מתנה בשישי: 500 שקלים לקאלה

ספרו לנו איזה מאכל הוא ה''גילטי פלז'ר'' שלכם ותוכלו לזכות ב-500 שקלים לקאלה

מאת  | ‏ 4 ספטמבר 2014

בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות בשובר בסך 500 שקלים לרכישת פריטים מקולקציית הסתיו החדשה של מותג האופנה קאלה. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות איזה מאכל הוא ה"גילטי פלז'ר" שלכם.

שווי המתנה: 500 שקלים.

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\9\7 בשעה 12:00.

**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

את הפריטים של קאלה ניתן להשיג בסניפי הרשת בדיזנגוף 184, שנקין 31, קניון רמת אביב / קניון עזריאלי- ת"א, בשדרות ממילא בירושלים, בגרנד קניון בחיפה ובאתר.

הזוכה בשני תיקים של איסטפק משבוע שעבר היא הילה, שסיפרה לנו על החוויה שהכי זכורה לה מהיום הראשון ללימודים:

"באותו שבוע אחרון של החופש הגדול הייתה שביתה כלשהי במערכת החינוך. לא זכור לי מי שבת ולמה, אבל כנראה שבתור ילדונת שעולה לכיתה י׳ זה לא עניין אותי במיוחד. ערב לפני תחילת הלימודים השביתה המשיכה ויצאה הודעה שהלימודים לא יתחילו כסדרם. בוקר למחרת, בשעה שש וחצי אמא נכנסה לחדר והעירה אותי – השביתה נגמרה מתחילים ללמוד כמתוכנן. קפצתי מהמיטה, קתי על עצמי משהו חמוד ללבוש וחיברתי את המחליק לחשמל (ביןן אם הלימודים מתחילים בהפתעה או לא ,שחס וחלילה לא אגיע לבי״ס פחות ממהממת). בין ביס מארוחת הבוקר למריחה לא מוצלחת של מסקרה, התיישבתי על המיטה בדיוק במקום שבו הונח המחליק המאוד רותח שלי וזכיתי בכוויה לתפארת . אז מלבד הצלקת שמקשטת לי את הישבן עד היום, החוויה שלי מהיום הראשון של כיתה י׳ כוללת בעיקר קוצים בישבן ולא רק מההתרגשות של תחילת הלימודים".

השאירו תגובה

 

  •  אין מה לרשום פה מגילה וסיפור ילדות…

    לוקחים דוריטוס בטעם טבעי או כל טעם אחר . הכי טעים טבעי

    מכסים בגבינה צהובה ומכניסים למיקרו לאיזה 30 שניות!

    למשקיעים מכינים סלסה , מגרדים עגבניה מוסיפים תבלנים ופלפל חריף ויאללה הלכה הדיאטה לחודש חחח

    מאת: אנה |‏ 8 בספטמבר 2014 | 08:44
  •  זה היה הגילטי פלז'ר שלי כשהייתי חיילת. חבילת שוקולד מריר + סוכר, ממיסה על האש ואוכלת עם כפית. אין חזירות גדולה מזו ! זה הזכיר לי את הסירים שליקקתי כשאמא שלי היתה אופה עוגות.

    מאת: נעמה |‏ 7 בספטמבר 2014 | 18:48
  •  בעידן בו הלבשה תחתונה מתחילה להיות פריט אקססורי חובה ולא רק בד דהוי שקונים בשוק בסטוקים, הגילטי פלזר שלי הוא תחתונים של אריה מבית אמריקן איגל!

    בדרך כלל הן מופיעות במבצע של 4 ב-100 שח, מה שנחשב למעט יקר אבל אני לא מוותרת על הרגעים הקסומים האלה, בהם אני נכנסת לחנות ומעבירה את אצבעותיי על מגוון הרחב הפזור בחנות, מלאי תחתונים השכובים בסדר מופתי כחיילים, מכל דגם, צבע והדפס.

    מגירת הלנזרי שלי לא יכולה בלעדיהן!

    אז פעם בחודש אני מרשה לעצמי קנייה של ארבעה תחתונים בלבד במחיר טיפה לא שפוי, אבל מה לא עושים בשביל גילטי פלזר?!

    מאת: מוריאל |‏ 7 בספטמבר 2014 | 16:04
  • יש דבר אחת שהאחניות שלי צועקות כשהן מגיעות אלי לבית, "עוגה! דודה, בואי נכין עוגה!" כן. אני אוהבת עוגות, בכל הצבעים, מרקמים וטעמים. אבל הגילטי פלז'ר שלי הוא למעשה, להכין אותן (במיוחד עם שתי המלאכיות הקטנות האלו, שנהנות לערבב את החומרים, ולהרוס את הבית על הדרך), ולראות אנשים אחרים שנהנים מהן!

    מאת: רייצ'ל |‏ 7 בספטמבר 2014 | 14:15
  •  כולן רושמות מתוק מתוק מתוק… נכון זה באמת טעים ומתוק… אחרי שהורדתי 30 קג ממשקלי…המתוק הוא באמת חוויה אנינת טעם, אבל יש עוד דברים שהם לגמרי שחיתות. כשנכנסתי להריון עם התאומות שלי עליתי במשקל 40 קג, כלומר שקלתי 90 קג…והיה לי ממש קשה…ומה שאהבתי לאכול עד היום זה הפריקסה.

    לחמניה מטוגנת ובפנים כל טוב:ביצה, טונה, תפוח אדמה, רטבים חמוצים וכו'… אל דאגה..השלתי גם את הקג המיותרים…אין ספק שהלחמניה המטוגנת הזו מוסיפה כמה "חדרים".פריקסה!!!

    מאת: רותם זיו |‏ 7 בספטמבר 2014 | 12:21
  • הגילטי פלזר שלי שנדמה לי שאני יכולה להאשים בו לפחות מחצית מהישראלים הוא לטחון יותר מדי פופקורן בקולנוע. הרבה הרבה יותר מדי. אני חושבת שאחד הריחות הכי מפתים בעולם הוא הריח של פופקורן בבית קולנוע. לפעמים אני מצליחה לעצור את עצמי ואומרת "טוב, די, זה לא הגיוני, את סתם תתפוצצי מזה כי את גם ככה מפוצצת, באמת שלא כדאי" ולפעמים אני חושבת: "טוב, יש לי מספיק מקום, אני אזמין את הפופקורן הקטן, שגם ככה הוא ענק בסינמה סיטי". זה אמנם כנראה לא בריא בעליל, אבל באותם רגעים פשוט לא אכפת לי. זה פשוט כיף. דרך אגב, אני מאלה שבחיים לא יאכלו אם הם מפוצצים, זה חזירי ומיותר בעיניי, אבל פופקורן זה סיפור אחר מבחינתי. הריח הורג אותי. והטעם, בשילוב עם הקולה המהולה במים וקרח של הקולנוע, פשוט יותר מדי טוב כדי לסרב לו!!!!

