מתנה בשישי: תיק עור של קורנליוס

יש לי תיק מזמן שילדתי את בני הבכור בן 27 אוטוטו. לא תאמינו אבל מצאתי בתיק את הצמיד של הלידה שלו מבלינסון. מדהים אחרי כל כך הרבה שנים וזה נשמר בריץ רץ פנימי כזה. איזה געגועים וזכרונות יאיי. מדהים איך שדבר אחד כזה קטן יכול לעשות כזו התרגשות בלב.

גיליתי שנשכח אצלי בתיק (לאחר יומיים), קילו כבד עוף שאימי שמה אצלי ולצערי זרקתי אותו עם התיק, ברור לנו למה…

הרבה מהקניות הכי טובות שלי הן מחנויות יד שניה. חלק מהריגוש זה שאת אף פעם לא יודעת מה תמצאי. באחד משיטוטי בחנויות יד שניה בעיר, נתקלתי בתיק עור וינטג'י מהמם, עם מראה מיוחד של פעם ובדיוק בגודל הנכון. התאהבתי בו מיד ורכשתי אותו. כשהגעתי הביתה ופתחתי את התיק, הופתעתי לגלות בתוכו שני כרטיסי אוטובוס ישנים מאוד- באחד מהם מחיר הנסיעה הוא פחות משקל, ובשני- המחיר הנקוב הוא בכלל עוד לפני שיצא השקל החדש… נחמד לחשוב שפעם, ממש מזמן, מישהי אחרת השתמשה בתיק הזה בנסיעותיה בעיר. מאז הכרטיסים הם חלק מהתיק, ויושבים דרך קבע בכיס פנימי.

לפני כמה זמן עשיתי סדר בארון ומצאתי תיק מדהים מצמר בסגנון ג'קי קנדי שקניתי בתיכון במנגו אך השתמשתי בו פעמים ספורות בלבד באותה השנה בגלל שהיה "כבד" מדי ליומיום. כבר ביום למחרת לקחתי אותו איתי לאוניברסיטה וכאשר הכנסתי את היד לתחתית התיק בחיפושים אחר כסף קטן למכונת הפחיות הרגשתי בקצה הבטנה פיסת נייר, אשר להפתעתי התגלתה כפתק שחברה שלי כתבה לי בבית ספר, באחד השיעורים, על בחור שאהבתי שנים רבות ולא החזיר לי אהבה.
ב 14.1.14 בעוד חודש וחצי אני מתחתנת וזמן רב לא חשבתי על הבחור, אך זה הזכיר לי את ימי התיכון העליזים, הנעורים, החופש והדאגות חסרות החשיבות…איזו תקופה מדהימה זו היתה!

הסיפור שלי התרחש כשישבתי לאכול במסעדה עם בן זוגי ותליתי את התיק כמו שאני עושה תמיד על הכיסא, ממש מאחוריי. עם הגב אלי ישבו זוג נוסף. לאחר ששבענו ובן זוגי שילם את החשבון לבשתי את המעיל שלי ולקחתי אלי את התיק שתליתי כי רציתי להוציא את האייפון ולבדוק את מצב ההודעות…להפתעתי גיליתי שהוא שיכפל את עצמו. בדיעבד, גילינו שהגברת הנחמדה שישבה מאחוריי בטעות שילשלה את הטלפון שלה לתיק שלי…. זכיתי? לא ממש, היא הייתה בטוחה שניסיתי לשדוד אותה…
מייל:
silver0509@walla.com

