מתנה בשישי

מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ברשת is : about

ספרו לנו מה הפריט שאתן הכי מצטערות שאמא שלכן זרקה ואולי תזכו ב-500 שקלים לקנייה ברשת is : about

מאת  | ‏ 6 יולי 2017

מתנה בשישי (צילום: אמיר יהל)

מתנה בשישי (צילום: אמיר יהל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

500 שקלים לקנייה ברשת is :about

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מה הפריט שאתן הכי מצטערות שאמא שלכן זרקה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 9/7/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בסדרת סוליי של קרסטס בשווי 525 שקלים היא מור, שסיפרה לנו מה היא הכי שונאת בשיער שלה: "מה שאני לא אוהבת בשיער שלי הוא שהוא לא יציב, פשוט אי אפשר לסמוך עליו! אם אני לא אעשה פן הוא מסוגל להתנפח למימדים לא פרופורציונליים ובלי צורה ברורה, צד אחד חלק, למעלה מתולתל, למטה גלי…כאילו לקחו שיער של כמה אנשים שונים ושמו על ראש אחד".

  • אמא שלי זרקה לי מלא חולצות שכביכול נהרסו… אבל בעיניי זה היה ממש יפה והייתי יכולה להוסיף לחולצות האלה דברים משלי ולהפוך אותם ליפות ומגניבות.
    כן…אז זה דיי מבאס…

    מאת: ליאורה טמבור |‏ 9 ביולי 2017 | 13:04
  • את הקלסר שלי עם תמונות וחתימות היי פייב

    מאת: שרה |‏ 9 ביולי 2017 | 12:03
  • הפריט שאני הכי מצטערת שאמא שלי זרקה הוא שתי טבעות זהב דקיקות עם חיתוך יהלום שקיבלתי ממנה ושהיו שלה כשהייתה קטנה. היא זרקה אותן בטעות כשהיא הרימה לפח את המפה החד פעמית בסיום הארוחה. הקטע הכי מבאס?- שהורדתי אותן כדי ללכת לשטוף את הכלים!! כשגיליתי על האבידה היקרה השקית כבר נזרקה לפח הגדול, וזה היה אבוד. אולי כמה חתולות בחירייה נהנות מהזהב שלי, או שאולי הן בכלל רבות עליו עם כמה עורבים שנמשכים לנוצץ שבמקרה זה הוא גם זהב.

    מאת: רונית |‏ 9 ביולי 2017 | 11:06
  • כשהייתי קטנה אמא שלי קנתה לי מעיל מדהים שחור עם פרחים בדיוק מה שמתאים לילדה כמוני שלא רוצה להראות כמו כולם עם מעילי דובון לאהוב, הייתי מאוהבת בו לבשתי אותו כל הזמן אפילו בקיץ הוא היה כל כך לא פרקטי, אפילו בלי כיסים אבל לבשתי אותו כל עוד אני יכולה, בעונת החורף הבאה הסתבר שגדלתי והמעיל כבר לא התאים וגם כבר כמה כפתורים נפלו אבל לי לא היה אכפת הייתי מתאמצת ללבוש אותו והיה לי לא נוח אבל ההתעקשתית עד שיום אחד לא ראיתי את המעיל יותר, אמא שלי הבינה שלא תצליח לגרום לי לזרוק אותו בעצמי אז היא פשוט הרימה את הכפפה. זה היה ממש עצוב ועד היום כל חורף אני נזכרת במעיל השחור עם הפרחים!

    מאת: חנה סגל |‏ 8 ביולי 2017 | 11:56
  • הפריט שאמא שלי זרקה היה שהייתי בצבא…..
    החברים עשו לי חולצה שעליה היו רשומים מלא ברכות מהחברים לקראת הגיוס וגם סדין וציפה שהחברים מלאו בברכות לקראת הגיוס. בשבוע הראשון לקחתי את הדברים איתי לצבא כדי לחוש סוג של בית בטירונות… כאשר הגעתי הביתה ואמא שלי חיפשה את הדברים היא החליטה שהדברים מלוכלכים מידי וזה לא יורד אז היא החליטה לזרוק…
    אני זוכרת איך התכצבנתי עליה כי זאת היתה מתנה מהחברים ונתן לי תחושה טובה בטירונות… כאילו אני בבית…
    אני מאשרת את התקנון!

