מתנה מפנקת לחג: בושם של טיירי מוגלר וג'ינס של ליוויס
השבוע, לכבוד השנה החדשה, החלטנו לפנק אתכם במתנה מיוחדת לחג: בושם אנג'ל גלאמורמה של טיירי מוגלר ו-500 שקלים לרכישת ג'ינס של ליוויס בחנות הדגל בנמל ת"א. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות על איזה הרגל רע הייתם רוצים לוותר השנה.
שווי המתנה: 1055 שקלים.
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל.
**הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\9\28 בשעה 12:00.
***בכתיבת התגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
הזוכה בשובר לנעלי סקופ משבוע שעבר היא רחל, שסיפרה לנו כיצד היא אוהבת לפתוח את בוקר יום שבת:
"העולם מתחלק לאלו שרק פותחים את העיניים ומוודאים איזה יום היום – יש שיבינו שזהו בוקר יום שבת, יחייכו חיוך קטן ויסגרו במהירות את העיניים לעוד כמה שעות של שינה עמוקה. ויש שיסירו מיד את השמיכה הדקיקה וירדו מהמיטה במהירות להתארגנות מהירה. אני נמנית עם הקבוצה השנייה. אני מתעוררת, פותחת את הווילון הדקיק כשכל קרני השמש חודרות אל תוך החדר וממהרת להתחיל את הבוקר. איך? השבוע עמוס בלחצים, בנסיעות, טלפונים ועבודה בלי סוף! אז אימצתי לי תחביב, שהוא גם ספורט, גם מרגיע לגוף ובעיקר לנפש, לשקט הנפשי שלי. בייחוד לסוף השבוע – רכיבה על אופניים פעילות אופטימלית לכולם, גם לעצלנים שבינינו. לא צריך להיות אלוף טריאתלון, אפשר גם לדווש בנחת ובשלווה. 45-60 דקות של דיווש וחוזרים הביתה עם אנרגיות חדשות ומלאות- ובדיוק בזמן להחזיר את האנרגיות שאבדו עם עוגיות פריכות מלאות כל טוב וכוס קפה חזק – עוד משהו טוב בשבילי. כשמגיעה השעה ה'סבירה' של הילדים לקום, אני נכנסת לחדרם ומעירה כל אחד עם נשיקה וחיבוק ארוך, ומקדישה המון תשומת לב, שיתעוררו בכיף ובאהבה. זהו פתיחת בוקר יום השבת האופטימלית עבורי!"
מתי מודיעים על זוכה?
מאת: אורח | 14 באוקטובר 2014 | 16:56הלוואי שזה היה מסתכם רק בצמד המילים הרגל רע. ההרגל שלי הוא גם מזן ההרגלים המתישים ביותר. הארנק שלי כבר מזמן הרים ממנו ידיים, כבד לו מכל בחינה…במילים אחרות -הייתי רוצה לוותר השנה על ההרגל המגונה והעיקבי שלי ללכת לקבל זיכוי כמעט על כל פריט לבוש שקניתי מייד ביום למחרת…זה קורה בתשעים אחוז מהקניות בתחום ההלבשה. זה לא שאני קונה דברים שאני לא אוהבת או לא צריכה ,להיפך-אני לגמרי שלמה עם הבחירות אבל מייד כשאני מגיעה הביתה עם השקיות צפים לי רגשי החרטה האם הייתי יכולה לקנות פריט לבוש זהה אבל יותר איכותי באותו המחיר…כךיוצא שכל היום אני מתלבטת וכדי לפטור את עצמי מרגשות החרטה אני הולכת ומקבלת זיכויים בחזרה. בארנק שלי יש יותר דפי זיכוי מכל דפי הסמינריון שהגשתי בסוף התואר.ולכן החלטתי השנה שאני נלחמת בהרגל המעצבן הזה ופשוט אזרוק לפח עוד בחנות את קבלות הקנייה וכך אשלול מעצמי את אופציית ההחזרה…אני מקווה שהמוכרות לא יהיו נחמדות מדי ויסתפקו בטיקט על הבגד כדי לתת לי זיכוי בכזו קלות… אני צריכה אותן קשוחות בתהליך הגמילה שלי :-))
מצ"ב המייל gulgul22330@walla.co.il
מאת: לימור | 28 בספטמבר 2014 | 12:46הלוואי שזה היה מסתכם רק בצמד המילים הרגל רע. ההרגל שלי הוא גם מזן ההרגלים המתישים ביותר. הארנק שלי כבר מזמן הרים ממנו ידיים, כבד לו מכל בחינה…במילים אחרות -הייתי רוצה לוותר השנה על ההרגל המגונה והעיקבי שלי ללכת לקבל זיכוי כמעט על כל פריט לבוש שקניתי מייד ביום למחרת…זה קורה בתשעים אחוז מהקניות בתחום ההלבשה. זה לא שאני קונה דברים שאני לא אוהבת או לא צריכה ,להיפך-אני לגמרי שלמה עם הבחירות אבל מייד כשאני מגיעה הביתה עם השקיות צפים לי רגשי החרטה האם הייתי יכולה לקנות פריט לבוש זהה אבל יותר איכותי באותו המחיר…כךיוצא שכל היום אני מתלבטת וכדי לפטור את עצמי מרגשות החרטה אני הולכת ומקבלת זיכויים בחזרה. בארנק שלי יש יותר דפי זיכוי מכל דפי הסמינריון שהגשתי בסוף התואר.ולכן החלטתי השנה שאני נלחמת בהרגל המעצבן הזה ופשוט אזרוק לפח עוד בחנות את קבלות הקנייה וכך אשלול מעצמי את אופציית ההחזרה…אני מקווה שהמוכרות לא יהיו נחמדות מדי ויסתפקו בטיקט על הבגד כדי לתת לי זיכוי בכזו קלות… אני צריכה אותן קשוחות בתהליך הגמילה שלי :-))
מצ"ב המייל gulgul22330@walla.co.il
מאת: לימור | 28 בספטמבר 2014 | 11:28הרגל רע שהייתי רוצה להיפטר ממנו השנה – זו התאווה שלי לצ'יפס
מאת: שירה | 28 בספטמבר 2014 | 10:52לא משנה מה כמה ומתי תמיד הוא יהיה שם,חם ועסיסי עם קצת קטשופ בצד..