במהלך הפסקת צהריים בעבודה שנמצאת סמוך לקניון התגלה לי כי אני וחברה ממש קרובה שלי שאני מתראה איתה פעמיים בשנה בגלל המרחק נמצאות באותו הקניון! אנחנו מכירות דרך האינטרנט, ונוצר בינינו קשר מיוחד. באותו היום, בעודנו מדברות בטלפון על מה אנחנו קונות כדי לא לקפוא מקור בחורף, התגלה כי אנחנו נמצאות באותו הקניון, קפצנו משמחה וכדי להנציח את הרגע נכנסנו למכונת צילום והצטלמנו. את התמונה שמתי בכיס של התיק כדי שלא תאבד.. ושם שכחתי אותה, כשחזרתי הפכתי את כל התיק, הוצאתי והחזרתי את הדברים שלוש פעמים, והתעצבתי לגלות שהתמונה נעלמה.. לאחר שנגמר החורף סידרתי בחזרה את התיק והוצאתי ממנו את כל פריטי החורף-צעיף קבוע כפפות ושקיות מחממות למיקרו, ותוך כדי סידור התיק שמתי לב שמשהו בכיס של התיק בולט ולא מתקפל באופן מוזר , פתחתי את כיס התיק הפנימי ומצאתי את סרט התמונות שצילמנו, שמחתי כל כך , בכל זאת יש לי מזכרת קטנה מהרגע הזה, והפעם לא התבלבלתי ומיהרתי לקנות מסגרת ולשים בתוכה את התמונה. עכשיו בכל פעם שאני נכנסת הביתה ישנה תמונה קטנה שלנו (:

rhr123rhr@walla.com

זה היה בשבוע המודעות לתרומת שיער לחולות סרטן. חשבתי לעצמי שזו הזדמנות מצוינת לתספורת חדשה ומעשה טוב. התוצאה הייתה מקסימה אבל מי שהתרגשה יותר מכל הייתה בתי בת ה-4 שתחילה לא הבינה למה אמא גזרה את השיער האהוב שלה אבל לאחר שהסברתי לה היא הייתה כל כך גאה.
וכך עברו להם יומיים ואז בבוקר שגרתי בעבודה מול המראה אני מכניסה את היד לתיק להוציא את הליפסטיק ופתאום מרגישה קצובת שיער קטנה , אני מוציאה ורואה תלתל בלונדיני קטן בדיוק כמו שיש לנועה שלי.
התקשרי לגננת וביקשתי לדבר עם נועה לשאול אותה למה היא השאירה לי תלתל קטן בתיק.
האמת כבר ניחשתי את התשובה אבל כל כך רציתי לשמוע את זה ממנה " אמא, רציתי גם לתת שיער לילדים שאין להם, תביאי להם את זה נכון?". בטח ילדה שלי אני מבטיחה שאני יבא להם ולך נסיכה אני רוצה להביא את השמים…

בזמן צוק איתן נסעתי לצפון כדי לברוח מהטילים כיוון שאני גרה ממש על הגדר עם עזה. כשחזרתי בערך אחרי חודש וחצי פתחתי את התיק, שהיה מונח על אחד ממדפי שידת הנעליים כי רציתי לחפש איזה מסמך וקפץ לי משם עכברון חום קטנטן. הוא פחד ורץ להתחבא מתחת לשידה. מצאתי את המסמך והייתי מרוצה, שכחתי מהעכבר. בערב באתי לקחת את התיק כדי לארגן אותו מחדש, הרבה זמן לא היה בשימוש, ומצאתי בפנים את הילדים של אותו עכבר אפור! מסתבר שזאת עכברה!
היו שם חבורה של קטנטנים שרק התחילו להעלות פרווה ורק פקחו עיניים.
החלטתי שלא אני אהיה זאת שתפרק את השבט, הוצאתי את מה שהיה חשוב בתיק, שמתי מגבות ישנות ונייר סופג, השארתי מזון כלבים ומים על השידה וקיוויתי ממש שהעכברה תסתפק בזה ולא תהרוס לי את הבית. כשהחבורה התפזרה אחרי שבוע לכדתי את כולם, אחד אחד, לאט לאט, ושיחררתי בשדות. אני מקווה שהעכברה לא תתגעגע, והתיק דרך אגב – הרוס.

