מתנה בשישי: תיק עור של קורנליוס

ספרו לנו מה הדבר הכי מוזר שמצאתם בתיק שלכם ותוכלו לזכות בתיק עור של קורנליוס

מאת  | ‏ 27 נובמבר 2014
Cornelius. צילום: יח"צ

Cornelius. צילום: יח"צ

בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות בתיק עור של Cornelius. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מה הדבר הכי מוזר שמצאתם בתיק שלכם.

שווי המתנה: 619 שקלים.

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל.

**הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\11\30 בשעה 12:00.

***בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

את התיק ניתן להשיג בבוטיק ברחוב פינס 44, נווה צדק ובאתר

הזוכה בקעקועים זמניים בשווי 500 שקלים משבוע שעבר היא ליאת, שסיפרה לנו על הרגע שהייתה רוצה לשכוח:

"זכרונות. חשבתם פעם כיצד היו נראים חיינו אילולא זכרנו כמעט כל דבר? אילולא זכרנו את יציאת מצרים ולא היינו יודעים מה זה לאכול מצה עם שוקולד, רחמנא ליצלן?! אילולא זכרנו את האדם ההוא ששבר את ליבנו? אילולא זכרנו שפיטרו אותנו מהעבודה או לא קיבלו אותנו לעבודה אותה כ"כ רצינו? אילולא זכרנו את המריבה הקשה עם החבר הכי טוב שדקר אותנו בגב? אילולא זכרנו את האכזבה הקשה שהייתה לנו מאדם שאהבנו במשך המון זמן ועד שהעזנו להגיד לו מה אנו מרגישים, הוא טרק לנו את הדלת בפרצוף? זכרון הוא מתנה נפלאה, אך לעיתים השכחה היא מתנה נפלאה בהרבה יותר. איני יודעת אם הייתי מתנגדת לשכוח את כל הדברים הלא טובים שקרו לי בחיים, את כל האנשים שפגעו בי או שברו את ליבי, את כל הרגעים בהם קרה משהו רע ששינה את חיי לנצח. לשכוח את כל האהבות שלא הצליחו, את כל האנשים שלא העריכו, את כל המלחמות שלי בעצמי שבכל זאת לא השכיחו. אומרים שאלוקים נתן לאישה במתנה את השכחה כדי שתשכח מהכאב ותמשיך להביא ילדים לעולם. תארו לכם שיכולנו לבחור בעצמנו מה לזכור ומה לשכוח. תארו לכם שבלחיצת כפתור אחת קטנה, יכולנו לעשות Delete על מה שקרה לנו רגע קודם לכן ולהמשיך כאילו לא היה. תארו לכם אותנו פוגשים מחדש אדם ששברנו את ליבו פעם, לאחר שהוא מחק את האירוע הלא סימפטי הזה, ואנו מקבלים הזדמנות נוספת איתו, מבלי שפגעי העבר יעכירו את האווירה או ישפיעו על ההחלטות של שנינו. החיים שלנו זה דבר דינאמי ברמה של שניות, כל רגע משהו יכול לקרות ולשנות את חיינו לנצח, השאלה האמיתית היא האם באמת היינו רוצים שליטה מלאה בעזרת שלט רחוק על כל מה שקורה בחיינו ועל מה שנזכור מהם ועל מה שלא? יכול להיות שלשכוח היה פותר המון בעיות שנותרות באישיות שלנו ברמה הפסיכולוגית לאחר זיכרון קשה כלשהו, יכול להיות שלשכוח היה משחרר אותנו מהעבדות לפיה אנו מוכרחים לעבוד ללא הרף את הזיכרון הזה שמונע מאיתנו לעשות דברים או לבטוח שוב באנשים, שמא ניפגע. החיים האלה לימדו אותי שאם אני לא אסתכן, אני אולי לא אפגע, אך אני גם לא אתרגש ולא אחווה ואולי אפילו לא אתאהב כמו שאפשר באמת לעשות, ויש דברים, תסכימו או לא, ששווה להסתכן בעבורם. חזרו לרגע בו הרגשתם מאוהבים באמת, את הפרפרים בבטן וחוסר השינה, זוכרים? עכשיו תגידו, מבלי להתייחס לאן זה הוביל בסופו של דבר, אין זה דבר השווה לקחת סיכון בשבילו? Hell Yeah! אני לא הייתי מוותרת על זה לרגע, וזה ממש לא משנה שלאחר זמן מה הייתי שבורת לב ומדממת מבפנים, הפצע הגליד, הזיכרון נשאר, ואיתו התקווה שנוצרה רק מעצם הידיעה שאפשר להרגיש ככה, ורק בשביל זה שווה להמשיך לחיות! חשבתם פעם איך היו נראים חיינו אם היינו זוכרים את הכול? אם היינו זוכרים את אהבת הנעורים שלנו? אם היינו זוכרים כל חוויה קשה שעברנו? אם היינו זוכרים את כל האנשים שפגעו בנו? את כל האנשים שאיבדנו? את כל הפעמים שפגענו ולא היה דרך לתקן ולמחוק? אבל רגע, אלה הם חיינו, אנו כן זוכרים את כל זה, וחלקנו אף זוכרים את זה בכל יום מחדש… אז אם היו נותנים לכם לבחור, הייתם בוחרים לזכור או לשכוח? אני יודעת שלא הייתי מוחקת אף רגע בחיים שלי."

