מתנה בשישי: חצאית של Schiller

ספרו לנו איזה סרט ''דביק'' אתם הכי אוהבים ותוכלו לזכות בחצאית של המעצבת יעל שילר למותג Schiller

מאת  | ‏ 13 פברואר 2014

(מידות 36-42)

בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות בחצאית בוקלה של המעצבת יעל שילר. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות מהו הסרט הכי "דביק" שאתם אוהבים.

שווי המתנה: 550 ש"ח

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\2\16 בשעה 12:00.

**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

ניתן להשיג בחנות המעצבת בטשרניחובסקי 15, תל אביב ובחנות המקוונת.

הזוכה בשמלה של SHIRA M משבוע שעבר היא רונית, שסיפרה לנו מהו היום האהוב עליה בשבוע:

"אולי יש אנשים שיופתעו, אך לאחר סוף שבוע של מנוחה והקדשת זמן למשפחה אני תמיד נהנית לקום ביום ראשון להתחלה של שבוע חדש. הרגשה שהשבוע מבטיח דברים טובים שיגיעו וגם ההנאה שבשיגרה. אני מתחילה את הבוקר מוקדם. הרחובות והכבישים עדיין ריקים יחסית השמש רק זרחה לא מזמן והאוויר נקי מלילה שעבר. נוסעת לי בכיף לחדר הכושר לאימון הראשון של השבוע. באימון בחדר הכושר תמיד מאד שמח לפגוש את כל המתאמנים המשוגעים הקבועים של הבוקר ומחליפים חוויות מסוף השבוע. בסיום האימון אחרי מקלחת חמה ללבוש שמלה כזו מדהימה לעבודה בטח תעורר הדים ומחמאות עוד במלתחות מה שבכלל יגרום ליום כזה להפוך לכיף גדול יותר. ימי ראשון גם נהדרים בעבודה – לפגוש את העמיתים במטבחון ולהחליף חוויות על מה שעברנו. בערב כשאני חוזרת הביתה ומחבקת את הבן היקר שלי אני נושמת את הריח שלו ונהנית שסוף סוף אני חזרתי הביתה אחרי יום עמוס שכבר הספקתי להתגעגע ולהעריך את מה שיש לי. אז אני נהנית לפנק אותו ומתחילה לחכות כבר לסוף שבוע הבא."

השאירו תגובה

 

  • אחרי מגורים של כמעט שנתיים וחצי בלונדון והגעגועים לסתיו הבריטי וצבעיו המדהימים ולנוף הורבני המשגע של נוטינג היל אני מוצאת את עצמי צופה שוב ושוב ב"נוטינג היל" בכיכובם של יו גראנת וג'וליה רוברטס, רוברטס מלכת הסרט הרומנטיקה משחקת פה הפעם את הקשה להשגה ודווקא זו שמתחרטת ומנסה לזכות שוב בליבו של וויל וגראנת שדווקא הוא משחק את הרגיש, בקיצור יוצרות שהתהפכו בניגוד להרבה סרטים רומנטיים אחרים יחד עם הומור בריטי ומשחק טוב של כל השחקנים ושוטים נפלאים של לונדון בסתיו אני הופכת לדביקה בעצמי…. :)

    בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

    מאת: ענבל |‏ 17 בפברואר 2014 | 09:47
  • לא יעזור ,סינדרלה זה הכי רומנטי. בעיני אהובי הוא הנסיך ואני סינדרלה ..

