מתנה בשישי: אוזניות מעוצבות

 ביני לבין אחותי הגדולה יש הפרש של 5 שנים מהיום שנולדתי היא לא הפסיקה להציק ולהבהיל אותי בבית ( היום אנחנו חברות הכי טובות אבל לקח זמן:)

יום אחד בערך בגיל 4 החלטתי שנמאס לי ואני חייבת להחזיר לה פעם אחת,הבעיה שהיא תמיד הלכה לישון אחרי וחלקנו חדר אז לא היה לי מתי לפעול,במשך כמה שבועות או לפחות ככה אני זוכרת את זה ניסיתי להישאר ערה אחריה,והנה יום אחד סוף סוף הצלחתי , לקחתי את התיק הענק שלה של בית הספר מדובר פה בשנות ה90 לפני עידן הטרולי, הוצאתי לה את כל ספרי הלימוד מהתיק ומילאתי אותו בבובות ברבי בובות פרווה ומכל צעצוע הבא ליד, אחותי המסכנה הגיעה לכיתה פתחה את התיק וחשכו עיניה, היא ננזפה ע"י המחנכת והתביישה לספר שהתיק שלה מלא בובות אז פשוט אמרה ששכחה לעשות מערכת עד היום הסיפור הזה הוא אנקדוטה משפחתית ומצחיקה,ואחותי זוכרת את תחושת הבושה ואיך שהיא פתחה רק בשירותים את התיק .

שבועות אח"כ היא עוד המשיכה לבדוק על הבוקר את התיק לפני שיצאה מהבית, לגבי ההצקות הן לא ממש פסקו לקח זמן כמו שאמרתי..

 כשהייתי ילדה ההורים שלי היו נוסעים כל קיץ לחופשה ארוכה בחו"ל ואני הייתי נשלחת לדודים שלי בירושלים, שהבן שלהם היה בגילי. ההורים שלו היו מעשנים בלי הפסקה ואנחנו היינו מקטרים להם על זה כל הזמן. יום אחד אני ובן דוד שלי החלטנו לגמול אותם מהסיגריות. בזמן שהיינו בבית לבד פשטנו על כל מאגרי הסיגריות שלהם, פקטים שלמים שנאספו מנסיעות לחו"ל והונחו בארון עד לשימוש. פתחנו את כל הפקטים והתחלנו לפזר אותם בבית: קופסאות שלמות של סיגריות נגזרו ונהפכו לריפוד תחתית הכלוב של האוגר. קופסאות נוספות מולאו במים והוכנסו לפריזר. מכל מה שנשאר שתלנו סיגריות סיגריות באדניות, מה שנראה כמו שדה של סיגריות. היינו מאוד מרוצים מהתושיה שלנו והלכנו גאים לקייטנת הטניס שלנו בבית הספר לא רחוק משם. דודה שלי, שחזרה בנתיים מהעבודה, התקלחה והלכה לנוח עם כוס קפה וסיגריה, גילתה כי אין לה יותר סיגריות בבית וכי הכל הושמד. באמצע חוג טניס אנחנו שומעים חריקת בלמים היסטרית ואת דודה שלי, אישה אלגנטית ומרשימה מאוד בדרך כלל, יוצאת מהמכונית עם חלוק ונעלי בית והיא כולה בהיסטריה וצרחות עלינו- מה עשיתם? אני אראה לכם מה זה והתחילה לרוץ אחרינו במגרשי הטניס ואנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות ולאן לברוח

 יום אחד שוטטתי ברחובות תל אביב עם גלידה ביד ונתקלתי במכונית של חבר שלי. רוח שטות קפצה עליי,ולקחתי את המפית של הגלידה וכתבתי עליה בידי השמאלית (כדי שלא יזהה את כתב ידי) : " ישבתי בגלידרייה ממול וראיתי אותך. מאוד מצאת חן בעיניי, בבקשה תתקשר ",ונתתי מספר פלאפון של חברה שלי. הבאסה היתה שבמקום לצחוק על המתיחה שנינו יחד ,הוא התקשר לחברה שלי ומשם הדרך לפרידה הייתה קצרה ביותר.

יום אחד שוטטתי ברחובות תל אביב עם גלידה ביד ונתקלתי במכונית של חבר שלי. רוח שטות קפצה עליי,ולקחתי את המפית של הגלידה וכתבתי עליה בידי השמאלית (כדי שלא יזהה את כתב ידי) : " ישבתי בגלידרייה ממול וראיתי אותך. מאוד מצאת חן בעיניי, בבקשה תתקשר ",ונתתי מספר פלאפון של חברה שלי. הבאסה היתה שבמקום לצחוק על המתיחה שנינו יחד ,הוא התקשר לחברה שלי ומשם הדרך לפרידה הייתה קצרה ביותר.

במסיבת פיג'מות שנערכה לכבוד יום הולדתי כשהייתי קטנה, אני ועוד מספר חברות שנשארנו ערות אחרי כל השאר החלטנו שיהיה מצחיק למרוח קצת משחת שיניים על הבנות הישנות.

