"אם לאנשים דתיים מפריעה אופנה והומוסקסואליות שלא יבואו לתצוגות"

•  
•  
•  

אלון ליבנה והמוזה אלה (צילום: זוהר שיטרית)

בסוף תצוגת האופנה של אלון ליבנה באירוע "ביוטי סיטי", ניגשה אליו אישה דתייה. "היא באה אלי ושאלה אותי אם 'הבחורה עם החזה החשוף, זה בכוונה או בטעות'?", הוא אומר, מתייחס לרגע ההוא בו העלה על המסלול אשה טרנסג'נדרית בעירום מלא, כשבד ורוד עוטף במרושל את גופה. "היא חשבה שאולי החלוק נפל לה תוך כדי צעידה, אבל עניתי לה שלא, זה לא בטעות. ואז היא אמרה 'אף אחד לא חשב על הקהל הדתי?'. מכיוון שאני מנומס ונחמד אמרתי 'תשמעי, זו האמנות שלי, לא עשיתי את זה במטרה לפגוע באף אחד', אבל אחרי זה התעצבנתי. נראה לה באמת  שהיא שואלת אותי מה עם הקהל הדתי?! את באה לתצוגה שלי, תעשי עליי קודם גוגל ותראי אם מתאים לך. אם לאנשים דתיים מפריעה אופנה והומוסקסואליות שלא יבואו לתצוגות. שלא תלך גם למוזיאונים, ושלא תראה טלוויזיה. איך היא מעזה בכלל לפנות אליי?".

אלון, גם לחילוניים גמורים היה פחות נוח עם העירום והרזון הקיצוני של אלה.
"מבחינתי ומבחינת אלה לא קרה כלום", ליבנה אומר ומסתכל על המוזה החדשה שלו. היא מהנהנת בהסכמה. "לקחתי את אלה כי היא מסמלת בעיניי משהו נשי ונדיר, מסקרן ואחר. אני מסתכל על נשים טרנסג'נדריות כסופר וומן. מעבר לתהליך שהן עברו והאומץ, יש שם משהו שמפרה אמנים. אלמודובר מתעסק בזה, גוטייה ואלכסנדר מקווין עסקו בזה. מבחינתי, העליתי את אלה לבמה כאשה לכל דבר, מעבר לזה שהיא נראית מהמם בעיניי. היא גם בחורה אינטליגנטית, לא איזו קולבית שמצאתי".

לא מאמינה שהעלית את אלה עם אפס רצון שיתעסקו במגדר שלה.
ליבנה: "אני לא תמים. הייתה פה התרסה ורצון לחצות גבולות חדשים. גם לא חשבתי שאנשים ישתקו – אנחנו חיים במדינת ישראל, ובחורה עם ציצי בחוץ זה אוי אוי אוי. אבל לא חשבתי שזה יעורר כל כך הרבה שדים. יש גבול כמה אפשר להתעסק בפרובוקציה ולא בבגדים".

אלה: "אנשים בתעשייה מכירים אותי ותל אביב זה מקום קטן וזה התפשט כאש בשדה קוצים. זה הצחיק אותי. תיארתי לעצמי שיהיו תגובות, אנשים הם צפויים ולא מתוחכמים, אבל עליתי לבמה ולא ראיתי אף אחד ממטר. באתי לחגוג את הגוף שלי, והרגשתי מהממת. אז שכולם ישבו ויצקצקו".

•  
•  
•  

אלה צועדת על המסלול של אלון ליבנה באירוע הביוטי סיטי וגורמת לכל הקהל לדבר רק עליה (צילום: לנס הפקות)

"לא באמת הייתי גבר אף פעם"

אי אפשר להגיד הרבה על אלה (במלרע), והיא מקפידה שככה זה יישאר. על המסלול צעדה בביטחון מובהק, מסקרנת ומבלבלת, והמטרה שלה היא שהאניגמה הזאת תישאר גם ביומיום. בלי שם משפחה, בלי גיל. בעולם בו כל מי שפוגש אותה דורש לרדת לפרטים ולהבין מה בדיוק עומד מולו – היא נחושה לאתגר את היצר החטטני ולדבוק במה שהיא תופסת כמהות. מבחינתה, אלה נולדה מן הים.

