מתנה בשישי: עליונית ושני צמידים מבוטיק NOEMI

 אני עשיתי ביבסטר ורשמתי על הילדים ונרדמתי על הספה והורים פשוט של הילדים חזרו וניסו להעיר אותי . חח פאדיחה של החיים שלי .

 כמו בכל יום***
שחזור שן**

 אני מלצרית שעובדת במתחם שידוע כמתחם שנמצאים ועובדים בו הרבה ערבים, אני עובדת שם בבית קפה שיש בו בתפריט "סלט ערבי", אנו המלצרים נזהרים כאשר יש לנו לקוחות ערבים להגיד סלט קצוץ ולא סלט ערבי על מנת לא לפגוע במגזר.. בקיצור הגעתי לשולחן מהמגזר כבר עייפה ממש מכפולה והם ביקשו סלט קטן ואני כולי יש לנו סלט ירוק קטן, ערבי קטן, והם כזה מזאת אומרת ערבי קטן?! ואני ישר קצוץ יש לנו סלט קצוץץץ!! מה שנקרא awkward.

 יום אחד קמתי בבוקר והחלטתי לעשות לעצמי יום חופש מהעבודה .
היתקשרתי למנהלת שלי ואמרתי שאני חולה עם חום בבית ולא אוכל להגיע לעבודה .
לאחר מיכן רציתי לישלוח הודעה SMS לחברה שלי שבטעות הגיעה למנהלת שלי .
"הבוקר עשיתי לעצמי יום חופש והחלטתי לא ללכת לעבודה ,הודעתי למורן המנהלת שלי על כך ,בא לך להיצתרף אליי?
אחריי ששלחתי את ההודעה רציתי למות והיתקשרתי למנהלת שלי שהייתה בהלם וכעס.
היתנצלתי מעומק ליבי ואמרתי שפשוט היה לי שבוע ארוך ומפרך ואני חייבת קצת לנו ,אחריי שיחה ארוכה המנהלת הבינה אותי
ולמזלי יצאתי מיזה בנס גדול .

טוב, אז הסיפור שלי היה למעשה במהלך פגישה שהיתה לי עם אחד הלקוחות שלי בעבודה, מדובר ברופאה מבוגרת.
באותו יום היא כנראה אכלה משהו שניה לפני שאני נכנסתי לפגישה איתה והיתה תקועה לה בשיניים חתיכה ענקית של משהו ירוק… מאד בולט!
מפאת המבוכה והכבוד, לא אמרתי לה כלום וניסיתי להתעלם ולהמשיך את הפגישה כרגיל… שוחחנו בערך 20 דקות כשבכל הזמן הזה אני לא יכולה להתרכז בכלום חוץ מבחתיכת אוכל שתקועה לה בשיניים ומסתכלת עלי, אבל איכשהו הצלחתי לנהל את הפגישה כמו שצריך וחשבתי שזהו זה, אני תיכף מסיימת ויוצאת ולא צריכה להתמודד עם המבוכה של להגיד לה.
ממש לקראת סיום הפגישה, שניה לפני שאמרתי לה להתראות וניפגש בפעם הבאה, נכנסה לחדר חברתה, רופאה נוספת במרפאה, הסתכלה עליה, ואמרה לה: יש לך משהו בשיניים…
הרופאה הוציאה מראה כדי לראות והיתה המומה ברגע שראתה את גודל הלכלוך, ושניה אחרי זה, שתיהן מסתכלות עלי במבט חצי מופתע חצי כועס..
ניסיתי לגמגם שלא שמתי לב… וברחתי החוצה. מיותר לציין שאל אותה רופאה לא חזרתי יותר:)

האקס שלי עבד במשך כמה שנים בחברת אולפני הפקות ידועה בתל אביב, לא רחוק ממגדלי עזריאלי. ופעם אחת כשהוא נשאר לעבוד במשמרת לילה ארוכה החלטתי להפתיע אותו ובאתי לבקר אותו בעבודה. מפה לשם מצאנו את עצמנו מסתגרים באחד החדרים וההמשך ידוע מראש.. בתמימותי הרבה לא חשדתי לרגע שזו עלולה להיות תקרית מביכה כי השעה היתה די מאוחרת והמקום היה כמעט ריק מאנשים. למחרת בבוקר ירד לי האסימון – ונזכרתי שבגלל שמדובר בציוד טכני יקר אז בכל החדרים מותקנות מצלמות… כמה מביך..

