מגפיים של Couple Of במתנה
צילום: מיכאל פיש
שווי המתנה: 950 ₪ (מחיר בסייל – 590 ₪)
בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו לזכות במגפיים של המותג Couple Of. כל מה שאת צריכה לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות עם מי היית שמחה לצאת לארוחת ערב. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת במגפיים שבתמונה.
* הזוכה ייבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 4.3.2012, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
* את המגפיים ניתן להשיג ברשת חנויות Couple Of ברחבי הארץ
הזוכה בשרשרת של קרן וולף מהשבוע שעבר היא רותי שסיפרה לנו איזה חיה היא הייתה רוצה להיות:
דולפין, בלי לחשוב פעמיים
"לחיה המדהימה הזאת – דולפין יש את כל המרחב שהוא יכול רק לבקש. את כל האוקיינוסים יש לו אבל בכל זאת, למרות כל המרחב הוא בוחר להיות קרוב למשפחתו.
הדולפין מסמל בשבילי מצד אחד מרחב וחופש ומצד שני מחוייבות ונאמנות למשפחה.
הדולפין הוא בין החיות הכי חברותיות בטבע. הוא כמעט ולא תוקף אף אחד.
הוא מסוגל לעשות פלאים לבני אדם שחולים במחלות חשוכות מרפא.
יש לו רק יתרונות. הלוואי וגם לי היות את היכולות שיש לו.. להתחבר עם כולם, לרפא, לעשות טוב לסובבים והכי חשוב להיות מחוייב למשפחה ולהחליט שלמרות כל המרחב הוא רוצה להיות בקרבתם."
האמת, אני יודעת שזה באיחור, אבל אני חייבת לנסות בכל זאת…
מאת: מור פחימה | 6 במרץ 2012 | 18:50כי הכי הייתי רוצה לצאת עם המגפיים האלה לארוחת ערב, כי לא נראה לי שישנה לי מי סביבי כשאני לובשת אותן :)
כרגיל, את מירי ורינה, החברות שלי. לא דרישות גבוהות מהחיים, אני יודעת, אבל לא צריכה שום דבר כשהן איתי. וזוהי, ידידי, אהבת אמת
מאת: עינת ליבשיץ | 5 במרץ 2012 | 22:10הייתי רוצה לאכול יחד עם הסנדלר מהאגדה על הסנדלר והגמדים, שתפר נעליים בעזרת הגמדים הטובים. הייתי מראה לו את המגפיים והוא בודאי היה מתפעל…
מאת: עינת | 4 במרץ 2012 | 21:26האישה הזאת נותנת לי כל כך הרבה השראה-אם זה מבחינה אופנתית,ואם זה מבחינת החיים. אני כל כך מעריצה את היכולת שלה לקום מכל משבר,פשוט לספוג מכות ולהתרומם ולהמשיך הלאה-עם החיוך הענק הזה,עם המראה המושלם הזה, היא המשיכה להיות מה שהיא,ושכולם יקפצו לה. אני מתה עליה.היא השפיעה עלי המון בחיים.אפשר לאמר שהתבגרתי איתה (וגם עם הדמות שלה ב"חברים"…)ואני מתה לדבר איתה באופן אישי.הייתי הורגת בשביל זה:)
מאת: רחלי | 4 במרץ 2012 | 14:41
מאת: לירז | 4 במרץ 2012 | 11:33לפני שנתיים וחצי היינו בעלי היקר ואני בבודפשט, עיר בהחלט מקסימה אך סיבת ההגעה האמיתית היתה ההופעה של לאונרד כהן (כמו רבים וטובים לא הצלחנו להשיג כרטיסים להופעה בארץ והחלטנו שלא נוותר על זה).אין ספק לאונרד כהן מהפנט ממש ומאז לפעמים אני מדמיינת בראש איך זה יהיה לשבת איתו לארוחת ערב, כשהוא כרגיל בחליפה ובמגבעת שלו, יש לי המון שאלות לשאול אותו אבל גם הרבה דברים לספר לו כמו כמה רחוק נסענו במיוחד כדי לראות את ההופעה, על זה שבבוקר ההופעה גיליתי שאני בהריון וכל ההופעה בכיתי מהיופי של השירים שהתערבבו בהתרגשות וכנראה שהקטנצ'יק בבטן קלט כי כשאנחנו רוצים להרגיע אותו (בעיקר באוטו) ישר שמים לו לאונרד כהן והוא יושב ומקשיב ונרגע.
מאת: יעל | 4 במרץ 2012 | 11:19הייתי רוצה ארוחת ערב שהיא מעין מסע בזמן בנקודות שונות בעתיד. יש לי כרגע תאומים בני 4 וילד בן 6 חודשים ואני מאוד סקרנית להכיר אותם בבגרותם. בתחילת הארוחה- לשבת איתם בקפיצת זמן של 30 שנה קדימה, (כאשר אני נשארת בגילי) לדבר איתם על התובנות שלהם מהחיים, החוויות שלהם (ומה דעתם על החינוך שלי כאמא..) ואז להמשיך איתם עוד 20 שנה קדימה ולהכיר את נכדיי.. ועוד 30 שנה קדימה להכיר את ניניי… ואז בסיום הארוחה לקבל תמונה מגה משפחתית ורב צאצאית כדי שאוכל לתלות בסלון בגאווה ולשאוב ממנה כוחות, שמחה ותקווה…
מאת: אופירה | 4 במרץ 2012 | 11:07בעלי אחד והיחיד!!!
מכל האנשים בעולם חוץ ממנו אף אחד לא יקשיב לי עד הסוף וכמו שהוא מסוגל. אף אחד לא יבין אותי או יחבק אותי. אז למה שאני ירצה לשבת עם בן אדם זר כשיש בן אדם קרוב כל כך.
אוהבת אותך מאוד.
מאת: שרה | 4 במרץ 2012 | 11:06זהו, שהייתי רוצה לצאת עם בעלי המדהים,
מאת: אור | 4 במרץ 2012 | 11:04למה?
כי אנחנו חוגגים 10 שנות נישואים ואנחנו כל היום עובדים, לומדים ומגדלים את 3 הבנות שלנו, ואני לא זוכרת מתי יצאנו לבד…
והכי חשוב, אני עובדת באתר בנייה ומתה "להתלבש" ומתה למגפיים חדשות…(נמאס לי כבר מנעלי עבודה של פועל בניין)
מקווה שתגשימו לי את הבקשה הקטנה הזאת (מגפיים במקום נעלי עבודה)
עם מלא שקיות שופינג מלאות בגדים, ונושא כלים, לא אכפת לי גם שיהיה שווה… :)
מאת: אורטלה | 4 במרץ 2012 | 10:49הייתי רוצה לקחת את אחותי הקטנה בת ה-17 לארוחת ערב.. היא עוברת עכשיו תקופה קשה – גיל ההתבגרות… אתם יודעים איך זה.. כאילו כל העולם שונא אותך… ריבים מפה וריבים משם וכל הזמן רק בכי ובדידות… מכירה את ההרגשה. כל כך שמחה שעברתי את הגיל הזה. אבל אחותי הקטנה בדיוק באמצע הסערה. הייתי רוצה להרחיק אותה מכל זה לכמה שעות. כמה שעות של שקט ושלווה עם מישהי שאוהבת אותה כל כך. יש בינינו הבדל של 12 שנה והיא כמו בת בשבילי.
מאת: האחות הגדולה | 4 במרץ 2012 | 10:31דניאל אחותי המקסימה, אני רוצה להגיד לך שאת ילדה כל כך חכמה, טובה ומוכשרת וכל המערבולות האלה שאת מרגישה עוד שניה עוברות ומהצד השני יש המון חום ואהבה. העולם נראה כל כך יפה ושמח. אז תחזיקי מעמד עוד קצת, קבלי בינתיים חיבוק ענק ממני.
אוהבת תמיד, אחותך הגדולה..
זו שאני לא מפסיקה להתרגש כל פעם מחדש מהקול העמוק שלה.איימי ווינהאוס. ימים ספורים בלבד אחרי שחזרתי מטיול בלונדון, פתחתי את האינטרנט והתבשרתי רעות בדבר מותה. כל פעם שאני שומעת את האיזכור הכי קטן של קולה או שמה, אני מתמלאת עצבות גדולה על סף דמעות. לא מעכלת את זה שהיא כבר איננה ומה היא יכלה להיות אילולא…
מאת: ענבל | 4 במרץ 2012 | 10:26הייתי מאושרת לשבת איתה לארוחת ערב, לחבק אותה ולנסות לעזור לה במעט שאני יכולה. אולי אפילו להביא אותה לגמילה פה בארץ. אחר כך הייתי מבקשת ממנה שתשיר לי את Love Is A Losing Game ובדמעות שואלת אותה בחצי צחוק, מדוע השיר הנוגה הזה כל כך קצר. ושניה לפני שהייתה נעלמת הייתי מבקשת ממנה שתבקש מאלוהים שיסדר לה במה מכובדת עם תאורה חלשה וספת קטיפה בצבע ירוק בקבוק וזהו.( בלי שום אלכוהול או אבקות נוראיות)
או איימי, איימי..מתגעגעת.
בכל יום שישי אני יושבת לארוחת ערב משפחתית שבה כמובן מוזכר הבורא שנח גם הוא בשבת.
מאת: מוריה | 4 במרץ 2012 | 10:18לא מטעמי דת אלא מטעמי סקרנות הייתי רוצה ארוחה אחת אתו כדי שיענה לי על השאלה הבוערת בעצמותי- בשביל מה אני פה?אני חושבת שרק הוא יוכל לענות לי בכנות ולתת לי את המטרה הנעלה שלשמה הגעתי לעולם. אם לא הוא אז מי?אני בטוחה שיום למחרת ארוחת הערב יהיה היום הראשון של שארית חיי, שוודאי יש להם משמעות לאחר שגיליתי מהי בארוחה.
הייתי מאוד רוצה לצאת עם שני בניי שלא מזמן השתחררו מצהל ולא יצא לי להיות איתםובלות
מאת: מרגלית | 4 במרץ 2012 | 10:18הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם החתול במגפיים רק בשביל שבסוף הערב אוכל להגיד לו: חמוד, המגפיים שלך נחמדות אבל שלי יותר שוות ;-).
מאת: עמית גרין | 4 במרץ 2012 | 09:56מלכת אנגליה אלא מה!!! , האמת שארוחה עם מלכת אנגליה יכולה
מאת: לירון | 4 במרץ 2012 | 09:51עבורי להיות מאוד משעשעת…
אני שלעיתים נדירות נוהגת להשתמש בסכין ומזלג בארוחות , שנוהגת לאכות את ה"פולקע" עם הידיים, לאכול את המרק ישירות מהקערה כשאני מחזיקה אותה בשני הידיים יישב אל מול מלכת הגינונים ואצטרך להוריד מרפקים מהשולחן, להשתמש בסכו"ם מיוחד לכל שלב של הארוחה ועוד כל מיני דברים די הזויים שיעשו לי בארוחה חיים ממש לא קלים…
אז אני מקווה שמלכת אנגליה לא תעזוב את הארוחה באמצע ושאני אצליח לעמוד בכל הציפיות כי מתי אי פעם ייצא לי לשבת מול מלכת אנגליה?!!.
הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם רחל המשוררת, ולדבר איתה על חייה הסוערים. אין ספק שזאת תהיה שיחה מדהימה ממקור ראשון, על אהבה לארץ הקשה הזאת, ועל חיים רוויי יצרים, אהבות ובגידות, רומנטיקה חסרת תקנה, מכאובי נפש וגוף…והרבה שירה.
מאת: יעל | 4 במרץ 2012 | 09:30בצעירותי התגלתה זמרת שלימים הפכה לאחת הגדולות במדינה, אבי חזה את עתידה כבר בשיר הראשון שלה שפורסם, ומאז אני ואבי אוספים את התקליטים שלה ומקפידים ללכת להופעות שלה לפחות אחת לשנה. וזו, מי אם לא, האחת ויחידה, ריטה. זמרת עם אישיות מדהימה. החלום שלי הוא ארוחת ערב איתה ועם אבי. זו יכולה להיות חוויה מדהימה.
מאת: אפרת | 4 במרץ 2012 | 09:14אהוב שלי,
מאת: מתגעגעת | 4 במרץ 2012 | 09:13כלכך הרבה זמן אנחנו חיינו כמו במירוץ לנסות להספיק להתחזק כלכלית ולא מצאנו כמעט זמן לשבת ביחד כמו בהתחלה ולבלות אחד עם השני.
כל הזמן חיכינו לעיתוי נכון והוא פשוט לא הגיע
ועכשיו שיש לנו את התינוק המקסים הזה שכל יום מזכיר לי כמה מדהים החיבור בינינו, אנחנו כבר לא זוכרים מה זו זוגיות, ואני יודעת שכבר כמה חודשים ששנינו כבר לא מבלים יחד..
הבטחנו לעצמנו שזה לא יקרה אבל היומיום חזק יותר, העייפות והאחריות החדשה חזקה יותר, והאנרגיות שמושקעות במתוק הזה שלנו נגמרות בתחומים אחרים.
רציתי לומר לך שאני מצטערת על זה המון, והרבה פעמים אני מתגעגעת אלינו ולעצמי כמו שהייתי קודם. אני יודעת שזה זמני אבל הזמני הזה מרגיש מהנקודה הזו כמו משהו מאוד קבוע
אז רציתי שתדע שגם אם הייתי יכולה לבחור כל אדם בעולם, לבלות איתו ערב אחד, אתה תהיה הבחירה הראשונה והבלעדית שלי, כי אתה חסר לי
ואני אוהבת אותך עדיין, ואפילו יותר, גם אם אני מראה את זה קצת פחות
שלך
הייתי מעוניינת להיפגש עם ג'ניפר לופז – אשה חזקה , לא מסתמכת על אף גבר, עושה "מה שבראש שלה", מצפצפת על כל מה שאומרים עליה… רוקדת ושרה , אייקון אופנה, שופטת באמריקאן איידול….בקיצור – "שיחקה אותה"
מאת: לילך עזריה | 4 במרץ 2012 | 09:07הייתי רוצה לשבת לאכול איתה ולחזק אותה שזה שהיא אשת ראש הממשלה היא גם אשה מדהימה וחזקה שתמכה בבעלה בכל דרכו גם שפישל וביקש סליחה .
היא צריכה להיות אשת שיחה שכיף לשמוע אותה
מאת: מירב | 4 במרץ 2012 | 08:51הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם קייט מידלטון! לשאול אותה מה הסודות שלה לסטייל כזה הורסס, וגם לשאול איך היא משדרת כזאת חיוביות כל הזמן! :) מדהימה! וגם כי זה ממש סטייל לאכול ארוחת ערב עם מישהי כמוה :)
מאת: ירדן | 4 במרץ 2012 | 08:34הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב במגפיים עם בעלי אנו הורים ל4 שהקטנה היא תינוקת וזה כרגע בגדר פנטזיה רק שנינו ארוחת ערב ומגפיים
מאת: ורדד | 4 במרץ 2012 | 07:40אבי נפטר כשהייתי בת 18 , בשבוע השני שלי בצבא.
מאת: לנה | 4 במרץ 2012 | 07:35הוא האחד שאיתו הייתי רוצה לצאת לעוד ארוחת ערב אחת אחרונה ולספר לו שהשירות הצבאי היה נפלא (הוא ישמח לשמוע בתור איש צבא לשעבר), שהתחתנתי עם גבר שטוב ליבו מזכיר לי את טוב ליבו של אבא, שאני לומדת להיות מהנדסת (בדיוק כמוהו), שבנינו בית (ליד אמא שנשארה לבד), שכול פעם שאני פוגשת מכר שלו אני שומעת רק מילים טובות, שעד היום אין יום שכולנו לא מזכירים אותו, מדברים אליו, הייתי מספרת שלאחי שנולדה בת נכדתו ראשונה(חודש אחרי שניפטר)וקראו לה על שמו היא כבר בכיתה ג, שאחריה נולד לו נכד והוא כבר בכיתה א, שעוד שבוע וקצת יוולדו לו עוד שני נכדים תאומים!, הייתי מספרת לו שכול אחד מאיתנו דומה לו ושאנחנו ממשיכים את דרכו ושאני כול כך מתגעגעת.
יש דברים שיש רק בסרטים, אני בטוחה..
מאת: אורית | 4 במרץ 2012 | 03:48אחד מהם זה ההרגשה המוזרה הזאת, שמצאת את מה שחיפשת תמיד, ערב אחרי ערב שבו לא שמתי לב אליו בכלל (כי מהרגע הראשון קטלגתי אותו בסקשן בראש של בחורים קרובים לשלמות שלעולם לא יהיו שלי), ופתאום לגלות שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, החל מלדמיין חיוך קטן (אבל בכל זאת קצת יותר גדול מבד"כ) ועד ללדמיין איך אנחנו חיים ביחד באושר ועושר- happily ever after. כנראה שזה לא באמת יקרה לעולם.. אז אני מודה, אני מוכנה להסתפק בפחות, מוכנה להסתפק בערב אחד בלבד.
האיש שאיתו הייתי שמחה לצאת לארוחת ערב- הוא האיש שלא בטוח שזוכר שאני קיימת..
ממש בא לי לצאת איתו לארוחת ערב.למה דווקא הוא? כי הוא מלך ותמיד רציתי לצאת עם מלך.למה דווקא מלך מרוקו? כי משפחתי מגיעה משם ותמיד רציתי להודות לו על היחס של אבא שלו ליהודי מרוקו.יחס נפלא!! אני מתכוונת לטייל חודש הבא במרוקו,מי יודע,אולי חלומי ייתגשם (:
מאת: טליה | 4 במרץ 2012 | 01:58ממש בא לי לצאת איתו לארוחת ערב.למה דווקא הוא? כי הוא מלך ותמיד רציתי לצאת עם מלך.למה דווקא מלך מרוקו? כי משפחתי מגיעה משם ותמיד רציתי להודות לו על היחס של אבא שלו ליהודי מרוקו.יחס נפלא!! אני מתכוונת לטייל חודש הבא במרוקו,מי יודע,אולי חלומי ייתגשם (:
מאת: טליה | 4 במרץ 2012 | 01:57לו ניתנה לי ההזדמנות לאכול ארוחת ערב עם כל אדם שאבחר….הייתי שמחה לאכול עם פרויד. בחייו האדם היה גאון והקנה לנו את משנתו.
מאת: אורטל בוחניק | 4 במרץ 2012 | 01:14יותר מזה, מעניין אותי לשאול אותו על מה שלא פרסם ולקבל ניתוח אישיות:)
בנוסף, פרויד טען שנשים הן היסטריות…הייתי רוצה להכיר לו את הגברים של 2012….
אני הייתי רוצה להיפגש עם הדלאי לאמה. בן אדם דגול שמקרין משהו טהור,פשוט ותמים ועם זאת חזק. הייתי שואלת מהן מטלות היום יום שלו ואיך הוא מצליח להתמודד עם בעיות העולם עם חיוך תמידי, כאילו כלום. נדמה שהוא לא בן אדם רגיל, עם כל הרוחניות והחמלה שבו, ושהוא משרה על כל מי שבסביבתו בכזו קלות, כאילו אין דאגות בעולם. הייתי מקבלת השראה שכך צריך לחיות ולהתנהל. בטח אתפעל מכל החוכמה וניסיון החיים שלו והחוויות שצבר. היה מצחיק לנהל שיחת 'סמול טוק' על כוס תה, טבטי, כמובן. עם האישיות הסימפטית הזו, והייתי מופתעת מחוש ההומור שלו. בטח לא אגזים אם אומר שפגישה איתו, בעיניי, שוות ערך לאיזה טיול לחיפוש עצמי שעושים באיזור כלשהוא בעולם. הייתי חוזרת הביתה מרוממת ומלאה ברוגע ושלווה עילאית, עם אנרגיות טובות וחזקות, שיחזיקו להרבה זמן. איזה חלום.
מאת: לידיה | 4 במרץ 2012 | 01:09אני הייתי רוצה להיפגש עם הדלאי לאמה.בן אדם דגול שמקרין משהו טהור, פשוט ותמים ועם זאת חזק. הייתי שואלת אותו מהן מטלות היום יום שלו ואיך הוא מצליח להתמודד עם בעיות העולם עם חיוך תמידי, כאילו כלום. נדמה שהוא לא בן אדם רגיל, עם כל הרוחניות והחמלה שבו. ושהוא משרה על כל מי שבסביבתו, בכזו קלות, כאילו אין דאגות בעולם. הייתי מקבלת השראה, שכך צריך לחיות ולהתנהל. בטח אתפעל מכל החוכמה וניסיון החיים שלו והחוויות שצבר. היה מצחיק לנהל שיחת סמול טוק על כוס תה – טיבטי, כמובן, עם האישיות הסימפטית הזו, והייתי מופתעת מחוש ההומור שלו.בטח לא אגזים אם אומר, שפגישה איתו בעיניי, שוות ערך לאיזה טיול לחיפוש עצמי שעושים באיזור כלשהוא בעולם. הייתי חוזרת הביתה מרוממת, מלאה ברוגע ושלווה עילאית, עם אנרגיות טובות וחזקות שיחזיקו להרבה זמן. איזה חלום.
