דורין אטיאס היא האלטר אגו שלי

•  
•  
•  

פה לא תמצאו חנופה. דורין אטיאס | צילום: עדי אורני

לאישה שאני מאוהבת בה קוראים דורין אטיאס והיא מגישה את פינת האופנה בתכנית של גיא פינס. היא מודעת לרגשותיי, אגב. לאחרונה הצטלבו דרכינו באקראי, בסמוך לדלפקו של בר אופנתי והיא נראתה כה יפת תואר שלא יכולתי להחזיק את עצמי. אני לא זוכרת מה היא לבשה כי רוב הזמן הסתכלנו בעיניים, אבל היה קשור לה סרט בשיער באופן המגניב הזה שהזכיר לי ולחברתי את איימי ווינהאוס. לא טריק שהייתי מעזה לנסות על עצמי, אבל עליה זה פשוט נראה נפלא.

האישה הזאת הופכת את העיסוק באופנה לסקסי ומעורר כפי שלא היה פה מעולם. או לפחות מאז שאני עוקבת אחר ההתרחשויות בסצנה המקומית, שזה בערך מאמצע שנות ה-70. דורין אטיאס היא בהחלט ההוכחה הגורפת לכך שהטיפול המקומי באופנה הפך לבוגר, אינטליגנטי ומקצועני.

•  
•  
•  

מישהי חייבת לעשות את העבודה השחורה. דורין אטיאס ועדי אשכנזי | צילום: אורי אליהו

עד שהיא הפציעה – בלונד, שביעות רצון עצמית והיכולת להיות ריקנית וחלולה בו זמנית, היו נתונים שהזניקו אותך למועמדת מובילה לתפקיד הזה של מבקרת אופנה. וגם חנופה גדושה, כמובן. אטיאס לעולם אינה מתחנפת, הפרסונה שלה הלא מושתת על העיקרון שמי שמטיפה לקלאסה צריכה להקדים ולהראות דוגמה.

| יורה לכל הכיוונים |

האופן בו מנתחת אטיאס את הופעתם של סלבריטאים ונבחרת של מתלבשות מתלבטות, תמיד גורם לי להקשיב בריכוז עמוק כדי לא להחמיץ אף מילה. היא לא מבזבזת מילים והיא, כמו שאבא שלי אומר, יורה. לא תמיד אני מסכימה איתה ולפעמים אני מתפתלת בתוכי כשהיא נהיית בוטה ואולי גם קצת אכזרית. לא כל כך הייתי רוצה שהיא תיתן לי ביקורת בונה. אני מפחדת שזה יהרוס אותי.

ואף על פי כן, ברור לי לחלוטין שאלמלא היא, לעולם לא היינו מגיחים מהעידן המתרפס למותגים ולמפורסמים בו דשדשנו בעשורים הקודמים, אז היה נהוג להעליב רק את פשוטות העם שחפצו ב"מהפך". האם ישנו צורך להזכיר שאם אנחנו מבקשות לחשוב על אופנה כעל עיסוק רציני, נהיה מוכרחות מדי פעם לדבר גלויות ולא לעשות הנחות? ובהנחה שסלבריטאים הם מושא לחיקוי בעיקר בתחום הלבוש, מישהי חייבת לעשות את העבודה הזאת ובדיוק כך: באומץ, יושר לב ושובבות. מדובר פה, ככלות הכל, בסוג של אחריות ציבורית.

•  
•  
•  

טעם טוב הוא תכונה נרכשת. דורין אטיאס | צילום: אלעד דיין

| מלחמה אבודה מראש |

יש כמובן בהתאהבות הזאת, שהנצה כבר לפני שנים ותפסה שוונג במהלך הקיץ הזה, יסוד ברור של הזדהות. דורין אטיאס מתפקדת קצת כמו האלטר-אגו שלי. היא אומרת בגלוי וישר למצלמה את מה שאני לא מרשה לעצמי אפילו לחשוב. למשל: שלהתלבש כהלכה זה כן עד כדי כך חשוב. שלהציג את עצמך לראווה בצורה זולה ומגוחכת זה בפירוש אקט לא ממש תרבותי. שטעם טוב הוא תכונה נרכשת והדרך היעילה להתאבזר בה היא להקשיב לביקורת. לא על מנת להיעלב, אלא כדי לנסות ללמוד משהו. נדמה לי שדורין אטיאס בכלל לא מעוניינת ללעוג, זה פשוט חורה לה והאמת, רוב הזמן בצדק.

אני בטוחה שלה, כמו לי, ישנם רגעים שבהם חולף בראשה המשפט בעניין הבגדים שלא הם העושים את האדם. מהאופן שבו היא נוהגת להתלבש – באולפן ומחוצה לו – די ברור לי שהיא לא מתבלבלת. נדמה לי שבעומק לבה גם היא לפעמים מרגישה שייתכן כי זוהי משימה אבודה פה בלבנט. לכן אני מבקשת מפה לחזק את ידיה, עלי והצליפי אחות יקרה, יום אחד כשמורדי הטעם הרע ישליכו אותנו, את כל נשות המשטר הישן לגולאג, נוכל לשבת בצוותא אחרי עוד יום של עבודת פרך, לצפות בטלוויזיה ולומר לעצמנו שעשינו מה שיכולנו כשעוד היה אפשר.