השאירו תגובה

 

  • תיק עולם ומלואו ועדיף כמה שיותר רחב מה אין בתיק הדבר הכי מוזר שקרה לי נכון יש את הכיס הפנימי ותמיד יש שם איזה חור קרע אז שם בפנים ישבה לה טבעת שאמא שלי זכרונה לברכה נתנה לי גדולה עם אבן סגולה טבעת של פעם שהיתי בטוחה שאיבדתי אותה כמה שמחתי אין גבול לאושר שלי

    מאת: פלורנטינה גניש |‏ 15 בינואר 2015 | 13:30
  • מתי יכריזו מי הזוכה?

    מאת: סיוון |‏ 1 בדצמבר 2014 | 20:48
  • יש לי תיק מזמן שילדתי את בני הבכור בן 27 אוטוטו. לא תאמינו אבל מצאתי בתיק את הצמיד של הלידה שלו מבלינסון. מדהים אחרי כל כך הרבה שנים וזה נשמר בריץ רץ פנימי כזה. איזה געגועים וזכרונות יאיי. מדהים איך שדבר אחד כזה קטן יכול לעשות כזו התרגשות בלב.

    מאת: יפיתי |‏ 1 בדצמבר 2014 | 05:17
  • לפני כחודשיים החלטתי לסדר את ארון הבגדים שלי כדי לתרום בגדים, נעליים ותיקים שכבר לא בשימוש. פתאום מצאתי מטבע של קפה גו' באחד התיקים שלי וישר נזכרתי ביום ההוא לפני כ-10 שנים שהלכתי עם ידיד שלי ירון לראות את הסרט "אושן 12" בבית הקולנוע בקניון עזריאלי בת"א ואח"כ ישבנו לאכול קפה ועוגה ב"קפה גו'". על העוגה היו שאריות של ברזלית אז קראנו למלצר והראנו לו, הוא התנצל וקרא לאחראי משמרת שגם הוא התנצל וביקש לא לחייב אותנו על האוכל אבל אנחנו לא הסכמנו וביקשנו לשלם את החשבון ושלהבא פשוט ישימו לב לפני שמגישים לאנשים. הוא שוב התנצל והתעקש לתת לנו מטבע לקפה זוגי במתנה שניתן לממש בכל סניף של קפה גו'. לא דיברתי עם ידיד שלי ירון קרוב ל-3 שנים פשוט כי הקשר נותק , פתאום הרגשתי שאני חייבת לדבר איתו אז שלחתי לו הודעת סמס ,דיברנו בטלפון ונפגשנו ,התעדכנו והעלנו חוויות מהתיכון ,מהצבא ומימי המסיבות . היה ממש כיף וגם הרווחתי את ידיד שלי בחזרה .
    shanichai222@walla.co.il

    מאת: שני |‏ 30 בנובמבר 2014 | 11:54
  • גיליתי שנשכח אצלי בתיק (לאחר יומיים), קילו כבד עוף שאימי שמה אצלי ולצערי זרקתי אותו עם התיק, ברור לנו למה…

    מאת: hilaz09 |‏ 30 בנובמבר 2014 | 11:23
  • הרבה מהקניות הכי טובות שלי הן מחנויות יד שניה. חלק מהריגוש זה שאת אף פעם לא יודעת מה תמצאי. באחד משיטוטי בחנויות יד שניה בעיר, נתקלתי בתיק עור וינטג'י מהמם, עם מראה מיוחד של פעם ובדיוק בגודל הנכון. התאהבתי בו מיד ורכשתי אותו. כשהגעתי הביתה ופתחתי את התיק, הופתעתי לגלות בתוכו שני כרטיסי אוטובוס ישנים מאוד- באחד מהם מחיר הנסיעה הוא פחות משקל, ובשני- המחיר הנקוב הוא בכלל עוד לפני שיצא השקל החדש… נחמד לחשוב שפעם, ממש מזמן, מישהי אחרת השתמשה בתיק הזה בנסיעותיה בעיר. מאז הכרטיסים הם חלק מהתיק, ויושבים דרך קבע בכיס פנימי.
    noysh.tal@gmail.com

    מאת: טל |‏ 30 בנובמבר 2014 | 10:24
  • הרבה מהקניות הכי טובות שלי הן מחנויות יד שניה. חלק מהריגוש זה שאת אף פעם לא יודעת מה תמצאי. באחד משיטוטי בחנויות יד שניה בעיר, נתקלתי בתיק עור וינטג'י מהמם, עם מראה מיוחד של פעם ובדיוק בגודל הנכון. התאהבתי בו מיד ורכשתי אותו. כשהגעתי הביתה ופתחתי את התיק, הופתעתי לגלות בתוכו שני כרטיסי אוטובוס ישנים מאוד- באחד מהם מחיר הנסיעה הוא פחות משקל, ובשני- המחיר הנקוב הוא בכלל עוד לפני שיצא השקל החדש… נחמד לחשוב שפעם, ממש מזמן, מישהי אחרת השתמשה בתיק הזה בנסיעותיה בעיר. מאז הכרטיסים הם חלק מהתיק, ויושבים דרך קבע בכיס פנימי.