ואני,כמה לא מפתיע,לא יכולה לעמוד בפניו..
הבעיה היחידה היא שאחרי כל הזלילות המתמשכות האלה ,אני מסתכלת במראה
ומתחילה למצוא דמיון מפחיד ביני לבין דודה שלי (-שבמילים עדינות,לא רזה במיוחד)
ושלא נדבר על כמה זה לא בריא לגוף…
אז כן,אין לי ספק שזה הרגל שהייתי רוצה להיפטר ממנו ואם אפשר אז כמה שיותר מהר.
הייתי רוצה להפסיק להגיב לכתבות בשביל לקבל דברים
מאת: אורח | 28 בספטמבר 2014 | 10:01הייתי מוותרת על האיחורים הכרוניים שלי. תמיד מאחר לעבודה או לחבר או להורים וחברות. אם הייתי לובשת גינס של ליוויס אז לא הייתי צריכה לבחור בגדים כל בוקר!! chelli2008@hotmail.com
מאת: חלי | 28 בספטמבר 2014 | 08:43השנה אני חושבת ששברתי את שיא השיאים. 11 במספר… אחת עשרה!?!?!?! אני צופה ב-11תוכניות ריאליטי במקביל. הרגל רע שאני ממש רוצה לוותר עליו השנה. אני עוקבת באדיקות אחרי כל התוכניות הללו ויותר מזה לפיהן אני מארגנת את הלוז השבועי שלי. אני מודעת לכך שהן גוזלות ממני זמן יקר וגורמות לי להזניח את הדברים החשובים באמת ובואו נודה הן גם לא תורמות כלום… .אמנם הן נקראות ריאלטי אבל עמוק בפנים אני יודעת שהתוכניות האלה לא אמיתיות בעליל והן ערוכות בדרך שאמורה לגרום לי להאמין שדברים קרו כמו שזה נראה ולא כמו שבאמת.אפילו רבתי עם בעלי על נושאים דרמטיים שהתרחשו בסדרות שבסוף הבנתי שחלקם סתם מבוימים… החלטתי להגביל השנה את מינוני הצפייה בהדרגה בתקווה שיימאס לי מכולם בבום יום בהיר…!
[
email
מאת: מורן | 28 בספטמבר 2014 | 08:18brown555@walla.com
אני רוצה לוותר השנה על הרגל רע שיש לי, זה הרגל אבל הוא לא לגמרי קבוע. יש בקרים שבהם אני מתעוררת לא חשבתי מראש מה ללבוש ואני מתחילה להריץ בראש מה הולך להיות היום, מה לבשתי אתמול, מה המזגאויר ומה מתחשק לי. אני פותחת את הארון ו"לא רואה כלום", נוברת בבגדים ו"לא מוצאת כלום" פותח דלת אחרת בארון ושוב "לא מוצאת כלום". כלומר אני מוצאת, קצת, אבל: בחולצה יש חור, בסוודר כתם והגופיה שמתאימה לשמלה בכביסה, החצאית קטנה עלי, המעיל לא נח ,המכנס צריך גיהוץ ומה בדיוק עבר עליי כשקניתי את הכובע המוזר הזה?! מתוך יאוש אני מחפשת בארון של אחותי (קטן ולא לטעמי) עוברת לשל אמא (גדול ולא לטעמי) חושבת ללכת לשל אבא (הוא לא מרשה). חוזרת לארון שלי ובודקת עוד פעם- "לא מוצאת כלום". מתישבת מול הארון ובוהה בו כמה דק. יאוש. ואז ההרגל הרע קורה- אני לובשת טישירט לא מחמיאה עם חצאית זרוקה ונעליים סתמיות ויוצאת מהר כדי לא להקיא ליד המראה. מרגישה לא יפה, לא מטופחת וחסרת ביטחון עצמי. אני צריכה בשנה החדשה להיגמל מההרגל הזה, לעשות כביסה, לפתוח את הראש ולא לבחור בגדים בבוקר כשהמוח שלי עסוק ברכות החמימה של המיטה. שנה טובה!
מאת: shaniht | 28 בספטמבר 2014 | 00:41הערב, בפעם האחרונה בחייה, בחרתי לביתי הצעירה ביותר את הבגדים לבית הספר והנחתי אותם בקצה מיטתה.
מאת: אורח | 28 בספטמבר 2014 | 00:11מחר היא תקום, תשאל אותי איזה נעליים לנעול, כי ככה היא והאחים שלה התרגלו עם השנים.
לפני שהפכתי לאמא הייתי בקלות יכולה לומר יאללה שתיתן לבת שלה ללבוש מה שהיא רוצה.
אבל כיום, שלוש לידות לאחר מכן, אני מבינה שלא מדובר פה במחלת שליטה (שבמידה מסויימת אכן יש לי, היא עוזרת לבית שלנו לתפקד, אבל זו לא הנקודה)
מדובר פה בתינוקת שלי שבהרף עין כבר בכיתה ג, יש לה אישיות ודעה וטעם משלה.
בשבועות האחרונים אני מסבירה לעצמי שלאורך כל חייהם אצטרך לוותר על הרגלים ישנים שלי ולהסתגל לחדשים, בדיוק כמו בבחירת הבגדים- אצטרך להבין בשלב מסויים שהם לבד קבעו עם חברים, שהם לבד הכינו סנדויץ, שהם לא צרכים אותי בשביל תרגיל קשה בחשבון או בשביל ללכת לסרט. ככל שהחודשים והשנים יעברו כך תפקידי ישתנה. הצורך שלהם בי לא נעלם, הוא פשוט משתנה.
אז השנה אני רשמית מפסיקה עם הנחת הבגדים ערב לפני בקצה המיטה. בגדים לחגים זה כבר סיפור אחר. שנה טובה.
