שמלה של מיס גיישה במתנה

לפני כמה חודשים בת דודה שלי התחתנה. לחתונה שלה לבשתי שימלת קוקטייל יפה שקניתי במיוחד לארוע הזה. כשהגעתי לשם השומר הפנה אותי ימינה ואמר ששם כולן מסתדרו ומתארגנות…לא ממש הבנתי מה הוא רוצה. אח"כ עוד כמה אנשים הפנו אותי ימינה אז הבנתי שמשהו כנראה לא בסדר…מסתבר שכולם חשבו שאני חלק מהצוות של הרקדניות…ואני הוצאתי סכום עצום על השמלה):

 אני מתלבשת באופן מיוחד כל הזמן..צבעוני..קצר לפעמים..עניבות..נעליים מיוחדות הכל הולך מבחינתי…יום אחד נכנסתי למועדון והתחיל איתי בחור ולאחר שהזמין לי דרינק הוא שאל אותי "כמה אני לוקחת, ואם יש לי זמן" ..החצוף!!!!! מיד הזמנתי לו את המאבטח והלכתי הביתה עצובה..כנראה שהנעליים והשמלה נראו ממש זול..מיותר לציין שזרקתי את השמלה ואת הנעליים(:

את ההערה הלא שגרתית קיבלתי לפני כמה ימים בתחנת האוטובוס באחד הימים הקרים יותר שפקדו אותנו. יצאתי לעבודה עטופה בארבע שכבות לבוש מסוגננות. הדבר היחיד שנותר ״חשוף״ הן הרגליים מהירך ומטה שהיו עטופות בגרביונים שקופים אך עבים בהדפס מרושת מדהים שנראה אמיתי לגמרי. ואז ,בזמן שאני ממתינה לאוטובוס ניגשת אלי אישה כבת שישים אחרי שבהתה דקות ארוכות מאד בגרביונים שלי וזורקת לעברי את שצף המילים: ״תחשבי שהלכת למעצב נחשב,שילמת את מיטב כספך על צבע וכשאת מגיעה הביתה את מגלה שהוא שכח לצבוע כמה משערותייך הלבנות הסוררות ועוד בחזית הראש…״ והיא ממשיכה ״ככה בדיוק כמו אותן שיערות לבנות שנשכחו הרגליים החשופות שלך נראות: מביישות, מביכות אותך ואת המתבונן בהן ופשוט הורסות את מכלול המראה…״. אני עדיין בשוק כשאני נזכרת בעזות מצח שלה לבייש אותי ככה עם ההערה הדורסנית שלה…

את ההערה הלא שגרתית בעליל קיבלתי בחתונה של אחי הבכור קבל עם ו-700 אורחים.בעודי עומדת דרוכה בהתרגשות בשורה הראשונה עם האורחים ושיר הכניסה לחופה מתחיל להתנגן ברקע עטה עלי מאחור אחת הדודות של הכלה שמעולם לא ראיתי קודם לכן והתחילה ל-צ-ר-ו-ח עלי בקולי קולות שמי שלובשת שמלת פליסה אסור לה לעמוד בשורה הראשונה כי עשרות הכיווצים מסתירים לכל מי שעומד מאחור את כל החופה(מפיה זה היה נשמע : כללללללל החופה) והוסיפה שאני ממש חוצפנית ובכלל שהצעירים של היום חושבים רק על עצמם. לבסוף היא מילמלה לעצמה שמילא הייתי מהמשפחה 'הקרובה כמוה' אבל חברות צריכות לתת כבוד למבוגרים ולעמוד מאחור…כשהסבירו לה בסוף שאני אחותו של החתן היא כמעט התעלפה מבושה…עד היום אני לא יודעת ממה נדהמתי יותר-ממנה או מהחופה…

 כמו כל בוקר קמתי מוקדם כדי להספיק להתלבש ולהתארגן לעבודה החדשה. בכל זאת, צריך להשתדל לעשות רושם טוב. נעלתי נעליים תואמות, צמיד ושרשרת בגוונים דומים ו… ברגע שפתחתי את הדלת התנפל עלי הכלב של השכנה וקרע לי את השמלה. אחרי שקיבלתי ממנה הבטחה לפצות אותי (לקח איזה רבע שעה של ויכוח) רצתי לארון ושלפתי שמלה אחרת. המזכירה בעבודה חייכה ולא אמרה דבר. הבוס חייך ושאל אם פורים הגיע. רק אז קלטתי שאין שום קשר בין השמלה שלבשתי לנעליים ולתכשיטים שהתאימו לשמלה הקודמת. אמרתי לו שזו התערבות והוא שלח מבט של הערכה :)

בראש השנה האחרון, אחיו של בעלי, שמבט אחד עליו מספיק כדי להבהיר שאופנה היא הדבר האחרון במעייניו, אמר לי:
"וואו טלי, שמלה יפה! בדרך כלל אין לך טעם טוב בבגדים!"
מוזר. 

