שרשרת של אור הלברכט במתנה

ספרי לנו מהו התכשיט שהכי קרוב לליבך ואולי תזכי בשרשרת סוכריות של המעצבת אור הלברכט

מאת Fashion Forward | ‏ 2 נובמבר 2012

צילום: יח"צ

שווי הפרס: 510 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו בשרשרת סוכריות של הצורפת והמעצבת אור הלברכט ל-Or Jewels. כל שעלייך לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות מהו התכשיט שהכי קרוב לליבך ומדוע. התשובה המעניינת ביותר תזכה את הכותבת בפריט.

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 4/11/12, בשעה 12:00
*בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
*את הפריטי Or Jewels ניתן להשיג בבית בנמל, האנגר 26, ת"א.

הזוכה משקפי שמש של אמפריו ארמני משבוע שעבר היא טלי, שסיפרה לנו למהמ היא הכי תגעגע מעונת הקיץ: בחורף אני הכי אתגעגע לחוף הים בסוף יום העבודה. רק אני, החול, שמיכת החוף שלי וספר טוב. לפעמים גם אבטיח מתוק או אייס קפה מעורר. זה תמיד מרגיש כמו חופשה קטנה באמצע השגרה.

השאירו תגובה לבטל

עגילים, שקיבלתי מהוריי ליום הולדת 19, בתקופה מדהימה בזמן הצבא…והיום, בכל פעם שאני שמה את העגילים אני נזכרת בתקופה היפה ומחייכת. הכי כיף להיזכר בתקופות שעושות טוב על הלב :)
מאת: אניה |‏ 6 בנובמבר 2012 | 20:07
[...] הקישור: http://fashionforward.mako.co.il/gift/40636/ Share this:TwitterFacebookLike this:LikeBe the first to like [...]
מאת: שרשרת חמש סוכריות « Or Jewels |‏ 5 בנובמבר 2012 | 00:13
זו שרשרת שעוברת במשפחה כבר 100 שנה ושמי מוטבע עליה. כל פעם שאני רואה אותה אני חושבת על השתלשלות הדורות, ועל ההמשכיות, ועל האישה הראשונה ששמי כשמה.. שאותה לא הכרתי..
מאת: לי |‏ 4 בנובמבר 2012 | 17:09
לאמא שלי יש צמיד זהב מדהים שהיא קיבלה מאמא שלה (סבתי) ליום הולדת 40
אמא שלי כבר בת 74 כמעט… המון שנים הסוגר של הצמיד היה שבור ולפני שנה בערך סוף סוף אמא שלי מצאה מישהו שתיקן את הסוג ר של הצמיד ומאז אני מתחננת לקבל את הצמיד אך אמא שלי מסרבת לתת לי אותו!!!
ליום הולדת 40 שלי שהיה ביוני השנה ביקשתי את הצמיד וגם אז אמא שלי עמדה בסרובה, היא אמנם קנתה לי צמיד זהב מדהים אך אני עדיין רוצה את הצמיד שלה. השבעתי אותה שאני מקבלת את הצמיד כירושה והודעתי לאחותי ולכל האחיניות שלי שזה הצמיד שלי!!! אז זה התכשיט שיקר לליבי ..
מאת: אסנת |‏ 4 בנובמבר 2012 | 14:36
התכשיט שהכי קרוב לליבי היא שרשרת יהלומים שקיבלתי מחמי וחמותי למסיבת האירוסין שלי ושל בנם. שרשרת זו מלווה אותי מאז והיה לי קשה להוריד אותה באופן חד פעמי ביום החתונה. שרשרת זו משדרגת כל הופעה והופכת אותה למרשימה. כל מי שרואה את השרשרת אומר שיש לו העתק אך אני תמיד יודעת שזו לא אותה שרשרת יוקרתית. מעבר לכך שיש לי משהו סנטמנטלי אליה- המתנה שקיבלתי מחמי וחמותי המדהימים.
מאת: נטע-לי |‏ 4 בנובמבר 2012 | 10:38
עגילי פנינה שקיבלתי לאירוסין מחמותי, אהבתי אותן ממבט ראשון, הם עדינות ונותנות ברק לכל בגד שאלבש, אני לפחות פעם בשבוע עונדת אותן ותמיד מחמיא לי לפנים למראה אצילי ואלגנטי.
מאת: שושי |‏ 4 בנובמבר 2012 | 10:18
התכשיט היקר ביותר לליבי שנמצא ברשותי הוא שרשרת זהובה עם יהלום במרכזה בצורת פרפר.
כשהוריי רק עלו לארץ והכירו, המשפחות היו עניות ולא היה כסף לקנות דברים, בטח שלא טבעת להצעת נישואין.
אז אבא שלי החליט ללכת על משהו מקורי יותר, והציע נישואין לאמי עם שרשרת שמסמלת אהבה.
עברו השנים והשרשרת כבר לא התאימה לאמא שלי, אך תמיד גדלתי על סיפורה. ביום הולדתי ה-16 קיבלתי מתנה נפלאה: את השרשרת!
מאז אני לא הולכת אפילו יום אחד בלעדיה.
מאת: לירון |‏ 3 בנובמבר 2012 | 21:49
השרשרת שהכי קרובה לליבי היא שרשרת של סברובסקי עם עיגול בתוך עיגול, קיבלתי אותה מאבא שלי.. והסיפור: אבא שלי היה חולה לב במשך שנים, לאחר שניסו הכל והוא היה במצב שהרופאים אמרו תבואו להפרד ממנו כי לא מוצאים לו לב, הלכתי בשבילו לרב ובקשתי ברכה, ואיכשהו.. פתאום היה לב והוא עבר השתלת לב. מאדם חולה שלא יכל לתפקד כמעט בכלום, הוא הפך לאדם פעיל, וחלק מהשיקום שלו היה ללכת לאולימפידות של מושתלי לב ריאה, את השרשרת הוא קנה לי בוישי בצרפת, באחת האולמפיידות בדיוק כשאני הייתי בחדר לידה וילדתי את ביתי השניה, הוא לא ידע.. אבל קנה לי את השרשרת מתנה… ומאז היא נמצאת רוב הזמן על צווארי, מרגישה ששומרת עלי. והכי כיף, שאבא שלי מרגיש טוב ונמצא פה איתנו לחלוק את הרגעים היפים של החיים!
מאת: רקפת |‏ 3 בנובמבר 2012 | 20:36
תכשיט שהכי קרוב ללבי הוא צמיד זהב עם חריטות לב מיוחדות קיבלתי אותו מאמי שאיבדה את אמה בגיל 8 ואני נולדתי אחרי כמעט 30 שנה באותו תאריך שהיא נפטרה ונקראתי על שמה .את הצמיד קיבלתי ביום הולדתי ה12 התכשיט זהב ראשון שלי, בהתחלה פחדתי לענוד את הצמיד כי הוא היה ענקי עליי וחששתי שיפול ויאבד לי. היום הצמיד תמיד נמצא עליי כל הזמן,אני מרגישה שהוא מחבר ביני לבין סבי זצ"ל שנתן לסבתי.כל שנייה שהוא עלי אני נזכרת בתקופה היפה והמדהימה שחוויתי עם סבי שמההכרות הקטנה השאיר רושם גדול..!הצמיד "שלנו"(סבתא,אמא,ושלי)מושך המון תשומת לב,וכל פעם שרואים אותו פשוט מתאהבים בו מחדש..!
מאת: hani |‏ 3 בנובמבר 2012 | 20:31
מאת: מזליקה חן |‏ 3 בנובמבר 2012 | 20:12
לי יש תבעת מכסף עם כיתוב מזהב שמע ישראל ואני מקווה שהוא תמיד שומע אותי מה שבטוח הוא תמיד מגן עלי זו תחושתי והיא כל הזמן על האגודל די דומנתית והיא יקרה לליבי♥
מאת: מזליקה חן |‏ 3 בנובמבר 2012 | 20:03
שבעלי, שהיה חבר שלי דאז, קנה לי בשוק בקריות..
