מתנה בשישי: 500 שקלים לבוטיק AXELA
בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות בשובר בסך 500 שקלים לרכישת פריטים של AXELA by Alexa Reznik. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות איזה סרט בכיכובו של רובין וויליאמס הכי אהבתם.
שווי המתנה: 500 שקלים.
*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\8\17 בשעה 12:00.
**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
את הפריטים של AXELA ניתן להשיג בדיזינגוף 161, תל אביב.
הזוכה בתיק של קורנליוס משבוע שעבר היא פולי, שסיפרה לנו על חווית ספורט האקסטרים הכי מטורפת שהייתה לה:
"אני הבנאדם הכי פחדן שיש, באמת שאין אף אחד יותר פחדן ממני. חוץ מהחברה הכי טובה שלי, אפרת. היא באמת הכי פחדנית. יום אחד אפרת החליטה שהיא רוצה לטוס (לעוף? לרחף?) במצנח רחיפה. מצנח רחיפה, שכה יהיה לי טוב! והרי לא ייתכן שאפרת, אפרת (!), תטוס במצנח רחיפה ואני לא. אם אפרת יכולה, אין לי ברירה. כך הגענו בשבת אחת לחוף הים בנתניה כמה חברים, שעד אותו יום ספורט האקסטרים היחידי שהם עשו היה לנסוע בכביש 4, ואחד אחרי השני עלינו על מצנח הרחיפה. נכון שלמעשה ישבנו על מישהו שהטיס את המצנח הזה, נכון שאחרינו הגיעו כמה ילדים ועלו על המצנח עם הרבה פחות רעידות וצווחות, נכון שזה לא ממש ספורט ולא בדיוק אקסטרים, אבל היי- עליתי על מצנח רחיפה ויש לי תמונות להוכיח! בדיעבד הסתבר שהייתי בתחילתו של הריון עם בני הבכור, מה שהפך את כל העסק לאקסטרימי הרבה יותר וסימל את פרישתי בשיא מספורט האקסטרים."
וויליאמס עשה המון דברים בקריירה שלו. ה-מ-ו-ן. אני מניחה בדיעבד שהופעות קומיות בסרטים קצת פחות "מובילים" היו הלחם וחמאה שלו- הדרך שלו להתפרנס. אבל מדי פעם הוא היה מפתיע, מביא אותה בהופעה שמשלבת את האנרגיה הבלתי נגמרת שלו במשהו שגם עוצר להקשיב לנפש האדם. באמצע שנות התשעים הוא עשה סרט כזה שזכה אמנם להרבה לעג, אבל אני דווקא מאוד אהבתי אותו.לא סתם- זה הסרט האהוב עלי עד היום. קראו לו "פאטץ' אדמס". הוא שיחק שם ליצן-רופא שמנסה לרפא אנשים בעזרת הומור-כמו שאומרים תרופה לנשמה ולא לגוף. זוהי הייתה כל תורת הקיום של וויליאמס על רגל אחת: לצחוק, לצחוק, לצחוק. הרבה, וכמה שיותר,אבל בלי לשכוח את הצרות-פשוט עדיף לצחוק עליהן מאשר לבכות בגללן.זהו מוטו שיש בו המון כוח שאימצתי לי לחיים.
מאת: לירון | 17 באוגוסט 2014 | 09:46הכול התחיל בדיוק לפני 17 שנה.כבר ב -1997 .גרנו כל המשפחה בבוסטון במשך שנה אצל הסבא והסבתא. אמנם היו לי קצת שיעורים פרטים באנגלית לפני הנסיעה, אבל כשהגענו לשם האנגלית שלי עדיין לא הייתה מי-יודע-מה בלשון המעטה. ההורים ניסו לעזור בדרכם המיוחדת וקנו לי ולאחיי המון קלטות של סרטים באנגלית, שיהיו בבית ואולי יעזרו קצת עם החריקות שיניים… בין הסרטים האלה היה אחד בלתי נשכח בשם "ג'ומנג'י". זה אחד הסרטים הראשונים באנגלית שאני זוכרת שראיתי. למרות שלא הבנתי הרבה ולא מעט בדיחות עברו לי מעל הראש הסרט עדיין הצחיק וריגש אותי והיה פשוט מעולה. ראיתי אותו עשרות פעמים וידעתי לצטט קטעים שלמים, גם כאלה שלא הייתי לגמרי בטוחה מה נאמר בהם. כמובן שהיו לוויליאמס עוד המון סרטים נהדרים, אבל "ג'ומאנג'י" פשוט צרוב לי בזיכרון.