"כולם רוצים פיקנטריה. איך היה לצאת מהארון, איך ההורים קיבלו, איך התנהגו אלי בבית ספר, אבל אני לא רוצה לספק את החומרים האלה, זה נון אישיו בעיניי", היא אומרת. "יש איזו התעסקות צהובה בכל מה שקשור לטרנסג'נדרים. נורא מעניין וחשוב מה יש להם בין הרגליים, אבל זה משטיח ומבזה. זה חוסר כבוד לבן אדם, לנפש שלו ולתהליכים שהוא עבר. אז הנה, בתצוגה ראו הכל ובואו נעבור הלאה. יש בי עוד דברים. אני אמנית, אני כותבת שירה. פרסמתי בכתב העת מעיין, אני פרפורמרית ועושה מיצגים בגלריות. סרט שהשתתפתי בו, 'זוהרת', פתח עכשיו את פסטיבל הקולנוע העצמאי".

עשית בחירה אמיצה ומשמעותית בחיים האישיים, טבעי שאנשים יסתקרנו.
"תראי, הסיפור שלי קרה בצורה די אורגנית. לא באמת הייתי גבר אף פעם. לא התלבשתי כגבר ולא התנהגתי כגבר. כשהייתי קטנה חשבו שאני ילדה, ונהניתי מזה. אף פעם לא תיקנתי. תמיד נכנסתי לשירותי הנשים ואף אחד לא גירש אותי משם בצעקות. אני מבינה שהחברה צריכה את ההגדרות האלה, של לקרוא לי טרנסג'נדרית, אז שיהיה. החוויה שלי היא חוויה אנושית. כל אדם עובר תהליך ושינויים בחייו. לכל אחד יש סיפור ושק שהוא סוחב על הגב. בשנה שנתיים האחרונות, אני בעיקר עסוקה בלפתח את החוסן שלי ואת הביטחון העצמי שלי מול העולם".

לעלות על מסלול תצוגה חצי עירומה זה בכל זאת אישיו.
"אני לא פוליטיקאית ולא לוחמת זכויות. אני לא נושאת דגל, אבל כנראה שאני פוליטית אם ארצה או לא ארצה, כי ההוויה שלי אולי קצת מתריסה, שונה ממה שהאנושות התרגלה אליו.
אני מבינה שעל הדרך אני מביאה לנראות. אם אני עוזרת למישהו שיושב בבית ומקבל ביטחון לצאת לעולם להציג את עצמו, אז בכיף. אבל אני באה בשביל עצמי, אני נהנית להופיע. אני רוצה עבודה בתחום, אם זה משחק ואם זה דוגמנות".

•  
•  
•  

אני לא פוליטיקאית ולא לוחמת זכויות. אני לא נושאת דגל. אני אלה (צילום: זוהר שיטרית)

היא כן מוכנה לגלות שבינתיים היא גרה עם אמה בפתח תקווה ומתפרנסת ממלצרות. בעבר דגמנה למותג "קום איל פו", עשתה פרפורמנס במועדונים וגם הופיעה באירועי 30 שנה למלחמה באיידס. "נשים גם עושות היום דראג", היא מעדכנת. "יש רצון לשבור את הדראג המסורתי. אנחנו לא עולות עם איפור מוגזם או צעיף נוצות".

את ליבנה הכירה לפני מספר שנים דרך חברים משותפים. כשהוחלט שיציג באירוע את הקולקציה החדשה שלו, אשר תיחשף בניו יורק רק בשבוע האופנה בספטמבר, העלייה שלה למסלול הייתה טבעית עבור שניהם. "התעסקתי בבריאה", הוא אומר. "יצרתי וידיאו ארט עם דמות שהיא פארודיה של אשה, בלונדינית עם חזה ענק, שמדברת על השראה. רואים שושנים שנפתחות בסלואו מושן. צילום של פנים של ואגינה וכניסה של זרע. הווידיאו מסתיים בפליטה של גבר".

קראתם טוקבקים שנכתבו על התצוגה?
ליבנה: "קראתי, אבל אני היום במצב שלא אכפת לי. גם אומרים על בר רפאלי שהיא מכוערת, אומרים הכל על כולם. בשנים הראשונות שלי כמעצב היו עלי ביקורות איומות. אמרו שהבגדים מכוערים ואיכסה ושאני לא מוכשר. כשאתה לא משופשף זה מערער את הביטחון ועושה המון נזקים, אבל בינתיים עשיתי דבר או שניים בחיי המקצועיים, ומה ששלי, שלי. אני לא איזה נובאדי שהוציא סינגל ונהיה כוכב ענק. זו קריירה ארוכה של יותר מעשר שנים בתחום. אז יש ביקורות טובות ופחות טובות וזה בסדר. אני מוכר בכל העולם, אני מלביש את הכוכבות הגדולות ביותר. את האסמכתא שלי קיבלתי ממגזיני ווג ואל. אם אחד מהם יכתבו עלי משהו מזעזע, אז זה יזיז לי. גם המעצב ריק אוונס הציג קולקציה של טישרט לגברים כשאיבר המין של הדוגמנים מבצבץ. כולם דיברו על תעוזה וחזון, אף אחד לא עשה עניין מזה שדוגמנים עלו עם ג'רליל בחוץ. גם ולנטינו מעלה דוגמניות לבמה עם שמלות רומנטיות וחזה חשוף".

