פרידה מאגדת אופנה: חיבוק אחרון לרונית אלקבץ

מעטים זוכרים שאלקבץ בכלל התחילה את דרכה המקצועית כדוגמנית בשנות השמונים. היא דגמנה למעצבים ישראלים כמו טובל'ה ואילנה אפרתי והייתה מוזה של לא מעט צלמים מקומיים. עולם האופנה נפרד מסמל

מאת שרונה בונד מטרסו | ‏ 19 אפריל 2016

רונית אלקבץ בעבודת דומגנות בשנות השמונים למעצבת אילנה אפרתי (צילום: מירי דוידוביץ')

הבוקר התעוררנו לידיעה העצובה מאוד על מותה בטרם עת של השחקנית והיוצרת המוכשרת רונית אלקבץ. אין מה לומר, מדובר באייקון אופנה שהרבתה ללבוש שכבות תחרה ושמלות עתירות בד, כאשר אלה בשילוב עם יופייה ואישיותה יצרו תופעה חד פעמית בנוף הישראלי. רק לפני כשישה חודשים אלקבץ ריחפה מעל מסלול התצוגה הפותחת של אירוע שבוע האופנה של תל אביב בשמלה בצבע צהוב כתום שעיצב חברה הטוב אלבר אלבז. על המסלול היא נראתה כמחרפת, תנועותיה חופשיות ומשוחררות מכל עכבות. קשה להעלות על הדעת שהאישה הגדולה מהחיים הזו נאבקה במחלה הנוראית.

חייה של רונית תמיד היו משולבים בטנגו צמוד עם עולם האופנה. בשנים האחרונות הכרנו אותה בעיקר כשחקנית מוערכת עם קריירה בינלאומית ועטורת פרסים, אך את דרכה היא החלה דווקא כדוגמנית. הצלם בן לם נזכר בעבודה המשותפת: "הנוכחות המיוחדת שלה משכה את עולם האופנה שחיזר אחריה. היא הייתה שונה מהדוגמניות הרגילות. הן דיגמנו את הבגד, הצטלמו. רונית לקחת את התפקיד הקטן הזה של דוגמנית מול מצלמה והפכה אותו לתפקיד גדול. צילמתי אותה למגזין 'את' באמצע שנות השמונים להפקת אופנה. נסענו לפארק הירקון בספונטניות, לא מתוכננים ולא ממש יודעים מה הולכים לצלם, ובכל צילום שם היא העלתה את הרף של התמונות. מיד ראו עליה שהיא שחקנית, היה בה משהו מעל ומעבר. דמות מיוחדת ולא שגרתית".

בצילומי קטלוג לטובל'ה (צילום: מירי דוידוביץ')

בשנים האחרונות הצלמת מירי דוידוביץ' העלתה ברשתות החברתיות לא מעט צילומי אופנה שלה מהעבר בהן מככבת רונית, צעירה, יפה וענוגה. "היא הייתה אחת הדוגמניות הראשונות שצילמתי, בסוף שנות ה-80, וגם זו שרציתי לצלם עוד ועוד. היא הייתה כל כך יפה. היה לה יופי אינסופי ומתיקות. זה אולי יפתיע לשמוע, בגלל שהיה לה במראה משהו חד וגותי מעט, אבל כן, יופי ומתיקות היו התכונות הבולטות ביותר שלה בעיני".

איך היה לעבוד איתה כדוגמנית?
"מדהים. כל כך מעניינת וורסטילית. צילמתי אותה המון להפקות אופנה לעיתונים וגם לעבודות מסחריות ולמעצבים. היה לה מבט חזק. מהרגע הראשון זיהיתי בה אישיות מיוחדת. הגיעה אלי בגיל 24 בערך. גיל מאוחר יחסית לדוגמנית, ועם כל המניירות שאפיינו אותה. היא עבדה המון מול המצלמה עם השיער השחור שלה והעבירה משהו מכושף. אף פעם לא צילמתי אותה מחייכת או צוחקת, למרות שמאחורי המצלמה צחקנו הרבה".

שורפת את המצלמה (צילום: מירי דוידוביץ')

איך היו היחסים שלה עם תעשיית האופנה?
"רונית מאוד הבינה אופנה. ידעה יותר טוב מהסטייליסטים מה טוב לה ועובד, איזה איפור הכי הולך. והיא לקחת המון סיכונים מול המצלמה. הבינה את הבגד והפיכה בו חיים".

עד מתי המשכת לצלם אותה לאופנה?|
"בתחילת שנות ה-90 היא הודיעה לי שלא תצטלם יותר, כי רצתה להיות שחקנית נטו. אז צילמתי לה את בוק השחקנית הראשון שלה. אני זוכרת שעבדה מאוד קשה בתחילת דרכה כשחקנית. זה לא בא לה בקלות. בשנה באחרונה דיברנו על לעשות משהו ביחד. פרויקט יצירתי. אני משוכנעת שעוד היה לה עתיד אישי ויצירתי גדול. הידיעה על מותה קשה לי מאוד".

כיכבה בהמון הפקות אופנה (צילום: מירי דוידוביץ')

הקריירה של אלקבץ אכן התפתחה לכיוון שהיה ברור שהיא צריכה להתפתח, שחקנית אדירה, אקסצנטרית ומוכשרת, כזאת שאי אפשר להתעלם ממנה. אהובה מאוד על סובביה ובהחלט ציפור נדירה בנוף המקומי. היא הקרינה נשיות חזקה, עם קווי מתאר ברורים, לא משהו שיכול להעלם מתחת לראדר. היא תמיד הייתה עם שיער שחור כנגד עור לבן וצחור, גבות חזקות, דומיננטיות כמו שאר תווי פניה. היא הייתה חברה ומוזה למעצבי אופנה כמו ויקטור בלאיש ואלבר אלבז. האחרון עיצב לה את השמלה שלבשה לטקס פרסי אופיר בשנת 2014 (היא הייתה במקור שמלת הכלה איתה התחתנה), אותה שמלה איתה עלתה לבמה לקבל את הפרס עבור סרטה "גט" שנקרעה לעיני כל על הבמה והשידור חי. כבר אמרנו שהייתה מלכת הדרמה? אלקבץ כמו אלקבץ, אספה את חלקי הבד ועלתה כמו גדולה לקבל את הפרס.

היא הרבתה ללבוש בגדים שחורים, דרמטיים כמעט כמוה. גם כשהייתה בהריון עם התאומים שלה לא ויתרה על סגנונה האישי הייחודי, וצרובה בזכרוננו תמונתה בהקרנת סרטו של אחיה, שלומי, בשמלה שחורה עטורת קומות שמזכירה מן הכלאה בין עולמות הפלמנקו לגותיקה. סגנונה משך לא מעט ביקורה, לפעמים טובה, לפעמים פחות. אבל היא לא נראתה כמי שתבזבז את זמנה על זוטות. היא עשתה רושם של מי שתלבש מה שהיא רוצה, איך שהיא רוצה.