    מאת: אופירה |‏ 16 בפברואר 2014 | 13:54
  •  סרט מעולה

    מאת: חנה |‏ 16 בפברואר 2014 | 11:14
  • טיפש מטורף מאוהב הוא ללא ספק הסרט האהוב עליי- תמיד עושה לי הרגשה טובה! גם בקולנוע בפעם הראשונה וגם כל פעם שהוא מופיע במקרה בטלוויזיה. הוא חמוד, מצחיק ודביק בדיוק במידה הנכונה! אפשר להגיד שהוא שילוב מוצלח של שחקנים טובים(איך אפשר לשכוח את ראיין גוסלינג כמובן?!) וסיפור חמוד. מה שהכי כיף- זה סרט שמוסכם כמעט על כולם, כך שאני יכולה לראות אותו גם עם החברות וגם עם המשפחה (ואפילו עם הבנים שביניהם :))

    מאת: יעלי |‏ 16 בפברואר 2014 | 01:54
  • הסרט הדביק שהכי אהבתי הוא גאווה ודעה קדומה. כי הסרט מתרחש בתקופה הרומנטית ביותר ויש בו שמלות ונשפים. הסיפור בסרט הוא קיטשי ומתוק וניגמר בשתי זוגות מקסימים ביותר שעברו דרך לא קלה עד שהם הבינו שמה שיש ביניהם זה אהבה. סרט מקסים, ומרגש. ורלוונטי גם אחרי כל כך הרבה שנים!! ממליצה מאוד :-)

    מאת: שחר |‏ 15 בפברואר 2014 | 23:00
  • אני ידועה כאחת שלא חובבת סרטים במיוחד,מאבדת את הסבלנות לצפות די מהר, אך יש סרט שכל פעם מצליח לרגש מחדש,ולגרום לי לשבת עם חיוך מטופש מול הטלוויזיה, והוא "אבא מתארס" גרסת 1998, עיבוד מחודש ל"אורה הכפולה" , כנגד כל הסיכויים שתי אחיות ( לינדזי לוהן ) נפגשות במחנה קיץ,מגלות אחת את השנייה, ורוקמות מזימה שמונעת מהאהבה ורצון להיות משפחה, להחזיר את האהבה בין שני הוריהם.סרט מצחיק מרגש, נהנית לצפות כל פעם מחדש, להתבאס ש"התאומות" הן בעצם שחקנית אחת-לינדזי לוהן ( וגם להתבאס על מה שנהיה ממנה ברבות השנים ) .. וכמובן להתרגש ולהבין את משמעותה של אהבת אמת

    מאת: שירה |‏ 15 בפברואר 2014 | 22:39
  •  גוני ובייבי…סיפור אהבה קצת דביק אבל הכי רומנטי כמובן מהסרט ריקוד מושחת

    אני מכירה את הסרט מתחילת שנות התשעים, וצפיתי בו לפחות עשרות פעמים

    כשהיינו ילדות אני וחברה שלי היינו מדקלמות את כל המילים ומשחזרות את הריקודים

    והוא לנצח ישאר כסרט שכיף לראות כל פעם מחדש

    כשקצת עצוב בלב ושלא תמיד הכל מסתדר

    אני איתם ממלמלת את המילים ומדמיינת שאני גם יודעת לרקוד :)

    מאת: פרח |‏ 15 בפברואר 2014 | 19:25
  • תמיד אופיינתי בציניות לגבי כמעט כל נושא שקיים, אבל עם השנים הבנתי שאני פשוט "סאקרית" של אהבה. אני אוהבת לשמוע על סיפורי אהבה עם הפי אנד ומתרגשת באמת בקומדיות רומנטיות. הרגע הזה שבו הגיבור והגיבורה של הסרט מתאהבים, הנשיקה הראשונה, שברון הלב הבלתי נמנע והסוף הטוב, סוחפים אותי כל פעם מחדש, גורמים לי להזיל דמעה או לצביטה ממשית בלב וכשהאהבה מתממשת, ההתרגשות שלי בשיאה. אחד הסרטים החביבים עליי הוא "הכי קרוב לאהבה". קודם כל- אשטון קוצ'ר. חתיך הורס ומתוק במיוחד. ואחר כך, הנשיקה בערב הסילבסטר. מהצד השני של החדר, אוליבר (אשטון) מזהה את המצוקה של אמילי (אמנדה פיט), רץ אליה וסוחף אותה באחת הנשיקות היפות שנראו על המסך. סצנה שראיתי שוב ושוב אינספור פעמים. דביק אולי, אבל מרגש ואופטימי.

