מתגעגעת אליו הוא הבושם של בריטני ספירס Fantasy חרשתי עליו כל הילדות שלי

אני הכי הרבה מתגעגעת לריח של נמל חיפה,
בתור אחת שגדלה עם אבא ימאי,רוב הזמן בילינו בהפלגות,ולכן הריח של הדלק היה כמו סם לנשמה…

אני הכי מתגעגעת לבושם שהייתי נערה שנקרא "עדן " של קאשרל אבל ירוק בהיר זה היה ריח פירותי נעים ועדין ריח נעוריי

שהייתי קטנה היה שוקו תות כן כן אבקת שוקו תות ובפנים היה שוקובוב בובה מגניבה ששמים על ראש העפרון. התגעגעתי לריח התות המתוק… ריח של תמימות וזכרונות טובים. מעניין למה אין יותר שוקו תות באבקה

אני הילדה הקטנה של הבית למרות שאני כבר בת שלושים אחותי הגדולה מבוגרת ממני ב17 שנים, ומיותר
ר לציין שהיא כמו אמא שניה, דמות להערצה וכו והריח שאני זוכרת מילדותי הוא הניחוח שהיא בפיצה של בושם עדן מבקבוק ירוק שקוף… זה כבר מעבר לריח זה הזיכרון של ימי ילדות מתוקה קה ופרחונית של כיף ושמחה, של ערבי חג ובקורים בבתי כנסת השבת אז הבושם הושפרץ בנדיבות.. בקיצור אושר

אני מתגעגעת לריח של סבון "בת אורן" הירוק,
איתו סבתא שלי הייתה מקלחת אותנו הילדים. אני זוכרת את ההתרגשות שלי כילדה לעשות "אמבטיה" מלאת קצף ולשחק שעות במים, מבלי להשתעמם או להתעייף. מאז בכל פעם שאני נתקלת בסבון הזה אני מוצפת בזיכרונות ילדות, אני יודעת שזה רק סבון, אבל הריח הזה יישאר חרוט בליבי לעד.
*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

כשהייתי קטנה היתה לנו אבטיה בבית בה היינו עושים את המקלחות שלנו. בימים מיוחדים שהרשו לי ולאחים שלי היינו עושים מסיבת אמבטיה שכוללת מלא מלא קצף ומשחקים, הכי זכור לי מכל הסיטואציה הזאת הסבון הירוק בריח אורנים בו היינו משתמשים על מנת להקציף את המים (כן אני מודה לפעמים היינו מגזימים בכמויות..) אין ספק שהריח הלא שגרתי של הסבון היה חלק גדול מהחוויה!

הריח שאני הכי מתגעגעת אליו הוא הריח של האוכל שסבתא שלי ז"ל הכינה. למען האמת ובניגוד לסטיגמות על סבתות, היא לא הייתה בשלנית מי יודע מה,. אבל היו לה כמה מאכלים מנצחים – בורשט, סירניקי (מאפי גבינה) וקטלייטקי (קציצות). היא הייתה עובדת עליהם שעות, ואני הייתי חוזרת מבית הספר ומריחה את הריח הטעים בשמחה. כמה שניסיתי, לא הצלחתי לשחזר את הטעם והריח האהוב. האוכל של סבתא ז"ל ביטא את האהבה שלה אלינו, והיום 7 שנים אחרי שהיא נפטרה , זה לחלוטין הריח שאני הכי מתגעגעת אליו.

כשהייתי קטנה היה ממתק כימיקלי טהור שנראה כמו ג׳ריקן ורוד ובתוכו אבקה ורודה שנחבאים בה מסטיקים קטנים, משהו מדהים עם ריח פירותי ייחודי ורעיל שרק ילדים יכולים לאהוב! קראו לזה Hubba Bubba bubble jug ולצערי זה ירד מהמדפים בכל העולם וחלק ממני עדין מחפש את זה, 20 שנה אחרי, בכל קיוסק.

אני הכי מתגעגעת לריח של אמא שלי שנפטרה כשהייתי בת 15. הריח הביתי והחום של הגוף שלה. זאת שבזכותה של המורות היו מסניפות אותי מריח של מרכך כביסה שלא נעלם.. עברו כבר 9 שנים שאני מנסה לשמר את הריח שלה.

הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות זה ריח של ימי שישי כשהייתי חוזרת מבית הספר הביתה כדי למצוא בית נקי ומסודר ואת אמא אופה בתנור חלות טריות לכבוד שבת, ערבוב הניחוחות האלה גרם לי לתחושה הכי טובה וכייפית

אני מתגעגעת לריח הבישולים של סבתי ז"ל, הבית שלה תמיד היה עם ריח של אטכל משובח וטעים ולא משנה באיזה יום. ריח מנחם, ריח של ביטחון, של בית חם ואוהבריח שנשאר בך לנצח.. ריח של בית ומשפחה!!!

ריח של דלק ;-)
שהייתי קטנה היינו גרים ממש מעל תחנת דלק ובכל יום ראשון בשמונה בערב היתה מגיעה מיכלית למילוי
והריח דהיה מתפשט באוויר היה אדיר
הייתי ממש מחכה כבר ליום ראשון הבא

כשהייתי ילדה קטנה אמא שלי עבדה בספרייה בבניין הנמוך שצמוד לכלבו שלום. כל דבר במקום הזה היה קסום בעיניי; הפסיפס היפהפה בכניסה למקום, המעלית המפוקפקת שאף פעם לא נראה שתצליח לסחוב, תיבות הדואר… ואז עולים לספרייה בקומה השביעית, אם אני לא טועה, ונכנסים.
את הספרייה מעטרים שטיחים מקיר לקיר בצבע כחול אפרפר מעוטרים בריח אבק ועובש, מעברי מדפים עמוסים בספרים עם דפים מצהיבים וכריכות מנויילנות בפלסטיק שקוף שכבר הספיקו לבקר בהמון בתים שונים בתל אביב… והמקום היה הממלכה שלי. הסתובבתי שם בשעות הבוקר המוקדמות בין הספרים. מהחלון בחדר העובדים עלה ריח ים מעל גגות אדומים ורדיו ישן ניגן ברקע.
הריח של הספרייה הזאת, האבק, העובש, השטיחים מקיר לקיר, הספרים… זה היה מקום חם ונעים שיכולתי להיעלם בתוכו ולחלום. זה ריח הילדות שאני הכי מתגעגעת אליו, ואין ספק שחייבת לחזור לבקר שם for old times sake בהזדמנות 3>

loligoth@walla.com

הכי מתגעגעת לריח של אמא שלי

אני מתגעגעת לריח הפירות של פעם, מנדרינות שכבר אי אפשר למצוא, אריח אבטיח טרי בליל קיץ, ריחות שכבר אינם…

ללא ספק הריח שאני הכי מתגעגעת אליו בילדות הוא הריח של העלייה לסיפון בנמל חיפה.
ריח קצת מוזר להתגעגע אליו, אני יודעת, בטח כשמדובר בריח חזק של זפת…
אבל הריח הזה ליווה את כל הילדות שלי.
אבא שלי ז"ל היה ימאי, כך שכל הילדות שלנו לוותה בלא מעט הפלגות למדינות שונות.
אני חושבת שיותר מהגעגוע להפלגות, הריח הזה מסמל עבורי בעיקר געגוע לאבי, שההפלגות איתו היו זמן האיכות העיקרי שלנו יחד כמשפחה.

כשהייתי קטנה הייתה לי ילדות די בודדה, אבל בגלל שההורים שלי עבדו בצהריים סבא וסבתא שלי היו לוקחים אותי אליהם אחרי בית ספר. סבא וסבתא שלי בולגרים ואוכל היה דומיננטי שם. סבתא שלי הייתה מכינה קציצות מ פרסה ובורקסים, אבל מה שהכי אהבתי זו הפסטה שהן היו מכינים ביחד. הם היו פותחים את המכונה על השולחן ועובדים פיזית כדי להכין את הפסטה. הפסטה הייתה במרק, כתוספת, וזו פשוט הייתה הפסטה הטעימה בחיי.
היום סבא נפטר וסבתא על ערש דווי, אבל את הריח של הפסטה אני מריחה עוד בחדר מדרגות

הריח שאני הכי מתגעגעת אליו הוא ריח המכתביות שהיו פעם. היה לי אוסף מכתביות ריחני מטורף
.עם ריח שלא ניתן להסביר רייח קסום .ריח ילדות.

