דחלילים, פפיונים וקנדל ג'אנר: שבוע ההוט קוטור בפריז

רגעים ספורים לפני שמתחילים שבועות האופנה בניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז של אופנת הפרט-א-פורטה, מגיח לרגע שבוע ההוט קוטור בבירה הצרפתית המוכיח שוב שהוא האירוע הכי צבעוני, מושקע ועשיר בעולם האופנה. כל המי ומי מתקבצים כדי לגמוע בשקיקה את הפנטזיות שרקמו בקדחתנות באטלייה של בתי האופנה הגדולים ביותר.

נתחיל, איך לא, בשאנל. כמו תמיד, התפאורה הייתה מושקעת לא פחות מהבגדים. במשך שישה חודשים עבדו על רקע צמחיה עשויה גזרי נייר בצבעים קרירים, שהכילה 300 פרחים מכניים מדהימים שנפתחים ופורחים מול עיני הצופים, ונראתה כאילו נלקחה מציור של גוגן.

על הרקע, שחלק מבאי התצוגה הגדירו כסוג של גן עדן עתידני, סיפר קרל לגרפלד כי ״אולי זה עולם שמלכתחילה מעולם לא נברא״. מסתבר כי הרעיון לתצוגה הגיע אליו בפתאומיות. ״בוקר אחד ישבתי במיטה וראיתי את זה לשניה אחת״.

השואו של לגרפלד התחיל בשני גננים חסונים עם מיכלי השקיה שהשקו את הצמחייה בטרריום החלומי הזה, ונתנו את אות הפתיחה לפריחה מאפור לצבע ולתחילת התצוגה. תימת הגינון המשיכה עם החצאיות, החולצות והז׳קטים שעוטרו באפליקציות פרחים ובעזרת כובעי גינה רחבי שוליים במראה דחלילי שעוטרו בבדי טול עדינים.

בד הטול השחור חזר שוב ושוב על עיניהן של הדוגמניות, מה שיצר קונטרה מעניינת לצבעי הפסטל האביביים שאפיינו את הקולקציה. לגרפלד סיפר כי יש בקולקציית הקוטור לא מעט ישן עם חדש, כשהוא שומר את מה שטוב בבית האופנה ושוכח את מה שפחות.

בין הדוגמניות על המסלול המעוגל נראתה גם קנדל ג׳אנר, כיאה למוזה החדשה של מיסייה לגרפלד. האחות הגדולה קימי ואמא קריס, אם תהיתם, עודדו מהשורה הראשונה.

בבית דיור הלכו על כיוון ארכיטקטוני ותעשייתי עם הומאז' מרגש לדיוויד בואי. ״בואי הוא זיקית״ אמר המעצב רף סימונס. ״הוא תמיד ממציא את עצמו מחדש אבל הוא גם התגלמות של משהו נוסף. מעבר להיותו אדם, הוא גם אידאה, כפי שדיור הוא יותר מכריסטיאן דיור עצמו".

סימונס, שנאמר עליו שהוא מנסה לחרוג מהגבולות המאוד נשיים של בית האופנה, הציג צלליות גרפיות מאוד בצבעים בועטים, כאשר הדוגמניות צעדו בסביבה מתכתית שנראתה כמו אתר בניה עתידני. המוזיקה של בואי ליוותה את התצוגה, בכרונולוגיה שהציגה את התפתחותו כמוזיקאי וכזיקית, כשהבגדים נתנו לכך ביטוי נוסף. הפלסטיק והוויניל כיכבו ברבים מהאאוטפיטים והנעליים, לצד פריטים שנראו כאילו נשאבו היישר מארכיון דיור של שנות החמישים והשישים.

בין יושבי השורה הראשונה היה אפשר להבחין בפרזנטורית דיור ביוטי, נטלי פורטמן ובעלה הכוריאוגרף, בנג'מין מילפייה, השחקנית הצעירה אליזבת' אולסן, מעצב האופנה אזדין אלייה ומיטב הפאשניסטות ונשות האולגירכים שיכולות להרשות לעצמן שמלת קוטור של דיור.

בניגוד לשאנל ודיור, דונטלה ורסצ׳ה לא הלכה על תפאורות מיותרות ונתנה לבגדים לדבר, או באופן מדוייק יותר, לעור שבין הבגדים. תצוגת אטלייה ורסאצ'ה הייתה מלאה בשמלות לשטיח האדום עם פאנלים שקופים, בעלות שסעים וחיתוכים נדיבים שיצרו צלליות גרפיות, דרמטיות וחושפניות.

בשורה הראשונה ניתן היה לראות את ג׳יין פונדה, ג׳סיקה צ׳סטיין, גולדי הון ובתה קייט האדסון, שלבשה בגד שהתכתב עםהקולקציה החדשה, אך כיסה את גופה בקושי רב. על המסלול התהלכו דוגמניות מצליחות במיוחד כמו ג׳ואן סמולס ולינדסי וויקסון, כשאת התצוגה סגרו קרלי קלוס, אווה הרציגובה ואמבר וואלטה, שלבשו את השמלות ובגדי הגוף החושפניים והמאתגרים ביותר. פרט למחשופים הציגה ורסצ׳ה ידע במדיה חברתית עם שלוש שמלות עם סמלי אמוג׳י מנצנצים, שקיבלו ביקורות פחות נדיבות מהמבקרים.

תצוגה נוספת שזכתה לפרסום רב הייתה זו של המעצב האיטלקי ג'יאמבסטה וואלי. את קולקציית הקוטור לאביב ביסס על שתי איקונות אופנה שלא יכולות להיות יותר שונות זו מזו – קוקו שאנל וג'ניס ג'ופלין. משאנל לקח את הז'קט הקטן שהושפע מהמלתחה הגברית, בעוד שמג'ופלין שאל את מראה השכבות ושבירת המוסכמות, כמו שמלות קוקטייל מעל מכנסיים.

הפריטים שהוצגו נעו בתוך קשת צבעים פסטלית עם נגיעות שחורות ונוצצות, בשילוב האקססורי הכי רותח של שבוע הקוטור – בד טול שחור על העיניים. אל הכיסוי הדרמטי נוסף פפיון שחור, כמעין איזון בין הפאתוס למתוק. גם פה, כמו אצל שאנל, נראה הטיפול באפליקציות פרחים על גבי הפריטים. השמלות קיבלו נפח מרשים, אך כזה המצליח להחמיא לגוף הנשי, ואלו בדיוק השמלות שמהן עשויים חלומות.