מאת: הדר | 17 באוגוסט 2014 | 09:22ראיתי המון סרטים של רובין וויליאמס האגדי, כולם היו מהנים, קסומים, רובם עם משמעות ומסר. אך רק אחד השפיע עליי כמו שאף סרט אחר לא השפיע לפניו או אחריו. כשהייתי בת 18, שניה לפני גיוס, הכרתי בחור מדהים וסוחף שכל מה שרציתי היה לכבוש את ליבו לעד. ערב אחד, התיישבנו על הספה בבית הוריו לראות סרט, שלטענת אותו אחד אני ממש חייבת לראות. הסרט היה "העולם על פי גארפ". אני לא זוכרת אם ראיתי סרטים של רובין וויליאמס קודם, אך אני יכולה לומר בבטחה שסרט זה הכי השפיע עליי וממש שינה את השקפת עולמי. העולם על פי גארפ, מסרטיו הראשונים של ויליאמס, מבוסס על הספר יצירת המופת של ג'ון ארווינג ועוסק בסיפור חייהם של ט"ס גארפ ואימו האחות ג'ני בכיכובה של גלן קלוז. וויליאמס מבריק ומרגש לאורך כל פיתולי הסרט ותקופות חייו של גארפ, כנער, כאיש, כאדם בוגר. זהו סיפור חשוב ופוקח עיניים על פמיניזם, על ערכים, על יצירת חיים ולצקת בהם משמעות ותוכן. אחרי שהסרט נגמר, ביקשתי לראות אותו שוב ואותו בחור הורס חייך ונתן לי את הספר. אני לא יודעת אם הוא התכוון להעביר לי סוג של שיעור, או סתם רצה להעביר את הזמן בנעימים. אף פעם לא טרחתי לשאול. אבל הוא, בחור הורס וחכם במיוחד, שהיה בן זוגי לאחר מכן במשך כמעט 6 שנים, בעזרתו של רובין וויליאמס החכם, המצחיק, שעושה קסמים במשחק, עם חיוכו ועיניו, לימדו אותי לסדר מחדש את הדברים החשובים בחיים, להבין את משמעות המלים והשפעתם על איך שהעולם תופס אותי ואני אותו.
מאת: נטע | 17 באוגוסט 2014 | 08:42כמחווה לרובין ויליאמס, אישתי ואני סיימנו עכשיו מרתון סוף שבוע ויליאמס.
היה סוף שבוע סוחף מצחיק ומרתק, הרבה דמעות מצד אישתי (גם כי הוא קורע וגם כי היא בהריון).
סיכמנו שנצטמצם רק לסרטים בהם הוא שחקן ראשי, אחרי הכל בראשון בבוקר קמים לעבודה.
אז בשישי התחלנו בסרטי החובה (אלאדין, פאץ אדאמס, גברת דאוטפייר…), עשינו הפסקה קלה מהסרטים וצפינו בראיון איתו בסטודיו למשחק, ראיון מבריק! הוא מאלתר וקורע את המנחה והקהל, הוא יכל להמשיך ככה שעות.
בשבת צפינו בסרטים טיפה פחות מוכרים (הוק, קן הקוקייה, טויז…)
בסופו של מרתון סוף שבוע ויליאמס שלנו, לאחר ויכוח ארוך על הסרט הטוב ביותר, הגענו למסקנה אחת- אנחנו לא מסכימים.
אישתי אמרה אתמול שהוק הא הסרט האהוב עליה מכולם ושממש רואים את האופי האמיתי של רובין בתוך הדמות. (אבל היא הרי בהריון, יש מצב שהיום דעתה כבר השתנתה)
אני חושב שמבחינת משחק של רובין עצמו, גברת דאוטפייר עולה על כולם! נכון שזה סרט קומי קליל, אבל הוא תפור על וליאמס ולדעתי לא היינו שומעים בכלל על הסרט אם שחקן אחר היה מבצע את התפקיד.
כדי להוכיח את טענתי לאישתי האהובה, חקרתי קצת על הסרט וגיליתי שרובין ויליאמס היה גם המפיק של הסרט הזה, שהבמאי צילם את רובין משלוש זיות כי היא בעצמו לא ידע מה רובין יביא לכל טייק והדבר הכי אדיר שלמדתי זה שרובין ויליאמס יצא מהסט, הלך לחנות ספרים מחופש לגברת דאוטפייר וקנה ספר, רק כדי לבדוק אם הדמות אמינה.
היתה לו מחוייבות מוחלטת לדמויות שהוא גילם ולדעתי השיא היה בסרט הזה שבו הוא יכל לעשות מה שבא לו.
אני כבר מחכה לראות עם הילד שלי את כל הסרטים המצויירים באנגלית עם הפסקול המקורי של ויליאמס.