לא תיארנו לעצמנו את הכאוס שמשחת שיניים על לחייהן של בנות בשקי שינה יכולה לעשות…

השעשוע שלנו הסתיים בבוקר בתור של בנות אומללות עם שיער דבוק וקרוש שאמא שלי נאלצה לעזור להן לשטוף באמבטיה. 

 המתיחה הזו אני לא אשכח כנראה בחיים. זה היה לפני כמה שנים, ב- 1 באפריל, החלטנו אני ואחיותי לעבוד על אבא שלנו, אחד שממלא טוטו לוטו וכל השאר בלי הפסקה, שהוא זכה בפרס הראשון! זה לא היה סתם להודיע לו בטלפון – אלא ממש שלחנו לו דואר פיקטיבי ממפעל הפיס שיש בידו את הכרטיס הזוכה בפרס הראשון וכול' – התכנון היה שהוא יתקשר למספר הטלפון של בעלי ושם נעבוד עליו ובאיזשהו שלב נספר לו שזו מתיחה. העניין הסתבך שבדיעבד המכתב הגיע אליו יומיים אחר כך – ב 3 באפריל ושהוא מצידו החליט להתקשר ישר למספר האמיתי של מפעל הפיס, הוא לא סיפר לנו שהוא "זכה" כדי לשמור על גורם ההפתעה ואנחנו מבחינתנו שכחנו את הסיפור.. עד שהעניין "התפוצץ" כשהוא דיבר איתנו על לתבוע אותם על כך ששלחו לו מכתב שהוא הכרטיס הזוכה ובטלפון אמרו לו דברים שונים.

זה היה קצת מצחיק אחרי שסיפרנו לו וקצת יצא משליטה, אבל נעצר בזמן :)

 ב-1 באפריל , חברה שלי תכננה מתיחה די רצינית עליי. היא ממש השקיעה, וזה היה אסון, אבל אני לא אספר מה קרה אז, אני אספר על הנקמה.

אני ועוד כמה חברות, החלטנו להחזיר, וגם הייתה לנו תכנית: נשב בגינה בבית שלי כמו תמיד, כל החברות, אני אתנדנד על הנדנדה שעל הדשא במהירות, ובאיזשהו שלב אעוף ואביים התעלפות/שבירת רגל. וכך היה.

התנדנדתי, באמת חזק ובמהירות, ואז גם עפתי. משם אני כבר לא ממש זוכרת. אחר כך סיפרו לי שהיא ממש נלחצה, והזמינה מיד גם אמבולנס (אז הצלחתי, יש!!). בנוסף בבית החולים התגלה שהמתיחה הצליחה לא רק במישור אחד– אלא בשניים! גם התעלפתי וגם פרקתי יד!

אז אפשר להגיד שדי התעליתי עליה, למרות שחזרתי הביתה עם נכות זמנית קלילה, ועם מוסר השכל: "לא נורא חבר, ישנן מתיחות גרועות יותר"

ההורים שלי היו טסים די הרבה בילדותי, כל פעם הורה אחר (שמא נהנה יותר מדי).

כאות הערכה להורה השב, האחים שלי ואני היינו מכינים שלטי ברוכים הבאים, אך עם השנים השלטים נראו לנו מוטיב חוזר מדי ולכן שינינו טקטיקה.

אבא היה מתלונן שאנחנו משאירים את הנעליים בכל מקום ולכן פעם אחת כששב מחול, מצא נעליים בכל מקום- בארון, בתנור, מתחת לכרית, במקרר…

אמא לא אהבה את כל פתקי התזכורת שהיו מודבקים על המקרר ולכן הופתעה כשחזרה הביתה לקירות מצופים פתקים, אמבטיה מצופה פתקים וגם מוש הכלב מצופה בפתקים.

במשך שנים היינו חושבים ומבצעים תעלולים כאלו ואחרים להורים עד שהגענו לשיא-

אמא חזרה מתקופה ארוכה מהרגיל, צחקנו בטלפון על כך שאנחנו כבר לא זוכרים איך היא נראת.

כשהגיעה השעה חיכינו בקוצר רוח שתצא עם המזוודות, התבייתנו על המטרה שלנו.

אמא שלנו יצאה ורצנו היישר לכיוונה, בזרועות פתוחות היא התכופפה לקבל אותנו ואנחנו רצנו גם כן בזרועות פתוחות.

ברגע האחרון עקפנו אותה ונפלנו בחיבוקים ונשיקות על אישה דתייה שלא הפסיקה לומר זו טעות זו טעות,

ואנחנו בתגובה אמא, איך התגעגענו, כמה זמן לא ראינו אותך, אמא.

האישה המסכנה, חסרת האונים, ניסתה להסביר לשלושת הילדים הקטנים שהיא לא אמא שלהם, אך אנחנו לא הרפנו..

כשאבא ראה שאנשים מודאגים מתחילים להתקהל ולהתלחשש, הוא חיזלש אותנו וביקש שניתן גם לאמא קצת אהבה.