 אהבתי אקססוריז, במיוחד כאלו של חורף…באתי פעם עם שאל קרושה בצבע שמנת לכיתה והרגשתי הכי הכי. . .אחת המלכות של השכבה שאלה מאיפה קניתי את המפת שולחן ושמתי עליי. . .לא היססתי ולא פניתי למקום הנעלב…אז פשוט עניתי לה מאותו מקום שאת קונה חולצות לבחורות בלי חזה. . :)

לפני כמה שנים כשהייתי בפרו קניתי לי כובע צמר מתוק. חבשתי לי אותו וחשבתי לעצמי "וואו אני נראית נפלא איתו איזה כייף" ופתאום הגיעו אחים שלי הקטנים ופשוט חירבשו לי את כל האושר שהיה לי מהפריט הנפלא שקניתי! הם שאלו אותי בתמימות של ילדים "תגידי את גרבילית ?? " כמובן שרק ילדים יחשבו שבגלל שלכובע יש שפיצים קטנים בצדדים שלו זה יהפוך אותי לחיה המקסימה גרביל . בקיצור גם היום כשאני חובשת אותו אני מתפוצצת מצחוק ושואלת בעצמי אנשים האם אני גרבילית לדעתם וכולם מתחילים לצחוק …. אחלה כובע באמת שכן

בדיוק קניתי נעליים בדיזינגוף סנטר והסתובבתי עם השקית שבתוכן הייתה קופסת הנעלים ברחוב, כשלפתע אני שומעת צפצוף מכונית. ובקטע הזוי ממש שאני בטוחה שיכול לקרות רק בתל-אביב, עוצרת נהגת באמצע הכביש תוך כדי יצירת פקק של מכוניות מצפצפות שנערם אחריה ומבקשת ממני שאראה לה את הנעליים. מרוב הלם הוצאתי את הנעליים מתוך הקופסא והראיתי. הנהגת מצידה הגיבה בהתלהבות מוגזמת והודיעה לי שהיא משנה כיוון וברגע זה נוסעת לחנות ממנה קניתי וקונה גם. וזו בהחלטה הערה הכי לא שגרתית בנסיבות הכי לא שגרתיות שקיבלתי על פריט לבוש שלי.

במסגרת עבודתי כמדריכה נכנסתי לאחת הכיתות בכדי להעביר שיעור מסויים עם חולצה צבעונית שאני ממש אוהבת . כשאמרתי שאני מעדיפה לשבת אחד התלמידים אמר טוב נו את בהריון לא?! חייכתי ואמרתי שלא… מאז אני לא לובשת את החולצה יותר אבל היא שמורה לי בארון כי מי יודע אוליי בקרוב אהיה בהריון ואוכל ללבוש אותה שוב :)

 אני אוהבת להשקיע בבגדים, וגם אם זה יום קשה, מגעיל וכו' אני יודעת שבאתי הכי מסודרת ושיקית שאפשר מבחינתי, וכבר יש לי חיוך קטנטנן בזוית הפה..
כמובן שהישראלי המצוי חייב להעיר על כל דבר שנראה לו שונה מהנוף, וכך מצאתי את עצמי מתמודדת פעמים רבות עם הערות על פריטי הלבוש שלי, התאמות הצבעים וכו'.
הכי לא שגרתי עיני היה לקבל הערה מבחור שעובד איתי, שאמר לי- "את כל כך אלגנטית ואופנתית, בטח אין אף אחד פה שיודע להעריך את זה…אין להם חוש אופנתי, תאמיני לי…אני מבין בזה".
לא ממש הבנתי מה הייתה פשר ההערה, מה גם שלאחר מכן לא דיברנו מעולם..בכל מקרה זה לא היה בעקבות שום הערה/ תקרית / כל דבר אחר..מוזר!!
נו טוב… אני ממשיכה בשלי ושומרת על עקרונותיי ועל הסגנון היחודי שלי (שגרם גם ללא מעט אנשים אחרים לבקש ממני סטיילינג אישי בתשלום)

 אני אמא לשני בנים מקסימים שלא ממש מגלים עניין באופנה ובבגדים.

לפני כמה חודשים רכשתי שמלת מעצבים מדהימה ויקרה בצבע אבן.
כשמדדתי את השמלה בבית , בני הקטן בן ה3 ניגש אלי ואמר " אמא, את נראית כמו ג'דה ממלחמת הכוכבים".

הילדים לא משקרים… מאז ההערה של הבן, לא הפסקתי לדמיין את עצמי בתוך הסרט ולמחרת החזרתי את הבגד לחנות.