מאת: לידיה | 4 במרץ 2012 | 00:48אופרה ווינפרי האגדית. האישה המופלאה הזו שנולדה למשפחת עבדים קשת יום בארה"ב, הפכה באמצעות עבודה קשה וכוח רצון בלתי נתפס לאחת מהנשים החזקות והמשפיעות ביותר בעולם. בעיני היא ההוכחה לכך שאם רוצים להשיג משהו ודבקים במטרה אפשר להצליח ללא קשר למוצא, מין או צבע עור. הייתי רוצה לפגוש אותה פנים אל פנים ולשמוע מפיה את סיפור חייה המרתק, על ההתעללות שספגה, הדרך להצלחה והמקום הזה בו היא נמצאת כיום המאפשר לה לתרום ולסייע לחלשים,להעלות נושאים על סדר היום ולהשפיע על דיעותיו של הציבור, יש האומרים אף יותר מנשיא ארה"ב (!!!). ללא ספק אופרה היא אגדה עוד בחייה, פילנטרופית אמיתית שמנצלת את מעמדה כידוענית על מנת לעשות טוב, אני בטוחה שפגישה איתה היתה מחזקת אותי ומעניקה לי כוחות ונקודת מבט נוספת על החיים.
מאת: מורן | 4 במרץ 2012 | 00:46שבוע טוב!!
תמיד אבל תמיד כשאני רואה אותו באיזשהו סרט, אני אומרת לעצמי – לעזאזל!! מה כבר יכול לקרות ומתי משהו כזה יקרה שיפגיש בינינו סוף סוף?!!? אין, הוא פשוט מושלם!! חתיך, מנומס, בעל סטייל, בעל טקט, שחקן נפלא!! גם זוג מגפיים ינחמו אותי:)
מאת: ספיר | 4 במרץ 2012 | 00:34הייתי רוצה לצאת למשתה עם אסתר המלכה ולהגיד לה תודה שאנחנו יכולים לחגוג עכשיו את פורים בזכותה.. וגם לקבל כמה טיפים על איך לגרום לגבר שלך לעשות בדיוק מה שאת רוצה בלי להתאמץ יותר מדי….
מאת: רחלי יצחק | 3 במרץ 2012 | 23:58הייתי מאודד רוצה לצאת לארוחת ערב עם משה רבנו ולהגיד לו כמה אני מעריצה אותו ולקבל ממנו קצת טיפים על איך להיות אדם מיוחד כמו שהוא היה ואיך לאהוב את הזולת יותר מאשר את עצמך!!!
מאת: רחלי יצחק | 3 במרץ 2012 | 23:52יש לי אחות שהייתי ביחסים טובים עימה עד לפני שנתיים . היא חזרה בתשובה ,בעקבות בנה שהיה החלוץ בנושא וזה זירז את נישואיו עם חרדית , אח"כ בעיקבותיהם הבן הצעיר עשה את אותו התהליך .והתוצאה היא שנפער בינינו תהום אין ביקורים , תקשורת רופפת ביותר. וזה מעיק . פגישה איתה לארוחת ערב לא תשנה את הקשר ב180 מעלות ,אבל תביא לשתינו טיפה נחמה…
מאת: דבורה כהן | 3 במרץ 2012 | 23:37כבר שנים שאני חושבת איך היתה מתנהלת שיחה עם סבא דוד שלי שנפטר שנים מזמן אילו היה מכיר אותי כאדם בוגר, אם היה בוטח בי ומספר לי את כל אשר קרה ומקשיב לכל אשר חלמתי. כמו עפיפון מפעם וחוט מקשר ביני לבינו בעולמות מקבילים. בכייף הייתי יושבת איתו על איזה מרק בורשט פירה ושמנת אפילו דג מלוח הייתי מפרגנת.
מאת: נירה | 3 במרץ 2012 | 23:28
מאת: יעל מתי | 3 במרץ 2012 | 23:12הייתי יוצאת לארוחת ערב עם אדולף היטלר,כדי לקבל תשובה לשאלה אחת פשוטה למה!? ולאחר מכן מביאה לו בעיטה עם המגף…
מאת: עפרה | 3 במרץ 2012 | 22:55יש לי בן מקסים .טוב לב אוהב לעזור חברמן יש לו המון חברים …..המון יותר מדי……….ואין לו זמן להיות איתי.אפילו לדבר בטלפון זה נדיר….או שאני בממתינה ….או או כן מסנן אותי כי החברים שלו יותר חשובים…….אני רוצה להיות עימו בשיחה זה בלתי אפשרי ……החלום שלי לשוחח איתו ושלא יהיה לחוץ בזמן….אז ארוחה עם בני((((::::תודה
מאת: סמיה מורקוס | 3 במרץ 2012 | 22:48הייתי רוצה לשבת לארוחת ערב עם אמא שלי.
מאת: מאיה | 3 במרץ 2012 | 22:37אמא שלי נפטרה מסרטן שד כשהייתי בת 18.
אני רוצה לשבת לארוחה איתה, לחזור לטעמי הילדות של התבשילים שלה, לשוחח איתה על החיים שלי עכשיו : איך אני מגדלת את בנותיי , הקריירה שלי (הבחירה בתחום הבריאות), היחסים עם שאר המשפחה והכי הייתי רוצה לדעת האם היא גאה בי בהחלטות שקיבלתי עד כה.
גלעד שליט!
מאת: חנה | 3 במרץ 2012 | 22:04האמת שיש הרבה דברים שממש מעניין אותי לשאול אותו על כל מה שהוא עבר..
על תחושות נפשיות שהיו לו בשבי, על איך עבר היומיום שלו, מצבו הפיזי, יחסם אליו, ועוד …
עצמי בעוד עשור…
מאת: יפעת שלו | 3 במרץ 2012 | 21:54עכשיו אני במרדף אחר החיים, כל היום בחיבוטי נפש על מה שקרה ועל מה שעוד יקרה ועל מה שעוד לא עשיתי. הייתי רוצה להיפגש עם עצמי, בוגרת יותר בעשור לפחות ולראות איך החיים שלי התגלגלו, האם הספקתי כל מה שרציתי או למדתי פשוט לשחרר ולהנות מהרגע…
הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם חברה שלי גלי, שלא ראיתי כבר כמעט שנה והיא חסרה. אני יודעת שעוברת עליה תקופה קשה וגם לי לפעמים לא קל ואני רוצה את החברה הכי טובה שלי.
מאת: מאיה | 3 במרץ 2012 | 21:38הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם אבא שלי. אני בת 34 והוא נפטר לפני 33 שנים וחמישה חודשים. לא ממש הספקתי להכיר אותו וכל מי שכן הכיר, מספר כי כמה נפלא ומשובח הוא היה.
מאת: הדר ירון אדלר | 3 במרץ 2012 | 21:37הייתי רוצה לפגוש אותו ולהכיר אותו קצת. הייתי שואלת אותו איזה דברים בי מזכירים לו אותו ואם הוא גאה בי
הייתי רוצה להראות לו תמונות של הנכד שלו.
ובעיקר הייתי רוצה לספר לו כמה הוא חסר לי.
למרות שאני לא מכירה אותו ונולדתי לתוך המציאות הזו, אני מגלה שמעולם לא הפסקתי לחפש לי אבא.
מבלי לדעת מה זה אומר, זה חסר לי.
הייתי רוצה לקבל ממנו חיבוק אמיתי כזה, כמו שאבות מחבקים את בנותיהן.
הייתי רוצה להרגיש מה זה אבא, גם אם זה רק למהלך ארוחת ערב אחת.
הייתי שמחה ללכת לארוחת ערב עם ירדנה ארזי.
מאת: נגה | 3 במרץ 2012 | 21:18בילדות שלי הייתה את המלחמה הידועה בין ירדנה ארזי ועופרה חזה ומאז ועד היום אני מעריצה של ירדנה ארזי.
לפני כ3 שנים גיליתי שהיא גרה כמה בניינים ליידי ועד היום אני מקבלת פיק ברכיים כשאני רואה אותה. עדיין לא הצלחתי אפילו לבקש ממנה חתימה!
הייתי יוצאת לארוחת ערב עם ברוך (מהשיר "המגפיים שלך ברוך" כוורת).
מאת: לילך | 3 במרץ 2012 | 21:02הייתי מסבירה לו שמגפיים לא קונים בזול ושהגיע הזמן שישתדרג למגפיים אופנתיות. "כי מגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט קשה מאוד להשיג אותן כעת"
הייתי שמחה לצאת לארוחת ערב עם בעלי האהוב שבמירוץ של היומיומי של החיים אחרי העבודה והילדים אנחנו שוכחים לפעמים שצריך למצוא גם זמן איכות רק של שנינו…
מאת: הילה | 3 במרץ 2012 | 20:59הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם ביבי נתניהו לשתף אותו בדעותיי על היחס שהממשלה נותנת למדינה יחס הפוך מלעזור לאוכלוסיות שונות בארץ
מאת: לוסי | 3 במרץ 2012 | 20:47עם סבתא שלי, אדלה ברגר. להתעדכן מה עבר עליה ב-17 שנה מאז שעזבה, להגיד לה שאני מאושרת ושאני בטוחה שהיא רואה הכל מהצד ומחייכת את החיוך המבוייש שלה. סבתוש, מזמינה אותך לארוחה הונגרית כמו שהיית מכינה לנו והיכרות עם הנין שלך לני :)
מאת: שלומצי ברגר | 3 במרץ 2012 | 20:33הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם קייט מידלטון! בעיקר לשמוע ממנה על סודות הסטייל שלה, ומעבר לכך איך היא מצליחה לשדר כזאת חיוביות כל הזמן! :) וסתם כי זה ממש סטייל לאכול ארוחת ערב עם מישהי כמוה:)
מאת: ירדן | 3 במרץ 2012 | 20:33מכיוון שהייתי מעוניינת להסביר לו כמה חשוב שהוא יגיע …בשביל שייפסק כל האלימות כל הרוע המוו. …המלחמות יגיע השלום אחווה והחיי נצח וככה נוכל לחיות בעולם שכולו טוב בלי לפחד על היקרים שלנו…
מאת: יערית | 3 במרץ 2012 | 20:33הייתי רוצה להיפגש עם קייט מידלטון! לשאול אותה מה סודות הסטייל שלה ואיך היא משדרת כל כך הרבה חיוביות כל הזמן :) וסתם כי זה סטייל ממש להיפגש עם מישהי כמוה! :)
מאת: ירדן | 3 במרץ 2012 | 20:29לפעמים כל מה שבא לי זה לשבת לערב שקט ורגוע עם המנהיגים שלנו שהרבה פעמים לוקחים אותנו לאבדון ולהסביר להם למה כ"כ קשה פה.
מאת: חן | 3 במרץ 2012 | 20:28בלי ססמאות ובלי פוזות פשוט להסביר למה קשה לנו לשלם למסעדות שבהן הוא רגיל לאכול ואיפה אצטרך לקצץ אם אוכל שם. להסביר לו כמה אני מפחדת שלא אוכל לתת לילד שבקרוב יהיה לי את כל מה שמגיע לו, למרות שגם אני וגם בעלי עובדים מאוד קשה ואפילו מרוויחים יפה בהשוואה לשכר הממוצע.
אני רוצה להאמין שהוא מסוגל לשמוע ולהכיל ובא לי להאמין שאפשר באמת לשנות את כל מה שקורה פה.
