טובות השתיים: מעצבות ביחד ונשארות חברות טובות

| "ידענו שיש ביננו חיבור נדיר": הבנות של אלף אלף |

איילת הרמל, 34, ואפרת לוין, 36, בעלות המותג "אלף אלף" המציע קז'ואל ייחודי ומוקפד. הוציאו קולקציה ראשונה ב-2006. החנויות שלהן ממוקמות במתחם בזל, תל אביב ובמתחם נגה, יפו.

"הכרנו ב'לינק', בית קפה בירושלים בו מילצרנו. מיד היה חיבור ביננו. משהו באנרגיה היה דומה, אבל לקח כמה זמן עד שהפכנו לחברות".

מתי החלטתן לפתוח את העסק?
אילת: "בשנה השנייה של אפרת בבצלאל בניתי את תיק העבודות שלי לקבלה ללימודים. יום אחד נפגשנו ובלי שתכננו התחלנו פשוט לשחק ולעצב ביחד. יצאו מזה דברים מעניינים שתורגמו בהמשך לעיצובים. התחלנו למכור אותם בסביבה הקרובה והתגובות היו אדירות. גמרנו את המלאי הראשוני ומצאנו את עצמנו מנסות לעמוד בקצב הביקוש".

אפרת: "הרעיון להתחבר בהמשך ולעשות את זה 'כמו שצריך' תמיד היה באוויר. כשלוש שנים מאז שהתחלנו לעצב, אילת סיימה את הלימודים ואני הייתי בטיול בחו"ל, ואז קיבלתי ממנה טלפון. היא אמרה שהיא נמצאת מול סטודיו יפה שיכול להתאים לנו במתחם נגה ביפו. היא שאלה מה דעתי לגבי השכרת מקום משותף שבו נתחיל לעבוד יחד – בשיחה טרנס אטלנטית נפל הפור והוחלט להתחיל דרך משותפת, עם חלל שמיועד לכך והשקעה של100%. כבר ידענו שיש לנו חיבור נדיר של הבנה והשלמה בראייה והתפיסה העיצובית שלנו".

מה אמרה הסביבה על ההחלטה לפתוח עסק יחד?
"ההחלטה שלנו לפתוח עסק משותף הייתה מאד עצמאית, התחלנו את הדרך בהלוואה של 'קרן שמש' שאפשרה לנו לצאת כבר בפעם הראשונה עם קולקציה שלמה ומלאה כמו שרצינו. בהתחלה הרגשנו שהסביבה לובשת את הבגדים שלנו כאילו כדי 'למלא את חובתם' לתמוך בנות, היום אנחנו יודעות שהן גם פשוט אוהבות את הבגדים ולובשות אותם כי הן מחוברות לסגנון שלנו".

•  
•  
•  

אלף אלף | צילום: גיא כושי ויריב פיין

מהי חלוקת העבודה ביניכן?
"העיצוב נעשה בתהליך משותף, פינג פונג כזה של רעיונות, תגובות ושיפורים. לא תמיד יש הסכמה אבל אנחנו יודעות שזה חלק מנקודת החוזק שלנו ולא מוותרות על זה. יש מצבים שמתווכחים ורבים עד שאחת משכנעת את השנייה, ולפעמים פשוט כבר יודעים לסמוך על האינטואיציה והבחירה של אחת מאתנו. משפט שגור הוא: 'אם את אוהבת ומאמינה בזה, אני הולכת איתך גם אם אני לא רואה את זה'. אבל באמת אנחנו דומות מבחינה עיצובית, תמיד מצחיק לראות איך זה שאם כל אחת מאתנו בנפרד תדפדף במגזין או בקולבים בחנות אופנה, בסופו של דבר נצביע כמעט תמיד על אותו הפריט שתפס לנו את העין".

איך פותרים ויכוח על משהו שאתן לא מסכימות?
"מריבות הן משהו טבעי בעסק כל כך אינטנסיבי, אבל זה יחסית נדיר מכיוון שחוסר הסכמה מבחינתנו זה לא מריבה אלא פתח לדיון ושכנוע. מריבה היא לרוב תוצאה של מתח שצריך פשוט לפרוק, מוציאים עשן וחוזרים לשגרה. יש גם הרבה שיחות והבהרות, לפעמים צריך לשבת מחוץ לסטודיו בסביבה שקטה ונטולת משימות ולדבר על הדברים. מדובר בעסק מאד נשי עם כל האמוציות אבל גם עם החוכמה של תקשורת והבנה בכל מצב".