    מאת: Liron |‏ 7 בספטמבר 2014 | 10:00
  • הסוד הכמוס שלי נחשף…מממ… ארטיק/גלידה/קינוח טעים כלשהו במקום ארוחת צהריים זה הגילטי פלזר המפוקפק שלי- כן, אני לא מכחישה,בריאות זה לא בדיוק הקטע שלי. אני גם נורא בעייתית כך שיצא שבצבא המון פעמים, כשהיו לי הזדמנויות, הייתי אוכלת "טילון" – עדיף של מגנום או של האלה עם העוגיות או כל דבר בלתי ראוי אחר במקום ללכת לחדר האוכל של הבסיס. גם בשטח, כשהייתי 48 שעות בחוץ עם הטנקים בהדרכות, הייתי מעדיפה להתמלא מחטיפים או לא להתמלא בכלל מאשר לאכול את רוב הדברים שנמצאים במנת הקרב… המנהג הזה המשיך איתי לפעמים גם להפסקות צהריים בעבודה, כשלא הבאתי איתי אוכל מהבית וגם כשלא היה לי כוח לעמוד בתור של הסושייה או של השווארמיה בשעת השיא של הפסקת הצהריים של כל העולם ואשתו – הייתי פשוט נסתמת מגלידה ענקית שנקנתה תוך שניות בסופר/יילו הקרוב. זה היה אסור, וזה היה כיף. נו, גילטי פלז`ר. אלוהים, מזל שאני עדיין עוברת בדלת…

    מאת: מורן |‏ 7 בספטמבר 2014 | 09:38
  • אני כל הזמן מבשלת- תמיד יש אוכל בבית ומכל הסוגים, כדי שיהיה לכולם כל מה שהם רוצים: עוף, קציצות, תבשילים, ירקות, מרקים… המקרר תמיד נראה כאילו הוא עומד לקרוס.

    אבל… כשאני באה למקרר לקחת לאכול, אני מסתכלת על הכל, מתלבטת לרגע ובסוף עושה את מה שאני עושה תמיד- מרתיחה מים, מכינה ספגטי ואוכלת אותו ככה, בלי רוטב ועם המון המון פרמזן מלמעלה. זה פשוט המאכל הא6הוב עליי בעולם, וגם אם הבטחתי לעצמי שהיום אני אוכל רק בריא ומזין- אני תמיד נשברת וחוזרת לספגטי בלי כלום שלי.

    ואחר כך, אני כועסת על כולם בבית למה הם לא אוכלים ולא חבל על כל מה שהכנתי… (-;

    מאת: חן |‏ 7 בספטמבר 2014 | 09:09
  • מודה. גודל תמיד שיחק אצלי. הכול אצלי ממוקם על גרף הגדולים :-) כך גם באגף הגילטי פלזר. תגידו לי אתן תיכף איך אפשר לעמוד בפניו.קרואסון דושף המפורסם. קודם כל מדובר בקרואסון הגדול ביותר בארץ.לא עוד קרואסונים של 70 גרם. 120 גרם של שחיתות ועוד לא הזכרתי את התוספות. בתוך הקרואסון הפריך הזה שעשוי מ100% חמאה שמנה שמורגשת בכל ביס וביס שוכנים להם גם גבינת גאודה הולנדית עתירת שומן שעליה ביצה עלומה כשלתיבול מפוזרים להם מכל עבר פתיתי סוכר מקורמלים.

    אם תשאלו אותי ככה צריך לפתוח את היום. כל יום. קרואסון מפנק ויחודי במינו. אז איך אומרים נפלא בצרפתית? :-)

    מאת: הדר |‏ 7 בספטמבר 2014 | 09:06
  •  אני כל הזמן מבשלת- כל הזמן יש אוכל בבית, כדי שיהיה לכולם כל מה שהם רוצים: עוף, קציצות, תבשילים, ירקות, מרק… המקרר תמיד נראה כאילו הוא עומד לקרוס.

    אבל… כשאני באה למקרר לקחת לאכול, אני מסתכלת על הכל, מתלבטת לרגע ובסוף עושה את מה שאני עושה תמיד- מרתיחה מים, מכינה ספגטי ואוכלת אותו ככה, בלי רוטב, ועם המון המון פרמזן מלמעלה. זה פשוט המאכל האהוב עליי בעולם וגם אם הבטחתי לעצמי שהיום זהו- אני אוכל בריא ומזין- אני נשברת וחוזרת לספגטי בלי כלום שלי.

    ואחר כך, אני גם כועסת על כולם בבית למה הם לא אוכלים ולא חבל על כל מה שהכנתי… (-;

    מאת: חן |‏ 7 בספטמבר 2014 | 08:58
  • גם באמצע דיאטה מצליחה במיוחד אני לא אוותר על וופל בלגי.

    נתחיל בוופל עצמו כשהוא חם ופריך,כל ביס מלא ברכות ופריכות אין סוף.

    נמשיך עם הרוטב שוקולד חלב חם וריבת החלב מעל, שמוסיפים לו מתיקות ממכרת .

    נגמור עם הכדור גלידה עם קצפת שליד שנותנים מעין שילוב של חם וקר ,עולמות שלמים של טעמים.

    כל ביס של השילוב הקסום הזה .פותח עולם של דימיון מתוק במיוחד.

    אז בוא נראה אתכם ,עומדים מול הגילטי פל'זר שלי ,כי לא משנה מי זה יהיה ,או באיזה דיאטה הוא נמצא.

    אני בטוחה שהוא ימצא את עצמו דוחף את זה לפה …

    מאת: שירה |‏ 7 בספטמבר 2014 | 08:10
  • אני מאוד רצינית בעבודה, יכולה להיות אפילו קשוחה במיוחד כשעובר עליי יום קשה. ככה זה כשעובדים בסביבה גברית. כמובן שכך גם אימצתי לעצמי הרגלי אכילה נוקשים של שנים כדי שלא לעלות אפילו גרם. אבל כשאני רואה שוקולד עולה לי מיד חיוך של אותה ילדה קטנה שהייתי, שקבלה מסבתא קוביית שוקולד על היותי ילדה טובה וכמובן שאני חייבת להתרכך, לאכול בהנאה וכל העולם שסביבי פשוט נעלם. אז מי שמכיר אותי ורוצה לעשות לי קצת טוב, תמיד משאיר לי משהו מתוק ולו רק כדי לראות את החיוך הטפשי ואת חוסר היכולת לראות מה קורה סביבי באותו הרגע.