    מאת: טל |‏ 30 בנובמבר 2014 | 10:02
  • לפני כמה זמן עשיתי סדר בארון ומצאתי תיק מדהים מצמר בסגנון ג'קי קנדי שקניתי בתיכון במנגו אך השתמשתי בו פעמים ספורות בלבד באותה השנה בגלל שהיה "כבד" מדי ליומיום. כבר ביום למחרת לקחתי אותו איתי לאוניברסיטה וכאשר הכנסתי את היד לתחתית התיק בחיפושים אחר כסף קטן למכונת הפחיות הרגשתי בקצה הבטנה פיסת נייר, אשר להפתעתי התגלתה כפתק שחברה שלי כתבה לי בבית ספר, באחד השיעורים, על בחור שאהבתי שנים רבות ולא החזיר לי אהבה. ב 14.1.14 בעוד חודש וחצי אני מתחתנת וזמן רב לא חשבתי על הבחור, אך זה הזכיר לי את ימי התיכון העליזים, הנעורים, החופש והדאגות חסרות החשיבות…איזו תקופה מדהימה זו היתה!
    המייל שלי:
    m_r1232@walla.com

    מאת: hadar.m |‏ 29 בנובמבר 2014 | 23:18
  • לפני כמה זמן עשיתי סדר בארון ומצאתי תיק מדהים מצמר בסגנון ג'קי קנדי שקניתי בתיכון במנגו אך השתמשתי בו פעמים ספורות בלבד באותה השנה בגלל שהיה "כבד" מדי ליומיום. כבר ביום למחרת לקחתי אותו איתי לאוניברסיטה וכאשר הכנסתי את היד לתחתית התיק בחיפושים אחר כסף קטן למכונת הפחיות הרגשתי בקצה הבטנה פיסת נייר, אשר להפתעתי התגלתה כפתק שחברה שלי כתבה לי בבית ספר, באחד השיעורים, על בחור שאהבתי שנים רבות ולא החזיר לי אהבה.
    ב 14.1.14 בעוד חודש וחצי אני מתחתנת וזמן רב לא חשבתי על הבחור, אך זה הזכיר לי את ימי התיכון העליזים, הנעורים, החופש והדאגות חסרות החשיבות…איזו תקופה מדהימה זו היתה!

    מאת: hadar.m |‏ 29 בנובמבר 2014 | 22:51
  • פעם קניתי תיק וינטג' בחנות יד שנייה, וכשחזרתי הביתה מצאתי באחד הכיסים הפנימיים שלו פתק ישן ומקומט, כמעט מתפורר, וכשפתחתי אותו ראיתי ציור של סוס קופץ, ולמעלה הייתה כתובה הקדשה- לדינה באהבה, ממני. וזה גרם לי להסתקרן, לדמיין לעצמי כל מיני סיפורים על דינה, שהתיק הזה היה פעם שלה. ממי היא קיבלה את הפתק? מי היא הייתה? האם הפתק נשכח בתיק בטעות? או נשמר שם כי היה זה פתק שראוי לזכור… איך התנהלו חייה? מה היא עברה? האם היא חיה עדיין בכלל? וזה היה נחמד לראות איך באמצעות תיק שעבר ממנה אלי נוצר בינינו איזשהו קשר מסוים- איך אני פתאום מקבלת הצצה לחיי אדם אחר ומציאות אחרת שאני בכלל לא מכירה ויכול להיות שהתרחשה גם לפני חמישים שנה. מי יודע? אולי גם אני אטמין יום אחד פתקים בתיקים שלי, לידיים הבאות במסלול.

    email: brown555@walla.com

    מאת: שושנה |‏ 29 בנובמבר 2014 | 22:25
  • הסיפור שלי התרחש כשישבתי לאכול במסעדה עם בן זוגי ותליתי את התיק כמו שאני עושה תמיד על הכיסא, ממש מאחוריי. עם הגב אלי ישבו זוג נוסף. לאחר ששבענו ובן זוגי שילם את החשבון לבשתי את המעיל שלי ולקחתי אלי את התיק שתליתי כי רציתי להוציא את האייפון ולבדוק את מצב ההודעות…להפתעתי גיליתי שהוא שיכפל את עצמו. בדיעבד, גילינו שהגברת הנחמדה שישבה מאחוריי בטעות שילשלה את הטלפון שלה לתיק שלי…. זכיתי? לא ממש, היא הייתה בטוחה שניסיתי לשדוד אותה…
    מייל:
    silver0509@walla.com

