חדשות FF

"עם השיער הקצר כבר לא מתחילים איתי, וזה יותר נחמד"

ליתאי מרכוס, חיילת בת 19, לא מוכרת אשליות על דוגמנות. בפריז הייתה בודדה, במסיבות לא מדברים איתה והמראה המיוחד שלה לא עוזר לה לקבל קמפיינים בישראל. מזל שיש תצוגות של בלנסיאגה, שיזכירו שאת אחת ההבטחות הבינלאומיות הגדולות ביותר כרגע

מאת  | ‏ 9 יוני 2016
בארץ היא לא מוכרת. בחו"ל היא מצליחה בטירוף (צילום: דיין אביסייר)

בארץ היא לא מוכרת. בחו"ל היא מצליחה בטירוף (צילום: דיין אביסייר)

ליתאי מרכוס גדלה בתוך שקט. היא נולדה בהולנד, לאמא הולנדית ולאבא ישראלי שהכירו בישראל כשאמה עבדה כאן כאוֹפֶּר. מהילדות היא זוכרת בעיקר שהכל היה מונח במקום. "בהולנד גדלתי באלקמר, עיר הגבינות. עיר גדולה לכל דבר, אבל אני גדלתי קצת אחרת, בבית ספר אנתרופוסופי. אני זוכרת משם הרבה סדר ושקט, מורה אחת לכל המקצועות, לומדים במעגל עם שירים".

הוריה, אז מעצבי צעצועים, חלמו כל הזמן לחזור לישראל – וכשליתאי הייתה בת 9 הם שבו לכאן. בישראל כבר היה לילדה פחות שקט. "מצד אחד לא רציתי לעזוב את הולנד אבל מצד שני, בכל קיץ היינו מבקרים בישראל ואהבתי להיות עם המשפחה והשמש. לא ידעתי עברית בכלל, לא דיברנו את זה בבית, וההתאקלמות הייתה מאוד קשה. שלוש שנים כמעט לא דיברתי כאן עם אף אחד. גם כשכבר הבנתי אף אחד לא ניגש אלי, כי לא חשבו שאענה".

ליתאי מרכוס בתצוגה של וטמנט (צילום: אימג'בנק/ GettyImages)

ליתאי מרכוס בתצוגה האחרונה של וטמנט בפריז (צילום: אימג'בנק/ GettyImages)

המיעוט בדיבור נשאר איתה מאז, והוא נוכח מאוד גם בדוגמנית בת ה-19 שיושבת לפני. בשבוע שעבר, אחרי שנתיים בביזנס, רשמה לעצמה נקודת ציון משמעותית בקריירה כשצעדה בתצוגות של בתי האופנה בלנסיאגה ו-Vetementsבשבוע האופנה בפריז. מאז, מספרת הסוכנת אלינור שחר, המרכזיה מתפוצצת – אלא שליתאי לא מראה התרגשות. המשפטים שלה קצרים, המילים מתחבאות, ההייפ סביבה נתקל בחומה בצורה של שתיקה. "כן, אני יודעת שיש לי בעיה עם דיבור", היא אומרת בחיוך רך, "אני שקטה מאוד. אולי זה קשור לשפה, אבל מצד שני אמא שלי אומרת שגם בגן לא דיברתי הרבה. אני רוצה לעבוד על זה, להתבטא יותר. אני מרגישה שיש הרבה מילים בתוכי והן לא יוצאות, אולי רק עם חברות טובות".

אולי אם היית חיה בהולנד היה לך קל יותר?
"לא, אני רוצה לחיות בישראל. אני לא חושבת על הולנד הרבה. הקשר עם החברים קצת התנתק כי הם לא הולכים לצבא, אז זה מסלול חיים אחר לגמרי. הדבר היחיד שאני מתגעגעת אליו זה פצפוצי שוקולד ששמים על הלחם בארוחת בוקר, האחוסלך. אבל אנחנו נוסעים מדי פעם ומביאים איתנו אספקה".

לא חושבת הרבה על הולנד  (צילום: Xavi Gordo למגזין GRAZIA)

לא חושבת הרבה על הולנד (צילום: Xavi Gordo למגזין GRAZIA)

"במקום ללכת למסיבות, העדפתי לישון בחדר"

