חדשות FF

ציפי סיקסטיז: זוכרים את המכנסיים שכולנו לבשנו?

בסוף הניינטיז ותחילת שנות ה-2000 היה שם אחד עליו הייתה הסכמה בכל הנוגע למכנסיים – ציפי. יצאנו לחפש את האישה שמאחורי החנות המיתולוגית וחזרנו עם מנה גדושה של זיכרונות מתוקים מהעבר. "הייתה עלייה לרגל אבל זה היה מעבר לכסף, היו פה בני אדם"

מאת  | ‏ 19 ספטמבר 2017

ציפי והמכנסיים האגדיות (צילום: אמיר מנחם)

ציפי והמכנסיים (צילום: אמיר מנחם)

נראה שמי שגדל בסוף שנות ה-90 הצליח לפסוח על בהלת המותגים. בנטון כבר לא הייתה רלוונטית, והשמות הגדולים, שהיום הפכו לסטנדרט בקרב בני נוער, עדיין לא היו בתמונה. אבל בכל הנוגע לאגף המכנסיים הייתה הסכמה על שם אחד – ציפי סיקסטיז. כל הבנות, וגם חלק מהבנים, היו לובשים מכנסי אריג מתרחבים בסגנון שנות ה-60, פרי ידה של קוסמת הווינטג' שעל שמה היו קרויים.

החנות עמוסת מכנסי הפדלפון ביפו הייתה אבן שואבת למשלחות של תיכוניסטים שהיו נוהרים וגודשים אותה. "זה היה מקום מפגש. לא היה אז פייסבוק ולא פרסמתי, הכל עבר מפה לאוזן", מספרת ציפי, "אנשים היו מגיעים לכאן לא רק כדי לקנות אלא בשביל להכיר חברים ולספוג את האווירה. גם המכנסיים עצמם היו לא רק מכנסיים. לכל אחד מהם הייתה זהות משלו וכל לקוח קיבל בדיוק את המכנסיים שמתאימים לו. בגלל זה כולם היו מרוצים".

לא רק מכנסיים (צילום: אמיר מנחם)

לא רק מכנסיים (צילום: אמיר מנחם)

מה את זוכרת  מהימים האלה?
"אלה היו זמנים תמימים, טובים. בנות היו מגיעות עם מאתיים שקל שהספיקו בדיוק לארבעה זוגות מכנסיים, לא חשבו אפילו על הכסף שיעלה האוטובוס בדרך חזרה. הייתי צריכה לעשות להן הנחה כדי לא יתפסו טרמפים. מצד שני ידעתי לשים גבולות. היו בחנות חוקים ברורים ומדי פעם נאלצתי לעשות גם סדרת חינוך. אם הייתי תופסת מישהו מנסה לגנוב מכנסיים היו לו שתי אופציות - או שאני קוראת למשטרה, או שהוא כותב מכתב התנצלות ומקריא אותו מול כולם. אחרי הפדיחה הזאת הם לא היו עושים את זה יותר לעולם".

למה החלטת לסגור את החנות האגדית?
"צריך לדעת מתי להפסיק. הייתה עלייה לרגל אל החנות, אבל זה היה מעבר לכסף. היו פה בני אדם, נוער טוב. הייתי מכירה את הלקוחות באופן אישי - אני זוכרת חבורת נערות שהייתה בורחת מבית הספר ויושבת איתי ימים שלמים, ההורים שלהן היו מרוצים כל עוד הן כאן, הם אמרו שזה עדיף. נערה אחרת סבלה מאנורקסיה ואבא שלה היה מבטיח לה שאם תאכל הוא יביא אותה לכאן ויקנה לה מכנסיים. הייתי עושה לה הרצאות בכל פעם עד שהיא יצאה מזה. אבל לאט לאט זה גדל, פתחתי עוד סניפים בארץ ואפילו בדקתי אפשרות להתחיל לייצר בסין בגלל הכמויות. פתאום הרגשתי שזה הפך להיות עסק. התחלתי לעבוד כמו מכונה וכבר לא מצאתי את עצמי בתמונה הזאת".