כמה שעות ביום אתן מבלות יחד?
"לפעמים אנחנו צוחקות שאנחנו כמו זוג רואות אחת את השניה יותר מבני זוג אפילו. אנחנו מתראות על בסיס יומי לכל אחת יש מלא עניינים לטפל בהם ולפעמים קשה למצוא זמן 'שלנו'. התחלנו לייצר אותו באופן 'מלאכותי' ויש לנו פגישות וישיבות רק שלנו בלי העובדות. ויש כמובן את החברות, אף פעם לא נגמר לנו על מה לדבר ולחפור".

מאמינות שתישארו יחד לעד?
"אנחנו מאמינות במה שבנינו ובחברות שלנו ויש לנו תכניות לעוד הרבה שנים, כך שנראה שנהיה ביחד עוד הרבה זמן".

•  
•  
•  

Sugardaddy, מאיה גיגי ולי נרובאי-לנגר | צילום: יח"צ

| "הכל אפשר לפתור במכות": הבנות של Sugardaddy |

מאיה גיגי (35) ולי נרובאי-לנגר (36), פתחו את "שוגרדדי" כמותג טי שירטים חצוף ומחתרתי ובהמשך הוסיפו קולקציות קז'ואל, ליין מחויט ואקססוריז. הקולקציה הראשונה נוצרה ב-2008, החנויות שלהן ממוקמות בקניון רמת אביב וברחוב שינקין בתל אביב.

איך הכרתן?
"הכרנו דרך האקסים שלנו, שהם חברים הכי טובים מילדות".

איך החלטתן לפתוח את העסק?
"חלמנו על זה ובסוף יצרנו את זה. הבנו שעולם ההשראות שלנו ממש דומה, ושאנחנו מאמינות שבעולם האופנה חסרים דברים שאנחנו רוצות ליצור".

מה אמרו המשפחה והחברים על ההחלטה?
"פרגנו תמכו מהתחלה ועד היום".

מה אתן הכי אוהבות אחת אצל השניה?
שתיהן: "את הנעליים ואת הטירוף".

מהי חלוקת העבודה ביניכן?
"מאוד ברורה: יש לנו עולם ושפה שבו אחת מתחילה והשניה מסיימת לסירוגין".

כמה שעות ביום אתן מבלות יחד? אתן מדברות גם אחרי שעות העבודה?
"עד שנולדו הילדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, ולאחר שנולדו הילדים אנחנו 'מסתפקות' בערך בשש שעות ביום".

איך פותרים ויכוח על משהו שאתן לא מסכימות?
"בסערה, ובסוף בשיח".

על מה בעיקר אתן רבות? ואיך אתן משלימות?
"על מה שזה לא יהיה, הכל אפשר לפתור במכות".

מאמינות שתישארו יחד לעד?
"חוץ מהמוות, שום דבר הוא לא לנצח".

•  
•  
•  

שוגרדדי | צילום: יח"צ

| "אנחנו מדברות כל יום ונפגשות פעמיים בשנה" – הבנות של TWO A |

ענת שפירא (40), עיינה פישמן (37), בעלות מותג התכשיטים TWO A, נוסד ב-2010 ומאז לצמד נקודות מכירה מסביב לעולם, מאירופה ועד ארה"ב.

ענת מגיעה מתחום של חינוך מיוחד ועיינה מעולם האדריכלות. "היינו שכנות, וגידלנו יחד את הילדים. כך הכרנו לפני כעשור ומאז שהפכנו לחברות. לפני מספר שנים החלטנו לצאת לחופשה יחד, לנקות את הראש. הזמן השקט של שתינו לבד הוליד תכשיטים שיצרנו לעצמנו, חזרנו הביתה והזמנות הגיעו כאילו מעצמן. מפה לאוזן נולד הביקוש, והשאר היסטוריה".