    מאת: מיכל גלנץ |‏ 8 ביולי 2017 | 07:49
  • הפריט שאני הכי מצטערת שאמא שלי זרקה לי הוא הסוודר הונצואליאני הוינטג'י שלי :(
    כשהייתי בת 16, קפצתי לבקר את סבתא שלי שנולדה וחיה רוב חייה בונצואלה.
    היא בדיוק עשתה מיון בבגדים שלה, והחלטתי לחפש מציאות.
    בין הבגדים מצאתי את האחד שלי – סוודר פסים ב3 צבעים – ירוק כהה, אדום וחום בהיר. הוא היה רחב ונוח, והחמיא לגוף שלי מאוד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ופשוט חרשתי עליו במשך שנים. הוא היה ממש ייחודי, וכל אחד ששמע את הסיפור על איך הצלתי אותו התאהב.
    לפני שנה פתחתי את הארון ביום גשום, והוא הראשון שפניתי אליו. לא מצאתי אותו בין הבגדים, וחשתי בדופק שלי עולה. צלצלתי לאמא שלי, שאמרה בנונשלנטיות: "הסוודר המזעזע הזה? העפתי אותו לפח כשהבאת אותו לכביסה, לא חשבתי שתעזי ללבוש אותו שוב". נפל לי הלב. שאלתי אותה מתי היא זרקה אותו, אם זה לאחרונה אולי עוד אמצא אותו בפח (ואכבס כמובן), אבל זה היה מאוחר מדי.
    סוודר ונצואליאני שלי, לנצח אזכור אותך. יהי זכרך ברוך :(

    Hanale1962@gmail.com

    מאת: חני עומר |‏ 8 ביולי 2017 | 02:37
  • כשהייתי חיילת המפקדת שלי טסה לארצות הברית לביקור מולדת
    כשחזרה הביאה לנו גרביים של Happy Socks
    אני בחרתי לי זוג בצבעי פסטל עם ציורים של גלידה
    פעם אמא החליטה לסדר לי את המגירת גרביים
    זרקה את כולן וקנתה לי המון חדשים
    בכל מיני צבעים ואורכים
    אבל את הזוג ששמרתי לי למזכרת וכל כך אהבתי היא זרקה

    מאת: אודליה |‏ 7 ביולי 2017 | 23:44
  • רק מלהיזכר בזה כבר נהיה לי עצבים!
    היה לי סטרפלס שחור שהרגשתי בו הכי סקסית בעולם ואמא שלי זרקה לי אותי בטענה שזה לא מתאים למלאות!

    מאת: Taliya zipori |‏ 7 ביולי 2017 | 20:36
  • את הפריט הזה אמא שלי לא זרקה, היא מסרה – אבל זה נורא באותה מידה…
    אמא שלי מסרה את שמלת החתונה שלה – שמלה ויקטוריאנית מקורית, עם צווארון גבוה ושרוולים ארוכים, כולה תחרה עדינה ונופלת על הגוף.
    אין עוד אחת בדיוק כזו בכל העולם.
    כל כך הייתי רוצה ללבוש אותה – והיא פשוט מסרה אותה…

    מאת: תמר |‏ 7 ביולי 2017 | 19:03
  • שקית ענקית מלאה בפרטי וינטג׳ של סתבא שלי שהייתה מלכת הסטייל הבלתי מעורערת של אנגליה!
    עד היום כשאני מחטטת במחסן של הבית שלי מדי פעם אני מקווה למצוא אותה, או לפחות איזה פריט קטנטן משם.

    מאת: מעין |‏ 7 ביולי 2017 | 18:51
  • פריט שאמא שלי זרקה לי זו תיבת נגינה עם רקדנית שכל פעם שהייתי עצובה והיה לי רע הייתי יושבת ומסתכלת שומעת ונהנית.ושזה התקלקל והיא זרקה זאת כל כך כעסתי

    מאת: שרה |‏ 7 ביולי 2017 | 17:06
  • הפריט שאני מצטערת שאמא שלי זרקה היה מכונת תפירה ישנה של זינגר. המכונה היתה בתוך שולחן עתיק ואפילו עבדה אבל תפסה הרבה מקום ולכן הושארה מאחור. חבל. היתה יכולה להשתלב נפלא בביתי

