"בבית ספר לאופנה מלמדים לעצב רק למידה אפס"

בכתבה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" כיכבה מעצבת ישראלית, שחרטה על דגלה לעצב עבור נשים אמיתיות. מעין טולדנו אמנם רק בת 27, אבל היא חלק משמעותי מגל אמריקאי חדש של נשים צעירות ששמות דגש על פמיניזם ויצירת דימוי נשי חדש, שלא מפחד להצטלם בתחתוני סבתא בלי פוטושופ. "בסוף המדיה תצטרך להתיישב עם האג'נדה שלנו ולהתאים את עצמה אלינו, זה הכוח בעיניי", היא חורצת בראיון מיוחד ל- FF

מאת שרון טמיר | ‏ 6 אוגוסט 2015

מעין טולדנו. "אני רוצה להציג מודל נשי ורסטילי ואמיתי" (צילום: אינסטגרם thisismayan)

בסוף חודש מאי האחרון התנוססה כותרת במוסף הסטייל של הניו יורק טיימס שאמרה – "נשים צעירות אומרות לא לחוטיני". בתמונה הראשית הופיעו שתי בחורות צעירות המפנות את גבן אל המצלמה, לבושות בסווטשירטים צבעוניים ותחתונים עם המילה Feminist בוורוד ואדום. ככה, על גבי דפיו של אחד העיתונים החשובים באמריקה, מצטלמות בגאון בחורות צעירות, בלי פוטושופ ובלי בגדי קוטור, אלא רק הן והגוף שלהן כמו שהוא. זה היה שונה ומרענן, ובעיקר מתריס וחדשני.

השתיים הן מעין טולדנו וג'וליה בייליס, חברות הכי טובות ובעלות Me and You, לייבל חדש בעל מניפסט פמיניסטי ששם בקדמה נשים ובנות בכל הגילאים והמידות. השתיים הכירו במהלך לימודי עיצוב אופנה בבית ספר Parsons בניו יורק, ומאז הן בלתי נפרדות. בזכות הצילומים הרכים והענוגים שמעלות השתיים לאינסטגרם וטאמבלר, העבודות שלהן הפכו למוכרות ומצוטטות בקרב קהילת האינדי. מהר מאוד הגיעו ראיונות עם מגזינים כ-Dazed and Confuzed ו-Paper, עבודות עם ג'יה קופולה וטרייסי אנטונופולוס, יצירת ארט לקליפ של Garden City Movement ואפילו ראיון וידאו לתכנית הבוקר של abc בעקבות כתבת התחתונים בניו יורק טיימס.

אבל מסתבר שההצלחה לא הגיעה תוך רגע, אלא מתוך עבודה יצירתית קשה ועקשנות על מימוש פנטזיות. בראיון ל-FF, מספרת לנו מעין, 27, איך היא הגיעה מקרית אתא ללב המאפליה. "תמיד היה לי איזשהו רעיון רומנטי על ניו יורק", ואיך מוכרים בגדים עם אג'נדה בעידן האינסטגרם.

הכתבה בניו יורק טיימס, מבעד לעדשתה של מעין (צילום: אינסטגרם thisismayan)

"ללכת עם תחתוני סבתא זה לא יותר פמיניסטי מללכת עם חוטיני"

לייבל התחתונים והחולצות שמעין וג'וליה הקימו היה המשך ישיר לעבודה המשותפת שלהן מתקופת הלימודים. "מאז שהכרנו אנחנו בלתי נפרדות", היא מספרת. "זה היה מדהים לגלות שיש לנו כל כך הרבה דברים במשותף למרות שאני גדלתי בישראל והיא בארה"ב, אבל הרקע האמנותי ששתינו הגענו ממנו הביא אותנו לשתף פעולה בפרויקטים בבית הספר ומחוצה לו. התחלנו להכין דברים אחת לשנייה, לצילומים ולחברות, סתם בשביל הכיף. לא היה ממש רגע שבו החלטנו שזה יהיה מותג, זה פשוט קרה באופן טבעי. קיבלנו מלא תמיכה באינסטגרם והבנו שיש סביבנו קהילה שלמה של בנות רוצות לקחת חלק מהדבר הזה. הכל קיבל משמעות כל כך מהר, שלא הייתה לנו ברירה אלא להתחיל לייצר ולהתחייב לזה".

