מתנה בשישי: שני זוגות משקפי שמש של Private vintage collection

פליטת הפה הכי מביכה הייתה של הבת שלי, עם עזרתו האדיבה של אבא שלה, בן זוגי האהוב. אחד מתחביביו הידועים זה לרדת על ההורים שלי, לצחוק עליהם ולהקניט אותם. לכן, שם החיבה שלהם בבית זה…. הליצנים. יום אחד היינו אמורים לנסוע אליהם לארוחת ערב ובעלי אמר ששוב צריך לראות את הליצנים האלה, ושקצת נמאס לו… כשהגענו להורים שלי אימא שלי אמרה בהתלהבות לבת שלי (בת 5), שמחר היא לוקחת אותה לקרקס ושהיא תהנה מאוד ותראה שם הרבה ליצנים. אז בתי המתוקה ענתה בטבעיות שאבא אמר לה שהיום בערב אנחנו הולכים אל הליצנים, אליהם, ואם הבית שלהם זה בעצם הקרקס אז בשביל מה צריך גם מחר. לא ידענו אם לצחוק או לבכות, או לברוח מהר. מה שבטוח זה שאימא שלי התבאסה שהיא לא קוסם, שתוכל לחתוך את בעלי לשניים ולחבר רק אחרי שיתנצל….

בגיל 10 נסעתי עם כל המשפחה לתאילנד. היה לנו טיול מדהים ואכלנו שם מכל הבא ליד (גם אוכל בהחלט לא כשר, אבל לא ידעתי את זה). כשחזרנו לארץ סיפרתי בהתלהבות לסבתא שלי על הטיול ואמרתי לה שהדבר הכי טעים שאכלתי זה מנה של פד-תאי עם שרימפס ובוטנים. ההורים שלי נהיו לבנים כמו קיר וסבתא שלי הייתי בהלם – היא שומרת מסורת וממש לא ידעה שאבא שלי כבר לא שומר כשרות בעצמו. מיותר לציין שהפליטה הזו עלתה לי בנסיעה רועמת הביתה ולאבא שלי במשברון אמון עם סבתא – שבינתיים כמובן נשכח.

אימו של בן זוגי היא פולנייה שהתחתנה עם מרוקאי, אז על השולחן יש מכל הבא ליד. בפעם הראשונה שפגשתי אותם היא הגישה הרבה אוכל ובין היתר מקלובה שהתחפשה שלמראית עין ונראתה מפתה. לקחתי ביס מהאורז וזה היה נורא – האישה הזאת לא צריכה לבשל. אבל מה שקרה אחרי היה יותר נורא: לא הצלחתי להחזיק את האורז ופלטתי אותו החוצה. בן זוגי ומשפחתו המופתעים הסתכלו עליי במבט כועס, ואני שלפתי את השקר הראשון שעלה לי: "אני צמחונית". מבטי הכעס הוחלפו למבטי חמלה וחוסר הבנה ("אז את אוכלת רק צמחים?"), ומאותו הרגע הפכתי צמחונית. הייתי אוכלת בשר בסתר, הנחתי קופסת B12 ליד המיטה ועשיתי מנוי לנשיונל ג'אוגרפיק. באחד הימים הוא היה בעבודה ואני וחברה הזמנו אגאדיר. בשיא הטרוף של התענגות על הסטייק העסיסי בן זוגי נכנס לפתע הביתה והביט בי בתדהמה יתרה לא היססתי לרגע והתגובה הראשונה שלי היתה "מאמי, חזרתי לאכול בשר!"

היו לי הרבה אבל זאת הייתה ממש מוגזמת, ביום הולדת של חברה שלי חגגנו לה בבית אינטימי כמה חברים היא הייתה אז בתחילת קשר שהיא די התלבטה לגביו בגלל חוסר התאמה במיטה במילים עדינות , היינו שנינו במטבח ואמרתי לה שתחשוב טוב כי סקס זה חלק מאוד חשוב בקשר כל זה שהוא ממש מאחורי די כמו בסרטים

אני אלופת פליטות הפה המביכות אבל יש פעם אחת שזכורה לי במיוחד. באחת המסעדות בהן עבדתי בזמן הלימודים התחילה לעבוד מישהי ששירתה איתי בצבא. לא ראיתי אותה כמה שנים והיא נראיתה לי קצת שונה כשראיתי אותה. בסוף המשמרת הראשונה שלנו יחד כשכל המלצרים ישבו לאכול, אמרתי לה שמשהו בה נראה שונה. היא משכה בכתפיים והעבירה נושא. אחרי כמה דקות נוספות של בהייה בה נפל לי האסימון: "עשית ניתוח אף" הכרזתי, ורק כשהמילים סיימו לצאת לי מהפה הבנתי שהיא לא ממש רצתה שידעו ודי רצתה להיעלם באותו רגע. גם אני רציתי. מלמלתי שממש יפה לה ואני חייבת ללכת. לא סיימתי את האוכל וברחתי הבייתה.