מאת: דור | 17 באוגוסט 2014 | 06:05האיש שגרם לי להתפלסף עם עצמי מגיל 5, מה עושים אם אמבולנס עושה תאונה?!? הוא אמבולנס!! מה, מביאים עוד אמבולנס? אבל מה גם הוא יעשה תאונה? הם אמבולנסים, הם צריכים לרפא אנשים, לא לפגוע בהם!…
ג'ומנג'י סרט עם כלכך הרבה הבנה לעולם הילדים, מה מפחיד, מה הכי מפחיד, ומה עושים אם גדל לך זנב..
הסרט פנטזיה הראשון שראיתי ושגרם לי להתאהב בז'אנר עוד כשהכל היה בקלטות וידאו..
מאת: ננה | 16 באוגוסט 2014 | 20:54אחד אחד של רובין וויליאמס, אני הכי אוהבת את מיסיס דאוטפייר. היכולות הקומיות של רובין וויליאמס שוברות שיא. שלא לדבר על כך, שעד היום שאני משתמשת במונח שרובין וויליאמס המציא בסרט – "פנבלאדיטסטיק". המשחק שלו כל כך אינטליגנטי ושנון, שבאמת אין לו מתחרים.
מאת: אפרת | 16 באוגוסט 2014 | 20:41חשבתי שזה יהיה קל, טעיתי.
נולדתי בשנת 80 וגדלתי על רובין וויליאמס, האחים שלי ואני הכרנו תסריטים שלו בעל פה.
בכל פעם שיצא סרט בכיכובו, היינו מחכים כמה חודשים ומקבלים אותו בלטת וידאו מהדודים באמריקה.
אז כשחשבתי באמת באמת מה היה בסרט הטוב ביותר שלו, העברתי בראש את התסריטים שאני מכירה כלכך טוב.
לא הצלחתי להגיע לסרט אחד מכריע, כי הוא היה בהמון, בחר אותם בקפידה ושיחק כלכך טוב.
שני סרטי האנימציה הטובים ביותר בהם הוא דיבב את גיני ובאטי היו אלאדין (כמובן) ופרנגולי (שלדעתי היה סרט השראה לאוואטר).
שני הסרטים העצובים- מצחיקים הטובים ביותר שלו היו פאטץ אדאמס (שבעקבותיו אחי הפך לליצן רפואי) וגברת דאוטפייר (הסרט היה תפור עליו, אין שחקן שיכל לעשות זאת טוב יותר).
שני סרטי הפנטזיה הטובים ביותר היו גומנגי (שבו צפינו בכל שבת בבוקר למשך תקופה) וטויז (שאותו אני רואה פעם בשנה עם אחי הגדול)
שני הסרטים הטבים ביותר שהיו סרטי מחווה לסרטים ישנים יותר היו פלאבר (בו הוא שיחק מדען מטורף) והוק.
הוק הוא סרט מדהים! סרט מחווה לפיטר פן עם המון כוכבים- גוליה רוברטס, דסטין הופמן, מגי סמית, פיל קולינס ועוד..
אז נכון שלא הצלחתי לבחור סרט אחד, אבל זה מה שיפה ברובין…
מאת: הגר | 16 באוגוסט 2014 | 12:31חשבתי שזה יהיה קל, טעיתי.
נולדתי בשנת 80 וגדלתי על רובין וויליאמס, האחים שלי ואני הכרנו תסריטים שלו בעל פה.
בכל פעם שיצא סרט בכיכובו, היינו מחכים כמה חודשים ומקבלים אותו בלטת וידאו מהדודים באמריקה.
אז כשחשבתי באמת באמת מה היה בסרט הטוב ביותר שלו, העברתי בראש את התסריטים שאני מכירה כלכך טוב.
לא הצלחתי להגיע לסרט אחד מכריע, כי הוא היה בהמון, בחר אותם בקפידה ושיחק כלכך טוב.
שני סרטי האנימציה הטובים ביותר בהם הוא דיבב את גיני ובאטי היו אלאדין (כמובן) ופרנגולי (שלדעתי היה סרט השראה לאוואטר).
שני הסרטים העצובים- מצחיקים הטובים ביותר שלו היו פאטץ אדאמס (שבעקבותיו אחי הפך לליצן רפואי) וגברת דאוטפייר (הסרט היה תפור עליו, אין שחקן שיכל לעשות זאת טוב יותר).
שני סרטי הפנטזיה הטובים ביותר היו גומנגי (שבו צפינו בכל שבת בבוקר למשך תקופה) וטויז (שאותו אני רואה פעם בשנה עם אחי הגדול)
שני הסרטים הטבים ביותר שהיו סרטי מחווה לסרטים ישנים יותר היו פלאבר (בו הוא שיחק מדען מטורף) והוק.