 בילדותי, אחי הקטן נהג לחמוד לצון ולחקות את קולם של מכרים. בייחוד את קולה של אחת, חברה של אמי, נכנה אותה כאן שושנה, ולהגחיך אותה מעט. נוצר ממש הוואי בבית של חיקויי שושנה. יום אחד, בזמן שהיה מחוץ לבית, התקשר בטלפון, אני עניתי, והוא חיקה באוזניי את שושנה בלי לגלות לי שזה בעצם הוא. אף על פי שהוא הקצין בחיקויו את הקול הדק והצווחני שאפיין אותה, נפלתי בפח ואמרתי לאמי, "אימא, שושנה בטלפון". צחוק גדול נשמע מצדו השני של הקו, צחוקו של אחי, ואני נבוכתי להבין שהוא הצליח להתל בי. אבל לא הייתי טורחת לכתוב על מתיחה זעירה שכזאת אלמלא למחרת צלצל הטלפון ושוב נשמע קולה הדק באופן מוגזם של אותה שושנה, ושוב ביקשה לדבר עם אמי. מובן שהפעם הייתי מוכנה ונחושה לא ליפול בפח. שאלתי מי מדברת, כדי לוודא שאני אכן מזהה את אחי. "זאת שושנה", נאמר לי מצדו השני של הקו באותו גוון קול מוגזם בדקותו, וכך השתכנעתי שזה אכן החקיין הקטן. הטחתי באוזניו של אחי שאני יודעת שזה הוא, והוא התמיד בנימת הקול המוגזמת והתעקש שהוא אכן שושנה. דקות ארוכות ניהלתי שיחת "אתה כן, אני לא" עקשנית עם אחי, עד שנפל האסימון והתברר לי מעבר לכל ספק: הפעם זאת באמת שושנה. תוך שאני מסתבכת בהסברים והתנצלויות העברתי את השפופרת לאמי, והיא הסתבכה אפילו יותר ונאלצה לחשוף בפני אותה חברה, שושנה אני מכנה אותה כאן, את הוואי החיקויים שלא היה אמור להתגלות.

 בתור חובבת כלבים מושבעת- תמיד יש לי בתיק מארז של חטיפים לכלבים, שניראים מאוד דומה לעוגיות. כשאני רואה כלב נטוש או עזוב- אני תמיד שמחה שיש איתי את החטיפים לתת לכלבים הרעבים. לא תיארתי לעצמי שיהיה יום שמהחטיפים יהנה גם חברי הטוב ביותר! בסיום משמרת מלצרות ארוכה ומעייפת, ישבנו בחוץ מותשים וחיכינו למונית וכשהחבר אמר "למישהו יש משהו לנשנש?" עניתי, בצחוק כמובן- שיש לי עוגיות והוצאתי חופן מהתיק. לא הספקתי לפצות את הפה והוא כבר דחף לפה מספר עוגיות! מההלם לא הצלחתי לדבר ואז פשוט התגלגלתי מצחוק כשהוא אמר: " מה זה, איזה עוגיות מוזרות, יש להן טעם מעושן…".

  יום אחד החבר'ה יושבים בבית ומדברים על איזה יופי הבית מסודר ואחד החברים אומר לי "אחי, איזה יופי הבית מסודר, אמא שלך מנקה אותו?" ואני קולט את ההזדמנות, משפיל מבט , מזיל דמעה ואומר לו "אחי, אמא שלי נפטרה" הוא נכנס להלם וישר שואל, מי זו האישה ברקע שמנקה את המטבח, אני מסתכל עליו ואומר לו, "זו המנקה". כל אותו הזמן אמא שלי שומעת את השיחה ולא יודעת איך לאכול את זה, הבנאדם שהבין שמדובר בחוסר תאקט הלך בסוף אותו יום, בקבוצה בווטסאפ הוא שלח לחבר'ה שאמא שלי נפטרה, ולאחר כמה ימים החלו להישלח הביתה זרים לניחום אבלים, ואמא שלי לא הבינה מי נפטר, עד שהיא שאלה אותי מה קרה והסברתי לה… מאוחר יותר מצאתי את עצמי מסביר לאנשים שאותו חבר לקח את המתיחה קצת רחוק מדי.