ההרגל הרע שאני רוצה להיפתר ממנו הוא אכילת העוגות והעוגיות שאחר כך אני מתחרטת שאכלתי…
מאת: ron_ye0 | 27 בספטמבר 2014 | 23:02אני עוד צריכה לעבוד על המשמעת האישית כי בלי משמעת אני לא אצליח להגיע למטרה שהצבתי לעצמי שהיא להרזות 15 קילו!
הייתי מוותרת על חוסר שליטה באכילה ואז בערבות זה השמנה ושאני לא נכנסת אחכ לגינס ליוויס החדש שלי!! Liatnim22@gmail.com
מאת: ליאת נמרוד | 27 בספטמבר 2014 | 22:50היתי מוותרת על בדיקת מיילים מהעבודה בזמן שאני עם המשפחה והחברים
מאת: אורח | 27 בספטמבר 2014 | 22:40קוראים לי עדי ואני דחיינית! כן, כן, אני מאלו שפועלים לפי האמרה "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים." מדובר בהרגל מגונה, שלצערי אני מתמודדת אתו כבר שנים והבעיה לא התחילה אתי, לא, לא, אני לא דור ראשון לדחיינים- אמא שלי היא זו שלימדה אותי ש"גם מחר יום"… אבל לא עוד! השנה החלטתי להילחם בדחיינות! זוהי מלחמה יומיומית לא פשוטה, ואני מבטיחה, בהן צדק, בחיי, שאתחיל אותה מחר
מאת: adifried | 27 בספטמבר 2014 | 21:17Love means never having to say you're sorry
אני מבטיחה לעצמי שהשנה אני אפסיק להתנצל. להתנצל אוטומטית בפני חברים, משפחה, קולגות, ואפילו זרים מוחלטים. למשל להתנצל בפני אורחים שהקציצות הטעימות שהכנתי יצאו פחות טוב מהפעם שעברה או שאפיתי יותר מידי את הדג. להתנצל בפני החשמלאי שהגיע על הבלגן בבית, או בפני העוזרת על הכלים שהשארתי בכיור. להתנצל כשאני נותנת משימות לכפופים לי בעבודה, להתנצל בפני הבוס על כך שלא אוכל להשתתף בפגישה שהוא שכח לתאם איתי, לבקש סליחה מבעלי כשאני מבקשת עזרה במשהו, ואפילו להתנצל בפני הרופא על זה שאני לא מרגישה טוב. שבוע שעבר מצאתי עצמי מתנצלת על כך ששמיכת תינוק שתפרתי בעצמי כמתנה לחברה טובה נראית בייתית מידי.
אני חושבת שכבר מזמן הספקתי לספור כמה פעמים בשבוע או אפילו יום אני מספקת התנצלויות במקום בו אין סיבה אמיתית לעשות זאת. זה נהפך להרגל רע כל כך שגור, שיחד עם הרגלים רעים אחרים (כמו לא לדעת לקבל מחמאות) לגמרי השתלט על איך שאני מציגה את עצמי ומרגישה לגבי עצמי. ואני יודעת שאני לא לבד. שאנו כנשים נוטות להתנצל תמידית על כך אנו לא סופרוומן, בלי לשים לב שבכך אנו מקטינות את עצמנו עוד יותר.
אז זהו. לכבוד השנה החדשה אני מבטיחה לעצמי לא להתנצל! סליחות אשאיר רק ליום כיפור,
מאת: אורח | 27 בספטמבר 2014 | 20:08ושתהיה שנה מעולה לכולן (:
מודה , מודה מודה. גם אני בין האנשים הלא רבים שמסתובבים בעולם עם ההרגל הבלתי אפשרי בעליל שטמונה בבסיסו האמונה שכולם צריכים לאהוב אותם ולחשוב עליהם רק דברים טובים ואוי ואבוי אם זה לא קורה. עמוק בפנים אני יודעת שזה בלתי אפשרי וכמו שאני לא אוהבת את כולם, גם אני לא יכולה להיות ה- cup of tea של כולם. אבל ברגע האמת הרצון לריצוי כל סובביי גובר עלי. כל כך הייתי רוצה לוותר על ההרגל המעיק הזה השנה שגורם לי להשקיע אין סוף אנרגיה בלרצות אחרים ולמצוא חן בעיני כולם. מרוב שאני כל כך מתאמצת לעשות זאת אני מגלה בכל סוף יום מחדש שלא נשארו לי משאבים להשקיע בעצמי. בשורה התחתונה אנשים כל כך שונים זה מזה ולכן ברור שלא אצליח לעולם לרצות את כולם וברוח האיחולים לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי להצליח להעלים מעלי את ההרגל המציק הזה!
silver0509@walla.co.il
מאת: לירון | 27 בספטמבר 2014 | 19:12ח
מאת: dananuriel | 27 בספטמבר 2014 | 19:05כן
מאת: אורח | 27 בספטמבר 2014 | 18:48בפרוש השנה החדשה הבאה עלינו לטובה הייתי רוצה לאמץ את כל הטוב ולהפטר מכל הרע. אני רוצה לחוות בריאות, אושר, שלווה ולפזר אהבת חינם לרוב ולהפסיק להגיד ולעשות מה שעושה לי ולאחרים לא טוב. בשנה הקודמת בתור ה-New Years Resolution שלי ביקשתי לדעת לתת מילה טובה, לפרגן יותר גם אם רק במחמאה קטנה. אני לא אשה מאמינה ודתייה אך השנה הדגש הוא על לשון הרע שלעולם אינו לטובה. הייתי רוצה להפסיק לרכל, מחלה ופגע לכל הדעות! לשמוח בחלקי ולאהוב את הבריות. להקהות את הלשון המשוננת היטב, לרכך את הגישה ולהיות יותר נגישה. זהו בהחלט הרגל גרוע שיכול רק לפגוע כך שלהבא את הלשון אצטרך לבלוע. דרושה כאן עבודה עצמית רבה אך אני סמוכה ובטוחה שאת המטרה אשיג לבסוף בהצלחה. בברכת חג שמח ושנה טובה ומתוקה כדבש, מלאה בבריאות, אושר, אהבה, הצלחה, נחת, שלווה והגשמה עצמית!! nina_geler@hotmail.com ??????????????????