מרכוס מצטרפת לקבוצת דוגמניות ישראליות שמשווקות בשנים האחרונות ישר לחו"ל, כמעט בלי לעבור בישראל: נועם פרוסט, שני זיגרון, יערה בנבנישתי וגם סופיה מצ'טנר, התגלית של רוברטו שהוצנחה ל"דיור" בגיל 14 בלבד. למרכוס ולמצ'טנר יש את אותו לוק עדין ושברירי, אבל הרקע שונה – בעוד שסופיה משתמשת בדוגמנות כבריחה מניקיון רצפות ומרקע כלכלי קשה, ליתאי הגיעה מחיים מבוססים במושב רמת השבים שבשרון. היא לא הייתה חייבת לדגמן, אבל כשהבינה שיש לה את הנתונים, הלכה על זה. ועדיין, נראה שהיא לא לגמרי שייכת. כך למשל, חוויות שאצל אחרות היו יכולות להיות מתויגות כרגע שיא, מתווכות אצלה בדרך אחרת. "בפריז אני מרגישה מוזר", היא מספרת, "אני יכולה ללבוש חולצה של 20 אלף שקל עלי, של בלנסיאגה, ואז לרדת למטרו ולראות ברחוב משפחה של הומלסים יושבת ברחוב וזה משונה. עולם האופנה הוא  סוג של פנטזיה, זה לא תמיד נראה מציאותי".

גם בהתנהלות שלה, מרכוס היא סוג של עוף מוזר בים הדוגמניות האחרות. הקלישאה מבוססת על דוגמנית יפהפיה שמגיעה לראיון עיתונאי בלי איפור, לבושה בג'ינס ובגופיה לבנה – אבל היא לוקחת את זה לשלב הבא. כשאנחנו נפגשות שיערה הקצר והמחומצן לא מטופל, היא לובשת טי שרט דהויה עם הכיתוב "דורון תשתיות", ומעל הת' מתנדנדת דסקית של הצבא. המכנסיים מכנסי דקרון, ואצבעותיה כסוסות לגמרי. "אופנה זה ממש לא העולם שלי", היא אומרת בקול חרישי, "אף פעם לא הכרתי דוגמניות או שמות של מעצבים. אני לובשת בדרך כלל בגדים כאלה. מעולם לא חשבתי שאני יפה, זה לא משהו שנתתי לו יותר מדי חשיבות בכלל בחיים. כשהתחלתי לדגמן לא הבנתי שזה משהו שישפיע לי על החיים, חשבתי שזה יהיה קצת עבודות וכסף. החמיא לי שאומרים שאני יפה ויכולה לעבוד בזה, אבל לא הבנתי מה עומד לקרות".

 "אופנה זה ממש לא העולם שלי". ליתאי במראה הקודם שלה (צילום: באדיבות אלינור שחר, ניהול אישי)

"אופנה זה ממש לא העולם שלי". ליתאי במראה הקודם שלה (צילום: באדיבות אלינור שחר, ניהול אישי)

מה שקרה הוא שהיופי הבובתי-אנדרוגיני שלה הצליח בשנתיים האחרונות לרתק לא מעט אנשים ולהביא הרבה הצעות תוך תקופה קצרה. "היא הולכת להיות בכל מקום בשבועות הקרובים", פוסקת הסוכנת, "בדיוק עכשיו, לפני שהגעת, תייג אותה באינסטגרם גארי היל, שהוא ממעצבי השיער הכי הכי בעולם, לצילום שעשינו ל-O32C, מגזין מאוד חשוב. ויש עוד הפקות במגזינים חשובים וקמפיינים שאנחנו עדיין לא יכולות לדבר עליהם. כולם רוצים אותה".

אלא שמכל ההמולה הזאת, החיילת בת ה-19 מצוות ההסעדה בקריה, המשרתת במסלול של "דוגמנית מצטיינת", נשארת בסוף בעיקר עם חוויות של ניכור. "בפריז למשל גרתי במלון מלא בדוגמנים מכל העולם אבל החוויה הייתה בודדה. חוץ מחברה אחת הולנדית לא דיברתי עם הרבה אנשים, התקשרתי הביתה בכל פעם שיכולתי. אני לא מדברת הרבה, אז אנשים גם לא ניגשים אלי, זה לא מזמין אנשים להתחבר איתי. במקום ללכת למסיבות, העדפתי לישון בחדר, כי גם ככה אני לא מכירה שם אף אחד. היו קטעים שלא הבנתי מה אני עושה שם בכלל. שמחתי לחזור הביתה".

עומדת להיות בכל מקום (צילום: דביר כחלון)

עומדת להיות בכל מקום (צילום: דביר כחלון)

"את לא רואה, אבל אני מזיעה מלחץ"

למרות הקשיים, ליתאי לא מתכוונת לוותר על הדוגמנות. היא חונכה למשמעת עצמית: עד גיל 14 עסקה באופן מקצועי בהתעמלות מכשירים, כולל דיבורים על אולימפיאדה וציפיות גבוהות – ורק בשלב מאוחר יחסית עזבה את התחום. "המוטיבציה שלי ירדה, היו בעיות עם המאמנת ועם עצמי. האימונים היו מאוד קשים ואת חייבת להיות קשוחה עם עצמך אם את רוצה להגיע לאנשהו. הפסדתי הרבה בית ספר, את כל הטיולים והמסיבות, כל החיים שלי היו שם. בסוף, בהתייעצות עם ההורים, החלטתי שדי".