אלה: "אני קראתי בחטף מה כתבו. מה אני צריכה לקרוא ש'גבר יישאר גבר, ואשה אשה'? מי אני שאשנה את סדרי הטבע? זו אנרגיה רעה שאני לא צריכה לעצמי. אני מעדיפה להתרכז בדברים הטובים, למה לדשדש בביוב?".

•  
•  
•  

היום אני במצב שלא אכפת לי מה כותבים עליי (צילום: זוהר שיטרית)

הביקורות התייחסו גם למראה השדוף של אלה.
אלה מחייכת: "כשהלכתי לשירותים מקודם, בעצם הלכתי להקיא", היא מתבדחת, "מה אני יכולה להגיד? אני רזה ובריאה. זה מה יש. נכנסנו לתקופה של עליהום על בחורות רזות. עזבו את השמנות ועכשיו נטפלים לרזות. החברה משסעת נשים אחת בשנייה, בגברים לא נוגעים".

"אלה היא אשה רזה, זו הגנטיקה שלה. אני יודע לזהות מתי מדובר באנורקסיה. בתצוגה האחרונה בניו יורק עשיתי ליהוק. הגיעה בחורה מתוקה חייכנית, אבל ראיתי שהיא חולה. השיניים, העור לא בריא, פצעים, שקעים מתחת לעיניים, חולשה, סוחבת בקושי. אמרתי לה שאני לא אקח אותך לתצוגה, והתקשרתי לסוכן שלה והודעתי לו שהיא על הכתפיים שלו, באחריותו".

ובכל זאת, מודל היופי שאתה מציג בתצוגות הוא מזן ספציפי מאוד. עיצבת לקסטרו שתי קולקציות קפסולה, וגם נגדה יצאו אחרי שסירבה לייצר בגדים מעל מידה 42. זו המידה של רוב הנשים.
"מה זה רוב הנשים? לי אין אף חברה שלובשת מידה 42. גם בטופשופ ובזארה לא תמצאי 42. אנחנו נהנים להיתפס לחברות ישראליות ולהאשים אותן באפליה וגזענות. זו בדיחה. זה מרגיז אותי באופן אישי. זה כמו שאדם דתי יכעס שבבראסרי לא כשר. אנשים ממורמרים, מחפשים על מה להשתולל. קסטרו זו חברה מסחרית שעובדת על ביקוש, על מחקר ועל פלח שוק, והם לא מייצרים מעל מידה 42 לא כי לא בא להם, אלא כי כנראה לא היה ביקוש למידה הזו. די, אי אפשר להיות צדיקי העולם. אנשים במידות גדולות זה בסדר, טבעי ונינוח, ואני מכבד. אבל למה תוקפים היום רזון בעוד שלתקוף השמנת יתר זה לא פוליטיקלי קורקט?".

אולי אם היו פחות גברים בעמדות שליטה בתעשייה המצב היה אחר?
"יש את הממורמרות שאומרות שמעצבים הומואים רוצים דוגמניות שדופות כדי לטשטש את היותן נשים. מאיפה השטויות האלה? אין קשר בין האמנות והיצירה שלי למושאי המשיכה שלי. אומרות את זה פמיניסטיות שבאו אני לא יודע מאיפה. אני לא אוהב נערים רזים, אלא גברים סוסים".

הג'וינט שלי עם ליידי גאגא

ליבנה, 29 בסך הכל, ביסס את מעמדו בשנים האחרונות כמעצב אופנה מוביל בישראל וככוכב בנסיקה בזירה הבינלאומית. הוא זכה במקום הראשון בריאליטי המנוח "פרויקט מסלול" והפך לנסיך סצנת הכלות המקומית, אבל רצה עוד. בשלוש השנים האחרונות הוא ובן זוגו חיים על קו ניו יורק-תל אביב, במטרה ברורה לכבוש את העולם: ליבנה מציג בשבוע האופנה בניו יורק, שמלות הכלה שלו נמכרות בבוטיקים מובילים ברחבי הגלובוס והוא גם מלביש שורה של כוכבות על כמו ביונסה, ליידי גאגא, פריס הילטון, משפחת קרדשיאן ונעמי קפמבל. "ליידי גאגא הכי חמודה", הוא מספר. "אחרי שהלבשתי אותה בחו"ל, היא ביקשה שגם אלביש אותה להופעה בארץ. הייתי איתה מאחורי הקלעים כל הזמן. ישבנו ועישנו ג'וינט. היא גם הכי קולית. היא סיפרה לי שהיא השמינה וצריכה שאתפור לה בגדים חדשים. לא מזיז לה המשקל".