מאת: אורח | 27 בספטמבר 2014 | 18:14מכירים את זה שיש את האנשים שמגיעים חצי שעה לפני לכל מקום? אני אני ממש לא כזו! אני לא מצליחה להיזכר מתי לאחרונה הגעתי בזמן לאיזשהו מקום… ואני כבר מרגישה לא נעים לאחר בכל פעם מחדש לחברים שלי והתירוץ של "היה פקק בדרך" כבר נשמע עלוב למדיי… הגעתי למצב שאני צריכה להגיד לעצמי שקבענו לפחות חצי שעה קודם כדי להגיע בזמן וגם אז, אני יודעת ב"תת מודע" שזה לא נכון והדבר היחיד שזה עושה, זה רק גורם לי לאחר בפחות… נמאס לי מזה, זה גורם לי ללחצים מיותרים והייתי ממש שמחה למצוא דרך להיפטר מההרגל הזה, BY THE WAY, לקנות שעון חדש לא עזר…
מאת: liora27 | 27 בספטמבר 2014 | 18:09liora27@walla.com
מכירים את זה שיש את האנשים שמגיעים חצי שעה לפני לכל מקום? אני אני ממש לא כזו! אני לא מצליחה להיזכר מתי לאחרונה הגעתי בזמן לאיזשהו מקום… ואני כבר מרגישה לא נעים לאחר בכל פעם מחדש לחברים שלי והתירוץ של "היה פקק בדרך" כבר נשמע עלוב למדיי… הגעתי למצב שאני צריכה להגיד לעצמי שקבענו לפחות חצי שעה קודם כדי להגיע בזמן וגם אז, אני יודעת ב"תת מודע" שזה לא נכון והדבר היחיד שזה עושה, זה רק גורם לי לאחר בפחות… נמאס לי מזה, זה גורם לי ללחצים מיותרים והייתי ממש שמחה למצוא דרך להיפטר מההרגל הזה, BY THE WAY, לקנות שעון חדש לא עזר…
מאת: liora27 | 27 בספטמבר 2014 | 18:07liora27@walla.com
ההרגל הרע שאני רוצה להיפטר ממנו הוא לקנות בגדים שגדולים עליי במידה ואמורים להיות "מחמיאים".
מאת: levin_t | 27 בספטמבר 2014 | 17:41ועכשיו אני אסביר:
בחודשים האחרונים עבדתי קשה על ירידה במשקל, וירדתי בכמה וכמה מידות במכנסיים, ועדיין, כשאני באה לחנות בגדים, תמיד אני מחפשת בגדים במידות גדולות יותר, שיהיו רחבים עליי ויטשטשו את הגוף שלי, למרות שבכלל אין לי במה להתבייש יותר, להפך, יש לי רק במה להתגאות ולהבליט.
אני מקווה שבשנה הזו אני אצליח להתנתק מחוסר הביטחון והתדמית הישנה שלי בעיניי עצמי ואלך עם ג'ינסים וחולצות יפות שיחמיאו לירידה במשקל שעשיתי.
מייל:
levin_t@walla.com
הרגל רע לצערי זה השוקולד שאני כל כך אוהבת מכורה ומטורפת עליו. אני מתקרבת לגיל 50 ומאז שאני קטנה זוכרת שטיפסתי על כיסא ומהכיסא על השיש ולארון עם הדברים הטובים שאמא הייתה מסתירה מפני. כיום אני מחביאה לי במשרד בארונית נעולה שוקולדים (אם נשאר עד שזה מגיע לארונית) .חבל לי כי אני אוכלת מזון בריא, עושה הליכות כל בוקר, שותה מים ורק מההרגל המגונה הזה איני מצליחה להתפטר. הילדים כבר גדלו ויודעים שזה לא בריא וסתם מזיק לשומן, לשיניים, לעור הפנים והם הפסיקו לאכול. רק אני לבושתי ממשיכה בהרגל המגונה. הייתי שמחה לכבוד השנה החדשה להפסיק ולעצור זאת. הלוואי!!!
מאת: יפית ארז | 27 בספטמבר 2014 | 16:16כשתהיה מתנה שווה באמת אני אשקיע בטוקבק נורמלי!
מאת: אורח | 27 בספטמבר 2014 | 14:55בפרוש השנה החדשה הבאה עלינו לטובה הייתי רוצה לאמץ את כל הטוב ולהפטר מכל הרע. אני רוצה לחוות בריאות, אושר, שלווה ולפזר אהבת חינם לרוב ולהפסיק להגיד ולעשות מה שעושה לי ולאחרים לא טוב. בשנה הקודמת בתור ה-New Years Resolution שלי ביקשתי לדעת לתת מילה טובה, לפרגן יותר גם אם רק במחמאה קטנה. אני לא אשה מאמינה ודתייה אך השנה הדגש הוא על לשון הרע שלעולם אינו לטובה. הייתי רוצה להפסיק לרכל, מחלה ופגע לכל הדעות! לשמוח בחלקי ולאהוב את הבריות. להקהות את הלשון המשוננת היטב, לרכך את הגישה ולהיות יותר נגישה. זהו בהחלט הרגל גרוע שיכול רק לפגוע כך שלהבא את הלשון אצטרך לבלוע. דרושה כאן עבודה עצמית רבה אך אני סמוכה ובטוחה שאת המטרה אשיג לבסוף בהצלחה. בברכת חג שמח ושנה טובה ומתוקה כדבש, מלאה בבריאות, אושר, אהבה, הצלחה, נחת, שלווה והגשמה עצמית! gellerna@post.bgu.ac.il ??????????????????
מאת: nina_geler | 27 בספטמבר 2014 | 11:46הייתי רוצה ללמוד לנהל את הזמן שלי יותר טוב כך שאוכל לעשות דברים שבאמת מעניינים אותי במקום להקדיש זמן מיותר למטלות. גם פחות זמן מול המחשב היה עוזר:) שנה טובה!!