•  
•  
•  

TWO A, מימין לשמאל: ענת שפירא ועיינה פישמן | צילום: יח"צ

מהי חלוקת העבודה ביניכן?
"עיינה עברה לפני כשנתיים להתגורר בקנדה, אז דברים השתנו. אנחנו מוכרות כרגע בישראל, קנדה, ארצות הברית ואירופה. בעקרון, כל אחת מאתנו מנהלת את המדינה שלה – עיינה אחראית על השוק הקנדי, המשרד והעובדות שם, ענת אחראית על השוק הישראלי והעובדים בארץ. זה בעצם שילוב של שתינו, אנחנו מכינות אחת לשנייה חומרי גלם ועובדות עם אותם ספקים כמובן שאנחנו מנהלות ביחד את העיצוב, הכנסת הקולקציות החדשות ותערוכות מחוץ לישראל וקנדה. אנחנו נפגשות כמה פעמים בשנה ומדברות כל יום בטלפון ובסקייפ, אם יש משהו שאחת לא אוהבת הוא לא ייכנס לקולקציה".

מה אמרו המשפחה והחברים על ההחלטה לפתוח יחד את העסק?
"הבעלים, המשפחה כולה והחברים, כולם צעדו איתנו בדרך החדשה ופרגנו לנו".

כמה שעות ביום אתן מבלות יחד?
"אנחנו מדברות כל יום ונפגשות פעמיים בשנה למשך שבוע".

איך פותרים ויכוח על משהו שאתן לא מסכימות?
"למען האמת, אנחנו כמעט לא רבות. למדנו במהלך הדרך לקבל את השונות שלנו ומכילות חוסר שביעות רצון. אבל כשאנחנו כן רבות, תחילת הפתרון הוא בוויכוח, וסיומו בהסכמה שלא תמיד אפשר להסכים על הכל".

•  
•  
•  

TWO A | צילום: אלכס פרגמנט

| "יש אנשים שרק מחכים ליום בו נפרד או נתעייף": הבנות של מיס גיישה |

אורית שלי (28) ומורן מדר (29), בעלות מותג בגדי הערב "מיס גיישה". המותג הוקם בשנת 2003, ובשנת 2006 נפתחה חנות ראשונה, ברחוב בעלי מלאכה בתל אביב. כיום למותג חנות אחת, ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

"הכרנו בבית ספר תיכון בעיר הולדתנו רמלה והפכנו מיד לחברות טובות. רק בגיל 21 היה ביננו פיצוץ ולא דיברנו כמעט שנה עד שנפגשנו במבחני כניסה על המדרגות של שנקר. סיבת הריב הייתה, באופן שמאוד לא מתאים לנו, בגלל בחור. יחסינו היו טעונים ועם זאת התגעגענו מאוד אחת לשנייה ולחברות בינינו. לכן החלטנו לשלב כוחות".

מתי החלטתן לפתוח את המותג?
מורן: "בתקופה שלא דיברנו, כל אחת התפתחה לכיוון אחר. אורית למדה קורס תדמיתנות של שנה ולקחה מורה פרטית והחלה לתפור בביתה, אני עיצבתי טי שירטים לגברים ושיווקתי את הקולקציה. במקביל למדתי בסטודיו6b וכאמור, החלטתי למבחנים של שנקר. לבסוף התקבלתי ללימודי טקסטיל והחלטתי לא ללכת. אז נפגשנו על המדרגות כאמור, וחזרנו להיות חברות. שאלתי את אורית כמה כסף יש לה להשקיע, ואני אשים את אותו הסכום. היא אמרה: '2,000 ש"ח'. וכך יצאנו לנחלת בנימין עם 4000 ש"ח, קנינו בדים ביחד תפרנו במרתף ברמלה. החלטנו על השם 'מיס גיישה', אישה רבת יכולות וכישורים, ויצאנו לדרך".

•  
•  
•  

מיס גיישה, מימין לשמאל: מורן מדר ואורית שלי | צילום: אלירן אביטל

מה אמרה הסביבה על ההחלטה לפתוח עסק יחד?
"עד היום יש אנשים ששמחים מאוד בשבילנו על העסק העצמאי, ויש אנשים שרק מחכים ליום שנפרד או נתעייף".