•  
•  
•  

ליידי גאגא בשמלה של ליבנה. הכי קולית (צילום: קווין מזור לגטי אימג'ס)

כבר בגיל 13 ברמת השרון ידע שיהיה מעצב. "תמיד התעסקתי באמנות. ציירתי ופיסלתי. הייתי במגמת אמנות בבית ספר. במקום ללמוד, ציירתי קומיקס במחברת, בעיקר את אקס מן. באיזשהו שלב, שמתי לב שכשאני מצייר אני נורא משקיע בלבוש של הדמות, בדיטיילס. אני זוכר שהלכתי לקנות מגזיני אופנה בסטימצקי והייתי מרותק. הייתי מסתכל איך אנשים מתלבשים ברחוב. לא היה אז אינטרנט ואינסטגרם ומיליוני אתרים שמתעסקים באופנה".

בגיל 16 קנה מכונת תפירה ותפר בעצמו טישירט. "ציירתי את האות T על הבד, תפרתי מהצדדים ויצרתי חור לראש. זה היה אסון. התחלתי לפרק חולצות ולראות איך הגזרות בנויות. זה ריתק אותי כמו שלא ריתק אותי שום דבר בחיים. משבוע לשבוע התפתחתי. עוד לפני שהגעתי ללימודים בשנקר, כבר ידעתי לתפור ז'קט עם בטנה וכיסים, שזה נחשב לדבר הכי מסובך בתפירה הקלאסית".

זה דורש אומץ להיות תיכוניסט שתחביבו הגדול זה לתפור במכונת תפירה.
"למדתי בבתי ספר לאמנויות והיו לי חברים שרוקדים עם טייץ או שלומדים תיאטרון. אני גם אדם עם מודעות עצמית, איפה שהיה צריך לצנזר, צנזרתי. לא רציתי להיות שונה מדי. בבית קיבלתי מקום לכל קפריזות שלי. אמא שלי תמכה בצורה מוחלטת". אמא שלו היא היום זו שעובדת בחנות בפאתי נווה צדק ומקבלת את הכלות. "היא הפנים של העסק", הוא מתגאה.

ליבנה סיים את התיכון כבר בגיל 17, עבר לתל אביב עם בן זוג והחל ללמוד בשנקר, אבל עזב אחרי שנתיים ונסע לעשות סטאז' יוקרתי בלונדון אצל אלכסנדר מקווין. "בשבוע הראשון חשבתי שאני לא אשרוד בכלא הזה אפילו דקה. נתנו לי לתפור ביד מכפלת של חצאית עם בד דק ועדין של מאות מטרים. הבנתי שזה מה שאני הולך לעשות במשך שלושה חודשים. אני זוכר אווירה לחוצה ומפוחדת בסטודיו. זה להתחיל כל יום בשש וחצי בבוקר ולעולם לא לסיים לפני 11 בלילה. בחודש של לפני התצוגה, אתה ישן על השולחן ומעירים אותך".

•  
•  
•  

קים קרדשיאן בבגד גוף של ליבנה (צילום: יח"צ)

בהמשך עבד אצל רוברטו קוואלי בפירנצה ואז חזר לארץ היישר ללב הפריים טיים כחלק מריאליטי האופנה. "אני שמח שהלכתי על פרויקט מסלול, למרות שבסוף לא לקחתי את הפרס, חנות לשנה בקניון ארנה. נראה לך שהייתי נרקב בקניון הזה? הלכתי ופתחתי חנות בדיזינגוף, למרות שמהר מאוד ברחתי משם. ישראלים נכנסו אלי בדרך מהים הביתה. ילדים מרחו לי גלידה על השמלות. רק פה זה יכול לקרות".

שמלת כלה עולה אצלך מינימום עשרת אלפים שקלים. חוץ מהרווח, זה עדיין מאתגר אותך כמעצב?
"אני לא עושה שמלות פרחיות וקצפתיות. זה אף פעם לא שמלה מיינסטרימית. אני לוקח את זה למקום של תפירה עלית. אני משתמש בחומרים הכי יקרים, בעבודות יד הכי יקרות. זו תפירה ברמה של הוט קוטור. לכל בתי האופנה הגדולים בעולים יש מחלקה של שמלות כלה, אם זה שאנל או קלואה, וזה חלק בלתי נפרד מהיצירה שלי. אני מלביש מישהי ליום הכי חשוב בחיים שלה".