    מאת: אפרת |‏ 7 בספטמבר 2014 | 07:57
  •  מכירות את השאלה איך אתה אוכל את הקרמבו שלך? אז התשובה שלי תמיד היא בזוגות.

    מאז שעליתי לארץ והכרתי את הקרמבו לא ניתן להפריד בינינו.

    אני תמיד אוכלת אותם בזוגות- פעם קודם את העוגיה ופעם קודם את הקצפת.

    ניסיתי וניסיתי להפרד ממנו, להוריד ממנו את הידיים שלי, את השפתיים שלי, אבל מעולם לא הצלחתי ליותר משבוע.

    אני פשוט מכורה לתענוג הזה.

    אז אם שמרתם קרמבו לילדים מעל המקרר או בתוך הארון ושניים נעלמו, אני מודה, גילטי, זו אני. (אבל אם נעלם רק אחד אז כנראה שזה מישהו אחר)

    מאת: ג?ולי |‏ 7 בספטמבר 2014 | 07:48
  •  

    כל חיי הייתה לי חקוקה בזיכרוני ועמוק בנשמתי ה- גילטי פלז'ר

    וזה למאכל יחיד ומיוחד ,(בעיני כמובן)

    אורז לבן עם שמנת.

    שמנת !!!! מזכיר לי שמנה ,

    בילדות אכלתי בלי חשבון ובלי נקיפות מצפון ( כמו כל הילדים).

    כשהתבגרתי , לא העזתי לאכול את המאכל המדהים הזה.

    יום אחד נכנס בי טרוף למאכל (הייתי בתחילת נישואי) בקשתי מאמא שלי

    שתכין לי אורז עם שמנת.

    אמא שלי הייתה בהלם , כי ידעה שמזמן אני לא אוכלת את זה , ושאלה , תגידי את בהריון ?

    אמרתי לה שאני לא חושבת , וכל מה שרציתי זה להרגיש את הטעם בפה

    שמזמן נשכח .

    טרפתי את הארוחה בשנייה וחצי

    והרגשתי " גילטי פלז'ר" אחרי כשבועיים התברר לי שאני באמת בהריון .

    אבל מאז לא אכלתי יותר אורז עם שמנת.

    מאת: מירה |‏ 7 בספטמבר 2014 | 07:29
  •  הגילטי פלז'ר שלי זה וופל בלגי במקום ירושלמי קטן ומהמם בשם "בבט" על שם הסרט "החגיגה של בבט" (סרט מומלץ למי שלא ראה!). זהו מקום קטן וחמוד שמוכר וופל בלגי באמת הכי טעים שטעמתי… במיוחד אהוב עליי וופל עם רוטב חמאה ומעליו רוטב שוקולד מיוחד תוצרת המקום, מן כזה מתוק וגם טיפה מריר, או עם גבינה קינמון, מושחת לגמרי… וופל פשוט(בלי מליון גלידות וקצפות) ופשוט טעים! בקיצור אם כבר יצא פרסומת (באמת שלא התכוונתי) אז באמת ממליצה לכל מי שמבקר בעיר לבוא לטעום ;).

    מאת: עטרה |‏ 6 בספטמבר 2014 | 21:31
  •  אז ככה , הרגע הזה שעברת יום כ"כ ארוך ופתאום אתה מוצא את עצמך עושה לך מסיבת יום הולדת , רק שאין יום הולדת , וגם אין חברים בסביבה , זה רק אתה ואממ .. אה כן , החטיפים ! זה מדהים אתה אוכל ואוכל , עוד במבה פה ושם ציפס ואממ .. ביסלי אולי ? וככה עוד ועוד .. הרסני ביותר ! אז זה לגמריייי ההגילטי פלז'ר שלי או פשוט לגמרי התחושה לדיאטה בדחיפות ;)

    מאת: רינת |‏ 6 בספטמבר 2014 | 21:08
  • הגילטי פלזר שלי זה קוסקוס. עם מירקות, אוהרוטב האדום עם החומוס. ורק שתבינו אני רוסיה! אני חולה על קוקוס אבל זה כ"כ משמין. פעם אימא של חברה הכינהה לי קופסה עם הירקות וכל התוספות מסביב, ופשוט במשך יומיים אכלתי את זה נון סטופ. ושמנתי באיזה 3 קילו (!!!) באותו שבוע. מאזז אני מנסה להימנע מקוסקוס..אבל בכל פעם שאני רואה אותו אני פשוט לא יכולה להתאפק! אני יכולה לאכול עד שהוא יוצא לי מאף בגרגירים :)

    מאת: לובה |‏ 6 בספטמבר 2014 | 19:52
  • את הגילטי פלז'ר שלי כמעט ואי אפשר לקנות בארץ, לצערי. אז כשאני בחו"ל, אני פותחת כל בוקר איתו וסוגרת כל יום איתו וגם מביאה חבילה הביתה: דונאטס! בזיגוג שוקולד, וניל או קרמל… מצופה כולו או רק עם נגיעה… עם סוכריות, עם פצפוצי שוקולד, ליד קפוצ'ינו, לאטה או שוקו חם! דונאטס! כמה טעים, ואולי דווקא מזל שאין בארץ, כי אחרת הייתי בבעיה :)

    מאת: שרון |‏ 6 בספטמבר 2014 | 13:56
  • אין ספק שהגילטי פלז'ר הכי גדול שלי הוא המאכל הכי נוסטלגי עבורי, אבל מה שמדהים הוא כמה

    הוא רלוונטי לי דווקא להיום – פתיתים עם חלב או בשמו הרשמי בורקוקש, איזה שהוא מאכל מרוקאי או יותר נכון

    שילוב שהוא המצאה של המרוקאים. לא אשכח אף פעם את המפגש הזה בין הפתיתים החמים

    והחלב הקר והצונן שזה עתה הוצא מהמקרר, את הפתיתים העגולים הגדולים שהתעקשתי לא להחליף

    באף צורה אחרת, בתור ילדה קטנה הייתי בטוחה שאם הצורה תשתנה, כך גם הטעם,

    מן תמימות כזו של ילדה קטנה. המאכל הזה מבחינתי הוא לא רק איזו שהיא תאווה גדולה,

    אלא מציין באיזה שהוא מקום את תחילת האהבה שלי לבישול, לאוכל ולעשייה בתחום הזה.

