"כולם רוצים חלק ממני"

•  
•  
•  

שמלה: גדי אלימלך (צילום: ירדן הראל)

אליאנה תדהר יושבת מולי בבית הקפה – אני בכיסא שפונה פנימה, היא בכיסא שפונה כלפי חוץ, לעוברים ושבים. מהלך נועז, אם תשאלו אותה. "את חוסמת לי את הרחוב, אז זה בסדר", היא אומרת, בודקת שאיש לא תופס אותה במבטו, "בכלליות, אני משתדלת לא להסתובב כשהפנים שלי חשופות. חזרתי עכשיו מלונדון והיה לי כזה כיף ללכת ברחוב פתאום כמו כולם, בלי להסתיר את עצמי. ביומיום אני תמיד הכי מתגרדת, מתעסקת עם הפרצוף ומסתירה אותו, רק כדי לא למשוך יותר מדי תשומת לב".

אליאנה, זה קיצוני.
"לא, אלה החיים שלי. זה דברים קטנים שאנשים לא מבינים אבל מבחינתי זו המציאות. אני לא יכולה למשל ללכת לדואר, כי מישהו לפני יכול לעשות בלאגן בתור. או לנסוע במוניות, זה נהיה ממש קשה. כל נהג מונית רוצה שאני אצלם עכשיו סרטון לבת שלו באמצע נסיעה, וזה מציב אותי בסיטואציה לא נעימה. אני לא רוצה לאכזב, אבל אני בדרך לפגישה או לעבודה, חיה את החיים שלי עכשיו, וזה לא תמיד מתאים. היום אני צריכה לחשוב פעמיים אם לקחת מונית או לנסוע במכונית שלי, וזה ככה כמעט בכל תחום. את יודעת איזו תחושה מיוחדת זו הייתה לפגוש בלונדון ילדים, סתם ברחוב, ולדעת שהם מחזירים לי מבט בגלל מי שאני ולא בגלל הדמות שלי בטלוויזיה?".

היא עוברת מיד לשלב ההדגמות ומתחילה להחליף חיוכים עם התינוק שנמצא שולחן מאחורינו. מדובבת אותו, והוא מגיב בשמחה. מהצד, התלונות שלה על הפרסום והתהילה יכולות להישמע מפונקות, אולי אפילו מנותקות, אבל היא מתקשה להתאפק. מי שנחשבת לכוכבת הילדים הגדולה ביותר שצמחה בישראל בעשור האחרון, מרשה לעצמה להישיר מבט לבאר הפסטיגלים, האינסטוש וההשקות שממנה היא שותה ולהודות שלמרות כל הזוהר, היא מוצאת את עצמה לאחרונה מבלה הרבה יותר מדי זמן בניסיון להסתתר.

"ילדים כבר לא אומרים שלום כשהם רואים אותי", היא אומרת בעצב, "הם קודם כל מצלמים אותי, וזה כל כך מוזר. אם אני הייתי במקומם הייתי מעריכה את זה שעומד מולי אדם, לפני הכל, אבל היום הילד ישר עומד ותופס ומצטלם ובתוך חמש שניות את באינסטגרם שלו. זו סוג של החפצה. הם פועלים כמו מכונה משומנת. לפני כמה שנים, כשהתחלתי עם הז'אנר הזה של הילדים, הם רק היו מבקשים חתימה. דברים השתנו. אני קיבלתי פלאפון בכתה ז', נוקיה ישן עם סנייק, כשהייתי בת 12. היום בכתה ד' ילדים כבר מקבלים אייפון 6, עוד רגע יהיה להם צ'יפ במוח".

•  
•  
•  

חולצה: בוטיק ירין, חצאית: INStyle ׁ

והטכנולוגיה משנה את הדרך שבה הם אוהבים אותך?
"זה לא שהאהבה השתנתה, הרי מה זה הערצה של ילדים? זה רק אהבה. גאליס הצליח והילדים מאוד התחברו והאהבה שלהם היא אמיתית. אי אפשר לרמות ילדים, יש המון כוכבים שמנסים לכבוש אותם ובסוף הם מתחברים לאנשים הטובים. אין כאן סוד לפצח, הבעיה היא רק שזה לא תמיד פשוט להתמודד עם זה".