עבדתי כמצלרית באולמות אירועים כן גם אני מהאנשים העלה שרוצים להתפרנס ואז לבזבז את הכל… קודם כל זו הייתה אחת העבודות הקשות ביותר שהיו לי בחיי חוץ מבייביסיטר (ששם באמת לא עשיתי כלום;) קיצר אמרו לי להיות בשולחנות ומרוב הלחץ שלא לקבל טיפ כיוון שהייתי על הפנים (רגועה ברמות קשות)אפילו הסועדים אמרו קחי את צריכה זאת יותר מאיתנו (הטיפ) הם חשבו שאני איזה בוא נאמר במילים יפות לא כל כך נבונה נו מה הם רוצים איך בדיוק אני יזכור את כל המשקאות והמאכלים שהזמינו!! ובטח אתם שואלים את עצמכם איך קיבלו אותי לשם אין לי מושג :/
אז רצתי ורצתי עם המגש שהיה עליו טונה של אוכל מטונף ולפתע טרח נתקעתי במשהו ושמעתי בוווווווווווווווום כל האוכל נפל והצלחות נשברו>< אבל זה עוד לא הכל נחשו במי אני פגעתי? כןכן נכון זו הייתה הכלה!!! וכל השמלה הלבנה והמושקעת שלה הלכה לטימיון הייתם צריכים לראות את פרצופה כל כך אבל באמת כל כך אדוםםםםםם והכי מצחיק זה שבעלה עוד אמר לי "לא נורא מתוקה הכל בסדר אל תדאגי לבסוף הכל יורד בכביסה לא כן?" ואז אני פשוט השתתקתי ומרוב בושה רצתי ברחתי לא יכולתי לראות אותה את כולם אף אחד!!! אחרי שהלכתי כולם היו עוד בשוק עדיין לא עיקלו (זכרו את המילה הזאת כיוון שהיא תבוא בהמשך) פשוט עמדו דום ולא דיברו שלפתע ההורים של הכלה כן של הכלה לא של החתן
התפקעו מצחוקק ואז כל האורחים התחילו לצחוק ביחד איתם ^^ פלוס החתן עצמו. טוב אולי אחרי אירוע כזה אתם מבינים שפיטרו אותי נכון.. אבל לאחר כחצי שנה מהאירוע הטרגי וההזוי שקרה בוא נומר זאת ככה אני פגשתי אותם אבל הפעם הם היו מחוייכים באופן די חשדני ולא כועסים (הכלה)כמו פעם קודמת זה קרה שנתתי להם שירות (שוב)בבית קפה ככןכן שוב מלצרית אז ששששששש לא נראה לי שהם זכרו אותי כי הפעם הם הביאו לי טיפ ולמרות כל מה שחשבתי לבסוף הזוג נשאר ביחד וכשביקשו להביא להם חשבון לא יכולתי יותר לשמור את זה בבטן או יותר נכון מחוץ לה אז אמרתי להם "זו אני ששפכה עליך את כל האוכל והרסה לך את השמלה והחתונה אני ממש מצטערת" וכאני במיגדרי חושבת הכול שלילי(אל תהיו כמוני זה יעזור לכם) חשבתי שאני ישמע מהם צרחות וקללות אבל הם חייכו והתחילו לצחוק ואני מיד אחריהם כמובן שהתנצלתי המוון על המקרה והם אמרו לי שאין שום בעיה ותודה לי כיוון שכל האוחרים אמרו שזו הייתה חתונת החתונות של השנה!! שאף אחד בכלל לא שכח ואפילו לא מאיז להוציא מהראש וזה הדבר הכי מצחיק והזוי שקרה להם וכמובן גם לי עד היום ומאז אני חייה בעושר ואושר עד עצם היום הזה טוב בואו נצא מהסרט שהלוואי והייתי חייה בו עכשיו נמשיך בסיפורנו בטח תתפלאו אבל כולנו נמצאים בקשר טוב את האמת אפילו יותר טוב מאוד ותמיד אבל תמיד שאנחנו נפגשים אצלי/אצלם הם בחיים לא נותנים לי לפנות להם את הכלים
באמת אני לא מבינה למה אין לי שמץ של מושג ? חחחחחחחחחחח XD

 אני עובדת במשרד יחסית דתי, ולבשתי חולצה מעטפת שיש לה נטייה להראות יותר ממה שצריך ולכן אני סיכת בטחון. בישיבה בעבודה עם הצוות הדתי, כאשר אני מדברת לפני כולם חברה שולחת לי בווטאפס הודעה שבמקרה ראיתי, שהסיכה נפתחה ורואים לי את כל חזית התחרה שמתחת.פאדיחה.