היתה בנוגע לנעלי עקב שחורות שנעלתי ואחת החברות שלי אמרה לי שלסבתא שלה היו נעליים כאלה "כי הם היו נורא אופנתיות פעם(!)" והיא דאגה להדגיש את המילה "פעם".. 

הערה לא שגרתית- לפני כמה ימים נעלתי נעליים חדשות בסגנון וינטאג' לעבודה, בתחנת האוטובוס ישבה לידי אישה מבוגרת שהתחילה לצחוק בקול, פניתי אלייה בחיוך ואז היא אמרה לי שכל כך מצחיק אותה לראות אותי נועלת נעליים שסבתא שלה הייתה נועלת לפני 100 שנה…למען הסר ספק, הכל נאמר בחיוך, גם העובדה שהנעליים יצאו מהאופנה עוד בצעירותה.

 השמלה שלך מהממת – הלוואי והיתה לי אחת כזאת אבל לא נראה לי שהיא תתאים לי כמו שהיא מתאימה לך אבל יש לי תחושה שהיא בדיוק תתאים לסבתא שלי בת ה-82.

 אמא, הנעליים שלך יפות. נכון אם אומרים לך שהנעליים שלך לא יפות את נעלבת?

הבגדים שאני לובשת הם לאקול

 אני לבשתי מיכנסים גינס ואמרו לי שהוא לא יפה לי

 לפני כמה שנים היה לי ג'ינס שעליו כתוב- find the treasure,עם כל מיני ציורים של פיראטים וכאלה..התכופפתי בחנות מסוימת לראות תכשיט במדף התחתון, מאחורי גבי שמעתי:"i think i found the treasure". לא הבנתי אם מדברים אלי, הסתובבתי לאחור וראיתי את המוכר של החנות עומד מאחוריי ומחייך. הייתי צעירה ולא בקיאה ברזי הפלירטוט שמרוב בהלה מהמשפט ברחתי מהחנות. היום הייתי עונה לו במשפט שנון כמו, "who said it's yours?" :)

 אני בת 41, ולשמחתי נראית הרבה פחות… יום אחד לבשתי שמלה לעבודה ואז חברה אמרה לי שלא משנה מה אני אלבש זה אף פעם לא יראה עלי סקסי בגלל שאני נראית ילדה… :-(

בחופש הגדול בשנה שעברה הייתי בת 16, נרשמתי לקורס סטיילינג בשנקר ומידי יום הייתי צריכה לעבור נסיעה באוטובוסים כדי להגיע לקורס. תמיד אני דואגת להיות לבושה בצורה שהכי מבטאת את מי שאני ואת הדברים שאני אוהבת.
באחד מימי הקורס לבשתי חצאית מקסי מבד מיוחד שתפרתי בעצמי, גופייה חומה עם שרשרת יפה משקפי שמש עגולות ותיק קלאץ' צהוב. באותו יום קבעתי להיפגש עם חברה לקפה בקניון עזריאלי כשחיכיתי לחברה עברתי והסתכלתי בין חלונות הראווה. עצרתי מול חנות נעליים ולידי עמדו שתי נשים באזור גיל ה-40, שמעתי אחת אומרת לשנייה "מה הילדה הזאת חושבת לעצמה שהיא לובשת את השק הזה? היא כל כך צעירה ומתלבשת כמו סבתא". לצערה של אותה אישה היא חשבה שלא שמעתי את מה שהיא אמרה כי הייתי עם אוזניות אך למזלי שמעתי אותה ולא יכלתי להישאר אדישה ועניתי "אולי אני מתלבשת כמו אישה מבוגרת לגילי אבל אני לובשת את מה שאני אוהבת".
אין לי ספק שמאז שקיבלתי את אותה הערה אני לא חושבת פעמיים האם ללבוש בגד שאולי אנשים לא יאהבו.
אני לובשת את מה שאני אוהבת. זאת אני!!!

 ההערה הכי לא שגרתית שקיבלתי היתה מהמזכירה במשרד עו"ד בו עבדתי כמתמחה. מאחר ומדובר במשרד מכובד עם קוד לבוש, השתדלתי להמנע מללבוש ג'ינס והקפדתי ללבוש מכנסיים מחויטים וחולצות מכופתרות. בשלב מסוים כשכבר מאסתי במכנסיים שחורים/אפורים וחולצה לבנה/שחורה/אפורה, ורציתי להכניס קצת צבע לקוד הלבוש (ולמשרד) האפור, לבשתי מכנס כחול כהה בגזרה גבוהה וחולצה לבנה שיפון, כאשר בדש החולצה היה הדפס עדין של כחול כהה ועוד צבעים שהתאים למכנס הכהה, בנוסף עטפתי את עצמי עם צעיף כחול כהה ועליו הדפס צבעוני שהשתלב מעולה עם המכנסיים ועם החולצה. באותו יום הרגשתי שונה ומיוחדת במשרד האפרורי עד שהמזכירה האירה את עיניי ואמרה לי – "היי, את לבושה כמו דיילת". אותה מזכירה היתה ידועה בחוסר הטאקט שלה, אך עדיין הייתי מאוד נבוכה.. מאותו יום הבנתי שהמשרד עדיין לא מוכן לקבל את התעוזה והצבעוניות שבי, אך עדיין לא ויתרתי ולא נתתי לקוד הלבוש לבטל את הטעם האישי שלי, ולכל "תלבושת אפורה" הוספתי אקססורי מעניין וצבעוני.