עד גיל 10 גרתי במושב חקלאי בדרום, בתקופה שבה היתה אווירה שיתופית וקהילתית. פעמיים בשנה היה קטיף של תפוזים מהפרדסים בכניסה למושב. החקלאים היו מפזרים בכל משק ערימה ענקית של תפוזים על הדשא – סתם ככה. לא כי הם חייבים, לא כי זה "נהוג". כאקט של רצון טוב. הריח של ההדרים היה מתפשט בכל המושב וזה הריח שהכי מזכיר לי את התקופה הזו, גורם לי להתגעגע לילדות שלי ולתחושה של אנשים טובים סביבי..

שאנל פייב

הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות זה ללא ספק הריח של הרום שאמא שלי הייתה שמה בעוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. מזכיר לי את הרגעים היפים והתמימים ביותר שחוויתי בחיים!

הריח שאני מתגעגעת אליו מהילדות הוא של הבושם של ג'ניפר לופז J.LO הראשון שלה שיצא עם השרשרת של השם שלה עליו.
הוא מזכיר לי את תקופת תחילת ההתבגרות שלי, שלעוד חברות שלי היה את הבושם הזה ובעיקר אז ביקשנו מהאמהות שלנו שיקנו לנו כי התלהבנו קודם כל שהוא של ג'ניפר לופז בכבודה ובעצמה.
כל יציאת שישי שלי ושל חברותי לוותה עם הבושם הנ"ל :)
פשוט זיכרון מתקתק..

ריח הבישולים בשישי בצהריים כשנכנסים הביתה . כל הסירים הדגים , העוגות ,התבשלים .
ריחות של שמחה

טוב אז הבושם לא בשבילי אלה בשביל אמא שלי היא ממש אוהבת אותו.
היא לא ממש מספרת לי על דברים שהיא מתגעגעת אילהם אבל דבר אחד היא תמיד אומרת
תמיד ביום שישי בצהריים שאנחנו מסתובבים בקיבוץ ( אנחנו גרים בקיבוץ) היא תמיד אומרת שהריח של הבישולים והאוכל של יום שישי מזכירים לה ריח טוב ומוכר של הבית שלה שעוד הייתה קטנה. (אמא שלי לא מהקיבוץ) היא תמיד מספרת לנו על המאכלים שסבתא שלה היי בבית ביום שישי ועל ההיתנהלות המיוחדת שהייתה בבית

אני לגמרי בחורה של ריחות והם חלק בלתי נפרד ממני, תמיד צוחקים עלי שאני רחרחנית, אנשים שאני פוגשת לראשונה אני קודם כל מתמקדת בריח שהם מדיפים וזה אומר לי הרבה.
אני הכי מתגעגעת לריח הבושם הישן של אמא שלי,
מגיל מאוד קטן לפני שהייתי הולכת לגן הייתי מתגנבת לחדר הורים, מטפסת על השידה ומשפריצה על עצמי מנה נדיבה להמשך היום:)
במיוחד זכורה לי הפעם האחרונה שזה קרה היות וניפצתי את הבקבוק היקר שהחליק לי מהיד וכל כך נבהלתי עד שמאז הריח הנעים של הבושם הישן של אימוש הפך לבלתי נסבל מבחינתי. בלתי נסבל ואהוב. ❤️

לריח הכלור בבריכה של המושב. במיוחד בשחייה לילית. שם בילינו מתחילת עונת הרחצה ועד השעה האחרונה שלה
ריח ילדות שמחה. תמימות.

הריח שהכי מזכיר לי את הילדות הוא musk oil זה הריח של סבתא שלי שבילדות הייתי מבלה איתה שעות. היא הייתה אישה מיוחדת עם סיפור חיים מטורף ושקט נפשי מעורר השראה. כשהייתי ישנה איתה בצהריים כל המיטה הייתה בריח הזה וזה פשוט היה ממלא אותי. היא חסרה לי מאד. אני לא בטוחה אפילו שזה ריח טוב אבל הוא כל כך מזכיר לי אותה…
tallabijo@gmail.con
הגבתי גם באינסטגרם כי חשבתי בהתחלה ששם צריך להגיב.