מאת: talia.eisenfeld | 27 בספטמבר 2014 | 10:36הייתי רוצה ללמוד לנהל את הזמן שלי יותר טוב כך שאוכל לעשות דברים שבאמת מעניינים אותי במקום להקדיש זמן מיותר למטלות. גם פחות זמן מול המחשב היה עוזר:) שנה טובה!!
מאת: טליה | 27 בספטמבר 2014 | 10:35הייתי רוצה ללמוד לנהל את הזמן שלי יותר טוב כך שאוכל לעשות דברים שבאמת מעניינים אותי במקום להקדיש זמן מיותר למטלות. גם פחות זמן מול המחשב היה עוזר:) שנה טובה!!
מאת: טליה | 27 בספטמבר 2014 | 10:31ובמידה ולא ניתן לראות, המייל הוא:
מאת: devilsdancemetallica | 26 בספטמבר 2014 | 17:35devilsdancemetallica@gmail.com
במהלך שלוש השנים האחרונות עברתי תקופה נוראית, שכללה המון סבל מצד המשפחה והחברים. שמחתי מאוד כשהמצב התחיל להשתפר, והרשיתי לעצמי לעשות שינוי ולעבור לבית ספר חדש. אפילו שטוב לי שם מאוד, ואני מוצאת שם את מקומי, אני עדיין לא מצליחה להיפטר מההרגל הנוראי שלי- להרכין את הראש כשקורים דברים רעים, עד שיעברו.
מאת: devilsdancemetallica | 26 בספטמבר 2014 | 17:31אני שבורה ועצובה כל פעם מחדש, מהדברים הכי קטנים שיש, כמעט ואין אצלי פרופורציות.
אני באמת מקווה ללמוד לרסן את הרגשות שלי, במיוחד לאור העובדה שאני אדם רגיש ופגיע מאוד…
יש לי הרגל מעצבן, והוא לפתוח את המקרר כל פעם שאני עוברת לידו. לא משנה מה השעה, אם אני בדיוק אחרי ארוחה, או בכלל לא רעבה, אני חייבת לפתוח אותו ו"להתעדכן", לראות אולי משהו השתנה, ואולי הפעם אני אחשוק במשהו. זה יכול להיות גם ב 2 בלילה, שניה לפני שיוצאים לעבודה, או דקה אחרי שמילאתי אותו בקניות. ההרגל הזה מעיק, שניה אחרי שאני דוחפת את האף לתוך המקרר וגם מוציאה איזה מעדן, פרי, או תבשיל של אימא, אני מייד מתחרטת ולא מבינה בשביל מה הייתי צריכה את זה עכשיו…. הבעיה העיקרית מתחילה כשאני מגיעה לבתים של אחרים, וברגע שאני מתחילה להרגיש בבית, אני דבר ראשון רצה למקרר… n.shemaya@gmail.com
מאת: נטע | 26 בספטמבר 2014 | 13:39יש לי הרגל מעצבן, והוא לפתוח את המקרר כל פעם שאני עוברת לידו. לא משנה מה השעה, אם אני בדיוק אחרי ארוחה, או בכלל לא רעבה, אני חייבת לפתוח אותו ו"להתעדכן", לראות אולי משהו השתנה, ואולי הפעם אני אחשוק במשהו. זה יכול להיות גם ב 2 בלילה, שניה לפני שיוצאים לעבודה, או דקה אחרי שמילאתי אותו בקניות. ההרגל הזה מעיק, שניה אחרי שאני דוחפת את האף לתוך המקרר וגם מוציאה איזה מעדן, פרי, או תבשיל של אימא, אני מייד מתחרטת ולא מבינה בשביל מה הייתי צריכה את זה עכשיו…. הבעיה העיקרית מתחילה כשאני מגיעה לבתים של אחרים, וברגע שאני מתחילה להרגיש בבית, אני דבר ראשון רצה למקרר…
מאת: נטע | 26 בספטמבר 2014 | 13:33ההרגל הרע שהייתי רוצה לוותר עליו בשנה החדשה, הוא הרגל ה"לא בא לי". לא בא לי לטעום משהו חדש, לא בא לי לצאת מהמיטה ולא בא לי ללכת למקום חדש. אני חושבת שהרגל ה"אנטי" הזה שחבוי בכל אחד מאיתנו מקשה עלינו בהתקדמות ובהתפתחות הכל כך בריאה ויפה שטמונה בכל אדם. הלוואי שבשנה החדשה כולנו נלמד לנסות דברים חדשים, לא נפחד להשתנות. שנדע שכל דבר הוא לטובה וניסיון הוא מחצית הדרך להצלחה. שנהיה יצירתיים ופתוחים ונקבל כל אחד וכל דבר בזרועות פתוחות, בחיבוק ובהמון המון אהבה! שנה טובה!
מאת: noa.c99 | 26 בספטמבר 2014 | 11:31ayelet50012@walla.co.il הדבר שאני בהחלט אשמח לוותר עליו הוא הרגל רע שלא עוזר במאומה(: אני מתעצבנת מהר! ממש מהר, יש לי פתיל קצר ואני יכולה להתעצבן כל כך מהר שלפעמים אני מבהילה את עצמי! אני "מתחממת" ומגיבה מהר כמו ברק, אני חייבת להתחיל להרגע ולנשום בכל פעם שמשהו מעצבן אותי. אבל מה אני אעשה? מילה קטנה לא במקום. חוסר צדק או הערה של אדם מעצבן יכולה להדליק לי את כל הפיוזים במוח ולעצבן אותי כמו שלא דמיינתם לעצמכם. אולי אני אתחיל ללכת ליוגה. שמעתי שזה ממש מרגיע….(:
מאת: ayelet50012 | 26 בספטמבר 2014 | 08:39h
מאת: dananuriel | 25 בספטמבר 2014 | 21:46h
מאת: dananuriel | 25 בספטמבר 2014 | 21:31למרות בעיות השמיעה שיש לי… מסתבר שאני כן שומעת אבל לא ממש מקשיבה. הייתי רוצה להיפטר מההרגל כשאנשים מדברים איתי באמת להקשיב להם ולא רק לשמוע את מה שהם אומרים. ההרגל הרע הזה מונע ממני להיפטר מהרגלים רעים אחרים שהייתי רוצה לחסוך בדרך כמו "להיות יותר אמפטית" ופחות עם "פתיל קצר". להקשיב זה מפתח לאיכות חיים בכל מה שקשור לתקשורת עם אנשים.
