הכי יפה בשכבה: 16 שמלות נשף עד 500 ש"ח

הבחור שאני אוהבת היה בכיתה י"ב מגמת אמנות
כשהיה צריך להקים את תערוכת הגמר של המגמה שלו, נשארתי עד שעות מאד מאוחרות בבית הספר כדי לעזור לו לבנות את הדברים ולתלות את יצירות שלו, למרות שלא הייתי צריכה לעשות את זה.
באותו זמן הוא הבין מה אני מרגישה כלפיו, והתברר שהוא הרגיש את אותו הדבר כלפי. בערב פתיחת התערוכה הפכנו לזוג באופן רישמי
אנחנו ביחד כבר 18 וחצי חודשים

החוויה המיוחדת שלי בתיכון היא נישואי הוריי מחדש שנערכה בין כותלי התיכון בסוף כיתה י"א. במהלך לימודיי אבי שימש כסגן מנהל התיכון שבו למדתי ואף אחד לא ידע זאת עד יום החתונה שנערכה במגרש הספורט בו הכירו הוריי לראשונה ושם בחתונה המחודשת ראו חברותיי את אימי שאותה הכירו צועדת עם אבי יד ביד (ושם עשו החברות את הקשר שלא רציתי לספר עליו כדי שלא יתייחסו אלי אחרת) ומחדשת את נישואיה לאחר גירושים מכוערים שהתרחשו שהייתי בכיתה א ופיוס מדהים שקרה עם כניסתי לתיכון…
קיבלתי את אמא ואבא שלי בחזרה וזו הייתה השלמה לבגרות באמת מלאה..!!!

החוויה שהכי זכורה לי מימי התיכון היא החוצפה הקטנה שלי בנשף הסיום שלי שבו הזמנתי את המורה לצרפתית לריקוד סלואו מנומס אבל בלי שאף אחד שם לב הוא הפך לקצת מדי שובב :) קלוד היה שמו ומכיתה ט ובמשך ארבע שנים הוא לא רק היה המורה שלי הוא גם היה מושא תשוקותיי ובריקוד הקטן שלנו מימשתי את הפנטזייה הקטנה(גדולה) שלי…הוא בטוח כבר לא יסכים לרקוד עם אף אחת שוב…הוא נהנה יותר ממה שמותר לו :)

 החוויה הזכורה לי ביותר מימי התיכון הייתה כשהמורה שלי לביולוגיה ניסתה לשדך לי תלמיד מהכיתה. כל שיעור היא הייתה מציינת כמה שהוא מקסים וכמה שהוא יהיה בעל טוב. מה שהיא לא ידעה זה שאנחנו כבר ביחד… וחבל.

החוויה שהכי זכורה לי מימי היכון היא הנשיקה הראשונה שקיבלתי מהנער שכל כך אהבתי. הוא היה צנום עם פני מלאך ולמד שנה מעליי.
במשך חודשים דמיינתי את הרגע שיגש אליי נדבר ובסוף גם נתנשק.
באחד מימי החורף בזמן ההפסקה הוא ניגש אליי במזדרון ופשוט שאל איך קוראים לי, מכאן השיחה זרמה והחלפנו טלפונים.
שבוע אחרי גם זכיתי לקבל באותו המקום במזדרון ליד הכיתה את הנשיקה הכי מתוקה שיכולתי לבקש…

 ואני בהחלט לא אשכח את הפעם הראשונה שלי באילת בטיול שנתי של כתה י"ב :)

זה היה בשנת י"ב שלי, הייתי במגמת תאטרון (שזו המגמה השווה ביותר)ובחרנו להעלות להפקות גמר את "גם הוא באצילים" מאת מולייר. כמובן הייתה זו בחירה אמיצה ומאתגרת, שכן התעסקנו עם קלאסיקה. אני הייתי המפיקה ונדרש ממני המון מאמץ ואחריות, בין היתר גם שיחקתי שלוש דמויות. אני זוכרת עד כמה התלהבתי מהתלבושות של ההפקה שהיו בסגנון המאה ה-17, שמלות נפוחות עם מחוכים, חצאיות, כובעים וגרביונים.. זה היה ממש תאטרון אמיתי! בסוף ההצגה העלינו פרודיה ל"אגם הברבורים" אני ועוד שלושה בנים, עם בגדי גוף וטוטו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, מצחיקה ומאתגרת!