"מה שלא קורה, בסוף אני מנגבת את הדמעות ועולה לבמה"

תדהר (23) מגלמת לא פעם נסיכות, וכשפוגשים אותה פנים אל פנים, מבינים למה. היא יושבת מולי נטולת איפור, פשוטה, יפה, נגישה אבל מרוחקת במידה. ואפשר, כמובן, לזנוח את כל הזוטות ולהתמקד במה שחשוב באמת: הקארה שלה. לפני כמה חודשים, תדהר עשתה נינט והשיקה את עצמה מחדש עם תספורת מעוררת מחלוקת. זו לא הייתה קרחת אלא רק קיצוץ אופנתי של שיערה הגולש – אבל עבור המוני המעריצות שלה מדובר היה בלא פחות מבגידה.

"הצחיק אותי שעשו כתבות על התספורת החדשה שלי", היא אומרת, "לילדים אין טאקט אז הם באים וישר שואלים למה הסתפרתי, אומרים לי בפנים שזה מכוער. רוב האנשים הבוגרים בחיי דווקא אוהבים את זה, אבל היו מלא בנות באינסטגרם שלקחו את זה ממש קשה ואפילו פנו לשגיא הספר עם זעקות שבר, 'מה עשית לה? למה?'".

•  
•  
•  

שמלה: בוטיק סיון (צילום: ירדן הראל)

למה באמת?
"כי אני נורא אוהבת לעשות שינויים עם השיער, ולהסתפר קצר רציתי שנים אבל לא יכולתי בגלל שתמיד היו צילומים. ברגע שאישרו לי, הלכתי על זה. לא הסתפרתי כי זה טרנדי או משהו כזה, אבל נראה לי ששיער קצר תמיד באופנה".

אפשר לשער שתדהר ידעה שהמהלך יכה גלים, פשוט כי היה לה מספיק זמן להתרגל למציאות בה מיליוני עיניים עוקבות אחרי כל צעד שלה. מי שנולדה וגדלה בהרצליה לזוג הורים מבוגרים יחסית, שניהם גרושים עם ילדים, הפכה בעזרת סדרת הלהיט "גאליס" לפנים מוכרות בכל בית ישראלי שבו חי לפחות מישהו אחד מתחת לגיל 18. קודם לכן עברה בלהקת צופי תל אביב ובלהקה צבאית, אבל חמש העונות שלה על המרקע היו כמו תותח קונפטי של הערצה שאי אפשר באמת להתכונן לקראתו. היום, מאחוריה כבר שלושה פרסי "שחקנית השנה" בטקס נבחרי הילדים, ארבעה פסטיגלים והחמישי בדרך, וקופה רושמת שמבהירה כי מדובר במותג ילדים מצליח במיוחד ("למרות שאם הייתי רוצה לעשות כסף, הייתי עושה נדל"ן, לא משחקת"). הקריצות שלה לעולם המבוגרים כוללות השתתפות בסדרה "אניגמה" ביס ובפאנל "הכל הולך" בערוץ 2, ולאחרונה הצטרפה לקבוצת אימפרוביזציה בשם "פור-פליי" בתאטרון הקאמרי. תוסיפו לזה שתי הפקות רצות – המופע הנלווה לפסטיגל, "המופע של אליאנה", ומופע שירים משותף עם רוני דלומי וליבי רן – ותקבלו כוכבת מותשת למדי.

"זה היה קיץ קשוח", היא אומרת, "לפעמים היו הופעות בכל יום, וגם הצטלמתי לסרט של גאליס שייצא בפסח. לגבי קבוצת האימפרוביזציה, זה התחיל מזה שביקשו ממני לבוא להתארח ובתור בדיחה אמרתי שיצרפו אותי לקבוצה, מה שקרה בסוף. אלה ארבעה חבר'ה מוכשרים מאוד, ולמרות שאני לא ממש זוכרת מה קורה כשאני על הבמה, זה עדיין מאוד מצחיק".

חתיכת לו"ז יש לך. מאיפה הכוחות להמשיך בזמן שאנשים בגילך עדיין מחפשים את עצמם?
"אני קשה עם עצמי", היא מודה, "זה אולי קשור לחינוך הסובייטי שקיבלתי מאמא שלי שנולדה בלטביה, ואולי סתם כי אני מזל בתולה. בכל אופן, תמיד הייתי ביקורתית לגבי עצמי, אני שמה לב לכל דבר שאני עושה וכל הזמן חושבת מה הלאה. אני עכשיו מוטרדת מהשאלה לאן אני אקח את האוטו מחר ומתי אתדלק ואיפה אחנה. אני פריק קונטרול, משהו לא מתוכנן במהלך היום מערער אותי לגמרי".