    כשהייתי קטנה, אמא הייתה עובדת המון ולא תמיד נוכחת בבית, לכן עם הזמן הייתי מכינה

    בעצמי אוכל. מה שהתחיל מפתיתים עם חלב מאכל שאמא הייתה מכינה בכל פעם

    שלא היה יותר מדי זמן להתעסק עם בישול, שכן מדובר במשהו פשוט להפליא, והמשיך עם שדרוג

    שלי בתור ילדה למנה הזאת – חמאה מומסת, חלב קוקוס לעיתים ואפילו קינמון.

    היום יותר מתמיד המנה הזאת כל כך רלוונטית, משום שדווקא בתהליך ההורדה במשקל בו אני נמצאת

    כבר למעלה מחצי שנה, המאכל שאליו אני הכי מתגעגעת, באופן לא מפתיע, הוא כמובן זה.

    לא ויתרתי עליו למרות הדיאטה, והיום אני מכינה את אותו המאכל בגרסה הבריאה והמזינה יותר, ופעם בכמה זמן

    מרשה לעצמי להתפנק בזה המקורי, כך אני מצליחה להנות משני העולמות. ממליצה בחום לכולם ….

    מאת: אביבה נחום |‏ 6 בספטמבר 2014 | 11:22
  •  שלום, קוראים לי נטע ואני סושיהוליק.טיול פשוט בקניון לא יהיה מושלם בלי רול ספייסי טונה. כשכולם אוכלים המבורגר אחרי הסרט, אני אזמין רול סלמון סקין. כשהבנות במשרד קוצצות סלט, אני אמתין לשליח עם קופסת ממתקי הסושי היומית, לרוב קומבינציית סלמון וצלופח. כן, קשה לי להעביר יום בלי להקיש כמה נקישות בצופסטיקס, שנייה לפני שהם אוחזים בעיגול מושלם של סושי. אני אוהבת את כל הטקס, של מזיגת הסויה לכלי קטן, מעיכת הוואסבי עם מקלות העץ עד שהמישחה הירוקה והסויה נהיים כאחד. חלק בלתי נפרד מהטקס הוא מציצת קצוות הצופסטיקס משאריות הסויה. ואז מתוך קופסת תכשיטים שחורה (לרוב) אני בוחרת את יצירת המופת שלי: פניני אורז מנצנצות ארוזות באצה בצבע שחור ירוק בוהק, כמו באריזת מתנה ובתוכה משובצים כמו אבני יהלומים תוספות משתנות של גזר, אבוקדו, אונגי וסלמון כתמתם ומפתה. המקלות אוחזות בעיגול המושלם, מלטפות אותו ברכות, עוזרות לרוטב הסויה לצבוע את האורז בצבע מלא טעם ועונג. ביס מושלם.

    מאת: נטע |‏ 6 בספטמבר 2014 | 08:11
  •  אין ספק שהגילטי פלז'ר הכי גדול שלי הוא המאכל הכי נוסטלגי עבורי, אבל מה שמדהים הוא כמה

    הוא רלוונטי לי דווקא להיום – פתיתים עם חלב או בשמו הרשמי בורקוקש, איזה שהוא מאכל מרוקאי או יותר נכון

    שילוב שהוא המצאה של המרוקאים. לא אשכח אף פעם את המפגש הזה בין הפתיתים החמים

    והחלב הקר והצונן שזה עתה הוצא מהמקרר, את הפתיתים העגולים הגדולים שהתעקשתי לא להחליף

    באף צורה אחרת, בתור ילדה קטנה הייתי בטוחה שאם הצורה תשתנה, כך גם הטעם,

    מן תמימות כזו של ילדה קטנה. המאכל הזה מבחינתי הוא לא רק איזו שהיא תאווה גדולה,

    אלא מציין באיזה שהוא מקום את תחילת האהבה שלי לבישול, לאוכל ולעשייה בתחום הזה.

    כשהייתי קטנה, אמא הייתה עובדת המון ולא תמיד נוכחת בבית, לכן עם הזמן הייתי מכינה

    בעצמי אוכל. מה שהתחיל מפתיתים עם חלב מאכל שאמא הייתה מכינה בכל פעם

    שלא היה יותר מדי זמן להתעסק עם בישול, שכן מדובר במשהו פשוט להפליא, והמשיך עם שדרוג

    שלי בתור ילדה למנה הזאת – חמאה מומסת, חלב קוקוס לעיתים ואפילו קינמון.

    היום יותר מתמיד המנה הזאת כל כך רלוונטית, משום שדווקא בתהליך ההורדה במשקל בו אני נמצאת

    כבר למעלה מחצי שנה, המאכל שאליו אני הכי מתגעגעת, באופן לא מפתיע, הוא כמובן זה.

    לא ויתרתי עליו למרות הדיאטה, והיום אני מכינה את אותו המאכל בגרסה הבריאה והמזינה יותר, ופעם בכמה זמן

    מרשה לעצמי להתפנק בזה המקורי, כך אני מצליחה להנות משני העולמות. ממליצה בחום לכולם …

    מאת: אביבה נחום |‏ 6 בספטמבר 2014 | 06:27
  •  מילקשייק וניל עם גלידה בטעם שוקולד או מוקה.זה הכי טעים מרענן ומרגיע בקיץ.ובעיקר בקיץ האחרון.זה גם הצליח להרגיע אותי ואת הבת שלי.בין אזעקה לאזעקה.

    מאת: שרית |‏ 6 בספטמבר 2014 | 04:56
  •  שוקולד בכל צורותיו וטעמין.בעיקר רוזמרין…

    מאת: שרית |‏ 6 בספטמבר 2014 | 04:52
  •  סופלה OO.. חולת שוקולד, ויתרה מזאת מתה משוקולד חם שנמס בפה..??

    מאת: מור סתיו דניאל |‏ 6 בספטמבר 2014 | 00:28
  •  עכשיו שאני בהריון בא לי כמעט כל מה שאסור ואני מתכננת להכין שהוא ייגמר סושי עם חומוס ופסטרמה עם יםםםם של קולה זירו אבל בינתיים אני מתנחמת בדאונטסים עם ציפוי שוקולד וסוכריות שמזכיר לי את נוי יורק רק קפה מסטארבקס חסר לי וזה היה מושלםםםם נוי יורק !!!!!

