לא עוצרת באדום: מה חשבנו על התצוגה של רנואר?
הקהל הרב ששטף הבוקר את גני התערוכה הגיע עם ציפיות גבוהות. קולקציית הריזורט החדשה של רנואר הבטיחה "אופנה פורצת דרך", אבל במקום בגדים שנוכל ללבוש לחופשת הקיץ הבאה, קיבלנו אסופת פריטים שלא הצליחו להתרומם לגבהים אותם קיווו לכבוש. או במילים אחרות: אם אתן רוצות להתלבש כמו ג'יי לו בשנת 2002, זו הקולקציה בשבילכן
אם חיפשתם הבוקר את פליט הריאליטי המועדף עליכם ולא מצאתם, כנראה שהייתם מהבודדים שלא פקדו את גני התערוכה לרגל תצוגת ריזורט 2016 של רנואר. בתום שעה ארוכה של שקשוק כוסות קאווה, כיבוד קל והרבה פלאשים, התנקזו מאות המוזמנים אל חלל התצוגה רחב הידיים שמסלול ארוך מתפתל לאורכו והמתינו בשקיקה לרגע האמת, אותו הקדים שלב הנאומים המסורתי.
"רשת האופנה המצליחה בישראל", הגדירו קברניטי המותג את רנואר וסיפרו בגאווה על גידול של 20 אחוזים במכירות בשנה האחרונה. את הקולקציה הם בחרו להגדיר כ"ריזורט" – אותה כותרת שניתנת לקולקציות ביניים של מותגי על שאמורים לספק ללקוחותיהן מלתחה יוקרתית לתקופת חופשות הקיץ הנוצצות. על פי רון "רונקו" קאהן, המנהל האמנותי של רנואר, השאיפה היא להביא "אופנה פורצת דרך שהיא ריגוש, חדשנות ובשורה". אחרי כל המילים המפוצצות האלה, קשה היה שלא לפתח ציפיות.
את התצוגה הזניקו צלילי פלמנקו קצביים, בהתאם להשראה המרכזית של הקולקציה – התרבות הלטינית הנועזת והחושנית. אל המסלול שעטה הפרזנטורית היפהפייה ניבר מדר בשמלה אדומה מתנפנפת, ולמרבה הפלא לא שלפה קסטנייטות והחלה לפזז. על אף התרגום המילולי מדי מעולם ההשראה, לוק הפתיחה היה כזה שקשה להתעלם ממנו, על צבעו הלוהט, תנועת הבד וההשפעות הברורות מעולם הלנז'רי.
אלא שהנחיל האדום ששטף את המסלול בעקבותיו הלך והתגבש לכדי אוסף שלא הותיר ברירה אלא להכתירו כמפגן של טעם רע. שמלות צמודות שהתקשו להחמיא אפילו לדוגמניות הדקיקות, שסעים עמוקים, מכנסונים קצרצרים ומחשופים אינסופיים, כולל דוגמנית אחת שמשום מה סוגננה כך שפטמותיה חשופות לחלוטין. כל אלו השלימו תמונה של חוסר איזון משווע. גם אדום, גם קצרצר וגם צמוד? מדובר בעבירה בוטה על אחד מהחוקים הבסיסים ביותר של אופנה וסטיילינג.
גם המקצב הלטיני הצליח לצרום כשהפרשנות התבררה כישירה ושטחית למדי. "נראה כמו קליפ של ג'יי לו מ-2002", סיננה עורכת בכירה בשורה הראשונה, וקשה היה שלא להסכים איתה בצער. פריטים מוצלחים בודדים, כמו אוברול חיתוכים בשילוב מעין שכמייה מתנפנפת וחלק מבגדי הים השלמים, נבלעו בתוך הניסיון הנואש להביא את אווירת "האנרגיות, החושניות, הריחות, הקצב וריח הסקס באוויר".
"אוסף הגברים מוקדש לצורך האנושי בשקט ורוגע בתוך ההמולה שהיא חיינו", הכריז הקומוניקט, ואכן, כשהתאורה הפכה כחלחלה ואל המסלול עלו הגברים של רנואר בראשות יהודה לוי, זה הרגיש בעיקר כמו הפוגה להתאוששות מקרנבל האדום והסאטן והתחרה והסקס.
אלא שגם כאן הצליחו כמה בחירות מצערות להעיב על אוסף מכנסי הצ'ינו הנינוחים וחולצות הפולו החביבות, ובעיקר העלו את השאלה הבוערת – עדיין לא סיימנו עם הקטע הזה של טוניקות לגברים? דודו כהן מעפולה בטח ישמח לשמוע.
הקולקציה כולה קיבלה את השם "Primary Instinct" (או פשוט "אינסטינקט בסיסי"), ובהתאם לכך התבססה על צבעי היסוד, כך שאחרי האדום והכחול הגיע באופן טבעי תורו של הצהוב, הגוון הטרנדי והבעייתי באותה מידה.
גם את האוסף הזה חנכה ניבר מדר בשמלה רומנטית לא רעה בכלל, ואחריה עלתה קבוצה מעורבת של גברים ונשים, ביניהם נועם פרוסט הבינלאומית בחצאית פליסה מוצלחת, ושוב יהודה לוי המחויך, בחולצה לבנה מכופתרת שמעין כנף תמוהה של בד עודף מתנוססת בחלקה האחורי.
בסך הכל, הכילה הקבוצה הצהובה כמה נקודות אור, כמו מכנסי בד אווריריים מתרחבים, אוברול פסים חינני בעל מותן גבוהה במיוחד וחליפת חצאית בהדפס גיאומטרי ומשחקי שקיפויות במחשוף, אבל גם ממנה לא נעדרו האלמנטים הבעייתיים שליוו את קודמותיה.
בסיום התצוגה לא נותר אלא לתהות למה, בעצם, התכוון המשורר. האם פספסנו כאן איזו אמירה נועזת שעשויה להצדיק את אוסף הבחירות המפוקפקות? נדמה כי מוטב היה לרנואר לו היו מיישרים קו עם המגמה העולמית שאימצו גם הקולגות המקומיות ומציגים קולקציה מסחרית גרידא, שעוברת מהמסלול היישר אל החנויות. זה וודאי היה גורם להם להנמיך קצת את הווליום. במקום זאת, תוכלו למצוא חלק מהפריטים בחנויות נבחרות והחל מהיום כבר באתר הרשת. מי שמתכננת להתחפש לרקדנית פלמנקו או לוחמת שוורים ודאי תוכל למצוא שם את מבוקשה.
השאירו תגובה