"לא ידעתי אם אני מרגיש גשם או דמעות"
אלבר אלבז מספר במפגש כן וחושפני עם סטודנטים לאופנה על העזיבה שלו מלנווין אותה הוא מכנה "הטרגדיה שלי", על השינוי שעבר "יש משהו נפלא בלהיות חופשי" ועל הקולגות שלו לתעשייה "אני אוהב אותם בכל לבי ומעריץ את התעשייה". ווי לאב יו אלבר
אלבר אלבז אינו קר רוח או מרוחק כמו הרבה ממעצבי העל האחרים. משהו בישראליות שלו הפכה אותו להיות המעצב שכולם אוהבים. אלבז שידוע בגישת ה׳קבלו אותי כמו שאני׳ שלו, הוא כולו רגש נא ומתפרץ. כעת, בראיון מקסיםונוגע ללב עם סטודנטים לאופנה הוא מודה שהעזיבה שלו מלנוון לא הייתה עבורו עוד עניין עסקי אלא טרגדיה של ממש שהותירה אותו חבול. מצד שני, לא הכל שחור. אחרי כל סערה מגיעה קשת בענן, ועכשיו מרגיש המעצב, שלא מייצג כרגע אף בית אופנה, חופשי, אחרי המון זמן.
זו הפעם הראשונה בה מתראיין מעצב העל מבת ים על הפרידה המתוקשרת מבית האופנה. ״זו הטרגדיה שלי״, אמר בכנות כובשת בראיון מול קהל של תלמידי אופנה מאוהבים מבית הספר פארסונס לעיצוב בניו יורק. ״מאז שעזבתי אל לנוון אני מסתובב עם צלקת ענקית. בחודשיים הראשונים אחרי העזיבה הייתי מסתובב ברחובות פריז בגשם, ולא יכולתי להבחין אם זה הגשם או הדמעות על פני. אם אמצא אי פעם עבודה מעניינת שתגרום לי לרצות לקום שוב בבוקר, אני אקח אותה, אלמד בימי שישי ויום אחד מימי השבוע אעבוד בבית חולים. אין נוסחה מבחינתי, ואני לא רוצה לחשוב עוד על לנוון״.
עזיבתו של אלבז את בית האופנה באוקטובר הקודם הייתה מרירה במיוחד עבור המעצב שעמד בראש הלייבל במשך 15 שנים. לקראת סוף תקופתו מצא את עצמו אלבז נאלץ להגן על איכות עבודתו בלייבל אל מול מקטרגים שונים. אלבר לא חסך מהתלמידים הצעירים את האמת, לא מכר להם גלאם והעמיד אותם על טעות שרבים נוטים לשגות בה כשהם נכנסים לעולם האופנה.
״אנשים חושבים שאופנה זו מסיבה ענקית שלעולם לא נגמרת״, אמר, ״זו באמת מסיבה, אבל היא נגמרת. מעגל החיים מלא עליות וירידות. כשהייתי מסיים קולקציה תמיד הייתי חצי מת, וידעתי שאני כבר באיחור עם הקולקציה הבאה. והנה היום הגעתי הנה בלי הסעה פרטית, בלי מזכירה או יחצ״ן שייצג אותי וילחש לי מה לומר, ויש משהו די נפלא בלהיות חופשי״.
לאלבז היה הרבה מה לומר, כאדם חופשי. ״אני תמיד אומר שאופנה זה כמו עוף צלוי. אתה לא יודע מה בישלת עד שאתה אוכל את זה. מעצבים הם הדלק של תעשיית האופנה. אופנה בלי מעצבים היא כמו בית בלי אמא. עלינו לחגוג את העיצוב כדי שנוכל לחגוג את האופנה. זו הסיבה שבאתי אליכם לפארסונס. כל הזמן מדברים על מעצבים צעירים או מבוגרים. גיל הוא באמת העניין? או שמה שחשוב זה האם אתה טוב או רע? יש מאמרים שמדברים על כך שהגיע סוף עידן המעצבים הכוכבים, ועולה בי גל של זעם כי זה לא נכון. אתה הופך למשהו אם אתה עושה עבודה טובה, עם תשוקה וחסד, ואם יש לך ניסיון. אז אתה הופך למפורסם. אתה לא עובד כדי להיות מפורסם״.
החיים של אלבז עברו מהפך דרסטי בחצי השנה הזו. ״הייתי בלנוון 15 שנים״, הוא מספר, ״כמעט שבעה ימים בשבוע של כריך טונה לצהריים ופיצה לארוחת הערב כי מתחילים מוקדם ומסיימים אחרי לילות ארוכים. אני רואה שאתם אוכלים מולי ממתקים ואני מת על זה. יום אחד מצאתי את עצמי מחוץ למערכת והתחלתי חיים חדשים, אבל אני אוהב אופנה ואוהב את אנשי האופנה. אני אוהב אותם בכל לבי ומעריץ את התעשייה. עכשיו אני מביט בה מפרספקטיבה שונה כי אני נמצא בחוץ. מצד שני, אני מעריך אותה יותר מאי פעם״.
כתבה מעניינת אך קצרה מדי.
מאת: אורח | 11 במאי 2016 | 07:59תיקון קטן …….אלבר אלבז מחולון שכונת גסי כהן
מאת: עמנואל | 10 במאי 2016 | 09:29הוא גאון אמיתי
מאת: אורח | 10 במאי 2016 | 08:42