 ……………

 הייתה לי חברה טובה שיצאה עם בן זוגה הרבה שנים, והחתונה לא נראתה באופק… החברה חיכתה להצעת הנישואין המיוחלת הרבה זמן וחשבה כבר לעזוב אותו בגלל שלא ראתה עתיד, ואני הייתי מעודדת אותה להישאר ולהיות סבלנית ומה שיקרה יקרה…

יום אחד בן זוגה החליט לשתף אותי במתיחה/הפתעה שהוא מכין לה, הוא תיכנן ליצור "ריב" איתה כדי שהיא תצא מביתם בסערה והוא יוכל בינתיים לארגן את הבית בצורה רומנטית ולהציע לה נישואין…

כך קרה והוא יצר ריב והיא באמת יצאה מהבית והכל הלך לפי התוכנית, והוא התחיל לארגן מהר את הבית, להדליק נירות, להכין ארוחה ולפזר פרחים…

הבעיה החלה כשקיבלתי ממנה שיחת טלפון מצוברחת "אני ו___ רבנו, אני בדרך אלייך הביתה!" כשהגיעה אליי הייתה נסערת ודיברה על זה שהיא רוצה להיפרד ממנו בגלל זה. בינתיים הבית שלהם היה כבר מוכן ובן זוגה ישב וחיכה שתחזור כדי להפתיע אותה, אבל היא הייתה בוכייה על הספה אצלי בבית! בכל מיני דרכים משונות ניסיתי לגרום לה ללכת, להרגיע אותה ולשכנע אותה לתת לו צאנס ולחזור הביתה ולהתפייס… אחרי חצי שעה של שיכנועים המצאתי לה שיש לי תוכניות ושהיא צריכה "לצערי" לחזור הביתה ולהתמודד עם בן זוגה… כשיצאה התקשרתי לבן זוגה ואמרתי לו שאולי המתיחה הייתה מוגזמת מכיוון שהיא הייתה כה נסערת ולפי דעתי גם לא תסכים להצעתו… מפה רק החזקתי אצבעות.

שעתיים לאחר מכן קיבלתי מחברתי טלפון "הוא הציע לי נישואין והסכמתי!!!" נשמתי לרווחה שהמתיחה עברה בהצלחה… כבר כמעט גרמנו לפרידה :-)

האמת שיש לי כמה , אני אלך על הקיצונית ביותר . אז ככה :

היה לי חבר ממש טוב שיצא לטיול בארצות הברית והתארח אצל המשפחה שלו שם. (הוא אמירקאי במקור).

בכל מקרה,הוא חזר לארץ.

אספנו אותו מהשדה תעופה והוא סיפר לי שהוא הצליח להשיג מדים של הצבא האמריקאי, אז עלה לי רעיון למתיחה.

החלטנו לעבוד על שאר החבר'ה,ולשכנע אותם שהוא מתגייס לצבא האמריקאי.

נפגשנו איתם במסעדה,הוא היה על מדים והוא סיפר להם שהוא יורד מהארץ ומתגייס לצבא האמירקאי.

חלק קנו את זה חלק לא אבל זה הלך מצויין,עד ש..טוב עד ששוטר עבר שם.

המתיחה קרתה לפני כמה שנים ,אחרי שהצבא קיבל תרומה של מדים מהצבא האמריקאי.

הצבא טען שהמדים לא מתאימים לנוף כאן והמדים נמצאים בשימוש אצל האסירים בבתי כלא.

מה מסתבר ?

אותו שוטר חשב שהחבר שלי אסיר נמלט !

עמדנו שם משהו כמו 45 דקות מנסים להסביר לו שנפלה טעות עד שבסוף הוא השתכנע (לא לפני שהוא קרא לתגבורת ועורר מהומה שם .)

זה היה אחד הרגעים היותר מלחיצים שעברתי , ובהחלט המתיחה יצאה משליטה.

 בטייסת שבא שירתתי היה לנו חומר שאיתו הינו מוחקים איתו את לוח ההטסה שעליו היינו כותבים את אופי התקלות של המטוסים אבל לא רק בשלב מסויים גילינו שהחומר דליק ויחד עם זאת הדלקה ניכבית בקלות. בשלב מסויים מתוך שיעמום הינו שופכים קצת מהחומר על החייל הכי מופרע במחלקה ומדליקים את החומר על החייל החומר היה ניכבה תוך שניות וכך זה הפך להיות מן סוג של מתיחה בכך שהחייל לא היה מודע שהאש ניכבית בקלות. עד שיום אחד קיבלנו למחלקה חומר חדש בבקבוק חדש. כאשר באחד הבקרים נכנס החייל המדובר שפחנו עליו את החומר הדלקנו גפרור ולהפתעתינו גילינו שהאש לא ניכבית מהר כמו תמיד והחייל התחיל לבעור פתאום הבנו שכנראה לא מדובר באותו החומר שהכרנו. תיכף התעשתנו וקפצנו על החייל עם שמיכות ולשמחתינו כיבינו את האש שאחזה בחייל לדאבונינו מרוב הרעש וההמולה ניכנס אילינו למחלקה מפקד הטייסת אשר ישב באותו הרגע במשרדו שנמצא סמוך לחדר שבו התרחש הארוע. כאשר נשאלנו לפשר הריח השרוף תיכף קפץ החייל השרוף וענה לו שבסך הכל הכנו טוסטים ושהכל בסדר.

 זה היה חמישי בערב כשההית בדרך לחבר שהוא שף במסעדה מאוד מרכזית באחת מערי החוף חשבתי שיהיה מצחיק להמציא איזה מבצע (מטורף) ולספר לו על כך… אז המצאתי מבצע על טלוויזיה 50" באחת מרשתות האלקטרוניקה שיש באזור, המבצע הלך כך: תן את הטלוויזיה הישנה שלך ובתמורת 590 ש"ח קבל טלוויזיה 50" לד חכמה.

