מארז תכשיטים של שלומית אופיר במתנה

 התכשיט היקר ביותר לליבי היא שרשרת זהב שקיבלתי מסבתי ביום שנולדתי תליון השרשרת הוא בצורת לב ועל הלב חרוט השם שלי "יער" באותיות תנ"כיות.שרשרת זו איתי במהלך כל שנות חיי, היא נותנת לי מזל וכוח, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהורדתי אותה, לא במקלחת לא בים ולא בשביל שום שרשרת אחרת. ישלי אוסף שרשראות ענק של כל המעצבים שרק אפשר לחשוב עליהם משאנל ועד וינאג'ים של טיפאני שיוצרו על ידי צ'רלס לואיס טיפאני בעצמו ועדיין השרשרת זהב הפשוטה שקיבלתי מסבתי היא כל העולם שלי, אני לא רואה שום שרשרת בעולם שתגרום לי להחליף את השרשרת הזאת..
העיצוב של השרשרת כל כך פשוט ובכל זאת כלכך יפה עד היום כל פעם שאני רואה את סבתא שלי והיא רואה שאני עונדת את השרשרת הזאת היא מחייכת והיא יודעת שכל עוד אני עונדת את השרשרת הזאת אני יהיה בסדר ואני יודעת שגם אם אני יצתרך להיפרד מסבתא שלי השרשרת הזאת תישאר איתי לעד.

 קיבלתי מאמא שלי תליון של לוחות הברית שאת התליון הזה היא קיבלה מהסבתא רבה שלה שהייתה שייכת לסבתא רבה של הסבתא רבה של אמא שלי.
רואים שהתליון הוא בן 100 שנים לפחות, הוא הוא מזהב אדום, עם חריטות – כבר לא ברור מה היה חרוט עליו,התליון קטן , יחסית כבד. רואים שהוא תכשיט עתיק מאוד. התליון עבר המון ורואים זאת עליו, הוא לא במרקם חלק מרוב שעבר בין כמה וכמה ידיים.
חוץ מזה שהתליון הוא ישן מאוד ויפה ככל שהוא מתיישן יותר, אני באפן אישי פוחדת לענוד אותו מהפחד שיפול או יילך לי לאיבוד. כיוון שיש לתליון הזה ערך גדול.
מאת:אורטל מ

לפני מספר שנים עברתי עם אמא שלי על קופסאת תכשיטים ישנים שישבה במגירה שלה הרבה זמן כאבן שאין לה הופכין. בקופסא נחה לה שרשרת זהב ארוכה עם תליון מפותח אליפטי יפהפה.
אמא שלי אמרה לי שסבתא שלי (ז"ל, על שמה נקראתי) ענדה את השרשרת תמיד אבל בעיניה של אמי היא תמיד נראתה ארוכה מדי והתליון גדול מדי. בעיניי היא הייתה מושלמת.
מאז ועד היום אני עונדת אותה כמעט כל יום, והערך הרגשי רב, מעבר ליופיה (שקוצר אינסוף מחמאות).

 כשסבתי ז"ל הייתה צעירה, היא פגשה בחור יפה תואר, לימים יקרא "סבא שלי". הוא התאהב בה ממבט ראשון ולא הרבה אחרי שהכירו הציע לה נישואין. השניים התארסו כשרוחות מלחמה כבר החלו לנשוב באירופה וסבי גויס לצבא פולין. לפני שנסע, נתן לסבתי טבעת זהב עם חותם ועליו חרוטות האותיות הראשונות של שמותיהם, ב' ו- ג', (בטי וגוסטב) בעיצוב מיוחד כך שלא יבינו שמדובר באותיות עבריות.
המלחמה החלה. לידי סבתי הגיעה שמועה שסבי נהרג בקרב. לא הרבה אחר כך, היא ומשפחתה מצאו מחסה בארון של פולני עשיר שהסתיר אותם בביתו מפני הנאצים בתמורה לתשלום. שם, בארונו, הם התגוררו כמעט ארבע שנים. כשנגמר להם הכסף, הפולני איים למסור אותם לידי הנאצים וסבתי, כמוצא אחרון, נתנה לו את טבעת הזהב, הזכרון האחרון שנותר לה מסבי. הוא לקח את הטבעת, ושבוע מאוחר יותר, הסגיר אותם לנאצים. סבתי ומשפחתה נשלחו למחנה ריכוז, אמה ואביה נשלחו למחנה השמדה ואחותה היחידה מתה במחנה הריכוז. כשהסתיימה המלחמה וסבתי עלתה ארצה, היא פגשה במעברה לוחם פרטיזן מעיר הולדתה. הם דיברו ארוכות וגילו, להפתעתה של סבתי, שסבי בחיים. ונמצא בארץ. היא מצאה אותו בחיפה. הם התחתנו, הולידו את אמי וניסו לשקם את חייהם. עשרים שנה מאוחר יותר, כשאמי התגייסה לצה"ל, נסעו סבי וסבתי חזרה לפולין. לראות מה נשאר. הם הגיעו לביתו של הפולני שהסתיר את משפחתה של סבתי ומצאו שם את בתו. היא היתה על סף עילפון מרוב התרגשות. היא סיפרה שהיא זוכרת הכל, וכשאביה נפטר, היא מצאה את אוסף התכשיטים שלו, ובו הטבעת ונשבעה שתחזיר אותה לבעליה כדי לכפר על מעשי אביה. היא נתנה להם את טבעת הזהב. כשסבתי היתה בימיה האחרונים, היא נתנה לי, נכדתה הבכורה את הטבעת וסיפרה לי את הסיפור.

זו טבעת שאשמור לנצח, כי היא לא טבעת. היא סיפור אהבה שניצח את הבלתי האפשרי.

 סבתא שלי נפטרה שהייתי בת 5…
הרבה אני לא זוכרת ממנה, אבל על ידי מונח צמיד שיגרום לי לא לשכוח אותה, אפילו לרגע..
במשך כל חייה, כמו הרבה מרוקאיות אחרות, היא ענדה צמיד מרוקאי. לא ענק מידי, לא קטן מידי..רגיל כזה.
שהיא נפטרה, הרופאים אמרו שהם לא מצליחים להוציא לה את הצמיד מהיד אז מה שנותר לעשות זה..לחתוך אותו..
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת צמיד מושלם וחתוך..שנח בקופסאת תכשיטים של אמא וכל פעם שהייתי מחטטת לה בקופסא ומעלה שאלה כמו- למה הצמיד חתוך?? /אפשר לקבל אותו?? אמא שלי היתה מיד לוקחת ממני את הצמיד ומשנה נושא…
הבנתי שחיתוך הצמיד השפיע עליה הרבה… מידי..
את הסיפור, אחיותי ה גדולות סיפרו לי, אז השנה החלטתי לעשות משו..
ביום האזכרה השנתי של סבתא שלי פשוט לקחתי את הצמיד מהקופסת תכשיטים והלכתי לצורף שיאחה לי אותו.
אי אפשר לתאר את ההתרגשות של אמא שלי שהיא ראתה אותי, עם הצמיד על היד נכנסת לאזכרה.
מבחינתי, זה הצמיד שילוה אותי לאורך כל החיים ויספר לי עם הזמן, על הסבתא שלא הכרתי…
יש שיאמינו, יש שלא…אבל אני כן!! מאותו יום, אמא שלי לא מפסיקה לומר לי שמהרגע ששמתי את הצמיד, חזר אליו
איזשהוא ברק מיוחד שהיה לו רק היה על ידה של סבתא…."נכבה" למשך 13 שנים שהיה בקופסא..ועכשיו-חזר!!
לי לפחות, זה מחמיא..מאוד!!