החוויה הכי זכורה לי היא מהחזרות למסיבת סיום שלי שבה אני משחקת לא אחרת מהאלילה שלי מרלין מונרו מכיוון שאנחנו עושים כמו מין מסע בזמן לכוכבות הכי גדולות ואני בחיים לא אשכח איך במסיבה מאוד גדולה לא היה לי מה ללבוש ובלית ברירה ב9 בערב התקשרתי למנהל בית הספר שאני צריכה משהו חשוב שקשור למסיבת סיום מהאולם וככה בשקט בשקא לקחתי לי את השמלה האדומה שלי (או יותר נכון של מרלין מונרו) קיבלתי טונות של מחמאות אבל הייתי בפחד שהשמלה לא תיהרס בסוף אמא של אחת הבנות שהיא בעצם המחנכת שלי ראתה אותי עם השמלה וכל כך פחדתי שהיא תזהה אותה ונפלתי ישירות לג'קוזי עם השמלה השיער המפונפן והאיפור הלא עמיד במים חחחחח לפחות היא לא גילתה :)

 למדתי בפנימיה ולילה אחד הלכתי עם חברה שלי לקבוצה אחרת שבה היה חבר שלה (היה אסור לנו לצאת מהקבוצה שלנו משעה מסויימת בערב) ואז הגיע המדריך לחדר שבו היינו ונכנסו ללחץ והתחבאנו מתחת למיטות. אחרי שהמדריך יצא מהחדר קפצנו מהחלון בלי נעליים בערך מגובה של מטר וחצי ורצנו חזרה לקבוצה שלנו. רק בבוקר קיבלנו את הנעליים שלנו חזרה… אבל לפחות לא תפסו אותנו.. הכל בשביל האהבה!

 החוויה הזכורה לי ביותר מימי התיכון הייתה בכיתה י"א. ביום חלוקת התעודות השכבה כונסה באולם הפיס הקהילתי של העיר, כחלק מיום כיף שכזה. בתוכנית היו הרצאות שונות ובטופ- הרצאה/הופעה של חמי רודנר. לאורך היום השכבה התפרעה והפריעה, ובתור עונש החליטו לבטל לנו את ההופעה של חמי רודנר ובמקומנו להביא את השכבה שמתחתנו.
חלק מהתלמידים לא התנגדו לגירוש ואף שמחו והלכו הבייתה, וקומץ קטן, ואני בתוכו, ניסה להתמרד ולהשאר (משהו כמו 10 תלמידים). הנהלת ביה"ס ורכזי השכבה לא הסכימו שנשאר מהסיבה הפשוטה שזה לא יהיה פייר כלפי אחרים שהלכו. מאוכזבים, רובנו פנינו ללכת, אלא שידיד שלי הכיר את אב הבית של אותו אולם- הוא נהג לנגן שם וללמוד שם. לאב הבית חדר בו יש חלון ישיר על הבמה, דרכו הוא יכול לפקח על האומן, לדאוג לתאורה או לתקלות על הבמה וכו'. ביקשנו מאותו אדם להשאר בחדר הזה ולצפות במופע- הוא הסכים, אבל הזהיר אותנו שלא נספר על כך לאף אחד (בעיקר מנהלת המקום, הבוסית שלו) ואף נעל אותנו בתוך החדר.
ישבנו וצפינו לנו בהנאה בהופעה של חמי רודנר, בגניבה.
לצערנו זה לא הלך חלק, והמנהלת של המקום נכנסה מספר פעמים לחדר, מה שאילץ אותנו להתחבא ולהזהר לא לנשום שלא תתפוס אותנו… באותה עת חשבנו שזה יכול להסתיים בפיטורים של אותו אב בית, היום אני חושבת שזו מחשבה מוגזמת ותמימה.. :)

