מי בכלל רוצה להיות דוגמנית?

•  
•  
•  

יערה בנבנישתי מציגה: האמת (צילום: טל עבודי)

"מי בכלל רוצה להיות דוגמנית?", אומרת יערה בנבנישתי. "יש אלף אפיקים אחרים הרבה יותר מוצלחים לחיים. מי שתעשה אקזיט בהייטק תעשה יותר כסף ויהיו לה חיים יותר יציבים ובטוחים. אני באמת לא מבינה, מה כל כך קדוש בלהגיע לטלוויזיה ולעיתונים? מי שרוצה להיות מפורסמת ודוגמנית, יש בזה משהו לא בריא. ברגע שכל כך הרבה מונח על המראה שלך, אז יש לו יותר מדי משקל וזה ישפיע על כל החיים שלך".

את הדברים הבאים שמעתם מפיה של צעירה בת ה-26, אחת הדוגמניות הישראליות המצליחות בעולם, מי שרגילה ללכת על הגשר בברלין, לנסוע בכביש המהיר בדרום אפריקה או לחכות למונית בפריז – שעה שמעליה מתנוססת דמותה הענקית מפרסמת שמפו, בגדים וחיים טובים. מישהי שאולי תמשיך את יומה כרגיל, שלא יבקשו ממנה סלפי ברחוב, אבל טוב שכך, כי אין לה זמן – היא צריכה לעבוד.

שש שנים יערה בנבנישתי בעסקי הדוגמנות, והיא הספיקה להצטלם בהן עבור המותגים הגדולים בעולם: דולצ׳ה וגבאנה, לוריאל, גרניה, פורד אירופה ויוניליוור ועכשיו מככבת בקמפיין למעצבת הישראלית נטע אפרתי. לפני שנתיים היא הופיעה במקום השישי ברשימת הדוגמניות הרווחיות ביותר בארץ של מגזין פורבס, שהעריך את הכנסותיה ב-700 אלף שקל. ובכל זאת, מזמן לא פגשתי דמות כה רחוקה מהביטוי "נערת זוהר". יערה היא אישה של מט, וכששומעים ממנה על הבולשיט של העולם שמפרנס אותה אי אפשר שלא להתפעל מהפיכחון. "תביני", היא אומרת לי בבית קפה בצפון תל אביב בו אנחנו יושבות, לא רחוק מדירתה, "יש כמה דוגמניות מפורסמות בעולם כמו קנדל ג'נר וקארה דלווין, בנות ויקטוריה סיקרט כאלה, אבל דוגמניות כמוני, שמצטלמות למייבלין, ללוריאל וללואי ויטון – את תראי אותן משתזפות לידך על חוף הים ואולי תגידי 'איזה גבוהה' וזהו. אף אחד לא יודע מי הן".

•  
•  
•  

גילתה את הנשיות בגיל מאוחר יחסית. יערה בקמפיין של המעצבת נטע אפרתי (צילום: גורן ליובוניציץ)

חד קרן תבוני בעולם נבוב

הגיע הזמן שכן נדע מי היא יערה בנבנישתי. בשנים האחרונות היא מטפטפת לטלוויזיה שלנו, דבר שהתחיל בפרסומות (טיק טק, נביעות), המשיך עם תפקיד אורח ב"שנות השמונים", והשנה כבר היה לה תפקיד משמעותי ב"פאודה" המדוברת. בקרוב תפלוש גם לקולנוע, בקופרודוקציה אמריקאית-צרפתית, שצולמה ברומניה, ועליה היא מדברת בהתלהבות רבה: "את הסרט מפיק אותו מפיק של ערוץ האופנה, שהכיר אותי מהדוגמנות. זה מבוסס על הסיפור המשפחתי שלו ממלחמת העולם השניה. צילמנו ברומניה, ואני מגלמת שם את אמא שלו, שהוברחה מווינה לשנחאי. בתור נכדה לניצולי שואה, זה נגע לי במקום מאוד עמוק. צילמנו סצינה שבה כל הרחוב מלא בדגלים נאצים וחיילים במדי אס אס, זה מרעיד משהו בנפש".