מוקד עליה לרגל (צילום: אמיר מנחם)

מוקד עליה לרגל (צילום: אמיר מנחם)

היום ציפי נמצאת במקום אחר לגמרי. משדרות ירושלים היא עברה אל רחוב עולי ציון 15 בלב שוק הפשפשים, וכיום היא מפעילה חנות קטנה וסולידית לבגדים ואביזרים יד שניה ובמקביל מציעה שירותי תפירה ותיקונים בהזמנה. מכנסיים בודדים בסגנון המזוהה אתה עדיין יש בנמצא, למרות שרובם אבדו בשיטפון שהציף את החנות המיתולוגית.

את הפלקטים העמוסים במכתבי תודה שהיו תלויים על הקירות ציפי שומרת מקופלים מאחור אבל בהישג יד, לצד ארגזים רבים מלאים בתמונות והגיגים של לקוחות מרוצים. היא שולפת אותם ומקריאה לי שיר הלל שכתב אחד מהם: "גם הערס וגם ההיפי, קונים מכנס רק אצל ציפי. לכסף אין כאן משמעות, העיקר זה שתצא מבסוט", ותוהה בקול רם איפה הוא היום. מאחר ואין לציפי חשבון פייסבוק, או אפילו תיבת אימייל לצורך העניין, אני לוקחת יוזמה, מוצאת את הבחור ומראה לה תמונה. "איזה ילד יפה", היא ממלמלת בתדהמה.

שומרת ארגזים של מכתבי תודה מלקוחות מרוצים (צילום: אמיר מנחם)

שומרת ארגזים של מכתבי תודה מלקוחות מרוצים (צילום: אמיר מנחם)

את לא מתגעגעת לתקופת הזוהר של המכנסיים?
"שיניתי קצת את העבודה שלי", היא מספרת. "הייתה לי חברה מצליחה אבל הפכתי להיות משועבדת. את החנות הזאת קניתי כשהחלטתי שאני רוצה לעשות דברים בשקט וברוגע. מה שאני עושה עכשיו זה יותר לעצמי. כל בוקר אני נוסעת על אופניים מחולון לחוף הים, עושה יוגה שלוש פעמים בשבוע ומגיעה לכאן רק בעיקר בתיאום מראש. יש לי בדים, אני עדיין משדרגת ויוצרת. אני שמחה, ויש לי גם זמן להתנדב פה באזור ולשמח אחרים".

ומה את חושבת על האופנה של היום?
"היום האופנה שבלונית, הפכנו לרובוטים. במקום לפגוש אנשים ולנהל שיחה, לתת למי שמולך להתפרנס, כולם עושים קניות באינטרנט והכל נראה אותו דבר. העולם מתפתח אבל איבדנו את האנושיות שלנו. אופנה אמורה לשקף את האופי של מי שלובש אותה ולשמח אותו, זה מה שניסיתי לעשות כשהגיעו אלי ילדים בני 15 וזה מה שאני מלמדת את הבת שלי. אנחנו צריכים לחזור להיות בני אדם". שוטחת ציפי בלהט ומגלה: "מדי פעם כשהמכנסיים המתרחבים חוזרים לאופנה מותגים גדולים פונים אלי בבקשה לשתף פעולה ואני מסרבת. אבל במקור החלום שלי היה לקנות בניין שבו יהיה אפשר ללמד נוער במצוקה תפירה, לתת להם ליצור בעצמם ולמכור את מה שהם עושים. אם מישהו היה לוקח יוזמה כזאת, שהיא מעבר לכסף, הייתי שמחה להתחבר ולהפוך את זה למציאות".