כשהייתי חיילת בת 19 סגרנו שבת בבסיס . במהלך השמירה בש"ג ישבנו כמה ח'ברה ודיברנו. אני סיפרתי על הרס"ר המעצבן שכל הזמן מחפש אותי ועל מערכת היחסים שלו עם עוד קצינה בבסיס בשם נוי . סיפרתי לכולם שהרס"ר בא במיוחד לבקר בשבת בבוקר והביא לנוי אוכל , הם דיברו וצחקו ושנראה לי שהם ביחד. לפתע מאחורי הגיחה מאיה אחת הקצינות בבסיס שהיא גם חברה טובה של אותה קצינה שעליה דיברתי .לא הייתי בטוחה שהיא שמעה את מה שאמרתי כי היא לא אמרה לי כלום במהלך הפטרול שעשינו אז חשבתי שיצאתי מזה בזול. למחרת בבוקר הרס"ר קרא לי אליו למשרד לשיחה והאשים אותי שדיברתי עליו ועל נוי וביקש ממני שלא אתערב "ביחסים שבינו לבינה" . הוא היה מאוד עצבני וזה היה כל כך מביך ומפחיד וניסיתי להסביר לו שמאיה לא הבינה נכון ושבכלל לא דיברתי עליו ועל נוי . רק רציתי לברוח משם ושמחתי מאוד שהייתה לו שיחת טלפון והוא נאלץ ללכת . במשך היום נכנסה אליי למשרד נוי וביקשה לפקסס .התנהגנו כרגיל אך הרגשתי קצת ריחוק מצידה ולמזלי היא לא הזכירה את המקרה , אבל אני מצידי התביישתי מאוד ולמדתי את הלקח שלי – מאותו רגע הבטחתי לעצמי שלהבא אזהר בדבריי ויותר לא אדבר מאחורי גבם של אחרים בטח שלא בפומבי.

לי הייתה פליטת פה מביכה שקשורה לנשוא של האתר הזה והכתבה הזו… אופנה ומשקפיים…
אני וכמה חברים קרובים מהלימודים יצאנו איזה ערב לבר.. השתכרנו וריכלנו על אנשים אחרים שלומדים איתנו… אני הזכרתי מישהי שלומדת איתנו, והתחלנו לצחקחק על הבחירות האופנתיות שלה, על זה שהיא תמיד שמה לפסטיק על השיניים, שהיא לובשת בגדים מוזרים וממש לא מחמיאים ושמשקפי הראייה שלה הכי מכוערים בעולם!
תוך שאנחנו מדברים חברה שלי פוערת עיניים ונראית הכי מובהלת בעולם, אני מסתובבת והבחורה שריכלנו עליה יושבת מאחורי… היא עשתה לנו פרות וברור שהיא שמעה מה שאמרנו.
הלכנו כולם התנצלנו בפניה וזה לא עזר… היא עדין כעסה על כולנו עד סוף התואר.
זה היה הרגע המביך ביותר בחיי, ומאותו יום אני לא מבקרת או שופטת בחירה אופנתית של אף אחד..

אני ידועה כבחורה שאומרת כל מה שהיא חושבת, ללא סינונים וללא מעצורים, יורה. לפעמים ניחנת בחוסר טאקט קל אבל במובן היפה והמשעשע של העניין, אבל בפעם היחידה הזאת רציתי לקבור את עצמי, במלוא מובן המילה! טיילנו עם עוד קבוצה ועברנו ליד בית אבות שנקרא "אחוזת היקב" או אפילו לא זוכרת את שמו המדוייק, במלוא הטאקט שלי ומבלי להבין שכנראה נכנס לי אוויר מיותר לאוזן או שמרוב המוזיקה באוזניות בדרך הארוכה השמיעה שלי קצת השתבשה ופשוט פלטתי ברגע של שקט מול כולם "איך המקום נקרא?? אחוזת הקבר??" יש לציין שאני מנחשת שאנשי גיל הזהב שהיו במקום לא ממש חיבבו את השם החדש שנתתי למקום. מאז כשאני לא יודעת מהו שמו של מקום אני שואלת שוב לפני שאני פולטת ביטוי חסר טאקט, אני שאני פשוט שותקת(או משתדלת)