זה היה האקט הרומנטי הראשון שהוא עשה לי אי פעם, והטבעת הזאת סימלה המון עבורי, וגם היום, שהוא לא הכי רומנטיקן, אני כל פעם ניזכרת בה ומסתכלת עליה, ויודעת שיש לו את זה…הטבעת משובצת אבנים חומות, והיא מסמלת עבורי את האיחוד שלנו..
מאת: Michal Wolf |‏ 3 בנובמבר 2012 | 19:42
בגיל שש או שבע שהלכתי בשבילי הקיבוץ שבו גדלתי פתאום מצאתי על הדשא תליון זהב בצורת לב מרשת שבתוכו פנינים. אז בכלל לא היה לי אכפת שהתליון רק צבוע זהב ושהפנינים הם מפלסטיק. הרגשתי שמצאתי אוצר ושאני הילדה הכי ברת מזל בעולם. עד היום התליון שוכב בקופסת התכשיטים שלי וגורם לי להיזכר בילדה שהייתי אז.
מאת: יעל |‏ 3 בנובמבר 2012 | 18:25
בגיל 4 חודשים הוריי החליטו לעשות לי חורים באזניים, הם קנו לי עגילים צמודים ועגולים מזהב טהור שבמרכזם יש אבן תכלת שהתאימה לעיניי הגדולות והתכולות. גרנו אז בניו יורק ועוד לא הייתי בת חצי שנה, אבל מאז ועד גיל המצוות לא החלפתי את עגילי הזהב האלה שהיו כל כך חשובים לליבי. עברנו מאז לארץ אבל הם עדיין נשארו אצלי ואני הולכת איתם רק לאירועים מיוחדים ומשוויצה בסיפור שמאחוריהם ובכך שהם אצלי כבר מעל ל20 שנה !
מאת: שירה ביכלר |‏ 3 בנובמבר 2012 | 18:00
ליום הולדתי ה-40 קיבלתי מחברתי הטובה טבעת וינטג' קטנטנה של חישוק ובקצהו לב. טבעות כאלה קיבלו בזמנו בנות מצווה, בדר"כ, עם חריטה של ראשי תיבות שם בת המצווה על הלב.
את הטבעת אני עונדת מאז על הזרת ויש בה קריצה קטנה והרבה חברות
מאת: ליאת |‏ 3 בנובמבר 2012 | 11:40
אמי איבדה את אמה בגיל 17 ואני נולדתי אחרי 12 שנה ונקראתי על שמה שרה. מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי בקופסאת תכשיטים הורודה שלי טבעת זהב עליה חרוט sara.בהתחלה פחדתי לענוד את הטבעת כי הייתה ענקית עליי וחששתי שתיפול ותאבד לי. היום אני בת 25 ועונדת אותה עליי כל הזמן, כשהיא לא עליי, אני מרגישה שמשהו חסר לי וממששת את האצבע "הערומה". בהתחלה אמי הופתעה לראות אותי עם הטבעת הזו והצטמררה. היא ספרה לי ששרה סבתא שלי קיבלה את הטבעת הזו מהחבר הראשון שלה שהיה בעל חנות תכשיטים. הטבעת הזו מושכת המון תשומת לב, וכשאני מספרת על ההיסטוריה של הטבעת הזו, אנשים ממש נדהמים.
מאת: שרי רוטמן |‏ 3 בנובמבר 2012 | 11:38
לפני 18 ארוסי הראשון נפטר בפתאומיות, בדיוק חודשיים לפני החתונה.
הכל היה מאורגן לחתונה חוץ מטבעות הנישואין.
אחרי מותו הפסקתי לתפקד, עזבתי את הלימודים ואלמלא חברים ומשפחה תומכת לא יודעת איפה הייתי היום.
ערב אחד , לקראת תאריך החתונה המתוכננת, חברים באו והוציאו אותי ליריד חוצות היוצר בירושלים. הרבה מהיריד אני לא זוכרת אבל באחד הדוכנים ראיתי טבעת מוכספת פשוטה מאוד, טבעת מאוד דומה לטבעת שהייתי מזמינה כטבעת נישואין.
היא עלתה גרושים וקניתי אותה.
ביום החתונה , קמתי ולבשתי שמלה לבנה פשוטה, שמלת יום יום אבל לבנה , ענדתי את הטבעת וכך יצאתי מהבית.
למסתכל ברחוב – שום דבר מיוחד- אני הרגשתי שלמרות הכל אני חוגגת את החתונה שלא תהיה.
השנים עברו, שיקמתי את חיי והיום יש לי טבעת נישואין שונה לחלוטין.
את הטבעת אני כבר לא עונדת אבל כמו ארוסי הראשון השמור בפינה קטנה בליבי, היא שמורה בקופסא קטנה בתיבת התכשיטים שלי.
מאת: רויטל |‏ 3 בנובמבר 2012 | 10:40
סבי עליו השלום הכין לסבתי שעבדה כתופרת תליון זהב בצורת מספריים. שנים היא ענדה את התליון ולא הסירה אותו עד שבפסח האחרון היא החליטה להעביר אותו אליי. בהחלט התכשיט הכי קרוב לליבי שגורם לי להיזכר בסבתא ובסבא.
מאת: ליאת |‏ 3 בנובמבר 2012 | 10:04
לפני 45 שנים סבא שלי שנפטר לפני 19 שנים הזמין תליון זהב בצורת מספריים לסבתי שהייתה תופרת.סבתי תמיד ענדה את התליון הזה. ביום הולדתי האחרון היא החליטה לתת לי מתנת יום הולדת מיוחדת – את התליון.כשאני עונדת אותו אני חושבת על סבתא וגם על סבא. בהחלט התכשיט האהוב עליי.
מאת: ליאת |‏ 3 בנובמבר 2012 | 09:57
התכשיט היקר לי מכל הוא תליון אמייל שמצידו האחד מצטייר מלאך מתוק ומצידו האחר כתוב, באותיות גותיות, אלוהים מגן עלייך, והכל מוקף במסגרת זהב עדינה. את התליון קיבלתי לפני עשרות שנים מאמי והיא קיבלה אותו לפני תשעים, כשנולדה, מאמא שלה. התליון הזה תלוי על שרשרת דקיקה ומלווה אותי תמיד, כקמע, עם כל צירוף של תכשיטים. מידי פעם אני נתקלת בנשים מבוגרות ממוצא אוסטרו-הונגרי שמסתכלות על התליון בערגה ומספרות לי כי פעם, בילדותן, גם להן היה תליון כזה, אבל הוא אבד להן ״במלחמה ההיא״.
מאת: ליאורה |‏ 3 בנובמבר 2012 | 09:40
סיכת דש קטנה בצורת לב משובצת יהלומים.
סבי וסבתי למדו בגרמניה בתיכון ביחד, ובגיל 16 כבר היו מאוהבים וידעו שהם רוצים להמשיך יחד עד לסוף חייהם. רצה הגורל ותוכניותיו של הצורר טרפו את הקלפים, כל אחד ומשפחתו הוא נעקרו והתפצלו וסבי וסבתי נפרדו. סבי שהיה בן למשפחת יהלומנים לא איבד את התקווה שהוא ישוב לפגוש אותה, והוא הכין לה סיכת דש קטנה מזהב משובצת יהלומים. את כל רכושם הם איבדו בשואה, אבל סבי סירב להיפרד מהאמונה שישוב ויפגוש את אהובתו ולכן סירב להיפרד מסיכת הדש הקטנה שסימלה עבורו אמונה באהבה, והוא שמר אותה בתוך הטלאי הצהוב – הוא תפר שני טלאים ביחד והצליח לשמור בפנים את הסיכה. עם תום המלחמה בדרך לא דרך הם נפגשו שוב, ולסבא לא נשאר כסף אז במקום טבעת נישואין הוא נתן לסבתא את סיכת הלב.
הסיכה הזאת נמצאת אצלי כבר שנים והיא יקרה לי מכל התכשיטים אשר עולים בשוויים משווי הסיכה. הסיכה הזאת קיבלה פנים רבות מאז שהיא אצלי – לפעמים הייתי מחברת אותה כתליון לשרשרת, לפעמים היא החזיקה קשירה של צעיף, ולפעמים היא עיטרה תיק קלאץ' קטן. לפני כשנה סיכות הדש חזרו להיות אופנתיות והסיכה היתה בשימוש יותר מאשר בשנים קודמות. למזלי השנה עם טרנד הצווארונים, אני כבר יודעת איזה טוויסט יקבלו הצווארונים שלי !