    מאת: לירון |‏ 29 בנובמבר 2014 | 22:22
  • הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק הוא מכתב. מעצמי. מהעבר..
    גיליתי את הפתק, לפני מספר שבועות, ממש בדרך אגב, כשחיפשתי מפתח והפכתי את התיק על כל תכולתו.
    ואז הוא צץ – פתק בכתב ידי, מלפני 8 שנים (הייתי בת 22). ואז נזכרתי..
    לפני כמה שנים טובות, ראיתי תוכנית טלויזיה, ואחד המרואיינים מתחום הרוח המליץ לכתוב על גבי פתק איך את רואה את חייך בעוד כמה שנים, סטטוס בחיים, מקום עבודה, מטרות וחלומות.. והסביר שכשכותבים חלומות ומטרות זו תחילת הדרך להפוך אותם למציאות..
    כנראה שחשבתי שגם אם זה לא יועיל, בטח לא יזיק, ורשמתי בפירוט רב, את החלומות שלי – לעשות רישיון, תואר, ועוד כאלה וכאלה מטרות קטנות וגדולות שסימנתי וייחלתי לעצמי. החלק הגדול בפתק התייחס לרצון שלי למצוא אהבה גדולה ופשוט להיות מאושרת.
    כנראה שתחבתי את הפתק בכיס פנימי של אותו תיק עמו הסתובבתי באותו יום.
    אני ידועה באהבתי הגדולה לתיקים, ומחליפה תיקים רבים, אך נשארת נאמנה להם והם שמורים בארוני כמו חיילים במסדר..
    מצחיק, שקצת לפני יומולדת 30 שלי, שחל שבוע הבא, דווקא אז בחרתי את התיק הספציפי הזה ומצאתי את הפתק.
    מתנה ממני הצעירה אליי הקצת יותר בוגרת..
    ohad_d@ortal-hr.co.il

    מאת: אורית |‏ 29 בנובמבר 2014 | 22:04
  • במהלך הפסקת צהריים בעבודה שנמצאת סמוך לקניון התגלה לי כי אני וחברה ממש קרובה שלי שאני מתראה איתה פעמיים בשנה בגלל המרחק נמצאות באותו הקניון! אנחנו מכירות דרך האינטרנט, ונוצר בינינו קשר מיוחד. באותו היום, בעודנו מדברות בטלפון על מה אנחנו קונות כדי לא לקפוא מקור בחורף, התגלה כי אנחנו נמצאות באותו הקניון, קפצנו משמחה וכדי להנציח את הרגע נכנסנו למכונת צילום והצטלמנו. את התמונה שמתי בכיס של התיק כדי שלא תאבד.. ושם שכחתי אותה, כשחזרתי הפכתי את כל התיק, הוצאתי והחזרתי את הדברים שלוש פעמים, והתעצבתי לגלות שהתמונה נעלמה.. לאחר שנגמר החורף סידרתי בחזרה את התיק והוצאתי ממנו את כל פריטי החורף-צעיף קבוע כפפות ושקיות מחממות למיקרו, ותוך כדי סידור התיק שמתי לב שמשהו בכיס של התיק בולט ולא מתקפל באופן מוזר , פתחתי את כיס התיק הפנימי ומצאתי את סרט התמונות שצילמנו, שמחתי כל כך , בכל זאת יש לי מזכרת קטנה מהרגע הזה, והפעם לא התבלבלתי ומיהרתי לקנות מסגרת ולשים בתוכה את התמונה. עכשיו בכל פעם שאני נכנסת הביתה ישנה תמונה קטנה שלנו (:

    rhr123rhr@walla.com

    מאת: הדר |‏ 29 בנובמבר 2014 | 22:03
  • מצאתי בחור בתיק שלי, זו ההודעה שקיבלתי מאמא שלי לפני כשבועיים. לרגע חשבתי שזה עוד ניסיון מוזר מצידה לסדר לי דייט. מפעם לפעם היא מנסה את מזלה, כלומר מנסה לעזור לי למצוא זוגיות טובה ומוצלחת. למרבה הצער, אמא שלי לא מרבה להיפגש עם בחורים צעירים, כך שהיא מוצאת עבורי בחורים שהיא לא מכירה אישית, כמו "הבן של דינה שלמדה איתי בשנת תרפפ"ו ומאז לא החלפנו מילה", או "האחין של גיסתו של מוטי מהמכולת"… כמובן שהבחורים הנ"ל נוטים להתברר כיצורים הזויים במיוחד. בהתחשב בכל האוצרות הנ"ל, החלטנו לבסוף שהיא מפסיקה לעשות לי פדיחות ומשאירה אותי למצוא בחורים לא מוצלחים בכוחות עצמי. מדי פעם היא חוזרת לסורה, מתוך טענות של "את לא נעשית צעירה יותר". עם זאת, "בחור בתוך התיק" בהחלט היה שיא חדש מצידה. בקיצור, אחרי שני רגעים של כעס על זה שהיא לא מניחה לי לנפשי, הרמתי לה טלפון כדי להגיד "תודה, אבל לא תודה". למרבה ההפתעה, לא היה לה מושג על מה אני מדברת. מסתבר שבתוך התיק שלה לא הסתתר שום בחור. מי שכן הסתתר היה כרטיס מועדון, שחיפשנו כמה ימים לפני כן, שהחליט להתחבא לו בתוך חור בתיק, כל הזמן הזה. והבחור? עדין מחפשות אחריו… אולי מתחבא בתיק אחר.. :-)
    nemmoosh@walla.com