מאת: dananuriel@gmail.com | 25 בספטמבר 2014 | 21:29ההרגל הרע שהייתי שמחה להיפטר ממנו השנה הוא שיפוטיות וביקורת עצמיים. אני עושה הנחות לכולם, מקבלת את הטעויות של כולם ומבינה שסה"כ כולנו אנושיים ומסוגלים לטעות. אבל אני? אני המבקרת הגדולה והגרועה ביותר של עצמי. לא, לא מדובר בפרפקציוניזם, אני פשוט באמת לא סולחת לעצמי בקלות, מבקרת את עצמי תמיד ולא מבינה שגם אני כמו כולם, לא מושלמת ובסה"כ אנושית. בשנה החולפת, שהייתה לא פשוטה עבורי בכלל נטיתי לעשות את זה יותר מבעבר, ולכן אם אוכל השנה להיפטר מההרגל הזה לחלוטין לא תהיה מאושרת ממני.
מאת: shugibit | 25 בספטמבר 2014 | 19:37הרגל רע שהייתי מוותרת עליו השנה הוא הפחד להעז , לעשות דברים יוצאי דופן .
מאת: נסטיה קורוצ'קין | 25 בספטמבר 2014 | 15:45הייתי רוצה להיות בטוחה בכל צעד שלי ב 100 אחוז ! ללכת עם ראש מורם לגבי כל צעד ומעשה בחיי !
ואני לגמרי בדרך לשם ! לפי דעתי ביטחון עצמי בדברים הקשורים למעשייך מביאים לאושר שלך לאור בחייך ולשמחה !!
עד לפני שנה עסקתי בספורט באופן קבוע פעמיים שלוש בשבוע. חוסר הזמן הפנוי, יחד עם עייפות וקצת עצלנות, גרמו לי להפסיק. בשנה האחרונה הייתי עסוק בלשכנע את עצמי ש"מחר אני חוזר למוטב ועושה ספורט".
מאת: amir.jhan | 25 בספטמבר 2014 | 10:39אני מקווה בשנה הקרובה להפתר מההרגל הזה ואכן לחזור ולעשות ספורט.
שתהיה שנה טובה!
טוב, אז אני בן אדם מסודר, אבל ממש לא חולה ניקיון, בואו נגיד שבחיים לא תמצאו אותי עושה ספונג'ה בהיסטריה. אבל יש מקום אחד שלגביו אני כפייתית נורא – הארון שלי. אני לא מדברת על זה שהוא מסודר לפי גדלים, צבעים, גוונים וסוגי בד , ממש לא – אני מדברת על זה שאני כל כך כפייתית לגבי זה שארון יהיה מסודר , שכל הבגדים אצלי מקופלים הפוך, כדי שהצבעים של המכנסיים והחולצות יהיו פחות או יותר מונוכרומטיים. ברור שלאחר המיון של הצבעים אני ממייינת גם לפי גודל, כך שתיהיו בטוחים שאני יודעת בדיוק באיזה שורה וטור נמצא כל בגד אצלי. אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשאני קונה חולצת פסים או סתם מכנס מאריג דק ומבריק, אין לי מושג לאן לשייך אותם ואותי זה הכי מתסכל בעולם ! ( :-( ) מה שגורם לכך שאני צריכה לתלות אותם בארון התלייה – אבל אין לי עוד קולבים מתאימים לכאלה שכבר יש לי, אז עד שאני אשיג כאלה הבגדים האלה ישארו זרוקים על המיטה או על הכיסא לסירוגין, כי שום דבר שעלול לפגוע לי בסדר של הארון לא ייכנס לתוכו. ההרגל הזה אמנם גורם להתפעלות של כל החברות שלי שנבהלות מכמה שהארון שלי מושלם, אך מבחינתי זה הרגל רע שלי שהייתי שמחה לוותר עליו בשנה החדשה, כי פשוט כל פעם שאני צריכה להוציא חולצה שנמצאת בתחתית הופכת עבורי לסיוט, וזה הרגל עוד יותר רע מבחינת אמא שלי שרבה איתי כל יום על ערמות הבגדים שמפוזרות בבית.
מאת: lika15c | 25 בספטמבר 2014 | 09:10מעט מביך לספר אך סבלתי מהרגל די רע להזניח את עצמי, והחלטתי שהעניין הזה נגמר. כבר התחלתי בשיפור רציני ואני מרגישה נפלא. השנה אקפיד על ביקור שיננית, טיפולי גוף, מסכה בשיער פעם בשבוע, אחדש לק כל שבועיים ולא אהסס לפנק את עצמי מידיי פעם באיזה פריט מגניב שיעשה טוב על הנשמה ויעודד מעט כשאראה אותו איזה בוקר ומפרצוף מבואס, שחושב על השיעור המעיק שמחכה לי במכללה – יעלה לו חיוך קטן. להשקיע בעצמך זה הסוד לנפש בריאה :)
מאת: שיר | 25 בספטמבר 2014 | 00:56העולם מלא באנשים עם אגו,זאת עובדה.
מאת: עדי קרסנובסקי | 24 בספטמבר 2014 | 16:20אנשים שלא מוכנים להודות בטעויות שלהם כי הם מפחדים לאבד את הנוכחות שלהם,הכוח שלהם ובעיקר את עצמם.
מהצד השני,ישנם אנשים חסרי ביטחון,אותם אנשים הם אלו שפוחדים מהצל של אותם אנשים עם האגו כי אותם אנשים עם האגו מנצלים את החולשה שלהם ואת חוסר המודעות העצמית שלהם.