    מאת: מירי ניסים |‏ 6 בספטמבר 2014 | 00:01
  •  כל השבוע משתדלת להימנע ממתוקים ולשמור על תזונה נכונה אך יש יום בשבוע בו יש מנה מותרת שאני יכולה לבחור לאכול בה מה שרק מתחשק לי.לא יהיה שבוע בו אבחר משהו שלא קשור לשוקולד. שבוע אחד זה יהיה עוגה עם שוקולד, שבוע אחרי זה חפיסת שוקולד, אחרי זה גלידת שמנת מענגת עם שוקולד. אין משהו יותר טעים משוקולד

    מאת: אור |‏ 5 בספטמבר 2014 | 22:05
  •  אין על הריח הזה… מהרגע שהשמרים מתחילים לתפוח בתנור, עוד מילדות, תמיד נדמה לי שהעולם עומד כולו ומתמסר. הריח הזה, שנכנס מתחת לדלת ולשמיכה וחודר לנחיריים גם אם אני ישנה, ובעיקר אז. החטא שלי… גם שבוע של אימונים שווה את ההתרפקות הזאת על עוגת שמרים, בדיוק כשהיא יוצאת מהתנור. חמה ודביקה מסירופ של סוכר למעלה, קצת מתפרקת ומתפוצצת משוקולד סמיך בפנים, משכיחה כל עצב וכאב, מסלקת כל חשש ודאגה, לא נותנת לי להתרכז בשום דבר אחר מלבדה. התמסרות אמיתית. הגילטי פלז'ר שלי.

    מאת: גל |‏ 5 בספטמבר 2014 | 21:21
  • אמא שלי מכינה את עוגיות השוקולד ציפס הכי טעימות בעולם. אין מישהו שלא מכיר אותי או את אחי שלא טעם את עוגיות הגן עדן שלה. כל פעם שהייתי מביאה לבית הספר או לבסיס את העוגיות הו היו נזללות תוך שנייה (מזל שאני טרפתי כמה עוד בבית)

    קשה מאוד לא לקחת עוגיה ברגע שהיא יוצאת מהתנור אך עדיף לחכות שהיא מתקררת ואז היא פריכה מבחוץ ונימוחה מבפנים. איני מסכימה לאמי לגלות את המתכון הסודי לאף אדם שמבקש מפני שכך זה דבר מיוחד שנשאר אצלנו. אין כמו גילטי פלזר של שתי עוגיות פריכות עם כוח חלב, כמו אמריקאית לתפארת:)

    מאת: נטלי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 20:51
  •  אומנם אני מכורה למתוקים אבל אין על הסמבוסק של סבתא שלי……הענין הוא שאי אפשר להפסיק ,כאשר מתחילים עם מטוגן אחד אי אפשר להפסיק

    מאת: מרב |‏ 5 בספטמבר 2014 | 18:37
  •   אמא הונגרייה, למדה מסבתא את סודות המטבח ההונגרי ומיטב הקינוחים האוסטרו-הונגרים.

    בלינצס ממולא בשוקולד/ ריבה/ ריבת חלב/ אוכמניות/ גבינה וצימוקים/ תפוחים מקורמלים/ תותים ועוד ומעל הר של קצפת.

    דובוש- עוגת השכבות המפורסמת, מלאה בקרם שוקולד איכותי ואמתי.

    גומבוץ- קינוח למביני עניין, שזיף חמוץ מתוק, עטוף בצק רך, מצופה קינמון, סוכר ואגוזים טחונים. מעליו עוד קצת שמנת.

    כי הונגרים אומרים תמיד "כל דבר טוב, יותר טוב עם שמנת"….

    ובהונגרית: יוי דה אידש= איזה מתוק!

    מאת: שני |‏ 5 בספטמבר 2014 | 18:31
  •  טחינה גולמית ככה כמו שהיא , משמינה אסורה ומענגת . עם האצבע מהקופסא. ואם יש קראנצ של לחם (אסור) מה טוב …

    מאת: ליאת |‏ 5 בספטמבר 2014 | 17:56
  • ערב שישי. הבית נקי, ריק ושקט מדי.

    הילדים הלכו לארוחת שישי עם אבא.

    ביום ראשון כבר נהיה אצל עו"ד כדי לנסח הסכם גירושין.

    עדיין גרים ביחד, אבל לא ממש.

    הדלקתי נרות שבת. התפללתי.

    אולי יקרה איזה נס בשבת הזו.

    והדמעות לא מפסיקות לרדת.

    לא יכולה לדמיין ימי שישי כאלה, בלי שני היהלומים שלי.

    בלי המשפחה שלי, שיצרנו יחד.

    אז כל מה שבא לי עכשיו, הוא לשבת בארוחת שישי,

    עם בעלי, עם הילדים שלי,

    ולאכול את הדג החריף של חמותי.

    ככה, שירגיש רגיל ולא כאילו הכל מתפרק לי…

    שבת שלום, מלאה בניסים.

    מאת: אדוה |‏ 5 בספטמבר 2014 | 17:19
  • הגילטי פלז'ר הוא כתום ומתוק אפשר לאכול אותו במרק, סלט, מטוגן, כחטיף ומה לא? – אני מדברת על הבטטה! אין סוף למאכלים שאפשר להכין איתו וזה מה שגורם לו להיות כל כך מושלם ולא עוד משהו משעמם…

    נשביתי בקסמיו של הירק הכתום והמתקתק הזה ואני מתענגת עליו כמה שרק אפשר !

    מאת: מורן |‏ 5 בספטמבר 2014 | 16:40
  •  פסטה שמנת פטריות הנחמה הכי גדולה שלי בכל זמן! גם בשלוש לפנות בוקר ;) פשוט מחמם לי את הלב והנשמה!

    הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

    מאת: סיוון אלקין |‏ 5 בספטמבר 2014 | 16:34
  •  אני מתלבטת בין חלה מתוקה של שבת עם שמנת חמוצה עגבניה וקצת מלח, כמה פשוט כה מענג. לבין ג'לי-בליס, בחבילת חמישים טעמים, כל סוכריה היא הפתעה מרגשת, הניסיון לנחש מה הטעם לפני שמוצאים אותו באינדקס.