זה נראה כאילו זה היה לקוח מאיזה סרט נעורים- ההתגנבות להופעה, ההתחבאות מפני המנהלת, אבל זה קרה… לפעמים אני לא מבינה איך היה לי את האומץ, בעיקר כשהייתי (ועודני) כזאת ילדה חנונית, אבל זו הייתה חוויה מגניבה, ועובדה שהיא זכורה לי היטב גם כ6 שנים אחרי…

 אצלי החויה שהכי זכורה לי דווקא לא כל כך נעימה…
בכיתה יא' היה לנו טיול שנתי 4 ימים, 3 לילות באילת,
מובן שהתכוננו לזה כמה חודשים מראש , עם תכנונים וקניות וענינים.
אבל ביום הראשון שהגענו לשם – חטפתי דלקת ריאות חריפה וההורים שלי היו חייבים לבוא לקחת אותי מייד….
ואחרי שבוע שהתאוששתי מהדלקת – מה שנשאר לי היה רק לשמוע חויות מהחברות שכן היו ונהנו עד הגג :( :(

  הזיכרון שהכי חרוט במוחי מימי התיכון הוא הנשיקה הראשונה עם האהבה הראשונה שלי. עם כמה קיטשי ונדוש שזה יישמע – את ארבעת שנות התיכון שלי העברתי עם החבר שלי והחבר הכי טוב שלי. הכל התחיל בנשיקה הזאת.. בכמה ימים לפנייה שנפגשנו בפעם הראשונה בכיתה ט כשהוא הגיע לבית ספר באמצע אוקטובר. בפעם הראשונה שנפגשנו כבר הרגשתי את החיבור. התחלנו להיפגש כל יום אחרי בית ספר. לדבר שעות בטלפון ולהיות כל היום ביחד. אחרי שבוע סוף סוף זה קרה – התנשקנו. מאז נהיה יחד ועד היום – שבעוד טיפה יותר מחודש אני מתגייסת – עד היום אנחנו יחדיו. את התקופה הכי טובה בחיים עברתי איתו. כל רגע ורגע משעותי ככל שהיה. את זה אני לעולם לא יישכח. זאת חווית התיכון הכי טובה שיכולתי לבקש. חבל שנגמר כל כך מהר…

 אחרי הפעם הראשונה במורה העיפה אותי מהשיעור,באיזושהי שעה במהלך היום יצאו לי כל העצבים החוצה והתחלתי לדדבר עם חברה על המקרה והתחלתי לקלל את המורה בצרחות … אחרי שאמרתי את כל הקללות האפשריות אני מסתובבת אחורה והמורה הזאת ליידי.מיותר לציין שכיום המורה הזאת היא גיסתי ..

 וואו..כן סיימתי תיכון בשנת 87 וזו הייתה התקופה הכי יפה בחיי..את ההכנות למסיבת הסיום עשינו כמו כולנו ההתרגשות ומה נלבש והכל היה מוכן..יום לפני ה-מסיבה היו חזרות לטקס המדובר כשבאתי לעלות לבמה נפלתי על גרם המדרגות שהיה בצמידות לבמה,התוספתן ועוד כמה דברים בבטן פשוט התפוצצו הייתה המולה לא קטנה ואני באלונקה הובהלתי לביה"ח ושם נותחתי מספר שעות,לצערי לא זכיתי ללבוש את שימלת המסיבה וגם לא להיות חלק מהיתרגשות גדולה,זה הזכרון שלי והחוויה ממסיבת סיום י"ב.אבל חשוב וראוי לציין שזו התקופה הכי הכי בחיי עם זכרונות ואהבה ענקית כן זו הייתה ה-מסיבה…עוד חוויה במסע חיי

 החוויה שהכי זכורה לי היא הבגרות שלי בפסיכולוגיה, בבוקר של הבגרות הרגשתי קצת סחרחורות ולא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות ברגע שהגעתי לבית ספר כדי לעשות את הבגרות התחילה לי מיגרנה מטורפת! לא יכולתי לחשוב או לכתוב והבוחנות רק הכריחו אותי להישאר ולנסות לעשות את הבגרות אני לא אשכח את זה בחיים!
בסופו של דבר לא עשיתי אותה באותה יום ואת הפנים של הבוחנת אני תמיד אזכור!