לא נעים לומר, אבל הלוק שלך היה מציל אותך בשואה.
"כן, גם סבתא שלי תמיד הייתה אומרת לי את זה, וזה היה מחריד לשמוע. גם היה לה קשה עם זה שאני נוסעת לעבוד בגרמניה, מדינה בה כף רגלה מעולם לא דרכה. הסרט הזה הוא סרט אחר. אין שם הליכות ארוכות בשלג. זה לא 'שינדלר' ו'הפסנתרן', אין בזה רק יגון ועצב. רואים גם מלחמה של יהודים וכוח והתארגנות, עם ויזואליה של ג'קסון פולק, אדום על לבן. זה גם מזכיר קצת את טרנטינו".

בשלב הזה אני נאלצת להודות בפיל שבחדר: לא ציפיתי לדבר עם דוגמנית על שואה, היסטוריה ואמנות, לפחות לא בשלב כל כך מוקדם בשיחה. אבל בנבנישתי לא צריכה את המחמאות שלי על הוורבליות והאינטליגנציה שלה, ומסרבת להתייחס לעצמה כאל חד קרן תבוני בעולם נבוב. מעולם לא חשדו בה שהיא יפה וטיפשה.

•  
•  
•  

אומרת את הכל ולא מתביישת בזה (צילום: איתן טל)

היא נולדה בישוב מכבים רעות, בת רביעית להורים עובדים סוציאלים. "שיחות הסלון אצלנו היו על ילדי אומנה ומשרד הרווחה". היא למדה התעמלות קרקע, אבל בעיה בגב מנעה לפתח קריירה בתחום. המחמאות על המראה הבהיר, השברירי והמהפנט שלה עשו את שלהן. "עם השנים ראיתי איך החברות שלי הופכות לנשים ואני פחות, אבל בשלב מסוים הבנתי את הכוח של זה". בגיל 15 היא נפגשה בפעם הראשונה עם הסוכן שי אביטל, אבל זה לא התרומם, וקריירת הדוגמנות יצאה לדרך בסופו של דבר רק אחרי הצבא, "כשהבנתי שאני צריכה לעשות כסף כדי להחזיק דירה בתל אביב".

העבודות הגיעו מהר מאוד. בנבנישתי התחילה לחיות על קו תל אביב-אירופה, כשלעתים הרפתקאות גדולות יותר השתלטו על החיים, כמו חצי שנה של לימודי משחק בלי שטרסברג בניו יורק, או דירה קבועה בלונדון. היום היא נוסעת כמה פעמים בחודש, לדירה שמחכה לה בפריז. היא עובדת על לשנות את הטייטל שלה מדוגמנית לשחקנית, אבל מודעת לכך שלא קל להיגמל מסגנון החיים הזה. "אני מרגישה שהגישה שלי לא מתאימה לבתי הספר למשחק בארץ. אני אדם שכבר עבד וטס בעולם, והבנתי מחברים שבבתי הספר בארץ הם רוצים שזה יהיה כל עולמך, לשבור אותך, לפרק אותך לגורמים כדי להרכיב אותך מחדש כשחקנית. זה קצת כמו כת. זה לא מתאים לי עכשיו. אז אני עושה סדנאות משחק ולומדת תוך כדי עשייה".

איך את מסתכלת היום על תחילת הדרך?
"בהתחלה, כשהייתי נוסעת לחו"ל הייתי מגיעה לבד ועושה הכל לבד, מוצאת עצמי פתאום בדירה קטנטונת במילאנו עם עוד חמש בנות, הייתי בהלם. אפילו לא היו באים לאסוף אותי משדה התעופה, ועוד לא היו סמארטפונים אז לא יכולתי לבדוק איך אני מגיעה. זה היה יותר מדי. היום אני יודעת לאן ללכת ומה לעשות. אני מדמיינת מישהי בת 14 בסיטואציות כאלה, וזה לא ייאמן. יש בנות שלא רואות בעיניים וזה לא מפריע להן, זה נון אישיו בשבילן, אולי הן נוסעות ברכבות מגיל אפס. פה, מרעות לתל אביב לא היה לי אוטובוס בילדות, ופתאום את לבד באירופה".