    מאת: עדי |‏ 15 בפברואר 2014 | 13:30
  •  TIME OF MY LIFE שיר הנושא שגורם לי לרקוד, לא משנה איפה אני שומעת אותו. אפילו בקורס מ"כיות בשק"ם של בה"ד 12, רקדתי בתשוקה עם השק"מיסט, הרגשתי בחופשה באתר נופש אקזוטי…

    עד שהסמלת שלי נכנסה, "שני, את נענשת על זה!".

    היה שווה כל דקה (מ4 השעות) ביציאה….

    מאת: שני |‏ 15 בפברואר 2014 | 11:46
  •  הסרט הדביק שלי שמתאר את נצחון החנון הנחבא אל הכלים על המוצלח והבוגדני. הוליווד פוגשת את לונדון בגשם והקסם של מוכר הספרים המגושם מתבהר. אוהבת את יו גרנט, מתה על גוליה רוברטס. יחד הם גורמים לי לבכות ולפנטז על לונדון, לוב אנגלס ועל אביר / גיבור לא קלאסי כמו מוכר ספרים בחנות כושלת או גמלוני עם שנורקל וסנפירים

    מאת: ליהי |‏ 15 בפברואר 2014 | 08:57
  •  כשהארי פגש את סאלי

    אמיתי נוגע כמעט לכולנו על הגבול הדק בין אהבת אמת וידידות.

    לצערי כבר לא קיימים סרטים כאלו.

    התלבטתי עם נדודי שינה בסיאטל האדיר כשלעצמו אבל האמת הפשוטה נוגעת יותר לליבי עם סצינות לא נשכחות.

    מאת: ליעד |‏ 15 בפברואר 2014 | 06:27
  •  הסרט מלווה את סיפור אהבתם של זוג צעירים בשנת 1940 לערך, כאשר הגבר נלקח למלחמת העולם השנייה, והם נפרדים זה מזו בעל כורחם, אחרי 7 שנים היא מאורסת לגבר אחר אך הם נפגשים במפתיע והחל משם הם לא יכולים להתנתק האחד מהשני, הסרט מלווה את הצופים לאורך כל תקופת הרומן והקטע הכי מרגש הוא שגם כשהם קשישים הם החברים הכי טובים והכי אוהבים שיש..השחקנים מדהימים ויש הרבה קטעים שהדמעות לא מפסיקות לרדת..

    מאת: נועה |‏ 15 בפברואר 2014 | 02:08
  •  הסרט הדביק שאני מאד אוהבת ולא אשכח אותו לעולם זה מארגנת החתונות עם ג'ניפר לופז ומתיו קונהוויי ההורס

    אחלה סרט שאפשר לראות מלא פעמים וכל פעם להתרגש מחדש – happy love day for all off us נשיקות חני

    מאת: חני לוין |‏ 14 בפברואר 2014 | 20:35
  • הוא איך להיפטר מבחור בעשרה ימים

    יש משהו בזיווג הזה של מתיו מקונוהיי ההורס וקייט הדסון המהממת,

    למרות שלטעמי לא הצליחו לאחר מכן לשחזר שוב את ההצלחה בסרט יחד.

    אולי זה הרעיון המשעשע, אולי התפאורה הבלתי נמאסת של ניו יורק, אולי עולם הפרסום, הזוהר והאופנה.

    מה שזה לא יהיה, הסרט הזה הוא קליל, מצחיק ותמיד אני שמחה לשוב לראותו.

    הגבול מבחינת בעלי היה כשראה כשהקלטתי אותו על הממיר….

    מחקתי. גם ככה כל הזמן הוא בשידורים חוזרים :)

    מאת: שרון |‏ 14 בפברואר 2014 | 18:40
  • סיפור סינדרלה המודרני כמובן- "אישה יפה", ג'וליה רוברטס מעולם לא הייתה מרגשת יותר,

    ריצ'רד גיר מעולם לא היה שרמנטי יותר.