 ההערה הכיי מוזרה שהייתה לי זה שבאתי עם נעל בית ונעל שנייה נעל ספורט ואמרו לי שיפה לי ככה

 כאילו רק מוכרות בחנויות בגדים להתלבש בטוב טעם…לא שהרוב עושות את זה כן…
הלכתי עם חברה להסתובב בקניון ולבשתי ווסט גינס שעבר אליי ב״ירושה״ מדודה של אמא ובאמת שבאותו יום היה לי מוזה להשקיע בבגדים הסתובבתי בחנות שנקראית המעבדה בקניון הזהב ונגשה אליי עוד מישהי שהסתובבה שם ,היא נגשה אלי והתחילה לשאול אותי איפה אפשר למצוא איזה שהיא חולצה שהיא רצתה בחנות , לא ידעתי מה לענות לה ואז היא שאלה אם אם אני מוכרת בחנות עניתי לה שלא והיא אמרה בפרצוף תוהה מוזר…כי את מתלבשת יפה..
המחמאה שלה אומנם הייתה נחמדה ובעלת כוונות טובות אבל זה הזוי לחשוב שבגלל שבן אדם השקיע בלבוש שלו הוא חייב להיות מוכר בחנות … כאילו רק שם מסתיימת האופנה.

 כמובן מגבר שלא מבין כלום…
לבשתי מכנסיים סקיני בצבע ירוק ומגף קצר ומישהו אמר לי שאני נראת כאילו יצאתי מסרט של "רובין הוד גברים בגטקעס" , כמובן שהמכנס היה משולב בסריג אובסייז שחור וחולצה מכופתרת כך שקצת לא הבנתי את ההשוואה, אבל נו גברים….

 טוב אז חבר שלי לא תמיד מעיר, לטובה או לרעה, על הלבוש שלי, אבל כשהוא עושה את זה- זה מוזר :)
ההערה הראשונה היא- השמלה שאת לובשת נראית כמעט טוב כמו שאת נראית ערומה.
וההערה השנייה- את נראית כמו מגדל אייפל, אבל בקטע טוב כן? :)
מעניין איזו פנינת חוכמה תהיה לו כשאני אקבל את השמלה הזאת :)

 לפני שנתיים הייתי בתקופה יפנית ונעלתי נעלי נינג'ה שיש הפרדה בין הבוהן לשאר אצבעות הרגליים. מאד התלהבתי מעצמי והן גם היו נוחות כמו גרביים. שהייתי הולכת ברחוב עיני האנשים היו בוהות כלפי מטה לרגליים שלי. בין שלל ההערות היתה אחת שגרמה לי לחשוב פעמיים על הנעליים האלה. "מה, את ברווז?"
מין הערה שהוציאה את האוויר מהבלון של המגניבות והמקוריות.

ישבתי בקרון רכבת תחתית עמוס במיוחד בניו יורק ומולי עמדה ילדה בת 6 עם אמא שלה,ענדתי שרשרת צבעונית של המותג מדוזה והילדה בהתה בי לשנייה ואז אמרה את המשפט הנ"ל,אני חושבת שגם הבן זוג שלי חושב ככה אבל פוחד להגיד.

 יוצא לי לשמוע די הרבה הערות לגבי סגנון הלבוש שלי, בעיקר כי אני אוהבת כובעים, משקפיים גדולות, צבעים ובגדי יד שנייה מיוחדים. אבל ללא ספק את ההערה הכי לא שגרתית קיבלתי דווקא כשהייתי בצבא ולבשתי מדים. באחד הסופ"שים לפני פורים נסעתי לתורנות בבסיס על מדי ב, עם נעלי צבא , נשק והכל. בדרך לאוטו עם חבר שלי גילינו שיש לנו פאנצ'ר. חבר שלי סידר את העניין ואני עמדתי לידו. לידנו עברו אבא וילדה מחופשת לנסיכה, האבא הצביע עלי ואמר לילדה "תראי הנה ילדה שהתחפשה לחיילת…" אני אמנם בחורה קטנה אבל ההערה הזאת הייתה משעשעת במיוחד