•  
•  
•  

לחיות באירופה כדוגמנית צעירה זה לא פשוט בכלל (צילום: יח"צ)

ויש בדידות גם היום?
"לא, כי אני יודעת לאן אני חוזרת. אני נוסעת לכמה ימים לעבוד. יש ימים שכל מה שאני רוצה זה הביתה, אז בלילה אני רואה פרק מסדרה או קוראת ספר, ויודעת שמחר אני אהיה בבית. דוגמנות זו עבודה שקל לכוון את עצמך בה. אני יודעת מה את צריכה לעשות, יש לי לו"ז, אני קמה ושולחת מיילים, מקבלת את סדר היום שלי, מלהקים רואים אם אני מתאימה לקמפיין מסוים, אם אני בטרנד שמחפשים כרגע, אם אני מתאימה למותג, ואו שכן או שלא. אם לא, ממשיכים הלאה. זה לא כל עולמי. זה מעולם לא השתלט עלי כמו שזה משתלט על מי שמשחקת בטלנובלה בגיל 16 וחווה הצלחת אינסטנט. רק לפני כמה חודשים הבנתי בכלל שאינסטגרם הוא חלק מהעבודה, אז פתחתי חשבון".

את מרגישה כמו עוף זר? שונה מדוגמניות אחרות?
"לא יודעת, אני כן רואה בדוגמניות מסוימות איזה בטחון ונוכחות שממגנטת אנשים, שלי יש פחות ממנה. זה אנשים כאלה שיש בהם עניין, שהם נכנסים לחדר והכל סובב סביבם. לפעמים זה חיובי ולפעמים זה קצת מעייף. הייתי במסיבה של קרלי קלוס, הדוגמנית האמריקאית, היא עשתה איזה ארוע צדקה והיא גבוהה ברמה שעם כל העקבים שלי לא יכולתי להגיע לפנים שלה. ואולי זה בגלל הגובה, אבל לא יכולת להתעלם מזה שהיא מרכז החדר. אגב, באותה מסיבה היה מיק ג'אגר, ואפשר לאמר שהייתה יותר הילה סביבה מאשר סביבו".

היא לא מתרגשת יותר מדי ממפגש עם מיק ג'אגר, ובאופן כללי מחזיקה בדעות מגובשות על תרבות הסלבס, עליה היא משקיפה מהצד, מחוץ לגדר של יערות הכרמל. "אנשים ניכסו את החתונה של בר רפאלי כאילו זה משהו פרטי שלהם. הבחורה ביקשה להתחתן, תנו לה, זה באמת כזה ביג דיל?"

אפשר לומר שהיא עובדת בלהיות בר רפאלי, היא זימנה לעצמה את זה.
"זה נכון שהיא משחקת אותה. היא גם אשת עסקים, היא בנתה מערך עסקי שמפרנס אותה וזה מדהים. היא כבר לא צריכה להיות דוגמנית בכלל היום. אני מאוד מעריכה גם את הדרך של שלומית מלכה, היא במקום מאוזן. גם לפני יהודה לוי היא עבדה ועשתה פרויקטים מדהימים שאף בחורה לא הגיעה לעשות, אולי חוץ מבר. ובמסגרת כמה שהיא מדהימה זה לא מרגש אותה שמכירים אותה בגללו. היא עבדה לפני, ואם הם חס וחלילה ייפרדו היא תמשיך לעבוד גם אחרי".

•  
•  
•  

לא מתרגשת מסלבס (צילום: טל עבודי)

ובכל זאת, זוגיות מתוקשרת עוזרת לעסקים, לא?
"אני לא יודעת. קחי למשל את גל גדות, שעושה עכשיו תפקיד מדובר. מה את יודעת על בעלה או על הבת שלה? אין לי מושג מאיזה בית היא באה. יש לה מספיק נוכחות בלי כל המסביב. ומבחינתי גל היא פמיניזם. היא עובדת ומפרנסת, והמשפחה שלה מתנהלת סביב הקרירה שלה, וזה הפמיניזם הכי טהור שיש. חינכו אותנו שפמיניזם זה שיערות בבית שחי ולשרוף חזיות, אבל זה כל כך הרבה יותר מזה".