אמרתי לו שפרקתי את הטלוויזיה שלי מהסלון ואת של ההורים שלי ופשוט נסעתי לחנות ורכשתי זוג טלוויזיות חדשות מטורפות… עד כאן הכל הלך חלק, הוא שאל אותי כמה זמן המבצע, אמרתי לו שעד מחר בבוקר וכמובן שהמלאי מוגבל ושהחנות נסגרת בקרוב כי היה כבר איזה 8 בערב, בגלל שהיה עומס במסעדה הוא לא יכל לצאת כי החנות במרחק 30 דקות נסיעה לכיוון וגם הוא צריך ללכת הביתה ולפרק את הטלוויזיה…הצעתי בגלל שאני חבר טוב שאני מוכן לעשות את זה בישבילו בגלל שיש מצב שלא ישארו טלוויזיות וחבל זה מבצע של פעם בחיים… הגעתי למסעדה לקחתי את המפתח של הבית שלו ונסעתי, כמובן שלא אליו הביתה, פשוט לקניון ליד היה לי שעתיים לשרוף כך שזה יראה יותר אמין, אחרי שעתיים אני מגיע למסעדה אם חיוך ענק ואומר לו: תשמע איזה טלוויזיה, כבר תליתי לך אותה בסלון!! מרוב אושר הוא נתן לי חיבוק ישבנו שתינו אכלנו ונסעתי הביתה… אחרי שסיים לעבוד הוא מתקשר אלי ומתחיל למלמל אני לא מבין זה אותה טלוויזיה מה לא אמרת שתלית את הטלוויזיה החדשה? כמובן שהתחלתי לצחוק ואמרתי לו שהכל סתם ואין מבצע… רק שהוא לא צחק ואמר לי אתה יודע לכמה אנשים סיפרתי על המבצע הזה זה הגיע למצב שלקוחות שאני לא מכיר עוזבים את המסעדה באמצע האוכל ונוסעים הביתה לפרק את הטלוויזיות שלהם בנסיון להגיע לחנות לפני שהיא נסגרת, וכל המשפחה והחברים שלי פירקו את הטלויזיות העמיסו על הרכבים ומחכים למחר בבוקר לנסוע לחנות!! האמת שלא חשבתי שזה יגיע למצב הזה אבל אחרי דקה לא הפסקמו לצחוק ואז הוא אמר לי שהוא חייב לנתק ולהתחיל להתקשר לאנשים להסביר להם שהם יכולים להחזיר את הטלוויזיה הביתה… וכמובן שהוא היה צריך להתנצל איזה שבוע לכל הסובבים אותו ולקוחות שסיפרו לו שגם הם הפיצו את המבצע והיו צריכים גם להתנצל איזה שבוע למשפחה והחברים שלהם.

 הלכנו כמה חברים לעשות סקי מים בכבלים בת"א, כשהגיע תורו של אחד החברים לגלוש הוא נעמד על משטח השיגור בפוזיצייה הנכונה וחיכה בדריכות שהוו יאסוף וימשוך אותו לכיוון המיים, באותו רגע בתאום עם המפעיל, המפעיל נעמד מאחוריו בלי שהוא שם לב ודרך על המגלשיים שלו, הוו שהגיע תפס את הידית ושיגר אותו כמו טיל לכיוון המיים כשהוא נשלף החוצה מתוך המגלשיים, הוא נמרח עם הפרצוף קדימה על משטח ההזנקה כשפלג גוף עליון במיים והשאר נשאר על המשטח, מיותר לציין שכולנו עשינו במכנסיים מצחוק, חלקנו אף באופן מילולי. החבר היה בטוח שזה היה באשמתו והיה נבוך עד דמעות שהוא כזה מעפן והיה שבור מכך לחלוטין, נפשית ופיזית. ולקח דקות ארוכות עד שנרגענו והצלחנו לספר לו מה באמת קרה……נחמה לא היתה לו.

פעם אני וידיד מתחנו חבר טוב שהידיד עובר להתגורר בחו"ל

בגלל שאימו המורה עושה שליחות.

אותו בוקר שסיפרנו לחבר הטוב בפנים עצובות וסף בכי נתנו לו

פרטים:זמן,מיקום וכו'

ביקשנו ממנו שלא יספר אך הוא בתגובה סיפר כמה מחבריו בתיכון

ושמועות התחילו להתגלגל.

כבר באותו היום נוער והתיכון התחילו לשלוח לו הודעות בוואטספ

ולפרסם לו בקיר על כמה התגעגעו ולמה לא סיפור וכדומה..

בגלל שהפייסבוק השמועה התחילה לצאת אפילו יותר והתיכון ועוד חברים

ואפילו קרובי משפחה שיש לו בפייסבוק התחילו לשאול והתעניין

והקרובי משפחה אפילו התחילו לשאול את האמא לגבי המעבר לחו"ל.

