רטרוספקטיבה | רונן חן על קו לונדון תל אביב

1965 – לא נולד לעצב. רונן חן נולד ברמת גן, בן לגאולה, יועצת השקעות בבנק וסלים, פעם רוקח והיום עובד לצד בנו. "שום דבר בילדות שלי לא רמז לעתיד. לא תפרתי שמלות לבובות, ולא שיפצתי לאמא בגדים".

1986 – החייל שרצה ללמוד אופנה. "לקראת השחרור מהצבא חברה טובה מהתיכון בישרה לי שהיא נרשמה ללימודי עיצוב אופנה ב'שנקר'. בלי לחשוב יותר מדי אמרתי לה 'תרשמי אותי גם'. לבחינות הגעתי במדי צבא. היתר, כמו שאומרים, היסטוריה".

1987 – גוזרים ומוכרים. "אהבתי מאוד את הלימודים ב'שנקר'. התחברתי מאד לצד המבני, היצירתי. הקונסטרוקציות, בניית הגזרות. גם הצד ההיסטורי היה מעניין – תולדות הלבוש, לבוש תקופתי. כבר בזמן הלימודים בער בי הצורך ליצור וגם למכור. בשנה א' התחלתי עם ליין של חגורות שמכרתי לחנויות כמו 'כתומנטה'. בשנה ג' כבר עיצבתי קולקציה שלמה של בגדים שנמכרו מצוין. ממש התפרנסתי מזה".

1990 – ללמוד מגדעון אוברזון. "מיד אחרי סיום הלימודים התקבלתי לעבודה אצל גדעון אוברזון. עיקר העבודה היתה לקחת גזרות המעוצבות כולן במידה 36 ולהתאים אותן ללקוחות בכל המידות. השנה הזו לימדה אותי המון על תפירה עילית, על המעבר מבגד שנראה טוב על דוגמנית למשהו שגם אישה מלאה תיראה בו נפלא, ועל איך גוזרים בד של 1,000 ₪ למטר בלי שירעדו לך הידיים".

1993 – 6 שמלות וזה הכל. לאחר ההתמחות אצל אוברזון, הקים את המותג הנושא את שמו. "הקולקציה הראשונה מנתה בסך הכל 6 שמלות".

1994 – חייבים להתחיל בשינקין. חנות ראשונה בלב רחוב שינקין בתל-אביב. כיום מונה הרשת 17 חנויות ובנוסף עיצוביו משווקים לכ-60 חנויות מעצבים ברחבי הארץ.

1995 – לונדון מחכה לו. באמצע שנות ה-90, כשהמותג היה ממש עדיין תינוק קטן, הציג חן בתערוכה בלונדון. ההצלחה לה זכה בתערוכה הביאה לפתיחת 3 חנויות בבירה הבריטית בתוך שנה וחצי, שתיים מהן באזור קובנט גארדן. החנויות נפתחו בשיתוף עם זכיין.

1997 – חוזרים הביתה. לאחר כשנתיים נסגרו 3 החנויות. "בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא היה שום דבר טראגי בסגירה של החנויות בלונדון. להיפך. צריך להבין שדווקא ההחלטה לפתוח היתה נאיבית מאוד. לא היו לי הכלים להיות שם. היתה לי חנות אחת כאן, ושלוש בלונדון, בלי תשתית מקצועית, בלי יכולת לייצר קולקציות שונות ומורכבות יותר לקהל שם כפי שנדרש. זו היתה מסחטת אנרגיה ובסוף עמדתי בפני שתי אפשרויות: לעבור לגור בלונדון או לסגור את החנויות ולגדול בארץ. בחרתי באפשרות השנייה בלי שום סנטימנטים, וזו ההחלטה הכי חכמה שעשיתי".

1999 – פס ייצור. "את רוב הייצור אני עושה בישראל, בשלוש מתפרות שמייצרות רק עבורי. יש לי ליין של בייסיק שמיוצר בטורקיה, ואת הג'ינסים והסריגים אני מייצר בסין. הייתי מת לייצר הכל בארץ, אבל זה בלתי אפשרי".

2002 – פליס פליז. בתחילת שנות האלפיים הוא החליט ליצור קולקציה שלמה של פריטים מלבד בעבודת יד. הבעיה היתה שהלבד היה מעקצץ ולא נעים במגע ישיר עם העור. חן חיפש חומר דומה שיחליף את הלבד והגיע אל הפליס, החומר המבודד והקליל שהיה עד אז בשימוש רק בתעשיית בגדי הספורט והטקסטיל לבית (שמיכות וכירבוליות).

2006 – יעל ואני. זו היתה הפעם הראשונה שיעל גולדמן דגמנה עבור המותג. עכשיו היא חזרה לתפקיד ואמורה להצטלם גם לקטלוג קיץ 2012 הקרוב.

2007 – אופרה אחרת. חליפה של חן נבחרה לככב במגזין "או" של אופרה ווינפרי, בהפקת אופנה לאישה העובדת.

2009 – לאהוב את יאנה. יאנה גור היא הפרזנטורית היחידה שהצטלמה במשך שלוש עונות רצופות לקטלוגים של המותג בארץ ובחו"ל.

2009 – לונדון שוב קולינג. ביוני לפני שנתיים פתח חן חנות חדשה בלונדון, באזור פורטמן וילג'. בימים אלו הוא מנהל משא ומתן לפתיחת חנות נוספת בלונדון, וכן מחפש לוקיישן מוצלח לחנות דגל ראשונה בדבלין שבאירלנד. "כשפתחתי את החנות הנוכחית שלי בלונדון, באתי עם תשתית מתאימה, משאבים, קולקציות רחבות, ידע בשיווק, הצלחה מוכחת בחו"ל. באתי ממקום אחר לגמרי. מקום בוגר של כוח ועוצמה שבאים עם הזמן ועם הניסיון. ברור לי שיהיו לי עוד חנויות בחו"ל. זו רק שאלה של טיימינג ופרטנרים מתאימים".

2010 – החלום האמריקני. לפני שנתיים קיבל הזמנה לעצב קולקציה בהיקף של כ-200 אלף דולר עבור "NORDSTROM", רשת כלבו יוקרתית המונה כ-90 סניפים ברחבי ארצות הברית. שיתוף הפעולה עם הרשת ממשיך גם בקיץ הקרוב. בשנת 2010 הסתכמו מכירותיו של רונן חן בחו"ל ב-2.8 מיליון דולר. עיקר פעילותו מעבר לים היא בארצות הברית, שם הוא מיוצג בשואו-רום בניו יורק, לוס אנג'לס וניו אינגלד ונמכר בבתי כלבו יוקרתיים ובחנויות מעצבים. חן גם מייצא לקנדה, אנגליה, אירלנד, הולנד ובלגיה.

2011 - מזרח קרוב-רחוק. "בתערוכות אופנה בינלאומיות כמו "פרט א-פורטה" בפריז וה"קוטרי" בניו יורק, אנשים שפוגשים אותי תמיד מופתעים לגלות שאני מישראל, כי הם קוראים את השם – רונן צ'ן. בעבר הקפדתי לנסוע לכל תערוכה בעצמי. היום אני כבר כמעט ולא נוסע בעצמי, אם רק היו לי עוד כמה שעות ביום".

2011 – כל בית צריך. לפני חודש עבר לדירה חדשה באזור גן העיר. "החלום הגדול שלי הוא בכלל לעצב בתים, חללים. אם לא הייתי מעצב אופנה, הייתי מעצב פנים".