עולם האופנה לא רק מעצים נשים, הוא גם מאוד פוגע בהן.
"תראי, יש גם מוסר כפול בעולם שלנו, ברור. הדבר אולי הכי קיצוני ששמעתי עליו זה שבשבוע האופנה במילאנו מודדים לדוגמניות היקפים כל יום, שחלילה לא עלו סנטימטר. אבל זה באמת הטופ, התצוגות הכי חשובות של ורסאצ'ה ודברים כאלה. לי אף פעם לא אמרו לי כלום על המשקל שלי, וגם אם באתי עם פצעים או עייפה אחרי טיסה, תמיד הרגשתי שמכבדים אותי. מבינים שבאתי לעבוד ומתייחסים לזה ככה. זה לא כמו מה שמנסים למכור על העולם הזה. הוא משתנה".

ובכל זאת, היא מספרת בלב גלוי, היא שמה לב שאחרי כמה שבועות בפריז היא מתחילה לחשוב יותר מה נכנס לה לפה, ולא אוהבת את היערה הזו שמשתלטת עליה. במיוחד כשהיא מוצאת את עצמה הכי זקנה בסט. כן, זה קורה כבר בגיל 26. "לפעמים אני מגיעה ליום צילום ואני גדולה ב-5 עד 10 שנים ממי שעובדות איתי, זה מטורף. באיזו שהיא רמה אני מרגישה סוג של חמלה כלפיהן, כי חלקן באמת מפתחות הפרעת אכילה. לא הייתי רוצה שבאופנה יהיו מודלים בלתי אפשריים של יופי, ואני רואה שזה נהיה יותר ויותר מגוון. אני למשל רזה, אבל אני מטר ובוטן, יש בי אלטרנטיבה. גם שלומית מלכה, שהיא מדהימה ויפה בצורה בלתי נתפסת, היא לא האידיאל יופי של פעם, היא לא מראה של שלד. והיא עובדת טפו טפו בלי סוף".

אבל אם לא יהיו מודלים של יופי לא תהיי מחוסרת עבודה?
"אלה דברים שחושבים עליהם, מה יהיה עם דימוי היופי, אפשר בכלל להנדס היום יופי, אולי בכלל לא צריך דוגמניות. אבל מה שלא יהיה, אני עושה הפרדה בין התעשייה הזו לבין מה שבחוץ. לא צריך לתת לגיטימציה להתעסק כל כך במראה של אישה בחיים הפרטיים. אם אני שחקנית ודוגמנית מדברים על איך שאני נראית ואני מבינה את זה, אבל לדבר על הידיים של תמר זנדברג, על הקעקוע והגופייה שלה, זה לא לעניין בעיני. לגבר לא יעשו את זה".

•  
•  
•  

השאיפה שלי לעבוד בעמותה. מתוך הקמפיין של נטע אפרתי (צילום גורן ליובוניציץ)

"מעטות הדוגמניות שמגיעות לחוסן כלכלי"

עד מתי תוכל יערה להיות וירוס בתוך המערכת? לשחק את המשחק, אבל גם להיות מודעת לנזק שהוא גורם? האם היא בכלל רוצה? התשובה, בינתיים, היא "לא ממש". אירוסיה לאיש העסקים אור גרינבלום בן ה-30, בן זוגה מזה שנתיים, הם הזדמנות לחשוב על העתיד. "יש נקודה שבה זה או הכל או כלום. אני יודעת שבתור אמא אני לא ארצה לטוס כל כך הרבה. אני לא במרחק נגיעה מזה, אבל אני תמיד חושבת קדימה. אחת השיחות הראשונות שניהלתי עם אור כשהתחלנו לצאת היתה על ילדים".

רומנטי.
"זה אולי נשמע הכי פחות רומנטי, אבל ככה אנחנו. ויום אחד זה יגיע ונצטרך לרצות את אותו דבר. שלושה ימים אחרי שהכרנו היינו כבר זוג. מאוהבים, אבל היה משהו נטול מתח בינינו. פשוט גילינו שאנחנו מדמיינים את החיים שלנו בצורה דומה. זה אולי יישמע כמו מתוך סרט פיות, אבל מהרגע הראשון לא היו ביננו דרמות ומלחמות, הכל היה פשוט".