מאת: יוספה |‏ 3 בנובמבר 2012 | 09:26
סיכת דש קטנה בצורת לב משובצת יהלומים.
סבי וסבתי למדו בגרמניה בתיכון ביחד, ובגיל 16 כבר היו מאוהבים וידעו שהם רוצים להמשיך יחד עד לסוף חייהם. רצה הגורל ותוכניותיו של הצורר טרפו את הקלפים, כל אחד ומשפחתו הוא נעקרו והתפצלו וסבי וסבתי נפרדו. סבי שהיה בן למשפחת יהלומנים לא איבד את התקווה שהוא ישוב לפגוש אותה, והוא הכין לה סיכת דש קטנה מזהב משובצת יהלומים. את כל רכושם הם איבדו בשואה, אבל סבי סירב להיפרד מהאמונה שישוב ויפגוש את אהובתו ולכן סירב להיפרד מסיכת הדש הקטנה שסימלה עבורו אמונה באהבה, והוא שמר אותה בתוך הטלאי הצהוב – הוא תפר שני טלאים ביחד והצליח לשמור בפנים את הסיכה. עם תום המלחמה בדרך לא דרך הם נפגשו שוב, ולסבא לא נשאר כסף אז במקום טבעת נישואין הוא נתן לסבתא את סיכת הלב.
הסיכה הזאת נמצאת אצלי כבר שנים והיא יקרה לי מכל התכשיטים אשר עולים בשוויים משווי הסיכה. הסיכה הזאת קיבלה פנים רבות מאז שהיא אצלי – לפעמים הייתי מחברת אותה כתליון לשרשרת, לפעמים היא החזיקה קשירה של צעיף, ולפעמים היא עיטרה תיק קלאץ' קטן. לפני כשנה סיכות הדש חזרו להיות אופנתיות והסיכה היתה בשימוש יותר מאשר בשנים קודמות. למזלי השנה עם טרנד הצווארונים, אני כבר יודעת איזה טוויסט יקבלו הצווארונים שלי !
מאת: יוספה |‏ 3 בנובמבר 2012 | 09:22
התכשיט הכי יקר לליבי הוא טבעת הנישואין שלי המסמלת את האיחוד שלי עם בכיר ליבי שהוא הדבר הכי יקר וחשוב לי בעולם. הוא החצי השני שלי והטבעת נמצאת על האצבע שלי כל יום כל היום ובכל עת אני יכולה להסתכל עליה ולהיזכר ברגעים בהן היתרחשה החופה וכל פעם יש לי דמעה..או שתיים…:) כמובן שמאושר!
מאת: זייצב יקטרינה |‏ 3 בנובמבר 2012 | 00:39
זה שרשרת זהב שקיבלתי מבעלי ללידה של בני הבכור את המתנה היקרה הזאת קיבלתי אחרי טיפולים מאוד קשים שעברתי כדי להיכנס להריון ויש לי חיבור ממש חזק לשרשרת הזאת היא מסמלת לי את כל התהליך שעברתי

מאת:נועה
מאת: נועה גרימבלט |‏ 2 בנובמבר 2012 | 23:33
התכשיט שהכי קרוב לליבי היא שרשרת יהלומים שקיבלתי מחמי וחמותי למסיבת האירוסין שלי ושל בנם. שרשרת זו מלווה אותי מאז והיה לי קשה להוריד אותה באופן חד פעמי ביום החתונה. שרשרת זו משדרגת כל הופעה והופכת אותה למרשימה. כל מי שרואה את השרשרת אומר שיש לו העתק אך אני תמיד יודעת שזו לא אותה שרשרת יוקרתית. מעבר לכך שיש לי משהו סנטמנטלי אליה- המתנה שקיבלתי מחמי וחמותי המדהימים.
מאת: נטע-לי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 23:16
התכשיט -השרשרת של קותי

אני לא מרבה בקניית תכשיטים,אני אוהבת טבעות אבל אסור לי לשים (מבחינת הדת), מותר לי לענוד שרשרת ואהבתי מאד את התכשיט של קותי שמחבר בין תכשיט לאהבה למוסיקה..זה בעיניי מאד מיוחד לענוד שרשרת שתעיד על מה אתה באמת אוהב, ואני אוהבת מוסיקה אז יצא בול.תודה
מאת: אמל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 22:50
התכשיט שהכי קרוב לליבי זוהי שרשרת של אמי ז"ל שנפטרה כשהייתי בת 15 , מאז אני הולכת עם השרשרת הזו תמיד והיא לא יורדת מהצוואר שלי והכי קרובה ללב.. ככה אני מרגישה את הנוכחות שלה איתי כל הזמן, היא מלווה אותי בכל דבר שאני עושה.. מלבד זאת , השרשרת מאוד עדינה ויפה.
מאת: אוריין |‏ 2 בנובמבר 2012 | 22:43
כשהייתי בת שנה אמא לקחה אותי לחורר את האוזניים וסבתא ז"ל קנתה לי זוג עגילי זהב, עדינים ויפים, עם פרח כסוף שבמרכזו יהלום. מתישהו במהלך השנים הפכתי לטינאייג'רית פאקנקיסטית שעגילי זהב קטנים לא בדיוק היו כוס התה שלי. כשהזמן חלף והתבגרתי, גיליתי מחדש את עגילי הזהב האלה ומאז כבר כמעט שבע שנים שזה התכשיט האהוב עליי ביותר. סבתא, שנפטרה כשהייתי בת חמש השאירה לי את העגילים האלה שהיום הם חלק בלתי נפרד מהסטייל האישי
מאת: אורטל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 22:14
לסבתי מצד אמי הייתה מעין "מסורת", שכל נכדה שמגיעה לגיל 18 מקבלת שרשרת ראשונה מזהב/יהלומים, תכשיט "של גדולים". יש לי שתי אחיות שגדולות ממני, וכל אחת מהן בתורה קיבלה שרשרת. לצערי סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת 16, ולא זכתה לתת לי את המתנה. במקום זה, אמא שלי ודודה שלי קנו לי "בשמה" שרשרת זהב עם אבן מיוחדת מברזיל ויהלום קטן, כדי שגם אני אהיה חלק מהמסורת המשפחתית.
מאת: רעות |‏ 2 בנובמבר 2012 | 21:59
לפני כחמש עשרה שנה, אני נערה בת חמש עשרה, החלטתי שאני רוצה עגיל בטבור. היו בנות בודדות עם נזם באף, אבל פירסינג?! ועוד בפופיק?
מי שכבר היה לה אומץ, הוריה לא הרשו ובגיל חמש עשרה, בתקופתי, לא יכולת לנקב פירסינג בלי ההורים, אלא אם עשית אותו בעצמך, לעצמך….
לי היו מזל וחוצפה: אמא שלי, הגיע לגיל ארבעים והגשימה חלום של קעקוע קטן. קפצתי על ההזדמנות: קעקוע זה לכל החיים! פירסינג מוציאים ונסגר! אם לאמא מותר, למה לי לא?
הורי לא מצאו תשובה מנומקת, או שחששו שאנקב פירסינג בעצמי, או שנזכרו בגיל ההתבגרות שלהם וזכרו שנערה מורדת בבית זה אריה בכלוב.
מאז יש לי פירסינג בטבור, שמלווה אותי שנים ומזכיר לי נערה מרדנית אחת…
מאת: נערה עם עגיל, בפופיק... |‏ 2 בנובמבר 2012 | 21:59
התכשיט הכי קרוב לליבי זה שעון שאמא שלי קיבלה מאבא שלי ליום ההולדת שלה וזו הייתה המתנה הראשונה שנתן לה ואמא שלי העבירה לי את השעון ביום הולדתי ה12, השעון הזה מאוד יקר לי ואני מאוד אוהבת אותו!