    מאת: nemmoosh |‏ 29 בנובמבר 2014 | 20:54
  • זה היה בשבוע המודעות לתרומת שיער לחולות סרטן. חשבתי לעצמי שזו הזדמנות מצוינת לתספורת חדשה ומעשה טוב. התוצאה הייתה מקסימה אבל מי שהתרגשה יותר מכל הייתה בתי בת ה-4 שתחילה לא הבינה למה אמא גזרה את השיער האהוב שלה אבל לאחר שהסברתי לה היא הייתה כל כך גאה.
    וכך עברו להם יומיים ואז בבוקר שגרתי בעבודה מול המראה אני מכניסה את היד לתיק להוציא את הליפסטיק ופתאום מרגישה קצובת שיער קטנה , אני מוציאה ורואה תלתל בלונדיני קטן בדיוק כמו שיש לנועה שלי.
    התקשרי לגננת וביקשתי לדבר עם נועה לשאול אותה למה היא השאירה לי תלתל קטן בתיק.
    האמת כבר ניחשתי את התשובה אבל כל כך רציתי לשמוע את זה ממנה " אמא, רציתי גם לתת שיער לילדים שאין להם, תביאי להם את זה נכון?". בטח ילדה שלי אני מבטיחה שאני יבא להם ולך נסיכה אני רוצה להביא את השמים…

    מאת: lili131184 |‏ 29 בנובמבר 2014 | 12:50
  • כשהייתי קטנה, ההורים שלי נהגו לשמור את השיניים שנפלו לי בתוך כוס חרסינה בצורת נעל קטנה. הייתי מאוד מופתעת שמצאתי כמה שיניים בתוך התיק שלי, כאשר אין זכר לכוס עצמה. ההשערה שלי שאולי אחד החתולים שיחק בזה ככדורגל ואיך שהוא העיף את זה לתוך התיק…תעלומה! ובכל מקרה העלה נשכחות לילדות.

    מאת: inber86 |‏ 29 בנובמבר 2014 | 12:26
  • בזמן צוק איתן נסעתי לצפון כדי לברוח מהטילים כיוון שאני גרה ממש על הגדר עם עזה. כשחזרתי בערך אחרי חודש וחצי פתחתי את התיק, שהיה מונח על אחד ממדפי שידת הנעליים כי רציתי לחפש איזה מסמך וקפץ לי משם עכברון חום קטנטן. הוא פחד ורץ להתחבא מתחת לשידה. מצאתי את המסמך והייתי מרוצה, שכחתי מהעכבר. בערב באתי לקחת את התיק כדי לארגן אותו מחדש, הרבה זמן לא היה בשימוש, ומצאתי בפנים את הילדים של אותו עכבר אפור! מסתבר שזאת עכברה!
    היו שם חבורה של קטנטנים שרק התחילו להעלות פרווה ורק פקחו עיניים.
    החלטתי שלא אני אהיה זאת שתפרק את השבט, הוצאתי את מה שהיה חשוב בתיק, שמתי מגבות ישנות ונייר סופג, השארתי מזון כלבים ומים על השידה וקיוויתי ממש שהעכברה תסתפק בזה ולא תהרוס לי את הבית. כשהחבורה התפזרה אחרי שבוע לכדתי את כולם, אחד אחד, לאט לאט, ושיחררתי בשדות. אני מקווה שהעכברה לא תתגעגע, והתיק דרך אגב – הרוס.

    מאת: ענוה |‏ 29 בנובמבר 2014 | 12:16
  • הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק שלי הייתה שקית זבל קטנה ומצחינה של הפח הקטן במטבח. כנראה התבלבלתי כשירדתי למטה עם המפתחות של האוטו ושקית הזבל, כך שבמקום לשים את המפתחות של האוטו בתיק שמתי את השקית זבל בתיק. ואתם יכולים לנחש מה עלה בגורלם של המפתחות… לאחר חיפושים נרחבים נפל לי האסימון שזרקתי אותם לפח הירוק.. (איפה שהייתי צריכה לזרוק את השקית) ובכן, מקרה לא נעים. בהתחשב בעובדה שאנשים עיקמו פרצוף כאשר ראו אותי הופכת את הפח ומעיפה את כל הזבל לצדדים. אבל ניקיתי הכל אחרי בסוף, הרחתי כמו זבל וזכיתי במפתחות בסופו של דבר! כשהגעתי הביתה באותו יום העפתי את הפח הקטן מהכיור שלי ובזה נגמר הסיפור! :)

    מאת: ענבל יצחק |‏ 29 בנובמבר 2014 | 10:26
  • בקיץ האחרון הייתי בטיול אחרי-צבא-לפני-לימודים במרכז אמריקה שגרם לי להסתכל על הדברים קצת אחרת (כלומר, מה אני עושה פה במקום להיות שם ולמה בישראל אין ים בצבע טורקיז והמאכל הלאומי הוא לא אננס). באופן די מפתיע, המדינה שאני והחברה הכי טובה שלי הכי התלהבנו ממנה הייתה דווקא קובה. במקום שבו הכל עצר מלכת הרגשנו שגם אנחנו רוצות לעצור, להישאר ולחיות את הרוגע והשמחה האינסופית של הקובניים. במשך שבוע שלם מצאנו את עצמנו החברות הכי טובות של בחור קובני בגילנו. למרות כל השוני (נניח, לו אין פייסבוק, עציץ רוקד סלסה יותר טוב מאיתנו), הייתה הרגשה שאנחנו מכירים מאז ומעולם והספקנו להעביר יחד חיים שלמים. באחד הטיולים הוא עצר לרגע, קטף לכל אחת מאיתנו ורד וביקש שנשמור עליו לעד. עזבנו את קובה בלב כבד והמשכנו את הטיול. כשחזרתי לארץ דחיתי את עניין פירוק המזוודה והתיקים ליום שאחר כך, כי למי בכלל יש כוח ואיך לעזאזל שלושה חודשים עברו כל כך מהר?! למחרת הוצאתי מהתיקים את כל הבגדים, המתנות, המצעים ו… ורד מיובש. לקח לי רגע להבין מה זה ואיך זה הגיע לפה, ואז התרגשתי עד דמעות.
    yarinhananiya@gmail.com