בקיץ האחרון הייתי בטיול אחרי-צבא-לפני-לימודים במרכז אמריקה שגרם לי להסתכל על הדברים קצת אחרת (כלומר, מה אני עושה פה במקום להיות שם ולמה בישראל אין ים בצבע טורקיז והמאכל הלאומי הוא לא אננס). באופן די מפתיע, המדינה שאני והחברה הכי טובה שלי הכי התלהבנו ממנה הייתה דווקא קובה. במקום שבו הכל עצר מלכת הרגשנו שגם אנחנו רוצות לעצור, להישאר ולחיות את הרוגע והשמחה האינסופית של הקובניים. במשך שבוע שלם מצאנו את עצמנו החברות הכי טובות של בחור קובני בגילנו. למרות כל השוני (נניח, לו אין פייסבוק, עציץ רוקד סלסה יותר טוב מאיתנו), הייתה הרגשה שאנחנו מכירים מאז ומעולם והספקנו להעביר יחד חיים שלמים. באחד הטיולים הוא עצר לרגע, קטף לכל אחת מאיתנו ורד וביקש שנשמור עליו לעד. עזבנו את קובה בלב כבד והמשכנו את הטיול. כשחזרתי לארץ דחיתי את עניין פירוק המזוודה והתיקים ליום שאחר כך, כי למי בכלל יש כוח ואיך לעזאזל שלושה חודשים עברו כל כך מהר?! למחרת הוצאתי מהתיקים את כל הבגדים, המתנות, המצעים ו… ורד מיובש. לקח לי רגע להבין מה זה ואיך זה הגיע לפה, ואז התרגשתי עד דמעות.
yarinhananiya@gmail.com

הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק היה מסמר. לא יודעת למה זה היה שם לא יודעת איך זה הגיע לשם. אבל השארתי את זה בתיק. מי יודע מתי אצטרך מסמר.

מצאתי מסגרת משקפיים שבורה ללא העדשות זכר לתאונת הדרכים שעבר בעלי שבה הוא איבד את רגלו

אז ככה, ואני נשבעת שזה באמת קרה!
לפני שנה חברה ביקשה שאלווה לה עט ובעודי מפשפשת בתיק בנסיון למצוא עט בשבילה, שלפתי במקום את השלט של הטלוויזיה שלי!
את השלט חיפשתי שבועיים שלמים..אני והחברה לא הפסקנו לצחוק וזה הפך לסיפור של החודש..

כאשר עוד הייתי סטודנטית לרוקחות באוניברסיטת תל אביב, אני ובן זוגי יצאתי לטיול בקניה. לא חסכנו מעצמנו והחלטנו לעלות על הר סומלאה. לאחר כ24 קילומטר ואחרי כמובן שטיפסנו את ההר והגענו לפסגה אכלנו את הארוחה אליה השתוקקנו זמן רב. בירידה ממהר אני ובן זוגי החלפנו תיקים הוא התפלא מדוע התיק כל כך כבד למרות שאכלנו הרגע את רוב האוכל. להפתעתי שהתחלנו לבדוק את תכולת התיק גיליתי שהיה בתוכו את רוב הציוד המשרדי שהיה בבעלותי באותו הזמן! כמובן שזה כולל גם שדכן ומחורר!
אין צורך לציין שמאז בדקתי פעמיים כל פעם שיצאתי לטיול=)
chasha@zahav.net.il bhmv =)

בו מכתב ישן וצבעוני שהתגלה כאגרת ברכה מעוטרת ציורים של ילדה בת 5 הכי שמחתי לגלות שכבר בתור ילדה הייתי מתחילה כל ברכה  לאמא הכי מיוחדת  וגם היום אני מתחילה כך :) לפחות השתפרתי בציור
נחמד להיזכר ונחמד לראות שאמא שלי נהנת להסתכל בזה ושזה מלווה אותה
Adigrotes@gmail.com

שקית של אוכל עם זנב של לטאה , שום, פלפל שחור, וקליפת ביצה מיובשת חחחחח אמא שלי הכניסה לי לתיק בגלל האמונה שלה בתור טריפולטאית שזה מביא מזל טוב ומסלק עיין הרע, מזלי שהחלפתי תיק ומצאתי את זה לא ידעתי אם לצחוק או לכעוס עליה .
Bz2liat@gmail.com

התיק שלי מזכיר את התיק של מרי פופינס על בסיס קבוע…תמיד מבולגן ותמיד אפשר למצוא בו הכל..
נראה לי שהדבר הכי מוזר שאי פעם מצאתי בו הייתה שממית קטנה שכנראה זחלה פנימה והחליטה שדי מגניב שם ואפשר להישאר לגור. היו לנו קצת חילוקי דעות בנוגע לשכר הדירה, כך שבסופו של דבר (לאחר 3 דק של צעקות היסטריות) היא נאלצה לעזוב :)