    אבל השאלה על הגילטי פלז'ר הזכירה לי סיפור ילדים אהוב על עוגיפלצת שהיה צריך לשפוט בתחרות עוגיות, וזה הגילטי פלז'ר שלו (לא שהוא שומר על הגזרה..):

    "עוגיית קוקוס פריכה מעוטרת באגוזי פקאן ופחזנית עגולה בטעם אפרסק עם קצפת ודובדבן וופל שקדים מצופה סביב סביב בשוקולד חלב עם נוגט וקרפ פירות מתובל בדבש עוגיית שוקולד צ'יפס עם טופי וחמאת בוטנים קוראסון נפלא עם צימוקים ותמרים וקרפ ממולא בחלבה ועוגיות אגוזים עם קרם בטעם וניל ורולדת קרמל דו שכבתתית וכיסון פטל משגע וסלסלת בצק ממולאת במוס שוקולד ומכוסה בשמנת מתוקה ובקלוה מטרפת ומקלונים מפותלים טבולים בקרם בוואריה"

    בקיצור, עוגיפלצת לא הצליח להחליט..

    מאת: יעל |‏ 5 בספטמבר 2014 | 16:18
  •  

    מאת: תמי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 16:12
  •  הגילטי פלז'ר שלי הוא עוגת פאדג' של רולדין. עוגת שוקולד מהממת שאני מוסיפה לה קצפת וגלידה. שווה כל ביס וכל קלוריה.

    מאת: אדר |‏ 5 בספטמבר 2014 | 15:25
  • שכל המיץ ניגר על פניי, ידיי ונוזל על כולי. אין תענוג יותר גדול מזה. וכן אמרתי 6 מנגו בארוחה אחת ללא בעייה.  

    מאת: טלי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 15:23
  • הגילטי פלז'ר שלי הוא מילקשייק עם קצפת מלמעלה ועליה דובדבן אחד בקצה וליד עוגיות שוקולד מושלגות שמתפוצצות בפה וכל השוקולד החמים נוזל מהן. גן עדן!

    מאת: רחלי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 15:18
  • הכי כיף בשבת בבוקר להכין מהחלה שנותרה משישי, פרנץ' טוסט מושחת עם הרבה חמאה. עליו מורחים שמנת חמוצה, שוקולד או שיא השחיתות – ממרח ערמונים! ממרח שמיובא מצרפת…תענוג לחך!!

    כי מה יותר טעים מפצצה של פחמימה מטוגנת בחמאה???

    מאת: עדי בן ישי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 14:17
  •  עוגת תפוחים חמה עם גלידה וניל עושה לי את היום

    מאת: לאה הרש |‏ 5 בספטמבר 2014 | 13:41
  • עוגת פאדג' של רולדין. עוגה מדהימה ומומלצת מאוד, שאני מוסיפה לה קצפת וגלידה- שווה כל ביס וכל קלוריה.

    מאת: אדר |‏ 5 בספטמבר 2014 | 13:40
  • בא לי מתוק? מלוח? למה לבחור? השילוב האולטיבטיבי הוא מתוק- מלוח, מאז שהייתי קטנה- כנראה בגלל השורשים האמריקאיים שלי נמשכתי לשילוב. מי שלא טעם חמאת בוטנים בגלידה לא טעם גלידה טובה בימיו! מי שלא אכל בראוניז עם ביגלה – לרוץ לנסות! ורק נקודה נוספת, לכל מי שעדיין לא חושב שטעם טוב זה גנטי; הבת שלי עדיין לא בת שנתיים, מכל הדברים שהבאתי לה לפיקניק- לקחה את הלחמניה עם השוקולד ושדרגה אותו עם בייגלה, ליטפתי ונישקתי אותה בגאווה, מתפללת בלב שיעברו שנים רבות עד שתגלה את הקפה והסיגריה.

    מאת: שירה |‏ 5 בספטמבר 2014 | 12:47
  • וופל בלגי עם מייפל קצפת ושתי דורי גלידה 

    מאת: ofek mizrahi |‏ 5 בספטמבר 2014 | 12:27
  •  חמצוצים מכל הצבעים הצורות והטעמים. וגם ג'לים קנויים מחנות ממתקים.

    מאת: חני רוזן |‏ 5 בספטמבר 2014 | 11:49
  • אני בן אדם ששומר על המשקל ותמיד שמה לב למה אני מכניסה לצלחת ולכן לא כל יום אני מתפנקת עם מה שאני רוצה ואני בן אדם שאוכל בריא ובכמויות מדודות.

    אבל פעם בשבוע כשאני מרגישה שזה יותר מדי כל הבריאות הזאת, אני מרשה לעצמי להתפנק עם משהו שאני אוהבת וממש חושקת בו ובדרך כלל זה יהיה קרפ חם עם שוקולד לבן ונוטלה והרבה תוספות טעימות בפנים שאני לא יכולה לעמוד בפניו. כי לפעמים צריך לדעת ליהנות ולהשתחרר בלי יותר מדי רגשות אשם.

    מאת: בר |‏ 5 בספטמבר 2014 | 11:44
  • בכמה חודשים האחרונים הורדתי כ15 קילו. פעם בשבוע אני מרשה לעצמי להתפנק על גילטי פלז'ר אחד (וזאת תמיד התלבטות), אבל הגילטי פלז'ר שתמיד מנצח הוא יוגורט מתוק כזה של יוגורטיה עם רוטב חמאת בוטנים מלמעלה וקצת שוקולד/פירות…

    מאת: אביטל |‏ 5 בספטמבר 2014 | 11:44
  •  

    מאת: עמית |‏ 5 בספטמבר 2014 | 10:57
  • באופי שלי אני בן אדם מאד מאד מסודר ונקי. וכל דקה פנויה בבית מוקדשת לזה.

    אבל לפעמים שאני באמת עייפה, או בלי מצב רוח, אני פותחת לי בקבוק יין ושקית במבה ( שילוב מוזר, אבל עובד! תאמינו לי!). ופשוט שותה, מנשנשת ובוהה בטלויזיה, בלי לנקות בלי לסדר, פשוט יושבת בתוך הבלאגן! הנאה צרופה בכל רגע… ולפעמים שאני ממש רוצה להתפנק אז אני משאירה את כל הבלאגן והולכת לישון ככה. ואז אני מתעוררת בבוקר וחוזרת לשיגרת הסדר והניקיון :) שאני כ"כ אוהבתץ

    מאת: נטלי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 10:39
  •  מי לא אוהב לזניה? ההובססיה על המאכל גרמה לי לנסות את כל הקומבינציות האפשריות (פיטרויות, תרד, כרישה, זוקיני ועגבניות…וכמובן תמיד, חצי טונה של גבינה:)