    מאת: ירין |‏ 29 בנובמבר 2014 | 07:58
  • ממתק קוקוס ורוד! זה בהחלט מוזר!.. ומי יודע כמ זמן היה שם…
    raheliasi@gmail.com

    מאת: רחלי זרביאן |‏ 29 בנובמבר 2014 | 07:52
  • הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק היה מסמר. לא יודעת למה זה היה שם לא יודעת איך זה הגיע לשם. אבל השארתי את זה בתיק. מי יודע מתי אצטרך מסמר.

    מאת: ג?וליה קוזובסקי |‏ 29 בנובמבר 2014 | 00:55
  • באיזה שהוא שלב בשירות הצבאי שלי נעלם לי החוגר.. הלכתי להוציא חדש וכהר הספקתי להשתחרר.
    יש לי מלא תיקים ולפני שבועים היה בא לי על תיק שלא הייתי איתו מלא זמן ואיך שאני פותחת את התיק אני רואה את החוגר הישן שלי.
    מצחיק ??

    מאת: מאור פרחם |‏ 29 בנובמבר 2014 | 00:40
  • מצאתי מסגרת משקפיים שבורה ללא העדשות זכר לתאונת הדרכים שעבר בעלי שבה הוא איבד את רגלו

    מאת: אולריך אהובה |‏ 28 בנובמבר 2014 | 22:45
  • וואו כמעט כל פעם שאני מחליפה תיק אני מוצאת איזה פריט לא קשור או שבאמתאין לי מושג מתי הוא נולד לו שם!!!
    אני חושבת שהדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק שלי אי פעם היה פקק של בקבוק יין… (והפקק נמצא בתיק הכי קטן שיש לי!)
    הגיע סופש, קבעתי לצאת עם חברות והחלטתי באותו הערב ממש לדפוק הופעה, התחשק לי נורא לגוון עם איזה תיק מיוחד ובחרתי את הקלאץ הכסוף הקטן שלי.
    התחלתי לרוקן את הקלאץ.. שפתון סגול של מאק, 2 שקלים, כמה סיכות לשיער, פקק של יין, טבעת שחיפשתי מלא זמן, חשבונית של מונית ו…. רגע…. פקק של בקבוק יין?! מה?!?
    ומאז ועד היום אני מדי פעם בוהה בקלאץ שלי ומנסה לפענח איך הפקק צמח לו בתיק הקטן שלי! אז כמו שנאמר.. מה שקורה בקלאץ כסוף נשאר בקלאץ כסוף!! (;

    מאת: Hadar Librus |‏ 28 בנובמבר 2014 | 21:07
  • אז ככה, ואני נשבעת שזה באמת קרה!
    לפני שנה חברה ביקשה שאלווה לה עט ובעודי מפשפשת בתיק בנסיון למצוא עט בשבילה, שלפתי במקום את השלט של הטלוויזיה שלי!
    את השלט חיפשתי שבועיים שלמים..אני והחברה לא הפסקנו לצחוק וזה הפך לסיפור של החודש..

    מאת: יובל גל |‏ 28 בנובמבר 2014 | 20:23
  • פעם באמצע יום עבודה במשרד נתקלתי בדבורה מעלי. נלחצתי מאוד וניסיתי להרחיק אותה ממשרדי ללא הצלחה, פתאום היא נעלמה ולא הבנתי לאן….במשך שעה ניסיתי למצוא אותה ללא הצחחה, ולבסוף כאשר יצאתי מהעבודה הכנסתי את היד למפתחות ונעקצתי ע"י הדבורה. אז הדבורה התחבאה לי שם… בתוך התיק.

    מאת: אורלי |‏ 28 בנובמבר 2014 | 20:19
  • כאשר עוד הייתי סטודנטית לרוקחות באוניברסיטת תל אביב, אני ובן זוגי יצאתי לטיול בקניה. לא חסכנו מעצמנו והחלטנו לעלות על הר סומלאה. לאחר כ24 קילומטר ואחרי כמובן שטיפסנו את ההר והגענו לפסגה אכלנו את הארוחה אליה השתוקקנו זמן רב. בירידה ממהר אני ובן זוגי החלפנו תיקים הוא התפלא מדוע התיק כל כך כבד למרות שאכלנו הרגע את רוב האוכל. להפתעתי שהתחלנו לבדוק את תכולת התיק גיליתי שהיה בתוכו את רוב הציוד המשרדי שהיה בבעלותי באותו הזמן! כמובן שזה כולל גם שדכן ומחורר!
    אין צורך לציין שמאז בדקתי פעמיים כל פעם שיצאתי לטיול=)
    chasha@zahav.net.il bhmv =)

    מאת: ניצה |‏ 28 בנובמבר 2014 | 19:19
  • שתי תמונות פספורט של אחיי הצעירים לאחר שלא ראיתי אותם שנתיים וחצי. זה גרם לי לזכור כמה אני אוהבת אותם וכמה הם חסרים לי דמעות של אושר
    orna.maste@gmail.com
    הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