סוג האנשים האלה מפחדים משינויים.
שינוי הוא דבר לגיטימי,הוא מאפשר לנו לשפר את איכות חיינו בסביבה ולהגדיל את הסיכוי שלנו להצלחה בחברה.
מבחינתי,הדבר בא לידי ביטוי בכך שאני עושה עם עצמי חשבון נפש על בסיס יומיומי,מנסה לגלות מי אני ומה אני,איך אוכל לשפר את איכות חיי ואיך אוכל לפתח את עצמי כבן אדם שאפתן ומעשי,המודע היטב ליתרונות ולחסרונות שלו.
לפי דעתי,עצם הידיעה/ההכרה שיש לך משהו שאתה צריך לשפר היא כבר התקדמות.
הרגל אחד מגונה שאני לא מסוגלת לוותר עליו הוא הקנאות לחופש שלי,לעצמאות שלי.
ההרגל הזה בא לרעתי במציאת בן זוג,אך גם לטובתי,כי יש אנשים שאני מרגישה שאני בשום פנים ואופן לא אוכל לאפשר להם להיכנס למעגל שלי כי הם ייקחו לי אותו.
השנה אני אאחל לעצמי לשחרר קצת מההרגל,לנסות,לבדוק ולא להסס כי החיים יכולים להפתיע
שנה טובה?
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
מאת: ליאור | 24 בספטמבר 2014 | 15:40כתובת מייל:LIORZINO10@GMAIL.COM
ההרגל הרע שהייתי רוצה לוותר עליו השנה הוא ה"רעב הלילי", בכל לילה(למעט ימים אחדים) אני הולכת כמו גנבת למטבח ומחפשת משהו "לנשנש",
בדרך כלל זה נגמר בארוחות שחיתות והקלוריות בהחלט "שוחתות" אותי,
אני יותר מאשמח לוותר על ההרגל הגרוע הזה.
הייתי רוצה לוותר על ללכת לעבודה!
מאת: נחמה | 24 בספטמבר 2014 | 15:40השנה שלי הייתה מאופיינת בשינויים קיצוניים. התחלתי את השנה בתפקיד החלומות שלי בצבא, שעליו הייתי צריכה לוותר בגלל שחרור בעקבות מצבי הרפואי, לאחר חצי שנה. התחלתי את השירות הלאומי כמה חודשים אחרי השחרור, כי הייתי צריכה להתאפס עצמי ולהשלים עם המצב. הרגשתי שאכזבתי את עצמי, שנכשלתי, שפרשתי. גם השירות הלאומי טוב. אני בחינוך מיוחד, תורמת את המקסימום שיש בי לילדים המקסימים האלה, מרגישה שאני עושה את חלקי בתרומה לחברה וגם נהנית, אבל אין לזה את ה – וואו של התפקיד הצבא. כל נסיעה חזרה הביתה מהגן, אני נסחפת למחשבות של "מה אם", של מה הייתי יכולה להיות עכשיו – הייתי אמורה להיות עכשיו בבה"ד 1, הייתי אמורה להצטיין בתפקיד החלומות שלי, שקשור למקצוע שארצה ללמוד. לשנה הבאה אאחל לעצמי להיפטר מההרגל של המחשבות האלו, שרודפות אותי, ולהשלים לגמרי עם מקומי כיום ולהוציא ממנו את המיטב, גם לילדים וגם לעצמי. להגיע להשלמה עצמית, ולהיפטר מהחרטות.
מאת: anat.sek | 24 בספטמבר 2014 | 14:03הייתי שמח לזכות ביותר פרסים
מאת: אורח | 24 בספטמבר 2014 | 12:51הייתי רוצה להפטר מהרגל האכילה המיותרת..יש את השעות האלה ביום שכלכך משעמם לי אז אני פשוט ניגשת למקרר או למזווה וחוטפת משהו,זה הרגל מגונה של שנים,הוא ממש לא בריא לי לא ולא לאף אחד ואני חושבת שזה משהו שאפשרי לוותר עליו..אולי במקום לקנות את כל המתוקים האלה אפנה את בזבוזיי לקניית יותר בגדים ודברים בריאים..
מאת: אורח | 24 בספטמבר 2014 | 12:42לשנות את הכעס , את המהירות להגיב בתוקפנות
מאת: מיטל | 24 בספטמבר 2014 | 11:28לפני כמה חודשים החלטתי סופית שאני נהית טבעונית . הבעיה היחידה היא שהמאכל השני ושלישי שהם אהובים עליי לא טבעונים. קשה לי אם זה מאוד ואני מנסה הכי בכוח להימנע מהם , אבל זה מאוד קשה. אני הייתי מצפה ממני כבר להיפטר מההרגל מלאכול אותם.
מאת: גילי פוקס | 24 בספטמבר 2014 | 10:45אני בשמחה הייתי מוותרת על אחד מההרגלים הלא טובים שלי. אחד מהם הוא לאכול מתוקים ללא שליטה. אני מודה שבזמן האחרון נהייתי קצת מתונה עם זה ולא כל דבר טעים מתוק אני מיד מכרסמת. הייתי מסתובבת עם שוקולד וחטיפים למיניהם בתיק ויש לי גם מגרה בבית שיש בה חטיפים מתוקים . אני חייבת לקחת שליטה על זה ולהפטר מההרגל הזה שבכל פעם שמישהו מעצבן אותי, או שאני חווה משבר אני מיד רצה "להתנחם" בשוקולד כזה או אחר, כאילו שהצרות שלי יפתרו אם אהיה עם פה מלא בשוקולד. אני פשוט חייבת להפסיק עם זה או לפחות למתן את ההרגל הזה כך שהשוקולד יהיה משהו נעים ולא משהו מנחם. כרגע הוא מנחם אבל לא ממש עושה את העבודה, כי בעקבות זה אני משמינה ואז רוצה יותר. אולי אני פשוט צריכה להבטיח לעצמי לשנה החדשה שאני עושה את זה! הנה, בזכותכם או7לי מצאתי לי מטרה. להגמל, לאט ובטוח מהרגל שלא מועיל ובטח לא נוח(:
מאת: rinatm479 | 24 בספטמבר 2014 | 10:06ההרגל הרע שהייתי רוצה לוותר עליו השנה, זו שתיה מוגזת (קולה/דיאט קולה/דיאט ספרייט/קולה זירו/XL/משקה אנרגיה אחר). כל המשקאות המוגזים האלו כל כך לא בריאים. לא בריאים וממש טעימים עם חשק לעוד.