מאת: דנה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 21:30
צמיד זהב שאימי קיבלה מאבי שנולדתי וענדה אותו כל השנים ולפני מותה היא נתנה לי את הצמיד והוא איתי וקרוב לליבי לעד.
מאת: דפנה וינטרוב |‏ 2 בנובמבר 2012 | 21:04
התכשיט הכי קרוב לליבי הוא ללא ספק טבעת זהב עם יהלומים אותה קיבלתי מהורי כמתנה לפני שהם התגרשו. זו הייתה מתנה אחרונה ומשותפת שלהם בשבילי
ומאז כבר עברו 18 שנים וטבעת זו לא יורדת מכף ידי וגם לא תרד לעולם.
טבעת זו מסמלת את השלמות שהייתה פעם במשפחה שלי…….
מאת: שרון |‏ 2 בנובמבר 2012 | 20:45
לפני כמה שנים דודה שלי מצד אימי הציעה הצעה לכל האחיות שלה (כולל אימי) ללכת לצורף וליצור טבעת שתנתן לבנות הבכורות של כל אחת מהן ואז תעבור ככה בירושה.כולן כמובן נרתמו להצעה ויצרו טבעת ייחודית ונתנו לנו הבנות ובנות דודותיי את הטבעת עם הכיתוב שחרוט בה בצדו הפנימי "מדור לדור יביע אומר". אחרי כמה חודשים אותה הדודה שהציעה את ההצעה חלתה במחלה הנוראה ונפטרה.הייחוד של הטבעת קיבל חשיבות נוספת בשבילנו ומאז אנו עונדים את הטבעת ולא מורידים אותה מהיד.אני שילדתי לפני כמה חודשים את ביתי הבכורה מתכוונת להוריש לה את הטבעת הזו ביום מן הימים.
מאת: סהר |‏ 2 בנובמבר 2012 | 20:38
לפני כשלוש שנים עצרתי ליד כספומט למשוך כסף… בזווית העין ראיתי שיש כמה דוכני מעצבים כמה מטרים ממני ונלחמתי עם עצמי לא לגשת לשם.
כנראה שהוא משך אותי לשם, הדבר המהמם הזה שקרץ לי מרחוק, אהבה ממבט ראשון ולא, זה לא גבר… זה היה שעון, שכבש והקסים אותי בשניה, שעון ברונזה מהפשוטים ביותר שעוצב ע"י מעצבת, לשעון אין רצועה רגילה ובמקום זאת נסגר ע"י שתי רצועות עור דקיקות ומקושט כולו ביהלומי חום-ברונזה בגדלים שונים מבפנים ומבחוץ. עד היום השעון כובש כל אחד ואחת שרק מסתכלים עליו ולמרות כל ההצעות שקיבלתי, לא אמכור אותו לעולם!! וכמובן, מיותר לציין שהכסף שיצא מהכספומט הלך כולו עבור השעון.. :)
מאת: מאיה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 19:47
התכשיט הקרוב ביותר לליבי הוא שעון מקושט של סבא/סבתא,
יש לסבא שלי שעון במשפחה שעובר אולי כבר 4 דורות ושרד הכל, כולל את השואה,
זה שעון מדהים שסבא שלי פשוט שכח שקיים.
אחרי שהתחתן עם סבתא שלי, לאחר שעברו דירה פתאום מצאה סבתא שלי את השעון שכבר לא עבד… סבתא שלי שתמיד היה לה חוש סטייל מדהים הלכה לתקן את השעון והחליפה את הרצועה למין רצועת גורמט מדהימה.
כיום השעון הוא שלי, וסבתא אמרה לי שהדבר שהכי חשוב לה זה שאני ישמור על השעון ויעביר אותו עוד קדימה, בשביל לשמור על המורשת שנמחקה בשואה.
מאת: אפרת |‏ 2 בנובמבר 2012 | 19:34
התכשיט הקרוב ביותר לליבי הוא שעון מקושט של סבא/סבתא,
יש לסבא שלי שעון במשפחה שעובר אולי כבר 4 דורות ושרד הכל, כולל את השואה,
זה שעון מדהים שסבא שלי פשוט שכח שקיים.
אחרי שהתחתן עם סבתא שלי, לאחר שעברו דירה פתאום מצאה סבתא שלי את השעון שכבר לא עבד… סבתא שלי שתמיד היה לה חוש סטייל מדהים הלכה לתקן את השעון והחליפה את הרצועה למין רצועת גורמט מדהימה.
כיום השעון הוא שלי, וסבתא אמרה לי שהדבר שהכי חשוב לה זה שאני ישמור על השעון ויעביר אותו עוד קדימה, בשביל לשמור על המורשת שנמחקה בשואה.
מאת: אפרת |‏ 2 בנובמבר 2012 | 19:32
התכשיט הכי יקר לליבי הוא שרשרת זהב בצורת לב שקיבלתי מסבתא שלי ז"ל. יום אחד נזכרתי בצמיד שקיבלתי מדודה שלי בילדותי ושאלתי את אמא שלי איפה הוא היא הוציאה תיבת תכשיטים וחיפשה בה ואני בינתיים הסתכלתי במלא תכשיטי זהב יפים שבחיים שלי לא ראיתי (בדיעבד התברר שאלו תכשיטים שקיבלתי מקרובי משפחה בתור ילדה קטנה ואמא שלי שמרה אותם) לפתע נתקלתי בשרשרת זהב עם תליון לב שחרוט עליו השם שלי ובצד השני של התליון חרוט שם המשפחה שלי שאלתי את אמא שלי ממי השרשרת ואיך זה שלא ידעתי עליה. אמא שלי סיפרה לי שסבתא שלי קנתה לי אותה (סבתא שלי הייתה גרה נורא רחוק ממני ולא הייתי רואה אותה הרבה)שמתי את השרשרת בתיבת התכשיטים שלי והמשכתי בחיי. כעבור 3 שנים סבתא שלי היקרה נפטרה, שחזרתי מהלוויה ענדתי את השרשרת ומאז לא הורדתי אותה. היא קרובה לליבי ותמיד מזכירה לי את סבתא. עד היום מלא נשים מחמיאות לי על השרשרת ושואלות מאיפה היא.
מאת: דנה ל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 19:07
התכשיט הכי קרוב לליבי הוא טבעת זהב עם אבן אודם שסבתי האהובה הסירה מאצבעה על ערש דווי ואמרה: זה שלך.
הטבעת מלווה אותי מאז, כ10 שנים, לעולם אינני מסירה אותה. היא החיבור שלי לסבתי.
ופעם אחת כשנשמטה מאצבעי ולא ידעתי היכן היא לכמה דקות, הרגשתי שהאחיזה שלי בעולם הזה נשמטה גם.
מאת: ריקי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 19:06
התכשיט הכי יקר לליבי הוא שרשרת הזהב שקיבלתי מסבתא שלי. יום אחד נזכרתי בצמיד שקיבלתי בילדותי מדודה שלי ושאלתי את אמא שלי איפה הוא והיא פתחה תיבת תכשיטים וחיפשה אותו שם אני התחלתי להסתכל במלא תכשיטים יפים שבחיים שלי לא ראיתי (בדיעבד כולם היו תכשיטי זהב שלי שקיבלתי בתור ילדה קטנה ואמא שלי שמרה אותם) ולפתע נתקלתי בשרשרת זהב עם תליון לב שעליו חרוט השם שלי ובצד השני של התליון שם המשפחה שלי. שאלתי את אמא שלי מאיפה היא ואיך אני לא יודעת עליה והיא סיפרה לי שסבתא שלי קנתה לי אותה (סבתא שלי ז"ל הייתה גרה נורא רחוק ממני ולא הייתי רואה אותה הרבה) שמתי את השרשרת בתיבת התכשיטים שלי והמשכתי בחיי כרגיל עברו 3 שנים וסבתא שלי נפטרה שחזרתי מההלוויה שמתי עליי את השרשרת ומאז לא הורדתי. היא תמיד מזכירה לי אותה והיא קרובה לליבי. עד היום אנשים מחמיאים לי על השרשרת ושואלים אותי מאיפה היא.