הוק הוא סרט מדהים! סרט מחווה לפיטר פן עם המון כוכבים- גוליה רוברטס, דסטין הופמן, מגי סמית, פיל קולינס ועוד..
אז נכון שלא הצלחתי לבחור סרט אחד, אבל זה מה שיפה ברובין…
מאת: אורח | 16 באוגוסט 2014 | 12:29חשבתי שזה יהיה קל, טעיתי.
נולדתי בשנת 80 וגדלתי על רובין וויליאמס, האחים שלי ואני הכרנו תסריטים שלו בעל פה.
בכל פעם שיצא סרט בכיכובו, היינו מחכים כמה חודשים ומקבלים אותו בלטת וידאו מהדודים באמריקה.
אז כשחשבתי באמת באמת מה היה בסרט הטוב ביותר שלו, העברתי בראש את התסריטים שאני מכירה כלכך טוב.
לא הצלחתי להגיע לסרט אחד מכריע, כי הוא היה בהמון, בחר אותם בקפידה ושיחק כלכך טוב.
שני סרטי האנימציה הטובים ביותר בהם הוא דיבב את גיני ובאטי היו אלאדין (כמובן) ופרנגולי (שלדעתי היה סרט השראה לאוואטר).
שני הסרטים העצובים- מצחיקים הטובים ביתר
מאת: הגר | 16 באוגוסט 2014 | 12:13הסרט האהוב עליי בכיכובו, הוא ביי פאר – סיפורו של וויל האנטינג. אמנם הוא לא הכוכב הראשי – אך הוא גונב את ההצגה בתור מטפל. ולעתים המשחק שלו מושך הרבה יותר מהמשחק של הכוכבים. זה לא שבו וויליאמס הציג את הכישרון הקומי הטבעי שלו, אלא סרט שאפשר לראות את כשרון המשחק הדרמטי שלו.
עם רק רמזים קטנים של הומור, וויליאמס מציע הופעה לעתים רכה, לעתים אינטנסיבית שאולי מציגה את האמת שלו כשחקן. הוא כבש את אוסקר כאשר זכה בשחקן המשנה בצדק, הוא נפלא, הוא נפלא בכל הסרטים ששיחק.
הפסדנו אדם ענק.
מאת: רעות י | 16 באוגוסט 2014 | 10:10הוא העניק לנו את כשרונו העצום בנדיבות רבה וגרם לנו לצחוק ולבכות. גדולתו הקומית מופיעה בגדולתה האדירה כאשר רק קולו נשמע על במסך ולכן דיבובו לסרט אלדין הוא החביב עליי. גיני אחד מוטרף וכל יכול שמכונן אהבת אמת בעולם. בדיוק כזה היה רובין ווילאימס וככה אזכור אותו. יהי זכרו ברוך.
מאת: רוני | 16 באוגוסט 2014 | 07:27WHAT DREAMS MAY COME זה הסרט בכיכובו של רובין וויליאמס, ראיתי אותו מספר פעמים, ובכיתי כל פעם מחדש.
אמנם סרט זה מאוד דרמטי לאישיותו הנלהבת והמצחיקה, אך הוא כל כך משכנע במשחק האדיר שלו.
אפשר לומר שגדלתי עליו, הסרטים וההופעות שלו ליוו אותי ותמיד כשה לי טוב לראות את שמחת החיים שלו ואת האופן המדהים שהוא מזכיר לי את אבא שלי, בכל כך הרבה מובנים. אולי בגלל זה זה כל כך שבר אותי כשראיתי את ההודעה על פטירתו של רובין וויליאמס, לקחתי את זה מאוד קשה. אני יודעת שאינני היחידה שזה רק מחזק את העובדה שהוא גרם לכל כך הרבה אנשים להתאהב בו ולהשען אולי על התקווה שאולי הוא היה חי לפחות עד גיל זקנה מכובד..
מי שלא מכיר את הסרט, רובין ווליאמס ואישתו איבדו את שני ילדיהם בתאונת דרכים, זמן מאוחר יותר רובין נהרג גם הוא ומגיע לגן עדן. בסרט רואים כיצד אלמנטים עמוקים של אמונה בעולם שאחרי המוות ואמונה גדולה באהבה בין נשמות תאומות, משהו שאני מאוד מתחברת אליו, במשך הסרט מראים את התהליך שהוא עובר בעולם הבא ואת התלאות שעובר בדרך למציאת אהובתו שהתאבדה לאחר מותו. סרט מדהים ורוחני מאוד.. והוא אחר הסרטים שבאופן מדהים מקבלים משמעות אחרת פתאום לאחר מותו.
מאת: ליטל | 16 באוגוסט 2014 | 05:08או קי, אז זו לא הבחירה הכי אינטליגנטית, אבל באמת שהסרט גברת דאוטפייר הוא אחד הסרטים האהובים עלי.