החותם העיקרי שהתקופה השאירה עליה הוא בחוסן הנפשי. "עניין המשמעת נכנס בי מאוד. היום אני יודעת לשים את עצמי בתוך פרויקט, רוצה כל הזמן להגיע לביצוע הכי טוב, ובדוגמנות יש לחץ בדיוק כמו בספורט. יש לחץ לפני שאת עולה לתצוגה ולפני שאת צריכה להתראיין, כמו היום. את אולי לא רואה, אבל אני מזיעה עכשיו מלחץ. יש מיליון יפות ואת צריכה להביא משהו לצילום שהוא רק שלך. אם תהיי משותקת לא תצא תמונה טובה".

עושה היסטוריה בבלנסיאגה (צילום: אינסטגרם vogue paris )

עושה היסטוריה בבלנסיאגה (צילום: אינסטגרם vogue paris )

אל הדוגמנות התגלגלה כמעט במקרה, כשביקרה על הסט של המעצבת טל בק, חברה של אמא שלה. "אבא שלי לא התלהב מזה שאני אהיה דוגמנית", היא אומרת, "הוא אמר שהעולם הזה יכול להרוס במקום לקדם, אבל בסוף החלטנו לתת לזה הזדמנות, והוחלט שאמא שלי תיסע איתי לאודישנים ותשמור עלי. היא כבר רגילה, גם כשהתעמלתי היא תמיד הייתה קמה בשש בבוקר לקחת ולהחזיר אותי מאימונים".

ההישג המקצועי המשמעותי של ליתאי בישראל היה השתתפות בתצוגה של אלון ליבנה ("לא ידעתי איך ללכת, היום אני הרבה יותר בטוחה בעצמי"), אבל כאמור, היא לא נעצרה על השוק המקומי. תוך זמן קצר החלה להשתלב בהפקות בחו"ל – יותר הבחורה המסתורית והמגניבה, פחות המתוקה החייכנית שמשדרת מיניות. "ככל שהצילומים נהיו יותר חשופים, התחלתי לחשוב על הגבולות שלי", היא אומרת. "היום אני לא עושה שום דבר חשוף, אפילו לא בגדי ים. מצד אחד אני דוגמנית ואני יודעת שאני צריכה לקחת את העבודה ולעשות אותה, אבל אני לא חושבת שזה נכון להתקדם בגלל משהו שאת לא מאמינה בו".

ואם יציעו לך להצטלם לספורטס אילוסטרייטד?
"זה לא כזה מדבר אלי, אבל אם זו הפקה מיוחדת עם צלם טוב, אולי. יש סיכוי".

"ליתאי יכולה להיות קולית, רוקסטאר וטומבוי וגם הכי נשית והיי פאשן", משלימה אלינור שחר. "היא מאוד ורסטילית".

אמא נוסעת איתה לאודישנים  (צילום: Xavi Gordo למגזין GRAZIA)

אמא נוסעת איתה לאודישנים (צילום: Xavi Gordo למגזין GRAZIA)

אתן כבר לא פונות לשוק הישראלי בכלל?
"אם יהיה משהו מעניין נעשה בארץ, אבל לא כל דבר, זה צריך להיות הובלה של קמפיין שיהיה סופר קול. התעשייה כאן בעייתית. לי אישית כואב שאנשים פה לא יודעים מה זה בלנסיאגה, אני אפילו לא יכולה לחלוק את זה עם אף אחד, כי אנשים לא מבינים את ההתלהבות. פנו אלינו מחברת אפריל, התעניינו בליתאי, אבל בסוף אמרו שצריך מישהי עם יחסי ציבור וחבר כדורגלן, זה מה שהם רוצים. כאן צריך ייחוס ויחסי ציבור, בחו"ל מספיק שאת עם המראה הנכון. הדברים כאן עובדים הפוך".

אולי זו השמרנות הישראלית?
"כן, זו סוג של שמרנות. ובגלל זה אנחנו יודעים שנשלם עכשיו מחיר על השיער הקצר של ליתאי. בישראל זה לא כל כך יתקבל".