•  
•  
•  

שמלה: ASOS (צילום: ירדן הראל)

בתוך כל זה, להתפרק נראית כמו משימה קשה. כשדנה פרידר יצא לשתות איזה לילה עשו מזה כותרות כי היא כוכבת ילדים. את מונעת מעצמך דברים כאלה?
"תראי, אני יחסית פוליטיקלי קורקט במה שאני עושה. לא כי אני לא מפחדת שיצלבו אותי בתקשורת, פשוט כי לא בא לי לקחת אחרית על מה שילדים עושים בגללי. זה בסדר, כי ממילא אף פעם לא הייתי פרועה יותר מדי. בתיכון, כשכל החברים היו שותים וודקה רד בול, אני הייתי זו שמתקשרת לאבא שלה ומבקשת שיבוא לקחת אותה הביתה. ידעתי שלא יהיה לי כיף עכשיו להשתכר בחניון ושמחר בית ספר. זה לראות את התמונה הגדולה יותר, אבל אני גם לא מכחישה שאני קצת חננה".

אז לאן את בורחת אחרי ימים קשים?
"לאנשים הכי קרובים אלי. יש ימים שאני חוזרת הביתה ומרגישה שלקחו לי את כל האנרגיה ואין לי מה לתת יותר. כולם רוצים חלק ממני. בימים כאלה, אני מקיפה את עצמי בחברות שלי מהבית, באנשים שהם לא מהברנז'ה. לפעמים כל מה שאני צריכה זה לראות חברה שמכירה אותי מאז שאני קטנה ואורח החיים שלה הוא רגיל, וזה ישר מחזיר לפרופורציה".

היית בטיפול פסיכולוגי?
"לפני שנתיים הרגשתי שאני בתקופה קשה, הלכתי לפסיכולוגית אבל היא לא הצליחה להשחיל מילה כי בכיתי כל השעה. היא בקושי הצליחה להגיד משהו חוץ מ'למה את בוכה', אז אחרי שלוש פעמים כאלה הבנתי שזה לא יעבוד. הפסקתי את הטיפול וחזרתי הביתה".

"לא התפקיד שלי להציל את מצב הרוח של הילד שלכם"

אם לא פסיכולוגית להישען עליה, תמיד יש את אורן, הבויפרנד המתוק. הוא מגיח באמצע שיחתנו לכמה נשיקות ועדכונים, מדווח מה עלה בגורל הפנצ'ר בגלגל של אליאנה וכמה טעימה יצאה ריבת הפלפלים שהכין אתמול, וביחד הם מוכיחים שגם בגיל 23 אפשר להיות צמד בורגני ומיושב, עם דירה בצפון תל אביב ושיחות על שימורים. אורן רוגובין, בנו של הקבלן המוכר קובי רוגובין, הוא קצת מהתעשייה וקצת לא – כמוה, גם הוא היה בלהקה של הצופים, אחר כך הפיק כמה סרטים קצרים בשביל הכיף, אבל עכשיו הוא לומד ארכיטקטורה בבצלאל.

"הכרנו במסיבה והוא התחיל איתי מיד", היא משחזרת את המפגש לפני שלוש שנים, "הוא חייך את החיוך השובבי שלו והשיג את הטלפון שלי בתוך דקה ושלח הודעה. הוא לא ביישן בכלל. השאר היסטוריה. התאהבנו בטירוף ולפני שנה עברנו לגור יחד. התקופה הזאת של הקרנבל, שאצל רוב הזוגות נמשכת שלושה חודשים, נמשכה אצלנו שנתיים. מאוחר יחסית התחלנו לעבוד על חלקים קשים יותר בקשר".

•  
•  
•  

שמלה: – JUST CAVALLI לפקטורי 54, נעליים: קסטרו (צילום: ירדן הראל)

הייתה לך תקופות רווקות?
"הייתה לי שנה וחצי בלי חבר וטיפסתי על הקירות. כל אדם שפגשתי אמרתי, הנה, הוא יהיה חבר שלי ואז מצאתי את עצמי בדייטים עם אנשים מגעילים. זה היה נורא. פעם ישבתי מול בחור שלא דיבר כל הערב. הייתי ממסמסת הרבה ניסיונות כאלה, עד אורן, כי הוא באמת משהו מיוחד. גם חתיך וגם צ'ארמר. אם אני הייתי גבר, הייתי מתה מפחד להתחיל עם בחורה".

רוצה שאשלוף קטלוג של שמלות כלה?
"אני אולי אפתח אותו, אבל רק כדי לראות את העיצובים. אני הכי לא מהבנות שחושבות על חתונה וילדים, יש לי זמן".