    מאת: אורנה |‏ 28 בנובמבר 2014 | 18:47
  • בו מכתב ישן וצבעוני שהתגלה כאגרת ברכה מעוטרת ציורים של ילדה בת 5 הכי שמחתי לגלות שכבר בתור ילדה הייתי מתחילה כל ברכה  לאמא הכי מיוחדת  וגם היום אני מתחילה כך :) לפחות השתפרתי בציור
    נחמד להיזכר ונחמד לראות שאמא שלי נהנת להסתכל בזה ושזה מלווה אותה
    Adigrotes@gmail.com

    מאת: אורח |‏ 28 בנובמבר 2014 | 18:22
  • במבה … בלי השקית…
    Karinabr1000@gmail.com

    מאת: אורח |‏ 28 בנובמבר 2014 | 18:12
  • שקית של אוכל עם זנב של לטאה , שום, פלפל שחור, וקליפת ביצה מיובשת חחחחח אמא שלי הכניסה לי לתיק בגלל האמונה שלה בתור טריפולטאית שזה מביא מזל טוב ומסלק עיין הרע, מזלי שהחלפתי תיק ומצאתי את זה לא ידעתי אם לצחוק או לכעוס עליה .
    Bz2liat@gmail.com

    מאת: ליאת |‏ 28 בנובמבר 2014 | 17:31
  • הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק שלי חחחחחחח בהחלט מוזר! שקית אוכל ובתוכה זנב של לטאה , שיני שום , גרגירי פלפל וקליפת ביצה מיובשת חחחחחחח אמיתי לגמרי, אמונה של טריפולטאים בעיין הרע ושמירת מזל טוב , אמא שלי שמה לי את זה מבלי שאני אדע עד הרגע שהחלפתי תיק וזה התגלה לא ידעתי אם לצחוק או לכעוס.
    Bz2liat@gmail.com

    מאת: ליאת |‏ 28 בנובמבר 2014 | 17:22
  • התיק שלי מזכיר את התיק של מרי פופינס על בסיס קבוע…תמיד מבולגן ותמיד אפשר למצוא בו הכל..
    נראה לי שהדבר הכי מוזר שאי פעם מצאתי בו הייתה שממית קטנה שכנראה זחלה פנימה והחליטה שדי מגניב שם ואפשר להישאר לגור. היו לנו קצת חילוקי דעות בנוגע לשכר הדירה, כך שבסופו של דבר (לאחר 3 דק של צעקות היסטריות) היא נאלצה לעזוב :)

    מאת: אורח |‏ 28 בנובמבר 2014 | 17:08
  • מחזיק מפתחות עם תמונה של האקס . החלפתי תיק לא מזמן . חשבתי שזרקתי את זה מזמן כי נפרדנו לפני בערך חצי שנה אבל מסתבר שזה היה אצלי כל הזמן הזה. מיותר לציין שזרקתי אותו מייד ץ אני והאקס לא בקשר .

    keren19944991@walla.co.il

    מאת: קרן |‏ 28 בנובמבר 2014 | 16:30
  • לכל אישה יש חולשה לאקססוריז , בגדים או נעליים. חולשה שגורמת לנו לצורך פיזי /נפשי לבצע רכישה של אותו פריט לפחות פעם בחודש, כי אנחנו באמת חייבות..צריכות אותו !
    המחיר הוא לא אישיו , אם ירצה ה'הוא במרומיו' שנזכה לסייל, אז כנראה שקיימת כאן התערבות של גורל ומי אנחנו שנצא נגדו, אז הרכישה חייבת להתבצע כאן ועכשיו ושהעולם יחכה !
    אני מודה ומתוודה שלי יש חולשה לתיקים חשבתי על זה המון. למה תיקים – והבנתי !
    תיקים מכילים לא רק 'דברים' כל תיק מכיל בתוכו יום,שבוע שלם ולעיתים תקופות שלמות בחיינו
    תיק של ערב מחבה בתוכו מס' טלפון של בחור הורס שהכרת בפאב, יצא והחלפתם טלפונים בדרך הישנה והטובה על מפית נייר עם הלוגו של המקום.
    אחרי כמה ימים מורטי עצביםהוא התקשר, נפגשתם והעברתם ערב מושלם ואחרי אותו ערב כמה לילות מדהימים,
    ומבחינתך, כל דבר אחר שקרה באותה תקופה שלכם יחד הפך לשולי וחסר חשיבות, רק אתם קיימים (מבלי להזכיר את המילה 'אהבה' חלילה)
    אבל אחרי אותם לילות, עובר יום והוא לא מתקשר, את שולחת SMS והוא עונה באדישות בכמה מילים "אחזור אלייך מאוחר יותר" מיותר לציין שהוא לא חזר מעולם
    ואת מחכה בעצבנות יום, יומים וכך חולף לו שבוע וחודש. בסופו של דבר הבחור נשכח. (הוא לא באמת נשכח המציאות היום יומית משכיחה אותו ממך והוא הופך למעין זיכרון מר/מתוק אך סימני השאלה שישארו לנצח)
    בנתיים החלפת כמה תיקים והתיק ההוא נבלע עמוק בארון. חולפת תקופה ומשכת את התיק מנבכי הארון בזמן שאת משליכה לפנים שפתון, פלאפון מסקרה (חובה!)
    מציצה מבפנים אותה מפית עם מס' הטלפון שלו, הרגע הזה תופס אותך לא מוכנה, בעיטה קטנה בבטן, טיפה כואב חשבת שכבר שכחת אותו. לשניה נגנבת לתוכך מחשבה אולי להתקשר (מה פתאום טיפשה !)
    כבר עבר די זמן הוא בטח שכח אותי. אבל אני לא שכחתי לרגע לא שכחתי, אולי הדחקתי אבל לא שכחתי הרי בשביל מה יש תיקים.