שילמו מחיר על התספורת החדשה (צילום: באדיבות אלינור שחר, ניהול אישי)

שילמו מחיר על התספורת החדשה (צילום: באדיבות אלינור שחר, ניהול אישי)

החלום: לעזוב הכל ולעבור למדבר

קיצוץ המחלפות הארוכות שאיתן הסתובבה מרכוס שנים, אשר נעשה לפני מספר חודשים בידי יניב זאדה, היה מהלך חשוב. אחרי הכל, הוא זה שהוביל לקבלתה של ליתאי לתצוגה של בלנסיאגה. "כשהיא הסתפרה הפסדנו 15 אלף יורו על עבודה לזארה שהיא הייתה צריכה כבר לעשות, ומאוד כעסו עלינו כי הם לא רצו אותה עם שיער קצר. אבל היום גם הם מחזרים אחרינו", אומרת אלינור בחיוך מרוצה.

עוד לפני שבוע האופנה, הוחלט שהפעם ליתאי בשלה לנסוע לבדה לפריז. "כבר לא הרגשנו צורך שאמא שלי תלווה אותי, זו עבודה ולא אודישנים", היא אומרת. כשחזרה לארץ, שבה לבית הוריה, אמנית בנייר וצוללן מקצועי, שם היא מתגוררת עם שתי אחיותיה הקטנות. כשהיא לא בצבא או על המסלול, מרכוס מבלה בעיקר עם קנבס הציור שלה. "ציור זו אהבה גדולה שלי", היא אומרת, "היום אני עובדת עם אמן שעוזר לי להבין מה אני עושה, מה אני רוצה לבטא בציורים".

היא מראה לי כמה ציורים שצילמה בסמארטפון – כולם רישומים של בני אדם – פנים, לעיתים גם חלקי גוף ערומים. "בני אדם מעניינים אותי. אני שקטה מאוד, אז אם יש קבוצה של אנשים אני נסגרת ואז זה גורם לי להתבונן בכולם, בפנים שלהם, בהתנהגות שלהם. ואז אני מערבבת בין כל מה שראיתי, לא כל פרצוף שאני מציירת זה מישהו ספציפי".

נראה שאת מציירת אותם מאהבה.
"כן. בדוגמנות יש פרצוף אחד שהולך, רואים את אותו פרצוף שוב ושוב בכל מקום וזו הרגשה מוזרה. דווקא כאמנית אני אוהבת כל מיני מודלים של יופי. אני אוהבת להסתכל על אנשים ולראות את היופי שבהם. החלום שלי הוא לגור במדבר ופשוט לצייר כל היום. אני לא יודעת אם זה ריאלי".

בזארה מתחרטים שלא לקחו אותה (צילום: באדיבות אלינור שחר, ניהול אישי)

בזארה מתחרטים שלא לקחו אותה (צילום: באדיבות אלינור שחר, ניהול אישי)

בינתיים היא מעלה את היצירה שלה לאינסטגרם. צייר חובב נוסף בן גילה, שהגיב לה פעם על צילום, הפך להיות בן זוגה הראשון, אבל הם נפרדו לאחרונה, אחרי חמישה חודשים ביחד. "היה אחלה, אבל גילינו שזה לא משהו שיצמח ליותר מזה, אז החלטנו להיפרד", היא אומרת, "זה לא היה קשור לדוגמנות או לסגנון החיים שלי. זה פשוט לא היה זה".

את חושבת שיהיה לך קשה לקיים זוגיות כדוגמנית מצליחה?
"אם אפגוש מישהו שיהיה לו חשוב שלא אטוס לתצוגות וצילומים, אולי לא אטוס כל כך הרבה. מצד שני, אולי אפגוש מישהו שזה לא יהיה לו משמעותי. הכל תלוי בחיבור".

את מחוזרת הרבה?
"האמת היא שעם השיער הקצר פחות, אף אחד לא מדבר איתי ולא מתחיל איתי וזה יותר נחמד. בעבר זה היה ברחוב, באוטובוס, ופשוט לא התייחסתי. היום כבר לא ניגשים אליי כל כך, ואני בטח שלא אתחיל עם מישהו".

גם ציירת חובבת (צילום: מסימו דוטי)

גם ציירת חובבת (צילום: מסימו דוטי)

בחו"ל עפים עליה (צילום: גולי כהן)

בחו"ל עפים עליה (צילום: גולי כהן)

מנסה להתרחק מעולם הזוהר של הדוגמנות  (צילום: Xavi Gordo למגזין GRAZIA)

מנסה להתרחק מעולם הזוהר של הדוגמנות (צילום: Xavi Gordo למגזין GRAZIA)

יש עוד קמפיינים שאי אפשר לדבר עליהם (צילום: דין אביסר)

יש עוד קמפיינים שאי אפשר לדבר עליהם (צילום: דין אביסר)

השאירו תגובה