איזה תגובות קיבלתן מהכתבה בניו יורק טיימס?
"זה היה הכי לא צפוי, אבל כולם נדבקו לעניין הזה של טרנד תחתוני סבתא מול חוטיני. אבל אצלנו זה אף פעם לא היה שיקול שיווקי. בחרנו משהו פרקטי שנוכל להדפיס עליו, וגם מה שאנחנו בוחרות ללבוש באופן טבעי. אני לא חושבת שללכת עם תחתוני סבתא זה יותר פמיניסטי מללכת עם חוטיני, אבל משהו בכתבה גרם לזה להישמע ככה. זה הכל עניין של בחירה ואופציות שמוצעות לנו. רוב השוק של ההלבשה התחתונה לנשים מעוצב לעין הגברית. זה מתחיל בקמפיין ומגיע עד המוצר עצמו, ולכן השוק הזה מעולם לא היה אטרקטיבי עבורי באופן אישי. למי אכפת מה גברים חושבים על התחתונים שלנו. זה הדבר הראשון שאנחנו שמות על הגוף שלנו, זה אישי וזה קודם כל צריך להיות נוח".

ג'וליה ומעין בחולצות של מי אנד יו (צילום: אינסטגרם its_meandyou)

המותג שלכן מרגיש הרבה יותר גדול מסך הפריטים שאתן מציעות בו. איך היית מגדירה את האג'נדה מאחוריו?
"זו החברות שלנו, גירל פאוור, תמיכה והחיבור החזק בחברות נשית שנותן לנו השראה. העולם של Me and You מזמין בנות אחרות לחגוג את הנשיות שלהן במרחב לא שיפוטי. אנחנו מנסות לייצג ספקטרום נשי רחב יותר ולגרום לבנות להרגיש בנוח בתוך הגוף שלהן ובעיקר לאהוב את עצמן".

מתרחשת סערה תקשורתית מאד גדולה בתקופה האחרונה סביב עניין טווח המידות לנשים. מה מודל הנשי שלך?
"בזמן הלימודים הטריף אותי שבבית ספר לאופנה מלמדים לעצב רק למידה אחת, ככה שסטודנטים לאופנה מראש מקבלים כלים שמעוותים את תפיסת גוף האישה. רוב הנשים הן לא במידה 0, אז איך זה יכול להיות שבגדים יהיו מעוצבים רק על פי מודל אחד שלא מייצג את הלקוחה, ואיך זה יכול להיות שדוגמניות שהן מעל מידה 42 עדיין נקראות "פלאס סייז"? יותר מדי שנים שהאופנה הייתה מבוססת על אקסקלוסיביות, ואני רוצה להראות משהו מקבל וחיובי יותר, עם מודל נשי ורסטילי ואמיתי".

"אנחנו חייבים ייצוג מגוון, כי כשאישה רואה במדיה מישהי שהיא דומה לה, זה מעניק לה אישור מסוים. אני רוצה לפתוח מגזין או טלוויזיה ולהרגיש שאני רואה מישהי כמוני וכמו הסביבה המוכרת לי, ולא איזה אידאל מרוחק, מרוטש ולא ריאלי. התמונות שאנחנו רואים במדיה חוזרות על עצמן, וככל שאנחנו רואים יותר מהן ככה אנחנו גם מאמינים להן. זה מאמת לנו דבר שלא באמת קיים. אבל אם אין לנו ייצוג, לא נרגיש מתאימים. בתור יוצרת, אם אני לא רואה את התמונות והדימויים שאני רוצה לראות, אני חייבת לייצר אותם בעצמי".

מעין. אוהבת להישאר במיטה (צילום: אינסטגרם thisismayan)

בחדר האינטימי שלי

מבט באינסטגרם של מעין מוכיח כי החיפוש אחר ייצוג נשי אמיתי הפך למסע הצלב האישי שלה. הבנות שהיא מצלמת וכן התמונות שלה עצמה, מלאות במה שנשים ובנות צעירות עושות – צפייה אינסופית ביוטיוב, מריחת לקים וקישוט חדר השינה. היא והן לא מפחדות להצטלם בתחתונים, להראות את הצלוליטיס והקפלים בבטן, וכך, בפיד אינסטגרם בודד, מתחיל שינוי אמיתי. בעולם בו ג'יזל מסתתרת מהמצלמות בדרך לניתוח פלסטי, מעין והחברות שלה גורמות לנו לאהוב את עצמנו קצת יותר ולהעריך את מי שאנחנו באמת, ואת האהבות שטיפחנו כשהתבגרנו. האימג'ים שמעין עוסקת בהם מלאים בכל מה שהוא תקופת הנעורים – צבעי פסטל, מדבקות, פוסטרים של להקות וצמידי חברות. "תמיד ניסיתי לחיות בעולם שבין פנטזיה למציאות, ובנעורים יש הרבה מקום לזה. החדר שלך נהיה העולם שלך, והמקום הראשון בו אפשר להתבטא יצירתית. החדר שלי אצל ההורים עדיין מלא בפוסטרים, סוסי פוני, נעלי בלט ומדבקות. אני בחיים לא אוותר על זה. יש משהו כל כך שביר במקום הזה ואני חוזרת לשם כדי לקבל השראה. אסקפיזם הוא מוטיב חוזר גם בעבודות שלי וגם בחיים. אם זה לברוח חזרה לנוסטלגיה, לחדר שלי, לטיול במדבר או לבתי מלון צבעוניים. אלה כל הדברים שמעניקים לי השראה".

