אילו התלבושות יכלו לדבר: זוהר הוליוודי בסרט "הארטיסט"

•  
•  
•  

מצליחים להגיד הכל בלי אף מילה. הארטיסט | צילום: יח"צ

עם הגעתו לאקרנים בארץ וצעד וחצי לפני האוסקר, רצינו לבדוק מה המהומה סביב הסרט "הארטיסט". באופן כלל לא מפתיע, עיקר המז'יק התגלה באגף ההלבשה. הסרט הוא שיר הלל  להוליווד הצעירה, לברנשים משופמים ולכוכבות זוהרות שצבעו את המסך בסטייל שחור-לבן. אבל "הארטיסט" הוא גם מזמור קינה למדיום בידורי שנכחד מן העולם ועימו גם אותם כוכבים.

גיבור הסרט הוא ג'ורג' ולנטיין (ז'אן דוז'רדן), כוכב ראינוע נערץ בסוף שנות ה-20. ולנטיין מקבל כאפה מצלצלת ברגע בו הסאונד נכנס לסרטים, הוא מבין שהוא כבר אולד ניוז וצריך לפנות את הדרך לפרצופים חדשים. המלתחה של ולנטיין משתנה בהתאם למצבו: החליפות היוקרתיות ונעלי האוקספורד המבהיקות נאלצות להימכר בשל קשייו הכלכליים, ואפילו השפם החגיגי שלו מאבד מתהילתו. נפילתו של ולנטיין נמצאת בסימטריה הפוכה לעלייתה של פפי מילר (ברניס בז'ו), כוכבנית צעירה בדרכה לתהילה, בה הוא מתאהב. התלבושות שלה הופכות יקרות ככל שהיא מתפרסמת, ומעילי פרווה ושמלות מנצנצות הם בגדי הקז'ואל החדשים שלה.

•  
•  
•  

לפני הנפילה הגדולה. הארטיסט | צילום: יח"צ

| הרבה לפני מרילין מונרו |

"ברגעי השיא של הדמויות, כאשר הן היו בתקופת התהילה שלהן, ניסינו לייצר קונטרסט תוך שימוש בבדים וטקסטורות בוהקות ש'עוברות' בשחור לבן", הסביר מארק ברידג'ס, מעצב התלבושות בסרט, ושועל ותיק בעסק עם הפקות כמו "לילות בוגי", "שאיפות" ו"זה ייגמר בדם". "ברגעי השפל שלהן ייצרנו מראה יותר מונוכרומטי וחסר ברק", הסביר.  ברידג'ס חיפש תלבושות תקופתיות, אך הבדים היו עדינים מכדי להשתמש בהם. "היה מאוד קשה לייצר מלתחה אותנטית, מאחר והחומרים שהשתמשו בהם בעבר אינם קיימים יותר. ואם קיימים הבדים, הם קרועים ובלויים". לכן החליט לתפור העתקים של תלבושות מאותה תקופה, בהשראת הכוכבים הזוהרים של הטוונטיז.

•  
•  
•  

הנשים מתחילות להשתחרר. הארטיסט | צילום: יח"צ

•  
•  
•  

העתקים של תלבושות הכוכבים משנות ה-20. הארטיסט | צילום: יח"צ

הרבה לפני מרילין מונרו או בריז'ט בארדו, כוכבי הסרטים האילמים של הוליווד כמו ליליאן גיש, מארי פיקפורד, דאגלס פייברנקס, לואיז ברוקס, ג'ון גילברט, צ'רלי צ'פלין, בסטר קיטון וג'ואן קרופורד, היו שמות מוכרים ונערצים בכל בית. ממש כמו קולנוע בן זמננו, גם הם הפכו לאיקוניי סטייל שהכתיבו טרנדים. לעיתים קרובות הכוכבים החליטו בעצמם מה ללבוש בסצנות מסוימות. ולרוב אף נהוג היה להשתמש במלתחה הפרטית של השחקנים, ממש כמו סרט סטודנטים בשנה א'.