אני בטח תמימה וזה לא כזה יעזור אבל בכל זאת אני מאמינה שערב אחד של מפגש בין שני אנשים "רגילים", שנפגשים אחד על אחד יכול להבהיר כמה דברים שבתוך כל הפוליטיקה פשוט לא עוברים…
הייתי שמחה לצאת לארוחת ערב עם אגנס דין, שהיא סמל המגניבות והסטייל הכי טוב שראיתי. בחורה עם המון כריזמה, הרבה סטייל ואמירה אופנתית ייחודית במיוחד
מאת: רחלי | 3 במרץ 2012 | 20:22הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם מרלין מונרו האגדית,בכדי לגלות את סודות הנשיות האמיתית…
מאת: קארין | 3 במרץ 2012 | 20:17כל שבוע אני קוראת את רוב התגובות, ונהנית מאוד, וכל שבוע אתם בוחרים את התגובה הכי פחות משעשעת ומקורית ו….
מאת: לא משתתפת | 3 במרץ 2012 | 20:14וזה לא בא ממקום של קנאה או משהו – אני מאווד מפרגנת למי שזוכה, אבל אני שואלת את עצמי לפי מה העורכות בוחרות את הזוכה.
גבר מסקרן ומאוד יפה,יהיה לנו על מה לדבר…
מאת: אפרת | 3 במרץ 2012 | 20:13אחרי אלפי דייטים כושלים, בחורים שאת שמותיהם אני כבר לא זוכרת, אחרי הרבה שתיקות מביכות, ארוחות ערב מוזרות ושעון ביולוגי מתקתק אחד- הייתי שמחה לצאת סוף סוף לארוחת ערב עם האחד שלי- עם בעלי לעתיד.
מאת: אורית | 3 במרץ 2012 | 20:07המיקום או התפריט ממש לא משנים לי, ממילא כבר חרשתי את כל בתי הקפה והמסעדות בדייטים עלובים, מצידי אפשר גם פיקניק באיזה מקום מבודד, רק אני והוא. העיקר לדעת סוף סוף שזו ארוחת הערב האחרונה שלי כרווקה, להסתכל עליו ולהרגיש על מה כולם מדברים… כשקראתי את התגובות האחרות של נשים שרוצות להיפגש עם הבעלים שלהן לאחר כמה שנות נישואין… אני הייתי רוצה להיפגש אתו עכשיו, כשהכל מתחיל..
הייתי רוצה לשבת לדבר עם כריסטופר ריב (ז"ל), יש לי כל כך הרבה שאלות כלפיו… הוא היה סופרמן קולנועי אבל גם בחיים שלו לאחר הפציעה הוא היה סופרמן…. עם פציעה כזאת הכי קל להרים ידים ולא לרצות לחיות אבל היה לו רצון חזק לחיים ולתת משהו עם ערך מוסף לעולם מהפציעה שלו…. גם במותו הוא ציווה לנו את המחקר של חוט השידרה.
מאת: KARIN | 3 במרץ 2012 | 20:02יש לי דבר משוטף איתו, לפני שנתיים וחצי שברתי בתאונת דרכים את חוליית המיפרק בצוואר (כן, כמו של סופרמן) , היה לי מזל גדול שחוט השידרה לא נפגע (מ"מ הפריד מהמצב שלי לשל סופרמן).
הייתי רוצה להגיד לו שהוא נתן לי השראה גדולה לשיקום ולמלחמה שלי בחיים, ולהגיד לו תודה גדולה על כך.
שבוע טוב
האשה הנהדרת הזו, שהיתה חלוצה אמיתית והגיעה לארץ בשנת 1932 ואיבדה בהמשך את כל משפחתה, שהיתה אשה עם סטייל בארץ נטולת סטייל, שהיתה מלאה סיפורים כרימון ואני לא תיעדתי או שמרתי. אני חלק ממנה ואני חסרה בכל כך הרבה פרטים עליה, על סבא שלי, על אמא שלי כילדה ובסופו של דבר אליי.
מאת: ליאת זנד | 3 במרץ 2012 | 19:51חולמת עליה הרבה, חושבת עליה לא פחות אבל לא יכולה להיפגש איתה. ארוחה איתה היתה עושה אותי מאושרת. עוד פעם אחת להריח
הייתי שמחה לאכול ארוחת ערב עם נשיא המדינה מר שמעון פרס ,אישיות מכובדת , זוכה פרס נובל לשלום, מעניין, תרם ותורם רבות למדינת ישראל.
מאת: מרי צור | 3 במרץ 2012 | 19:47הייתי רוצה לצאת עם האחיות שלי שמאז שאמי נפטרה לא יצאנו אפילו פעם אחת לצערי בגלל הריחוק בנינו ולא בילנו איפלו פעם אחת
מאת: margo | 3 במרץ 2012 | 19:41הייתי שמחה לצאת לארוחת ערב עם שמעון פרס..
מאת: elana darzi | 3 במרץ 2012 | 19:41הייתי בוחרת לאכול ארוחה עם ספי הבלוגרית המדהימה מאתר: way2yellow.blogspot.com
מאת: דנה | 3 במרץ 2012 | 19:31לאחר שהתוודעתי לבלוג שלה לפני כשנה , עברתי תהליך ושינוי בכל הגישה שלי לאופנה , סטייל ודרך חיים.
שתבינו היא יכולה בגיל להיות הבת שלי, ואני מרגישה שהיא המחנכת שלי בעניין הסטייל, התחלתי להתלבש ולשים לב לפרטים שלא ראיתי לפני ולאהוב את זה ממש!
ספי, אני צימחונית, איפה נאכל?
דנה
לא מדובר בסיפור סוחט דמעות או באישיות יוצאת דופן, אלא אישיות שהיא מודל לחיקויי עבורי, מדובר ב"סופר נני"- מיכל דליות. הייתי רותה להיפגש דווקא איתה לארוחת ערב ולהכיר טוב יותר את עולמה ואת גישתה החינוכית מכיוון שאני לומדת חינוך והחלום שלי הוא שיהיה לי מרכז להדרכת הורים כמו שלה. אני מעריכה מאוד אותה כאישיות חינוכית ובעלת השפעה ומקווה שגם אני אהיה שם דבר כמוה מתישהו… וחוצימזה, תמיד טוב שיהיו קשרים מי יודע אוליי בעתיד זה ישתלם :)
מאת: סיון | 3 במרץ 2012 | 19:22הייתי שמחה לצאת לארוחת ערב עם משפחתי המורחבת, בן זוגי ילדי וילדיו.
מאת: אור-לי | 3 במרץ 2012 | 19:13הילדים עדיין לא נפגשו והייתי רוצה שתהיה פגישה מוצלחת עם כולם.
הייתי רוצה לצאת עם קוקו שאנל לארוחת ערב ולשמוע ממנה את סיפור חייה.
מאת: אושרת | 3 במרץ 2012 | 19:06ללמוד ממנה איך היא הפכה למי שהיא ואיך היא התמודדה על כל המכשולים שהחיים זימנו לה.
קוקו שאנל בעיני היא המודל לאישה חזקה, עצמאית, מוכשרת שהצליחה להפוך לאימפריה למרות הכאב הגדול שלה והחיים שהיו לה.
היא אחת הנשים היותר חכמות ואינטליגנטיות ששמעתי עליהן. ואולי היא הייתה מתלהבת מהמגפיים החדשים שלי ונותנת לי זוג משלה בנוסף :)
מאת: אסתר | 3 במרץ 2012 | 19:01תגובתך ממתינה לאישור.
ארוחת ערב עם האשה הראשונה ש…
יש כל-כך הרבה אנשים מעניינים שהייתי רוצה להזמין לארוחת ערב, קצרה היריעה מלהכיל; אבל אם יש משהו שמעניין אותי באמת, הוא לדעת איך נשים הצליחו להיות הראשונות – ואלו הנשים שאיתן הייתי רוצה להיפגש לארוחת ערב (הרי לא התחייבנו לארוחת ערב אחד-על-אחד, נכון?)
מאת: שירי | 3 במרץ 2012 | 18:48אז הייתי מארגנת לעצמי ארוחת ערב תחת הכותרת "האשה הראשונה ש…" ומזמינה את כל הנשים שאפילו לא שמענו עליהן, אבל השאירו חותם משמעותי על חיינו, וחלקן השאירו לנו דברים שאנחנו משתמשים בהם יום-יום: האשה הראשונה שהמציאה את שפת המחשב, האשה הראשונה שהמציאה את חזיית הבד, האשה (ילדה למעשה) שהמציאה את יום האם בישראל, האשה שהמציאה את המקרר הביתי, האשה שהמציאה מדיח כלים, וגם את אלו שהמציאו את תנור האפייה, מכונת הכביסה, המזרק של הרופא, את החיתולים ואפילו את האשה שהמציאה את סירת ההצלה.
מעניין נכון? כנראה שרובנו מעולם לא עצרנו לחשוב "מי המציא את…" ומאוד נחמד לדעת שהמוח שמאחורי הרעיון הוא נשי. אז כאשה אל אשה, רציתי לדעת מה עבר להן בראש ואיך הן הצליחו כנגד כל הסיכויים ליצור דבר שהאמינו בו, מבלי לדעת אם יהיה למוצר שלהן קיום בפני עצמו. עוד דבר שהייתי שמחה להראות להן בארוחת הערב הדימיונית שלי היא עד כמה ההמצאה שלהן היא משמעותית בחיינו גם היום, עשרות ואפילו מאות שנים אחרי שנעשה שימוש באבטיפוס המקורי שאותו הן יצרו.
עם הבן שלי בעוד 20 שנה.
מאת: עדי | 3 במרץ 2012 | 18:00היום הוא בן 4 ואין לדעת מה צופה לנו העתיד.
כל כך מסקרן אותי לדעת איזה אנוש הוא יהיה, אם הצלחתי ואצליח להחדיר מעט ממני או הרבה.
אילו שריטות השארתי ומה אני לא רואה היום שמחר יזכר לי לעולם.
הייתי רוצה לשבת איתו היום כדי לדעת איך לישמור על המחר יפה וטוב יותר.
עם הבן שלי בעוד 20 שנה.
מאת: גלי | 3 במרץ 2012 | 17:58היום הוא בן 4 ואין לדעת מה צופה לנו העתיד.
כל כך מסקרן אותי לדעת איזה אנוש הוא יהיה, אם הצלחתי ואצליח להחדיר מעט ממני או הרבה.
אילו שריטות השארתי ומה אני לא רואה היום שמחר יזכר לי לעולם.
הייתי רוצה לשבת איתו היום כדי לדעת איך לישמור על המחר יפה וטוב יותר.
מעלפות
מאת: אושי | 3 במרץ 2012 | 17:57!!!!!!!!!
נעלים הורסות את הבריאות אגב!!!!!!