מהי חלוקת העבודה ביניכן?
"אורית אחראית על הלו"ז, תופרים וגזרות. מורן אחראית על ניהול , בנקים, יצירת קשרים עם קניינים בעלי בוטיקים, בדיקת טיב בדים. ביחד אנחנו חושבות על השראות קולקציות, קונספט גזרות, צרכי שוק, בחירה של בדים ואישור דגמים".

אתן רבות הרבה? על מה בעיקר?
"אנחנו רבות על בחירה של חומרים וטיבם ועל החלטות חשובות כמו מיקום והשתלבות בבוטיקים. אנחנו משלימות באס אם אסים, אנחנו לומדות להתפשר. הבנו שלא תמיד כל אחת משיגה את מבוקשה. עם השנים למדנו לדבר על הבעיות ושהקשר שלנו יותר חשוב מכל דבר. ההתנהלות שלנו כחברות ובדרך לצמיחת העסק, משולה להורים עם ילד שמטרתם שיגדל ויתפתח פיזית ונפשית, אך ללא הורים חזקים ותומכים, זה לא יקרה".

מה אתן אוהבות אחת אצל השניה?
מורן אוהבת אצל אורית: "שהיא אוהבת את העבודה, אני מרגישה שיש לי פרטנרית שדומה לי. אני אוהבת את שמחת החיים שלה, רוח הלחימה, חוסר הטקט שלה והשאפתנות שלה".

אורית אוהבת אצל מורן: "היכולת שלה לעשות דברים בשלמות וזריזות ולחזות אותם מראש. כל נושא שהועבר לטיפולה, אני יכולה להיות רגועה שהוא נעשה על הצד הטוב ביותר. דבר נוסף הוא הדאגה שלה אלי והאכפתיות היומיומית, השיתופיות שלה וההסתכלות על השותפות שלנו כעל אדם אחד עם מטרה אחת".

כמה שעות ביום אתן מבלות יחד? אתן מדברות גם אחרי שעות העבודה?
"אנחנו מבלות תשע שעות ביחד ביום, מדברות מספר פעמים בלילה וגם מוקדם בבוקר"

מאמינות שתישארו יחד לעד?
"לגמרי כן, יש בינינו חיבור של קארמה".

•  
•  
•  

מיס גיישה | צילום: רייצ'ל הרמן

| "הכרנו דרך הילדות שלנו": הבנות של BEADART |

ניצה יראל (50) ואורלי ארנון אסיף (51), בעלות מותג התכשיטים והאקססוריז BEADART . נוסד בשנת 2000, למותג חנות במתחם בזל, תל אביב והן עתידות לפתוח חנות נוספת במתחם שרונה.

"הכרנו דרך בנותינו הבכורות. אז הן היו בכיתה א', היום הן כבר אחרי צבא. אנחנו חברות כבר 15 שנה. גילינו שיש לנו תחומי עניין משותפים, שתינו מגיעות מתחום של עיצוב וצורפות והחלטנו להתחיל לייצר יחדיו תכשיטים, איך שהוא זה התגלגל בסופו של דבר לעסק".מהי חלוקת העבודה ביניכן?
"אנחנו משתדלות לחלק את העבודה ביננו את העבודה כאשר אחת אחראית על היצור והשנייה על החנויות וכח האדם בחברה. החלטות חשובות תמיד מתקבלות יחד".

על מה אתן רבות בעיקר?
"בתחום העיצוב אין לנו הרבה מחלוקות, דווקא עיקר המריבות הן על דרכי ניהול העסק. אנחנו אף פעם לא מגיעות לריב בו צריך 'להשלים', ובדרך כלל הפשרות הקטנות שלנו נעשות דרך כוס קפה וקרואסון".

מה אתן הכי אוהבות אחת אצל השניה?
אורלי אוהבת בניצה: "את חוש ההומור שלה, ההתמדה היסודיות והירידה לפרטים בכל דבר".

ניצה אוהבת באורלי: "היא אופטימית חסרת תקנה, יודעת לפרגן ונותנת הרבה מרחב פעולה".

כמה שעות ביום אתן מבלות יחד?
"אנחנו מבלות יחדיו המון שעות. מדברות גם אחרי שעות העבודה, כי לעצמאים אין דבר כזה 'אחרי שעות העבודה'. לפני קולקציה חדשה אנחנו יחד גם בלילות ובשבתות".

•  
•  
•  

Beadart | צילום: אלון שפרנסקי