אני מתגעגעת לריח הנפטלין (נשמע נורא, אני יודעת) שסבתא שלי היתה מניחה בארון, וזה הריח שהכי מתחבר לי איתה ועם סבא שלי. בכל פעם שאני מריחה אותו אני מתמלאה בגעגועים.

זוכרות כשהיינו ילדות אהבנו ממש את הריחות המתוקים בהגזמה? כמו נניח הבושם של בריטני ספירס! אז אליו אני לא מתגעגעת ודיי שמחה שהתקופה חלפה. אבל הבושם סקסי 212 לנצח יישאר אהוב וזכור לטובה :)

אני מתגעגעת לבשם של דבי (דבורה) גיבסון
Electric youth
מגיל 11
שהשכנה שלי שהייתה בגילי אמרה לי שזה ריח של נשים גדולות וערערה לי את הבטחון
חח

ריח של המאפייה ליד הבית שלי.
אין מה לעשות ריח של פחמימות ושומנים תמיד יותר טוב! עכשיו, גדלתי בבית שטיפח את כל נושא הבריאות, אז לא הסכימו ללכת למאפייה כל יום, אלא רק בימי שישי, וזה מה שהופך את הריח הזה למיוחד!

הריח שאני הכי מתגעגעת אליו זה המרק של סבתא . אני ואמא שלי היינו גרות איתה והייתי ממש מפונקת ולא היה משהו טעים כמו המרק שועית שסבתא שלי הייתה עושה. לצערי החיים הובילו לזה שנפרדו שהייתי קטנה.

כשהייתי קטנה, בכל בוקר בדרך לבית הספר הייתי עוברת ליד סופר שהיה קרוב לבית הוריי. הייתה בו מאפייה, שהייתה מכינה את העוגיות הכי טעימות שקיימות (עד היום!!), עם הריח הכי טוב שיש- עוגיות שוקולד עם שוקולד צ'יפס או שוקולד לבן עם שוקולד צ'יפס, עוגיות עגולות וגדולות של פעם. גם היום בכל פעם שאני עוברת ליד מאפייה ותיקה שמכינה את העוגיות הנצחיות, הריח החם והמתוק מכריע, ואני לא מתאפקת וקונה כמה לזלול… :)

הריח שאני הכי מתגעגעת אליו מהילדות הוא הריח של עץ התאנה בבית של סבא וסבתא שלי, ז"ל.
סבא וסבתא שלי עלו לארץ בשנות ה50, והיו ממקימי מושב עצם בחבל לכיש.
היה להם בית עם חצר ענקית ומשק, ולצד הבית עמד עץ תאנה ענק, שהעניק לנו את התאנים הכי גדולות, מתוקות וריחניות בעולם. היינו יכולים כילדים להגיע לבית של סבתא וסבא בעיניים עצומות, ולמצוא אותו רק לפי חוש הריח, בזכות ריח עץ התאנה.
כילדים, היינו מטפסים על ענפי העץ, כל הנכדים (ממש עד הצמרת!) כדי להשיג את התאנה הכי גדולה ועסיסית שיש. העץ הזה סיפק לנו תאנים טעימות, ריח נפלא וצל בימי הקיץ החמים.
לימים, סבא וסבתא חלו ונפטרו, הבית נשאר ריק, ועץ התאנים חלה בעצמו ונכרת.
לעולם לא אשכח את ריח התאנה שבישם את הגינה. כבר ממרחק היינו מריחים את ריח התאנים כשהעץ נתן פרי וזה הקסים את כולנו, זה ריח ילדות שלעולם לא ישוב.
Talevin94@gmail.com

אני ממש מתגעגעת לריח העוגיות של סבתא שלי היקרה זכרונה לברכה
עוגיות חמאה מתוקות ומדהימות מצופות בסוכר
כשהייתי באה לבקר אותה כבר מחדר המדרגות הייתי מריחה את הריח המדהים הזה ומרגישה שאני מרחפת עליו
ניסיתי לשחזר כל כך הרבה פעמים את המתכון אבל אף פעם לא אצליח לשחזר את הריח שלהן בבית של סבתא שלי
מתגעגעת אלייך סבתא יקרה שלי