מהסרטים האלה שבהם בוכים, מתרגשים וכמעט עושים במכנסיים מרוב צחוק. ראיתי את הסרט המון פעמים והפעם הראשונה הייתה בקולנוע (אולי בגלל זה הסרט כל כך חרוט אצלי). בתור ילדה ללכת לקולנוע היה פרס מיוחד שמקבלים רק לעיתים רחוקות.
אז תודה לך רובין ויליאמס!
מאת: ענבל | 16 באוגוסט 2014 | 03:29מלבד העובדה שהסרט הזה רץ בוידאו שלי לפחות 100 פעם במהלך 23 שנות חיי, הסרט הזה עזר לי הרבה ללמוד על חיי המשפחה.
כמו בסרט, גם ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילדה, והיו מלחמות על מי יראה את מי ומתי, אם בכלל.
העובדה שהיה שם את האבא (רובין וויליאמס) שעשה הכל רק כדי להיות יותר קרוב לילדים שלו במהלך השבוע, פשוט ריגשה אותי. הבנתי כמה אחים צריכים להישאר מאוחדים במהלך תהליך גירושים, וכמה, לא משנה מה, ההורים שלך אוהבים אותך ויעשו הכל כדי לראות אותך.
גם הנאום של גב' דאוטפייר בסוף, בו היא פונה לילדה שכתבה מכתב לתכנית שלה, ומספרת לה על תהליך הגירושים של הוריה, מאוד דיבר אלי.
מאת: ליאור | 15 באוגוסט 2014 | 23:29סרט שזכה בגלובוס הזהב, גם דרמה גם קומדיה כמו חייו. ליצן עצוב, בנאדם אגדה תמיד נזכור אותך . יהי זכרו ברוך
מאת: שירן | 15 באוגוסט 2014 | 21:15שניים למעשה: "גברת דאוטפייר", שראיתי עשרות פעמים כילדה ואראה בשמחה גם היום, ו"סיפורו של ויל האנטינג", המרגש מאוד!
מאת: רננה (Renana) אופק (Ofeck) | 15 באוגוסט 2014 | 20:55להחליט איזה סרט של רובין וויליאמס אני הכי אוהבת התברר כיותר קשה ממה שחשבתי,ככל שהרצתי בראש את סרטיו כך הבנתי עד כמה הבנאדם המקסים,האנרגטי,והמוכשר עד אין סוף הזה ליווה את שנות ילדותי ואפילו את חיי הבוגרים,בכל מקרה נראה לי שהמנצח מבחינתי הוא כלוב הציפורים מ96 עם נתן ליין,בחירה מוזרה קצת אולי,אני יודעת, אבל מעבר לעובדה שראיתי את הסרט הזה אין ספור פעמים הוא מייצג מבחינתי את הוורסטיליות של האמן הזה, כביכול הוא מציג שם קלישאה מעליבה של הומוסקסואל מוחצן ומוקצן אבל..ככל שהסרט עובר והסצינות המרגשות והמשעשעות עם נתן ליין מוצגות,הדמות של ארמנד מתגלה כדמות עגולה,מורכבת,אוהבת ורגישה ודווקא בגלל שבהתחלה הסרט כביכול מציג את כל הקלישאות הידועות והמגחיכות שהוצגו עד אז על הומוסקסואלים,הצופים מקבלים הצצה אנושית,משפחתית ואוהבת על חיים שמבחוץ הם נוצצים ומיוחדים אך רואים כמה כאב ורצון עז למשפחתיות ו"נורמטיביות" יש בדמויות המקסימות האלו.זה מה שהופך את הקומדיה הקלילה,הזורמת והלעיתים מטופשת הזאת לסרט הכי מפתיע,מרגש ואנושי שמר וויליאמס עשה..r.i.p
מאת: קרן לב | 15 באוגוסט 2014 | 14:36כשמדובר בשחקן כה מוכשר, הבחירה לא קלה.
אבל הסרט הראשון שראיתי בכיכובו של רובין וויליאמס הוא- Patch Adams, ואני בוחרת בו (:
מאת: מירי | 15 באוגוסט 2014 | 11:13לפני הכל אני חייבת לציין שהוא אבדה גדולה לקולנוע , רובין וויליאמס שיחק בהרבה מאוד סרטים ומכולם נהניתי מאוד.