אם לא נזכרתם עד עכשיו, הלוגו יעשה את העבודה (צילום: אמיר מנחם)

אם לא נזכרתם עד עכשיו, הלוגו יעשה את העבודה (צילום: אמיר מנחם)

"צריך לדעת מתי להפסיק" (צילום: אמיר מנחם)

"צריך לדעת מתי להפסיק" (צילום: אמיר מנחם)

"כל לקוח קיבל בדיוק את המכנסיים שמתאימים לו" (צילום: אמיר מנחם)

כל לקוח קיבל בדיוק את המכנסיים שמתאימים לו (צילום: אמיר מנחם)

הייתה עושה סדרת חינוך כשצריך (צילום: אמיר מנחם)

זמנים תמימים וטובים (צילום: אמיר מנחם)

הרגישה שזה הפך לעסק (צילום: אמיר מנחם)

הרגישה שהחנות הפכה לעסק (צילום: אמיר מנחם)

"צריך לדעת מתי להפסיק" (צילום: אמיר מנחם)

החלום הוא ללמד בני נוער לתפור וליצור בעצמם (צילום: אמיר מנחם)

עדיין מוכרת יד שניה ובגדי וינטג' (צילום: אמיר מנחם)

עדיין מוכרת יד שניה ובגדי וינטג' (צילום: אמיר מנחם)

  • היה קסם כשנכנסים לחנות…הייתי בת 14 בפעם הראשונה ומאז שנים קניתי מכנסיים כמעט רק שם
    הייתי נכנסת לחנות ופשוט נדהמת מהאנרגיה המגניבה שהייתה שם!!
    המכנסיים היו מדהימות!! הכל היה לי עור שחור,משבצות ,קורדרוי,
    והמכנסיים האלה נשארו איתי שנים ……………..עד שבאמת לא עלו עליי יותר.

    ציפי זה שם אגדה ללא צל של ספק
    <3 תודה לך

    מאת: מור קונה מאוהבת |‏ 13 באוקטובר 2017 | 10:34
  • היו לי מלאן מכנסיים של ציפי ..מלא קורדרוי פדלפון בצבעים הכי מגניבים
    תמיד הייתי באה וציפי הייתה פשוט מקור השראה
    וזה קרה בניינטיז אז עכשיו עם כל הנוסטלגיה הזאת אני מרגישה קצת מבוגרת <)

    מאת: עדן |‏ 25 בספטמבר 2017 | 22:03
  • כמה אהבתי את המכנסיים שלך..
    שחור, ירוק, סגול לילך עם פס סגול כהה, כחול רויאל וגם טורקיז. והכל יפה יפה יפה ונוח!

    מאת: וואו |‏ 25 בספטמבר 2017 | 21:49
  • אילו זכרונות נהדרים! היתה לי כמות מכובדת של מכנסי ציפי, לכך אחד את הצבע, האופי והסיפור שלו. תקופה נהדרת, כ"כ שמחה שזכיתי לגדול בניינטיז.

    מאת: אתי |‏ 24 בספטמבר 2017 | 17:35
  • לא להאמין הייתי מהחסידות שלך!!! היו לך מכנסיים מגניבים מכל הצבעים ומכל הגדלים אותך לא היכרתי… קניתי רק בחיפה במושבה הגרמנית…. תודה לך על גיל התבגרות מגניב ולבלב

    מאת: יפעת |‏ 23 בספטמבר 2017 | 09:17
  • חנות בלתי נשכחת!

    מאת: שי |‏ 23 בספטמבר 2017 | 00:08
  • ציפי יקרה,
    גם אני ביליתי שעות רבות בחנות שלך ביפו. כל המכנסיים שהיו לי בארון היו פרי יצירתך. את אשה מדהימה עם לב ענק. תודה רבה לך והלוואי ומשהו מהצניעות, התום והפשטות של אותה תקופה עוד יחזור.