אפשר לסגור לכם כבר את השמיים?
היא צוחקת. "לא התקדמתי בחתונה עם שום דבר, ואני לא חושבת שאני מספיק מעניינת בשביל כאלה סידורי אבטחה".

השגרה של יערה ואור כוללת הורדת סדרות ("אנחנו מתים על 'משפחה מודרנית'"), אכילת אוכל טבעוני ("אני עדיין אוכלת בשר בחוץ אבל משתדלת לבשל בבית רק טבעוני. הייתי רוצה להגיד שאני בדרך לטבעונות מלאה"), והרבה שעות שקטות של ריכוז ועבודה – הוא בעסקי היבוא שלו, היא במבחנים באוניברסיטה הפתוחה, כלכלה ופסיכולוגיה. "השאיפה שלי היא לעבוד בעמותה, להתעסק בפסיכולוגיה של עוני והמגזר השלישי. מה שבטוח, אני לא רוצה שכל חיי יהיו סביב ההגשמה העצמית שלי, יש בזה משהו לא נכון לי, למה שאני מעוניינת לשדר למשפחה שלי ולאנשים סביבי. אבל מצד שני, המקומות שמעניינים אותי הם לא הכי רווחיים. ואני רוצה להרשות לעצמי חוגים לילדים".

•  
•  
•  

אני עושה הפרדה בין התעשייה הזו לבין מה שבחוץ (צילום: מתוך המגזין)

גם אחרי כל מה שהרווחת?
"יש עוד חיים שלמים לפניי ואם אני אעבוד בשכר מינימום זה לא יהיה קל. הרשימה בפורבס, כמו כל הרשימות האלה, מוכרת פנטזיה. הרי הכסף עובר המון ידיים, מס ועמלות סוכנות, מס הכנסה ומע"מ, ואת לא עושה את זה כל יום. את יכולה גם שנה לא לעבוד. הייתה שנה שעשיתי את הקמפיין של 'גרנייה', ראו אותי בכל העולם. תפוצה מדהימה ואחלה הכנסה, אבל אחר כך – שנתיים של אודישנים לא הביאו כלום, כי ראו אותי על כל אריזה, ורוצים פרצופים חדשים. מעטות הבנות בארץ שמתפרנסות רק מזה ומגיעות לרמה של חוסן כלכלי".

הפער בין הזוהר שמוכרת תעשיית האופנה למציאות מעסיק את יערה לא מעט. כמו רבים מבני דורה, היא חווה משבר אמון עם הבוסים שלמעלה. "אנחנו מדינה קפיטליסטית שמקדשת בנייני יוקרה ועושר ומותגים", היא אומרת, "כולם נלחמים על המקום שלהם, אין מספיק כסף, צריך להשיג הרבה כדי לחיות טוב ואנחנו נעשים חסרי סבלנות כי כל אדם שמתנגש בך מפריע לך. זה קיים בכל מקום, לא רק כאן".

למי הצבעת בבחירות?
"לא הצבעתי כי הייתי בחו"ל. לא הרגשתי שיש הצבעה שלגמרי מייצגת אותי. בעבר הצבעתי לפי העניין הבטחוני והפעם הרגשתי שזה יותר חברתי. המחאה החברתית, למשל, הייתה אחד הדברים הבודדים שהרגשתי שכן יש להם משמעות. אני חושבת שהכשלון של המחאה הוציא להרבה אנשים את הרוח מהמפרשים. היה שם משהו אמיתי, לא שטחי ופופוליסטי ועדיין זה נכשל".

יש לך אפשרות לבנות חיים יותר טובים בחו"ל.
"אבל אם כולנו נרד מהארץ, איך העולם היהודי ייראה? מה אני מנחילה לילדים שלי? זה אולי נשמע מוזר, אבל זה מסוג הדברים שמטרידים אותי כבר עכשיו".

•  
•  
•  

אנשים פה נלחמים על המקום שלהם. בקמפיין לנטע אפרתי (צילום: גורן ליובוניציץ)