 אחרי עשרות ראיונות עבודה וכשכבר התחלתי להיות נואשת לגמרי התקשרו לאמר לי שהתקבלתי לעבודה בפקודת קבלהבבמרפאת שיניים. הגעתי מסודרת ונקייה כמובן ליום הראשון שלי שם. שכחתי לגמרי שלקחתי כדור משלשל בבוקר יום לפני. וכשהגעתי לשם עמדתי להתעלף מרוב כאבי בטן. הלכתי לשרותים כל כמה דקות כשאני משמיעה רעשים מביכים לגמרי שלא היו בשליטתי. מובכת לחלוטין ועם הרגשה נוראית חזרתי למקומו בקבלה. החלטתי שאני אוכל אורז בכדי שזה מאזן את הקיבה המשתוללת שלי. אכלתי כשאף אחד לא היה לידי ואחרי כמה חייבות נכנס לחיינו שהיה לו תור. חייכתי ומיד התחלתי בשיחה עימו ובלקיחת הפרטים שלו על מנת שיכנס לרופא. באמצע שאני לוקחת את הפרטים שלו ומעדכנת במחשב הרגשתי משהו מוזר. 2 כתרים שלי נדבקו לארוז והייתי בלי שתי שיניים בפה כשהאיש צופה בי . רציתי לקבור את עצמי מתחת לבלטות. הלכתי לרופא. התנצלתי. ובחרתי מהמקום במהירות שיא. מיותר לציין שלא חזרתי לשם.

 עבדתי בחנות בקניון, נכנס בחור שקולע לטעם שלי באופן מיוחד, ממש גבר החלומות כמובן שקפצתי על המציאה ניגשתי אליו שאלתי אם הוא צריך עזרה, מחפש משהו מסוים? הוא הסתובב בחנות חיפש מתנה לאמא שלו ואני איתו מנסה במבוכה רבה לעזור, מציעה אופציות. לאחר 10 דקות בערך הוא אמר תודה על העזרה שהוא אהב כמה אופציות הוא יעשה סיבוב ויחזור. לא עברה דקה מהרגע שהוא יצא מהחנות וכבר הסתובבתי למוכרת שעבדה איתי ונמרחתי על השולחן ואמרתי כמה הוא מדהים איזה מתוק וכמה הוא הטעם שלי וחבל שלא התחלתי איתו כמו שצריך במקום לנזול שם וללכת אחריו כמו סמרטוט והמוכרת קטעה את המונולוג שלי במבוכה ושאלה את הבחור שמסתבר שהיה שם בדלת רב הזמן מה השאלה שלו. אז כן הסתבר שבמשך רב ההשתפכות המביכה שלי הוא עמד שם ורק רצה לשאול אם אנחנו יודעות איפה השירותים הקרובים.

תקרית דיי מביכה בצבא (הרי זו עבודה גם לא?.).
עמדתי ללא ידיעתי ליד המפקד בדרגה בכירה של סא"ל. הוא עמד לידי עם משקפי שמש ולא ידעתי שהוא מפקד. בתמימותי וברגע התלוצצות עם מישהו שעמד איתי שם אמרתי "לא מתאים לך הדיסטאנס הזה עם המשקפיים" (לסא"ל כן!?). שקט מביך , בראשי "בטוח משהו פה לא היה במקום..", הבחור שעמד יחד איתי וצחק איתי הגיב לאחר כמה דקות : "את יודעת שזה…המפקד!". הפכתי אדומה כולי, נעתקו המלים מפי ! התנצלתי. המפקד הבין את המבוכה שהייתי בה ואת אי הכוונה לפגוע בו, ולקח את העניין בהומור, לחץ לי יד ועשה היכרות, למען ימנעו טעויות בפעם הבאה:) יציאה מזה בשלום.

 עבדתי כמלצרית במסעדה, והייתי אמורה לעזוב ארבעה ימים אחרי. היום התחיל מזעזע – דפקתי את הראש כשהתכופפתי להיכנס לבר, והסיכה שלי נשברה, בנוסף לכאב הראש שקיבלתי. לאחר מכן, הסיום הגדול – נתקעתי במעמד מטריות שהזיזו והניחו בכניסה, נפלתי ודפקתי את הברכיים ברצפה, מול לקוחות. הייתי צריכה לשבת כדי להתאושש, ולאחר מכן הסתבר שגם נקעתי את הרגל כשהיא נתקעה במעמד. כמובן שאת העבודה עזבתי ארבעה ימים לפני, עם רגל נקועה וסיפור.