 קשה לבחור את ה-תכשיט, כי יש מלא עם סיפורים מדהימים שעברו במשפחה, אבל אלה שהכי הכי קשורים ללב, זו טבעת נישואין של סבתא רבא. טבעת יפיפיה ועדינה, זהב צהוב, בעובי המושלם של בין דק לעבה, עם עיטורים עדינים ומדהימים, וטבעת האירוסין שלה, גם זהב צהוב, עם עיטורים עדינים ואבן אוניקס משולבת. כשסבתא שלי והמשפחה שלה הבריחו לארץ כשעלו מאירופה. לצערי, הטבעות לא עולות על האצבעות שלי(בעיה למצוא טבעות כשיש אצבעות שמנות..), אז הפכתי אותן לשני תליונים על שרשרת זהב מדהימה שקיבלתי מסבתא ליום הולדת 18. גם לשרשרת יש משהו קטן וחמוד- לב קטנטן שמחובר לסוגר שלה.
השרשרת לא יורדת לי מהצוואר כבר 3 שנים, ומקבלת אינספור מחמאות.

התכשיט היקר ללבי ואולי גם יקר באמת, הוא טבעת זהב שקיבלתי מסבתא שלי ז"ל וסבא שלי לבת המצווה.
זוהי מעין מסורת אצלנו במשפחה מצד האמא, שכל נכדה שמגיעה לגיל בת המצווה מקבלת מסבתי וסבי טבעת זהב. אומנם הטבעת שבחרתי מעט ילדותית ותמימה, כיאה לגיל 12, בצורת לב, עם שלוש אבנים קטנות בצד אחד ובצד האחר חרוטה, אך היא עדין יפיפיה בעיני ותמיד תהיה חשובה לי מאוד. במיוחד אחרי שסבתי נפטרה. היא מזכירה לי אותה ותקופה אחרת, שהייתי קטנה וכל המשפחה הגדולה שלנו הייתה נפגשת הרבה יותר, והייתה אווירה משפחתית וחמה.
עם כל הטבעות שאני עונדת, ומחליפה בכל פעם כשאנייוצאת, מתאימה כל טבעת למה שאני לובשת, ומשנה את מיקומן בין האצבעות, זאת הטבעת שתמיד נשארת באותו המקום, כבר יותר מ4 שנים.

 התכשיט היקר ביותר ללבי הוא שרשרת שדודתי ז"ל ביקשה להוריש לי לאחר שנפטרה לפני 3 חודשים ממחלת הסרטן. זוהי השרשרת שאותה ענדה ביום הבריתה שלי. היא נקנתה בבוטיק קטן בירושלים, שמשם אני קונה היום את רוב התכשיטים שלי. השרשרת הזאת יקרה מאוד ללבי והיא מייצגת בעבורי את זכרה של דודה שלי.

החבר שלי החליט לעשות קורס תכשיטנות בהודו. זה, ובבישול. בהחלט הגבר הישראלי המאצ'ו המצוי.. הוא סיפר לי שכל הבחורים הכינו לאמהות שלהם טבעות עם לב עצום, אבל הוא ידע טוב מאוד שכל מה שמתקרב לקיטש לא יתקרב אלי..הוא אפילו הלך לשוק במיוחד כדי לחפש אבן ומצא אבן לבנה-ורודה מאוד מיוחדת. אולי אני בררנית, אבל גם לו יש טעם טוב. אז כשנפגשנו אחרי 3 חודשים בחו"ל- קיבלתי את החבר שלי בחזרה, וכן, גם טבעת. מאז ועד היום- היא עלי, ולחשוב שלפני זה בכלל לא הלכתי עם טבעות…

יש לי ולבן זוגי מעין מסורת קצרה אך אהובה לגבי תכשיטים. עד לא מזמן לא ייחסתי יותר מידי ערך לתכשיטים או ראיתי בהם מתנה מעודפת, אבל בעלי גרם לי להבין איזה ערך רגשי הם יכולים לשאת עימם, ולמה בעצם תכשיט מסוים עשוי להיות כל כך יקר לליבנו.

את טבעת האירוסין שלי הוא עיצב בעצמו ושיבץ בה ארבע אבנים כחולות (שלטענתו מזכירות לו את העיניים שלי). לרגל שנה לנישואים הוא קנה לי זוג עגילי דמעה מספיר כחול – פשוט מדהימים. אבל התכשיט היקר לי והאהוב עלי ביותר זה תליון עם אבני לאפיס כחולות שהוא נתן לי לרגל לידת הבן שלנו. אני עונדת אותו כל הזמן וחושבת על שני הגברים האהובים שלי. והכי מצחיק – גם לבן שלנו יצאו בסוף עיניים כחולות (:

 לפני כשנה בעיצומם של ניקיונות פסח מצאה אימי באחד הארונות קופסת עץ קטנה ובתוכם זוג עגילי זהב קטנים קטנים. העגילים הללו התברר היו העגילים הראשונים שקיבלתי ליום הולדת ארבע וליוו אותי במשך מספר שנים. כיום העגילים שמורים אצלי היטב היטב ומה שנותר לי הוא לחכות שגם אני אזכה להעביר אותם לילדה הקטנה שתהיה לי…

 זהו צמיד טניס יפהפה שקיבלתי לפני שתים עשרה שנה מבעלי לאחר הולדת בננו הבכור. עברנו הריון לא קל שהעמיד את מערכת היחסים שלנו במבחן קשה אך לבסוף יצאנו מהמבחן הזה מחוברים וחזקים מתמיד והצמיד שתמיד אני נושאת עימי מזכיר לי עד כמה ישנו מישהו שאוהב אותי…

 מרוב התרגשות שכחתי לציין שכל עגיל היה בצורת נבל(כלי נגינה) ובחיבור של העגילים יצא תליון בצורת פרפר.
אני זוכרת שכל הזמן היתי גאה במתנה הנפלאה שקיבלתי מהורי אך לצערי בעולמנו יש אנשים רעים ושפרצו לביתנו גנבו לנו דברים בבית ובינהם לצערי הסט שכל כך אהבתי .הזיכרון כואב במיוחד בשאלה שנשאלה התמונה עלתה לי בעיניים והעיניים נוצצות מדמעות זה לא היה סט יקר אבי נתן את רעיון העיצוב וריגשית הוא היה לי יקר עד היום אין לי משהו דומה הוא היה בעל עיצוב מיוחד תנסו לדמיין אני חושבת שכדאי לעצב דבר כזה זה מאוד מיוחד ומעניין .