הסרט שהשאיר אצלי את חותמו הוא סיפורו של וויל האנטינג
הסרט מספר את סיפורו של ויל, שרת מחונן העובד באוניברסיטה במסצ'וסטס. ויל בעל כשרון מתמטי, יכולות זיכרון וקריאה גבוהות מאוד, אך עם קשיים פסיכולוגיים. ויל לא עבר אבחון פסיכולוגי לאורך חייו לזיהוי כישרונותיו, עקב מצבו החברתי והכלכלי הירוד, והוא מתפרנס כשרת ובערבים מבלה עם חבריו. יום אחד הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה, נותן לתלמידיו חידה מתמטית קשה, ו-ויל פותר אותה בחשאי. הפרופסור מחפש מי פתר את החידה ומגלה את ויל ואת כישרונו הרב. הוא פורש את חסותו עליו לאחר שנקלע לקטטה ונדרש בבית המשפט להיפגש בקביעות עם פסיכולוג. לאחר שוויל "מבריח" מספר פסיכולוגים, הוא מתחיל להיפגש עם הפסיכולוג רובין וויליאמס, ונרקם ביניהם קשר מיוחד.
את הסרט הזה ראיתי הרבה פעמים וכל פעם התרגשתי מחדש.
מאת: מירה | 15 באוגוסט 2014 | 10:24בשנות ה-90 התחילה להתפתח אצלי סקרנות גדולה למוח האנושי. הזיכרון, התודעה, היכולת להגיב לגירויים, לחלום, ועוד שלל יכולות מורכבות אך עם זאת בסיסיות כל כך לאדם הבריא, ריתקו אותו עד מאוד. את הסרט התעוררות ראיתי כמה שנים לאחר שיצא, עת שתכננתי מה אלמד אחרי שאשתחרר מהצבא. התפקיד המרגש של רובין ויליאמס, המשחק נוירולוג יצירתי שלא הולך בתלם, שמפגין אנושיות מדהימה למטופליו ולצוות הטיפולי, נגע בי מאוד. לדעתי התפקיד הזה אפשר לויליאמס להיות הוא עצמו- רגיש, אכפתי, בודד לפרקים, ליצן עצוב. רוברט דנירו שיחק בסרט תפקיד גאוני של מטופל שחוזר לחיים אחרי תקופה ממושכת של שיתוק, ולאחר שטעם רגעי אושר ואהבה ספורים, מצבו מתדרדר והוא חוזר למצבו הקודם. כיום אני מרפאה בעיסוק ועובדת במחלקה נוירולוגית עם מטופלים שעברו פגיעה מוחית. המוח האנושי ממשיך לרתק אותי ואני משתדלת להיות קשובה ורגישה לכל מטופל. בקרוב אגשים חלום נוסף ואתחיל ללמוד תואר שני במדעי המוח. תודה לך רובי ויליאמס על התפקידים הבלתי נשכחים!
מאת: יוליה | 15 באוגוסט 2014 | 09:50זה גרם לי להבין את המשפט שתמיד המורים בבית הספר אמרו והוא שאין דבר העומד בפני הרצון. מדהים היה לראות בסרט סיפורו של וויל האנטינג איך ילד שאף אחד לא מאמין בו ותמיד מסתתר, פתאום מוצא את הדרך לפרוץ החוצה בלי להתכוון בכלל לזה. אמנם הדרך הייתה קשה אך אם אני לוקחת את הסיפור לחיים האמיתיים איפה יש ילדים שבאים מהצד האפל יותר של החיים ומצליחים לפרוץ את הגבולות ולהצליח בגדול?
נהניתי מהסרט. מעולה. ביצוע מופלא של השחקנים ורובין וויליאמס אין ספק שזהו אחד הסרטים הטובים יותר שלו.
מאת: טלי דרהם | 15 באוגוסט 2014 | 08:04כשהייתי בת 8, אני וכל הכיתה יצאנו יחד לקולנוע לראות את "פיטר פאן" בכיכובו של רובין וויליאמס. מעבר להתרגשות היציאה עצמה, אני זוכרת איך נשאבתי לסרט, אהבתי את הדמויות וקינאתי בכל מי שנצמא בתוך המסך ויכל לעוף עם רובין. זה הפך לחלום, שכתבתי עליו כשחזרנו לכיתה. לא זכיתי לעוף איתו, אבך זכיתי לעוף על עצמי כשקיבלתי ציון גבוה על החיבור, מן פרס ניחומים על המציאות הפחות מרהיבה ללא רובין.
מאת: טליה אhיזנפלד | 15 באוגוסט 2014 | 08:00כשהייתי בת 8, אני וכל הכיתה יצאנו יחד לקולנוע לראות את "פיטר פאן" בכיכובו של רובין וויליאמס. מעבר להתרגשות היציאה עצמה, אני זוכרת איך נשאבתי לסרט, אהבתי את הדמויות וקינאתי בכל מי שנצמא בתוך המסך ויכל לעוף עם רובין. זה הפך לחלום, שכתבתי עליו כשחזרנו לכיתה. לא זכיתי לעוף איתו, אבך זכיתי לעוף על עצמי כשקיבלתי ציון גבוה על החיבור, מן פרס ניחומים על המציאות הפחות מרהיבה בלי רובין.