מאת: אושי | 3 במרץ 2012 | 17:57הייתי יוצאת לארוחת ערב עם אריק שרון אחד האנשים הגדולים תרתי משמע בעיני..ולשאול אותו מה עבר עליו בזמן הקומה האם הוא זוכר משהו שמע משהו {בתקווה שהוא ייתעורר מזה כמובן} מעניין ומסקרן לדעת מה בדיוק עבר עליו בזמן הארוך הזה שממשיך להיות ארוך ומה עבר לו בראש כשהחליט על מהלך ההתנתקות שאני יודעת שהדעות שלו ממש לא היו לכוון ההתנתקות ובכלל מה בן אדם כזה ענק איך הוא מסכם את חיו העמוסים ועם הקומה הזאת בכלל…ממש ממש ארוחת ערב מעניינת תהיה שם ..
מאת: אושי | 3 במרץ 2012 | 17:55יש כל-כך הרבה אנשים מעניינים שהייתי רוצה להזמין לארוחת ערב, קצרה היריעה מלהכיל; אבל אם יש משהו שמעניין אותי באמת, הוא לדעת איך נשים הצליחו להיות הראשונות – ואלו הנשים שאיתן הייתי רוצה להיפגש לארוחת ערב (הרי לא התחייבנו לארוחת ערב אחד-על-אחד, נכון?)
מאת: שירי | 3 במרץ 2012 | 16:05אז הייתי מארגנת לעצמי ארוחת ערב תחת הכותרת "האשה הראשונה ש…" ומזמינה את כל הנשים שאפילו לא שמענו עליהן, אבל השאירו חותם משמעותי על חיינו, וחלקן השאירו לנו דברים שאנחנו משתמשים בהם יום-יום: האשה הראשונה שהמציאה את שפת המחשב, האשה הראשונה שהמציאה את חזיית הבד, האשה (ילדה למעשה) שהמציאה את יום האם בישראל, האשה שהמציאה את המקרר הביתי, האשה שהמציאה מדיח כלים, וגם את אלו שהמציאו את תנור האפייה, מכונת הכביסה, המזרק של הרופא, את החיתולים ואפילו את האשה שהמציאה את סירת ההצלה.
מעניין נכון? כנראה שרובנו מעולם לא עצרנו לחשוב "מי המציא את…" ומאוד נחמד לדעת שהמוח שמאחורי הרעיון הוא נשי. אז כאשה אל אשה, רציתי לדעת מה עבר להן בראש ואיך הן הצליחו כנגד כל הסיכויים ליצור דבר שהאמינו בו, מבלי לדעת אם יהיה למוצר שלהן קיום בפני עצמו. עוד דבר שהייתי שמחה להראות להן בארוחת הערב הדימיונית שלי היא עד כמה ההמצאה שלהן היא משמעותית בחיינו גם היום, עשרות ואפילו מאות שנים אחרי שנעשה שימוש באבטיפוס המקורי שאותו הן יצרו.
עצמי בעוד 40 שנה, הייתי שמחה לפגוש את עצמי בגיל 70+, לאו דווקא בשביל לשמוע מה אעבור ב 40 השנים הבאות, אלא יותר בשביל לגעת בפרופורציה ובראיית חיים שיכולה להיות רק בגיל הזה…לגעת במה חשוב ומה פחות, איפה אני דואגת לשווא ואילו תחומים אני מזניחה…
מאת: עמית | 3 במרץ 2012 | 15:41ואולי אולי הפנטזיה שלי זה בעצם לפגוש את עצמי שם הרבה יותר שלמה ושלווה, ודרך זה לגלות שהשלמות והשלווה נמצאים בתוכי כבר היום ורק מחכים להתגלות…
הייתי רוצה להיפגש לארוחת ערב עם בעלי שאני שמחה שהכרתי אותו
מאת: ליז | 3 במרץ 2012 | 15:21ועם ההוריס שלי להודות להם שהם הביאו אותי לעולם ושאני אוהבת אותם
ולאחי המדהים שאין נשמה גדולה ממנו פשוט ארוחת ערב של להגיד תודה שהם חלק חשוב מחיי
אני כנראה הגבר היחיד שמגיב פה (לרוב זה התפקיד של אשתי) אבל הפעם התשובה כל כך ברורה מאליה, שאני חייב להגיב מהבטן: אני רוצה לצאת לארוחת ערב עם אשתי! אבל לא סתם ארוחת ערב עם אשתי, אלא ארוחת ערב נטולת דאגות: שנינו נכבה את הסלולרי ולא נדאג שהבייביסיטר לא תצליח להשיג אותנו; לא נדאג שאנחנו לא זמינים אם יחפשו מהעבודה,אשתי תזמין לאכול כל מה שהיא רוצה מהתפריט בלי לדאוג אם יש במנה מיליון קלוריות ובלי לדאוג כמה המנה עולה, נדבר על הכל מבלי להיות מודאגים מהכותרות בעיתון, ממצב הכסף, מחיר הדלק ויוקר המחייה. סתם ארוחת ערב שקטה, הכי פשוט שאפשר.
מאת: יוסי | 3 במרץ 2012 | 15:20טוב,לפי הכותרת בטח ניחשתם מי זאת,ואם לא,אני אומר:האדם שהכי הייתי רוצה לשבת איתו לארוחה היא קוקו שאנל-גורו האפנה שלי,אייקונית סטייל אמיתית יותר מכל כוכבת הוליוודית ומחוללת מהפכות.
מאת: אלמוג | 3 במרץ 2012 | 14:35קוקו שאנל הייתה אדם מיוחד,מלכת האביזרים הקטנים שבזכותה אנחנו הנשים יכולות להחליט אם ללבוש שמלה או מכנסיים,בלי שהגברים ילכדו אותנו במחוכים לוחצים ושמלות נפוחות. לא רק שהיא פרצה דרך למעצבים רבים אחריה,היא עשתה זאת מכלום. חנות כובעים קטנה שפתחה ,התעצמה לבית האפנה המדהים ביותר-שאנל.
הייתי רוצה לדבר איתה,להכיר את האישה העוצמתית ביותר בהיסטוריית האפנה,וכן, אולי לקחת ממנה כמה טיפים לעתיד….(:
מהמתים עם סטיב ג'ובס ששינה ללא היכר את עולם העיצוב והטכנולוגיה, שיצר צרכים חדשים לאנשים והפך את הגיקיות לשיקית. עם קוקו שאנל שהצליחה לטפס בכוחות עצמה, לכבוש את עולם האופנה כשהשפעותיה ניכרות עד ימנו. עם מריל סטריפ שהוא השחקנית הכי מוכשרת, מצחיקה ואמיצה בעולם כולו והיא הדמות הכי נשית בעייני. אבל הכי הייתי רוצה לאכול ארוחת ערב עם שלמה בראבא, שאני מעריכה ואוהבת עוד מימי זהו זה ויאצק. בראבא שהתגלה בטקס פרסי האוסקר כאישיות חכמה, כובשת ונטולת אגו לחלוטין שעוד מצליחה להתרגש כמו ילד בן 4 מהעולם.
מאת: טל | 3 במרץ 2012 | 13:13כי? בין לגדל 5 ילדים,לעבוד,לנקות,לסדר,לקום בלילה וכדומה בלופ כל יום,הייתי רוצה לצאת איתו לא בשביל האוכל אלא בשביל להתלבש יפה,להרגיש חגיגיים ולנהל איתו שיחה בוגרת ואמיתית,מצחיקה ושנונה.למה לא אמרתי מנדלה,הילרי,בוב דילן וכאלה,כי מה שלאיש שלי יש להגיד הכי חשוב בעיני.אנחנו שנינו בזוגיות שניה,מגדלים 5 ילדים יחד,אחת תינוקת (מדהימה),שותפים בכל,שמנסיון רע יודעים שמה שיש לנו יקר מפז.עשינו שינויים כה גדולים בחיינו על מנת לקבל את מתנת חיינו,אהבת אמת.חכמים יותר,בוגרים יותר,אחראיים יותר אך מאוהבים כמו בגיל 17.הוא לא מנהיג עולם,הוא לא סלב ששר על במות ענק,לא זוכה פרס נובל,אבל יש לו הרבה מה להגיד ואני אוהבת לדבר איתו ולהקשיב לו.שנת משפחה שמחה לכולנו,להקשיב לקרובים לנו חשוב באמת!
מאת: ליבי צין | 3 במרץ 2012 | 12:15הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם אמא שלי כשהייתה בת 30.
מאת: שרון | 3 במרץ 2012 | 11:55שתספר לי איך היה בשנות ה60 וה-70 הצבעוניות והעליזות, ממבט של בחורה צעירה שעדיין אינה אמא שלי…
מה לבשו, איפה קנו את הבגדים, לאן יצאו לבלות ומי הם הסלבס בעיר…
שתעשה לי סיבוב הכרות אחרי הארוחה שלנו בתל אביב של פעם ותספר לי על המשפחה שלה ושל אבא שלי ועל היחסים ביניהם.
נראה לי שערב כזה יהיה מעניין וקסום מעין כמוהו
הייתי שמחה להיפגש לארוחת ערב עם יונית לוי. ללא ספק, אישה חזקה, מרשימה, יפהפיה ואינטיליגנטית.אני מעריצה נשים חזקות וחכמות שהאינטיליגנציה שלהן לא באה על חשבון המראה ולהיפך, המראה לא בא על חשבון השכל. למרות ה"קור" שהרבה אנשים מרגישים שיונית משדרת, אני דווקא חושבת שהיא משדרת איפוק, רצינות והמון המון עומק וכך ראוי למגיש חדשות להיות. תמיד הייתי בדעה שמכל מפגש עם אדם בחיים אפשר ללמוד לפחות דבר אחד טוב. ובכן, מאישה כזו אני בטוחה שניתן ללמוד המון.
מאת: טליה | 3 במרץ 2012 | 11:49אין ספק שעם אישתי המדהימה הייתי יוצא לארוחת ערב. פשוט מגיע לה!!!
מאת: ארז קורלנד | 3 במרץ 2012 | 11:26בשלושה חודשים האחרונים גם עברנו מדירה שכורה אחת לאחרת, גם הבאנו לעולם את ביתנו. העומס הוא אדיר ואנחנו בלי סבים וסבתות למי שמבין מה זה אומר. אז פשוט מגיע לה להתפנק קצת… אפילו הרבה.
היות והיום זה יום הולדתי, הייתי רוצה לסעוד עם נשיא המדינה מר שמעון פרס ולשמוע ממנו על קצה המזלג איך אפשר בגילו המופלג להספיק הכול, להיות מעודכן וקשוב ומלא אנרגיה כול הזמן
מאת: ורד | 3 במרץ 2012 | 10:55שלום
היתי רוצה לצאת עם בעלי היקר לארוחה ערב גם אחרי 16 שנה ביחד הכי כייף לי איתו הוא מצחיק אותי ומקבל אותי כמו שאני גם שלפעמים אני קרציה לא קטנה
תודה
מאת: עינב פפאוצן | 3 במרץ 2012 | 10:11אני הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם מישהי שהיא בשבילי כבר עשרות שנים מודל לחיקוי, מישהי שמשלבת יופי ואופי בבת אחת.
מאת: מור | 3 במרץ 2012 | 08:53ככל שעולים עם הגיל, כך קשה לשמור חיוניות, רעננות, יופי וזוהר. אך ישנן נשים שהאישיות שלהן, הסגנון שלהן והייתי אומרת שאפילו האנרגיות שהן משדרות הופכות אותן לאייקון, לסמל ובעייני גם לסוג של מודל לחיקוי ולתקווה.