למה את הכי מתגעגעת מהנעורים?
"בעיקר לתמימות המוחלטת שהייתה לי הרבה שנים בתוך בתי ספר לאמנויות, וגם הרעב למקוריות, כי זה היה מעל הכל. בסוף התיכון נאלצתי לעשות בגרויות בבית ספר אקסטרני כי חוץ מלרקוד ולהתעסק באמנות לא רציתי לעשות משהו אחר. כשהגעתי לשם זה היה כמו הסצנה ב"ילדות רעות" כשקיידי מגיעה לבית ספר החדש ובעיניים שלה זה פשוט ג'ונגל. כל היחסים של בנים-בנות, ובעיקר התחרות בין הבנות לבין עצמן זה משהו שלא הבנתי ולא התחברתי אליו. לחוות את זה בגיל 17 היה שוק מוחלט".

"החדר שלך נהיה העולם שלך" (צילום: אינסטגרם thisismayan)

גירל פאוור לנצח

למרות אותו השוק שקיבלה מעין כשגילתה שלא כל הנשים ערבות זו לזו, היא המשיכה לשמור על חיים מלאים בכוח פמיניסטי, המוכיח כי כשנשים דואגות אחת לשנייה, אפשר רק לצמוח משם. "כל החיים הקפתי את עצמי בנשים חזקות. גדלתי בבית עם שתי אחיות גדולות ואימא ששמרה אותנו יחד כתא מאוחד מלא בהעצמה נשית. החברות הכי טובות שלי הן כמו אחיות בשבילי, ופה בניו יורק יש לנו קהילה מדהימה של אמניות צעירות שאני גאה להרגיש חלק מהן. כולנו עובדות לטובת אותה מטרה וכחלק מאותו נרטיב, וזה ממש מעודד להרגיש את העוצמה של זה".

בתוך אותה קהילה אפשר למנות בין השאר, את טאבי גבינזון, פטרה קולינס וכן את ג'וליה ומעין – כולן חלק מאותו גל חדש בארה"ב של נשים צעירות ששמות דגש על פמיניזם, פרגון הדדי ומקום ביטוי נשי וצעיר. אבל גם כשהן פועלות בניו יורק או אל.איי, מירב העבודה שלהן מצויה במרחב האינטרנטי, המספק מענה מיידי לבנות שרוצות להרגיש שייכות. "מה שאנחנו עושות רלוונטי להרבה בנות במקומות שונים בעולם, כולל ישראל, והאינטרנט היא הדרך שלהן להיפגש ולהחיות את השיח הפמיניסטי".

בסופו של יום, היא וג'וליה אמנם מוכרות תחתונים וחולצות, אבל הן מצליחות לעשות זאת על ידי מציאת כוח שיווקי חדש שהן חלק ממנו. "בנות שחושפות את עצמן באופן הכי אמיתי זה מה שיקדם אותנו כנשים. אנחנו יצורים אמיתיים עם רגשות ובעיות ולא איזה אובייקט מיני מוקצן. היופי הוא שאנחנו בוחרות איזה תמונות לייצר ולפרסם, במקום רק להסתכל על מה שמפמפמים לנו ולהתבאס מזה. אני מבינה שאידאל היופי לא הולך להשתנות בקלות ואני מודעת לעובדה שמגזינים מתעניינים במה שאנחנו עושות, יפרסמו אותנו בעיקר כדי לעשות וי על פמיניזם. ועדיין, כשמסתכלים במגזינים, הם מקדמים את אותו אידאל מעוות שגורם לבנות חוסר ביטחון. בסופו של דבר המדיה תצטרך להתיישב עם האג'נדה שלנו ולהתאים את עצמה אלינו. זה הכוח בעיני".