איך זה להיות בן זוג של מלכת ילדים?
"האמת שבהתחלה אורן באמת לא הבין מי הילדות שמדברות איתו באינסטגרם, היום הוא סתם לא מבין למה הן רוצות להצטלם איתו. אבל אני מגוננת עליו. הוא לא בא איתי כמעט לאירועים כי בשבילי זו עבודה, לא איבנט, זה להתראיין ולהתלבש ולתת עבודה".

סיפרו שבהשקה האחרונה שהיית בה, היו צריכים להבריח אותך החוצה מרוב התנפלות.
"אוי נו, סתם ניפחו. זה לא שהייתי בסכנה, זה רק שהחבל שמפריד ביננו לבין הילדים נפל והם התחילו להיכנס. היה קצת לא נעים אבל זו לא הייתה התנפלות כמו על מופאסה במלך האריות. היום אם רוצים שבהופעה מסוימת אפגוש ילדים, המנהל שלי יברר לפני זה אם שומרים עלי שם טוב או לא. אם לא, אני אוותר".

הבעיה האמיתית, מסתבר, היא לא הילדים אלא הוריהם. הפייסבוק גרם לאצבע להיות מהירה על השיימינג, ויש מספיק אבות ואימהות שיהיו מוכנים להתנפל על הכוכבת הצעירה רק כי הילד לא קיבל ממנה מספיק תשומת לב. "הורים יעשו הכל בשביל הילדים שלהם וכאן תחושת ההחפצה היא הכי גדולה, הם פשוט שוכחים שאני בן אדם", היא אומרת. "בפסטיגל אני חווה את זה הרבה: בין הצגה להצגה אנחנו יורדים להצטלם עם ילדים, ולפעמים יש לך רק רבע שעה ואת לא מספיקה את כולם, ואת צריכה לרוץ להחליף בגדים ולהתארגן. קרה לי שלא הספקתי להצטלם עם ילדה, ושמעתי את אמא שלה אומרת לה 'עזבי, היא סנובית'. התחלתי לבכות. אני אחת שלוקחת ללב וזה נורא מעליב. איך אני סנובית אם הצטלמתי עכשיו עם ארבעים ילדים? אז אני רוצה להגיד להם – הורים, תהיו נחמדים. גם אני ילדה בסך הכל. אני יודעת שעברתם אוגוסט קשה, כולנו, אבל זה לא התפקיד שלי להציל את מצב הרוח של הילד שלכם".

כל זה מעלה לך שאלות על המקצוע שבחרת בו?
"אני דואגת שלא, כי מבחינתי זה לא קשור למקצוע שבו בחרתי. לא בחרתי להיות כוכבת ילדים, אלא שחקנית, ובמקרה התקבלתי לסדרה שהצליחה. מה שלא קורה, בסוף אני מנגבת את הדמעות ועולה לבמה. יש ימים שאני חזקה ויש ימים שזה שובר אותי, אני מתאכזבת מהאנושות. למה להתייחס אלי כאילו קנו אותי בסופר? אני אשמח לעשות טוב לילדה שלך, אבל אם לא אצליח, אין לך מה לכתוש אותי. אנשים בארץ מרשים לעצמם להגיד את כל מה שעובר להם בראש.לפעמים אני באמת מרגישה לא שייכת לחברה הישראלית".

•  
•  
•  

שמלה: בוטיק סיון (צילום: ירדן הראל)

"יש במאים שחוששים לקחת אותי"

ייתכן, באמת, שהבעיה כאן היא תרבותית. תדהר, כך נראה, לא בנויה לרמות חיכוך גבוהות כל כך עם הציבור, בטח כשתשומת הלב מופנית אליה בלעדית, כבייביסיטר הלא רשמית של ילדי ישראל. או אם תרצו: זה דבר אחד להיות על טיסת השוקולד, אבל דבר אחר להיות השוקולד עצמו. זו אולי הסיבה שבסביבתה של תדהר לוחשים שפניה מיועדות לעולם המבוגרים, המקום בו תופעות הלוואי מתונות מעט יותר. היא מתעקשת לא לצאת בהצהרות.

"אני רוצה לעשות הכל, ולא להגביל את עצמי. אני בטוחה שיש במאים שחוששים היום לקחת אותי לפרויקטים כי אני מזוהה עם ילדים, וזה בסדר. בינתיים אני לא עוזבת את העולם הזה. אתה לא מתפטר מעבודה אחת כשאין לך אחרת".