    ובל נשכח את סצנת החנות-big mistake, big, huuuuge

    מאת: שירן |‏ 14 בפברואר 2014 | 18:12
  •  הוא "לפני הזריחה". סרט מקסים ומרגש, שמספר סיפור על שני צעירים בנפגשים ברכבת, ומחליטים לטייל יחד כל הלילה בוינה.

    מאת: תמר |‏ 14 בפברואר 2014 | 17:18
  •  אופטימיות היא שם המשחק. סרט מקסים,כובש בכנות ואמיתות הדמויות, כשלאו לאט נרקם סיפור אהבה בין שתי דמויות יוצאות דופן. קל להאמין שאהבה מנצחת הכל, גם אצל השרוטים רגשית. אבל באהבה הכל אפשרי :-)

    מאת: מיכל |‏ 14 בפברואר 2014 | 16:46
  •  שני סרטים עם אותם שחקנים. השחקנית היא צרפתייה שמתאהבת באמריקאי. שילוב תרבויות מדהים. זוג שהכיר ונפרד מכורח הנסיבות נפגש שוב לאחר 15 שנים. השיחות המרתקות והקשר המדהים שנוצר ביניהם. ממש נועדו זו לזה. סרט דביק, חכם ורומנטי כאחד עם ניחוחות צרפתיים. מומלץ ביותר

    מאת: רבקה חלימי |‏ 14 בפברואר 2014 | 15:24
  •  סרט דביק ומהמם!

    מאת: חסיה |‏ 14 בפברואר 2014 | 14:54
  •  "אני חושבת שהסרט הכי דביק שראיתי זה הסרט טיטניק ,שראיתי אותו בפעם הראשונה זה היה שהייתי בת 12 בערך ואני חושבת ששם גיליתי מזה אהבה אמיתית , שהגבר נלחם על האישה בזכות האהבה העצומה שיש ביניהם ,ושככה כל גבר ואישה צריכים להתנהג אחד עם השני ולאהוב אחד את השני באמת מכל הלב ,וככה אני רוצה שהאבה שלי תיראה בעתיד ."

    מאת: הודיה נחמני |‏ 14 בפברואר 2014 | 13:21
  •  סרט דביק…זו קצת הגדרה צינית , הייתי אומרת סרט רומנטי, שגם הגבר שלי יאהב…

    אני הכי מתחברת לטיטאניק, כי יש בו תוכן, רגש, מבוסס על היסטוריה אמיתית ובסופו של דבר אני חושבת על הסרט הזה עד היום…

    מצאתי את עצמי שרה בקולי קולות את פס הקול של הסרט הזה אתמול כשנהגתי…

    אני לא יודעת מה הייתי עושה במקום גיבורת הסרט המדהימה הזו, שגם בתור אישה קשישה נושאת איתה את הסיפור הזה עד היום…טפו טפו טפו.

    זהו סרט שהגבר שלי מעצר אותו כאמיתי חי ובועט ואני משוגעת על הסרט הזה, הכי כיף לראות את הסרט הזה כשמכורבלים בכפיות כשיורד גשם בחוץ,ככה אנחנו עשינו והרגשנו שאנחנו גיבורי הסרט…

    יום אהבה שמח … מווואה

    מאת: נועה קריב |‏ 14 בפברואר 2014 | 12:55
  •  הסרט הדביק שלי- היומן דרמה תקופתית עם כל התפאורה החל מהבגדים המהממים התפאורה והדרמה הקיצ'ית , ראיתי אותו כמה פעמים וכל פעם אני נהנת מחדש אחרי יום עבודה ,בית,ילדים לשבת עם כוס קפה ולצפות….

    מאת: ורד |‏ 14 בפברואר 2014 | 12:46
  • בחרתי בסרט step up 1 כי כבר מהתחלה אפשר לראות את העתיד לבוא. בקצרה: צ'אנינג טאטום לאחר הסתבכות קלה עם המשטרה נשלח לעבוד בעבודות שירות בבית הספר לאמנויות. מתקרבת תחרות ריקודים ונורה, הרקדנית חייבת למצוא מחליף לבן זוגה הפצוע כשהיא עוקבת בסתר אחר תנועותיו של צ'אנינג טאטום היא מגלה שיש לו את הפוטנציאל המתאים להפוך לרקדן אמיתי ולבן זוגה ברגע הגדול.