גילה אלמגור היא כזו. אחת השחקניות המבוגרות אך העסוקות ביותר כיום , לא עוצרת לרגע. העוצמה שניבטת מעייניה הגדולות והיפות, משדרת עומק וחוכמה.
השיער המשוך לאחור, הפנים שלפעמים רכות ולפעמים קשות. תמיד לבושה אלגנטי כיאה לגילה אך עם זאת ממשיכה להיות רעננה. לאשה הגדולה הזו יש קול מקסים. קצת צרוד, קצת אחר. כמו סאונד איכותי לסרט טוב.
ניכר כי השנים בהחלט עשו עימה חסד גדול ויופיה נשתמר היטב .
במשך השנים צברה המון רגעים מרגשים , עצובים, משמחים יותר או פחות והייתי רוצה לשמוע ממנה קצת על החוויות הללו, לבטח היא שומרת כמה סיפורים שישאירו אותי בפה פעור…
כאישה עובדת ואמא לארבעה ילדים הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם בעלי. כן! כמה פשוט ובנאלי לא עם סלבאדור דאלי, לא עם רבין ולא עם שי עגנון משהו פשוט שקט ונכון.. שנוכל להחליף כמה מילים בנחת לא להגיש לא להרים לא לקלח אחרי ולא לחסל… לשבת רק שנינו ( וכל שאר הסועדים) לדבר להתפנק איזה כיף?
מאת: אירית סגל | 3 במרץ 2012 | 08:50באופן תמידי אני שואלת את ההורים שלי איך הם הגיבו כשאני הייתי קטנה ועשיתי כך וכך. לדוגמא איך הם התמודדו עם זה שלא תמיד הקשבתי להם, או כשהייתי בשלב ה״דובי לא לא״. והם מסבירים לי אבל נראה לי שעם הזמן הם שכחו חלק מהדברים. הייתי מאד שמחה לשבת לארוחת ערב עם ההורים שלי אבל עם ההורים שלי כשהיו הורים טריים לפני עשרים וחמש שנה, כאשר אחותי ואני היינו ילדות קטנות על מנת שיסבירו לי בדיוק מה עושים. הייתי יושבת עם דף ועט וכותבת הכל…
מאת: בתי פינקל | 3 במרץ 2012 | 08:42לא, לא ליידי די , ליידי גאגא!!! , האשה (או אולי הגבר?) ומחסן התחפושות.
מאת: לירון | 3 במרץ 2012 | 08:38התקשרו מחג פורים ומסרו שמסתבר שכן כל יום פורים- לפחות אצלה.
לליידי יש סטייל ייחודי כל כך שמכניס את הסטייל של כל השאר למוזיאון לסטיילים שפג תוקפם.
היא אינה בוחלת באמצעים, תוספות שיער או פלטפורמות, והיא אף תורמת לקהיליית המדע תגליות גאומטריות חדשות בתדירות מפתיעה.
אבל מעל לכל, היא היחידה שעל בסיס יומי עושה את מה שכולנו תמיד רצינו לעשות אך לא העזנו – יוצאת מהבית בלי מכנסיים.
ארוחת ערב עם הגברת הזו היא ללא הספק הדבר הכי מרגש שיכול לקרות לי באמצע החיים…
לבחור עם מי לצאת לארוחת ערב?, נשמע לי מאוד מפתה, במיוחד לאור העובדה שאני 3 שבועות בלבד לאחר לידת בני השני. אני מדמיינת את זה…לצאת מהסמרטוטים שאני מסתובב איתם מאז הלידה, ללבוש את שמלת הערב השחורה הקטנטנה הצמודה שקניתי עוד לפני ההריון (בתקווה שתעלה עלי, להיכנס לנעלי הסטליטו המהממות האדומות), לסדר שיער, איפור קל ופשוט לצאת עם…אופס חייבת ללכת, התינוק בוכה.
מאת: עדי | 3 במרץ 2012 | 08:36הכי הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם האחת והיחידה – קוקו שאנל.
מאת: מורן | 3 במרץ 2012 | 08:31האישה המיוחדת הזו שומרת לזכותה מספר לא מבוטל של הישגים ופריצות דרך בתחום האופנה כך שארוחת ערב איתה יכולה להיות בשבילי מאוד מאוד מעניינת ומסקרנת.
קוקו שאנלו פיתחה לעצמה סגנון אישי משלה שלא מתיימר לחקות אף בית אופנה אחר. בעוד שבאותה התקופה כולן הלכו לפי ה"צו האופנתי", קוקו שאנל יצרה חוקים משלה והייתה המעצבת הראשונה שלקחה את הבד השחור שהתקשר בעיקר לאבל, ויישמה אותו בבגדי ערב . בעזרת הקו העיצובי הייחודי לה הביאה לשינוי דפוסי הלבוש הנהוגים באותה התקופה.
מעבר להצלחות העיסקיות שלה סיבה נוספת שאני אוהבת אותה היא מכיוון שצורת הלבוש שלה כל כך פשוטה אך בו זמנית עם שפע של אלגנטיות ונשיות הייתי רוצה ללמוד ממנה על ההשראות שלה מאין האומץ והתעוזה שהובילו אותה במשך השנים ועוד המון שאלות שאני שומרת לעצמי לפגישה איתה :)
הייתי יוצאת לארוחת ערב עם ריצ'רד גיר, פשוט כי הוא שרמנטי.
מאת: אורנה הדר | 3 במרץ 2012 | 08:09הייתי הכי רוצה לצאת לארוחת ערב עם מגפי Couple Of חיים רביבו
מאת: אילנית | 3 במרץ 2012 | 06:24צ'רלי צ'אפלין, מרסל מרסו, יוסף שילוח. כחוקרת צחוק והומור, אני חוזרת אליהם שוב ושוב. מנסה לפצח את הקסם שלהם, כל אחד בדורו, בתחומו, בדרכו הייחודית והכל כך מצחיקה. כקומיקאית, מהווים עבורי המון השראה וכמובן דמות להערצה. הייתי רוצה לקבל קצת מההליכה של צ'רלי צ'פלין. לנהל שיחה ללא מילים עם ביפ, הליצן הנצחי של מרסל מרסו. לאכול כריך עם עגבניה, על לחם שחור וממרח ירוק להצמחת שערות, עם פארוק הפרסי הסימפטי, של יוסף שילוח האגדי.
מאת: שן שן | 3 במרץ 2012 | 02:31כדי לערוך ארוחה כזאת, נאלץ לחזור בזמן, או לעבור לעולם הבא, ככה זה עם אנשים שהם אגדה, לי נותר רק לחלום.
נצא יחדיו לארוחה ויהיה שמח ומבדח. פופאי יזמין תרד ומיד יהיה לו מלא כח ובמחיצתו ארגיש בטוחה ומוגנת. אוליב הענוגה תשב לצידנו. גם משפחת סימפסון תגיע כמובן: הומר, מארג', הילדים ואפילו חיות המחמד.
מאת: טליה | 3 במרץ 2012 | 00:46יהיה מעניין להוציא את הדמויות מהקומיקס ולהפיח בהם רוח חיים.
אחחחח, איזו ארוחה, איזו חוויה!
בעצם, אזמין גם את התקשורת שתצלם את האירוע, אהפוך לסלב וכל חיי ישתנו בין לילה.
בהחלט ארוחת ערב שלא תשכח:)
הייתי רוצה לאכול ארוחת ערב עם אלברט אינשטיין ולשאול אותו מי עושה לו את השיער ואיך הוא חשב על תורת היחסות
מאת: אלה | 2 במרץ 2012 | 23:43בשבוע הבא יש לבעלי יום הולדת ואני מתכננת להזמין אותו לארוחת ערב במסעדת שף!! מכיוון שזה יום מיוחד וזה זמן טוב שנבלה ביחד בלי הילדים. אז שיהיה לו המון מזל טוב , בילוי נעים וארוחה טעימה!!!
מאת: האלה | 2 במרץ 2012 | 22:25מאז שאני מכירה את עצמי, אני אוהבת לבשל. הבישול תמיד היה לי לדרך מפלט מההמולה בבית ובחיים.. החלום שלי תמיד היה ללמוד בישול, וללמוד מהטובים ביותר, ולכן אשמח לצאת לארוחת ערב עם השף ג'יימי אוליבר ("השף העירום"), ואשמח אף יותר אם הוא יכין לנו אותה… :)
מאת: לימור | 2 במרץ 2012 | 21:37ארוחת ערב עם עידו רוזנבלום כי הוא חתיך והוא הורס, ואני פשוט רוצה אותו! ולא אכפת לי שהוא נשוי. ולבוא במגפיים סקסיות חדשות בטח יעשה לו את זה חח
מאת: אחת שמאוהבת | 2 במרץ 2012 | 21:36הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם עצמי, אני נשואה ואם לילדה בת 4 , העבודה לא נגמרת בחוץ וגם בבית ולא יוצא לי לבלות כמעט בכלל ואם יוצאים לארוחת ערב זה עם הילדה (עם כל הבלגן הכרוך בכך), הייתי שמחה לצאת לארוחת ערב מושקעת עם עצמי, לשבת לבד ולהתענג באמת על אוכל משובח ושקט עם האדם הכי קרוב אליי:)
מאת: מיכל | 2 במרץ 2012 | 20:52דיוויד בואי, ששנה אחר שנה שינה את פני המוזיקה בעולם כולו,
בכל עשור המציא את עצמו מחדש והגדיר ז'אנר חדש במוזיקת הרוק/פופ-רוק.
לא תמיד הכל היה מוצלח במיוחד, אבל תמיד היה שונה.
גם היום ממרומי גילו, אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה, מרגש בואי בכל הופעה ושומר על סגנונו הייחודי, הבלתי צפוי והמשתנה.
יש לי הרגשה שמוחו של האדם הזה פשוט מחווט אחרת משל כולנו, אני בטוחה שיש לו דמיון עשיר בצורה יוצאת דופןץ
מאת: טלי | 2 במרץ 2012 | 20:48נראה לי שארוחת ערב איתו תהיה מרתקת, מאלפת, מטורפת ואולי תפזר קצת אבקת גלאם (רוק) את תוך חיי הכל כך נורמלים :)
הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם סבתי היקרה, שעל שמה אני נקראת..
מאת: שרית | 2 במרץ 2012 | 20:41לשאוב השראה, וכוחות, להכיר אותה יותר לעומק.
רק חבל שהיא נפטרה מזה זמן מה..
מה היינו נותנים כדי להחזיר את הזמן לאחור…
הייתי יוצאת לארוחת ערב עם שלי סתת יוצרת המגפים וזאת בכדי לספר לה שאני קונה אצלה בין 3 ל 4 זוגות נעלים אצלה(VARDABֲMOT.GOV.IL
מאת: אור | 2 במרץ 2012 | 19:51למען האמת..הייתי שמחה לצאת עם מארק צוקרברג לארוחת ערב.