התכשיט הכי יקר לליבי הוא שרשרת עדינה ויפה של סברובסקי שקיבלתי מהוריי כשהייתי בת 17. היא שרשרת שמתאימה לאירועים ותמיד שאני הולכת איתה אני נזכרת ברגע שהורי נתנו לי את השרשרת הזאת ומתמלאת שמחה . זו הייתה השרשרת הראשונה המשמעותית שהייתה לי ותמיד אזכור אותה כתכשיט משמעותי שקיבלתי בגיל משמעותי עבורי.

 התכשיט הכי יקר לליבי הוא השעון שקיבלתי מאבי ז"ל כשהוא היה בבית החולים, והוא נתן לי אותו לשמור לו עליו. אןתי לא ממש מעניין שהשעון הוא יוקרתי מפני שהוא של גברים. הוא יקר לי שאני פשוט לא יכולה לתאר לכם. אני לובשת אותו כבר שנה , ורק לעיתים מורידה אותו. כשהוא ביקש ממני לשמור לו אותו, הוא אמר לי שאני לא אסתכל לעולם על השעה, אלא שאני אחיה ואהנה. ובהחלט אימצתי את זה, את הבקשה שלו, השעון על היד שלי, וחוץ מלהרגיש הרגשה של חמימות מסוימת שהוא היה שלו, אני בהחלט מנסה לחיות כל יום שעובר בלי לחץ, ועם חיוך על הפנים, וגם אם לא הספקתי משהו או שאני ממהרת אני לא לחוצה כמו פעם…הזמן הוא אינסופי כרגע….

 אני ובעלי היינו נשואים כשנה כשגילינו שאין ביכולתנו להביא ילדים לעולם באופן טבעי. לצערי אפילו הזרעות (למבינים שבניכם..) לא באו בחשבון ועברנו יש לטיפולי הפריה חוץ גופית.
האמת.. הייינו סופר אופטימים -טיפול ראשון, גג שני ואנחנו עם ילד. אך חלומות בנפרד ומציאות בנפרד..
אחרי שנתיים של טיפולים נוראיים כולל אישפוז שלי עם סיבוך רציני.. אני התמוטטתי..
הייתי חלשה פיזית ונפשית. התחלתי להרגיש שאנחנו לא כמו פעם, שאנחנו מתרחקים. וחשבתי לעזוב הכל
גם בעלי היה שבור ואני מאמינה שגם לו עברו מחשבות בראש.
אך אני מודה לאל שהוא היה חזק ממני.. יום אחד אני מגיעה הביתה והבית ערוך להצעת נישואים.. (יש לציין, שהראשונה לא הייתה מושקעת בכלל.. :) ) בעלי המקסים עומד שם עם טבעת יהלומים שחורים ולבנים יפיפיה ומציע לי נישואין בפעם השניה!!
להתחיל את הכל מחדש.. אין לי מילים לתאר את האושר והכוח שזה נתן לי.
הזוגיות שלנו השתפרה מאז פלאים (עם קצת עזרה חיצונית..)
מיותר לציין שזאת הטבעת אני עונדת תמיד והיא חשובה לי יותר מכולן.
אנחנו שנה אחרי ועדיין בטיפולים..יותר חזקים ומקווים להצליח. אך כל מבט על הטבעת הזו נותן לי תקווה שיש לי למה להילחם..

התכשיט היקר לי ביותר בעולם היא סיכה פשוטה ביותר בצורת חצי ירח, עשויה מעץ זית מלוטש ומבריק. הסיכה ניתנה לי ע"י אבי שהביא לי אותה אחרי תקופת מילואים ארוכה ברמת הגולן. כמו כל ילד ישראלי מצוי, גם אני תמיד הייתי שואלת: "מה הבאת לי?" גם אם היה מדובר בחזרה ממילואים. אבא הוציא את הסיכה ונתן לי אותה בגאוה רבה ואני הייתי הכי מאושרת בעולם. פעמים לא רבות ענדתי את הסיכה, אבי לצערי הרב, נפטר לפני שנים רבות, אך הסיכה עדיין איתי, שמורה היטב, מזכירה לי ימים אחרים רחוקים…  

 אם כמה שזה נשמע מוזר, ולמרות שיש לי תכשיטי זהב וכסף שעברו בירושה, ותכשיטים מסבתא ואבא ואימא, התכשיט שהכי חשוב לי הוא עגילי פלסטיק של פטרייה אדומה ,פרפר וסמיילי צהוב. כשהייתי קטנה אני ואחותי הגדולה הסתדרנו טוב מאוד! היא הייתה הבנאדם שהכי הערצתי, תמיד רציתי להראות כמוהה, חיקיתי אותה בכל דבר שהיא עשתה. לכן יום אחד כשהייתי בכיתה א' הלכתי ליריד ביישוב שלי וקניתי 3 עגילים שונים לגמרי אחד מהשני מפלסטיק, ושמתי בכל פעם זוג עגילים שונה, בדיוק כמו שאחותי הייתה עושה! זה היה מוזר, אבל לי זה היה נראה כל כך מדהים, כי אחותי עשתה את זה. מאז עברו יחסית הרבה שנים, ולא מזמן מצאתי את העגילים, ונזכרתי בתקופה הזאת. עכשיו הכול כל כך שונה- אני ואחותי לא גרות ביחד, אנחנו רבות בלי הפסקה על ימין ועל שמאל, ומה שבטוח אני לא מחקה אותה בכלל עכשיו, אבל בכנות אני מתגעגעת מאוד לתקופה הזאת, ומתגעגעת לאיך שאני ואחותי היינו, למרות שאני יודעת שזה לעולם לא יחזור כמו שזה היה. אני אוהבת את אחותי הכי בעולם ♥

 התכשיט הכי יקר ללבי הוא עגיל רפואי מהפעם בה עשיתי חור שני באחת האוזניים. את החור עשיתי בעצם בגלל שלאחותי הגדולה היה אחד ובתור ילדה בת 11 כמובן שהיא הייתה המודל לחיקוי שלי (האמת שעדיין…) בהתחלה התלהבתי מאוד וכל הזמן הראיתי לה את האוזן השמאלית (שבה היו שני חורים) אבל אחרי כמה זמן גיליתי שאני לא אוהבת בכלל את המראה של שלושה חורים ונתתי לחור להיסתם בעצמו… זאת מבחינתי הוכחה מובהקת לכך שאני אדם עצמאי ושאני עושה מה שאני רוצה מבלי להיות מושפעת מאחרים, אפילו מאלו שהכי חשובים לי. למרות שאיני עונדת את העגיל כמובן – אני שומרת אותו בקופסא קטנה (שקיבלתי מאחותי ליום ההולדת, באותה שנה) ולפעמים, כשאני נתקלת בו בחיפושיי אחר תכשיט יפה, אני מחייכת לעצמי ומרגישה גאווה על החלטתי, קטנה ככל שתהייה….