"בגלל שהצלחתי קוראים לי מתנשא"

אירועי השבועות האחרונות, בהם עלו לכותרות רבנים שונים שהתבטאו נגד הקהילה הלהט"בית, יחד עם העובדה שליבנה חטף אש שלטענתו מקורה בטרנסופוביה, גרמו לו לבעבע. "קורה בארץ הזאת משהו נורא מוזר. מצד אחד, תל אביב עיר גאה ופתוחה. מצד שני, יש בישראל מגמת נגד, שמנסה לדכא חופש והומוסקסואליות", הוא אומר. "כל הזמן מתעסקים פה במה צנוע ומה לא צנוע. הרב יגאל לוינשטיין הוא אדם חשוך ומתוסכל. הוא אדם בכלל לא דתי בעיניי. מי הוא שיבוא ויקרא לאנשים סוטים? ואם אנחנו סוטים, אז מה הרבנים חושבים על טרנסג'נדרים, שצריך לאסור אותם או לסקול אותם? התקופה הזו מחזירה אותנו חמישים שנה אחורה. בא לי לנסוע אליו יחד עם אלה ושנפתח מולו עוד יותר את החלוק".

ליבנה נישא לפני ארבע שנים לגיל איילון, 39, אדריכל במקצועו, שעזב את התחום לטובת ניהול החברה הצומחת של בן זוגו.

עולים לירושלים ביחד למצעד הגאווה?
"לא, אין לי כוח. יש לי מלא דברים לעשות ואין לי עצבים לזה. מה אני, סמל למשהו? גם למצעד בתל אביב לא הלכתי כי היה לי חם".

•  
•  
•  

נשית ובסטייל. ביונסה בשמלה של ליבנה (צילום: גטי אימג'ס)

אתה מודע לדימוי שלך כאדם כוחני, לא נעים?
"אני לא חנפן ולא פליזר. לא נולדתי לרצות אף אחד. עם זאת, אני נחמד ומכבד אנשים. בחיים לא תמצאי אותי משתלח במישהו. יכול מאוד להיות שבגלל שהאופנה שלי קצת שונה ומושכת תשומת לב, או בגלל שהצלחתי, קוראים לי מתנשא. אני מאוד ביישן. בסוף התצוגה אני בקושי יוצא לקהל. אני אומר היי, ביי, ונמלט בחזרה. מעצבים אחרים הולכים על המסלול ומוחאים כפיים לעצמם. אני חושב שיש הבדל לבין מה שאתה יוצר ועושה לעומת מי שאתה".

הדימוי הקשוח, הוא טוען, רחוק מהמציאות. כך למשל, ליבנה לא מעז להתחיל את היום בלי עשרים דקות מדיטציה. "זה שלא כולם עושים, זה מטורף בעיניי", הוא אומר. "המקצוע שלי מאוד סוער, הרבה דרמות. יש גם ג'ט לג. אחרי מדיטציה אני נהיה דף חדש. הלחץ והטירוף נעלמים. ככה אני גם חי את החיים שלי, מעדיף למשל לבזבז כסף על חוויות ולא דברים חומריים".

אתה לובש בגדי מעצבים?
"כמו שאת רואה אותי עכשיו, ככה אני מסתובב. גופיה של H&M ומכנסיים של זארה. יש פער אדיר בין הבגדים שאני עושה לבגדים שאני לובש. אני הולך עם גופיות סמרטוטים. כל פעם בחו"ל קורה אותו סיפור: אני נכנס לחנות של דיור או סאן לורן ומחליט לקנות טישרט שחורה, אבל אז עוצר את עצמי ומבין שבמחיר הזה אני יכול למלא שק בזארה. בסוף אני יוצא מהחנות. הרי ז'יבנשי נהרס במכונת כביסה כמו זארה".

מה היעד הבא שלך? חלום שאתה חייב להגשים?
"אני איש של עבודה, לא אחד שיפרוש בגיל 50 ויעלה על יאכטה עם נערי ליווי. אני מרגיש שלא עשיתי כלום. אז הלבשתי פה ושם והצגתי פה ושם, אבל יש עוד הרבה דברים לעשות. אני רוצה לפתח קו קוסמטיקה, ותיקים, והנעלה, ובושם. אבל הבושם יהיה מה זה מוגזם, לא עוד בושם כמו של כולם".

•  
•  
•  

אני איש של עבודה, לא מסוגל לנוח (צילום: זוהר שיטרית)

צילום: זוהר שיטרית
איפור: דנה כפיר
שיער: עינת סברלו ל"סולו"