מתנה בשישי: 500 שקלים לקולקציית Fierce של חגית טסה ואיתי בצלאלי

לפני כמה שנים הגעתי עם חברה לסיור באחת החברות הגדולות במשק לעיצוב תעשייתי אליה היא זכתה להתקבל. החברה שלי הלכה להכין לנו קפה ואמרה לי להמתין על אחד הספסלים. פתאום יוצאת בחורה ושואלת אותי אם אני הבחורה שהגיעה להתראיין. עניתי שכן ותוך דקה אאוט אוף דה בלו התראיינתי למשרה בחברה. הראיון התחיל בחביבות והלב שלי דפק גם כי לא ידעתי לאיזו משרה אני מתראיינת וגם כי במוחי הקודח רצה המחשבה שעוד שנייה המרואיינת האמיתית תיכנס ושני שומרים גברתנים יחזיקו אותי מהזרועות ובעודי בועטת עם הרגליים הם ישליכו אותי לרחוב. קצת סוריאליסטי.. אני מודה.. בקיצור בערך חמש דקות אחרי שסיפרתי על עצמי ועל כמה אני מעריכה את החברה התוודתי בפני המראיין שהגעתי לסיור שבכל צעד בו אני פשוט חולמת לעבוד פה ופתאום המזכירה שאלה אם באתי להתראיין, וזו פשוט ההזדמנות לה חיכיתי. יכולתי לראות את הפרצוף ההזוי של המראיין והרוק שלי ירד כמו גולה בגרון. מה סוף הסיפור?- לא התקבלתי לעבודה בחברה הזו, כי המשרה הייתה בעלת דרישות אחרות, אבל כמה חודשים אחרי התקרית ההיא נפגשנו שוב, אני והמראיין, בחתונה של חברתי מהסיור. חייכתי אליו והוא חייך אליי: שאל אם התפלחתי לחתונה או שאני באמת מוזמנת. צחקתי ואמרתי שכן, אבך בבמקרה הכי גרוע נגיד שאני בת הזוג שלו. לפני שפניו הספיקו להתפלץ פרצתי בצחוק גדול. שנה אחר כך עמדנו מתחת לחופה משלנו. אני מניחה שבכל זאת זכיתי בכל הקופה בראיון ההוא, ותודה לאל שעשיתי זאת.

בראיון עבודה לתפקיד דיילת אוויר לחברה בינלאומית נשאלתי על ידי המראיינת, מנהלת המשרד של החברה בכבודה ובעצמה, איך אני עם הטרדות מיניות…? הייתי בשוק ,מה קשור פתאום, התאפסתי מהר, וביקשתי ממנה שתגדיר הטרדות מיניות. היא אמרה – הכוונה היא שאת לא מתכוונת להתלונן על כל שטות…עניתי לה שאני יודעת לדאוג לעצמי ושלא תדאג…מאז מימנתי את התואר ועוד נשאר בונוס לטיול שאחרי עם שלושת התביעות שהגשתי על ה״שטויות״ האלה שלה…

הייתה איזה עבודה שממש ממש ממש רציתי… עבודה מאוד מיוחדת שתקן כזה נפתח רק אחת לכמה שנים….
הבעיה, היה צריך שליטה ברמה טובה/בינונית בשפה מסויימת (שפה יחסית "נדירה".. אני לא כותבת כדי לא להסגיר את עצמי).
אני לצערי שלטתי בשפה ברמה בסיסית בלבד..
ואז קצת כמו בפרק בחברים שג'ואי מנסה להתקבל לאודישן בצרפתית ופיבי מלמדת אותו, התחלתי ללמוד בהיסטריה את השפה, וקיוותי שלא יעלו עלי, ועד שהמשרה תתחיל בפועל אקח מליון שיעורים פרטיים ואולי אעלה ברמה.
נגשתי לראיון, רובו נערך בעברית, והייתי צריכה רק לגבב כמה מילים בשפה השנייה, ויחסית הצלחתי (לתחושתי).. לא הייתי בטוחה עם המראיין קלט בכמה משפטים שאמרתי שיש לי אוצר מילים ממש בסיסי…
אחרי כמה ימים הודיעו לי שנמצא מועמד יותר מתאים למשרה… לא הסבירו למה…
אני רק מקווה שלא יצאתי סתומה כמו ג'ואי שחשב שהוא מדבר צרפתית ובעצם רק קשקש צלילים חסרי פשר…