לכל אישה יש חולשה לאקססוריז , בגדים או נעליים. חולשה שגורמת לנו לצורך פיזי /נפשי לבצע רכישה של אותו פריט לפחות פעם בחודש, כי אנחנו באמת חייבות..צריכות אותו !
המחיר הוא לא אישיו , אם ירצה ה'הוא במרומיו' שנזכה לסייל, אז כנראה שקיימת כאן התערבות של גורל ומי אנחנו שנצא נגדו, אז הרכישה חייבת להתבצע כאן ועכשיו ושהעולם יחכה !
אני מודה ומתוודה שלי יש חולשה לתיקים חשבתי על זה המון. למה תיקים – והבנתי !
תיקים מכילים לא רק 'דברים' כל תיק מכיל בתוכו יום,שבוע שלם ולעיתים תקופות שלמות בחיינו
תיק של ערב מחבה בתוכו מס' טלפון של בחור הורס שהכרת בפאב, יצא והחלפתם טלפונים בדרך הישנה והטובה על מפית נייר עם הלוגו של המקום.
אחרי כמה ימים מורטי עצביםהוא התקשר, נפגשתם והעברתם ערב מושלם ואחרי אותו ערב כמה לילות מדהימים,
ומבחינתך, כל דבר אחר שקרה באותה תקופה שלכם יחד הפך לשולי וחסר חשיבות, רק אתם קיימים (מבלי להזכיר את המילה 'אהבה' חלילה)
אבל אחרי אותם לילות, עובר יום והוא לא מתקשר, את שולחת SMS והוא עונה באדישות בכמה מילים "אחזור אלייך מאוחר יותר" מיותר לציין שהוא לא חזר מעולם
ואת מחכה בעצבנות יום, יומים וכך חולף לו שבוע וחודש. בסופו של דבר הבחור נשכח. (הוא לא באמת נשכח המציאות היום יומית משכיחה אותו ממך והוא הופך למעין זיכרון מר/מתוק אך סימני השאלה שישארו לנצח)
בנתיים החלפת כמה תיקים והתיק ההוא נבלע עמוק בארון. חולפת תקופה ומשכת את התיק מנבכי הארון בזמן שאת משליכה לפנים שפתון, פלאפון מסקרה (חובה!)
מציצה מבפנים אותה מפית עם מס' הטלפון שלו, הרגע הזה תופס אותך לא מוכנה, בעיטה קטנה בבטן, טיפה כואב חשבת שכבר שכחת אותו. לשניה נגנבת לתוכך מחשבה אולי להתקשר (מה פתאום טיפשה !)
כבר עבר די זמן הוא בטח שכח אותי. אבל אני לא שכחתי לרגע לא שכחתי, אולי הדחקתי אבל לא שכחתי הרי בשביל מה יש תיקים.

annabelbenezra@gmail.com

הדבר הכי מוזר שמצאתי בתיק הוא..נמלים. עבדתי במשרד כלשהו לפני כמה שנים וכשהגעתי ביום הראשון לחפיפה הנחתי את התיק בשידה משרדית ישנה וריקה, ללא דלתות, שעמדה ללא שימוש בצד החדר. לאורך היום שמתי לב שהבנות מניחות את התיקים שלהן על מדפים כל אחת בעמדה שלה אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. עברתי את ההדרכה, סיבוב במשרד ובחדרים השונים העברתי יום שלם עד 13:00 בצהריים. כשכולן התיישבו לאכול ושלפו את הכריכים מהתיקים הוצאתי גם אני את הכריך שלי ולחרדתי גיליתי שכל התיק מלא בנמלים שכנראה הגיעו מהארון הישן הזה או מהקיר שמאחוריו. בכל מקרה הזדעזענו כולנו, אבל לפחות בזכותי מצאו את הקן של הנמלים שמסתבר הטרידו במשך יומיים את הבנות שלא מצאו לנכון לרסס קצת עד שהגעתי אני.

מהמםםםם בא לי תיק כזה
התיק השחור הישן נקרע לי :(