    מאת: קארין |‏ 22 בספטמבר 2017 | 10:56
  • עד היום אני זוכרת אותה עומדת על השולחן ומתאימה מכנסיים לעשרות לקוחות בו זמנית. נוסטלגיה מהממת!!

    מאת: הדס בצלאל |‏ 22 בספטמבר 2017 | 08:38
  • אני זוכרת את החנות המטריפה שלך!!! איך היה כיף לרכוש את המכנסיים האלו וההרגשה שהן פשוט יושבות מהמם! לא משנה בכלל מה המידה שלי- שמנמנה יותר או פחות, תמיד הרגשתי מהממת כשיצאתי מהחנות שלך. געגועים לתקופה קסומה

    מאת: לגמרי נוסטלגיה |‏ 22 בספטמבר 2017 | 05:44
  • עכשיו חוזר לתקופה הזו!

    מאת: ציפי את אגדה |‏ 22 בספטמבר 2017 | 00:38
  • ציפי התותחית

    גאה להיות החברה שלך!!!!!
    יפה מגורדון

    מאת: יפה פרידמן |‏ 21 בספטמבר 2017 | 11:04
  • ציפי ,
    הכרנו בים והתחברנו
    את אישה נדירה ומיוחדת

    יפה
    זכיתי!ת

    מאת: יפה פרידמן |‏ 21 בספטמבר 2017 | 10:51
  • וואו, אני זוכרת את החנות של ציפי בכפר סבא!
    אחת החנויות הראשונות שסיפקה מכנסיים מגניבים וצבעוניים גם במידות גדולות, וגרמה לנו הבנות הגדולות יותר, להרגיש כמו כולן, כי כל הרזות לבשו גם כן ציפי, וגם אנחנו השמנות לא קופחנו… (ובשנים הללו לא היה לנו כסף לקנות ב"מתאים לי" לפני שהפכו לML ולא הייתה שום חנות אחרת למידות גדולות!), ותמיד היה בכל מידה ובכל צבע ובמחירים זולים… אכן, נוסטלגיה.
    היום לא הייתי נתפסת מתה במכנסי פדלופון (חולה על סקיני, מה לעשות), אבל וואלה, הייתה תקופה יפה :-)

    מאת: לקוחה מן העבר |‏ 20 בספטמבר 2017 | 17:31
  • יוווו החזרתם אותי אחורה בזמן!!!! בתור ילדה לא מקובלת הייתי קונה אצל ציפי וכולם בשכבה היו נגנבים מאיפה יש לי את המכנסיים האלו. לקנות
    בגדים בתל אביב היו עניין אופנתי חשוב ורק מעטים היו עושים את זה. ציפי היתה פסיכולוגית, מנטורית, אשת חינוך ותמיכה. בזכותה העברתי את התיכון בכייף ובאהבה. אישה צדיקה ומדהימהההה!

    מאת: אור |‏ 20 בספטמבר 2017 | 17:16
  • לא אשכח את החנות וטת חווית הקניה. היה שם ילד חמוד עם משקפיים בשם אורי שבכל פעם כמעט שהייתי מגיעה היינו נפגשים שם במקרה או לא ומחליפים מבטים

    מאת: אחת |‏ 20 בספטמבר 2017 | 15:38
  • אין עלייך בעולם! המכנסיים שליוו את כל ההתבגרות שלי באו מהסניף שלך בהדר…
    מרגש מאוד לקרוא ולהיזכר בתקופה

    מאת: שימי |‏ 20 בספטמבר 2017 | 15:03
  • כמה זכרונות ישנים וטובים… בד הקסם… לא משנה הצבע עכשיו בודקים מידה… איזו אשת על!! המון אהבה ושנה טובה

    מאת: ציפי 60s לנצח |‏ 20 בספטמבר 2017 | 10:50
  • גדול! ״תשבי תקומי, תשבי, תקומי- יסתדר!״

    מאת: נוסטלגיה |‏ 20 בספטמבר 2017 | 10:30

השאירו תגובה