חברה הכי טובה שלו כעסה על זה שלא שיתף אותה ונתקה איתו קשר עד שהצלחנו

להסביר לה את המצב.

שני חברים טובים קנו כבר מתנות פרדה

ורצו לעשות לו מסיבה ונאלצנו להתקשר ולהסביר את המצב

וכמובן לבטל את המסיבה.

*ככה עבר לו השבוע*

במשך עוד כשבועיים עדיין הינו צריכים להסביר את המצב לעוד כמה שהתענינו.

זה הסיפור שלי על מתיחה שיצאה משליטה.

**בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

מתיחה שיצאה משליטה:

-פעם אני וידיד מתחנו חבר טוב שהידיד עובר לחו"ל

בגלל שהאמא המורה יוצאת לשליחות.

אותו בוקר שסיפרנו לו עשינו את עצמנו בוכים ואמרנו פרטים כמו

תאריך,מיקום וכו'

ביקשנו ממנו שלא יספר

והוא בתגובה סיפר להרבה מהנוער של התיכון

שהתחילו לשלוח לידיד דברים בWhatsApp על כמה התגעגעו אליו

ופירסמו לו על הקיר שלו בפייסבוק

מה שגרם לשמועה רק לגדול ולצאת משליטה ואפילו קרבי משפחה

שיש לו בפייסבוק התחילו להציף אותו ואת האמא בשאלות.

אחת הידידות הטובות שלו ניתקה איתו קשר עד שהצלחנו להסביר בגלל

שכעסה שהוא לא סיפר לה קודם.

שני חברים טובים כבר קנו לו מתנת פרדה ואפילו תכננו מסיבת פרדה

ונאלצנו להתקשר לאנשים להסביר ולבטל את המסיבה.

במשך עוד משהו כמו שבועים/שלושה היינו צריכים להמשיך ולהסביר שאין עזיבה

לחו"ל ושהכל רק מתיחה.

 אני וחבריי חוליי מתיחות! כל פעם מותחים אחד את השני וכל אחד נוקם על המתיחה שלו במתיחה יותר נוראית על הצד השני וכך הלאה… אבל הפעם העניינים יצאו משליטה ואחרי הסיפור הזה החלטנו שפה זה נגמר!

המתיחה ששברה את הכלים דרשה הכנות מוקדמות וגיוס עוזרים ותחפושות.. המטרה לשכנוע חבר שהוא סובל מהזיות! הכלים סוכיית פז(מהאלה הקטנות שיוצאות מהפה של החיות) המשתתפים: חברים הורים ומלא ילדים קטנים.. בגדול הסיפור היה שכנענו אותו שהוא לקח כדור מסוכן(שבעצם היה סוכרייה בתוך מארז כדורים) ואז החלו השיגועים! לקחנו מלא ילדים_חברים של אחותי) והלבשנו כל אחד בבגדים של אותו מבוגר( אחת התלבשה בדיוק כמו האמא, אחד כמו אחד החברים וכן הלאה.. ממש אחד לאחד) כל פעם שמישהו נכנס לאיזה חדר יצא ממנו הילד בדיוק באותם בגדים והמשיך את אותו נושא השיחה תחשבו זה הזוי אני מדבר תוך כדי נכנס לחדר ופתאום יוצא ילד שנראה בדיוק כמוני וממשיך את אותה שיחה! פסיכי!ב בקיצור הבן אדם בהתחלה חשב שצוחקים עליו ואז התחיל להתחרפן יצא החוצה ופשוט רץ וברח ! כולנו בבית צוחקים ומסתבר שהבן אדם התקשר מגן דוד והזמין אמבולנס!! לאחר שעה אנחנו בבית מחכים שהוא יחזור כולנו כבר מתים לצחוק עליו ופתאום אמא שלו מקבלת טלפון שהבן שלה באשפוז!!!! אההה!!! בקיצור מפה לשם כולנו עפנו לשם לספר לו שהכל בסדר ולנסות לשכנע את הרופאים שהוא לא צריך שטיפת כבד!!! הוא היה נסער לקח לו זמן לעכל אבל בסוף הכל הסתדר… מזל!!! זהו פעם אחרונה נשבענו!