את לא פוחדת מכישלון?
"תראי, כשהשתתפתי ב'הכל הולך', למשל, וזה לא כל כך הצליח, ברור שצחקנו על זה מלא בסט. אם לא היינו צוחקים בין הטייקים, היינו מרגישים כישלון תהומי. אני חושבת שמודעות זה דבר חשוב נורא, לא לקחת את עצמך בשיא הרצינות ובטח שלא לחשוב שהכל סובב סביבך כי את שחקנית. זו בדיוק הבעיה שיוצרת טאלנטים שקשה לעבוד איתם. יש הרבה טיפוסים כאלה. ראיתי עכשיו את הסדרה UNREAL, וכל מה שרואים שם, התעשייה הצינית הזאת, זה משהו שאני מכירה מהחיים".

דברים שאפשר לסבול תמורת צ'ק של כוכבת.
"תשמעי, בעיני הסיבה העיקרית לעשות כסף היא לא כדי להיות עשירים, אלא כדי שיהיה לנו בית שהוא מקדש, שנחזור אליו והוא יהיה הכי מדהים בעולם. כזה אני רוצה לתת לילדים שלי. בשביל זה אני מוכנה לקרוע את התחת בעבודה גם כשלא קל ולא נעים".

את הכסף שהיא מרוויחה, תדהר מוציאה לא פעם על בגדים. כוכבות אחרות במעמדה מעסיקות סטייליסט, אבל היא לא מוותרת על הכיף שבשופינג, וגם בצילומים לכתבה הזאת היא מתמסרת בשמחה לשמלות הממותגות. "הריגוש שיש כשקונים משהו חדש, אצל רוב הבנות הוא מחזיק יום או שעה, אצלי זה מחזיק באזור החודש", היא אומרת. "תיק חדש מרגש אותי. אתמול קניתי תיק של מארק ג'ייקובס, אבל הייתה הנחה של 70%".

•  
•  
•  

שמלה: ASOS (ציילום: ירדן הראל)

הנחת סלב?
"לא, לא. הנחה רגילה".

מה הסגנון שלך?
"כל הארון שלי הוא בצבעי אפור-לבן-בז'-שחור. אני מאוד מונוכרומטית, אוהבת גם גזרות א-סימטריות ולשלב בייסיק עם משהו מעניין. בחו"ל אני יכולה שעות ללכת ברחוב וסתם להסתכל מה אנשים לובשים. בלונדון לכולם יש סטייל. לא כפכפים וחולצה אדומה ומכנס ירוק כמו כאן".

מה לא תלבשי?
"ג'ינס נמוך. בצעירותי לבשתי, אבל זה מחריד. ומכנסונים שרואים את התחת, זה נורא בעיני. בא לי לבוא לילדות ולהגיד להן שהן צריכות להסתיר כבר את התחת במכנסיים הקטנים האלה. למעריצות שלי יש עוד טוסיק קטן אז אין בעיה, אבל טינאייג'ריות שלובשות את זה מטריפות אותי. למה כולם צריכים לראות לך את התחת? אפילו לא בקטע מיני, זה פשוט לא אסתטי".

אני רואה שאת גם לא יותר מדי בענייני איפור.
"הייתה לי תקופה כזו בי"ב שהייתי באה עם מייקאפ לבית ספר, אבל זה נגמר. אני אוהבת לוק נקי. אני גם כמעט ולא לובשת צמוד. צריך להיות עם מודעות כדי להבין אם טרנד מסוים מתאים לך או לא, לא לכולן יש את אותו גוף".

שלא נתבלבל: את רזה מאוד.
"יש לי מאמנת שהיא החברה הכי טובה והחיים שלי ואני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע לאחרונה, כי הפסדתי קצת אימונים. ולא, אני לא אוכלת מה שאני רוצה. יש תקופות שהגוף צריך ניקוי, לאכול חביתה וקוטג', ויש ימים שלא אכפת לי ובא לי על נוטלה ואני ארשה לעצמי יותר. פעם הייתי רזה טבעית כזאת, שאוכלת מגש פיצה שלם ולא קורה כלום. ואז הופ, הגיע גיל 23".

•  
•  
•  

שמלה: בוטיק סיון (צילום: ירדן הראל)

צילום: ירדן הראל
סטיילינג: מיטל ברונר
ע. סטיילינג: סהר שוטלנד
שיער ואיפור: עומר אסף לקרליין
צולם במגדל היוקרה "מאייר על רוטשילד" של חברת ברגרואין רזידנטיאל בתל אביב