אני מאחלת לשנה החדשה, בין היתר, לא לשתות יותר שתייה מוגזת. לשתות רק מים, הכי בריא!
אז שתהיה לכולנו שנה של הצלחות!
נועה
המייל שלי:
מאת: Noa Weiss | 24 בספטמבר 2014 | 08:57noalejunk@gmail.com
הרגל שהיתי רוצה להפטר ממנו השנה הוא התמכרות לקניות באינטרנט!השנה גיליתי את נפלאות הקניות באינטרנט וזו היתה אהבה ממבט ראשון..לא עובר שבוע בלי שאני מזמינה משהו ,והדוור מתחיל להתייאש..השנה ,גמילה ומהר!
מאת: נעה | 24 בספטמבר 2014 | 08:52Noay262@walla.com
אצלי קיימים הרבה הרגלים שהייתי שמחה להפטר מהם, התעוררות עם הסמארטפון, אכילת ג'אנק פוד, עצלנות בכל הקשור לכושר, נכון שאני נשמעת עכשיו הבן אדם הכי לא בריא והכי מזיק לעצמו? אני באמת משתדלת בשנה האחרונה להיות מודעת לעצמי ולגוף שלי ולשפר ולשנות את ההרגלים על מנת לחיות חיים יותר בריאים, אבל ההרגל הזוכה שפוגע בי ובעוד המוני אנשים, בהמון צורות הוא כמובן העישון. השעבוד לסיגריה, מעבר להוצאות הכספיות והנזק הנוראי שהוא גורם לי לגוף ( חוסר באויר לנשימה, מחלות, קמטים, עור פנים לא בריא, ריח נוראי ועוד ועוד) הנזק הכי חמור שהוא גורם זה התלותיות שלי בו. הוא שולט בי וגורם לי להשתגע כשהוא לא בסביבה, אני תמיד צריכה אותו ורוצה אותו, כל בוקר שאני מכינה את הנס קפה, כל סיום ארוחה, כל דרינק שאני שותה, כל רגע של עצבנות או עצב, כל שיחה בטלפון או סתם כשמשעמם… תמיד הוא שם. אנחנו המעשנים לא מודים בזה אבל כן אנחנו תמיד צריכים אותו! אז עם כל התלותיות שלי בך הייתי רוצה שתלך ממני ותעזוב אותי כדי שאניא ארגיש חופשיה!! אומנם דיברתי קצת לעצמי עכשיו אבל כמובן שהכוונה היא שנדבר עם עצמו ונתאמת מול ההרגל הנוראי הזה! אז לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי להצליח ולרצות להפרד מהסיגריה שהורסת אותנו כל יום מחדש!! לקחת הרבה אויר ולהגיד ביי for good!!
מאת: ליאורה | 24 בספטמבר 2014 | 08:49Lioraz26@gmail.com
הייתי רוצה להפסיק לשכוח לשים דיאודורנט. אם היה לי את הבושם של של טיירי מוגלר הייתי זוכרת לשים גם את הדיאורדורנט ושמה קצת בושם על הגינס ליווס שלי! shiridah22@gmail.com
מאת: שירי דאהן | 24 בספטמבר 2014 | 01:12ההרגל ממנו הייתי רוצה להיפטר- רק לשמוע את מי שמדבר איתי מבלי להקשיב… Yaela00@gmail.comh
מאת: יעל | 23 בספטמבר 2014 | 23:45הייתי רוצה להפסיק לשכוח לקחת גלולות! למרות שיש לי תזכורת אני איכשהו שוכחת! הרגל גרוע, לא בריא וממש מלחיץ!
מאת: חן | 23 בספטמבר 2014 | 22:27השנה הייתי מאוווד רוצה להפסיק לבקר את עצמי ולו לרגע קט ולאהוב את עצמי הרבה יותר ! ((:
מאת: lirazevgi | 23 בספטמבר 2014 | 21:15נו באמת… מי הולך עם ג'ינס של ליוויס???!
מאת: אורח | 23 בספטמבר 2014 | 20:30כל כך 1999
פעמים רבות כאשר אני בטוחה שאני צודקת בנושא מסוים, אני לא מוכנה לשמוע דעה או מחשבה השונה ממני. אני מבטלת את האמירה בטענה שאין זה יתכן, מה פתאום ואת לא מבינה.
השנה החלטתי לנסות לעבוד על כמה הרגלים שזקוקים לשיפור ובחרתי לשתף בהרגל זה.
אנו בעלי מראה אחר, טעם, דעה, מחשבה ואידאולוגיה שונה. אין זה אומר שרק אחד מאיתנו צודק, לעתים מספר אנשים צודקים והם אוחזים בדעה מעניינת לא פחות וכדאי להיפתח אל העולם ולהקשיב גם לאחרים, גם אם לא נסכים נלמד דבר חדש.
ההקשבה והסובלנות צריכים להניע את כולנו- כך נחייה בעולם טוב יותר ללא שנאת חינם ואהבת והבריות, נבין כשגם אם איננו מתחברים לחשיבת האחר נוכל להנהן, לחייך ולהקשיב הרי מי יודע אולי יום אחד זה ישתלם :)
lavichen43@gmail.com
מאת: חן לביא | 23 בספטמבר 2014 | 20:19הרגל רע שהייתי שמחה להיפטר ממנו השנה הוא אי זכייה בהגרלות אינטרנט! :)
מאת: זוהר | 23 בספטמבר 2014 | 19:49proozik@walla.com
הייתי שמחה לוותר על לכתוב טוקבקים :(
מאת: אורח | 23 בספטמבר 2014 | 19:18