 שלום זה סיפור מצחיק אם סוף כואב בשנת 2010 היינו 4 חברים בתאילנד ושם כמו שאתם יודעים דופקים תראש ושהראש לא עובד מתחילים לעשות שטויות אני זוכר את השעה 4 לפנות בוקר שאני יוסי ואדיר החלטנו שאנחנו עושים תרגיל לשי חברנו שהיה במצב לגמרי כפית באותו לילה החלטנו שאנחנו משדכים לו לידי בוי נכנסנו לפאב שנמצא במלון שהיינו ישנים בו מלון Siam kempinski העלנו למעלה את הבחורה והכרנו אותה (אותו ( לחברנו שי כמובן שהוא זרם מתוך שינה רק חבל שהוא נעל את הדלת לפני שהחלטנו האם לספר לו את האמת הלא נעימה אבל ראינו שהוא החליט בשבילנו לא עברו מספר שניות שלפתע נשמעה הצרכה החזקה ביותר ששמעתי עד היום זה קוקסינל יבני ימי………….בתח……… למזלו חוץ מלתפוס לו את ה………. שלו לו קרא כלום זה הסתיים בהקאות אך לא יותר מיזה

אין מה לדאוג חברנו היום נשוי לאישה והטראומה מאחריו אבל המלצה שלי לא לנסות זה עלול להיגמר באסון שבת שלום מקווה שהתחברתם למקרה

קראתי באינטרנט שלשים אוזנייה אחת באוזן ואחת על הבטן מפחית את כאבי המחזור, אז החלטתי שזה שווה את הנסיון. יום אחד אמא שלי תפסה אותי עושה את זה ושאלה אותי מה אני עושה אז בגלל שזה היה בערך באחד לאפריל הושבתי אותה לשיחה ואמרתי לה שאני בהריון– דבר שלא הייתי עושה אם לא הייתי יודעת שהיא מאוד נאורה,רק שבזמן שהיא אמרה לי שהיא הולכת לקנות ערכת בדיקה היא אספה את אבא שלי והם נסעו לבית של האקס שלי. בסוף הבנתי שכנראה גם הקטע עם האוזניות זה מתיחה

 אני וחברים פרסמנו מספר פלאפון של חבר באתר יד שניה ופרסמנו

מוצרים למכירה בשמו וכל פעם אנשים היתקשרו אליו ורצו לקנות את המוצרים וכל הזמן שיגעו אותו בפלאפון

אנחנו גם היתקשרנו אליו כאילו אנחנו רוצים לקנות ממנו מוצר וככה למשך כמה ימים היסטלבטנו עליו עד שהוא אמר לנו

שהוא חושב להיתקשר למישטרה חח ולהיתלונן על הטרדה

לפני כמה שנים ב1 באפריל נעזרתי בחברתי הגרפיקאית ועיצבה לי הזמנה לחתונה שלי ושל חבר דמיוני ההזמנה נשלחה במייל לחברים וחברות וזה קצת יצא משליטה אנשים התעצבנו חלקם לא האמינו חלקם כן .

לא מזמן התקשרתי לחבר טוב שלי והתחלתי תוך כדי שאני מחקה קול של אישה: שלום מדברים ממכון חקר המוח במכון וייצמן ברחובות לא מזמן קיבלנו מכתב מ"שלהבת"

(שם בית הספר שלנו) ובו הומלץ לנו לשקול מלגה ולזמן לראיון את שלום הלוי (שם בדוי של החבר)

ועונים לי : איזה יופי! איזה נהדר! מתי? איפה? אני אודיע למשפחה

ואז אחרי חצי שעה של דיבורים על קביעת שעות וזמנים

אני קולט שהתקשרתי – לא לטלפון הסלולרי שלו – אלא לבית שלו

וזה לא הוא שאני מדבר איתו

זה אמא שלו

אז כמובן שהתוודיתי ואז ישר היא צעקה: זה ממש לא מצחיק! אלוקים אדירים!

אבל אחרי המון המון המון התנצלויות היא עזרה לי וככה שנינו עבדנו על הבן שלה

כמובן שאחרי זה לא הוזמנתי לבית שלהם שבוע וחצי. אבל היה צחוקים!

 החלטנו לעבוד על חברה שלי, זה היה בימי התיכון העליזים כשעוד היו אנרגיות לדברים האלה. זה היה בסביבות פורים, כשהוחלט על הברזה טוטאלית משיעור היסטוריה. כשאחת הבנות שהייתה על תנאי- בכ"ז החליטה להצטרף להברזה. כשיצאנו לעיר היה נדמה שאנו רואים את הרכב של סגנית המנהל הקשוחה, ולמרות שזו לא הייתה היא רק הרכב זהה, צעקנו לחברה שתיזהר והיא בגלל הלחץ הכללי שהייתה בו- פשוט זינקה לתוך שיח קרוב להסתתר, לאחר שצחקנו כהוגן (זה באמת היה מצחיק) פנינו לעזור לה לקום וגילינו שהיא מלאה קוצים ודי סובלת. אז מעבר להתנצלויות היינו עסוקות בלפנות אותה למרפאה הקרובה ולחבוש אותה כהוגן. כמובן שאח"כ חטפנו על זה כולנו, גם ממנה וגם מהמורה להיסטוריה.

לקראת סיום הטירונות הכינו אותנו לכך שנחזור בשישי. צלצלתי לאמא ואמרתי לה שהתחצפתי למפקדת ואני לא חוזרת הביתה, אלא סוגרת את השבת וממשיכה ישר לקורס. כמובן שרציתי להפתיע אותה כשאחזור בשישי הביתה. אמא התאכזבה ואפילו קצת כעסה. מאוחר יותר, המפקדים הודיעו לנו שאנחנו משוחררות הביתה (זה היה יום חמישי).