מאת: דנה ל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 18:58
כשהייתי קטנה, בערך בת 10, היה לאחותי תיק שחור קטן עם רוכסנים, וידיות הרוכסנים היו בצורה של שמש קטנה. ידית אחת נפלה וביקשתי מאבא שלי שיעשה לי ממנה שרשרת. מכיוון שהיה מדובר בחומר שאי אפשר לרתך ובצורה שקשה להדביק, אבא שלי לא הצליח לעשות לי שרשרת. כמה ימים לאחר מכן אבא שלי חזר מהעבודה עם שקית קטנה שבתוכה שרשרת עם שמש. זו הייתה המתנה הראשונה שאבא שלי אי פעם נתן לי (אמא תמיד הייתה אחראית על הדברים האלה..). וגם היום השרשרת עדיין מככבת בקופסת התכשיטים שלי.
מאת: MoranSha |‏ 2 בנובמבר 2012 | 18:49
שרשרת של סבתי הבן אדם שהכי היה קרוב אליי בעולם , היא טיפלה בי מאז שנולדתי עד גיל 3 וכשהייתי בת 3 נפטרה עד היום אני זוכרת את המגע שלה וקולה ואת טוב ליבה . היא הייתה שומרת עליי וקונה לי מלא בגדים וסורגת לי מלא סוודרים מדהימים ! השנה בראש השנה סוף סוף הביאו לנו את התכשיטים שלה וחילקו בניהם קיבלתי שרשרת מהממת בזהב עם סוגר גדול וינטג שהיום בימינו עולה מלא כסף היא בעיקרון שרשרת גורמט קצרה ועבה דודה שלי שבעלת חנות תכשיטים אמרה שהיום היא מוכרת שרשרת כזאתי בחנות ושהדגם שלי זה וינטג נדיר ביותר ! אני לא מורידה אותה וככה אני מרגישה שהיא שומרת עליי למרות שהיא כבר לא איתי .. :\
מאת: הילה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:32
לבת המצווה שלי קיבלתי מסבתי וסבי ז"ל צמיד על מלא תליונים, יש אחד בצורת פרסה למזל, אחד בצורת לב שעליו חרוט שמם של סבתי וסבי ז"ל (שם בכל צד)אחד בצורת עיגול שבכל צד יש חריטות וכאשר מסובבים אותו מהר מופיעות המילים " I love you" אחד בצורת כלב בגלל שקצת לפני בת המצווה שלי נפטרה כלבתי האהובה, אחד בצורת דולפין היות וזאת אחת החיות האהובות עלי ביותר ועוד כמה, לצערי לפני 10 שנים אחותי הקטנה נפטרה ואז הוספתי עוד תליון אן שמה של אחותי, שסבתי נפטרה חצי שנה אחרי, שמתי בקבר שלה את הצמיד כי כפי שהיא תמיד הייתה שם בשבילי אפילו בשנים שחייתי בחו"ל הרגשתי שחלק ממני הלך איתה והחלטתי שאת הצמיד הזה אני שולחת איתה כדי שתמיד נהיה ביחד, אני חולמת עליה עונדת את הצמיד שלי וליבי מתמלא אור
מאת: ghb, |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:26
התכשיט שהכי קרוב ללבי הוא טבעת זהב שמורכבת משלושה חישורים משולבים זה בזה. סבתא שלי ז"ל שנפטרה מסרטןנתנה אותה לאמי ואמי נתנה אותה לי. אני בקושי הולכת איתה כי אני חוששת לאבד אותה אבל יום אחד אתן אותה לבתי.
מאת: רעות |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:19
כחודשיים לפני שהתחתנתי, הוריי הלכו לדרום תל אביב לקנות מספר דברים לחינה, שכללו בין היתר סיכות לשיעור וצמיד אבנים.
כשחזרו אבא שלי הוציא מאחת השקיות שרשרת עם השם שלי, בה שזורים אבנים.
השרשרת פשוטה ומאוד חמודה. מזכירה את השרשראות שילדים קונים עם השם שלהם.
מאוד התרגשתי לקבל אותה, וכל פעם שאני רואה אותה אני זוכרת שאני תמיד אהיה הילדה הגדולה של אבא שעזבה את הקן….
מאת: אתי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:17
התכשיט הכי קרוב ללבי היא טבעת זהב שמורכבת משלושה חישוקים משולבים זה בזה, סבתא שלי ז"ל שנפטרה מסרטן נתנה אותה לאמי ואמי נתנה אותה לי. אני בקושי הולכת איתה כי אני חוששת לאבד אותה, ואני יודעת שיום אחד אתן אותה לבתי.
מאת: רעות |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:16
התכשיט שהכי קרוב ללבי הוא שרשרת זהב עם תליון לב משובץ שקבילתי מאבא שלי בגיל 3-4. מאז אבי נפטר, אבל השרשרת הזו מלווה אותי יום יום כבר 20 שנה. גם אם אני עונדת שרשראות אחרות, את השרשרת הזו אני עונדת הכי הרבה, ובתקופת בחינות אני לא מוותרת עליה בעד שום שרשרת שבעולם.
מאת: שרון |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:13
התכשיט שהכי קרוב לליבי הוא
זוג צמידים מזהב שקיבלתי מסבתי לאחר מות סבי.
לסבי היה חלום להכין לי זוג צמידים מזהב ועל כן הוא חסך כסף
תקופה לא מעטה אבל לצערו הוא חולה והיה משותק ולפני שהוא איבד את
כושר הדיבור שלו גם הוא השביע את סבתי שתחיי שאם יקרה לו משהו הוא
מבקש ממנה שתבטיח לו שהיא תקנה לי את הצמידים שהוא חלם להביא לי אותן
בשבעה של סבי סבתי סיפרה על כך שזאת הייתה הבקשה האחרונה של סבי ובאמת לצערי סבי נפטר לפני 7 שנים לאחר השלושים סבתי קנתה לי זוג צמידים ובקשה ממני לא להסיר אותן מהיד ובאמת מי אותו היום אני לא מסירה אותן מהיד ואני מאמינה גם שאני נמצאת בצרה בזכות הצמידים סבי שומר עלי ודואג לי.
מאת: לילך |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:10
סבתא רבא שלי קבלה שעון זהב מכני (כן כן כזה שכדי שהוא יפעל צריך לסובב את השפיץ שלו כל יום) מאמא שלה ליום הולדת 18.זה שעון שהוא כולו זהב טהור חוץ מהחלקים הפנימיים, לפי הערכות שלנו הוא משנות ה30 בערך,מאוד עדין ואלגנטי בעיצוב שלו.

כשאמא שלי הגיעה לגיל 18, סבתא רבא נתנה לה את השעון הזה מתנה בגלל שאמא בדיוק התחילה לימודים אקדמאיים והשנה אני התחלתי את הלימודים האקדמיים שלי (אמנם לא בגיל 18 אבל בכל זאת) ואמא העבירה לי את השעון הזה שעדיין עובד!אני מאוהבת בשעון הזה אפילו שלא תמיד אני זוכרת לסובב את השפיץ ואז יוצא שרוב הזמן הוא מראה את השעה הלא נכונה-אבל אני בכל זאת לא מוכנה לוותר עליו!
מאת: אנסטסיה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 17:09
השרשרת הכי קרובה לליבי היא השרשרת זהב עם תליון של דולר והיא ממרוקו , היא מיוחדת מכיוון שהיא של דודתי (שלא הכרתי ) אחות של אבא שלי, היא נפטרה ממחלה שהיתה בת 23 , (אני כבר בת 35 ) כך שהשרשת הזו קיימת כבר למעלה מ- 40 שנה!
מה שבאמת מיוחד בסיפור הזה הוא שאני קיבלתי את כל התכשיטים של דודתי מכיוון שאני קרויה על שמה , את השרשרת אני מורידה רק שאני יוצאת לאירוע ועונדת שרשרת מגושמת שמתאימה לשמלת ערב… אחרת אין סיבה אחרת שהיא תרד מצווארי!