מאת: טליה אhיזנפלד | 15 באוגוסט 2014 | 07:59ללא ספק הסרט האהוב והכי רלוונטי הוא פאץ אדאמס בו ווילאמס משחק ליצן רפואי שכל מהותו לשעשע את סובביו אך הוא בדיכאון עמוק בעצמו…. היות שכינו אותו לא מעט הליצן העצוב וכמובן סביב נסיבות מותו של אדם שכל חייו עסק בקומדיה ובסוף הלך לקיצון הכי עצוב שקיים…rip robin u will be missed
מאת: עדי וסרמן | 15 באוגוסט 2014 | 07:49ללא ספק הסרט האהוב והכי רלוונטי הוא פאץ אדאמס בו ווילאמס משחק ליצן רפואי שכל מהותו לשעשע את סובביו אך הוא בדיכאון עמוק בעצבו…. היות שכינו אותו לא מעט הליצן העצוב וכמובן סביב נסיבות מותו של אדם שכל חייו עסק בקומדיה ובסוף הלך לקיצון הכי עצוב שקיים…rip robin u will be missed
מאת: עדי וסרמן | 15 באוגוסט 2014 | 07:48ראיתי אותו רק 1200 פעמים
מאת: סיון פישר | 15 באוגוסט 2014 | 07:17ברור שגומנג'י. בתור ילדה החלום שלי היה להישאר לתוך המשחקים שלי…
מאת: נועה קפלנר | 15 באוגוסט 2014 | 07:05אין שום ספק שזה אחד הסרטים המצחיקים והמרגשים שנצפו בקולנוע. הסרט מגולל את סיפורו של ד"ר הנטר (פאץ') אדאמס, ממייסדי הליצנות הרפואית כאשר את דמותו מגלם רובין ויליאמס. אחת הסצנות היותר מיוחדות בסרט מתרחשת במחלקת ילדים חולי סרטן. במחלקה שוררת דממת מוות, הילדים שוכבים במיטתם משותקים מכל פעילות. הוא נכנס לחדרם, מתיישב ליד אחד הילדים, מתחיל בשיחה ומשחק אתו ואט אט מעלה חיוך רחב על פניו. אחד מרגעי השיא הוא כאשר אדאמס נוטל בקבוק חוקן אדום, חותך אותו כך שיידמה לאף האדום של ליצני קרקס וחובש אותו. הילד החולה פורץ בצחוק ושאר הילדים מצטרפים לחוויה. אדאמס ממשיך לבוא לבקר את הילדים חולי הסרטן וחדר החולים הופך להיות אולפן להצגות וחדר משחקים.
מאת: נעה | 15 באוגוסט 2014 | 06:28בתור חובבת קומדיות ולמזלי הדבקתי גם את הילדים, זהו סרט שראינו ביחד מספר פעמים , רובין וויליאמס אדיר, מוכשר ומצחיק בטירוף….אהבתי לשבת עם הילדים ולהתגלגל מצחוק, זה היה הביחד שלנו, הם גם ראו שיש בחיים פתרונות יצירתיים למצבים קשים.
מאת: מירי קרמין | 15 באוגוסט 2014 | 04:14אני הכי אוהבת את הסרט סיפורו של וויל האנטינג (1997).
ויל האנטינג, צעיר בוסטוני העובד כמנקה ב- .M.I.T, שכל הזמן מסתבך עם החוק שותה אלכוהול ומבזבז את חייו עם חבריו .מה שמסתבר שוויל הוא גאון מתמטי שפתר את הבעיה הכי קשה בבית ספר בו הוא עובד. הפרופסור שגילה אותו המליץ על פסיכולוג שהוא בעצם רובין ווילמאס שהוא בעצמו נמצא עדין באבל על אשתו . מה שמדהים בתפקיד האדיר שרובין ווילמאס שיחק זה הכישרון שלו בלרגש אותך שתוך כדי שאתה מתרגש מהסיפור שלו ומההזדהות של הפסיכולוג(רובין) בחייו של הנער, כי שנהיים עברו התעללות בחייהם . הפסיכולוג (רובין) מצליח לעורר בצופה רגש סימפטיה אהדה רחמים הוא מראה שהוא גם מטפל אך לא פחות מזה הוא גם מטופל. בסוף הסרט אפשר לומר ששני הדמויות (ויל והפסיכולוג) הצליחו למצוא את התשובה אחד בשני ולסחוף את הצופה למסע מרגש.רובין ווילמאס ריגש וסחף והראה תפקיד אופי מדהים!