צלצלתי לאבא וביקשתי ממנו שיאסוף אותי מבלי להגיד לאמא כלום. נכנסתי לאוטו ואבא החליט שנמשוך את המתיחה עוד קצת. צלצל אליה ואמר לה שהתחצפתי למ"מ ותלשתי לו את הדרגות מהכתפיים. עוד הוסיף ואמר שברחתי מהבסיס ושאני בדרך הביתה.

נכנסתי הביתה לבד בהיסטריה, פרועת שיער ולא מדוגמת, אומרת לאמא שהמשטרה הצבאית אחרי ושלא תפתח לאף אחד את הדלת. היא כמובן לא יודעת את נפשה, בוכה, כועסת, מאוכזבת, לא מאמינה שהילדה המצטיינת שלה עשתה כזה דבר!

אבא נכנס אחרי "כועס וזועם", אומר לאמא שתצלצל מהר לעורך דין כי את השבת הבאה אבלה כבר בכלא, סבתא בדרך אלינו והדודה בשיחה בטלפון.

אחרי עשר דקות, כבר לא יכולתי ואמרתי לה שמתחנו אותה.

שנה וחצי אחרי והיא עדיין זוכרת את המתיחה הנוראית הזו שחרבה את עולמה באותו היום. לעולם לא אשכח כמה בכתה ומאוכזבת אפילו יותר, מה גם שלא דיברה איתי יומיים שלמים אחריה.

את מוסר ההשכל שלי למדתי! ;-)

 הכל התחיל בזה שאמא שלי הייתה יוצאת מהבית ולא נועלת את הדלת… אחי החליט ללמד אותה לקח.פשוט מאוד דימה פריצה לבית (כמובן בזמן שהיא יצאה מהבית ולא נעלה אחריה) אחי הוציא בגדים מהארונות פיזר ברצפה, החביא לה את התכשיטים,את כלי הכסף וחפצי ערך נוספים…ובקיצור הפך את הבית… כשאמא שלי חזרה הביתה ופתחה את הדלת היא פשוט מאוד התעלפה פשוט ככה מהזעזוע שהיא חטפה היא פשוט התעלפה!!אחי יצא מהחדר בבהלה שפך עליה מים קרא לשכנה וכו'… ואז הוא התוודה שעשה את כל הבלגן כדי ללמד אותה לקח! את מוסר ההשכל אמא שלי לא הפנימה ועדיין ממשיכה…

:)

אז ישבנו ברכבת מנהריה לתל אביב 3 חברות טובות, כאשר לשתיים מאיתנו היה חבר רציני, ולאחת לא. לא הפסקנו לדבר על החברים שלנו ולהריץ בדיחות פנימיות, עד שהחברה השלישית התמרמרה עלינו שאנחנו לא סותמות את הפה ושאולי נסדר גם לה מישהו.

אז העפתי מבט לספסל מאחורינו, וראיתי בחור חמוד ישן עם אוזניות. שאלתי אותה אם יש לה אומץ שאני אלך אליו ואתן לו את המספר שלה. בדיוק הגיעה התחנה של שתיהן לרדת, אז היא צחקה ואמרה לי שהיא מוכנה להתערב איתי שאני בחיים לא אעז לעשות דבר כזה, וירדה מהרכבת.

מיד אח"כ עברתי לשבת לידו והערתי אותו מהשינה [הוא קפץ והסתכל עליי כאילו אני משוגעת], וסיפרתי לו על ההתערבות. אמרתי לו שמה איכפת לו בעצם לצאת איתה פעם אחת, ואם לא ילך- סתם יהיה להם ערב מצחיק.

הוא לקח את המספר שלה והתקשר. ואני הייתי בטוחה ש: א. היא תפסיק לדבר איתי מאותו רגע. ב. אין סיכוי שהם יצאו לדייט. ג.כנראה שבאמת יש לי איזה שריטה.

היום, שלוש שנים אחרי, הם נשואים באושר ואפילו יש להם ילד[!!!]

true story.

חברות שלי ואני כל שנה מתכננות משהו נורא גדול ומשתפות בזה כמה שיותר אנשים כדאי ליצור אמינות. לפני 5 שנים בערך, החלטנו שאנחנו עובדות על אחד מהידידים שלנו שאחת מאיתנו (עדן) נפגעה בתאונת דרכים. זה התחיל בבוקר שהוא התקשר להילה (אחת מהבנות) והיא ענתה לו בוכה, סיפרה לו מה קרה לעדן… זה כ"כ יצא משליטה שבמתיחה כביכול עדן מתה מהפצעים (חס וחלילה). למרות שבהתחלה הוא לא האמין והתקשר לעדן מליון פעמים, זה הגיע למצב שהוא כבר ירד לתפוס מונית, לנסוע לבית החולים. אחרי שסיפרנו לו הוא לא דיבר עם אף אחת איזה חודש.