יום אחד בת של חברה של אמא שלי שהייתה עיוורת מלידה נכנסה בהפתעה גמורה לחדר שלי שהיה מבולגן נורא. אני הופתעתי ואמרתי לה "אל תשימי לב לבלאגן שיש לי בחדר" אז היא אמרה בצחוק גדול "לא נורא, גם ככה אני לא יכולה לראות את זה".
למזלי היא בחורה קולית ומגניבה ולא נעלבה כלל בעוד אני הייתי במבוכה אבל עד מהירה פרצנו בצחוק גדול. עד היום אנחנו צוחקות על היציאה הזו.

הצבא היה תקופה לא פשוטה עבורי, בגלל המפקד שלי. לא ברור עד היום למה זה התחיל, אבל אני שנאתי אותו והוא שנא אותי שנאה תהומית.
מתחילת השירות לא הסתדרנו, ובאחד הימים יצאתי מהבסיס מאוד נסערת אחרי ריב איתו.
חייגתי לידיד שלי כדי לספר לו מה קרה וכדי שירגיע אותי… השיחה הייתה מאוד ארוכה ולאורך כל השיחה היה צליל של שיחה ממתינה. המפקד שלי צלצל אליי המון וחיכה שאענה, הדבר האחרון שתכננתי לעשות.
באיזשהו שלב התחלתי ממש להתעצבן, ואמרתי "א' (נשאיר את שמו בדוי) הנבלה הזה לא יורד לי מהקו, שיילך לעזאזל כבר!!".
פתאום מהצד השני של הקו אני שומעת "הלו? מה אמרת עכשיו??"
נשבעת שאני לא יודעת איך, אבל איכשהו השיחה עברה אליו והוא שמע איך שדיברתי עליו. וואחד פליטת פה.
נלחצתי בטירוף, ניתקתי את השיחה וכיביתי את הפלאפון.
מיותר לציין שמפקד היחידה קרא לי לשיחה בוקר לאחר מכן ושילמתי על פליטת הפה הזו…

אני מורה
מלא פעמים מתערבבים לי משפטים מהכיתה בבית

כמו

תן לי את זה מיד! מוחרם!

מה זה פה, טיילת? 

למה כשאני מגיעה אתם מחכים לי במסדרון?…

פליטת הפה שמזכירים וצוחקים בגללה עד היום היא

שאמרתי לגדול שלי
הבן שלי בכיתה ג' ולא מתנהג ככה.

אני ידועה כבחורה שאומרת כל מה שהיא חושבת, ללא סינונים וללא מעצורים, יורה. לפעמים ניחנת בחוסר טאקט קל אבל במובן היפה והמשעשע של העניין. אבל בפעם היחידה הזו רציתי לקבור את עצמי, במלוא מובן המילה! טיילנו עם עוד קבוצה ועברנו ליד בית אבות שנקרא "אחוזת היקב" או אפילו לא זוכרת את שמו המדוייק, במלוא הטאקט שלי ומבלי להבין שכנראה נכנס לי אוויר מיותר לאוזן או שמרוב שמיעת מוזיקה באוזניות בדרך הארוכה השמיעה שלי קצת השתבשה ופשוט פלטתי ברגע של שקט מול כולם "איך המקום נקרא?? אחוזת הקבר??" יש לציין שכנראה אנשי גיל הזהב שהיו במקום לא ממש חיבבו את השם החדש שנתתי למקום.מאז כשאני לא יודעת מהו שמו של מקום אני שואלת שוב לפני שאני פולטת ביטוי חסר טאקט, אני שאני פשוט שותקת(או רק משתדלת)