מאת: פלורי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 16:03
את התכשיט היקר ביותר לליבי קיבלתי בגיל 14 הוא תכשיט פשוט אפילו לא מזהב אלא מגולדפילד, לא עלה יותר מ200 ש"ח ולא נקנה במקום מיוחד במינו- אלא באשקלון. (סליחה מראש לכל האשקלונים). אבל הוא נקנה ע"י אנשים מיוחדים במינם- סבא וסבתא שלי- שלצערי גרים בין מטחי קסאמים וטילים אי שם בדרום… יום יום כל יום, כל שעות היממה למעט בלילה אני עונדת את השרשרת- מזה כבר שלוש שנים, כאשר אני עונדת אותה אני מרגישה מגוננת וקרובה יותר אליהם- מפני הקאסמים הטילים ובעצם מהכל- סבא וסבתא תודה על כך שאתם איתי בכל דבר אתם התכשיט האמיתי!
מאת: דקל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:56
ביומלדתי ה-16 דודה שלי ז"ל הביאה לי שרשרת זהב עם תיליון של מגן דוד( מזהב ויהלומים) במתנה, בהתחלה לא ענדתי את השרשרת.. חודשיים אחרי שנתנה לי את השרשרת דודה שלי נפטרה, זה היה בלילה וברגע ששמעתי הדבר הראשון שעשיתי ממש כמו אינסטינקט היה פשוט ללכת לשידה ולענוד את השרשרת שקיבלתי ממנה, החזקתי את התליון כ"כ חזק וקרוב ללב ובכיתי. ענדתי אותה בערך שנה וחצי- היא לא ירדה לי מהצוואר (לא בבריכה/ בשינה/ באירועים בשום מצב..) מאז עבר הרבה זמן השרשרת ירדה ושרשראות אחרות תפסו את מקומה.. מדי פעם אני עונדת אותה זה נותן לי תחושה טובה כאילו היא עדיין נמצאת איתי ושומרת עלי..
שבת שלום:)
מאת: אוראל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:51
שרשרת זהב שסבא שלי זכרונו לברכה נתן לי. זה שרשרת עם סימן של המזל קשת שזה המזל שלי ושלו. סבא שלי נפטר כשהייתי קטנה והזכרונות שיש לי ממנו מעטים מאוד אז השרשרת הזו זה משהו שמזכיר לי אותו תמיד וגורם לי להרגיש קרובה אליו יותר.
מאת: רויטל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:33
שעון שקניתי בחנות יד שניה בלונדון. השעון מתאים להכל- גם ליום יום וגם לערב! מצד אחד הוא שיקי ואופנתי ומצד שני הוא וינטג'. אין מישהי שלא מחמיאה לי עליו! ועם המחמאות הרבות גדלה גם האהבה והערך אליו.
מאת: לידור |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:32
כשנולדתי ב7.11, סבתי קנתה לי ארבעה צמידי זהב קטנים ועדינים עם חריטה עדינה ומסולסלת.. תמיד אהבתי את הצמידים ואת הרשרוש הנעים שהם משמיעים. כשגדלתי, קיבלתי צמידים ומעט יותר גדולים.. לצערי איבדתי לאחרונה שלושה מהצמידים ונשאר לי רק 1 ולכן הוא יקר לליבי. הייתי שמחה לקבל את השרשרת המהממת מתנה ליומולדת הבא (שיחול ביום רביעי !! )
מאת: נטלי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:19
לפני שנתיים בדיוק אבי היקר נכנס לבית חולים לעשות בדיקות. גילו לו את המחלה הארורה. לפני שהוא נכנס הוא ביקש ממני לשמור לו על השעון והצמיד זהב שלו. אני שמתי את הצמיד על היד שלי ואת השעון בתיק. כשהוא יצא הוא אמר לי שהצמיד ממש יפה עלי אבל שאני אלך להקטין אותו. צחקתי באותו הרגע כמובן מפני שהוא בסך הכל נכנס לעשות בדיקות ואפילו לא התחיל את הטיפולים שהיה אמור לעשות. אחרי שבוע וחצי בדיוק הוא נפטר. באופ פתאומי ומסעיר. אחרי כחודש הלכתי להקטין(מוזר שהוא אמר את זה אז)את הצמיד ומאז הוא עלי..כך אני מרגישה קרובה אליו וגאה לענוד את הצמיד הזה. אני חולה על תכשיטים עם נוכחות וגרנדויזים. כזה הוא הצמיד וכזה היה אבא שלי ז"ל. בעל נוכחות וענק מהחיים!
מאת: איילת |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:15
התכשיטים שהכי קרובים לליבי הם שניים , אחד מכל סבא וסבתא (מצד אמא ואבא) את השרשרת מכסף קיבלתי מסבתא וסבא מצד אמא שחיים בהונגריה והיא עוברת בדורות כבר דיי הרבה זמן , היא וינטג' אבל בכל זאת מתאימה לכל דבר – יש על התליון ציור עדין באמייל של פרחים כחולים . השרשרת השנייה היא מזהב עם תליון בצורת לב שבצד אחד כתוב השם שלי ובצד השני השמות של סבא וסבתא .
מאת: מיקה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:12
בכל שנה הייתה סבתא שלי, זכרונה לברכה, נוסעת לעין-גדי כדי לרחוץ במעיינות החמים ולהקל על כאבי הברכיים שלה. כשהייתי בת שמונה היא חזרה מעין-גדי עם מתנה בשבילי, טבעת כסף פשוטה עם אבן עין-גדי אדומה קטנה.
מאז הטבעת הזו על אצבעי. עם השנים נפלה האבן ונשחק הסימן שהשאירה על הטבעת. עם השנים הלך והתרחב הפתח בקצותיה של הטבעת. התחתנתי, קיבלתי טבעות יפות ויקרות ממנה, אבל היא עדיין על אצבעי וככל שהדבר יהייה תלוי בי כך תישאר תמיד
מאת: dalit |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:10
התכשיט הכי קרוב לליבי זה תליון "חי" שסבתי נתנה לי לבת מצווה, היא קיבלה אותו מאחיה שקנה לה את זה מתנה כשהייתה ילדה, הוא קנה את זה בהזמנה אישית לאחר שהחליט איך הוא רוצה שזה יראה. התליון עשוי זהב צהוב החיי עשוי מהמון חוטים דקים. תליון מאוד יפה ומיוחד בעל ערך רב עבורי.
אח של סבתה שלי נפטר מסרטן כשהייתי תינוקת היא מאז שנתן לה אותו לא הורידה אותו ובבת מצווה שלי אמרה לי שאני כל כך יקרה לי ושהיא רוצה שזה יהיה אצלי, היא הורידה אותו וענדה לי אותו.
בכיתי מהתרגשות ואני שומרת על זה הכי טוב שיכולה.
מאת: ליז ב.ח |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:09
סבתא שלי הייתה חולת סרטן ולפני שהיא מתה היא אמרה לי שהיא מעניקה לי את כל התכשיטים שלה
דודה שלי גנבה את התכשיטים מביתה של סבתי כולל את התליון המדהים שסבתא שלי אמרה לי שהיא קיבלה מסבתא שלה ושמרה אותו בשבילי! כמו שאר התכשיטים מאז חלמתי עליו וידעתי שהוא צריך להיות שלי כי כך סבתא אמרה!
הלכתי ולקחתי אותו הוא עשוי מזהב וכסף ובתוכו תמונות של אמא שלי ושלי ושלה!
פניתי לבית משפט וקיבלתי את כל התכשיטים ומאותו הרגע לא הסרתי אותם מצאוורי!