 התכשיט הכי יקר לליבי היא טבעת קוקטייל מזהב משובצת באבנים יקרות ואבני סברובסקי, ראיתי אותה בפרסומת על דף כרום באחד המגזינים – הייתי בסך הכל ילדה לקראת סוף כיתת י״ב, והחלטתי שהטבעת הזאת תיהיה שלי, אבל הפרידו ביני לבין הטבעת 750$… את כל החודשים שחלפו מסוף התיכון ועד לגיוסי העברתי בעבודת מלצרות וכל הכסף שחסכתי הושקע בטבעת. כמובן שבארץ היא עלתה הון תועפות, וכך התוועדתי לראשונה ל ebay ולחדוות הקניות באינטרנט (-: מאז הטבעת הזאת מסמלת עבורי את חלומי להיות פאשניסטה , ואת הסיפוק בלהציב לעצמי מטרות ולהגשים אותן…

 בגיל 13 קיבלתי אחד משלושת הצמידים המרוקאים של אמא שלי צמיד זהב דק עם חריטות שעוברים בירושה מאמא לבת , היה לי את הצמיד כשנתיים ואז הלכתי לביהס והצמיד פשוט נפתח …. אז הלחימו לי אותו מחדש (חשוב לציין שהצורף לא נתקל אף פעם בצמיד זהב מלא שנפתח :)). ואז בחופש הגדול איבדתי את הצמיד חיפשתי אותו שעת עם בת דודתי ונורא פחדתי לספר לאמי ואז סיפרתי לה והיא כעסה נורא שזה מה שקרה הייתי ממש עצובה ולא הפסקתי לבכות כי ידעתי עד כמה חשוב זה היה חשוב עבורה ….. היא אמרה שאת שער הצמידים אני לא אקבל …. יותר בעתיד וזה ההיה ממש עצוב לי היום היא כבר סלחה לי קצת על זה כי מה כבר אפשר לעשות מאז… כל פעם שהייתי רואה צמיד על חברה הייצי חוקרת אותתו בחיפוש אחר הצמיד האבוד…..

זה היה צמיד ששמש היה יקר לליבי במיוחד שמחיד חלמתי לקבל אותו עד גיל 13 שסוף סוף זכיתי בזה …

היום דרך אגב אני יודעת שלקחו לי אותו ואני יודעת אפילו מי …:) אותו צמיד עם נק זהב של הלחמה… אולי עם הזמן אקבל אותו חזרה

 היי :) אני אביטל סטודנטית בת 23. לפני 3 שנים אבי נפטר מסרטן… ובפעם האחרונה שהוא יצא מהבית… הוא נסע לתל אביב בכוחות שאין לי מושג מאיפה הוא הביא, וקנה לי סט תכשיטים מדהים למרות שלא היה לנו כסף לזה בכלל. מדובר בעגילים שרשרת צמיד ושעון מאוד יפים מזהב. והוא צירף פתק, אני יודע שאת חושבת שלא, אבל אני אהייה שם, אסתכל עלייך מלמעלה, ואהייה מאושר בשבילך וגאה.תמיד. הסט חיכה לי על המיטה, וליווה אותו חיבוק חם. מיותר לציין שאלו יהיו התכשיטים בחתונתי ושהלמעלה, יהיה מעל החופה… שבת שלום לכולם!…..

 התכשיט היקר לי היא טבעת זהב שאמא שלי קנתה לי שהייתי קטנה היא תמיד איתי וקרובה לליבי

קודם כל, התכשיט היקר ביותר לליבי הוא השרשרת מסבתא רבא שלי,
סבתי עברה הרבה בחייה, הייתה בשואה ונשארה לבד בעולם,
כשגמרו את המלחמה סבי התחתן איתה וקנה לה שרשרת זהב שקלועה כמו צמות…
השרשרת עברה הרבה מאוד, מסבתא רבא עברה לסבתי וסבתי העבירה אותה אלי..
השרשרת מאוד חשובה לי ולליבי ולפני כמה ימים היא גם נקרעה אחרי הרבה זמן וצריך לשלוח אותה לתיקון…
השרשרת הזאת באמת מדהימה

 בחצי שנה האחרונה לחייה של סבתי היקרה, לא הראתי נוכחות בביתה. נודע לי על המאורע העצוב ביותר שחוויתי עד כה- לאחר מבחן מסכם בסיום הקורס בתקשורת המונים באוניברסיטה. אחת הדודות שלי, אספה את כל תכשיטייה של סבתי היקרה- וחילקה בין כל הנכדות. אני זכיתי לזוג עגילים שסבי זכרונו לברכה קנה לסבתי בנישואיהם במרוקו. העגילים הללו יקרים לליבי ומסמלים את האהבה האינסופית שהייתה בין סבי לסבתי. מי יתן ואזכה לזוגיות טובה כמו שלהם הייתה.

אחרי שסבתא שלי מתה לפני 10 שנים חילקו את כל התכשיטים שלה בין הילדים: אבא שלי ואחים שלו. אבא קיבל כמה שרשראות, רובן לא מאוד נגעו לי אבל אחת מהן ממש משכה את עיני. לקח לי זמן לשכנע אותו לתת לי אותה כי הוא מאוד חשש שתיפגע. מאז לא הפסקתי ללכת איתה, ממש לכל מקום, היא התאימה לי להכל והזכירה לי את סבתא שלי שמאוד חסרה לי. פתאום השנה, סבא שלי ראה אותו עם השרשרת ועיניו חשכו.. אחרי בירורים גילינו שאת השרשרת נתן לסבא החבר הקודם, לפני סבא, בשנות ה-50 ! כנראה שסבתא לא היתה עונדת אותה הרבה כדי לא לבייש את סבא, מאז קשה לי לשים אותה עלי, אני חשה במין בגידה כזו בסבא, אבל עדיין אני שומרת אותה והיא תמיד בארנק שלי, כי את מסבתא אני לא יכולה להיפרד.  

מעולם לא הכרתי את סבתי.

היא נפטרה כשהייתי בת שנה. כל חיי שמעתי איזו אישה מדהימה היא היתה מלאת אהבה ונתינה.

כשהגעתי לגיל 12 נתנה לי אימי שרשרת זהב במתנה. השרשרת היתה של סבתי והיא כללה תליון זהב קטן, אשר ניתן  לפתוח ולהכניס לתוכו תמונה.

ברור שהתאהבתי בשרשרת במבט ראשון. במשך שנים השרשרת לא ירדה מצווארי, עד שלפני שנה וקצת נקרעה והבטחתי לעצמי לתקנה בהקדם.

בערב סוכות נסעתי עם הורי לחגוג ארוחת חג אצל קרובי משפחה.

כשחזרנו גילינו שהבית נפרץ. כל התכשיטים שהיו בבית ובכללם השרשרת של סבתי נגנבו.