    מאת: טליה אhיזנפלד |‏ 5 בספטמבר 2014 | 10:03
  •  לצערי, אבא שלי הוא חולה סכרת, גם סבתא שלי זל הייתה חולה במחלה הזאת. אנשים לא לוקחים את המחלה ברצינות, למרות שהיא משפיעה לרעה על החיים וגורמת סבל רב. יכול להיות שזה תורשתי, בכל מקרה אני משתדלת שלא לאכול יותר מדי מתוק. הגילטי פלזר שלי זה העוגות שאמא שלי מכינה בשישי- היום היחידי שבו אני מרשה לעצמי להתפרע ולחסל שתי פרוסות גדולות של עוגה, כי בכל זאת חיים פעם אחת! בכל מקרה, למרות שאני פה בענייני אופנה יש לי מסר נוסף: תשמרו על הבריאות שלכן, כי זה הדבר הכי חשוב שיש לנו :)

    מאת: לילך |‏ 5 בספטמבר 2014 | 08:45
  • כשבעלי טס לחו"ל מהעבודה, אין זמן עצוב יותר להכין אוכל, כי בעצם אין למי להכין (אין לנו עדיין ילדים)… ותמיד התלוננתי בפניו שכשהוא איננו, אני אוכלת רק דברים לא טובים ולא מושקעים ובכלל מרגישה די בודדה בערבים… לכן הוא הציע שאני אעשה לי מסורת ארוחת חברות, שבה כאשר הוא בחו"ל, אוכל להכין מה שהכי בא לי ולא רק לעצמי, ולעשות מזה בילוי נעים. קפצתי על הרעיון, ובנסיעה הבאה שלו עמלתי שלוש שעות על מיני קיורטוש עם רוטב שוקולד לבן, רוטב שוקולד רגיל, קצפת, פירות, שבבי שקדים ושבבי אגוזים, קראתי לכל החברות שלי, וישבנו וחיסלנו הכל עם נזילות של השוקולד לכל מקום, בהנאה גדולה. כל המתוק הזה, יחד עם השיחה והצחקוקים, הרגשת האשם ותחושת הילדותיות עשה הרבה מתוק גם ללב! ועכשיו זו מסורת של הרבה הרבה מתוק כאשר בעלי בחו"ל :)

    מאת: מורי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 08:29
  •  מאז שאני מאוד קטנה אני זוכרת את עצמי במטבח, למדתי לאפות מגיל קטן וזה אחד התחביבים שלי.

    בגיל 14 אתגרתי את עצמי במה שנחשב לאחד הדברים שהכי קשה להכין: מקרונס . לא מעט עבודה בכלל (בלשון המעטה) אבל הסיפוק אחרי שמרכיבים את שתי העוגיות שווה את כל הבלאגן מסביב במטבח …

    לא יודעת כמה זה חטא אבל אין דבר מהנה יותר מלאכל אותם אחר כך :)

    מאת: תמר |‏ 5 בספטמבר 2014 | 08:17
  • כול פעם שלי או לאחת מהחברות הקרובות קורה משהו מבאס או שסתם היה יום לא מוצלח, אנחנו מתארגנות ומתלבשות יפה ונוסעות למסעדה מוכרת בעין כרם כדי לאכול את הקרם ברולה הקלאסי שלהם, להתנחם קצת. שחזרתי מכמה חודשים בחו"ל, נסעתי לקניון מלחה לחפש שמלה לחתונה,התברר לי שסגרו את הסניף של קאלה, אחד הרגעים שהייתי צריכה קרם ברולה.

    מאת: אמירה אביטון |‏ 5 בספטמבר 2014 | 08:15
  • בשנים האחרונות כמעט כל מאכלי הגילטי המעטים שאכלתי לא קיימים בבית ואני גם ממעטת לאכול אותם בחוץ. אני מאוד אוהבת פירות ולכן כל שילוב כזה של שייק, קינוח של פבלובה עם תותים למשל עושה לי את זה. עוגות בחושות כמו עוגת גזר הן בשבילי הגילטי בה' הידיעה.

    מאת: סיון קאשי |‏ 5 בספטמבר 2014 | 08:09
  •  זה ברור שכולן בטח יספרו על כמויות של שוקולד פנקייק או גלידות אבל דווקא הגילטי פלז'ר שלי הוא מלוח- חטיף אפרופו עם גבינה (ורצוי גבינת שמנת ;) !

    משום מה השילוב של השניים הוא כל כך מוצלח, וזה דבר שאני זוכרת את עצמי נהנית ממנו גם בתור ילדה. בנוסף חטיף אפרופו הוא בין החטיפים היחידים שלא "שינו את המתכון" שלהם במהלך השנים והטעם המקורי והוותיק פשוט ממכר….

    מאת: ליהי עדיני |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:58
  • יש לי ווידוי, אחד ממאכלי הגילטי פלז'ר זה בצק עוגיות שנייה לפני שהוא נכנס לתנור. תמיד כשאמא שלי הייתה מכינה עוגיות, במיוחד עוגיות שוקולד או וניל עם שוקולוד צ'יפס, הייתי עוזרת לה "לנקות" את הקערה והכף בהם היא עירבבה את החומרים.בצק נא נשמע קצת הזוי ולא תברואתי אבל זה טעייים וממש קשה לי לעמוד בפיתוי ולכן זהו מאכל הגילטי פלז'ר שלי.

    מאת: מריה |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:52
  •  הגילטי פלזר שלי הוא יוגורט, מלא בתוספות שוקולד מושחתות, פקאן מסוכר, וחתיכות אוראו.

    ומעל כמובן כפות גדושות של שוקולד חם, ושוקולד לבן חם.

    מאת: עומר אלמקייס |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:46
  •  לגמרי גילטי פלז'ר. אני אפילו לא מנסה להילחם נגד הפיתוי אני יודעת מראש שאפסיד בקרב. עוגת גבינה יכולה להרוס לי כל דיאטה והיא אכן עושה זאת. תענוג של כמה דקות וייסורי מצפון גדולים במיוחד אבל הטעם!! אוי הטעם!! אפויה, קרה, פירורים, עם אוכמניות, כל עוגת גבינה תתקבל בברכה. פשוט מאכל אלוהי ושמיימי שמישהו למעלה החליט ככל הנראה להעניק גם לנו בני התמותה מתוך הבנה שזה פשוט לא חוקי/מוסרי למנוע את זה מאיתנו :-)

    מאת: שגית |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:37
  •  החטא המתוק הטעים ביותר שיש

    מאת: מירי חייט |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:32
  • הגילטי פלז'ר שלי הוא ללא ספק הגלידה עם הכפית ממקדולנדס. בכל שנותי כסטודנטית תמיד אם היה לי יום ארוך או מבחן נוראי, הייתי מרשה לעצמי להתפנק בגלידה ענקית עם עוגיות ומלא סירופ קרמל שנתקע בשיניים.