והדודה נהרגה בתאונה שבוע לאחר מכן-אלוהים רואה הכול וזה היה העונש שלה
מאת: טל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 15:01
לפני חודש בדיוק נפטרה במפתיע הסבתא היקרה שלי, היפה והיקרה באדם, המלכה האם! לפני כעשר שנים כשחגגתי את יום הולדתי ה- 18 סבתא שלי קראה לי לשיחה והודיעה לי באופן חגיגי שליום ההולדת הזה היא לא תתן לי במתנה כסף כמו בכל שנה אלא עגילי יהלומים כי "יהלומים הם לנצח" וגם אם בעתיד לא אוהב את העגילים תמיד אוכל לשבץ את היהלומים בשרשרת, צמיד או טבעת, כך שסבתא תהייה איתי תמיד…
מאז שקיבלתי את העגילים זה התכשיט שאני הכי גאה בו, מספרת לאנשים בכל הזדמנות את הסיפור שמאחורי עגילי הסוליטר הקלאסיים שעל התנוכים שלי כבר 10 שנים רצופות. ועכשיו כשסבתו'ש כבר לא איתי יש הרבה נחמה במזכרת שהיה לה כל כך חשוב להשאיר לי…
מאת: שרון |‏ 2 בנובמבר 2012 | 14:56
אנחנו 4 בנות ובן אחד, במשך החיים אמא שלי נתנה מתכשיטיה היקרים, הנוסטלגים שהגיעה איתם מלוב, המיוחדים שעולים הרבה כסף היום, מתנה לאחיותי, אחת קיבלה לדייט הראשון ואחת לחינה,ואחרי מותה הפתאומי,אני ואחותי השניה,נשארנו בחוסר ידע מה יהיה.

תמיד אמרו לי כשהתחתו אקבל אחד מהצמידים ליום הנישואין, אבל אני ידעתי שנישואין יקח זמן, וכל הזמן ניסתי לשכנע את אבי שיפתח את הקופסא ויוציא משם את הצמיד המיוחל, לקח הרבה הרבה זמן כדי שהדבר יקרה, אבל ליום ההולדת שלי לפני 4 שנים קיבלתי את הצמיד,זהב 24 קרט, כזה כמו של פעם, אבל ללא ספק של אמא שלי היקרה, הירושה שלה על היד שלי ובכל יום אני שמחה על ההחלטה לקבל אותו עכשיו ולא לחכות לניסים :)

חגית
מאת: חגית |‏ 2 בנובמבר 2012 | 14:51
עליתי לארץ מבריה"מ לפני 22 שנה.
לקראת העזיבה רכשה אמי תכשיטים מיוחדים עבודת יד – בכלל לא יקרים, אבל בהחלט מזכרת לחיים שלמים שעמדנו לעזוב.
במכס הרוסי, לקראת העלייה למטוס, לא אפשרו לנו לקחת את התכשיטים בגלל שהיו עבודת יד.
תליון אחד בצורת לב נשאר על צווארי ואיתו עליתי למטוס .
התליון איתי עד היום, מזכיר לי אותו לילה מוסקבאי אחרון בבריה"מ וחיים שלמים שהפכו לזיכרון רחוק.
מאת: ג'ני |‏ 2 בנובמבר 2012 | 14:45
התכשיט הכי קרוב לליבי הוא תליון זהב עגול עם חורים שיוצרים סמיילי עוצם עיניים. את התליון קיבלה אמי מסבי ז"ל כשהייתה בת 17 והעבירה לי עם גיוסי לצבא. הסמיילי בתליון נראה כל כך שלו ורגוע ומשרה עלי שלווה ובנוסף, כמנהג תכשיטי הוינטג' הוא מאד ייחודי.
מאת: צליל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 14:34
כשנולדתי, לפני 26 שנים, קיבלתי מתנה מסבתא שלי- צמיד זהב, שבצידו האחד חרוט השם שלי, ובצידו השני "אוהבת מאוד, סבתא". אני אמנם לא מסתובבת עם הצמיד הזה כל הזמן (מהפחד שיאבד או יהרס), אך זה בהחלט התכשיט הקרוב אלי ביותר.
מאת: תהילה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 14:08
התכשיט שהכי קרוב לליבי הוא שרשרת זהב עם תליון בצורת לב..
שצד אחד של הלב בצבע כחול והשני אדום.
כחול ואדום , מסמן צבעים נגד עין הרע.
קיבלתי אותה מאמא שלי , שקיבלה אותה כמתנה הראשונה מאבא שלי כאשר הם היו חברים, (לפני 27 שנים).
אמא שלי נתנה לי אותה בבת המצווה, ומאז היא לא ירדה ממני פעם אחת,
בתקווה להעביר אותה לדורות הבאים :)
מאת: הילה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 13:27
התכשיט שהכי קרוב לליבי הוא תליון של שרשרת שדוד שלי ששוהה בחו"ל קנה לי ליום הולדת כשהיית קטנה. תליון בצורת לב עם ציור של תינוק. כשהייתי קטנה תמיד הייתי שמה את השרשרת וכמובן עד היום היא שמורה אבל אני לא שמה אותה אבל מאמינה שהיא עושה מזל ומזכירה לי אותו.:)
מאת: עינב |‏ 2 בנובמבר 2012 | 12:57
סבתי היקרה, עליה השלום, יצאה מחיי לפני כשנה.
את ההודעה המרה קיבלתי לאחר מבחן סיום הקורס בתקשורת המונים.
כשחזרתי לבית, לאחר כמה ימים שהתכנית שהשתתפתי בה תמה, חיכו לי זוג עגילי זהב עם שלוש אבנים. לא פגשתי בסבתי כחצי שנה והצטערתי על כך מאוד שגורלי לא האיר לי פנים בכדי שאוכל לבקרה בימיה האחרונים. העגילים האלו מזכירים לי נשכחות, ימים טובים שחלפו ולקחו איתם אישה טובה, ערכית. אין יפה מתכשיט משמעותי בעל ערך סנטימנטלי רב. אני מקווה להעביר לבנותיי את עגילים אלו ולספר להם על סבתי הנהדרת.
מאת: cheli |‏ 2 בנובמבר 2012 | 12:39
סבתי היקרה, עליה השלום, יצאה מחיי לפני כשנה.
את ההודעה המרה קיבלתי לאחר מבחן סיום הקורס בתקשורת המונים.
כשחזרתי לבית, לאחר כמה ימים שהתכנית שהשתתפתי בה תמה, חיכו לי זוג עגילי זהב עם שלוש אבנים. לא פגשתי בסבתי כחצי שנה והצטערתי על כך מאוד שגורלי לא האיר לי פנים בכדי שאוכל לבקרה בימיה האחרונים. העגילים האלו מזכירים לי נשכחות, ימים טובים שחלפו ולקחו איתם אישה טובה, ערכית. אין יפה מתכשיט משמעותי בעל ערך סנטימנטלי רב. אני מקווה להעביר לבנותיי את עגילים אלו ולספר להם על סבתי הנהדרת.
מאת: חלי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 12:37
אני לא מרבה בקניית תכשיטים,אני אוהבת טבעות אבל אסור לי לשים (מבחינת הדת), מותר לי לענוד שרשרת ואהבתי מאד את התכשיט של קותי שמחבר בין תכשיט לאהבה למוסיקה..זה בעיניי מאד מיוחד לענוד שרשרת שתעיד על מה אתה באמת אוהב, ואני אוהבת מוסיקה אז יצא בול.תודה
מאת: אמל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 12:34
מאת: אמל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 12:30
מדובר בשרשרת שאבא שלי קנה לאמא שלי ביום שבו נולדתי. מדובר בשרשרת זהב עם תליון מאוד מיוחד (בעצם מדובר בתליון כפול) של החברה למדליות. ובטח שהגיעה לאמא שלי מדליה- לאחר לידה מאוד קשה וארוכה (13 שעות!!) שבסופה הגחתי אני לאויר העולם. :)
בשנים האחרונות, אחרי שהחלפתי אינספור שרשראות, אמא שלי החליטה שהגיע הזמן להעביר אליי את השרשרת ומאז היא לא יורדת לי מהצוואר. מיותר לציין שהשרשרת, כמו כל פריטי הוינטאג', עדיין אופנתית ביותר!!
מאת: לירז |‏ 2 בנובמבר 2012 | 12:29
שרשרת שסבתא שלי נתנה לי. השרשרת עשויה מעיגולי שנהב (שהיום אסור לעשות ממנו תכשיטים) והתיליון שלה עשוי גם כן משנהב והוא בצורת ורד פתוח. קיבלתי אותה לפני כתשע שנים ולא ענדתי אותה כי היא לא התאימה לשום דבר אבל שמרתי עליה כי היא מיוחדת. היום, כשכל ביגוד הוינטג' והתחרה חזרו לרחובות, וגם אחרי שכבר גדלתי, השרשרת לא נראית כל כך חסרת תועלת.