•  
•  
•  

לא תתפסו אותו בלי ברילנטין בשיער. ג'ורג' ולנטיין כוכב הארטיסט | צילום: יח"צ

| משופמים ושרמנטים |

"ג'ורג' ולנטיין הוא שילוב של דאגלס פיירבנקס וג'ון גילברט, עם השפם הקטן והשיער הכהה", מסביר ברידג'ס. דאגלס פיירבנקס היה כוכב סרטי האקשן מספר אחת באותם ימים. הוא כונה "המלך של הוליווד"- כינוי שירש אחריו השחקן קלארק גייבל. פיירבנקס שילב קוליות עם אלגנטיות, ולא היה מצב לתפוס אותו בלי נעלי אוקספורד מבריקות ושיער מלא ברילנטין. מלבד היותו חתיך הורס ושרמנטי הוא היה אמן, והיה בין הראשונים שהבינו כי האולפנים כולאים אותו בכלא יצירתי. פיירבנקס ועוד מספר אמנים, ביניהם אשתו מארי פיקפורד וצ'רלי צ'פלין, התאגדו ופתחו את חברת ההפקה וההפצה "יונייטד ארטיסט".

•  
•  
•  

הקזנובה של תקופתו. ג'ון גילברט | צילום: גטי אימג'ס

ברידג'ס מספר בראיון לאתר "Clothes On Film" כי בסצנה בה ולנטיין יוצא מהרכב לכיוון האולפנים הוא לבוש אחד לאחד כמו ג'ון גילברט בסרט "Show People". גם העלילה ב"ארטיסט" מזכירה מאוד את סיפור חייו של ג'ון גילברט. גילברט היה הגבר שנשים אהבו לאהוב, אפילו יותר מרודולף ולנטינו – הקזנובה של אותה התקופה. היה לו רומן עם גרטה גרבו, והאגדה מספרת כי גרבו חטפה רגליים קרות והותירה אותו לבד בחופה. אך הבעיה הגדולה ביותר שלו החלה עם כניסת הסאונד. גילברט, בדיוק כמו ולנטיין שלנו, נותר מחוסר עבודה. הקול שלו היה גבוה ו"ציף ציף" מדי, ולא תאם לדימוי הגברי ששידר. הוא התמכר לטיפה המרה, בריאותו התדרדרה והוא הלך לעולמו בגיל 39 בלבד.

| משוחררות ונהנתניות |

גם דמותה של הצלע הנשית ב"ארטיסט" שואבת השראה מדמויותיהן של כוכבות הוליוודיות מאותה תקופה. בתקופת פוסט מלחמת העולם הראשונה הייתה תחושה שהכל עומד להתהפך, ובאמצעות המדיום החדש, הקולנוע, התחיל להתפשט הרעיון שהאישה האידיאלית היא אנדרוגינית. נשים נפטרו מהמחוכים, מהשיער הארוך ומהשמלות התפוחות ובמקומן הופיעו שמלות משוחררות ושיער קצר.

הכינוי לאותן בחורות נהנתניות שחגגו במסיבות עם שמלות עם מותן משוחרר, פרנזים בתחתית ונעלי מרי ג'יין, היה נערות הפלאפר. מאחורי לוק הפלאפר עומד רצון עז לחירות ולשינוי והשחקניות ההוליוודיות הובילו את אותה מגמה.

•  
•  
•  

מסע יח"צ עצמי במועדונים. ג'ואן קרופורד | צילום: גטי אימג'ס

השחקנית לואיז ברוקס הפכה לסמל שחרור חברתי ומיני, והיא זו שהביאה לנו את תספורת ה"בוב" המפורסמת. ברוקס גילמה את אידיאל האישה המודרנית והמשוחררת באופן מושלם עם אורח חיים חסר עכבות ורווי אלכוהול והייתה דיווה אמיתית.

| האיט גירל הראשונה |

גם שתי השחקניות המהוות את עיקר ההשראה לדמותה של פפי מילר, השתמשו באופנת הפלאפר כדי לשווק את עצמן. ג'ואן קרופורד התקבלה לאולפני "MGM" באמצע שנות ה-20 והבינה שכדי להתקדם לתפקידים יותר מרכזיים עליה לשווק את עצמה ויצאה במסע יח"צ עצמי כנערת פלאפר במועדוני לילה. קרופורד שתתה, ציחקקה עם האנשים הנכונים ומיתגה את עצמה כבחורה הקולית ביותר עלי אדמות.

השנייה, היא קלרה בואו אשר פרצה לתודעת הציבור בסרט "איט" בשנת 1927, ועליה הומצא המושג "איט גירל". "'איט' היא תכונה המושכת אנשים אליך כמו מגנט", הסבירה אלינור גלן, הסופרת שכתבה את הרומן עליו מבוסס הסרט. "אם את אישה, את תשיגי את כל הגברים, אם אתה גבר, תשיג את כל הנשים". בו הייתה למעשה ה"איט גירל הראשונה" והשאר היסטוריה.

•  
•  
•  

ה"איט גירל" הראשונה. קלרה בואו | צילום: גטי אימג'ס