זו היתה המזכרת היחידה והאחרונה שנותרה לי מסבתי, עד היום כשאני חושבת על האבדה הזו נחמץ לי הלב:-(

עגילים שסבתא צרפה במיוחד בשבילי, מפנינים ורודות שרכשה בסין וזהב.
קיבלתי אותם בגיל 12, מה שאומר שאין גיל צעיר מדי לעגילי פנינה! הם קלאסיים פשוטים ומקסימים, צעירים וגם אלגנטיים אבל הכי חשובה העובדה שקיבלתי אותן מסבתא שתמיד אוהבת אותי, עם או בלי עגילים.

לפני כעשור, בהיותי בת 16 שנים בלבד חוויתי את אהבתי הראשונה.
הגעתי מבית חרדי כך שנאלצתי לשמור את האביר שלי בסוד.
כשהכרתי אותו הוא היה חייל בן 18.5, אדם רגיש, צנוע וכנה.
היינו נפגשים בסופי שבוע בגנים ציבוריים , מאחורי בניינים ובמקומות אחרים חשוכים וריקים מאדם, בעיקר בשעות הערב והלילה.
היה זה ערב חורפי במיוחד בנובמבר 2002, נפגשנו בגנה ציבורית וצללנו אל תוך הלילה. הוא היה "מורעל" על הצבא ותמיד נשא עמו את הדסקית שלו.
באותו הערב, בזמן שישבתי על ברכיו הוא הסיר את הדסקית מצווארו וליפף אותה על היד שלי…
לאחר שמונה ימים הוא נהרג והזכרון היחידי שנשאר לי ממנו הוא תמונה משותפת ושרשרת של דסקית – המתנה הקטנה והאחרונה שקיבלתי ממנו.

אז.. התכשיט היקר ביותר ללבי הוא דסקית באורך 30 ס"מ שערכה הכספי לא עולה על שלושה שקלים, אבל ערכה הרגשי עולה על כל דבר אחר שהיה ויהיה ביקום הזה.

 גדלתי במשפחה שהפרוטה לא היתה כ״כ מצויה בכיס,,,,,, יום הולדת 60 של אמי אבי פינק אותה בעגילי זהב , היא קיבלה אירוע מוחי שממנו נפטרה, כמובן שביום שאושפזה הורידו לה את כל התכשיטים , לאחר כמה ימים החלטתי לתת לה הרגשה טובה בתקווה שזה יאושש אותה וענדתי לה את העגילים , לאחר כמה חודשים כשנפטרה למרות שאנחנו 4 אחים , אחי הבכור הסיר ממנה את העגילים מסר לי אותם ואמר ״ קחי זה מגיע לך ״ ……. אוי כמה שהתרגשתי.

התכשיט הכי יקר לליבי הוא שרשרת זהב עם תליון של פינצטה קטנה שמחזיקה יהלום.
השרשרת הזאת כל כך יקרה לליבי מפני שסבתא שלי נתנה אותה לאמא שלי ביום ההולדת ה16 שלה, והשנה, ביום ההולדת ה15 שלי אמא שלי נתנה לי אותה.
השרשרת הזאת לא יורדת לי מהצוואר והתכנון שלי הוא להעביר אותה לדרות הבאים במשפחתנו.

ישר כשאני חושבת על התכשיט היקר לליבי אני חושבת על השרשת זהב שקבילתי רק לאחורנה וממש במיקרה שהייתה שייכת לסבתא שלי ז"ל.
באחד מימי הנקיונות לפסח היה באחריותי לנקות את ספריית האלבומים.
וכמובן שמנקים ספריה שכזו היא אפשר רק לנקות אותה חייבים להעביר מבט בכל האלבום ואלבום מה שמתחיל מ5 שניות של הסתכלות הופך לבדיקה מעמיקה של כל אלבום ואלבום.
באותם ימים חשקתי שרשרת גורמט קלאסית ושהגעתי לאלבום החתונה של הורי פתאום ראייתי את סבתא שלי זיכונה לברכה שאגב אני קרויה על שמה עונדת שרשרת זהה למה שאני מחפשת כ"כ הרבה זמן. ישר רצתי לאימא שלי ושאלתי אותה אם יש לה מושג איפה השרשרת הזו ושאני חייבת אותה.
ומה שהסתבר לי באותו יום זה השרשרת הזו מחכה לי כבר 20 שנה אצל סבתי השנייה ששומרת לי אותה.
לאחר שסבתי ז"ל נפתרה מצאו את השרשת הזו בכיס של המעיל שלבשה שנה וחצי אחרי שהיא נולדתי נקראתי על שמה ישר השרשרת הזו עברה עלי במעין ירושה מאז השרשת הזו אצלי וכמובן שאני שומרת אותה לאירועים מיחודים לענוד אותה בכל זאת זאת לא סתם שרשרת…

  היא כמובן שרשרת זהב מאוד מיוחדת עם תליון של לב ויהלומים, אותה קיבלתי מבעלי עוד כשהיינו חברים. הוא קנה לי אותה ליום הולדתי ה-26 (שלושה חודשים רק אחרי שהכרנו…). הוא עשה לי הפתעה שהייתה פשוט מושלמת (כמו כל דבר שהוא עושה) הוא לקח אותי למסעדה וחגגנו את יום הולדתי, נהננו אכלנו וצחקנו וכל הזמן הזה לא ידעתי כלום על השרשרת… הוא גם הביא לי זר פרחים כך שלא חשבתי שיביא לי עוד מתנה… בסיום הארוחה הוא הוציא קופסא אדומה בצורת לב ואני הייתי כולי מופתעת, הוא נתן לי אותה ופתחתי ואז ראיתי את השרשרת הכי מדהימה שראיתי בחיי. כל כך התרגשתי והייתי מאושרת. הוא ענד לי אותה על הצוואר ומאז ועד היום היא לא יורדת ממנו…

הטבעת יהלום שלי בעצם הייתה של אמא שלי שנתנה לי אותה כשנפטרה- זו טבעת שאמי קנתה בכספה בעמל רב ובעבודה קשה כשהייתה בת 18- אמא שלי לא באה מבית מבוסס ואפילו רחוק מזה- יהלומים ובכלל תכשיטים היה משו שהיה ניתן רק לחלום עליו- ואמא שלי אהבה נורא יהלומים ומגיל מאוד צעיר רצתה טבעת יהלום- היא עבדה במשק בית במשך תקופה ארוכה ולבסוף דרך דוד שלי שהוא יהלומן הצליחה להשיג את הטבעת שלה(טבעת יהלום 1 קאראט- כמו סלע כזה- שהיהלום הוא האישיו של הטבעת)- מאז שהייתה בת 18 ועד הרגע שנפטרה תמיד הטבעת הייתה על היד שלה- אפילו שניקתה או בישלה לא הורידה אותה מהיד ובכל כמה זמן היה "טקס" כדי שהיהלום ישאר נקי- הייתה שמה אותה בתוך לימון ומים והיהלום היה חוזר לנצוץ- בכל הזדמנות היא הייתה מספרת לנו איך היא ב"זיעת אפה" השיגה את הטבעת ואיך היא עבדה קשה כדי שתהיה לה טבעת כזו( שעד היום נחשבת מאוד יקרה)… כשהייתי בת 18 אמא שלי חלתה בסרטן והביאה לי את הטבעת- וגם אני כמוה לא מורידה אותה מהיד וזו טבעת המזל שלי- מיותר לציין כי הטבעת הזו מזכירה לי את אמא שלי כל כך והיא כל כך סנטימנטלית בשבילי שאין מצב שאני מורידה אותה מהיד.