מאת: מורן | 14 באוגוסט 2014 | 21:00בהתחלה רציתי לכתוב שהסרט של רובין שהכי אהבתי הוא "בוקר טוב ויאטנם" הייתי בכיתה ו' וזו הייתה השנה שאני והחברות שלי היינו עוברות מבית לבית, ממסיבת פיג'מות למסיבת פיג'מות ורואות סרטים בלופ. אני יכולה לשמוע אותנו צועקות "goooooooooooooooood morning Vietnam"
אבל אז נזכרתי ב "ללכת שבי אחריו" הייתי עדיין פספוסה אבל במקום להידלק על אחד התלמידים החתיכים שלו….נדלקתי עליו…
כבר הייתי גדולה כדי לראות אל אלאדין שיצא בשנת 92 אבל לא גדולה בשביל להנות ולהיקרע מצחוק ב "גברת דאוטפייר", האמת שצחקתי ובכיתי יחד…
ב "סיפורו של ויל האנטינג" הבנתי סופית איזה כישרון גדול הוא אבל….
רק בשנה האחרונה, שנים אחרי שהכרתי אותו התוודעתי אליו שוב ובזכות בנותיי יצא לי לראות את אלאדין…בבית לידינו היה פעם גן שנסגר, הגננת החליטה להיפטר מכל קלטות הוידאו שהיו לה והביאה לי אותן, הבנות נדלקו על אלאדין ומאז הסרט מככב אצלינו כמעט כל ערב…אני חושבת שרק כאשר את שומעת שחקן בלי לראותו את מבינה איזה שחקן דגול הוא וכזה הוא היה.
https://www.youtube.com/watch?v=HLQLFJrV_o4
אלאדין זו הבחירה שלי, ולו רק בגלל שאני יכולה פשוט להקשיב לו פעם אחר פעם אחר פעם…
מאת: מאיה גרינהיים | 14 באוגוסט 2014 | 20:45"goooooooood morning viatnam" זה המשפט שהכי אהבתי והסרט שהכי אהבתי של רובין ויליאמס. המשפט שבגללו התחלתי לראות וללמוד אנגלית! בגיל 14 כבר דיברתי אנגלית כמו שילדות בנות גילי דיברו. סרט כובש! כיפי! חזק! שלנצח ישאר בזכוני ובו הכרתי את וילאמס כמו שהוא! מצחיק! מיוחד! מדהים!!!סימונה
מאת: סימונה | 14 באוגוסט 2014 | 20:25הסרט שכבש את ליבי הוא הסרט הראשון בו ראיתי את רובין וויליאמס השחקן.
ראיתי את "ללכת שבי אחריו" בגיל 14 עם כמה חברות..המורה השובב,המרדני,
המבין ללב נעריו לגמרי שבה את ליבי.
זה היה בתקופה סוערת של רצון לשנות את העולם,לאהוב בעוצמה,לשנוא מסגרת וחוקים
לצעוק את מה שבוער בלב.המורה והנערים האמיצים שלו עשו את מה שהיינו אנחנו רוצות ולא העזנו.מרדו במסגרת הנוקשה והלכו עם הלב והחלומות שלהם.
כמה דמעות ורגש חם נשפכו בסרט הזה.כמה תמימות ומלאות עוצמה היינו אז.
מאת: שירה | 14 באוגוסט 2014 | 20:24איך אפשר להתחיל לבחור???? אבל אם חייבים אז סרט אחד וקטע בלתי נשכח. הסרט הוא פאץ אדאמס שמביא את סיפורו של רופא שהיה לליצן הרפואי הראשון. אין בן אדם מושלם ומתאים מרובין ויליאמס לדייק בדמות המופלאה הזו, להבין את הרבדים שלה, ולהעביר את הקסם שלה. בסופו של יום היה זה הסרט הזה שהביא אותי ללמוד ליצנות רפואית, ולאחר מכן גם רפואה. הלוואי שיהיה בי קצת מהקסם הזה כשאתחיל לעבוד במקצוע. אז זו המשמעות הגדולה והמיוחדת שיש לרובין ויליאמס בחיי, אבל אני חייבת להזכיר גם את הקטע הנהדר שלו בחברים. השחקן הזה כל כך מוכשר וכל כך ועצמתי שהוא מסוגל לגרום לך לנוע בכל קשת הרגשות במשך דקה וחצי כשהוא שמח, מוטרד ומוטרף להחריד כשהוא מגלה שאשתו בגדה בו עם בילי קריסטל!!!! (בילי,איך יכולת???). אני ממש אתגעגע ליצן עצוב :(
מאת: רותם | 14 באוגוסט 2014 | 17:24