העובדה שסבתא שלי, "הקנדית", קיבלה את האזרחות הקנדית בגיל ששים ושמונה, ועד יום מותה לא ידעה מילה באנגלית (חוץ מאלה שמופיעות גם באידיש), והעובדה שכשזה קרה אני הייתי כבר חיילת לקראת שחרור…… כל זה לא מנע ממני להגיד שהאנגלית שלי היא שפת אם, קולחת ומתוקתקת ללא רבב בזכות שורשיי הקנדיים, ולראייה הייתי חושפת את הקלף המנצח…..סבתי האהובה שבטורונטו. כי אף אחד לא צריך לדעת שאת האנגלית שלי אני חייבת בכלל לסטינג ולהקת יו טו, והמבטא הגיע אחרי שנים של אימונים…

שיקרתי שאני שולטת באקסל כשבעצם לא ראיתי טבלה בחיי.

בכל שבוע אני קוראת את הטור שלכם ותוהה מתי יהיה תורי לפרוח בתגובה שאין שניה לה..סוף סוף הרגע הזה הגיע..
אז ככה-אני עם תואר ראשון בחינוך אבל כל האנשים שרואים אותי חושבים שאני בערך בת 12 ..קצת בעיה לשדר מראה מיוצג וסמכותי ככה. אז מה שעשיתי הוא ללא ספק הכי הזוי שלכם עד עכשיו…..
לפני ראיון עבודה נוסף החלטתי שלא עוד למראה הצנום והילדותי שלי. לא עוד לשאלות באיזו כיתה אני!! עטיתי על עצמי פאה קצוצה והרכבתי משקפי ראיה משנת תרפ"ט. נעלי עקב ושרשרת פנינים עם איפור מוגזם. איך לומר? תמונה שווה 1000 מילים. אפילו אני לא זיהיתי את עצמי במראה. כך הגעתי לראיון מלאת ביטחון והתחלתי לדבר בקול סמכותי.
לא אלאה אתכם…לא היה במקרה הזה הפי אנד. כנראה הייתי נראת תמוהה יותר מידי. אבל מאז מצאתי את משרת חלומותי למרות ועל אף המראה הצעיר שלי.
שבת שלום!!!:)

מעולם לא שיקרתי בראיון עבודה. אני אף פעם לא משקרת בכלל. שקרים מגעילים אותי. רק על זה מגיע לי פרס …
אם אני אשיג משהו (לא רק מבחינת ראיון עבודה) בחיים זה יהיה ביושר. אחרת לא אוכל לחיות עם עצמי. יש משהו קטן ומעצבן שנקרא מצפון.

השקר הזה לימד אותי לקח לכל החיים
הלכתי לראיון עבודה ,הייתי במצב כספי גרוע מאוד ולכן כששאלו אותי מה רמת האנגלית שלי ,אמרתי שפת אם(מה שממש לא נכון)
התקבלתי לעבודה מצויינת ,תנאים מעולים ומשכורת גבוהה מאוד.
אחרי כחודש הייתה ישיבה עם אורחים מחו"ל ,העובדים שנכחו בישיבה שאלו כל מיני שאלות
והיו פעילים מאוד.
כל הישיבה התנהלה בשפה האנגלית בלבד.
הייתי חסרת ביטחון ולא דיברתי מילה .
אחרי כשבוע פיטרו אותי ואמרו שהסיבה היא האנגלית שלי.
פרצתי בבכי על הטיפשות שלי ,על היותי נואשת ומשם בא השקר.
מאז מצאתי עבודה טובה ,בראיון כמובן שאמרתי רק את האמת וזה מה שמחזיק אותי עד היום באותה עבודה

אומרים שלשקר טוב צריך להיות בסיס של אמת – אז אימצתי את זה…לפני שנתיים סיימתי לעבוד במקום עבודה מסויים לאחר 9 וחצי שנות עבודה רצופות. כאשר נשאבתי לתוך עולם חיפוש העבודה מחדש נקטתי בגישת ההפרזה וההגזמה לתיאור כל תפקיד הכי קטן ולא משמעותי שעשיתי . לדוגמא אם היה לי ניסיון קטן בהשבה למכתבים של לקוחות הפכתי את עצמי לאחראית פניות ציבור (תמיד נשמע יותר טוב…) אם פעם או פעמיים נתנו לי בעברי להאזין לשיחה של נציג -הפכתי את עצמי לנציגת בקרת איכות וכן הלאה…וזה תמיד עבד והרשים :)