 
התכשיט היקר לליבי הוא שקיבלתי מאבי ז"ל. הוא נתן לי אטבעת זהב בצורת נחש ליום הולדתי ומס ימים אחר כך הוא נפטר בפתאומיות בדום לב בבית. ואני זאת שמצאה אותו ללא רוח חיים , כי הייתי בדרך לבלות רציתי להראות לו את הטבעת והוא לא הגיב! מאז 10 שנים ואני לא מורידה כמעט את הטבעת מעבירה אותה מאצבע לאצבע רק לשמור עליה. ועצוב שביום ראשון 10-6 אני חוגגת יום הולדת ותמיד יש לי שמחה מהולה בעצב. אז אני מסתכלת על הטבעת מחבקת אותה חזק קרוב ללבי.אי אפשר לתאר כמה היא חשובה לי.

 אני ובעלי התחלנו לצאת מגיל 16, כשהוא היה בצבא בקורס קצינים הפסיקו להם את הקורס באמצע ושלחו אותם להלחם במלחמת לבנון השנייה, זאת הייתה תקופה מאוד קשה ולחוצה ולא שמענו ממנו זמן רב. לאחר סיום המלחמה בסיום קורס הקצינים סבא שלו (שנפטר זמן קצר לאחר מכן והיה אדם מיוחד ומדהים ) נתן לו במתנה סיכה אשר קיבל כאשר לחם בהגנה, הסיכה היתה מאוד חשובה לבעלי ובאחת היציאות (המועטות) שלו הביתה הוא מיהר לאוטובוס בתחנה המרכזית בתל אביב והסיכה נפלה. זמן רב חיפשתי לו סיכה דומה משום שידעתי עד כמה היא חשובה לו, יום אחד הייתי בשוק עתיקות בכיכר דיזינגוף וראיתי סיכה ממש זהה לסיכה שנאבדה (מי יודע אולי אפילו זאת אותה סיכה ;), בעלי התרגש לקבל אותה ועד היום היא שמורה אצלו בכופסא ליד המיטה…היום שנינו סטודנטים בטכניון ולפעמים בתקופות מבחנים אני מוציאה אותה ומסתכלת עליה אני מרגישה שהיא נותנת לי כוח ;)

 פשוט מאד זה הטכשיט שמסמל לי תרגע הכי טוב בחיי וגם נראה לי שזה הפריט שנשאר וישאר הכי הרבה זמן באופנה מקטנות ועד זקנות זה נחשב לפריט חלום לכל בת באשר היא

 התכשיט היקר ביותר ללבי הוא לאו דווקא תכשיט יקר בערכו הכספי, אלא בערכו הרגשי. ביום ההולדת ה-20 שלי אחותי הקטנה, בת 8 אז, הביאה לי טבעת כסף קטנה עם אבן כחולה עליה. מאז הטבעת לא יורדת מהאצבע שלי :)

כשסבתא שלי נולדה לפני כמעט 90 שנה, היא קיבלה מאמא שלה (סבתא רבא שלי) תליון זהב עם מלאך, שבצדו האחורי חרוט בגרמנית "אלוהים נמצא איתך". כשאמא שלי חגגה בת מצווה, סבתא שלי נתנה לה אותו במתנה, ומאז אמא שלי עונדת אותו.
מאז שאני זוכרת את עצמי, חיכיתי לרגע שבו אקבל אותו, והרגע טרם הגיע, אבל יום אחד אמא שלי תיתן לי אותו, ומבחינתי יש לו מקום של כבוד, שמור מסביב לצווארי….

 התכשיט היקר ביותר לליבי הוא מפתח של חברת התכשיטית טיפאני ושרשרת זהב תואמת שקיבלתי ליום הולדת 17 .
בגיל 13 ראיתי את אחד הסרטים האהובים עלי בעולם "ארוחת בוקר בטיפאניס" הנהדר. הסרט הזה בכיכובה של אודרי הפבורן היפיפיה הפך להיות לסרט שראיתי יותר מ10 פעמים והוא תמיד גרם לי לחייך.
החלום הכי גדול שלי היה להגיע לאותה חנות של "Tiffany & Co" בניו יורק או כמו שאמרה הולי גולייתלי ל"מקום הטוב ביותר בעולם, כאן שום דבר רע לא יכול לקרות ".
שבוע לפני יום ההולדת ה-17 הגיעה ההזדמנות שלי !
טסתי עם ההורים שלי לבקר את המשפחה שלי בניו יורק. חסכתי כסף ורציתי לקנות לעצמי מפתח של טיפאני מכסף , הכי פשוט והכי זול שהתאים לכמות הכסף שחסכתי.
אבל… ביום ההולדת שלי קיבלתי מתנה מדודה שלי (שגרה בניו יורק)מפתח טיפאני יפיפה עם זהב ויהלומים ושרשרת זהב תואמת .
זאת בהחלט הייתה מתנת יומולדת נהדרה!
כמה ימים לאחר מכן הגעתי לחנות עצמה, הצטלמתי ליד חלון הראווה בדיוק כמו הולי ונכנסתי לחנות עם מפתח הטיפאני שלי על צווארי ומאז אני לובשת אותו בכל הזדמנות :)

 התכשיט הכי יקר לי שמהוה עבורי משמעות רבה הוא שרשרת זהב עם השם שלי שקיבלתי במתנה ליום הולדתי.הורי החליטו להפתיע אותי ליום הולדתי וקנו לי את השרשרת שחלמתי שתהיה לי הרבה מאוד זמן..חשוב לציין שהורי הפתיעו אותי בגדול וגם הגשימו לי עוד חלום,אין מילים לתאר את השמחה שהרגשתי באותו הרגע.השרשרת זהב בעלת משמעות רבה עבורי והכי מיוחדת שיש.אין כמו ההורים שלי תמיד כייף שמגשימים לך עוד חלום:)

 התכשיט הכי יקר לי שמהוה עבורי משמעות רבה הוא שרשרת זהב עם השם שלי שקיבלתי במתנה ליום הולדתי.הורי החליטו להפתיע אותי ליום הולדתי וקנו לי את השרשרת שחלמתי שתהיה לי הרבה מאוד זמן..חשוב לציין שהורי הפתיעו אותי בגדול וגם הגשימו לי עוד חלום,אין מילים לתאר את השמחה שהרגשתי באותו הרגע.השרשרת זהב בעלת משמעות רבה עבורי והכי מיוחדת שיש.אין כמו ההורים שלי תמיד כייף שמגשימים לך עוד חלום:)