    כשהשניים מתחילים להתאמן יחדיו ,מתפתחת שם מערת יחסים (יש את זה ביותר דביק?) צ'אנינג טאטום חייב להוכיח לנורה ולעצמו שהוא מסוגל לממש את הפוטנציאל שבו.

    העלילה מאוד נדושה הרי ברור שיהיה האפי אנד לכל סיפור האהבה.

    ומה קורה אחרי הסרט זוג השחקנים הופך לזוג גם בחיים ומתחתן.

    מאת: סבטה |‏ 14 בפברואר 2014 | 12:28
  • בחרתי בסרט step up 1 כי כבר מהתחלה אפשר לראות את העתיד לבוא. בקצרה: צ'אנינג טאטום לאחר הסתבכות קלה עם המשטרה נשלח לעבוד בעבודות שירות בבית הספר לאמנויות. מתקרבת תחרות ריקודים ונורה, הרקדנית חייבת למצוא מחליף לבן זוגה הפצוע כשהיא עוקבת בסתר אחר תנועותיו של צ'אנינג טאטום היא מגלה שיש לו את הפוטנציאל המתאים להפוך לרקדן אמיתי ולבן זוגה ברגע הגדול.

    כשהשניים מתחילים להתאמן יחדיו ,מתפתחת שם מערת יחסים (יש את זה ביותר דביק) צ'אנינג טאטום חייב להוכיח לנורה ולעצמו שהוא מסוגל לממש את הפוטנציאל שבו.

    העלילה מאוד נדושה הרי ברור שיהיה האפי אנד לכל סיפור האהבה.

    ומה קורה אחרי הסרט זוג השחקנים הופך לזוג גם בחיים ומתחתן.

    מאת: סבטה |‏ 14 בפברואר 2014 | 12:27
  •  הסרט הכי דביק שאני אוהבת במיוחד ויכולה לצפות בו שוב ושוב וכל פעם להתרגש מחדש עד דמעות הוא נ.ב אני אוהב אותך. השחקן הראשי הוא הכי חתיך שיש והשחקנית שמולו הילרי סוונק הורסת בעצמה וביחד הם מציגים את סיפור האהבה וההחמצה האולטימטיבי

    מאת: טליה קדוש |‏ 14 בפברואר 2014 | 12:14
  • כן קיטשי לומר שזו אהבה "בלתי אפשרית" שהופכת לאפשרית וכן זה דביק, ובכל זאת, זהו אחד הסרטים המקסימים אם לא המקסים ביותר שיצא לי לראות! גם האח המגונן של ג'ון, בני נכנע בסופו של דבר לאהבה היצירתית שנרקמת בין ג'ון שלא יציבה כ"כ בנפשה לסם המקסים והמוכשר! יש יותר אהבה כנה מזו???

    סרט מומלץ בחום!

    מאת: שגית |‏ 14 בפברואר 2014 | 12:07
  •  סיפור סינדרלה סרט יפה שמראה שהכול אפשרי אם אוהבים באמת לא משנה מאיפה אתה בא או מי אתה ומה דעותיך!

    מאת: אורלי כהן |‏ 14 בפברואר 2014 | 11:57
  • הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו,

    שלום,

    הסרט הכי "דביק" שאני ראיתי הוא: "אשה יפה" שאין קלאסיקה יותר יפה ודביקה ונהדרת,

    תודה אסתר.