    מאת: נעמה |‏ 7 ביולי 2017 | 15:39
  • מכל הבגדים של אימא שלי הכי אני מצטערת על אוברול שהיא זרקה, כמובן זה היה בשנות ה70 אז תארו לכם.. אוברול בצבע ירוק זית בהיר מתרחב מעט ברגליים. חוט זהב עדין בתפרים. פריט נצחי! הבד היה דק ועדין לא יודעת לומר מה אולי לייקרה? לא יודעת..העליתן בי נשכחות

    מאת: שרון |‏ 7 ביולי 2017 | 14:59
  • ללא ספק, חולצה לבנה עם רקמה תימנית שסבתא שלי רקמה במו ידיה. זו היתה חולצת כותנה עם מעט נפח בכתפיים, עם רקמה של פרחים בכל מיני צבעים. הכל עשוי בטוב טעם ובעדינות. היום כבר לא רואים דברים כאלה…. געגועיי

    מאת: נוקה |‏ 7 ביולי 2017 | 14:33
  • כשהייתי קטנה היתה לי כף רגל גדולה מאד וביחס לאמא שלי- פשוט ענקית! לאמא שלי היה זוג נעליים מהממות עם עקב בדיוק בסנטימטרים הנכונים והגוון הורדרד הכי יפה שראיתי. אמא שלי לא אהבה אותן במיוחד אך אני חלמתי על היום בו אוכל ללבוש אותן. כשמידת הנעליים שלי הלכה וגדלה הסיכוי שאצליח להיכנס לנעליים הלך וקטן עד שנהפך לבלתי אפשרי ולכן אמא שלי החליטה לתרום אותן לצדקה. השנים עברו וכף הרגל שלי קטנה והצלחתי להיכנס גם לנעליים במידות קטנות מאלו של הזוג המושלם. אך הנעליים אינן עוד ואני עדיין ממשיכה לחלום למצוא אותן בחנות יד שניה..

    מאת: עדי |‏ 7 ביולי 2017 | 14:25
  • אימא שלי תמיד אומרת שהיו לה מלא בגדים מגניבים מהסבנטיז, מגפיים, שמלות מקסי וחצאיות פרחוניות ותמיד כשהיא מדברת על כל הטוב הזה היא גם מזכירה איך היא העיפה הכל לפח…איזה וינטאז' מגניב זה היה יכול להיות היום…

    מאת: רותם |‏ 7 ביולי 2017 | 13:55
  • וואו! כמות הפריטים שאמא שלי זרקה או זרקו כאשר היא נפטרה עצומים!
    אמא שלי הייתה מעצבת אופנה עם חוש אופנה מפותח ברמות! בכל תמונה שלה היא לבושה עם מעילים שווים, מכנסיים הורסות והנעליים הכי מדהימות שיכולות להיות! כל הבגדים שעיצבה נמכרו והשאירו אותי חסרת בגדי ווינטג' שווים…
    אבל, ג'ינס בהיר גבוה משנות ה70 עם דוגמת פרחים בצדדים הוא הדבר שהכי עצוב לי שנזרק!
    לא יהיו כמוהו בחיים!

    מאת: גבריאלה טופז |‏ 7 ביולי 2017 | 10:23
  • חצאיות מהממות של סבתא שלי שלקחתי ממנה ורציתי לתקן ולהפוך לשמלות

    מאת: יונית צעירי |‏ 7 ביולי 2017 | 09:52
  • לפני מס שנים קניתי מעיל בצבע בז' מפול אנד בר – למרות שמאד אהבתי אותו לבשתי אותו אולי חמש פעמים וגם זה בהגזמה …. כי זה פשוט לא התאים לי לכלום! כעבור תקופה החלטתי למסור אותו במתנה לאחותי הקטנה שלפחות היא תהנה ממנו. יום אחד הגעתי לבקר את אמא וראיתי שקית של בגדים ליד הפח זבל ומתוכו ביצבץ לא פחות ולא יותר המעיל שלי ! הבנתי שאמא זרקה אותו והצטערתי מאד שלא הבאתי אותו למישהו שבאמת היה זקוק לו .

    מאת: חני |‏ 7 ביולי 2017 | 09:13

השאירו תגובה