כשאמא שלי היתה בת 17 היא גררה את סבא שלי זכרו לברכה למסע חיפושים בכל חנויות התכשיטים אחר תליון בצורת סמיילי שעיניו עצומות. מסתבר שבאותה תקופה היו התליונים האלה מאד פופלאריים ולא היתה בעיה למצוא סמיילים בחנויות השונות, אבל אמא שלי התעקשה על התליון הספציפי הזה. התליון נשמר במצב מצויין מעל ל-30 שנה ולפני קצת פחות משלוש שנים, עם גיוסי לצה"ל ביקשתי את התליון בהשאלה, כיוון שהוא "תיקני" לפי חוקי הצבא וסיכמתי עם אימי שכשימאס לי ממנו אחזיר לה אותו.
במהלך השירות הצבאי שלי איתרתי את התמונה של אמא שלי מיום הגיוס לצה"ל, כשהיא מחזיקה בידיה שלט עם המספר האישי והתליון, כמובן, על צווארה.
מאז התליון לא יורדת ממני, הוא עבר איתי את כל השירות הצבאי, את שלושת חודשי הטיול הגדול בחו"ל, העבודה וכמובן שגם כשאתחיל ללמוד לא אסיר אותו.
ביום מן הימים, התליון (שכאמור כבר עבר את גיל 30) יעבור הלאה לבת שלי.

כנראה שהתליון הזה היא באמת משהו מיוחד ולא רק לי, כי גם כשאני מבקרת עם חברות בחנויות תכשיטים ואומרת להן שלי אין סיבה לקנות שרשרת כי אני לא מורידה את התליון שלי, המוכרות מסכימות איתי ואומרות לי בשום אופן לא לוותר עליו, במקום לנסות לשכנע אותי לקנות משהו כמו שמצופה מהן במסגרת עבודתן.

 תיקון, התליון הוא משנת 1904…

 לפני שנתיים כשאני ובעלי חגגנו שנה לחברות שלנו היינו בתאילנד. כשטסנו כולם אמרו לי שהוא הולך להציע לי נישואין. בעלי שפחד ממחויבות בצורה מטורפת הבהיר לי שוב ושוב שהוא לא הולך להציע לי נישואין ושאם אני רק אזכיר את המילה נישואין או אירוסים בטיול הוא משאיר אותי שם וחוזר הביתה. ואני הייתי ילדה טובה ובכלל לא דיברתי על זה. ביום שחגגנו בו שנה הוא לקח אותי לחוף הים בשקיעה הכי מדהימה בעולם. פתאום התחלתי לשמוע את השיר "יסמין" של הפיל הכחול ומרוב ההלם לא הבנתי בכלל מה קורה. מסתבר שהטבעת מה.שטרן הייתה בתיק שלו כל הזמן ושכל הטיול הוא שמר עלי שאני לא אתקרב לתיק הזה. הוא כרע ברך ושאל אותי אם אני רוצה להתחתן איתו. אני כמובן צרחתי ומיד הסכמתי והוא שם לי את הטבעת בידיים רועדות על היד הרועדת שלי. מידע אחר כך יצא איזה תאילנדי ממסעדה קרובה והביא לי פרחים וזר פרחים לראש. זה היה כל כך רומנטי! מאז בכל פעם שאני שומעת את השיר אני פשוט מתחילה לבכות.
הטבעת היא טבעת עדינה עם יהלומים מסביב ואחד גדול באמצע. מדהימה מדהימה מדהימה. היא לא יורדת לי מהאצבע וגם בחיים לא תרד.  

 לסבתא שלי יש מנהג שכל נכדה שמגיעה לגיל ארבע מקבלת צמיד זהב אדום במתנה. ובכן, גם אני קיבלתי צמיד משגע (יש לסבתא טעם משובח). במשפחה אנחנו המון נכדות, וכל אחת שהגיעה לגיל הטיפש-עשרה הורידה את הצמיד מטעמי אופנתויות. אני לא הייתי מוכנה להוריד אותו לטובת צמידי פלסטיק שייעלמו מהנוף בשנה הבאה וכך נשארתי איתו שנים. מה גם שיש לי ידיים דקיקות מאוד (עניין גנטי) ולכן הגודל הקטנטן שלו לא היווה בעיה. אולם עם השנים כבר לא יכלתי לשלוף אותו מהיד והוא נשאר 'תקוע' לשמחתי. לפני כשלוש שנים, שברתי את פרק כף היד והגעתי לבית חולים בוכה ומיבבת מכאבים. הרופא אמר שצריך לחתוך את הצמיד כי אחרת אי אפשר לשים את הגבס. וכך היה, הרופא חתך את הצמיד לשני חלקים וכך גם את הלב שלי. פתאום לא הרגשתי את הכאבים והתעסקתי רק בצמיד שאחרי 19 שנה על יד ימין, פשוט נלקח ממני לטובת גבס מגושם. השבר כאמור כבר התאחה אבל הצמיד עדיין שבור. הוא נמצא בקופסא מיוחדת בארון שלי. למרות שהוא בלתי ניתן לענידה, כיוון שהוא בשני חלקים, הוא עדיין ותמיד יהיה הצמיד היקר לליבי.. שבת שלום

לפני מספר שנים חמותי הכינה עבורי בעזרת מעצב שרשרת יהלום עדינה ויפיפייה מיהלום שהיה ברשותה. אהבתי את השרשרת מהרגע הראשון, והתייחסתי אליה בכבוד שמגיע לה. לפני שלוש שנים, בזמן שבעלי ואני אכלנו ארוחת ערב במסעדה, פרצו לדירה שלנו וגנבו את השרשרת. הצער היה רב, כיוון שלא היה לנו ביטוח וכיוון שמדובר היה בשרשרת ייחודית. לצערי הרב, שנה לאחר מכן, חמותי, בעלת הטעם המיוחד והנפלא בתכשיטים ובבגדים, נפטרה מסרטן בגיל 54.
שנדע רק בשורות טובות וסוף שבוע שקט ורגוע!

אין ספק שתכשיטים זה חלק משמעותי ביותר בהופעה שלי, אבל תמיד יש את אלה שתשמרי כי הם מזכירים לך משהו מהילדות. אצלי התכשיט זו טבעת מעפנה כזאת שקונים בכל מיני הופעות ועושה אורות מהבהבים כאלה. קיבלתי אותה מחבר ילדות שלי כשהייתי בערך בת 8 ומאז אני לא זורקת אותה. היא עברה איתי המון דירות ומקומות ותמיד אני אשמור אותה כמזכרת לקשר שהיה בינינו כל כך הרבה שנים (אני לא צריכה להוסיף שהייתי מאוהבת בו כשהייתי קטנה). יש לציין שאנחנו כבר לא בקשר הרבה מאוד זמן אז הטבעת הזו מחזירה אותי לתקופה הזו לפעמים. 