ולא,לא לברך אותו על ההצלחה הזאת שלו עם הפייסבוק הזה,
אלא לכעוס עליו,שהוא בחר לקלקל אותנו בשביל להרוויח כסף,לשאול אותו אם יש לו מצפון,ואם הוא לא מרגיש רע.ובכלל איך הוא מגיב לכל מה שקורה בעולם מאז ההמצאה הטיפשית הזאת.
זה נשמע מוזר אני יודעת,אבל אני כל פעם תוהה מה היה קורה אם בכלל לא היו ממציאים את הפייסבוק הזה.עדיין הילדים שלנו היו מעדיפים להישאר בבית מאשר לצאת הוצה עם החברים?עדיין היינו שרים"ילד סנטטי יושב מול מסך שדולק"?עדיין היינו מכורים לחיטוט האין סופי הזה?
אני באמת חושבת שהתדרדרנו,אבל כשהפייסבוק יצא לאור,איבדנו כל סיכוי.
מאת: דורית | 2 במרץ 2012 | 19:36יש לי קראש עליו עוד מימי פריקס אנד גיקס שלא האריכה ימים,והוא פשוט נראה לי כמו בחור מאוד מצחיק ומוזר בדיוק כמו שאני אוהבת.מה גם שבתמונות טוויטר שלו הוא מעלה המון תמונות של אוכל ונראה שהוא אוהב לשתות ולאכול אותם דברים כמוני
מאת: אירה | 2 במרץ 2012 | 19:21הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם אלזה סקאפרלי… אלזה זוהי מעצבת אופנה בשנות ה20 -30 יצא לי "להכיר" את אלזה לא מזמן , כחלק מהמטלות הלימודיות שלי אני צריכה לעשות עבודה בכל נושא שאבחר וברור שבחרתי בעיצוב אופנה, בזמן החיפושים שלי אחרי נושא מענין לחקור גילית את אלזה. מספרים עליה שהיא היתה אישה מאוד צבעונית ושוברת מחסומים, היא היתה מאוד יצירתית ובתקופה שבה כולם הלכו לפי המראה הקוקו שאנלי היא יצרה לוקים משגעים ויוצאי דופן, הייתי רוצה לשבת לארוחת ערב עם אישה חזקה , יצירתית, ששוברת מחסומים ולא מפחדת למרוד ואלזה בהחלט עונה על הקריטריונים. אני בטוחה שלא יהיה לי משעמם בארוחה ויכול להיות שאפילו תביא לי חומרים לעבודה!
מאת: אביטל | 2 במרץ 2012 | 18:28הייתי רוצה לשבת לארוחה עם אלוהים.
מאת: מאיה | 2 במרץ 2012 | 17:55האח הגדול…
מאת: נועה | 2 במרץ 2012 | 17:30לדעת מי באמת המושך שם בחוטים… מי מחליט להתעלל שם בבני אדם ומי הוא הנסיין בני אדם הכי נפוץ במדינה!
הייתי שואלת אותו מי ממציא את כל הרעיונות המטורפים ומאיפה הגיעו כל ההתלבושות לכל המשימות.
הייתי אומרת לו "ערב טוב אח גדול"
החלום שלי הוא לאכול ארוחת ערב עם השף גורדון רמזי. לא רק שגורדון מכיר את המסעדות הכי טובות בעולם ואין ספק שהארוחה תהיה טעימה, אני גם משוכנעת שיהיו כמה רגעים מבדרים ביותר שיסופקו לנו באדיבות הפה מפיק המרגליות שלו. וחוץ מזה, הוא גם די חתיך- תודו.
מאת: גילי | 2 במרץ 2012 | 17:26לראות אנשים שלא חוו מעולם רע .וכל
מאת: לאה אלבז | 2 במרץ 2012 | 16:36עולמם טהור לשאול איך זה לחיות
שיש רק אחד את השני ולשאוב מיזה כוח.
להבין שנועדנו לחיות בזוג ולא בפרד.
מאת: לאה אלבז | 2 במרץ 2012 | 16:29הדבר היחידי שקפץ לי לראש כשקראתי את השאלה הזו, היא תשובה יחסית מוזרה ולא ריאליסטית, אבל כל ךכ הייתי רוצה שתתגשם. הייתי רוצה לפגוש את הבלוגרית המושלמת נטלי סוארז, למי שלא מכיר זאת בלוגרית אמריקאית, לא הכי יפה, אין לה את הגוף הכי יפה, ואין לה הכי הרבה כסף. אבל איכשהו, כל דבר שהיא לובשת הופך לבגד מדהים ושיקי ובכל פעם מחדש קנאתי מתחילה להתעצם. הייתי רוצה להבין איך היא עושה את זה, איך בפעם הראשונה היא עזרה אומץ והעלתה תמונה שלה ללוק בוק, איך היא הגיעה למצב שהיא נמצאת בו עכשיו – דוגמנית של חברות מדהימות, וכתבת אופנה בינלאומית. והדבר הכי חשוב – הייתי רוצה להבין, איך לכל הרוחות היא כל כך מסתדרת עם אחותה?!
מאת: רתם | 2 במרץ 2012 | 15:54הדבר היחידי שקפץ לי לראש כשקראתי את השאלה הזו, היא תשובה יחסית מוזרה ולא ריאליסטיץ, אבל כל ךכ הייתי רוצה שתתגשם. הייתי רוצה לפגוש את הבלוגרית המושלמת נטלי סוארז, למי שלא מכיר זאת בלוגרית אמריקאית, לא הכי יפה, אין לה את הגוף הכי יפה, ואין לה הכי הרבה כסף. אבל איכשהו, כל דבר שהיא לובשת הופך לבגד מדהים ושיקי ובכל פעם מחדש קנאתי מתחילה להתעצם. הייתי רוצה להבין איך היא עושה את זה, איך בפעם הראשונה היא עזרה אומץ והעלתה תמונה שלה ללוק בוק, איך היא הגיעה למצב שהיא נמצאת בו עכשיו – דוגמנית של חברות מדהימות, וכתבת אופנה בינלאומית. והדבר הכי חשוב – הייתי רוצה להבין, איך לכל הרוחות היא כל כך מסתדרת עם אחותה?!
מאת: רתם | 2 במרץ 2012 | 15:52כולנו אוכלים ארוחות ערב מידי פעם במקום כזה או אחר, לכבוד אירועים שונים
מאת: שרי | 2 במרץ 2012 | 15:44אני לא בטוחה שכולם יודעים שישנם אנשים שלא מתאפשר להם להנאות ,מסיבות כלכליות קשות
אני הייתי לוקחת זוג שבמצב כלכלי קשה, ולוקחת אותם לארוחת ערב ,בכדאי לתת רגע של שמחה בחיים הקשים האלו, כי לפעמים לגרום שמחה לאחר ,יכול להיות סיפוק גדול
ארוחת ערב זו הארוחה האהובה עליי מבין כל ארוחות היום, במסעדה נוחה עם איזה סטייק מדיום טוב.אבל במיוחד ארוחות שישי.
מאת: עתליה | 2 במרץ 2012 | 15:05לארוחה הייתי רוצה לצאת עם כל משפחתי המורחבת לארוחת ערב, טוב, אבל לא לצאת למסעדה אלה יותר לארוחת שישי משפחתית תוצרת סבתא נורית בע"מ.
הארוחות אצל המשפחה אלו הארוחות האהובות עליי, במיוחד כשזה מוגש מהחום והאהבה של סבתא.
והכי כיף שהמשפחה המורחבת שלי היא גדולה, גדולה מאוד,סבא,סבתא, שני הורים, שני אחים, 15 דודים (כולל האלו שהצטרפו למשפחה דרך נישואים) 30 בני דודים, ובן-בת-דוד אחד קטן וחמוד.
אין סיכוי שאני לא נהנית בארוחות שישי עם המשפחה.
זאת בהחלט תהיה הארוחה הכי טעימה בחודש.
שאלה יפה שאלתם ואשמח לענות עליה , הייתי כל כך רוצה לצאת לארוחת ערב עם האחיות המקסימות שלי מאחר וכל אחת מתגוררת בעיר אחרת בארץ המקסימה שלנו ואנו בקושי מתראות לעיתים רחוקות מאוד ואני כל כך מתגעגעת אליהם ואם אציע להם לצאת איתי לארוחת ערב ארבעתנו יחד זה ישמח אותם מאוד מאוד …
מאת: מילי הודיה דדון | 2 במרץ 2012 | 15:03אז שיהיה לכולם שבת שלום וחג פורים שמח…..
חייבת להתחיל בווידוי. כשהתחלתי לחשוב על הדמות המופלאה שאני אבחר בה לארוחת ערב לא חשבתי ישר על אמא. חשבתי על מנהיגים דגולים, על אנשים שאני מעריצה, מתחום האומנות, מתחום האופנה, מהקולנוע, מהתחום האתגרי, הפילוסופי ועוד… ומה לא עוד… ואז זה היכה בי. אני מכוונת תמיד כ"כ רחוק עד שלפעמים אני שוכחת את מה שיש פה ליד, הכי זמין ובעצם, הכי חשוב. זה מדהים אותי לפעמים לגלות את הפער בין מדרג הדברים החשובים בחיים לחלוקת הזמן וההשקעה. וכמובן שתמיד יש תירוצים. אז לשאלתכם, ותודה ששאלתם, אמא (ויסלח לי בן-זוגי המופלא גם הוא). אני אוהבת אותך אמא.
מאת: ורד | 2 במרץ 2012 | 14:58אני הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם צ'אק נוריס הנסיך.
מאת: סופי | 2 במרץ 2012 | 14:57הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם בעלי וילדיי אולי זה נשמע קצת מוזר לצאת לארוחת ערב עם המשפחה אבל כשאנחנו כל היום במירוץ החיים המטורף של לעבוד ובמקרה שלי לעבוד קשה סביב השעון כדי לבנות ממדים מקלטים לדיירים שלפעמיים אני כל כך שקועה בלבנות לאנשים מיגון סביב השעון שאני שוכחת שיש לי משפחה בבית שמחכה ומתגעגעת לארוחת ערב משפחתית מה שלא קורה כמעט בתקופה האחרונה בגלל הקסאמים בשדרות. שבת שלום
מאת: לוי | 2 במרץ 2012 | 14:12אני הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם דיוויד בקהאם. אני רוצה לצאת איתו כי אני ממש אוהבת אותו וחושבת שהוא ממש חתיך למרות שהוא כבר לא כזה צעיר…
מאת: רעות | 2 במרץ 2012 | 14:03חוץ מזה, הייתי רוצה להכיר אותו, סתם כי זה נשמע לי מגניב :))
הייתי רוצה לשבת לארוחה עם הסבא היקר שלי שלא זכיתי להכיר …
מאת: אוריה | 2 במרץ 2012 | 13:31סבי עלה מטוניס בגיל 50 ומשהו כשיש לו תשעה ילדים . הוא עזב את כל הטוב , הכבוד , המשרה המכובדת , הבית הגדול , – הכל , על מנת להגשים את החלום ולעלות לארץ ישראל . אני כל כך הייתי רוצה לשבת איתו לשאול אותו מאיפה האומץ ? איך הוא יכל לדעת שהוא בא לחיות בתנאים כל כך קשים בארץ [ לפרנס משפחה של 11 נפשות עם משכורת מתחת למינימום זאת לא משימה קלה ] לגור בשכונות שיכון לחיות במקום שהשפה בו היא עברית ולא ערבית ובגיל מבוגר לא קל לילמוד שפה חדשה – והכל בשביל הארץ . הייתי גם רוצה להודות לו על שהעז ועשה את המעשה ובזכותו אני פה היום , להגיד לו כמה אני מעריכה אותו כמה הוא בעייני אדם ענק שהצליח להחזיק משפחה שלמה בתנאים האלה .
