דאבל קליק: התאומות האוקראיניות שחולקות הכל
טניה וזניה פוסטרנק הן תאומות זהות שכובשות את סצינת צילום האופנה בניו יורק. השתיים עובדות יחד כצלמות אופנה וקריאטייב ולאחרונה הפכו גם לחביבות הבלוגרים בזכות גלאם כפול וערימות של סטייל. השתיים עושות הכל יחד, עד שזה מגיע לפיד באינסטגרם: "אנחנו לא אוהבות לחלוק צעיפים ולייקים"
זה נכון שהחיים הם מה שאתה עושה מהם, אבל די.אן.איי זה דבר חשוב, ובמקרה של טניה וזניה פוסטרנק, אפילו קריטי. התאומות הזהות האוקראיניות שמתגוררות כבר כמה שנים טובות בניו יורק, ממצבות את עצמן כצוות אופנתי-אמנותי מנצח שאי אפשר להתעלם ממנו. השתיים, צלמות אופנה משגשגות, מתחזקות אתר, מצולמות בעצמן לא מעט, והפכובשנים האחרונות לחביבות הבלוגרים של אופנת הרחוב בזכות הגלאם הכפול והמכופל שלהן.
האסתטיקה של התאומות פוסטרנק מאוד מובהקת. הן אוהבות מינימליזם, אבל מהסוג הפראי ומייצרות דימויים לא שגרתיים בעולם האופנה. שתיהן עובדות כבר שנתיים אצל מעצבות התיקים הישאליות רייצ'ל מנסור ופלוריאנה גבריאל בעלות המותג הנחשק "מנסור גבריאל", השתיים הן חלק צצוות הקריאייטיב של המותג ובמסגרת זו מייצרות באופן יומיומי דימויים שעולים לרשתות החברתיות. לשם הצילומים הללו הן נוסעות ברחבי ארה״ב וגם לאיטליה, צרפת ומקסיקו, כשהמטרה היא לצלם נשים וגברים כמה שיותר מגוונים. עבודה חלומית למדי בה הן מאוד גאות.
השתיים מופיעות במגזינים רבים בזכות התופעה והלוק, והופיעו כבר במגזין ACHE, בווג אוקראינה, במגזין ANTHEM, ובשלל בלוגים של אופנה כהשראת סטייל. ״קשה להבדיל בינינו, ואנחנו תמיד נמצאות בחיפוש אחר הטירוף הויזואלי הבא״, אומרות התאומות, ״אנחנו אוהבות למצוא גם יופי באופן אקראי, ולפגוש אנשים מעוררי השראה. מאז שסיימנו את לימודי האמנות, צברנו ניסיון ועבדנו באופנה ובתקשורת, והתפתחנו למקומות שונים. תמיד חלקנו שם משפחה אחד, וגם את העין שמחפשת פריים צילומי מעניין. אנחנו מצלמות כבר כמה שנים. איכשהו התפתחנו מלצלם תמונות צ׳יזיות של כוסות קפה למשהו שהוא יותר אישי, ואופנתי. אנחנו מחליפות תחביבים שלוש פעמים בשבוע, אבל תמיד מחפשות אחר יופי משונה ובלתי רגיל״.
בכל זאת לפעמים יש הבדלים בין השתיים. ״אני מנסה שהגישה שלי לצילום תהיה נאיבית ופרובוקטיבית בעת ובעונה אחת״, אומרת טניה, ״אני משתדלת להימנע מוולגריות ומיומרנות. כצוות אנחנו כאוטיות מאוד, ועדיין פרודוקטיביות. תמיד אחת מאיתנו מצלמת והשנייה הופכת להיות אסיסטנטית בחינם. אין יותר טוב מזה". כשטניה בונה לעצמה לוק, היא תמיד מתחילה מהאקססוריז. ״זה או סרט לראש, או נעליים שמכתיבות לוק שלם". זניה לעומת זאת, מתחילה מבפנים. ״זה מתחיל ממצב רוח, ולפעמים גם מצב הכביסה שלי או תחזית מזג האוויר״.
השתיים לא תמיד היו מהצד המוביל. ״היינו ממש חננות בילדותינו, אבל כשנכנסנו לקולג׳ טניה ואני גילינו כמה הבעה עצמית אפשר ליצור בעזרת סטייל״, מספרת זניה. ״רוב החברים שלנו היו יצירתיים והכל סבב סביב אופנה בדרך זו או אחרת. הם היו ההשראה שלנו. אמא שלנו הייתה זו שלימדה אותנו בילדות על איכות של בדים והתאמת צבעים. פעם לא ידענו לעבוד יחד. אני הייתי כותבת וטניה עסקה בקולנוע. דווקא בצילום תמיד ידענו לעבוד כצוות. המעבר לניו יורק הפך את החיים שלנו על הראש והתחלנו לעבוד כצוות. זה תמיד מאתגר, אבל העובדה שיש לנו שתי זוויות להציע שווה את זה״.
העבודה המשותפת, בדיוק כמו החיים כתאומות זהות, לא תמיד זורמת חלק, ולשתיים יש חוקים והתנהלות ברורה. ״פעם היינו רבות המון. עכשיו אנחנו נורא יודעות איך להתנהג, איך לדבר. זניה גדולה ממני בעשר דקות, והיא היותר אחראית. אני החולמנית עם החשבונות הלא משולמים.״ כשהן נשאלות מדוע אין להן חשבון אינסטגרם משותף, הן עונות בפשטות: ״אנחנו לא אוהבות לחלוק, לא צעיפים ולא לייקים״.
השאירו תגובה