    וגם היום, כל פעם שבא לי משהו מתוק כיפי שאוכלים עם כפית, זה הקינוח "על הדרך" המושלם :) 

    מאת: מירית נעים |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:23
  • הגילטי פלז'ר שלי הוא ללא ספק הגלידה עם הכפית ממקדולנדס. בכל שנותי כסטודנטית תמיד אם היה לי יום ארוך או מבחן נוראי, הייתי מרשה לעצמי להתפנק בגלידה ענקית עם עוגיות ומלא סירופ קרמל שנתקע בשיניים.

    וגם היום, כל פעם שבא לי משהו מתוק כיפי שאוכלים עם כפית, זה הקינוח "על הדרך" המושלם :)

    מאת: מירית נעים |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:22
  • אני צמחונית, אלרגית לים של פירות ורגישה ללקטוז אז מבחר המאכלים שלי די מצומצם. אז למרות הרגישות לחלב ולמרות שזה הכי נדוש אני פשוט לא מסוגלת לוותר על השוקולד, בייחוד על עוגיות שוקולד צ'יפס (37%) לגמרי שווה את הכאבי בטן :)

    מאת: אורן |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:17
  • אני צמחונית, אלרגית לים של פירות ורגישה ללקטוז אז מבחר המאכלים די מצומצם. אז למרות הרגישות לחלב ולמרות שזה הכי נדוש אני פשוט לא מסוגלת לוותר על השוקולד, בייחוד על עוגיות שוקולד צ'יפס (37%) לגמרי שווה את הכאבי בטן :)

    מאת: אורן |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:16
  • אני צמחונית, אלרגית לים של פירות ורגישה ללקטוז אז מבחר המאכלים די מצומצם. אז למרות הרגישות לחלב ולמרות שזה הכי נדוש אני פשוט לא מסוגלת לוותר על השוקולד, לגמרי שווה את הכאבי בטן :)

    מאת: אורן |‏ 5 בספטמבר 2014 | 07:14
  •  כשהייתי ילדה אבא שלי היה אחראי על ארוחות הערב. הוא היה משקיע בממרחים ובתוספות וחותך את הכריכים לקוביות מסודרות בשורה כמו חיילים. כך קראנו להם. אחד הממרחים האהובים עליי היה ממרח שוקולד השחר. אבל כדי שהמצפון של אבא שלי יניח לו הוא היה מערבב עם השוקולד גם כמה כפיות גבינה. זה היה מעדן. לאחרונה יצא כזה ממרח עם הגבינה כבר בתוך השוקולד. הילדים שלי לא מתים על זה, אבל אני בכל זאת ממשיכה לקנות. מכינה להם פעם אחת כריך עם הממרח לגן. ואת השאר זוללת בסתר בכפית… ותוך שניות אני שוב בת 5 עם צמות וחולצת fame ורודה. טעם ילדות….

    מאת: נטע |‏ 4 בספטמבר 2014 | 20:40
  • הגילטי פלז'ר שלי הוא ללא ספק, גלידה.

    קרה, מתוקה, מקררת, מרעננת וכל כך, ממכרת..

    לא משנה מה העונה, תמיד יש לי במקפיא קופסא.

    חוצמזה, אף בילוי לא שלם, בלי לקנח בגלידרייה שווה, שם אני מרגישה כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים, מסונוורת מכל הטעמים.

    בגביע, בכוס, על עוגה, והגילטי פלז'ר מכולם – בכפית, ישר מהקופסא.

    מאת: אורית |‏ 4 בספטמבר 2014 | 19:30
  •  אין דבר שיותר טוב מאשר גלידת וניל עוגיות לאחר יום ארוך ומפרך,אני אוהבת לאכול אותה בלילה להתבונן בנוף מהמרפסת ולהתענג מכל ביס מהגלידה הכי טובה בעולם .אף פעם לא נמאס לך לאכול אותה ובכל ביס היא יותר טעימה .אני מסוגלת לחסל קופסא שלמה בשעה.

    הנני מאשרת שקראתי את התקנון.

    מאת: שירי פולק |‏ 4 בספטמבר 2014 | 19:11
  •  הגילטי פלז'ר שלי הוא בשר, והרבה בשר!

    עד כדי כך זה גילטי פלז'ר אצלי שהשיר "רעב כבד" של פישיבום, נכתב עליי (סיפור אמיתי לחלוטין):

    בערב די נאה עם רוח קרירה / יצאתי עם אחת נראית ממש לא רע

    היה לי די נחמד, שתינו לרוויה / ובסוף הערב גם קיבלתי נשיקה

    קראנו זה לזו בשמות חיבה / אכלנו מאותה צלחת

    ראיתי שאצלה יש משהו מוזר / שאת הפה היא פותחת

    בשר טרי, בשר טרי / באאא-אאאא-שר טרי

    כשהיא מגרגרת אז אני חרד / הבחורה שלי סובלת מרעב כבד

    עם או בלי הסנדוויץ' רק בשר טרי / בחורה הו בחורה, אל תאכלי אותי

    ליוויתי אותה הביתה רק מתוך נימוס / להזמנה למעלה הסכמתי בהיסוס

    אך כשהגענו לדירה נדהמתי לראות / שהיא מנהלת משחטת פרות

    בשר טרי, בשר טרי…

    עם או בלי הסנדוויץ' רק בשר טרי / הוציאה את עיניי, גנבה לי את ליבי

    לא משנה בלונדינית, ברונטית, אדמונית / בפעם הבאה אצא עם צמחונית!

    מאת: רעות |‏ 4 בספטמבר 2014 | 18:18
  •  אם יש לי חולשה למשהו אז הגילטי פלזר שלי זה ציפס! ציפס מלא שמן, מלא מלח, עם המון קטשופ מעל…כזה שנוטף כשאני אוכלת אותו. אני ממש נהנית מזה כמו ילדה קטנה. זה לא בריא. זה משמין בטרוף אבל כשממש בא לי משהו אני מתיישבת על קטרה עם ציפס וקטשופ ומתענגת על כל ביס!

    מאת: סימי |‏ 4 בספטמבר 2014 | 18:12
  •  

    מאת: דנה |‏ 4 בספטמבר 2014 | 17:20