 טבעת שקיבלתי מחבר שלי

 התכשיט היקר לליבי הוא שרשרת מגן דוד מזהב שקיבלתי בבת המצווה שלי והיום אני בת 19 וחצי , את השרשרת קיבלתי מסבא וסבתא שלי ועד היום אני עונדת את השרשרת והיא איתי במיוחד ברגעים חשובים, כמו מבחן , וטסט ועבודה חדשה , איכשהו תמיד זה נותן לי כוח , ומזל ואנרגיות ושמחה .. אז זה תכשיט שלעולם לא אוותר עליו . :)

 התכשיט שיקר ביותר לליבי זו טבעת מאוד מיוחדת..
היינו חודשיים ביחד, נסענו לאילת, כמובן שהוא הפתיע ולא היה לי שמץ של מושג, טיילנו, קנינו ויצאנו למסיבות עד שלבסוף, ביום האחרון של הסופ"ש הוא לקח אותי לקניון, חנות תכשיטים, וקנה לי טבעת מהממת שמשולבת משתי טבעות של המעצב אביב.
ת'אמת לומר לכם? לא המחיר שהוא שילם זה מה שעשה את הטבעת הזו כל כך מיוחדת ויקרה לליבי.. אלא המילים שאמר יחד איתן: "זהו. עכשיו, עם הטבעת הזו, את שלי לתמיד.."
מאז, אנחנו כבר שנתיים וחצי יחדיו, הטבעת לא ירדה מידי אפילו לו לשעה.. ואם עליי להוריד אותה לכמה דקות.. החלל הריק הזה באצבע ישר משגע אותי ואני מחזירה אותה חזרה.. :-)

 לפני 13 שנים בדיוק, חגגתי בת מצווה. אחרי שאחרון החוגגים חזר לביתו, קראה לי סבתא ואמרה שיש לה הפתעה מיוחדת בשבילי!
היא הוציאה שקית קטנה מבד קטיפה אדום ישן והושיטה לי, בהתרגשות וסקרנות פתחתי את השקית והוצאתי מתוכה שני צמידי זהב גדולים ויפים!
היא סיפרה שאת הצמידים היא קיבלה במתנה מסבתא שלה לבת מצווה שלה וכעת,היא החליטה להעביר אותם אלי כיוון שאני הנכדה הגדולה..!
התרגשתי מאד, אך בתור ילדה קטנה ותנומה התביישתי להסתובב עם הצמידים המגושמים…
כשהתבגרתי, והצמיד הלם את מידותי התחלתי ללבוש אותו יותר ולהקשר יותר..
ואז התחלתי לראות נשים רבות מסתובבות עם ״צמידים מרוקאיים״-זה הגיע לאופנה! תחושת ה׳בלעדיות׳ קצת נעלמה…
גדלתי עוד ואז פגשתי את אהבת חיי והחלטנו להתחתן!
כשבוע לפני שעמדתי לפני החופה, הלכה סבתא לעולמה והותירה בנו חלל ועצב גדול מאד.
בחופה, צעדתי יפה ולבנה עם שני צמידי זהב מרשימים וזוהרים.
אין ספק, שהיא הייתה איתנו באותם רגעים גדולים!
סבתא, אני מתגעגעת אליך!  

כולן בודאי מזדהות עם סנריו "מתנה גדולה" בימי הולדת חשובים.
התכשיט שיקר לי מכל הוא חמש שרשראות זהב המצורפות זו לזו.
בכל יום הולדת "משמעותי" : בת מצווה, גיל 18, גיל 20 והאחרון 25 אמא שלי קנתה לי שרשרת זהב עם לולאות כשכל אחת שונה מהאחרות. החמישית היא שלה.
אני כמעט אפעם לא מסירה אותן. הם מייצגות את הקשר החזק שלי עם אמא שלי ואת כל התחנות שלי בחיים. הן מזכירות לי בכל יום הולדת כמה אני שמחה לגדול.

 אנחנו עוד לא בני שמונה עשרה, אבל בטוחים שנתחתן. החבר שלי קנה לי לפני חודשיים טבעת אירוסין מדהימה, צנועה, לא באלפי שקלים אבל הוא עבד מלאא בזמן האחרון, ורק אז הבנתי שזה היה בשביל לקנות אותה. עדין אף אחד לא יודע עליה חוץ משנינו, וזה גם כנראה ישאר ככה עד שיגיע הגיל ההגיוני להתחתן, אבל בינתיים, הטבעת הזאת היא הדבר הכי חשוב לי בעולם.

התכשיט היקר ביותר לליבי הוא שרשרת זהב עליה תלוי תליון קטן, אובלי, עם חריטות עדינות. כאשר לוחצים על כפתור קטנטן נפתח התליון ומתגלה בתוכו שעון.
השרשרת היתה שייכת לסבתי ז"ל, ואני זוכרת שבתור ילדה קטנה תמיד ישבתי על ברכיה ושיחקתי בלי סוף עם השעון – סגרתי ופתחתי ונהניתי מצליל "הקליק" העדין בכל סגירה ופתיחה.
סבתי תמיד אמרה "יום אחד הוא יהיה שלך" (אמירה שלא ממש נעמה לאזניי כילדה קטנה שהבינה מה צריך לקרות על מנת שהשעון יהיה שלה). לאחר שהיא נפטרה בשיבה טובה (בגיל 85) השעון נמסר לי, ומאז הוא מזכיר לי אותה בימיה ההדורים והגאים כשאני על ברכיה, כפי שבוודאי היתה רוצה שיזכרו אותה .

 אמי באה ממשפחה קטנה שלא היה לה הרבה. סבא וסבתא עלו לארץ לבנות ולהבנות בישובי חומה ומגדל בלי הרבה כסף ואמצעים אבל עם הרבה אידיאולוגיה ותשוקה בעיניים. סבתי הסתפקה במלתחה מונוטונית של חאקי וכחול פועלים. אבל שהיתה מתקשטת היתה עונדת את התכשיט היחידי שהיה לה, עוד מרוסיה – שרשרת זהב – אליפסת אמייל שחורה עם ציפור זהב עדינה באמצע. מה חשבה שענדה אותה? האם התגעגעה לרוסיה הקרה? לא אדע… השרשרת עברה בירושה לאימי כירושה יחידה. היום אני גאה לענוד אותה לקבל מחמאות על תכשיט הוינטג' שלי ולהתגעגע לסבתא שלא הכרתי.

 אני חובבת תכשיטים גדולה מאוד,גם מכינה בעצמי הרבה דברים,זה בא מהבית מאמא שמכינה גם דברים מדהימים לכן יש לי הרבה דברים מיוחדים אבל התכשיט היקר לליבי היא טבעת של סבתא משנות ה- 40, טבעת וינטג' אמיתית עם אבן אדומה במרכז ויהלומים בליטוש ישן מסביב. סבתא נפטרה לפני מס' שנים והטבעת ולקחתי את הטבעת מקופסאת התכשיטים הישנה שלה. אני לא מורידה אותה מהיד כי תמיד כשאני מסתכלת עליה אני מייד רואה את סבתא שהיתה יקרה וחשובה לי מאוד. איןיום שאני לא מקבלת עליה מחמאות מגברים ונשים כאחד.