    מאת: אסתר |‏ 14 בפברואר 2014 | 11:44
  •  

    מאת: ורד סלמה אזולאי |‏ 14 בפברואר 2014 | 11:08
  •  אין כמו הסרט "היומן"! סרט קיטש שעשוי מהחומרים הדביקים ביותר ועם זאת כזה נעים וכייפי לצפיה. סיפור אהבה שגורם לנו לרצות להתאהב מחדש 3>

    מאת: אנה |‏ 14 בפברואר 2014 | 10:45
  •  האמת, שבתור אם יחידנית, ויתרתי מזמן על החתונה הגרזיוזית שזוגות נוהגים לקחת בשבילה הלווה כמו למשכנתא בכזאת קלות שהם מחליטים לוותר על הזוגיות, אחרי מספר שנים יחד, שלא לדבר על חודשים….

    אבל בתקופה שהתרפקתי על רומנטיקה….הסרט ש by far סימל עבורי את שיא הדביקיות והרומנטיקה, שלא לדבר על כמות הדמעות שהיו זולגות, בדיוק באותם המקומות במהלך הסרט, בלי קשר למספר הפעמים שראיתי אותו :

    אישה יפה

    כן, כן….

    והשאלה הגדולה בסרט : למי מהסביבה זה באמת הצליח ? סיפור האהבה

    אחרי שבריר שנייה של מחשבה :

    sinderfakinrella

    מקווה שנידבתי את פיסת התשובה הראוייה….

    מאת: רונית |‏ 14 בפברואר 2014 | 10:34
  • הכי דביק שלי זה הסרט "היומן"…אין הרבה מה לתאר בו בשביל להבין עד כמה שהוא מרגש וסוחף…

    מאת: רעות |‏ 14 בפברואר 2014 | 09:01
  • זה הסרט האהוב עליי ועל החברה הכי טובה שלי מתקופת התיכון, אי אפשר להגיד כמה פעמים ראינו אותו, ואיך הלבשנו לפיו. בסרט מדובר על החברות הכי טובות שהולכות יחדיו לפגישת מחזור ומנסות להמציא את עצמן מחדש מה שלא מצליח להן. הסרט עצמו עוסק המון בסטייל ובבגדים, והשחקניות לבושות בצורה צבעונית ומהנה. חברה שלי ואני תמיד נהננו להתלבש באותה צורה בזמן התיכון וגם אחריו וכמובן להצתלם באותה פוזה. אפילו היום, אנחנו עדיין נוהגות להצתלם בפוזה כשאנחנו לובושות יפה, ובגלל שהתבגרנו, הלבוש התואם נשאר לפורים, בו כל שנה אנחנו בוחרות את אותה תחפושת צבעונית ומהנה.

    מאת: אילת |‏ 14 בפברואר 2014 | 07:20
  •  הסרט שאני בוחרת הוא :"סיפור אהבה בלתי נשכח" כי זה סרט רומנטי ועצוב בו זמנית. ובמיוחד אהבתי את הסצנה שבה הבחור מגשים לבחורה את המשאלה של "להיות בשני מקומות בו זמנית" זו סצנה רומנטית ובלתי נשכחת שנחרטה לי בזיכרון.

    מאת: ליאורה לוי |‏ 14 בפברואר 2014 | 00:41
  •  אוי , אני יכולה לראות את הסרט הזה מיליון פעם ולא מירס לי. קודם כל בגלל קתרין הייגל המתוקה. שנית הסרט משלב הומור ודביקות בדיוק במינון הרצוי ויש גם שנינות.

    שלישית סצנות אלמותיות כמו השירה על השולחנות בפאה כשהם שיכורים לגמרי ( וגם שיר לא רע בכלל של אלטון גון ).

    והדובדבן שבקצפת – השמלות!!!!

    איך חובבת אופנה כמוני לא תבהה בהערצה מהולה בקצת סלידה באוסף המיוחד, קצת אבסורדי של שמלות שושבינה שלחוצות כמו סרדינים בתוך ארון קטנטן???

    הקטע בסוף שבו כל הכלות באו תלבושות באותו אאוטפיט שהן הכריחו את השושבינות שלהן ללבוש – קלאסיקה, פשוט קלאסיקה…

    מאת: רויטל |‏ 13 בפברואר 2014 | 23:26