    annabelbenezra@gmail.com

    מאת: אורח |‏ 28 בנובמבר 2014 | 15:42
  • לכל אישה יש חולשה לאקססוריז , בגדים או נעליים. חולשה שגורמת לנו לצורך פיזי /נפשי לבצע רכישה של אותו פריט לפחות פעם בחודש, כי אנחנו באמת חייבות וצריכות אותו !
    המחיר הוא לא אישיו , אם ירצה ה'הוא במרומיו' שנזכה לסייל, אז כנראה שקיימת כאן התערבות של גורל ומי אנחנו שנצא נגדו, אז הרכישה חייבת להתבצע כאן ועכשיו ושהעולם יחכה !
    אני מודה ומתוודה שלי יש חולשה לתיקים חשבתי על זה המון. למה תיקים – והבנתי !
    תיקים מכילים לא רק 'דברים' כל תיק מכיל בתוכו יום, שבוע שלם ולעיתים תקופות שלמות בחיינו
    תיק של ערב מחביא בתוכו מס' טלפון של בחור הורס שהכרת בפאב, יצא והחלפתם טלפונים בדרך הישנה והטובה על מפית נייר עם הלוגו של המקום.
    אחרי כמה ימים מורטי עצבים הוא התקשר, נפגשתם והעברתם ערב מושלם ואחרי אותו ערב כמה לילות מדהימים. ומבחינתך, כל דבר אחר שקרה באותה תקופה שלכם יחד הפך לשולי וחסר חשיבות, רק אתם קיימים (מבלי להזכיר את המילה 'אהבה' חלילה)
    אבל אחרי אותם לילות, עובר יום והוא לא מתקשר, את שולחת SMS והוא עונה באדישות בכמה מילים "אחזור אלייך מאוחר יותר" מיותר לציין שהוא לא חזר מעולם
    ואת מחכה בעצבנות יום, יומיים וכך חולף לו שבוע וחודש. בסופו של דבר הבחור נשכח. (הוא לא באמת נשכח המציאות היום יומית משכיחה אותו ממך והוא הופך למעין זיכרון מר/מתוק אך סימני השאלה יישארו לנצח)
    בינתיים החלפת כמה תיקים והתיק ההוא נבלע עמוק בארון. חולפת תקופה ומשכת את התיק מנבכי הארון בזמן שאת משליכה לפנים שפתון, פלאפון מסקרה (חובה!)
    מציצה מבפנים אותה מפית עם מס' הטלפון שלו, הרגע הזה תופס אותך לא מוכנה, בעיטה קטנה בבטן, טיפה כואב חשבת שכבר שכחת אותו. לשנייה נגנבת לתוכך מחשבה אולי להתקשר (מה פתאום טיפשה !)
    כבר עבר די זמן הוא בטח שכח אותי. אבל אני לא שכחתי לרגע לא שכחתי, אולי הדחקתי אבל לא שכחתי הרי בשביל מה יש תיקים.

    מאת: annabelbenezra |‏ 28 בנובמבר 2014 | 15:36
  • הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק הוא..נמלים. עבדתי במשרד כלשהו לפני כמה שנים וכשהגעתי ביום הראשון לחפיפה הנחתי את התיק בשידה משרדית ישנה וריקה, ללא דלתות, שעמדה ללא שימוש בצד החדר. לאורך היום שמתי לב שהבנות מניחות את התיקים שלהן על מדפים כל אחת בעמדה שלה אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. עברתי את ההדרכה, סיבוב במשרד ובחדרים השונים העברתי יום שלם עד 13:00 בצהריים. כשכולן התיישבו לאכול ושלפו את הכריכים מהתיקים הוצאתי גם אני את הכריך שלי ולחרדתי גיליתי שכל התיק מלא בנמלים שכנראה הגיעו מהארון הישן הזה או מהקיר שמאחוריו. בכל מקרה הזדעזענו כולנו, אבל לפחות בזכותי מצאו את הקן של הנמלים שמסתבר הטרידו במשך יומיים את הבנות שלא מצאו לנכון לרסס קצת עד שהגעתי אני.

    מאת: שגית |‏ 28 בנובמבר 2014 | 13:43
  • מהמם…רוצה גם ודחוףףף

    מאת: אורח |‏ 28 בנובמבר 2014 | 12:41
  • מהמםםםם בא לי תיק כזה
    התיק השחור הישן נקרע לי :(

    מאת: חופית |‏ 28 בנובמבר 2014 | 12:15
  • מזלג מצאתי פעם בתיק שליייי אחד הילדים שלי בטח הכניס אותו לשם. Metoka26@walla.com

    מאת: אלינור נג'ר |‏ 28 בנובמבר 2014 | 11:39