אומנם סיימתי את התיכון לפני 4 שנים אך אני מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממני.
כל כך נהנתי בתיכון זאת התקופה שהכי אהבתי והייתי מתה לחזור אליה.
הייתי במגמת תיאטרון במהלכה היינו צריכים לעלות הצגה.
בחרנו בקודמיה קלילה עפ"י הסרט מועדון ארוחת הבוקר.
נהנתי מכל רגע בחזרות שהיו מצחיקות וטעימות! (היינו עושים מלא ארוחות בוקר וצוהרים טעימות מאוד!)
בסוף העלנו את ההצגה וקיבלנו תגובות ממש טובות מהקהל.
בקיצור התיכון היה התקופה הכי טובה שהייתה לי והייתי שמחה לחזור לשם :)

 אוקיי אז ברוח הנשיות והנעריות שיש פה, החוויה שהכי זכורה לי מימי התיכון קרתה בכיתה ו.
אני בת יחידה אחרי שלושה בנים, מעין טום בוי שלא ידעה מה זה להיות ילדה
באחד השיעורים הילד שישב מאחורי לא הפסיק להציק לי. לחש לי דברים באוזן ושלח לי כל מיני פתקים.
אני, לא בדיוק הבנתי מה הוא רוצה. הייתי מבינה אם היה אומר לי לטפס על עץ או לנסוע באופניים אבל לא היה לי ברור מהי ההתנהגות המוזרה הזאת.
כשנגמר השיעור הוא החליט לקחת צעד אחד קדימה, ותפס לי את היד בלי ששמתי לב.
מרוב הבהלה ובאינסטינקט של ילד במקום ילדה, שלחתי לעברו בעיטה הוגנת בדיוק כמו שאחים שלי לימדו אותי.
האומלל החזיק את הבטן מכאבים ורץ במבוכה מהכיתה.
בערך התקשרה המורה בתיה אל אמא שלי ואמרה לה שהבת הקטנה שלה שברה לילד מהכיתה שלה צלע, רק כי היא מצאה חן בעיניו….
מאז אני משתדלת להיות יותר עדינה כלפי בחורים שמתחילים איתי…

 או איך אני לא אשכח את מסיבת הסיום שלי , בשנת 87 סיימתי את התיכון, בגלל לחץ הבחינות לא הספקתי לקנות שמלה למסיבה לכן באותו יום של המסיבה יצאנו מוקדם ומיד הלכתי לחפש שמלה , עברתי את כל החניות במדרחוב בב"ש (אז לא היה קניון בעיר) לבסוף מצאתי שמלה מאוד חמודה בצבע אדום החלטתי שאני קונה אותה הגעתי הביתה הנחתי את השמלה והלכתי לנוח מעט, לצערי באותו היום הוריי היו מחוץ לעיר והייתי בבית לבד, זכור לי שנרדמתי ופתאום בשעה 21:30 בערך התעוררתי והתחלתי לבכות, התקלחתי והתלבשתי מהר , ונסעתי לבית הספר (הטקס היה באולם הספורט ) וכשהגעתי לא ראיתי אף אחד , נבהלתי נורא והתחלתי שוב לבכות, לבסוף אב הבית נכנס לנעול את האולם והוא ראה אותי בוכה, ואני לתומי שכחתי שמיד בסיום הטקס כולם הלכו לגן אירועים בעיר לחגוג את המסיבה , והוא אמר לי שלא נורא שהפסדתי את הטקס והוא ישמח להסיע אותי לשם.
עד היום אני לא אשכח לאב הבית את העזרה והעידוד שהוא נתן לי.