את האמת עכשיו כשאני חושבת על זה אני מעדיפה את הארוחה מאשר המגפיים …
האמת, הייתי רוצה לאכול ארוחת ערב עם סבתא שלי שנפטרה לפני כשנה, היא הייתה פשינסטה אמיתית, למדתי ממנה הרבה לחיים.
מאת: שקד | 2 במרץ 2012 | 13:11האמת, הייתי רוצה לאכול ארוחת ערב עם סבתא שלי שנפטרה לפני כשנה, היא הייתה פשינסטה אמיתית, למדתי ממנה הרבה לחיים.
מאת: יולי | 2 במרץ 2012 | 13:07לגמרי הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם הראל סקעת,
מאת: הילה | 2 במרץ 2012 | 13:03האיש המדהים הזה, החתיך יש לומר, מלא בטוב ובאור שרואים דרך העיניים שלו.
הייתי בהופעה שלו לפני כחודש (הופעה ראשונה),
לאחר ההופעה הלכתי עם חברה למאחורי הקלעים,
חיכינו וחיכינו, ראינו אנשים עם פרוטקציות שנכנסים בלי שום תור בחוצפתם,
ולאחר המתנה של שעה וחצי (יש לציין שהיה 1 בלילה כבר),
נמסר לנו שהראל הלך. עזבנו את המקום בעצב רב.. ולפתע אנחנו רואות אדם,
במכונית לבנה. זה היה לא אחר מאשר הראל!
רצנו אליו למכונית (כמו מעריצות טובות), וזכינו לחיבוק ונשיקה, וגם התנצלות
שהוא לא היה יכול להישאר איתנו.
הלוואי והייתה לי הזדמנות להגיד לו את כל ההערכה שלי אליו, וכמה שהוא מדהים והשירים שלו נוגעים בי.
אני הייתי רוצה להיפגש לארוחת ערב עם האיש והאגדה, אזרח מספר אחד בארץ ישראל והוא האחד והיחיד שמעון פרס. האיש שמייצג את המדינה שלנו בכבוד, כל כך טוב שיש לנו נשיא ובן אדם טוב בגוף אחד. אני גאה מאוד שיש לנו נשיא כזה ואדם כה מוערך ומכובד בכל העולם. יהיה לי לכבוד לשבת עם האיש הנפלא הזה לארוחת ערב, לדבר איתו, ולהיות גאה שיהיה לי את הכבוד לשבת איתו. הלוואי ויהיו בארצנו עוד הרבה אנשים כמוהו. שבת שלום חברים
מאת: יולי | 2 במרץ 2012 | 13:02יש הרבה אנשים ששינו את עולמנו עם המצאות מדהימות ודיעות שונות. די קשה לבחור אדם אחד שהייתי רוצה לאכול איתו ארוחת ערב. הייתי רוצה לבחור כל מיני אנשים ממסגרות שונות שהשפיעו עליי ופחות אנשים שאיני מכירה ולומר להם תודה בהזדמנות חגיגית זאת. מעניין מי יהיו האנשים הנוספים שאפגוש במהלך החיים.
מאת: סיון קאשי | 2 במרץ 2012 | 12:46אני הייתי רוצה לצאת לארוחת ערב עם דמות מהעבר הרחוק מהמשפחה שלי. משהו כמו סבא של סבא של סבא. גם בגלל שאני מורכבת מהמון עדות ובגלל זה אין למשפחה שלי איזו תרבות עדתית שגדלתי עליה, הייתי רוצה לשמוע על התרבות שהייתה במשפחה בעבר וגם הייתי רוצה לספר לאותו סבא של סבא של סבא הכל על החיים שלי ושל המשפחה שלי היום ולראות שהוא גאה בי ובכל מה שעשיתי. זה דבר שתמיד סיקרן אותי.
מאת: שחף | 2 במרץ 2012 | 12:10אני הכי בעולם הייתי רוצה לאכול ארוחת ערב , או שלוותר על הארוחה……. ופשוט לשבת עם אבא שלי ז"ל שנפטר בדיוק לפני שנה וחודשיים, ולחבק אות חזק חזק ולאמר לו שאני הכי מתגעגעת אליו בעולם, ולאמר לו כמה אני אוהבת אותו, מעריכה אותו, שמחה ומודה לו על כל מה שנתן לי בחייו, ושאני אלך בדרך שבה הוא חינך אותי ללכת, ושאני מבטיחה שאם לא גרמתי לו נחת בחייו מהבחינה של לראות אותי מתחתנת אז שאני מבטיחה לו שעכשיו שהוא לא כאן אני אדאג לעצמי ואצמצא לי בחור טוב ושב"ה אפילו שהוא נמצא בשמיים הוא יזכה בדרך זו או אחרת לראות נכד ממני..וסליחה שלו מיהרתי לעשות את זה כשהיית חי! אהה, והייתי לא רק מחבקת אותו שעה הייתי מנשקת לו את המצח ומבקשת שיברך אותי כמו בכל יום שישי שהוא היה עושה זאת): אבא! אני אוהבת אותך! אתה הדבר הכי מדהים שיצא לי להכיר! מבכרת אותך שתנוח על משכבך בשלום! אמן! וכמובן שהייתי שואל אותו למה תמיד הוא דאג לכולנו ורק את עצמו הוא לא פינק והחסיר מעצמו על מנת שלנו לא יחסר… איך כמוך אבא!
מאת: נתי | 2 במרץ 2012 | 11:37בעלי עובד באנגולה שבאפריקה, כבר חודשיים לא ראיתי אותו… יגיע לחופשה קצרצרה בעוד חודש ואז חוזר לעוד 3 חודשי עבודה באפריקה, הייתי רוצה לצאת איתו לארוחת ערב מפנקת,
מאת: טלי חזיזה | 2 במרץ 2012 | 11:11אם הייתה לי ההזדמנות הייתי רוצה להיפגש עם אזרח מספר אחד בישראל והוא שמעון פרס הבן אדם הכי מיוחד ומכובד שאני מכירה, האיש נותן כבוד ומייצג את המדינה שלנו תמיד בכבוד ובהערכה והיה לי מאוד חשוב וכבוד גדול להיפגש איתו, לדבר על דברים ופשוט לשבת עם הבן אדם המיוחד הזה. הלוואי שבמדינתנו יהיו הרבה אנשים כה מוערכים וכה טובי לב כמו שמעון פרס.
מאת: יולי | 2 במרץ 2012 | 11:08נכון שזה נשמע שטחי אבל האישה הצליחה לעורר עשרות אלפי מעריצים ברחבי העולם להאמין בעצמם ולהיות גאים במי שהם בלי להתבלבל.
דווקא היא, שלא נראית ל כך שונה, מצליחה להבין את הצרות שיש לאנשים השונים, הדחויים שבחברה לעלות ולהתגאות יותר ויותר בעצמם.
אני רוצה לשאול אותה מאיפה הגיע לה כל הכוח הזה, ואיך היא בעצמה לא נפלה תחת הלחץ התקשורתי הזה והמשיכה להיות מי שהיא, להתלבש איך שבא ולהתנהג איך שבא לה.
אני בטוחה שאדם אחד בעל אישיות שונה לא היה מגיע לחצי ממה שהיא הגיע אם היה מנסה לעשות את מה שהיא עשתה, תוך שנה הוא היה נופל תחת הלחץ התקשורתי.
האישה הזאת יודעת איך לעזור לאנשים ועושה את זה כמו גדולה!!
GO GAGA!!!!!
מאת: רויטל חסיד\ | 2 במרץ 2012 | 11:02האדם בגלגולו הקדמוני, ההומוספיאנס,
מאת: טל שלום | 2 במרץ 2012 | 10:37להבין מתי האדם יצא אחד כנגד השני ולמה הוא לא ייחס חשיבות לשמירת הסביבה ובעלי החיים בשעה שהם לא איימו על קיומו ולא נדרשו לו לצורכי קיום, מוחו היה גדול משלנו ומן הסתם היה לכל פרט באוכלוסיה דאז ידע גדול יותר מאדם בודד בימנו, הייתי מאוד שמחה לשבת עם אדם שכזה לשיחה להבין מה היה הלך המחשבה שלהם שבסופו של דבר משפיע על המחשבות והמעשים שלנו היום. ואולי אולי להבין גם מהי הדרך לעצור את ההרס ושפיכות הדמים של שנות האלפיים ולהשתמש נכון יותר בעולם סביבנו.
הייתי רוצה לסעוד עם אבי ז"ל שבכל יום שישי מורגש חסרונו. יש לי בעל מדהים ומשפחה חמה אך כל כך חסרות לי הארוחות ערב עם אבא שלי, עם כמה שאנו מנסים לשמר כל מנהג שהיה, עדיין זה לא אותו הדבר. אין לי הרבה מה להוסיף, פשוט זו משאלה שלא תתגשם עוד ולי נותר רק לחלום שאוכל לסעוד איתו. שבת שלום!
מאת: שלי | 2 במרץ 2012 | 10:37עם אלוהים…ברור! יש לי דיבור צפוף איתו…ובשביל לזכות בנעליים, הארוחה עליי! אתה מגיע?
מאת: נטע | 2 במרץ 2012 | 10:23לאונרדו דה וינצ׳י. משום היותי אדם חי ונושם אמנות יופי ואסתטיקה, מרתק בעיני להכיר וללמוד מאדם ששלב יחדיו מדע ואמנות. רבות מהמצאותיו ורישומיו היוו אבני ייסוד בעולם המדע, התעופה, הרפואה והאמנות. יכולתו לתאר באופן מושלם את הלא מושלם הפכה את עבודותיו למוכרות בעולם עד היום. בעידן דל בכלים הוא הצליח ללמוד במובן הראשוני של המילה, לא לשנן נתונים כמו מחשב, אלא ללמוד מבראשית דברים. מעניין בעיני להכיר אדם שלא רק אחז בידע רב, אלא להבין הלך מחשבה של גאון מתוך שאיפה שאולי זיק של גאונות אולי ידבק בי גם :-)
מאת: מיכל | 2 במרץ 2012 | 10:15וכמובן הכל עם פסטה טובה, יין וטירמיסו לקינוח.