ובכל זאת….היא מסבתא :)
מאת: ליאור |‏ 2 בנובמבר 2012 | 11:51
התכשיט שהכי קרוב לליבי הוא ללא ספק טבעת הנישואין שלי. תמיד ידעתי שבכול טירוף ההכנות לקראת החתונה שלנו יש דבר אחד שלא אתפשר עליו ואבחר אותו בנחת ועם הרבה מחשבה. אחרי חיפושים רבים בחנויות המוכרות החלטתי שהדגמים המוצעים, יפים ככל שהיו, פשוט לא מדברים אליי ואני רוצה להיות מעורבת בתהליך ההכנה יחד עם מעצב/ת שאליו/ה אתחבר. התוצאה היא שלוש טבעות זהב דקיקות שכל אחת מהן מסמלת מעגל חיים שונה. הטבעת הראשונה מסמלת את החיבור שלי עם משפחתי הקרובה. הטבעת השניה מסמלת את הקשר שלי עם עצמי והטבעת השלישית איתה התקדשתי מסמלת את הקשר והחיבור ביני לבין בעלי. ככה, כשאני מסתכלת על האצבע אני תמיד זוכרת את האנשים הקרובים אליי ואת החיבור שלי אליהם.
מאת: יעל גורן |‏ 2 בנובמבר 2012 | 11:50
סבתי שתחיה היתה המטפלת שלי. ומאז ועד היום עיני היו נשואות אליה. אל השמלה המגף התואם התסרוקת הגבוהה שמתסיימת בגולגול עגול ומושלם. אך תמיד כשהייתי מתבוננות בה היו העיניים שלי נעצרות בפרק היד הימנית שלה. ארבעה צמידים בזהב אדמדם עם חריטות עדינות היו קורצים לי הנקישות שלהם כאשר היתה עובדת במטבח היו אז ועדיין אחת הסימפוניות הנעימות ששמעתי בחיי.
כשגדלתי הייתי מבקשת ממנה שתשאיל לי את הצמידים לאירוע היתה אומרת: אני משאילה לך אבל את מחזירה. לפניי שלושה חודשים ילדתי את בתי הבכורה וכשסבתא באה לבקר אותי בבית החולים היא הביאה איתה קופסא בתוך הקופסא היתה הפתעה ארבעה צמידים מזהב אדום וחריטה עדינה.
מאת: מיה ארבטר |‏ 2 בנובמבר 2012 | 11:24
התכשיט הקרוב ביותר לליבי הוא טבעת האירוסין שלי. מדובר בטבעת מזהב לבן עם יהלום סוליטר, שעיצב מעצב לפי בקשות של בעלי ואמא שלו, שלצערי נפטרה מאז. אמו של בעלי היתה בעלת חוש אופנה משובח וייחודי, והטבעת שעוצבה בהשראתה אהובה עליי מאד. כשאני עונדת אותה מדי בוקר היא מזכירה לי גם את אהבתו של בעלי וגם את זיכרונה היקר. לפעמים אני אפילו מרגישה שהיא שומרת עליי באמצעות הטבעת…
מאת: עדי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 11:16
שלום אני אמה והתכשיט אשר יקר לליבי הוא שרשרת מהאהבה הראשונה שלי.
בתחילת כיתה ה' הגיע לכיתתי ילד חדש מארצות הברית
בהתחלה התנהגנו אחד כלפי השני כמו שילדים מתנהגים אך במשך הזמן התאהבנו.
היינו חברים למשך תקופה קצרה יחסית – כיתה ה' בכל זאת (; כיום הוא כבר לא חי בישראל , הוא חזר בסוף כיתה ו' לארצות הברית
במהלך הזמן בו היינו חברים הוא הביא לי שרשרת שהכין בעצמו
השרשרת הזו מאוד פשוטה – חוט שקוף ועליו חרוזים קטנים בצבע תכלת. כל פעם שאני רואה אותה כשאני מחפשת איזה תכשיט נחמד לענוד אני נזכרת בתקופה המהממת הזו שהיינו יחד . למרות הפשטות שבה אני אוהבת אותה בכל ליבי כיוון שאני יודעת שהוא ישב והשכיל חרוז אחר חרוז במיוחד בשבילי!
מאת: אמה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 10:37
כאשר הייתי בת 11 וחצי אימי נפטרה, ובגיל 16 האבא החורג שלי הביא לי חלק מהתכשיטים שלה, ושמה מצאתי טבעת פשוטה מזהב לבן טבעת כל כך פשוטה שזה מוזר בלי אבנים ובלי, קישוטים ופשוט התאהבתי בטבעת הזו. ומאותו היום אני עונדת את הטבעת הזו כול הזמן ומרגישה שאמא שלי איתי
מאת: ליה |‏ 2 בנובמבר 2012 | 10:14
פעם מצאתי אצל אמא שלי שרשרת חוליות עדינה ודקה מאוד מזהב, שנופלת על עצמות הבריח וממסגרת את הצוואר בלי לגלוש לחזה, אם תרצו גורמט פולני. שאלתי אותה מאיפה היא והיא אמרה שהיא של אמא שלה, אבל אני יכולה לקחת אותה. לקחתי. מדהים איזה אימפקט תכשיט מעודן ומינימליסטי יכול לעשות, וכמה תגובות שרשרת שהיא על פניו פשוטה יכולה לעורר. כשתכשיט צנוע ולא פלאשי עושה כזה הבדל במראה ומקבל כל כך הרבה מחמאות, את יודעת שנפלת נכון.
מאת: אביב |‏ 2 בנובמבר 2012 | 10:12
השרשרת זהב שלי שקיבלתי אותה לפני שנה וחצי ליום הולדת 23 מחברות שלי, זאת השרשרת זהב הראשונה שלי ומקווה שלא האחרונה ומאז לא הורדתי אותה חוץ פעם אחת שהייתי מאושפזת בבית חולים.
מאת: אורטל |‏ 2 בנובמבר 2012 | 10:12
השרשרת שקיבלתי לפני שנה וחצי ליום הולדת 23 מחברות שלי, זאת השרשרת זהב הראשונה שלי ומקווה שלא האחרונה והפעם היחידה שהורדתי אותה מאז זה היה כשהייתי מאושפזת בבית חולים.
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 2 בנובמבר 2012 | 10:10
ביום החתונה של אימי היא קיבלה מסבתא של אבא שלי צמיד זהב ובצידו הפנימי היה חרוט "מסבתא לאה" הצמיד היה חלק בלתי נפרד מאמא שלי, היא ענדה אותו תמיד!
אחרי 15 שנה של נישואים הורי החליטו להתגרש, אמא המשיכה לענוד את הצמיד למשך כמה שנים ואז היא החליטה להעביר אותו אלי, היא הרגישה שהתכשיטים שקיבלה מהמשפחה של אבא חוסמים אותה מלהמשיך הלאה,
היא נתנה לי את הצמיד ואמרה לי שאת הצמיד היא קיבלה ביום חתונתה ואולי הצמיד יהיה סגולה בשבילי להתחתן.. באותה תקופה נפרדתי מהבן זוג שלי והייתי בדיכאון ושבורת לב ולא התייחסתי, לקחתי את הצמיד וענדתי אותו, באותו שבוע אני ובן זוגי חזרנו והיום אנחנו נשואים באושר רב:) אז אולי זה סתם סיפור, צירוף מקרים, מיסטיקה בגרוש… אבל אני אוהבת אותו:) והצמיד לא יורד לי מהיד…
מאת: הודיה פ |‏ 2 בנובמבר 2012 | 10:07
שרשרת הנושאת את שמי שאמא שלי הביאה לי לכבוד הבת-מצווה. השם משובץ בשלושה יהלומים שנלקחו משרשרת אחרת מימי הנעורים של אמי. אפילו שעברו יותר מ-8 שנים מאז, השרשרת לעולם לא ירדה מצאוורי.
מאת: נוי |‏ 2 בנובמבר 2012 | 09:32