אני גרה בשוק מחנה יהודה ואת רוב תצרוכתי אני קונה טרי. ערב אחד חזרתי מהאוניברסיטה מורעבת כדי לגלות שכל הבסטות כבר נסגרו וביתי הרי ריקן ממאכל. בזוית העין ראיתי בסטה אחת שמוכרה בדיוק סיים לארוז את הסחורה במחסנים. רצתי אליו כחץ מקשת מקווה בכל כוחי שאספיק להציל לי ירק למאכל. "תגיד, יש'ך מלפפון בשלוף"? שאלתי אותו, תוך כדי שהמילים נפלטות מפי אני מבינה את המשמעות של לבקש מהתגרן הכי חרמן בשוק לשלוף לי מלפפון. עיניו התעגלו ולרגע אחד ארוך מאד נאלמה לשונו. "אז את אומרת שאת רוצה מלפפון?" הוא הטעים את שאלתי באיטיות מחשמלת, "הנה קחי שניים, מתנה" והוא הגיש לי 2 מלפפונים. הודיתי לי כשכולי סמוקה ונסתי על נפשי. רק כשהייתי במרחק בטוח הרשתי לצחוק העצום שנאצר בי להתגלגל החוצה.
וזהו, עכשיו כשאותו תגרן מכריז בקול כשבחורה נאה עוברת לידו "איזה מילונים, איזה עסיסיות! רק היום!" אני פחות כועסת עליו, כי כשבפליטת פי אפשרתי לו את כל מרחב הפעולה הוא בחר לכבד אותי בשתיקה.

הפליטת פה הכי מצחיקה שהייתה לי הייתה כשהלכתי לחבר שלי, החדר שלו נמצא במסדרון בדרך לשירותים כשנעמדתי מחוץ לחדר שלו פיתאום בא גל ריח מסריח וצעקתי לו ״וואי יש פה ריח של קקי״ ולא שמתי לב שצעקתי אז חבר שלי אומר לי, ״תהיי בשקט אבא שלי בשירותים

שפלתתי לי לקוחה שהיא פרחה

זה היו כמה ימים לפני פורים , וכרגיל בפורים חוגגים הרבה יותר זמן מאשר נמשך החג עצמו בכל אופן היתי עם חברה ברחוב ופגשנו ידיד שהיה בדרכו למסיבה , הוא היה לבוש עם מכנס שחור וגקט שחור קלאסי עליו יש הדפס כלשהוא לא יודעת למה ההדפס והגקט השחור הזכיר לי את הגקט של הארי פוטר ואז היתי בטוחה שהוא התחפש אז בשיא הנונ ההתלהבות שאלתי אותו , מה התחפשת להארי פוטר ?? הבחור נהיה אדום ואמר לי לא למה ? וככל הנראה הוא פשוט התלבש ככה בלי קשר לתחפושת , זה היה ממש לא נעים.

האמת שאצלי פליטות פה מביכות עוד התחילו עוד שהייתי ילדה קטנה עם גבות מחוברות ויד שבורה עטופה בגבס שעליו כתוב "החלמה מהירה יפעשלי".
אבל אחת שממש זכורה לי כשהייתי ילדה, בכיתה ג' ממש לא אהבתי את המחנכת שלי וככל הנראה גם היא לא בדיוק סמפטה אותי.
הצלצול צלצל וייאלה להפסקה- בתמימותי הלכתי לשירותים עם עוד כמה חברות, במטרה אחת- לפרוק את שעל ליבי לקראת עוד שיעור עם המורה שאני לא סובלת.
אני עומדת לי מול המראה ולא מפסיקה לדבר על אותה מורה, להגיד עליה שאני לא אוהבת אותה ושהיא דפוקה ומכוערת, שניה אחרי היא יצאה מהשירותים בקול המום ואמרה "פשש ירדן, כמה מחמאות".
כל החברות שלי צחקו, ומאז קיבלתי את תואר מלכת פליטות הפה עד עצם היום הזה.
#העולםעלפיירדןוקנין.

אחרי שנים שסיימתי תיכון פגשתי ברחוב את המורה שלי למתמטיקה , דיברנו ושאלתי אותה מה שלומה? ואיזה יופי שיהיה לה במזל טוב. .היא שאלה על מה? עניתי לה על ההריון שלך..והיא ענתה במבוכה אה אני סתם השמנתי..לא ידעתי איפה לקבור את. עצמי..

Shirbe93@gmail.com

נראה לי שאין אחד שזה לא קרה לו
ובכל זאת הפדיחה הכי נוראית שיש
קראתי למפקדת הרותחת שלי באמצע מסדר אמא
זה עלה או או כמה זה עלה לי